תנו להמר בשקט

קזינו חוקי יצמצם את העבריינות, יסייע לכלכלה, והכי חשוב: יאפשר לאנשים לממש את רצונותיהם ללא הפרעת המדינה. הדיבייט על הקזינו: מאמר התמיכה

בפי פאניקה; קזינו בלאס וגאס. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

ימים טרופים עוברים על מדינת ישראל. יוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התיירות יריב לוין להקמת בתי קזינו בעיר הנופש אילת – אשר תאפשר לרבים מאזרחי ישראל ותייריה ליהנות מפעילות הפנאי החביבה עליהם – זוכה לתגובות מזועזעות ולגינויים מקיר לקיר. ההתנגדות ללגליזציה של הימורים מצד פוליטיקאים, פעילים חברתיים ואנשי תקשורת כאחד, מבטאת כרגיל פאניקה מוסרית חסרת פרופורציות שאינה נשענת על ממצאים ועובדות אלא על חששות ופחדים קמאיים מפני הימורים והשלכותיהם.

בחינה מדוקדקת של טענות המתנגדים מגלה חיש מהר כי מדובר במיתוסים שגויים היוצרים דמוניזציה של תעשיית ההימורים ובתי קזינו.

"אין ספק שהקמת הקזינו תעלה את מספר המכורים" (שר הרווחה חיים כץ);

הווארד שפר, פרופסור לפסיכיאטריה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, מסביר כי בניגוד לתפיסה הרווחת, הימורים כפייתיים אינם "מגיפה" חברתית שמהווה סכנה עבור כל מי שמבקר בקזינו או נחשף להימורים. למעשה, ברוב המקרים בעיית ההתמכרות להימורים מהווה סימפטום של הפרעה נפשית קיימת, ולא פועל יוצא של גישה להימורים חוקיים. עוד מציין שפר כי כי לגליזציה של הימורים או הרחבת האפשרויות להמר אכן מובילה לעלייה זמנית במספר המתנסים בהימורים, אך בטווח הארוך שיעור המהמרים פוחת ומתאזן.

במחקר שפרסמו שפר ועמיתו בכתב העת היוקרתי Annual Review of Clinical Psychology, נמצא כי אחוז המהמרים הפתולוגיים בארה"ב – הסובלים מצורך כפייתי להמר – נותר יציב יחסית במהלך 35 השנים האחרונות, למרות העלייה חסרת התקדים באפשרויות להמר ובגישה להימורים חוקיים.

אין ספק שהתמכרות פתולוגית להימורים היא תופעה מצערת בעלת השלכות הרסניות על חיי המכור ומשפחתו, אך לגליזציה של הימורים דווקא צפויה להועיל בהיבט זה. בבתי קזינו חוקיים קיימים מגבלות על גובה ההימורים המותר, ומוטל איסור על לקיחת הלוואות על מנת להמשיך להמר. בנוסף, כאשר הימורים הם חוקיים, רבות מהסטיגמות החברתיות שנקשרו בהם פוחתות, מה שמקל על מהמרים כפייתיים לחשוף ולטפל בהתמכרות ממנה הם סובלים.

זאת ועוד, בסביבות הימורים חוקיות המהמר יכול לפנות לרשויות החוק כאשר מתעוררים סכסוכים או מחלוקות, בניגוד לבתי קזינו בשוק השחור בהם המשתתפים בפעילות ההימורים נאלצים לפנות לאלימות כמוצא לבעיותיהם. במילים אחרות, הוצאת תעשיית ההימורים מידי העולם התחתון תוביל לפיקוח ושקיפות שיגנו על מהמרים ויספקו להם סביבה בטוחה הרבה יותר.

"אנו ננחיל לילדינו חינוך לערכים ולא להימורים" (שר החינוך נפתלי בנט);

אַלִּיבָּא דְּבנט ושאר התומכים בקרימינליזציה של הימורים, מדינה שמסירה את האיסור החוקי על הימורים מעודדת למעשה את אזרחיה להמר ודוחפת אותם לשערי בתי הקזינו. זוהי תפיסה מעוותת וסילוף מסוכן של משמעות החירות. בנוגע לרוב המכריע של הפעילויות האנושיות, תפקיד המדינה בחברה חופשית הוא לא לעודד את אזרחיה לקחת בהם חלק, אבל גם לא להוציא אותם מחוץ לחוק. מדינה שמכבדת את חירות אזרחיה מתייחסת אליהם כבני חורין ומשאירה את הבחירה האם לעסוק בפעילות כלשהי לשיקול דעתם הבלעדי. זה בוודאי נכון כאשר מדובר בפעילות פנאי פופולרית כמו הימורים, אשר רוב העוסקים בה עושים זאת במתינות ובאחריות.

אבל בעוד מדינת ישראל אוסרת על הקמת בתי קזינו מסחריים, היא מעודדת הימורים בפועל באמצעות מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט, שמהווים מונופול ממשלתי מוחלט של ההימורים החוקיים בישראל. המסר הערכי, אם בכלל, שעולה מהמצב הנוכחי הוא שלמדינה מותר מה שלשוק הפרטי אסור.

"אם הימורים מסוכנים לחברה ואינם רצויים במרחב הציבורי" נכתב כאן בעבר, "אזי יש לסגור גם את מפעל הפיס, שאיננו מטיל מגבלה או פיקוח על הסכומים שמוציאים האזרחים המכורים (שלעתים מאבדים את כל רכושם). מנגד, אם כבר הוחלט שמוטב לתת לכל אדם לעשות כרצונו, ואפילו להמר, הקיום של מונופול פוגע אנושות ביעילות השוק". עוד נכתב שם, כי שיעורי הזכייה בפרסים של מפעל הפיס הם מהנמוכים בעולם, כאשר בבתי קזינו מסחריים ברחבי העולם אחוז גבוה בהרבה מהכנסות ההימורים מוחזר כפרסים לציבור המהמרים.

רוב המהמרים נורמטיביים; קזינו. צילום: מרים אלסתר, פלאש 90
רוב המהמרים נורמטיביים; קזינו. צילום: מרים אלסתר, פלאש 90

"קזינו רק יעודד את הפשיעה" (חברת הכנסת מרב מיכאלי);

בניגוד לפיקוח פטרנליסטי (קרי הגבלת חירותו של אדם כנגד רצונו אך לכאורה לטובתו הוא), תפקידה של המדינה הוא אכן להבטיח את ביטחון אזרחיה. אך האיסור על הימורים ובתי קזינו חוקיים גורם לנו להיות פחות בטוחים, לא יותר. כאשר רשויות החוק מקצות משאבים יקרים ומוגבלים לפשיטה על דירות הימורים ולהגשת כתבי אישום כנגד מהמרים אשר לא גרמו נזק לאיש, נותרים פחות כוח אדם, תקציב וזמן להגן על חיינו ורכושנו. כאשר סוגיית ההימורים הלא-חוקיים עלתה במהלך אחד העימותים בין המועמדים הרפובליקניים לנשיאות, מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי העיר בכעס: "ארגוני דאע"ש ואל-קעידה תוקפים אותנו ובזה אנחנו מתעסקים"?. בדיוק.

כך או כך, כפי שכבר נכתב במאמר קודם ב'מידה', ההנחות בנוגע להשפעה של בתי הימורים על רמת הפשיעה הכללית מופרזות ומבוססות על מדדים לקויים. כמו שציין וויליאם אידינגטון, פרופסור לכלכלת הימורים מאוניברסיטת נבאדה, "טענות כאלה מתבססות על שיטות מחקר מפוקפקות, מספרים שלא ניתנים לבדיקה ולמעקב, פרשנות סלקטיבית של נתונים, תפיסות שגויות, או פשוט ניתוח קלוקל". במחקרים עדכניים נמצא קשר רופף מאוד אם בכלל בין פשיעה לבתי קזינו חוקיים, כאשר קיומן של אופציות הימורים חוקיים יכול אפילו להפחית פעילויות עברייניות שונות כגון זנות וגניבה מחנויות.

"קזינו זה דרך לסחוט כסף קל מאנשים חלשים" (שר הפנים אריה דרעי);

בתי קזינו אינם "סוחטים" כסף מאיש, בדיוק כפי שמסעדות, בתי קולנוע ומועדוני לילה אינם עושים זאת. התפיסה המרקסיסטית לפיה קיים עימות חברתי סמוי בין מעמד ה"מנצלים" – בעלי הקזינו, לבין מעמד ה"מנוצלים" – מעמד הפועלים שנדחף בעל כורחו לבתי קזינו, אינה מחזיקה מים לאור הנתונים האמפיריים מהשטח. ממחקרים עולה כי פרופיל המבקרים בבתי קזינו חוקיים דומה מאוד לזה של האוכלוסיה הכללית, וכי הרוב המכריע של מהמרים בקזינו אינו שייך לשכבות עניות או חלשות, בניגוד למהמרים בהגרלות לוטו בחסות המדינה. בארצות-הברית, בעלי הכנסה שנתית גבוהה – שעולה על 95,000$ – הם בעלי סיכוי גבוה יותר לבקר בקזינו, בשיעור השתתפות גבוה ב-55% מזה של העשירון התחתון.

המסקנה המתבקשת מהנסיון העולמי והמחקרי היא שיש לאפשר הקמת בתי קזינו והימורים חוקיים בישראל. לאו דווקא בגלל שצעד זה יציל את תעשיית התיירות באילת או עקב ההכנסות הצפויות ממסים, אלא פשוט משום שאנשים רבים מוצאים בהימורים פעילות פנאי מהנה ולא מזיקה. העובדה שמיעוט מכלל המבקרים בקזינו עלול לפתח התמכרות להימורים, אין פירושה שיש להקריב את האינטרס הברור של הרוב הנורמטיבי. יתרה מכך, לא ברור כיצד בשם הדאגה לחלשים עלינו דווקא לדחוף אותם לזרועות העברייניות של תעשיית ההימורים הלא-חוקית. ראוי לשוב ולשנן את משנתו של הפילוסוף האנגלי ג'ון סטיוארט מיל, אשר כתב לפני כ-150 שנה בחיבורו 'על החירות': "ביחס לעצמו, ביחס לגופו ונפשו שלו, היחיד הוא הריבון". הדבר נכון גם ביחס לארנקו.

______________

ד"ר אמיר שני הוא מרצה בכיר במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (קמפוס אילת), ועמית במרכז איין ראנד בישראל

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. הפקת "מונית הכסף" צילמה פרקים רבים בעיר אילת. באחד הפרקים עלו למונית זוג תושבי אילת שסיפרו לרוזנבלום בהתלהבות שזכו ב-600 ש"ח במכונת הימורים (הוא מנהל במלון ומורה לסלסה). במונית הם זכו בכמה אלפי שקלים, אבל העדיפו לסכן את הכסף ב"כפול או כלום" והפסידו אותו. בפרק אחר עלה למונית זוג נורמטיבי אחר, הוא עובד בחברת החשמל והיא מנהלת חנות, הם ביקשו מרוזנבלום שיסיע אותם למעבר הגבול. מדוע? כמובן, כדי להמר בקזינו. "הקצבנו 500 דולר". "סולידי" השיב רוזנבלום (הם לא זכו בכסף, אבל אולי בקזינו שיחק להם המזל). ההימורים באילת נמצאים בכל מקום, במכונות ההימורים החוקיות של מפעל הפיס, בדוכני מפעל הפיס, במרחק קילומטרים בודדים מעבר לגבול, באינטרנט וכנראה גם בבתי הימורים פיראטיים. לכן לא ברורות טענות ה"מתנגדים". ישראלי שרוצה להמר, יכול להמר, ובאילת הוא גם יכול להמר בקזינו חוקי המצוי מעבר לגבול. אפשר להפליג באונייה בכלום כסף, אפשר לטוס ליעדים קרובים. הבעיה כביכול – קרי הגישה להימורים – קיימת בכל מקרה. לא ברור כיצד אפשר להתנגד לקזינו באילת, בטענה שהוא ינגיש את ההימורים, בשעה שההימורים נגישים גם ככה. הימורים זו צורה של בילוי. עבור אדם אחד, בילוי זה לשחק במכונת הימורים ב-200 ש"ח ולאכול בבורגר ראנץ' ב-50 ש"ח ועבור אדם אחר בילוי זה לאכול בבראסרי ב-250 ש"ח.

    1. אז למה להכריח את האזרח להמר באילת? מה יעיל בלנסוע או לטוס כל הדרך דרומה? מי שרוצה לטבול בים האדום שייסע לאילת; מי שרוצה להמר שיהמר ליד הבית, שיהמר בראשון לציון או בנתניה או בהרצליה מול הבית של שרה. מעניין אם היא בעד או נגד. דרך אגב.
      לא מדובר פה על תחום תדרים כמו בסלולר. תגדירו רשימת דרישות רגולטוריות וכל מי שיעמוד בהן יוכל לפתוח קזינו.
      אבל זה לא יקרה כי הנושא הוא פרוטקציוניזם של העיר אילת ״עידוד הפריפריה״

  2. מאמר רהוט שמחרב טיעון אחר טיעון את כל הטיעונים המתלהמים נגד הקמת קזינו. עם זאת חשוב לציין כי הצגת הקזינו באילת כאטרקציה ש"תציל את העיר" היא נאיבית ו/או שקרית. כך מנסים אנשי הממשלה שתומכים בהקמת הקזינו להציגו. אילת זקוקה להרבה מאוד אטרקציות וחשיבה על מנת להתרומם כעיר תיירות ראויה. קזינו, במקרה הטוב יהווה פלסטר…

  3. הטיעונים שהועלו מתייחסים לתוצאות בשטח ולא לתיאוריה. ברור שאפשר לחיות עם קזינו אבל יהיה קשה יותר. מעבר להתמודדות עם מצב נתון, קיום קזינו ישפיע על אופי האוכלוסייה שמגיעה לאילת. גם אם לא כולם "מכורים" אלה לא סוג האנשים שאתה רוצה שינהלו שיחת חולין עם הילדים שלך בקיוסק השכונתי.

    לאילת יש פוטנציאל אדיר כעיר אקולוגית. טבע מדברי, שונית אלמוגים ואקלים קיצוני. יכולה להיות מקדם מכירות מצוין לעשייה הישראלית בתחום. על הדרך זה ימשוך גם תיירים שיש להם יותר משקל כמובילים חברתיים (שנרתעים כרגע מהתדמית של אילת כ vegas-like – ביטוי ששמעתי יותר מפעם אחת עוד לפני הקמת הקזינו), דבר שיתרום לישראל יותר משווי תאורטי של כל כמות ז'יטונים שאפשר להעלות על הדעת.

    1. המטרה היא לא לתרום למדינה אלא לחופש העיסוק ולחירות בכלל של היחיד הפרטי, כאימרתו של פרידמן, אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למעני ולא מה אני יכול לעשות למען המדינה.

  4. איבדת אותי בהשוואה למפעל הפיס
    ממש מכונה מנגנת ונוצצת מגרה להמשך ההימור כמו לחכות עם טופס מסכן של לוטו להגרלה בטלוויזיה
    ממש דומה בלאק ג'ק עם דילרית יפה ללמלא טוטו בתחנה ולחכות לתוצאות במוצאי שבת

    אגב, כל הטיעונים של התומכים בהימורים 'כי גם ככה אפשר וזה לא בעיה' – אז אדרבא… אם זו לא בעיה להמר כבר עכשיו, מה הלחץ והדחף לפתוח קזינו?

    אמרת בצדקנות ש'מדינה שמכבדת את חירות אזרחיה מתייחסת אליהם כבני חורין ומשאירה את הבחירה האם לעסוק בפעילות כלשהי לשיקול דעתם הבלעדי' – באופן כללי אתה מדבר על אנרכיה. אולי תבחר מחר לא לשלוח את ילדיך לבית הספר? בסופו של דבר אתה כשתשקע בחובות תדרוש את עזרתה של המדינה. מכספי המיסים של כולנו. אז כן, המדינה תגביל אותך כדי לשמור על כל השאר.

    אבל היה הכי מצחיק לקרוא את המשך המשפט שטוען שמדובר באנשים אחראים, כשפסקה לפני זה דיברת על אנשים שהולכים היום לשוק האפור… קצת עקביות לא תזיק לך

  5. מאמר רהוט וכתוב בצורה בהירה וברורה
    גם לאלה שלא יושבים במגדל השן דהיינו באקדמיה.
    אני עדיין לא גיבשתי דעה בעניין זה אך בהחלט
    יש לציין את כותב המאמר כבעל דעה אמיצה
    שאינו מהסס להביעה גם אם זה לא נוח ומתאים
    לחלקים שונים באוכלוסיה.
    כן ירבו אנשים כאלה שמחייבים אותנו לחשוב.