קרבן האקטיביזם: לבג"ץ היו עניינים דחופים יותר מחייו של ניר סומך

מסכת העינויים שעבר השוטר ניר סומך, שהשתחרר היום לאחר שנתיים וחצי בכלא, מהווה אות קלון לבית המשפט העליון ולמדינת ישראל • כאשר "הכל שפיט", למערכת הצדק אין זמן לאזרח הקטן

Nir Somech seen with family and friends after his release from custody. Photo by Yonatan Sindel/Flash90

ניר סומך ישב בכלא למעלה משנתיים וחצי.

סומך, שוטר מג"ב לשעבר, ירה בשנת 2009 בבן טל בקיבוץ זיקים, לאחר שזה האחרון הטריד את אשתו. על אף שטען להגנה עצמית, בית המשפט המחוזי פסק לו עונש של 13 שנות מאסר על הריגה.

בחודש יולי 2013 הגיש סומך ערעור לבית המשפט העליון, ובמקביל התחיל לרצות את עונשו. רק השבוע ניתן פסק הדין, בו זיכו אותו שלושה שופטים מחמת הספק. לכל אורך השנתיים וחצי האחרונות בית המשפט העליון לא מצא את הזמן לעסוק בתיק הזה, ולתת את ההחלטה שתשחרר את ניר מהכלא ותחזיר אותו למשפחתו. מדוע? התשובה פשוטה: לבג"ץ היה חשוב לעסוק בינתיים בתיקים מתוקשרים, כאלו שהיו נדחים על הסף במדינה שפויה. אך האקטיביזם שלנו בישראל, כידוע, כבר מזמן חצה את הגבול.

מנהלים את המדינה

אז במה כן עסק בתקופה זו בית המשפט העליון? ובכן, הרשימה מוכרת וארוכה. כזכור היטב, העליון הספיק לעסוק כמה וכמה פעמים בתחביבים של המסתננים בחולות, בהרכב מורחב, כשהוא פוסל שוב ושוב חקיקה של הכנסת. הייתה גם הדחת ראשי ערים מכהנים שהוגש נגדם כתב אישום, שוב בהרכב מורחב; פסיקה שאילצה את המערכת הפוליטית לייצר מנגנון מיוחד להדחת ראשי ערים, בניגוד לחוק שהיה קיים עד אז.

בשנתיים וחצי האחרונות בית המשפט העליון הספיק לעסוק שוב ושוב בנושא גיוס בחורי הישיבות, בהרכב מורחב, תוך כדי שוועדה מיוחדת של הכנסת דנה בהסדרת העניין, מבלי לכבד או להמתין להכרעת המחוקק. שוב ושוב דנו העליונים בשאלת המינוי של ליצמן כסגן שר במעמד שר, ובשאלת מינוי אריה דרעי לשר, בהרכב מורחב. גם כאן, ללא כל מקור בחוק וללא כל עותר שנפגע ספציפית מהעניין, למעט מפלגה אחת שנותרה מחוץ לקואליציה.

במהלך השבועות האחרונים בית המשפט העליון עסק בהרחבה במתווה הגז, ושוב בהרכב מורחב. כמו במקרים קודמים, בג"ץ פותח את שעריו לרווחה בפני השחקנים הפוליטיים שהפסידו בכנסת, לסוג של משחק חוזר. בגלל כל העבודה הרבה והמיותרת הזאת, שאיש לא ביקש מבית המשפט לעשות, נאלץ ניר לשבת בכלא, ונאלצו טלי והבנות להסתדר בלי בעל ואבא במשך יותר משנתיים.

בשורה התחתונה, מערכות הצדק שלנו סיימו בשנת 2016 לטפל במקרה מוות שאירע בשנת 2009, כאשר החשוד במעשה דיווח למשטרה בזמן אמת.

רק כדי לסבר את האוזן, כשהוגש הערעור של ניר סומך, ביולי 2013, הדיון נקבע לשמיעה ליולי 2014, כאשר רשמת בית המשפט העליון אומרת לצדדים להגיש עיקרי טיעון 45 יום לפני הדיון "במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי". הדיונים נדחו שוב ושוב, ההרכבים הוחלפו, ורק מטרת הייעול של ההליכים נשארה. לאחר הדחיות הרבות ועוד לפני שהגיע התיק לדיון, בינואר 2015, ביקשו פרקליטיו של ניר סומך לוותר על הגשת עיקרי הטיעון. בקשתם נדחתה על-ידי רשם בית המשפט העליון "בשים לב לעובדה שהודעת הערעור המנומקת מחזיקה לא פחות מ-149 עמודים" ולשם כך נקצב היקפם של עיקרי הטיעון, כדי "לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי".

רק לשם השוואה, העתירה בנושא הגז שהגישה סיעת המחנה הציוני (והוגשו בעניין כמה עתירות נוספות) מחזיקה 136 עמודים, לא כולל נספחים. למרות שהעתירה בנושא הגז של המחנה הציוני הוגשה לפני חודש, בית המשפט כבר הספיק לקיים בה שני דיונים.

 

עסוקים בלנהל את המדינה; בית המשפט העליון. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
עסוקים בלנהל את המדינה; בית המשפט העליון. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

זמן יקר

במאמרו על החשיבות שבכלכלה הגדיר ליונל רובינס את הכלכלה כ"תורת המחסור" או כ"מדע שחוקר את ההתנהגות האנושית כקשר שבין מטרות לאמצעים מוגבלים להשגתן". בית המשפט העליון מספר לעצמו ולנו, שהוא קיים כדי לשמור על זכויותיהם של האזרחים ולהגן עליהם מפני פגיעה שלא כדין. זו מטרתו וזה תפקידו. לצורך כך יש לבית המשפט העליון משאבים מוגבלים: מספר מוגבל של שופטים, מתמחים וקלדניות, זמן שיפוטי מוגבל ותקציב מסוים.

כאשר בית המשפט שלנו עוסק בכל כך הרבה נושאים שאינם בתחומו ובסמכותו, ומקצה להם הרכבי שופטים מורחבים, פשוט לא נשארים שופטים שידונו באזרח הקטן, המערער על פסק דין ששלח אותו לכלא ל-13 שנה. בית המשפט שלנו, העסוק בהמצאת זכויות לא קיימות למסתננים או למחבלים, שכח את זכויות האזרח הטבעיות והבסיסיות ביותר: הזכות לחירות, והזכות להליך הוגן ומהיר. בית המשפט העליון שלנו, שהמציא את הזכות לחיי משפחה בישראל, לאזרחי אויב ולתושבי הרשות הפלסטינית שהתחתנו עם ערבים ישראלים, לא השקיע מספיק בזכות לחיי משפחה של ניר וטלי סומך.

קשה להתנער מהחשד כי הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהסיקור התקשורתי של משפט פלילי לא מביא תהילה וכבוד. ראש ממשלה לא מגיע אליך לאולם, ולא מנתחים את מה שאמרת באולם באולפני הטלוויזיה. לא דנים בזה בכנסת, לא מקבלים כתבה אוהדת ב"הארץ" ולא נואמים על כך בכנס בחו"ל. אך לתופעה הזו יש גם פתרון, פתרון שעובר בבית המחוקקים שלנו, בכנסת.

כל זמן שניתן לבית המשפט העליון לנהל עבורנו את המדינה, ניר וטלי – ורבים אחרים כמוהם – ישלמו את המחיר; בהתארכות דיונים, בסחבת, בעלויות משפטיות כבדות, בהרס משפחות. היעדר הדרישה לזכות עמידה, יחד עם עילת הסבירות הכל יכולה, גודשות את בית המשפט העליון באלפי תיקים שאין כל צורך שיידונו בהם. בית המשפט העליון שלנו היה אמור לעשות זאת בעצמו, אבל אם הוא לא עומד בפיתוי התקשורתי והציבורי, המחוקקים צריכים לעשות זאת עבורו.

מחוקקי ישראל צריכים לומר היום לניר ולטלי סומך "סליחה שנתנו לבית המשפט העליון שלנו לשכוח את תפקידו, אנחנו מבטיחים לטפל בזה".

______

עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

22 תגובות למאמר

  1. שמחה רוטמן אני אשמח לדעת את המקורות שלך בהקשר

    "רק כדי לסבר את האוזן, כשהוגש הערעור של ניר סומך, ביולי 2013, הדיון נקבע לשמיעה ליולי 2014, כאשר רשמת בית המשפט העליון אומרת לצדדים להגיש עיקרי טיעון 45 יום לפני הדיון "במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי". הדיונים נדחו שוב ושוב, ההרכבים הוחלפו, ורק מטרת הייעול של ההליכים נשארה. לאחר הדחיות הרבות ועוד לפני שהגיע התיק לדיון, בינואר 2015, ביקשו פרקליטיו של ניר סומך לוותר על הגשת עיקרי הטיעון. בקשתם נדחתה על-ידי רשם בית המשפט העליון "בשים לב לעובדה שהודעת הערעור המנומקת מחזיקה לא פחות מ-149 עמודים" ולשם כך נקצב היקפם של עיקרי הטיעון, כדי "לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי"."

    אני רוצה לדעת מאיפה המידע הזה רק ליתר ביטחון כדי להיות בטוח שהמידע הזה לא מסולף. אתה עורך דין אז אתה מבין אותי 🙂

    1. רוסלן. למה אתה לא שואל מנין לו ששם השוטר ניר סומך? לשם הבטחון כדי שלא יתברר שמדובר בסתם המצאה.

  2. אין ספק שהמקרה של השוטר הוא נורא ואיום ועינוי הדין שעבר, מקומם ולא אנושי, אבל אין מקום להשוואה בין עירעור לבית המשפט העליון, על פסיקת בית משפט מחוזי, לבין עתירות לבג"ץ שזה ערכה שיפוטית שונה, גם אם אלו אותם שופטים. יש מקום לביקורת קשה על העובדה שלקח כל כך הרבה זמן לבית המשפט העליון לדון בעירעור של אדם שיושב בכלא.

    1. בסופו של הדבר הוא יצא זכאי זה מה שהכי חשוב. נכון שצריך לבקר אני מבקר את בג"ץ אבל כפי שאתה שם לב הכותבים כאן שמו להם מטרה וזה ללכלך על בגץ בכל הזדמנות . אם בג"ץ למשל פוסק פסיקה שלא על דעת הכותבים אז ביום למחרת אתה תראה מאמר מרוח לחלוטין שאינן מראות ומוכיחות שום דבר . קראתי את המאמר נגד הנשיא אז למשל אם תקרא למשל את המאמר שיש על בג"ץ והנשיא אתה תראה שאכן הנשיא נותן תשובה שמבחינה דמוקרטית היר נראית מאוד צודקת אבל כאן באתר במקום להתייחס לדבריו ולתת הסברים נגדים שמפריכים את דבריו הם מביעים דוגמאות זולות שכלל לא קשורות למושג עצמו . ואחרי זה כולם כאן צועקים מה לא בסדר.

    2. יצא זכאי מחמת הספק ואשם בהריגה. הוא לא איזה צדיק גדול

  3. מערכת בתי המשפט פשטה את הרגל לציבור אין אמון במערכת ….היא מתיימת אכן להיות הכל יכול חוץ מהתפקיד לה היא נועדה בית הדין לצדק…בגצ…ויפה כתבה זו ומשקפת את המציאות לצערי…..

  4. כרגיל. האזרח בוחר והרשויות מתעלמות. אנחנו אבק לרגלי המחוקקים והרשויות. פוליטיקה מעל הכל. ההגדרה של הרשויות השונות אומרת בפירוש שהאזרח מעל הכל אך למעשה אנחנו תחת הכל.

  5. מבלי להיכנס לשאלת סוג החשיבות שבתיקים המתוקשרים, כשלעצמו וביחס לתיקים אחרים, יש להעיר:
    העובדה שמדובר בתיקים מתוקשרים, מוכרים לכל ובעלי קונוטציה פוליטית, מסיחה את עין הקורא מחסרונו המובהק של הקשר הסיבתי האמפירי בין עיסוק בית המשפט בתיקים אלו לבין "אורך התור" לו זכה המערער קרי עינוי הדין. כך למשל האם צומצם או שמא נדחה זמנו השיפוטי של בית המשפט העליון לטובת ועקב זמן שיפוטי כבג"ץ או שמא לאו. ובכלל איה נתון כלל מספר הערעורים הפליליים?
    כללו של דבר, לא הוכח שהזמן השיפוטי כבגץ הוא הוא שגרם וגורם לעינוי הדין בערעורים.
    ככל הנראה החוליה החלשה בסיפור הלזה היא דווקא סוגיית דחיית בקשת עיכוב ביצוע העונש

  6. מחדל קשה של מח"ש והפרקליטות.
    עשיית העוול בולטת לעין.
    אפשר רק להודות שהוא לא נירקב בכלא במאסר עולם ויצא לפחות אחרי 3 שנים.

  7. קיימת מגמה כללית להקים בתי משפט המתמחים בנושאים ספציפים: בית משפט לתעבורה, למשפחה, לדיני עבודה וכדומה
    מגמה לה הגיון פנימי רב בשל הצורך בהתמחות השופטים בכל נושא.

    יתכן וראוי להכיל מגמה זו גם על בית המשפט העליון. להפריד בין שופטים עליונים הדנים בעתירות כנגד המדינה לבין שופטים עליונים המהווים את ערכת הערעור הסופית והעליונה על החלטות בתי משפט המחוזיים.
    הפרדה זו תוכל גם למנוע את הנטייה (הטבעית) של שופטים לעסוק קודם בנושאים "הגדולים" ולדחות את הטיפול בנושאים "הקטנים".

  8. שום עינוי דין, אפשר לחשוב שמדובר בקדוש מעונה, מדובר באדם בעל אינטליגנציה רגשית נמוכה, שרצח את המאהב לשעבר של אשתו.
    גם לפי החלטת העליון הוא אשם בהריגה וזכאי מרצח מחמת הספק ולא כי בית המשפט משוכנע שהוא באמת לא עשה את זה.
    עד היום לא ברור מדוע הוא כיוון לקורבן שלו לראש. העוול היחיד הוא כלפי הנרצח ומשפחתו.

  9. מעניין. רק שכחת לציין כמה עתירות לבג"צ הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה בתקופה הזו ובאיזה נושאים…

  10. "העסוק בהמצאת זכויות לא קיימות למסתננים או למחבלים"
    אין ספק שבן אדם שברח מרצח עם (נגיד, דרום סודן, איפה שהנוצרים נטבחים ע"י מוסלמים) הוא ממש שווה ערך למחבל.
    אם הוא לא יהודי, הרי אין לו זכויות, זה רק בית המשפט הסמאאאאלני הזה שממציא ללא יהודים זכויות, כמו לא לשבת בכלא על לא עוול בכפם, רק כי ברחו ממוסלמים שמבצעים בהם רצח עם.

    מאמר שטוף שנאת זרים.

    1. מה הקשר לאריתריאים ולסודנים שיושבים בדרום תל אביב וממררים את חיי התושבים שם? הם מסתנני עבודה ולא פליטים.

    2. עדיף להיות שטוף שנאת זרים, בייחוד אם הם מתנהגים כפי שמתנהגים ה"פליטים" בדרום תל אביב, מאשר להיות שטוף מוח כמוך.

  11. התנהלות בתי המשפט בימינו מעידה קבל עם ועדה שטחנות הצדק טוחנות לאט, גם בעידן הדיגיטלי. בתי משפט חייבים להיות מרושתים באמצעים טכנולוגיים שיחסכו זמן יקר. שנית, חייבים לצרף מנהל פרויקטים שיערוך לשופטים לוח זמני משימות שיפוטיות להקלת הלחץ של תורים. כמן-כן, מינוי השופטים החדשים נוספים הוא צו השעה.

  12. מר רוטמן, בית המשפט פסק נגד איחוד משפחות של פלשתינאים בישראל בניגוד לטענתך. בנוסף בית המשפט עסק בעוד נושאים רבים וחשובים כמו עתירות של הורים נגד משרד החינוך ועוולות רבות נוספות של המדינה אך אתה בחרת להתמקד במה שנח לך. בית המשפט העליון הוא הרשות השלישית ותפקידו וסמכותו לבקר את פעילות הממשלה כשזו פוגעת באזרחיה. אם לדעתך זה בא על חשבון אחרים, יש למנות שופטים נוספים כך שיוכלו לעסוק בגל הנושאים כולם.

  13. כידוע החלטות בגצ לעתים משפיעות על אלפים ואילו ערעורים פליליים ואזרחיים שקיימים בזכות על כל פסק דין מחוזי משפיעים על מקרה בודד ומכאן ההבדל בקדימויות. בית המשפט העליון מוצף בערעורים ולכן נותן שירות גרוע. אמנם בגצ אקטיביסטי אך הפתרון לדיון הגרוע בערעורים הוא בראש ובראשונה הוספת ערכאת בינייים מעל המחוזי שתדון בערעורים בזכות ותשאיר לעליון רק נושאים עקרוניים כמו בארה"ב. ועדות כבר קבעו זאת אך המחוקקים מפחדים לעשות זאת ומבקשים להטביע את בית המשפט בעומס. לכן מוטב היה אם הכתבה היתה מנסה לזכור שיש פרספקטיבה רחבה ופונה בראש ובראשונה למחוקקים שיוסיפו שופטים. גם אם בכתבה יש זרקור על אקטיביות בגץ הרי היא רדודה כמו להגיד שבגלל כסף שניתן לחינוך בהתנחלות כלשהי זקנות מתות במסדרון בבתי חולים.

    1. נכון מאוד, אבל השמאל פוחד שהימין יהפוך את שופטי בית המשפט העליון לערכת עירעורים וימנה שופטים חדשים (בעלי השקפת עולם נוחה יותר) לבית המשפט לחוקה. הימין בכלל מפחד מבית משפט לחוקה בכול צורה שהיא.
      בקיצור, מבוי סתום.