"תפסיקו לחפש הכרה, ישראל צריכה לדרוש כבוד מהעולם"

הפרשן הבכיר של ה'וול סטריט ג'ורנל', זוכה פרס פוליצר ברט סטיבנס בראיון מיוחד: על הנטישה האמריקנית, כיצד להתמודד עם המדיניות האנטי-ישראלית באירופה וההזדמנות שהוחמצה בסוריה

אי-התערבות בסוריה - החלטה גרועה; ברט סטיבנס. צילום מסך

ישראל לבדה. ארצות-הברית תחת ממשל אובמה עברה שינוי רדיקלי בתפיסת מדיניות החוץ שלה, ובאסטרטגיה העולמית שלה. זוהי השורה התחתונה שעלתה מהרצאתו של העיתונאי זוכה פרס הפוליצר ברט סטיבנס, באירוע של 'קרן תקווה' בירושלים. מתוך כך, הוא קובע, עולה המסקנה המתבקשת: ישראל צריכה להגדיל את תקציב הביטחון שלה מ-6% מהתמ"ג ל-10% מהתמ"ג. היא צריכה לפתח מערך טילים בליסטיים עצמאי ולהגדיל את הצי הימי שלה, בטח לאור גילויי הגז. ובמילים אחרות, אין על מי לסמוך.

"מהותו של ממשל אובמה היא, שזהו הממשל הראשון שהוא פוסט-פאקס-אמריקנה; הוא לא מאמין שאמריקה צריכה להיות שוטר עולמי. הוא לא מאמין בפאקס-אמריקנה", אמר סטיבנס. "לשיטתו, אנחנו לא משפרים את המצב כשאנחנו מתערבים, אלא רק עושים אותו יותר גרוע. התוצאה של התפיסה הזאת היא מה שאנחנו רואים כיום בסוריה – התמוטטות מוחלטת של הסדר, ושום נכונות לעימות מול כוחות הרוע".

השאלה הראשונה שאליה התייחס במסגרת הרצאתו ביום חמישי שעבר הייתה לגבי השבר שבין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו. האם יש שם משהו שונה מהותית ממשברים קודמים?

"ישראל קמה ב-1948. שנה קודם לכן, במרץ 1947, ממשל טרומן בהסכמה עם הרפובליקנים מחליט על דוקטרינת טרומן. למעשה, הם מחליטים לשרת כשוטר עולמי, ולמלא את התפקיד של בריטניה במאה ה-19. אז ישראל נולדת לתוך הפאקס-אמריקנה. יש כוח אמריקני, ואמריקה מסכימה להתערב בכל מקום שבו נחצים קווים אדומים מסוימים – כדי שלא יעברו על אותם קווים אדומים. זה שירת את ישראל. המחויבות האמריקנית הייתה כזאת שב-1973, אפילו שבבית הלבן ישב אנטישמי מובהק (ניקסון), הוא הבין שצריך להפגין לעיני העולם שאנחנו הטובים. אנחנו נבוא לעזרת בעלי ברית. כשקיסינג'ר הביא רשימת אספקה של ציוד צבאי לשלוח לישראל תוך כדי המלחמה (יום הכיפורים), ניקסון אמר: תכפילו את זה. הגישה הזאת איפשרה לישראל לשרוד מעבר למשברי אישיות". עתה, קובע סטיבנס, עידן זה הגיע לקיצו.

את התזה הזו, פחות או יותר, פורש סטיבנס בספרו המצוין 'אמריקה בנסיגה' (2014). הוא טוען כי בעבר, במקביל להשקפה לגבי תפקידה של אמריקה כשוטר העולמי, גם המפלגות במדיניות הפנים שלהן התמרכזו בעקבות הנשיא טרומן. הרפובליקנים ניתקו את הקשרים עם הבדלנים, וגם מהאנטישמים; שני זרמי עומק שהיו קיימים במפלגה. הדמוקרטים ניתקו את עצמם מהשמאל, מ"הפרוגרסיבים". הם הפכו למפלגת מרכז. "היום הדמוקרטים נלכדים מחדש בידי הכוחות של הנרי וואלאס. ברני סנדרס זה לידתו מחדש של הנרי וואלאס", אומר סטיבנס. "האנטישמיות היום באה מהשמאל וזה משפיע על הדמוקרטים בגדול". הנרי וואלאס, נזכיר בהערת אגב, היה איש השמאל של המפלגה הדמוקרטית ובתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת אף כיהן כסגן הנשיא תחת רוזוולט. ב-1948 הוא רץ לנשיאות כמועמד שלישי נגד טרומן ודיואי (הרפובליקני). למעשה, הוא היה המנהיג המועדף על ברית המועצות של סטלין, והקומוניסטים בארצות-הברית היו בסיס התמיכה שלו.

"ארצות-הברית צריכה להיות השוטר של העולם", מסביר סטיבנס בראיון שניהלנו עמו לאחר ההרצאה. "התפקיד של השוטר הוא לעמוד בפינה ולהסתכל מסביב. לזה הוא אומר – אתה נראה בחור נחמד, אני צופה בך, תחזור לענייניך. אתה, לעומת זאת, לא כל כך נחמד, אני צופה בך. ובך – אם תעשה משהו רע, אני יורה בך". מדיניות החוץ של ממשל אובמה נטשה לחלוטין את הגישה הזו.

מן העבר השני של המתרס, מה שקרה בעיראק תחת ג'ורג' וו. בוש היה צעד אחד יותר מדי. "תפקידו של כומר הוא להמיר לבבות. מה שניסינו לעשות בעיראק הוא עבודה של כומר. העיראקים יקבלו את מתנת החירות והדמוקרטיה הליברלית, ונשנה את טבע נשמתה של עיראק. מה?!

"הניאו-שמרנים [גישה מחשבתית המיוחסת, בין השאר, למשטרו של בוש הבן. הכותבים] צודקים במידה מסויימת, בכך שהם אומרים שהאופי הפוליטי של המשטר, מערכת האמונות שלו והאידיאולוגיה שלו, עוזרים לך לצפות את הדרך שבה הוא יפעל. מנקודת מבט ריאליסטית טהורה, איראן צריכה להיות ידידה של ישראל. והיא אמנם הייתה בעבר. האינטרסים האיראנים חופפים את אלה של ישראל – יש לכם מרחב סוני חופף שבו אויבים לרוב, שניכם מדינות לאום יציבות, יש לכם קשר היסטורי עתיק שנמשך אלפי שנים לאחור, קהילה יהודית גדולה באיראן עד 79'; כל הנהגה איראנית רציונלית, הפועלת למען האינטרס הלאומי שלה, הייתה אומרת 'אנחנו צריכים להיות ידידים של ישראל'. איראן שונאת אתכם רק מתוך מניע אידיאולוגי.

"בוש היה צריך למצוא את הפתרון השני הכי טוב בעיראק. זאת אומרת – אל-סיסי עיראקי. מושלם? לא. אבל יותר טוב".

עידן חדש, ומטריד; קלינטון, ג'ורג' וו. בוש וברק אובמה. צילום: הבית הלבן
עידן חדש, ומטריד; קלינטון, ג'ורג' וו. בוש וברק אובמה. צילום: הבית הלבן

קץ הדמוקרטיה הישראלית? רחוק מכך

ברט סטיבנס כותב כבר קרוב ל-20 שנה בעיתון ה'וול סטריט ג'ורנל', ועל אף גילו הצעיר הספיק כבר להיות עורך הג'רוזלם פוסט בתחילת העשור הראשון של שנות ה-2000. לאחר מכן חזר לג'ורנל כדי לקבל שם תפקיד בכיר כפרשן לענייני חוץ. לא סתם הוא נתפס כאחד מכותבי הטורים הנחשבים בעולם. הבקיאות שלו מרשימה ביותר, וניתן לראות זאת באופן שבו הוא מנתח את המתרחש במזרח-התיכון, ואף את ענייניה הפנימיים של ישראל.

לפני כמה שנים נשבעת שתמשיך להגן על ישראל, ועמדת במילה שלך.

"בוא רק נאמר שישראל עדיין מייצגת, מגלמת, מגינה ומקדמת את הערכים והאידיאלים שהכי קרובים לליבי. אם יום אחד היא תחליט לצדד בקומוניזם, או במשהו אחר, יתכן שדעתי תשתנה.

"אני לא אחד מאלו שכוססים את ציפורניהם ואומרים "אוה, ישראל מאבדת את נשמתה". אלו סוג הדברים שמראים, שאין לך שום מושג מהי נשמתה של ישראל, מהי הייתה ומהי אמורה להיות. בכל רגע נתון עיתון 'הארץ' מוחה על "נשמתה האבודה של ישראל". לישראל כנראה היו כל כך הרבה נשמות לאבד על-פי עמוס שוקן… כל האנשים האלה, במיוחד אלו בשמאל, הם הכי דואגים מהחברה ישראלית – אותה חברה ישראלית שמוכנה להגן עליהם. אני כל הזמן שומע על מירי רגב, ואיך ישראל תאבד את נשמתה בגלל מירי רגב, או בגלל איילת שקד".

סטיבנס מדגיש כי הוא אינו נוקט עמדה בעניין שקיפות העמותות או מימון התרבות, אך למרות זאת השקפתו בנושא די ברורה מדבריו: "תראו, אני חושב שמצד אחד, מבחינה פוליטית זו טעות בשיפוט מה שרגב עושה, מכיוון שהמהומה הפוליטית [שנוצרת כתוצאה מכך] לא מצדיקה זאת. מצד שני, אף אחד לא אומר שאתה לא יכול להפיק סרטים שאינם אוהדים את ישראל, אתה פשוט לא יכול לעשות את זה באמצעות כספי משלם המסים. וזו לא נראית לי כמו עמדה שערורייתית, ולו במעט. מדינות לא מחוייבות… כל מדינה חופשית חייבת לסבול את מגוון הדעות הרחב ביותר שניתן, אפילו אם הדעות הללו דוחות. תומס ג'פרסון אמר פעם: "דעות שגויות הן בגדר הנסבל, כל עוד התבונה נותרת חופשית כדי להילחם בהן". זו אמירה נהדרת. אבל יש הבדל של שמיים בארץ בין חופש הדעה לבין סבסוד הדעה".

גם בארצות-הברית מצב חופש הביטוי לא מי יודע מה.

"יש לנו חופש ביטוי בארצות-הברית, אבל אנחנו בחלט לא תומכים בכל סוג של ביטוי. ואני לא מחוייב כעורך בוול סטריט ג'ורנל לפרסם כל מגוון של דעות בשם חופש הביטוי. אני מעוניין באיכות, עקביות וכד', וישנה אחריות לאנשים המצויים בעמדות של סמכות תרבותית לשרת כשומרי סף לשיח ציבורי הגון. כמובן שאתה יכול ללכת למקום אחר [שיפרסם], אבל אין חובה שזה יהיה דווקא בפלטפורמה ספציפית".

תפסיקו לחפש הכרה מהאירופאים

כיום נשמעות ביתר שאת הטענות כי הלחץ הבינלאומי על ישראל גובר. אלו המבקשים לדחוק אותנו ליוזמות מדיניות פזיזות וחסרות אחריות מביאים כדוגמה את מדיניות סימון המוצרים של האיחוד האירופי, את האתגר המדיני במועצת הביטחון של האו"ם ובאופן כללי מפחידים אותנו מפני הבידוד הבינלאומי. כיצד צריכה מדינת ישראל להתמודד עם הסוגיה הזו? איזו מדיניות חוץ יש לנקוט? לסטיבנס עמדה חד-משמעית בעניין.

"בפשטות, הייתי אומר שזו תהיה אירוניה היסטורית מסקרנת אם הסיפור של אירופה בין השנים 2020-1920 תהיה החלפה מלאה של מיעוט יהודי במיעוט מוסלמי. ואין לי על כך עוד מה להוסיף".

ובכל זאת?

"אם אתה מתעקש. הייתי אומר לאירופים – בבקשה, נראה אתכם. אנחנו כמהים לכישרון יוצא הדופן של יהודי צרפת, גרמניה וכל מקום אחר. אנחנו ממש זקוקים להון האנושי הזה כדי לשמר את איכות החיים שלנו. ואם אתם רוצים ליצור פוליטיקה שעושה כל שביכולתה כדי לבודד את היהודים, שעורכת דמוניזציה למדינת היהודים, שמחבקת ומעניקה נחמה, לפחות במישור האידיאולוגי, לאויביהם של היהודים – בכבוד. מכיוון שהניסיון ההיסטורי מלמד – מספרד אחרי האינקוויזיציה, ועד גרמניה – כי מדינות שמאבדות את היהודים שלהן מפסידות.

"לולא היה היטלר אנטישמי נלהב, יתכן כי גרמניה הייתה שומרת את המדענים שלה ומנצחת במלחמה. זו עובדה מדהימה, שבסופו של דבר היטלר הפסיד במלחמה בגלל האנטישמיות שלו. הבה נדמיין מצב שבו אדוארד טלר, ליאו סילארד, אלברט אינשטיין – כל היהודים הגדולים הללו שעמדו במרכזו של 'פרויקט מנהטן' – היו חשים כלפי גרמניה של שנת 1940 מה שחשו האבות שלהם כלפי גרמניה של, נניח, 1890".

מה שאתה בעצם אומר הוא, שהמדיניות האנטי-ישראלית שלהם בעצם מייבאת אנטישמיות לתוך התרבות שלהם?

"המדיניות האנטי ישראלית שלהם היא, במובן מסויים, תוצר של האנטישמיות שלהם, אנטישמיות סמויה, שבתורה מעודדת עוד אנטישמיות. זה לא מקרי, לדעתי, ששבוע לפני המתקפה על ה'שארלי הבדו' והיפר כשר, הפרלמנט הצרפתי הצביע באופן סמלי על הכרה במדינה פלסטינית. וכאשר אתה מנסה לזכות בביטחון שלך באמצעות הגברת אי-הביטחון בקרב היהודים – אתה לא תזכה בביטחון, רק תגביר את התיאבון של האויבים שלך. הדרך היחידה שאירופה יכולה להציל את עצמה כעת, היא באמצעות חשבון נפש, לא רק פוליטי אלא גם מוסרי ותרבותי".

אך על-פי דבריך שלך, הרגש האנטישמי באירופה מתגבר. אז מה יכול להבטיח לנו שגישה מדינית כזו אכן תעבוד? הרי גם לישראל יש מה להפסיד, למשל כלכלית, אם האירופים יחליטו לחתוך את הקשרים?

"זה בהחלט מאוד מדאיג. אבל מצד שני, הדיפלומטיה אירופאית משגשגת מתוך אמונה שיש להם מינוף על ישראל. ומתוך מקום של כבוד עצמי, וכנראה גם דיפלומטיה מעשית טובה, יש מקום לומר: עשו מה שאתם רוצים – לא איכפת לנו.

"אפשר לומר לאירופאים כך: 'עשו כרצונכם, מה שלא תעשו – אנחנו נשרוד. ואנחנו נשגשג. ובואו נודה בכך, אתם ציוויליזציה שמידרדרת במהירות. אז בבקשה – אתם רוצים להחרים אותנו: זה ישליך רק עליכם. אנחנו נמצא שווקים חדשים – בהודו, בסין, בתאילנד וכו'. אנחנו נמצא דרך'".

אבל אנחנו לא יכולים לקנות צוללות מהודו.

"אתם יכולים לקנות צוללות מארצות-הברית".

ארצות-הברית של סאנדרס או של טראמפ?

"התלות שלכם באירופה אינה גדולה. והאירופים יגיעו רק עד נקודה מסויימת. בכל מקרה, הנקודה שלי היא כזו: אוקיי, אולי בריטניה תירה עליכם בסופו של דבר נשק גרעיני, אבל יש עובדה שחשוב להכיר, והיא שלבריטים ולצרפתים ביחד יש צבא קטן יותר משלכם.

"ואני חוזר לנקודה שדיברתי עליה בהרצאה. ישראל צריכה לדרוש כבוד באופן עקבי. לא רק 'בואו נסתדר, נעשה כמה ויתורים. בבקשה תאהבו אותנו'. לא. [אתם צריכים לומר] 'אנחנו חושבים שמה שאתם עושים הוא נבזי, אבל אתם יכולים להמשיך. אנחנו נסתדר. אתם לא תסתדרו, אבל אנחנו כן'. אני פשוט חושב שישראל כל הזמן רודפת אחרי קבלת אישור והסכמה. ומה שאני מדבר עליו הוא עניין אלמנטרי גם בחיים הפרטיים".

ישראל פספסה את האיום האמיתי. צילום: Sean Long. CC BY-NC-ND 2.0 דרך פליקר
ישראל פספסה את האיום האמיתי. צילום: Sean Long. CC BY-NC-ND 2.0 דרך פליקר

אי-ההתערבות בסוריה: החלטה גרועה

בוא נעבור לסוריה ואיראן. כתבת לפני כשנתיים-שלוש, "אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל הלוואי שאולמרט עדיין היה ראש ממשלה, הוא היה מפציץ את איראן". אתה חושב שהחמצנו את הרגע שניתן היה לפתור את הבעיה הזו?

"לגבי אולמרט, אני זוכר גם שראש ממשלה מסוים לא אהב את זה. אבל אני חושב שהחמצתם את הרגע לפתור את הבעיה במחיר נמוך יחסית. הפצצה היא תמיד אפשרות – העניין הוא המחיר. הרעיון הוא שככל שאתה מחכה יותר, כך הבעיה גדלה".

למה התכוונת כשאמרת בהרצאה שישראל עשתה טעות בסוריה? האם אי-ההתערבות לא הייתה החלטה נכונה?

"זו הייתה החלטה גרועה. אסד לא שמר את הגבול שקט 40 שנה. הוא פשוט העביר את "הגבול" אל החיזבאללה. דרך אגב, הוא לא שמר על הגבול שקט – אתם שמרתם על הגבול שקט. אסד הוא בריון, והוא זרוע של התמנון האיראני. והאויב האמיתי הוא לא דאע"ש. ברור, דאע"ש הם רוע צרוף וצריך להשמיד אותם, אבל האויב האמיתי הוא אסד ואיראן. השאיפה האיראנית היא ליצור קשת מטהראן לבצרה, לדמשק, לבירות, לעזה. ודרך אגב,  לתימן. לדאע"ש אין טנקים, או שיש להם כמה טנקים מיושנים – אתם מפוצצים אותם לחתיכות. כל מה שיש להם הוא רוע, ברבריות. ואולי גם יו-טיוב. איראן היא האתגר האמיתי שלכם".

אתה חושב שישראל הייתה צריכה להפיל את אסד בדרך כלשהי?

"ישראל לא הייתה צריכה להיות כל כך בטוחה שאסד יפול, והיא הייתה צריכה למצוא דרך לפגוע בו כדי לזרז את הדעיכה שלו. אני לא מתכוון בכך לשליחת כוחות לדמשק, אבל מה היה קורה אם הייתם משמידים את חיל האוויר שלו? אתם תוקפים כל הזמן. כמה פעמים ישראל כבר תקפה בסוריה, שאנו יודעים עליהן? שתים עשרה פעמים? חמש עשרה? מן הסתם המספר האמיתי אפילו כפול. אז אתם תוקפים כל הזמן, אבל מוגבלים ל"קווים האדומים" שלכם. האמת היא שאם אסד שורד, אם הכוח העלאווי שורד כזרוע איראנית, אתם המפסידים הגדולים".

ומה היה קורה אם פתאום הרוסים היו נכנסים לתמונה, כמו שאנחנו רואים בימים אלה?

"בגלל שחיכיתם, עכשיו הכל גרוע יותר. מה שאתה אומר הוא שעכשיו זה קשה יותר כי רוסיה שם. רוסיה נמצאת בסוריה רק מספר חודשים. אז ניהלתם מדיניות של הזנחה, וחשבתם שאתם חכמים כי אתם לא מתערבים – ועכשיו המצב בסוריה הרבה יותר גרוע משהיה. זאת אומרת, כמה גרוע יותר עוד יכול להיות? חיזבאללה חזקים יותר, דאע"ש חזקים יותר, אסד עדיין בשלטון, הרוסים בעניינים, האיראנים בעניינים – זו מדיניות מבריקה כל כך? זו ההגדרה של הצלחה?".

נניח שהיינו מפציצים בסוריה. אובמה לא היה מתערב וחותך? הרי הוא עשה את זה כשנלחמו מול חמאס בעזה.

"בבקשה, נראה אותו. אתה באמת חושב שהוא היה עושה את זה? ולמה שלא יפיל מטוס ישראלי? הבעיה שיש לכם היא… צריך לנהל מדיניות ריאליסטית. אוקיי, אובמה יכול גם להפיל עליכם מחר פצצת אטום ותפסידו, כי כולכם תמותו. הוא יכול להפיל מטוסים ישראלים – אבל הוא לא יעשה את הדברים האלה.

"העניינים רק נהיים גרועים יותר אם אתם מטפחים מוניטין של מי שמפחד מהצל של עצמו. וזו מסקנה גם לחיים, לא רק כמדיניות".

מה שאתה בעצם אומר הוא, שהקשר בין ישראל לארצות-הברית הוא מספיק חזק, כך שאם היינו בוחרים צד במלחמה בסוריה ופועלים אמריקה לא הייתה…

"אני לא אומר שהקשר בין ישראל לארצות-הברית מספיק חזק, אבל אני אומר שנכון לעכשיו האופוזיציה בארצות-הברית לישראל היא מאוד חלשה".

אז היא הייתה סובלת סוג מסויים של פעילות.

"אני זוכר שכאשר עלתה הסוגיה 'האם ישראל תפציץ את איראן', נשמעה גם האפשרות שארה"ב תשלח מטוסים להפיל את המטוסים הישראליים. אז קודם כל, בקרבות אוויר-אוויר בין טייסים אמריקנים לישראלים – הישראלים ינצחו. אז נניח שישראל יוצאת להפציץ באיראן, מטוסים אמריקניים מוקפצים לאוויר, יורים על הישראלים ומופלים ארצה. איך בדיוק סיטואציה כזו היא חיובית עבור אובמה? 'אוה, ירית על בת ברית שלנו, שמנסה להציל את עצמה מהשמדה בידי משטר טוטליטארי וניהיליסטי שמנסה להשיג נשק גרעיני. בדרך איבדנו טייסים בגלל המעשה הלא מוסרי בעליל הזה'. לא בדיוק הישג פוליטי".

המדיניות של ישראל הייתה לא לתת לאלימות בסוריה לזלוג לגולן או לישראל.

"הנקודה היא שהשגתם את המטרה של המדיניות שלכם. אבל הגדרתם את המטרה של המדיניות באופן לקוי ביחס לאינטרס ארוך הטווח שלכם".

אנחנו רואים שטורקיה התערבה, ונכוותה באופן מסויים.

"למען האמת, טורקיה, להפתעת רבים, לא באמת התערבה. טורקיה נתנו לאזור לבעור. למעט אירועים מעטים ונקודתיים הצבא הטורקי לא נגע בסוריה. טורקיה היא בדיוק דוגמה למה שאני טוען. ארדואן רצה לראות את אסד הולך, אבל הוא לא היה מוכן לעשות שום דבר לשם כך. עכשיו יש לו מיליוני פליטים, איסטנבול מוצפת בסורים מיואשים, דאע"ש מבצעים פיגועי תופת באנקרה ואיסטנבול – איך בדיוק אי-פעולה עזרה לטורקים? זה כל כך רע לטורקים, שארדואן אפילו נאלץ לחשוב על השלמה עם הישראלים".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

26 תגובות למאמר

  1. למרואיין גישה אמיצה ומרעננת, אבל בנושא סוריה היא נועזת עד נואלות.

    אין סיבה להפריע לאויביך להרוג זה בזה.

    ההתאבדות הסורית משחקת לידינו.
    משחקת לידינו העובדה שהסונים והמיעוטים הסורים מוכיחים שאין עם סורי, השיעים והסונים מוכיחים שאין עם עיראקי, ושאין עם תימני, ושבטי קירנאיקה, טריפוליטניה וסירט מוכיחים שאין עם לובי.

    אז אם אין עמים מבוססים כאלו, בעלי עשרות שנות ממשל עצמי, אז יש עם פלסטיני? כשכל אנשי הרוח וכותבי הנרטיב שלו הם ישראלים מוסלמים, נוצרים ויהודים? (למעט הפלסטיני-ישראלי-קטארי-נוצרי-ערבי עזמי בשארה, הטוען שאין עם פלסטיני. יש רק ערבים).

    ואם תורכיה תיכנס עתה למלחמה, ולו רק בכורדים תומכי אסאד- דיינו.
    ואם (לצערי זה לא יקרה) יגיעו הסעודים להילחם בדעאש, אבל כצפוי יילחמו בחיזבאללה- די דיינו.

    ברומנים למשרתות, כדאי להשתתף באופן פעיל כגיבור השזוף, הגבוה והרומנטי.
    בטראגדיות יוניות או ערביות, עדיף להשאר בקהל הצופים.
    ולהתייחס אליהן כאל קומדיות.

    1. אני חושב שאתה טועה, אתה פשוט לא יורד לסוף דעתו של המרואיין.
      על פנוי, מה שאתה מציג זה נכון.. תן להם להרוג את עצמם בעצמם, אנחנו לא צריכים להיות שם ע"מ לסייע לצד גרוע מאוד והרוג ולההרג ע"י צד גרוע ביותר אחר.
      אולם מה שהוא מתכוון הוא, כשאתה לא מתערב אתה מאבד את היכולת להשפיע.
      ארון סוקרין התסריטאי האלוהי שכתב בין היתר את "הבית הלבן" נתן לנשיא ג'ד באחד מפרקיו את המשפט הכי חזק בסדרה.
      Decisions are made by those who show up. בסדרה הוא התכוון לקרב צעירים לפוליטיקה ולהגיד שכל אחד יכול להשפיע כל עוד הוא מופיע.

      זה נכון גם באיזורנו, כאשר אתה לא מתערב לצד שנכון לך ברמה האסטרטגית אתה מפסיד בצורה אוטומטית, כמובן שהמלחמה הנק' בסוריה היא לא העניין, אלא הקמת ציר הרשע החדש מאירן ועד לדחייה בגיבוי רוסי. וזה מה שקרה. לא התערבנו, הסתכלנו קצר. עכשיו הרוסים כבר בפנים, וצבא אסד והחיזבאללה מקבלים ניסיון מבצעי רב.

      חוסר ההתערבות הזאת קרה גם בעזה, כשהחמאס זרק את אנשי הרשות מהגגות והרג את ילדיהים במכוניות שהתחילה הבריחה. גם אז אמרנו , תן לערבים להרוג את עצמם, וקיבלנו עוד פרוקסי איראני.

      מדיניות הימין שלנו צריכה להשתנות , לא לשמאל כמובן רחמנא לצלאן, אלא להתעדכן. אנחנו מביהים שהאביב הערבי הפך את המזהת לעידן קרח מזרח תיכוני, אנחנו יודעים להסתכל החוצה ולהבין שהאיומים גוברים ושהמציאות השתנתה, אלא שרק אנחנו מסרבים להשתנות.

  2. לכל זאת מדינת ישראל צריכה להיות עשירה. מדינה עשירה היא זו שאזרחיה עשירים ולא זו שתקציבה גדול או שיש לה אוצרות טבע רבים אם הם שייכים לממשלה כמו ברית המועצות. הדרך היחידה להגיע אל העושר במובן הזה הוא דרך ביטול מס הכנסה ובעקבותיו ביטול ההלאמה של תחומים רבים כל כך כפי שקיים במדינת ישראל. די במס עקיף אחד, 10% על כל העברה של כסף שכיום הינה חייבת במע"מ. בכסף הזה יש להשתמש ודי להשתמש לקיום צבאה שופטיה ומשטרתה של מדינת ישראל, 2 הגופים היחידים שיש להם זכות לאלימות במדינה חופשית. במקרה זה כבר ידע הגוף כיצד לקיים צבא יעיל במידה רבה, מצומצם ועל בסיס התנדבותי, להוציא שעת מלחמה ממש. הדרך היחידה לעושר עוברת דרך החופש וכיבוד זכות הקניין, וזו במהותה ביטול מיסים ופיקוח וצורך ברשיונות. המדינה דרך החוק והמשטרה כל מעורבתה יהיה רק בכל הנוגע לקיום הוגנות בדרכי המסחר והיצירה, במילים פשוטות, מדינה בה אף אחד אינו יכול להערים, ולרמות את הזולת, ולגזול את רכושו.

  3. הוא טועה בעניין ההתערבות בסוריה. ישראל למדה במחיר גדול וכואב על חוסר התועלת בהתערבות בתוך מדינה ערבית בלבנון בשנים 1982 – 2000. פשוט אין הסתברות שישראל תוכל להיכנס למקום בלי להסתבך ולהילחם עם כולם בעת ובעונה אחרת, להנאתם הרבה של איראן וחיזבאללה.

  4. הביקורת נגד המדיניות 'שב ואל תעשה' של נתניהו את בוגי מוצדקת והיא כבר מתחילה להתפוצץ לנו בפנים במספר חזיתות.

  5. 1. יש כאן הנחה מופרכת שהפצצה באיראן הייתה מחסלת את פרויקט הגרעין האיראני. רוב המומחים בישראל התנגדו למהלך בדיוק בגלל ההבנה שלישראל אין יכולת צבאית לחסל את הפרויקט ומשום כך החסרונות של פעולה באיראן עולים בהרבה על היתרונות של פעולה כזו.
    2. המרואיין צודק לחלוטין בקשר לאי ההתערבות בסוריה. כאן נעשה טעות קריטית. גם הישראלים וגם הטורקים הניחו שאסאד יפול ולא לקחו בחשבון את נכונותם ויכולתם של הרוסים לעזור לו לשרוד. אבל זה עדיין לא מאוחר. ישראל יכולה לעזור לגיבוש קואליציה טורקית-ערבית להפלת אסאד. זה יסבך אותה מול הרוסים אבל יכול לקרב אותה לטורקים ולעזור בכיבוש הסדר איזורי עם מדינות ערב כתחליף לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

    1. מיצפטל, אתה באמת חושב שהטורקים יעבדו עם ישראל על משהו? היו להם יחסים מצויינים אתנו, והם הרסו אותם במו ידיהם. ועכשיו יבנו אותה מחדש?

  6. אמריקה לא צריכה להיתערב ביכלל.שתניח לאזור וזהו.יש לה צרות משלה.שתיתרכז בבית פנימה.ארצות הברית היא לא אלוהים וכבר מיזמן לא הבת המועדפת שלו.שהסעודים יסתדרו בינם לבין עצמם וככה הסורים האירנים המיצרים.הציוויליזציה האנושית כולה מוטלת בספק.המון מושגים הולכים ונישברים לנגד עינינו.המון טבאואים נישברו.יש רוח רעה בעולם.רוח של טומאה.החומרנות העולמית דרדרה את האדם ואת המימסד השילטוני העולמי.גם בישראל פנימה זה קיים.המימסד השילטוני בישראל לא מוסרי.הוא אכזרי עברייני מרושע .האליטות הפסיקו לשרת את העם ומשרתות את צרכיהם האנוכיים.ישראל נימצאת כמו על פיר.יש ליפעמים תחושה שפירמידת ישראל היא כולה מדופית פונזית.הבעייה שלנו היא בבית פנימה.משהו לא בסדר באופן חמור בההנהגות שלנו.לא בשביל זה באנו לארץ אחרי אלפיים שנה.הדרך ההגיונית להיתמודד עם הבערה שמסביב היא לבנות את היסודות מחדש.הבסיס שלנו לא מוסרי.אנחנו מתוכנים בטרוף.בינתיים הערבים לא מיתעסקים איתנו שקועים בתוך עצמם.הדרך להיתכונן היא לבנות את פירמידת המוסר מחדש.להיתנתק מהסיוע האמריקאי השיילוקי המבייש .זה בושה שישראל לוקחת כסף ממדינה שהדפסיט שלה כה קטסטרופלי.שוב ושוב אנחנו מדמים עצמנו כרודפי בצע.גם מהעזרה האירופית האנטישמית צריך להיתנתק.יש לנו הנהגות הדוניסטיות ריקניות ופושעות.ישראל צריכה רפורמה.למרבה הצער זה בסוף יכפה עלינו כשניכנס למעגל הגהינום מסביב.למה אנחנו צריכים ללמוד לקח בדרך הקשה.

    1. גם אני חושב אותו דבר!!! ארצות הברית לא צריכה להתערב!!! מספיק עם הטלות וטו שלה במועצת הבטחון של האו"ם!!! שלא תתערב ושלא תטיל וטו!!!

  7. מדיניות בדלנית של ארה'ב, שבה היא מפסיקה להיות השוטר של העולם, היא מדיניות לגיטימית מבחינתה (אפילו אם אנו נסבול מחיים באזור נטול חוק וסדר).

    אבל, ממשל אובמה לא נקט במדיניות זו! ארה'ב משולה לבריון שנכנס לחנות כלים שבירים, עם שלט "נגעת, שברת, שילמת", נענע בכוח את כל ארוניות התצוגה ושבר את כל בריחי החלונות והדלתות המגינים בפני פורצים, ואז מיתמם שעל בעלי החנות לפתור את בעיותיהם בעצמם ללא כל התערבות חיצונית מזיקה.
    ארה'ב התערבה, ערערה קשות את כל המשטרים הדיקטטורים היציבים, וכשנוצרה אנרכיה רצחנית – התחמקה מקבלת אחריות.

    לו ישראל הייתה נכנעת ללחצים הלא מבוטלים של קרי בנוגע לפלסטינאים – קל לשער מה היה ערכן של ה"ערבויות האמריקאיות / הבינ'ל" לביטחונה של ישראל.

  8. הטענה שעל ישראל להתערב בלחימה בסוריה, ולהילחם באסד +איראן + חיזבאללה + דאע'ש + … אינה נבונה. על ישראל להניח לאויביה לרצוח אחד את השני. אם, לאחר שכל הצדדים יהיו חבולים, מותשים ומרוטים, המנצח לא יראה לה – היא תוכל להתערב אז.

    זו אגב הייתה ההתנהגות האמריקאית במלחמות העולם הקודמות. ארה'ב התערבה רק לאחר שנים של לחימה, שהחלישו קשות את כל המעצמות האירופיות – וסיימה את הלחימה כשהיא המעצמה העולמית היחידה.

  9. ההבחנה הפסיכולוגית, שישראל משתוקקת לקבל אישור והכרה מהאירופאיים, נכונה.
    יש בכך הידהוד למאמר אחר באתר זה על הקושי שמגלים מוזיאונים לזהות יהודית להתגאות בזהות זו, ונכונותם להכיר תודה (שעל גבול ההתרפסות) לכל מי שמוכן לקבלם כשווים ורצויים.
    נכונה גם ההבחנה שאירופה אינה נקייה מזרמים תת קרקעיים עמוקים של אנטישמיות סמויה המתחברים לאנטישמיות האיסלמית הגלויה.

    עם זאת, כיום ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להגיד לאירופים "אנחנו נסתדר בלעדיכם, אתם אלו שלא תסתדרו בלעדינו". נכון להיום, אירופה היא שותפת הסחר העיקרית של ישראל, ואנו גם זקוקים לתמיכתה בהצבעות נגדנו באו'מ. החתירה לחזק את קשרנו הכלכליים עם הודו, סין ומדינות לא אירופאיות אחרות נכונה ומבורכת, אך ייקח עוד שנים רבות (אם בכלל) עד שאירופה תהפוך לשותפת סחר זניחה, שקל לוותר עליה. ניתן גם לפקפק בנכונותן העתידית של הודו וסין לתמוך בנו בגלוי באומ.

    מכאן, רצוי שלא לאמץ את הצעת מחבר המאמר לגבי קשרי ישראל – אירופה. לא לפעול ממניעים רגשיים של רצון "להראות להם אצבע משולשת" / "לעשות להם דווקא"/ "לשלוח אותם לחפש את החברים שלהם" וכדומה.

    1. העניין הוא שסחר עם אירופה עושים בעיקר עם חברות פרטיות ולא עם ממשלות (כן כן אני יודע על הצוללות) וגם אם הסחר יפגע לזמן מה, עדיין חשוב לשמור על הכבוד ולא להתרפס כי זה מחליש מאוד. אירופה יבשת בשקיעה והם מתחילים להרגיש את זה חזק. בקרוב יהיה גם משבר כלכלי גדול ויהיה יותר קשה להחזיק מדינות כמו יוון ספרד פורטוגל ואפילו איטליה כחלק ממדינות באיחוד האירופאי. התל"ג של בריטניה וצרפת כבר נמוך מזה של ישראל ומדינות מזרח אירופה והפליטים הם כאבן ריחיים על צווארה של גרמניה, המדינה שלמעשה מחזיקה את האיחוד

  10. לבריטים ולצרפתים ביחד צבא יותר קטן???
    פה הפסקתי לקרוא.
    מעבר לכך שזה לא נכון לבריטים ולצרפתים – בטח ביחד – יש עומק עצום שאין לישראל-ביחד יש להם כ120 מליון איש… ואם ירצו, יוכלו לבנות צבא מפלצתי.
    כרגע אין להם עניין.

  11. תגיב תפציץ תזיז תשפיע ותגיע לתוצאה יותר טובה. ברור… זו קלות דעת של יועץ שלא צריך לקחת אחריות.

    הו הו איזו לגיטימציה יקבל אסד אם נתקוף בשביל להשפיע? ואז מה, טילים כימיים לישראל ? משלוח מנות מחיזבאללה ? קריאה לאיחוד השורות נגד האויב האמיתי ?

    הגדרת קווים אדומים ואי פעולה מעבר לשמירה עליהם זו אסטרטגיה מעולה של המובילים. תן להם להחליש את עצמם ותגיב בעוצמה על כל כדור שנורה לכיוון.
    לא עזר לנו כלום לנסות לכפות שלטון בלבנון.

  12. נדמה שהפרשן המהולל שתה שתי בירות ובקלות ראש כזו מייעץ עצות של מתבגר חסר אחריות.אכן אין צורך להתכופף ולחפש הכרה אלא לדרוש כבוד אך מכאן ועד התנצחויות עם הארופאים המרחק רב.שתיים שלוש בירות.ובנושא ההתערבות בסוריה הרי שכשנדרש נדע לפעול .עד עכשיו העמידה מן הצד הוכיחה את עצמה.פרשנים ידועי שם הם רק פרשנים.

    1. סטיבנס צודק, פחדנות מהצל של עצמך אינה מדיניות וישראל שגתה כשלא תקפה את תכנית הגרעין של איראן. ההסטוריה (עיראק, סוריה ולוב – חשש מתקיפה וודאית) מלמדת שהדרך היחידה לעצור תכנית גרעין היא בתקיפה ישירה. סנקציות לא עובדות וזו עובדה. לזכותו של ביבי ניתן לציין שמולו פעלו שלשת ראשי השרותים – אשכנזי, דגן ודיסקין – בסוג של מרד גנרלים כדי למנוע מימוש האופציה הצבאית. ההיסטוריה תצטרך לבחון למה ומי עמד מאחרי התנהגות חסרת אחריות זו.
      לגבי השאלה מי עדיף לישראל אסד או דאע״ש? ניתן היה לענות על זה כבר מהתחלה ודי בפשטות. אסד על הציר של איראן, עיראק, סוריה וחיזבאללה היא בעיה אסטרטגית, דאע״ש אינה יותר מבעיה טקטית. וזאת עוד לפני שרוסיה הצטרפה לשמחה. גם כאן ניתן היה לשמוע בלבלול ואוסף של שטויות מראשי מערכת הביטחון (אסד יפול מהר – ברק והאלוף כוכבי למשל), וזה אולי הבעיה הגדולה שלנו. גם בענין זה סטיבנס צודק כשהוא מציין שיראל העדיפה כל השנים להתעסק עם ״השליח״ (חיזבאללה) ולא עם ״בעל הבית״ (איראן).
      לגבי המדינות של הממשל האמריקאי, אפשר להגדיר אותה כחרפה!! לא רק שהממשל האמריקאי איבד את כוחו (בטחונו העצמי) ביכולתו הצבאית אלא בעיקר את כוחו המוסרי!! העובדה שמאות אלפים נרצחים באזור ומליוני אנשים מאבדים את כל מה שיש להם והופכים לפליטים, מקורה בכאוס שהממשל האמריקאי השאיר אחריו בכל מקום ששלח אליו את ידיו וחוסר רצונו לעמוד מאחורי הערכים שבהם הוא מאמין (לכאורה). אסור לשכוח שדוקטרינת הבדלנות האמריקאית הולידה את שתי מלחמות העולם עם כמאה מליון הרוגים במאה הקודמת! חבל שלקחים מסוג זה נשכחים מהר על ידי מנהיגים ״דגולים״ שמלהגים על שלום וערכים ליברליים ללא כיסוי.
      הערה אחרונה לגבי הצעתו של סטיבנס על הקצאת 10% תקציב ביטחון. לצערינו צה״ל פועל כגוף שמן, לא יעיל שמספק ביטחון בע״מ לאזרחי המדינה. נראה שדיאטה עדיפה כאן.

  13. צריך לדעת להעריך אירוניה, שאנגליה תפציץ אותנו עם טילים גרעיניים זה מדויק או אמיתי?. הנקודה שסטיבנס העלה היא שאין לאנגליה או צרפת אינטרס להתעסק עם מדינה חזקה יחסית שיודעת להגן על עצמה.

  14. אובמה סיפק נשק לישראל יותר מכל נשיא שקדם לו. כולל ניכסון.

    1. מספר הערות נוספות . כמו באזהרה הידועה ״הדרך הקלה ביותר להלחם בשריפה היא למנוע אותה מראש״, כך גם באזורי השפעה ואינטרסים בינ״ל. הממשל הנוכחי איבד בשמונה שנים השפעה גלובלית שלקח לאמריקאים יותר משישים שנה לבנות. המשמעות היא שגם אם ירצה הוא יתקשה לחזור ולהשפיע בעולם. מדובר באינטרסים אמתיים של ביטחון לאומי והשפעה כלכלית. ״לשר ההיסטוריה״ יש הומור משלו ואת הכסף שהאמריקאים משחררים לאיראן יקבלו לבסוף הרוסים (ראה עסקאות הנשק האחרונות של איראן).
      כשמנסים לבחון את מדיניות הממשל אפשר לראות עד כמה מדובר באחיזת עניים המגובה בחנפנות תקשורתית ממוסדת. ראוי בהקשר זה לזכור ששני היעדים המקוריים שלו היו חיזוק הקשר עם הערבים (ראה נאום קהיר) ומניעת הפצה של נשק גרעיני. שני יעדים שקרסו לחלוטין. . כאשר התברר שהמדיניות של תמיכה ב״אחים המוסלמים״ הביאה לעוינות המשטרים הערביים ששרדו את ״האביב הערבי״, התחלנו לשמוע זמירות חדשות מהממשל שהמזה״ת אינו באמת חשוב כי השפעת הנפט יורדת וצריך להפנות מאמצים לדרום מזרח אסיה. כמובן שהסינים לא חושבים שלאריקאים יש מה לחפש במגרש המשחקים הטבעי שלהם וכתגובה הם הקימו שני ארגוני סחר ובנקאות אזוריים שלאמריקאים אין בהם נוכחות, ובהזדמננות זו בנו גם שני איים מלאכותיים שמיועדים לשמש כבסיסים אסטרטגיים. האקט האחרון שמלמד על אופורטוניזם בכל מעשי הממשל הוא הסגם הגרעין עם איראן שלא רק מרחיק את המדינות הערביות מארה״ב עוד יותר, אלא גם מאיץ את מרוץ הגרעין באזור בצורה מסוכנת (לעולם כולו), כאשר קו הסיום הוא סיום ההסכם בעוד עשור שלאיראן יותר בהחזקת נשק גרעיני באופן חוקי ובחסות אמריקאית מלאה.
      יש גם נקודה יהודית שאסור להתעלם ממנה וזה הנזק העצום שהממשל גרם ליחסי ישראל עם היהדות האמריקאית. החתרנות של הממשל מתחת לבסיס יחסים אלו כדי להחליש את השפעת ישראל היא פגיעה אמתית בנכס אסטרטגי של ישראל. אבל יותר חמור מכך הוא אבדן הדרך של יהדות זו שהתגייסה (82%) להצביעה עבור אובמה בקדנציה השניה שלו. גם את זה כנראה יקח הרבה יותר זמן לשקם, מהזמן שלקח ליחסים אלו להבנות.

  15. סטיבנס מאוד מעניין ומאתגר. רק שהרעיונות שלו על מעורבות פעילה יותר בסוריה באים מהאמריקניות שלו ומאי הבנה את הישראליות. אנחנו לא רוצים ולא יכולים להרשות לעצמנו את סוג המעורבות הזו שמשמעותה יציאה למלחמה, חיילים הרוגים והפגזות על יישובים ישראלים. השמירה על השקט בוילה שלנו שממוקמת ממש בלב הג׳ונגל היא משימה שהאמריקני לא יכול להבין. אין לנו את הלוקסוס האמריקני להכנס להרפתקאות מהסוג הזה. שלא לדבר על השמות שהשמאל היה עושה אילו אכן היינו יוזמים פעילות כזו.

    1. מעניין דווקא לקרוא שיש לישראל תומכים כמו סטיבנס בתקשורת. שני הרעיונות העיקריים שלו לתקיפה באיראן ולקיחת צד בסוריה שגויים לחלוטין מסיבות שהוזכרו בתגובות לעיל.