הגיבנת של ויינשטיין: מדוע נסגר תיק ליברמן?

עוה"ד אביה אלף, לשעבר ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות, חושפת את המתרחש בתוככי מערכת המשפט • תיק ליברמן, היועץ המשפטי לממשלה ופרשיות אחרות • ראיון

כהונה סוערת. היועמ"ש לשעבר ויינשטיין. צילום: יוסי זמיר /פלאש90

"לפרקליטות יש כוח. צריך להשתמש בו בצורה מושכלת. אני חושבת שיש אנשים שפרקליטות חזקה לא מתאימה להם. היתה קבוצה שניסתה להחליש את הפרקליטות. הצמרת הפוליטית והכלכלית לא רוצה פרקליטות חזקה. במובן הזה המתקפה על הפרקליטות מצד צמרת כזו או אחרת במדינה גרמה נזק לפרקליטות". את הדברים אומרת עוה"ד אביה אלף, לשעבר ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שהוציאה לאחרונה את הספר 'תיק ליברמן' (כנרת זמורה ביתן).

עכשיו, כשגם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין פרש מתפקידו, זה מועד טוב להחליף איתה כמה דברים. שני אישים לא יוצאים טוב מהפרשה של חקירת תיק ליברמן וסגירתו. היועץ לשעבר וינשטיין, ולא פחות גרוע פרקליט המדינה בזמנו משה לדור.

"המערכת הזאת מאוד יקרה לי", אומרת אביה אלף על הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק. "היא התגלתה לי לא במיטבה (בפרשת ליברמן). אני לא כועסת או לא-כועסת. אני חושבת שתקופת הכהונה שלו (וינשטיין) לא הייתה מיטבית לאכיפת החוק במדינה. בכמה תיקים שהוא טיפל בהם כמו ביביטורס, פינטו ופרשיות פליליות חמורות מצאתי קווים מחברים. זה קשור לתהליך קבלת ההחלטות, שימוע וטרום שימוע וטרום טרום שימוע".

שני התיקים השנויים במחלוקת שוינשטיין טיפל בהם היו פרשת ליברמן ופרשת הרפז אשכנזי. את תיק אשכנזי סגר לאחרונה תוך שהוא מפרסם דו"ח חמור על מעשי חבורת אשכנזי – וזאת בניגוד להשקפתו כשנכנס לתפקיד בשנת 2010. וינשטיין התנגד אז לגישה של רשויות משפטיות, לפרסם דו"ח מטיף על נשוא חקירה מיד אחרי שסוגרים את תיקו ומחליטים לא להגיש כתב אישום.

מערכת המשפט, ובייחוד פרקליטות המדינה, פועלת יותר ויותר בסביבה פוליטית, וזה מנוגד לחלוטין לאתוס של המשפטנים העובדים בפרקליטות. אביה אלף ראתה מקרוב איך זה עובד, והיא מזועזעת מהמחשבה שאולי נכנסו לסגירת תיק ליברמן שאותו הובילה, "שיקולים זרים".

משולש של גורמים

1606 - להפצה
צילום: יח"צ

המקרה של ליברמן לא פתור – גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה משפטית. קשה לטעון ברצינות שלא התבצעו עבירות חמורות של שוחד והלבנת הון. אבל אביה אלף חוזרת ואומרת, כי לא ברור מהי התמורה – עבור איזה שירות קיבל ליברמן סכומי כסף שנכנסו לכל מיני חשבונות וחברות? בתחום הפוליטי, יש הסכמה בין הפרשנים: אף אחד לא מבין מה מניע באמת את ליברמן. נכון שמאז הבחירות האחרונות ליברמן הפך כמעט לדמות שולית. אבל הוא נשאר כמקרה מבחן למה שמכונה בביטוי הקלישאתי "הון-שלטון-עיתון".

יש פה משולש של גורמים: צלע אחת אלו אוליגרכים עסקיים מחוץ לארץ או שהם חצי-ישראלים, כמו מיכאל צ'רנוי ומרטין שלאף. הצלע השניה זהו המנהיג הפוליטי שמשמש איש קשר פותח דלתות במסדרונות בממשק הפוליטי-כלכלי – ולא רק בישראל אלא גם בכמה מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר. הצלע השלישית זהו ציבור הבוחרים, ובמקרה של ליברמן כוחו היה בכך שיצר מונופול על "הקול הרוסי". בשנת 2009 – השנה הגורלית בחקירת התיק שלו, הוא הפך למעשה למנהיג האלטרנטיבי של הימין כשנתן מופע אלקטורלי של 15 מנדטים מול 27 מנדטים של הליכוד בהנהגת נתניהו.

נאמר בעדינות, שמי שמחליט במצב הזה להעמידו לדין מייצר במו ידיו משפט פוליטי בסדר גודל של משפט דרעי ואולי יותר. הכוח הפוליטי במקרה הזה העניק סוג של מעטפת חסינות.

אביה אלף מכנה את זה, "כרוניקה של סגירת תיק ידועה מראש". לליברמן היה תיק קודם עוד מסוף שנות ה-90 לאחר שפרש לראשונה מתפקיד ממשלתי. ב-1997 הוא עזב את תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה והחל "לעשות לביתו". החקירה הרלוונטית מבחינת אלף היא זו שהחלה ב-2006, עת הגיעה מעטפה שהכילה תדפיסים מבנקים שונים, כולל חשבונות בנק. שניים מהחשבונות לא היו ידועים לרשויות. באוגוסט 2009 העבירה המשטרה את תיק החקירה בפרשה למחלקה הכלכלית בפרקליטות שבראשה עמדה אלף. בבליץ אדיר של עבודה הצליחו אנשי המחלקה של אביה אלף להכין טיוטת כתב אישום בנובמבר 2009, בשלהי הקדנציה של מני מזוז, שתקופתו הצטיינה לכאורה במאבק אקטיביסטי מאומץ בשחיתות בצמרת. "ואז מזוז מחליט שלא להחליט. לא קיבלתי גיבוי", אומרת אביה אלף. "התחלף היועץ המשפטי ואז מתחילה הסאגה האין-סופית. משכו ומשכו, מסמסו ומסמסו. עד דצמבר 2012 כשוינשטיין החליט לא להגיש כתב אישום".

"היה סיכוי סביר להרשעה", אומרת אביה. "בכל מקרה חשוב להביא דבר כזה להכרעת בית המשפט. בסיפור הזה יש איש מרכזי בציבוריות הישראלית שנכנס ויוצא כל הזמן מהמערכת הפוליטית. היה מאוד קשה להוכיח עבירות. כשמגיע סכום של 650 אלף דולר ממרטין שלאף, ליברמן היה במעמד של שר. היה קשה להראות בעד מה זה ניתן".

טשטוש התחומים

המכונה הפוליטית של מפלגה במדינת ישראל היא מורכבת ונסתרת. שיטות המימון המותרות בחוק היום בישראל לא מאפשרות באמת לממן את הקמפיינים המפלגתיים פוליטיים, ואפשר לראות שכמעט כל המנהיגים הפוליטיים הבכירים בישראל הסתבכו בבעיות המימון האלה. כמובן שמימון פראי כזה גורם לא רק לזליגה אלא לשיטפון מחוץ למכסה הסיר, והכספים מגיעים לצרכים פרטיים מושחתים ולא רק למימון מנגנוני פעילות פוליטיים.

"כיוון שחלק מהזמן ליברמן היה מחוץ למערכת בהפסקות, הוא בא וטוען שמתאנים לו סתם. ואכן, כאיש עסקים – זה מותר לו. אבל כאיש ציבור הוא משמש כשליח ציבור עבורך ועבורי. כשהוא חוזר לפוליטיקה – על פי כללי ועדת אשר – הוא חייב להתנתק מעסקיו. למה? כי קיים פוטנציאל חמור לניגוד עניינים. אמון הציבור נפגע. זה עניין של שקיפות. למי הוא חייב? מה האינטרסים שהוא נאמן אליהם? אתה יודע מה המניעים שלו?".

"לכן הכניסה והיציאה שלו מהפוליטיקה יוצרת כעין טשטוש תחומים (בין הפלילי למותר)", אומרת אביה אלף. "היו ראיות שהאיש לא התנתק מהחברות העסקיות שלו כשהיה פעיל במערכת הפוליטית. יש טביעות אצבע שלו. הוא משלם אגרה של חברת 'מאונטיינוויו' מהחשבון הפרטי שלו. או הוא יושב בישיבה העוסקת בעניינים של חברות שאין לו, לדבריו, קשר אליהן".

ניסיתי להסביר לה, מה אני חושב שיכולים להיות שיקוליו של היועץ המשפטי וינשטיין כשהחליט לסגור את התיק. שיקולים ממין ההשלכות החוץ-משפטיות, הציבוריות. אבל לא שיקולים של פרקליט צמרת, מגן המיוחסים, כפי שמאשימים את וינשטיין.  ובכל מקרה, אין לזה שום הוכחה. "אלו שיקולים זרים", אומרת אביה אלף. "אם מה שאתה אומר הוא נכון. זה חמור מאוד. דיברתי עם מישאל חשין על הספר, לפני שהוצאתי אותו. סיפרתי לו על הספר. הוא דאג לי. שאל בשביל מה אני צריכה את זה".

"היועץ המשפטי צריך רק לשקול אם יש ראיות להעמדה לדין או אין ראיות. הייתי קרוב ל-27 שנים בשירות הציבורי. לשקול שיקול אחר חוץ מהראיות, זה שיקול זר לחלוטין. הוא שומר הסף מספר אחת במדינה. תפקידו להעמיד לדין אם יש ראיות לביצוע עבירה".

שאלתי, אם זה לא בדיוק המקרה שבו היה עדיף שתפקיד היועמ"ש יפוצל לשני תפקידים – התובע הכללי והיועץ המשפטי לממשלה? שהרי ממדי התפקיד של היועץ המשפטי מקרבים אותו באופן בלתי נמנע לממדים ציבוריים שאינם משפטיים. התובע יכול להיות מנוטרל מכל שיקול פוליטי. "אני סבורה שלא צריך להפריד", אומרת אבי אלף. "שמגר צודק שהכוח של היועץ הוא באיזון בין שני התפקידים. היועמ"ש הוא יועץ לממשלה במובן של התווית דרך. הממשלה היא הריבון. הצד השני של התפקיד זה ראש התביעה. שני התפקידים שלובים זה בזה לא כשוט וגזר. אלא בהפריה הדדית. כראש מערכת האכיפה. זה נותן לו את העצמאות. הוא מפרש את החוק עבור הממשלה. ברגע שהוא רואה שהממשלה מחוקקת חוקים לא דמוקרטיים – הוא צריך להתריע".

Leader of the Israle Beyteinu party Avigdor Liberman seen during a plenum session in the Israeli parliament on December 30, 2015. Photo by Miriam Alster/FLASH90 *** Local Caption *** ????? ?????? ?????? ?????? ???? ?????
תיק סגור, שאלות פתוחות. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

יש טענה שנפתחו חקירות למטרות סיכול של פוליטיקאים.

"שמעתי את הטענה הזאת הרבה. צר לי עליה. הפרקליטות, אני מאמינה, אינה פועלת משיקולים זרים. אם יש ראיות – מגישים כתב אישום. אין ראיות – לא מגישים. למשל, חיים רמון. הוא היה טוב מבחינת הפרקליטות. הוא הגיע מקושר פוליטית. עם הרבה רצון טוב. הייתה לו יכולת להגדיל תקציבים שהם דבר מאוד חשוב למערכת. ממש לא חושבת שנכון שניסו לסכל אותו".

אביה אלף מציגה דפוס קבוע אצל יועצים משפטיים: כמעט כל אחד מהם מקבל בראשית דרכו בתפקיד תפוח אדמה לוהט, תיק כבד, והוא חייב לקבל החלטה ובדרך כלל שוגה, לטעמה. כך היה עם תיק האי היווני של אריק שרון, שמזוז סגר מיד כשנכנס לכהונתו ב-2004. היה זה אותו השופט חשין, שאמר בגלוי בראיון ליובל יועז ב'הארץ', שגם שופטי בג"ץ לא רצו לפגוע בשרון בשעה שגלגל מיזם מדיני אסטרטגי כמו ההתנתקות. היועץ המשפטי יוסף חריש באמצע שנות ה-80 קיבל את ההחלטה על הטיפול החוץ-משפטי בפרשת השב"כ, בתיאום עם הדרג הפוליטי העליון – שמיר ופרס. והיה זה וינשטיין שקיבל את תיק ליברמן בראשית כהונתו, ומשך ומשך וגרר וסחב, והיסס והיסס עד שהתמוסס. כך אפשר לחזות במידה כלשהי של סבירות, שתיקי החקירה של מעונות ראש הממשלה אותם גלגל וינשטיין למחליפו אביחי מנדלבליט לא יגיעו לכדי כתב אישום. חקירות מסוג זה תורמות גם הן להיחלשות הפרקליטות.

בעניין הזה של כסאות גן שהוזזו מכאן לשם או האשמות אב הבית לגבי ארוחת ערב שהיה צריך לבשל בבית רוה"מ או להזמין קייטרינג, מסכימה אביה שיש לנו בעיה. "אין אצלנו משהו באמצע. זה או פלילי או שהכל מותר. או נקיון כפיים או חבל התלייה. אין אמצע", היא אומרת. "אין לקיחת אחריות. אין התווך שבו יש מעשים שגם אם אינם פליליים הם בגדר של 'זה מעשה שלא ייעשה'. איט'ס נוט דאן. כל זה יחד עם תחושת מוגנות של חשודי צמרת. משדרים משהו כמו, 'בי לא יגעו'. היעדר 'הקלנה' מלשון קלון. השילוב הזה גורם לכך שהשוט הפלילי מקבל הרבה יותר השפעה ממה שצריך היה לקבל".

מלשכת חבר הכנסת ליברמן נמסר: "ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק עברה גם את מבחנו של בית משפט העליון שקבע שההחלטה שהתקבלה  לסגור את התיק היא החלטה סבירה ונכונה. בנוסף, גם  במשפט שהתנהל לאחר מכן נקבע פה אחד ע"י שלושה שופטים כי אביגדור ליברמן זכאי. ניתן רק להצטער על-כך שאנשים מתוסכלים מנסים לבנות קריירה באמצעות השמצות ובדיות על אנשים אחרים. מעבר לכך, נציין גם שח"כ ליברמן יזם חוק  – שלפיו כל השרים וכל ראשי המפלגות יחויבו לפרסם את הצהרות ההון שלהם בפני הציבור כולו ומי שמתנגד לחוק הם ראשי הקואליציה הנוכחית בראשות הליכוד".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. ממליץ לעזוב את הארץ בגלל השחיתות: בסין יש עונש מוות למושחתים! במדינות מתוקנות ונורמאליות מכניסים להרבה זמן את המושחתים לכלא. וכאן? כאן….המושחתים חוגגים בחוץ ובכלא….וחוזרים לכנסת כמו אריה דרעי. ממליץ לעזוב את הארץ בגלל השחיתות, המושחתים מסוגלים למכור או להרוג את כולנו.

    1. את תעודת הכשרות לחזרת אריה דרעי לפוליטיקה העניקה לו לא אחרת מאשר בכירת הפרקליטות לשעבר עו"ד טליה ששון. היא עשתה זאת קבל עם ועולם בשידור חי בטלוויזיה. כנגד טענתו של לפיד והתנגדותו היא טענה שאין להעניש את מי ששילם את חובו לחברה מעבר למה שהחוק העניש אותו.
      מן הסתם היא זכרה לדרעי את חסד נעוריו כאשר העניק גיבוי פוליטי לממשלת המיעוט של רבין ואיפשר לו להעביר את הסכמי אוסלו.
      לאחר פרישתה מן הפרקליטות טליה ששון הצטרפה למפלגת מר"צ, ולהנהלת הקרן לישראל חדשה.

      אמנון לורד מביא את דברי "השופט חשין, שאמר בגלוי בראיון ליובל יועז ב’הארץ’, שגם שופטי בג”ץ לא רצו לפגוע בשרון בשעה שגלגל מיזם מדיני אסטרטגי כמו ההתנתקות."
      השופט חשין הודה שהם העדיפו את השיקולים הפוליטיים על פני שיקולים מקצועיים טהורים … במילים אחרות הם השתמשו בתפקידם לקידום מהלכים פוליטיים התואמים את השקפתם הפוליטית וקרובים לליבם .

      הפרקליטות ובית המשפט העליון הפכו מזמן לשחקנים במגרש הפוליטי מה שלא מפריע להם לזעוק שלא לערב פוליטיקה ו/או פוליטיקאים בהליך בחירת השופטים והיועמ"שים …
      נו טוף… כשמדובר בפוליטיקאים ממפלגת מר"צ אז אין בעיה…