חברי הכנסת הערביים מספקים לנו מידע שלא יסולא מפז: מה חושבים המצביעים הערביים על מדינת ישראל, על הטרור האסלאמי ועל עתיד הדו-קיום
כבר שנים רבות פועלים חברי הכנסת מן הסיעות הערביות לפי אלגוריתם פשוט באופן יחסי: זהה את מי שנתפס כרגע כאויב הגדול ביותר של ישראל – חיזבאללה או קדאפי, עראפת או דאע"ש, אבו מבחוח או אבן דבחוח – ורוץ להתחבק אתו. בתגובה, אנשי הימין מספקים את ההתלהמויות הקבועות: בוגדים, רשעים, לא יעלה על הדעת, תלונות במשטרה ובוועדת האתיקה, צעקות בערוץ 2, פסילת רשימות ושאר רעיונות, שסופם להיעלם באפילת הזכרונות או להתנפץ אל הצוק האיתן של בג"ץ.
אני סבור שהתגובה הימנית הרגילה היא טעות. לדעתי לא זו בלבד שאין לשלול את זכותם של חברי הכנסת הערבים לעשות כטוב בעיניהם, לא רק שחובה לאפשר להם להיבחר באופן חופשי – אילו היו הדברים תלויים בי הייתי גם מכפיל את משכורותיהם. כיהודי המעוניין לחיות בארץ הזו, כאיש ימין, במובנים מסוימים אני חש שהם משרתים אותי אף יותר מכמה חברי כנסת במפלגות שהצבעתי אליהן.
מדוע? התשובה היא מאד פשוטה: האנשים האלו מספקים לנו אינפורמציה. מידע שלא יסולא בפז, ושלא היתה לנו שום דרך לקבל אותו באופן אחר.
כעשרים אחוז מתושבי מדינת ישראל הם ערבים, החיים עימנו ברמות כאלו ואחרות של דו-קיום. אך בהתנהלות היום-יומית שלנו קשה לנו לקבל מענה ברור לשאלות היסוד של החיים המשותפים בארץ הזאת: מה האנשים האלו באמת חושבים? האם הם מעוניינים באופן כללי לחיות אתנו בשלום, או שהם מחכים להזדמנות הראשונה להמשיך במאבק בו הפסידו בתש"ח?
ובכן, הנה התשובה: מתוך אותם עשרים אחוז קצת יותר מחצי בעלי זכות ההצבעה הצביעו לרשימה המשותפת. המשמעות היא שאותם בוחרים מבכרים את זהותם הפלסטינית על פני הבעיות המוניציפליות והחברתיות שלהם. זאת אומר שהמאבק בציונות חשוב להם יותר מאשר הביוב בכפר או מרמת הלימודים בבית הספר; שהם נותנים עדיפות לאסלאם ולג'יהאד על פני חיים אזרחיים תקינים; ושהפרימוס הישן שהם שומרים בבוידעם לא נועד רק למטרות נוסטלגיה.
מה שאנו נוטים לשכוח היא העובדה שחברי הכנסת הערבים לא מתחבקים ומתנשקים עם כל מיני בן-לאדנים ואל-בגדדיים בגלל שהם נהנים מן הבושם הענוג או מהתחככות בזיפים נוקשים. הם עושים זאת, כמו שכל פוליטיקאי עושה בדמוקרטיה חופשית, כדי למשוך קולות. כדי לגרום לבוחרים שלהם בבועינה או באום-אל-פאחם לשלשל בבא היום את הפתק שלהם בקלפי.
השיטה הדמוקרטית גורמת להם לגלות לנו את האמת – לא עליהם, פוליטיקאים שיכולים להיעלם באותה מהירות בה צצו – אלא על בוחריהם, אנשים שעמדותיהם משקפות הטמעה עמוקה של מאה שנות סכסוך. עמדות אלו משתנות הרבה יותר לאט, אם בכלל.
זהו יתרון גדול של הדמוקרטיה כשיטת ממשל. היא נותנת מידע אמיתי על כוונותיהם ורצונותיהם של אנשים. חיבתם של חברי הכנסת הערבים לרוצחי יהודים באשר הם אינה תופעה כשלעצמה אלא שיקוף רצונותיהם של מאות אלפי מצביעים שלא ילכו לשום מקום ולא ייעלמו גם אם ייאסר על אנשים מסוימים לייצג אותם. כל שנרוויח מפסילתם של פוליטיקאים ערבים מהתמודדות בכנסת יהיה לגרום לבוחריהם לנהוג בצביעות, לרדת למחתרת ולהמתין שם ליום פקודה.
כשהפרימוסים יצאו מהבוידעם, יהיה כבר מאוחר מדי.
הקבוצה הזאת מלבה את אש השהידים. האש משפיעה על הקהל ויוצרת דמויות הזדהות אצל חלק מהקהל. במילים אחרות "רצונותיהם של מאות אלפי מצביעים" ניתנים להשפעה חיובית ולאו דווקא שלילית
הסיבות שרק מחצית מהערבים מצביעים לרשימה המשותפת הן:
1. רבים מהם תומכים בתנועה האיסלמית הפלג הצפוני שמחרים את הבחירות.
2. ערביי ירושלים מחרימים את הבחירות.
3. עצלות.
מבין המצביעים בישובים המוסלמים בערך 95% מצביעים לרשימה המשותפת.
בישובים הנוצרים (פסוטה ומעליא) 75% מצביעים לרשימה המשותפת.
ובישובים שהם בחלקם נוצרים ובחלקם מוסלמים זה באמצע תלוי ביחסי הגודל בין הקהילות.
ברכות על העיצוב החדש!
בעיה מציקה: הבאנר נשאר תקוע למעלה כל הזמן, גם כשקוראים כתבה ספציפית וגוללים כלפי מטה. זה אומר שלא נשאר מספיק מסך בשביל הטקסט. זה בעייתי במיוחד למאותגרי ראיה (כמוני) שמגדילים את הטקסט, ואז גם הבאנר גדל!
בעיה קשורה, קטנה יותר: בדפדפן פיירפורס הטקסט בבאנר לא מיושר כהלכה: המלה "מידה" צריכה להופיע בשורה אחת עם האייטמים האחרים (English, אודות, צרו קשר וכו') והיא מופיעה נמוך יותר. בדפדפן אינטרנט אקפלורר הבעיה לא קיימת.
תודה.
אוי, סליחה — לאחר גלילה נוספת הבאנר מצטמצם והבעיה נפתרת!
חזק !!!
כשקראתי את הכתבה בפעם הראשונה, לא הסכמתי לנאמר.
היום בבוקר שמעתי את חבר הכנסת של "המחנה הציוני" זוהיר בהלול מתראיין ברדיו.
העברית שלו משובחת , המחמאות למדינת ישראל הדמוקטית והנאורה לא מפסיקות לשפוע.
ואז , במן התפתלות לשונית לוליינית , הוא מצדיק את מעשיהם של שלושת חברי בל"ד.
באותו רגע הבנתי כי לא חברי בל"ד הם המסוכנים. נהפוך הוא, אצלהם ברור לך מיד מי הם ומה הם.
המסוכן הוא חבר כנסת מסוגו של בהלול , שברגע האמת מגלה את פרצופו האמיתי. "נחש בקש" כפי האימרה העממית.
אני חוזר בי. אני מסכים לכל מילה שכתבת כאן.
כל כך פשוט וכל כך נכון!
רק שלפי החישוב שלי, הרבה יותר ממחצית הצביעו עבור הרשימה המשותפת: 15% מבעלי זכות הבחירה הם ערבים. זה אומר שאם אחוז ההצבעה אצלהם הוא כמו אצל היהודים הם מכניסים 18 ח"כים לכנסת. 13 ברשימה המשותפת מתוך 18 זה נותן לנו 72%. היות שאחוז ההבעה בבחירות האחרונות היה מעט נמוך יותר אצלם (60% לעומת 66% אצלנו) הרי שמדובר בערך ב 75%.
כמה סוגיות בעייתיות:
1. הכותב מניח שאנשים בוחרים לפי השקפותיהם. ישנן עדויות מחקריות רבות שאנשים נוטים להקצין את הדעה שלהם בהלכם להצביע. במחקרים שאלו אנשים מה דעותיהם בנושאים שונים ולמי הצביעו, וראו שיש אי התאמה. ישנם לכך מספר הסברים, אחד מהם הוא שאנשים צופים מראש את הפרגמטיות הפוליטית של מפלגות בפועל. אם זה המצב – הצבעה למאוחדת לא בהכרח מעידה על קיצוניות כזו.
2. בכל זאת, לא כל המאוחדת זה בל"ד. מחבקי הבן לאדנים הם כמעט תמיד בל"ד, ובל"ד הם רק כשליש מהמאוחדת.
3. מה האלטרנטיבה של הערבים? הכותב צריך להתייחס לשאלה – באיזו מידה (עד התכנית האחרונה של הממשלה) מפלגות ציוניות היטיבו עם הציבור הערבי. אולי עדיף כבר להצביע במחאה?
4. אולי הצבעת מחאה זו הדרך למרק את המצפון?