התקשורת שוב מזייפת: ירושלים תוססת ופורחת

בתקופה האחרונה חזרה ירושלים לעמוד במרכז העימות המתמשך בין ישראל והפלסטינים. בחודשים דצמבר וינואר התרחשו בבירת ישראל לבדה 82 אירועים חבלניים שונים, המהווים כמעט 20% מכלל פיגועי הטרור שדווחו באותה תקופה בישראל. ההתמקדות של אינתיפאדת "הבודדים" בירושלים אינה מקרית; היא מבוססת על התעמולה הערבית השקרית, לפיה מדינת ישראל זוממת למוטט את מסגדי הר הבית ולבנות תחתם את בית המקדש השלישי. כפי שהראה החוקר נדב שרגאי, תעמולת הר הבית לא נולדה עם הכיבוש הישראלי של העיר במלחמת ששת הימים, ושורשיה מגיעים עד לימי טרום המדינה, בהנהגתו ובהשראתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. שקר מנצח לא מחליפים.

אך לצד התעמולה הפלסטינית שאת השלכותיה חווים תושבי העיר באופן כמעט יומיומי, עומדת ירושלים בתקופה האחרונה גם במרכזה של התקפת תעמולה חריפה מבית: בוקר וערב זועקות כותרות בתקשורת הישראלית על כך שגל הטרור מביא לקריסת העסקים בירושלים; שהעיר משותקת, הפחד שולט בה והרחובות הפכו לריקים מאדם; שהיא מתחרדת, מלוכלכת, מסוכסכת – ועוד שאר מרעין בישין. על הרקע הזה, נתוני הלמ"ס החדשים שפורסמו לאחרונה בנוגע להגירה השלילית מירושלים, התקבלו בתקשורת כמובנים מאליהם, כמעט בתרועות-ניצחון: "ירושלים ננטשת!", זעקו הכותרות, "הצעירים והחילונים יורדים לתל-אביב!" הקץ קרב!.

השלכותיה של התעמולה הזו, אשר ממאיסה את ירושלים על תושבי ישראל, נסתרות מהעין אבל חמורות ביותר. המאמצים (המודעים ושאינם מודעים) לגרום לדה-מורליזציה של העיר המזוהה ביותר עם ישראל, הריהם כניסיונות לדה-מורליזציה של מדינת ישראל כולה. על כן, יש לבדוק היטב את הנתונים בטרם חורצים משפט על מצבה הנוכחי ועל עתידה של העיר ירושלים; כאשר עושים זאת ברצינות, מתגלה מציאות חיובית הרבה יותר.

הגירה שלילית? לא כצעקתה

ראשית, נפרק את מיתוס ההגירה השלילית מהעיר. אין להכחיש את העובדה כי בשלושת העשורים האחרונים ההגירה השלילית מירושלים גברה על ההגירה החיובית אליה. אך האם נכון לומר שבמשך השנים התופעה מתרחבת? התשובה היא חד-משמעית לא: החל בשנות התשעים המצב פחות או יותר סטטי, ובשנתיים האחרונות ההגירה השלילית אף הולכת ומצטמצמת. בשנה המתועדת האחרונה (2014) עמד מספר העוזבים על פחות מ-7,000 תושבים (לראשונה משנת 2008), והוא מצביע על התכווצות של כמעט רבע מההגירה השלילית בתוך שנתיים (הנתונים לקוחים מדו"ח של מכון ירושלים לחקר ישראל ומנתוני הלמ"ס האחרונים):

יתרה מזו; את נתוני ההגירה השלילית מירושלים יש לראות בפרספקטיבה רחבה יותר, כיון שמספר העוזבים כשלעצמו אינו נותן בידינו את התמונה המלאה. נתון חשוב לא פחות הוא המקום שאליו עוברים אלו שבחרו לעזוב את העיר. ובכן, לאורך השנים האחרונות כמעט מחצית מאלו שעזבו את ירושלים עברו ליישובים בסביבתה, ולערים נוספות הנמצאות במטרופולין ירושלים. האנשים הללו אמנם עזבו את ירושלים, אך עבור חלק ניכר מהם העזיבה אינה עזיבה "מלאה". כפי שהסביר יאיר אסף-שפירא, חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל, אלפי האנשים שעוברים מירושלים למקומות כמו מעלה אדומים, בית שמש, צור הדסה, גוש עציון וכד', ממשיכים ללמוד, לעבוד ולבלות בעיר. כלומר, העיר ממשיכה "להרוויח" מהם למרות שהם לא מתגוררים בה מבחינה פיזית.

ומה לגבי העסקים? מתברר שגם בתחום הזה המצב טוב בהרבה ממה ששומעים בחדשות. אמנם בחודשים האחרונים מספר מסעדות ירושלמיות מפורסמות נאלצו לסגור את שעריהן, אבל אי אפשר להבין את המצב לאשורו אם מתרכזים רק ביחידים שנהנים משירותי יח"צ מצוינים. הסטטיסטיקה הרחבה שונה באופן מהותי: בכל אחת מן השנים האחרונות נפתחו בירושלים אלפי עסקים חדשים, מאות רבות יותר מאלו שנסגרו:

זאת ועוד. התרחבות הפעילות העסקית בירושלים לא הצטמצמה לתחום אחד, ולמעשה – בכל ענף כלכלי נפתחו בירושלים יותר עסקים מאשר נסגרו:

אמנם אין בידינו עדיין נתונים על פתיחת וסגירת העסקים לשנת 2015 – הסובלת מעלייה דרמטית במספר אירועי הטרור – אך יש לציין כי נתונים שמפרסם השב"כ מלמדים כי גם בשנים 2012-2011 ביצעו פלסטינים כמעט 250 פיגועים בממוצע בירושלים, ולמרות זאת מדובר בשנים של פריחה עסקית בעיר. אמנם אירועי הטרור של השנה האחרונה רבים יותר ורצחניים יותר, אבל ניתן להניח בזהירות כי כל עוד לא יהיה שינוי דרמטי במצב (מהסוג שאפיין, למשל, את פיגועי הטרור בשנת 2002), העסקים בירושלים ימשיכו לגדול ולהתרחב.

מרכז ההייטק הבא של ישראל?

אפשר אם כן להניח לבהלה אודות ההגירה השלילית מירושלים ו"התמוטטות" המגזר העסקי בעיר. לא רק שניתן להניח לה, מסיבות רבות כדאי להחליף אותה בביטחון ובאופטימיות: ירושלים הופכת בשנים האחרונות לבירת הייטק וחדשנות ישראלית, וכיום פועלים בה כ-500 סטארטאפים שונים, לעומת 300 שפעלו בה רק לפני שלוש שנים. מן העבר האחר, החברה האזרחית הירושלמית מתפתחת ומתחזקת, ובמסגרתה פועלים ללא הרף אלפי פעילים בעשרות עמותות, קבוצות, ארגונים וקהילות שונות. בנוסף, פרוייקטים שאפתניים בתחום התשתיות העירוניות אושרו לאחרונה – ואם כי הם מבשרים שנים של אתגרים לוגיסטיים, בטווח הארוך הם סימן ברכה נוסף לעיר הבירה.

גם העתיד צופן טובות לירושלים, ועיון בספר תכניות העבודה הממשלתי לשנת 2016 (עמ' 219), עשוי להרים עוד את הרוח הירושלמית; אם אכן התכניות יתממשו והתקציבים יועברו, ירושלים תתקרב עוד יותר להתגשמות נבואת ישעיהו (סב,יב): "וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה" . יוקמו בה עשרות מיזמים חדשניים חדשים, יגיעו אליה עוד מאות סטודנטים מכל רחבי העולם, אלפי אנשים נוספים ישתתפו בכנסים בינלאומיים שיתקיימו בה, ובפסטיבלים הירושלמיים הרבים והמגוונים יבקרו עשרות אלפים יותר מהשנה שעברה:

אין לשגות באשליות כאילו כל תכנית סופה להתממש, ואמת היא שירושלים מחכה לתיקון בעיות וליקויים רבים: חברתיים, כלכליים, דתיים וביטחוניים. ועדיין, כפי שהראינו, הדגשת הממדים המייאשים בקשר לעיר הבירה אינה נכונה עובדתית, ומחזקת מגמות שליליות דווקא בתקופה שממילא עלולה להוביל לשפיפות קומה ולרוח נמוכה. במקום זאת יש להביט אל המציאות ביושר, ולהתעודד מהנתונים הרבים שמלמדים על עיר חזקה ופורחת, דינמית ומתפתחת, אשר למרות שהיא נושאת על גבה היסטוריה בת אלפי שנים – כל עתידה עוד לפניה.