זמרת הפופ שמסעירה את מזרח אסיה

לפני כשבועיים התקיימו בחירות לנשיאות טייוואן, והתוצאה.. מהפך! לראשונה מאז 2008 ובפעם השנייה בלבד מאז היווסדה של 'הרפובליקה של סין' (שמה הרשמי של טייוואן, עוד על כך בהמשך) ניצח בבחירות מועמד שלא מטעם המפלגה הלאומית הסינית (גוומינדאנג). ואם זה לא מספיק מרגש, אז נספר שלראשונה בתולדות טייוואן נבחרה אישה לתפקיד הנשיאה, אשה שעומדת בראש המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית שידועה כמתנגדת נחרצת לתהליך התקרבות טייוואן לסין.

ולמרות כל זאת, מה שמסעיר לא רק את האי הטייוואני הקטן אלא גם את שכנותיו – דרום קוריאה, סין ואפילו יפן – זו שערורייה שבמרכזה ילדה בת 16 שכנראה נגעה בעצב פתוח, מוגלתי וכואב של הגיאו-פוליטיקה האזורית.  

הסיפור הגדול של הבחירות הללו מתחיל בתכנית ריאלטי פופולרית בערוץ טלוויזיה דרום קוריאני, בה כיכבה להקת בנות בשם TWICE. הלהקה מייצגת בעצם – ולא במקרה – את המרחב האזורי: חוץ מדרום-קוריאניות חברות בה גם שלוש בנות יפניות ואחת מטייוואן, ג'ואו דזיו שמה, בת 16 בלבד. במסגרת התחרות הקשה על הבכורה האזורית בין ה-JPOP (פופ יפני) ו-KPOP (פופ קוריאני), הרכב הלהקה נועד לנפץ מחיצות ולהציג קוסמופוליטיות מזרח-אסייתית במיטבה. אלא שבמזרח-אסיה כמו במזרח-אסיה, אין דבר כזה יחסים בינלאומיים נטולי רגישויות היסטוריות כבדות, גם כשמדובר במוזיקה מהסוגה הקלילה ביותר.

ובכן, באחת התכניות, חברות הלהקה הוצגו תוך הבלטת המוצא שלהן, באמצעות הנפת דגלי מדינותיהן. הזמרת הסינית אחזה בתמימות בשני דגלים – הדרום-קוריאני כהבעת כבוד למארחים, ובדגל של טייוואן. עד כאן הכל טוב. עד שתמונתה של דזיו אוחזת בדגלון הטייוואני צדה את עינו של זמר טייוואני אחר, כוכב עבר מזדקן בשם חואנג אן. חואנג פרסם פוסט שוצף ב-Weibo (שילוב סיני בין פייסבוק לוואטסאפ), בו טען שהתמונה מבהירה שהזמרת הקטינה תומכת בעצמאות טייוואן, רחמנא ליצלן. הפוסט היכה גלים, צבר שיתופים, והצית באינטרנט הסיני גל שיימינג כעוס שתחילתו און-ליין והמשכו אוף-ליין. המחאה גלשה מהר מאוד מעבר לתחום הטוקבקיסטים הזועמים והגיע עד לחברות מסחריות גדולות מאוד. השיא היה כשענקית האלקטרוניקה הסינית Huawei ביטלה בפתאומיות שיתוף פעולה רחב היקף שתוכנן עם חברת ההפקות הדרום קוריאנית JYP Entertainment, שעומדת מאחורי להקת הבנות.

איך כל זה קשור לבחירות? ובכן, בדיוק בערב הבחירות פורסם וידאו דרמטי, אפלולי ומנותק מכל הקשר סביר, בו דזיו מצולמת מתנצלת עמוקות על הפגיעה בעם הסיני תוך שהיא חוזרת על הנוסחה ההצהרתית החשובה "יש רק סין אחת!", וקדה קידה עמוקה לעבר המצלמה. מכאן הסערה רק התעצמה, הפעם במיוחד מהצד הטייוואני של מיצר טייוואן. גולשים טייוואנים נחלקו פחות או יותר לשתי קולות – הכועסים על דזיו שוויתרה על כבודה הלאומי מצד אחד, מול הכועסים על חברת ההפקות הדרום-קוריאנית שככל הנראה כפתה על דזיו את המעמד הקשה, תוך ייסורי מצפון על כך שלא עמדו להגנתה של דזיו מול המתקפה המקוונת מסין. קריקטורה מאי שם ברשתות החברתיות, אף מציגה את סרטון ההתנצלות בסגנון שמזכיר את דאע"ש: מחוץ לטווח המצלמה ניצבים משני צידיה של דזיו חיילים במשמרות האדומים הידועים לשמצה מתקופת מהפיכת התרבות בסין, בעוד חברת ההפקות הקוריאנית מוצגת כעושה דברה של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

וכך הפכה אסיה כמרקחה, ונדמה כאילו כבודה הלאומי של טייוואן הקטנה מצד אחד ועצמתה של סין הגדולה מצד שני – נמצאים כולם בידיה של נערה בגיל ההתבגרות.

הדגלון של דזיו, בייחוד עם היוודע תוצאות הבחירות ובחירתה של המועמדת הפחות מועדפת על הסינים (בלשון המעטה), הביא להתגבשותה של תיאוריית קונספירציה: גורמים בטייוואן יצרו את כל הסקנדל הזה ואף הובילו לאותו סרטון התנצלות מביך, על מנת להשיג – הפוך-על-הפוך – תוצאה לטובת הבדלנים של טייוואן. שהרי הזעזוע בקרב רבים בטייוואן מהעליהום הסיני על דזיו, צפוי שתגרור הטייה של המצביעים לעבר המפלגה הניצבת בעיקשות מול סין, כפי שאכן קרה. חיזוק לתיאוריה זו מובא מהעובדה ששום גורם רשמי בסין לא טרח להביע מחאה כלשהי כנגד תקרית הדגל של דזיו – מה שמעלה תהיות לגבי ההיסטריה שאחזה בחברת ההפקות, עד כדי כפיית התנצלות על הנערה הטייוואנית האומללה. והכל בגלל כמה טוקבקים זועמים.

סרטון ההתנצלות

וקצת היסטוריה

אולם הנקודה המעניינת, המבלבלת והמוזרה ביותר במשבר הפופ-פוליטי הזה טמון בכך שכל עניין הדגל מופרך מיסודו. כדי להבהיר זאת נזדקק למעט היסטוריה. הרפובליקה של סין – שמה הרשמי של טייוואן – הוקמה בסין היבשתית בשנת 1912 על חורבותיה של קיסרות צ'ינג.

במלחמת האזרחים הסינית שפרצה לאחר מלחמת העולם השנייה, לחם צבא הרפובליקה של סין מול הצבא האדום הקומוניסטי. בשנת 1949 הקומוניסטים ניצחו, כלומר כמעט לגמרי, שכן כוחות הרפובליקה המזוהים לחלוטין עם המפלגה הלאומית הסיגו את כוחותיהם המרכזיים לטייוואן. בזמן שהמפלגה הקומוניסטית הכריזה על היווסדה של הרפובליקה העממית של סין, אנשי הגוומינדאנג הצליחו להעביר את מוסדות השלטון שלהם לאי הקטן ולבסס בו מחדש את הרפובליקה של סין (כן, בלי ה"עממית").

חלפו השנים, ושתי המפלגות היריבות הפכו למעין שותפות. אמנם לא שותפות דרך ולא שותפות להשקפת עולם כלכלית-חברתית, אבל בכל זאת שותפות לעיקרון אחד פשוט – סין יש רק אחת; השאלה היא רק מי שולטת בה. כל צד טוען שהוא הוא זה שצריך לשמש הממשלה של כל סין. מחלוקת לשם שמיים. אולם כוחות חתרניים יחסית בטייוואן, בהם מפלגתה של הנשיאה הנבחרת, לא ממש מכירים בעיקרון הזה; הללו חולמים, לעתים בשינה ולפעמים בגלוי, על הפירדותה של טייוואן הקטנה מהיומרה לשלוט בכל סין, ועל מיסודה מחדש כיישות מדינית נפרדת. או בקיצור עצמאות. מילה שמותחת אצל סין – כלומר, העממית – את העצבים.

נחזור כעת לדגל הקטן שהניפה הזמרת שלנו. דגלה הרשמי של טייוואן הוא בדיוק הדגל של סין היחידה שהתקיימה עד שהקומוניסטים נצחו במלחמת האזרחים בשנת 1949; אותו הדגל שמקובל פחות-או-יותר בעיני הסינים במסגרת המדיניות המשותפת של "סין יש רק אחת". לו הייתה דזיו מניפה את אחד הדגלים שהוצעו במשך השנים על-ידי גורמים רדיקליים הדוגלים בעצמאות, למשל דגלים שמציגים במרכזם את צורת האי הטייוואני – או אז בייג'ינג הרשמית בהחלט היתה מזדעקת. אך זה לא קרה. דזיו אולי צעירה, אבל מבינה נכון את המפה הפוליטית.

אז מה בעצם התרחש כאן? הקמפיין המפתיע נגד דזיו, בעקבות מעשה לגיטימי לכל הדעות של הנפת דגלה הרשמי של טייוואן, עשוי לשקף מצב של שיווי משקל זמני ולא-יציב. הצדדים במתח מההתפתחויות הגיאו-פוליטיות האפשריות, כך שמספיק פוסט אחד, פטריוטי מדי, מתלהם מדי, כדי לגרור גל שיימינג ולהצית אש. מה שנטען כנגד דזיו, אגב, היה שאמנם בדגל עצמו אין בעיה, אולם "ידוע" שהיא לכאורה תומכת בעצמאות טייוואן, ולכן הנפת הדגל על אדמת מדינת צד ג' היא רק סימפטום לבוגדנותה. ילדה בת 16 אמרנו?  

סוף דבר, למקרה שהסתקרנתם, חואנג אן – הזמר הטייוואני הגולה שזרק את הגפרור – עמד בעצמו בפני מסע שיימינג מצד גולשים טייוואנים נזעמים. לקראת ראש השנה הסיני הנחוג כעת, שב חואנג לבית משפחתו בטייוואן ונזקק להגנה של שומרי ראש. ג'ואו דזיו מצידה, לא זו בלבד שהצליחה להשתקם די מהר, אלא שבעקבות הפרסום העצום, הרבה מעבר לקהל המעריצים הטבעי שלה, חברת ההפקות הקוריאנית החליטה להכפיל את שכרה. כנראה שאחרי הכל משתלם לנקוט בעמדות לאומיות.

__________

נעם אורבך הוא מרצה בתכנית ללימודי אסיה, אוניברסיטת בר-אילן.