התגובות לחיסול המחבל נאיף זאיד, שהורשע ברצח בדם קר, מלמדות על הקצנה בקהילת ה-BDS: דה-לגיטימציה של מדינת היהודים, מביאה לדה-לגיטימציה של היהודים עצמם. מישהו אמר אנטישמיות?
חיסולו של המחבל עומר נאיף זאיד, פעיל לשעבר של החזית העממית לשחרור פלסטין, עורר זעם רב בקרב הפלסטינים. באופן טבעי הכתובת לזעם הייתה ישראל והמוסד. זאיד, שהורשע ברצח אליהו עמדי ז"ל לפני 30 שנה, הצליח לברוח מהרשויות בעקבות שביתת רעב שפתח בה כארבע שנים מהרשעתו, והגיע לחוץ-לארץ. לפני מספר חודשים אותר זאיד בבולגריה שם הוא התחתן עם מקומית ונולדו להם שלושה ילדים. כשבקשת הסגרה לישראל ברקע חוסל זאיד בבית השגרירות הפלסטינית. ישראל הכחישה כל קשר לחיסול.
בקשת ההסגרה על ידי ישראל הביאו ארגונים פלסטינים לפתוח בקמפיין לטובתו, וחיסולו המסתורי הוסיף דלק למדורה. לקמפיין הפלסטיני הצטרפו ארגוני "סולידריות" בינלאומיים כמו קול יהודי לשלום, ארגון ISM, "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" ופעילים אנטי ישראלים רבים.
המכנה המשותף לכל אותם ארגונים בינלאומיים הוא אימוץ מלא של הרטוריקה והעמדה הפלסטינית. לכאורה, מקרה רגיל בביצה הרדיקלית. אך המעניין במקרה הזה היא העובדה שארגוני "השלום" תומכים הפעם לא בפעילים פוליטיים או מנהיגים חברתיים מוקעים, אלא במחבל שאחראי על מעשה רצח מובהק. כיצד ארגון כמו "קול יהודי לשלום" יכול להסביר את ההתייצבות לצד מחבל עם דם על הידיים?
רוצח בדם קר
נאיף זאיד (52) נולד בג'נין והיה פעיל של ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. את תלמיד הישיבה אליהו עמדי ז"ל הוא ושותפיו רצחו באכזריות נוראה. השלושה ריתקו את עמדי לקרקע ודקרו אותו עשרות פעמים בכל חלקי גופו. עמדי נרצח בעיר העתיקה בדרכו לישיבת 'שובו בנים'.
בפרוטוקול הכנסת שדן ברצח של עמדי אמר ח"כ בנימין בן אליעזר (אז מ'המערך') כי זאיד וחבריו תכננו הייטב את הרצח של תלמיד הישיבה:
"אליהו נשחט על-ידי חוליית סכינאים מג'נין השייכת לחזית העממית ארגון מתועב שלא בוחל בשום דרך כדי להרוג יהודים רק משום היותם יהודים וללא הבחנה", הסביר פואד, "תחילה הם ניסו לבצע את זממם בנצרת, כשהם מצוידים בגרזנים. משהבחינו בשוטר, החליטו שכדאי לא לוותר על השליחות אלא למצוא זירה אחרת. ירושלים נבחרה כזירה נוחה. וכך הגיעו לשער-שכם, קנו סכינים ויצאו אל שליחות הרצח שלהם. הם רצחו בדם קר את אליהו עמדי ז"ל. אך לא רק אותו הם רצחו. לעניות דעתי, הם רצחו גם את הדגלים והאידיאות של אלו שמנסים להסביר לנו השכם והערב שבדרך הידברות ומשא-ומתן עם אש"ף וארגוני הטרור ניתן יהיה להביא לפתרון", טען פואד באותם ימים.
אגב, מאלפים דבריו של ח"כ יוסי שריד באותו דיון, שכמו מתוך ייאוש ביקש לשכנע את אש"ף, שנטל אחריות על הפיגוע, שדרך הטרור לא תועיל לו:
"סכין של קרן רחוב הוא נשק של הבריונים מן הסוג הנחות ביותר. סכינאות היא עניין לכנופיות, ולא כנופיות יילחמו לעם ולא כנופיות יילחמו על זכויותיו של עם. ואני שואל את עצמי: מה הם רוצים להשיג? למה זה מכוון? איזו תועלת יכולה לצמוח מן הבריונות הזאת, או מן הכנופייתיות הזאת? אני שואל את עצמי מפעם לפעם, ואיני בטוח שיש לי תשובה, ולפעמים התשובה אפילו נוסכת בי ייאוש: האם יש מישהו שם באש"ף שמסוגל להקשיב לדברים האלה? האם יש מישהו שם באש"ף שמסוגל להקשיב ולהבין? מה הם רוצים לעזאזל ומה בצע בסכינאות הזאת?"
כך, אם כן, ראה באותם ימים השמאל הישראלי את פועלו של נאיף זאיד. וכך רבים עוד רואים זאת גם היום.
הלבנת הטרור
על רקע זה, מדהים לראות את התגובות בקרב קהילת השמאל הרדיקלי למותו של זאיד. ארגון קול יהודי לשלום, שהוא למעשה חותמת הכשרות היהודית לארגוני החרם נגד ישראל, התייחס בעמודי הפייסבוק שלו לפרשת ההתנקשות בזאיד. בחלק מהם מכונה זאיד "הפלסטיני הגולה" עם קישור לאתר של ארגון האסירים הפלסטינים "Samidoun". באתר האסירים אליו מפנה הארגון היהודי לא מוזכרת כלל סיבת מעצרו של זאיד בידי ישראל. נכתב עליו שהוא "אסיר פוליטי שנעצר על ידי כוחות הכיבוש הישראליים". האתר מהלל את הרוצח כגיבור שכל סיבת התנקשותו (על ידי ישראל כמובן) היא משום היותו אסיר פוליטי.
בעמוד נוסף של 'קול יהודי לשלום' נכתב כי פטירתו בטרם עת של המחבל המורשע הם "חדשות עצובות". מי שנכנס למיטת ה-BDS והמחאה הבלתי-אלימה, שלא יתפלא כשהוא מתעורר עם רוצח מורשע במיטה.
ארגון "סולידריות בינלאומית", שפעיליו מאיישים את הפגנות האנרכיסטים ביהודה ושומרון, התייצב גם הוא לצידו של נאיף זאיד. קבוצה של פעילים שלחו מכתבים לרשויות בולגריה בדרישה למנוע את הסגרתו של זאיד. "אנחנו פונים אליכם בתקווה ודאגה עמוקה לגבי התיק של עומר נאיף זאיד, אסיר פוליטי פלסטיני לשעבר, בעל, אב, חבר קהילה, שצפוי כרגע להסגרה לישראל על ידי בולגריה". אסיר פוליטי, לא רוצח מתועב.
ארגון נוסף שהתייצב לצד זאיד הוא 'סטודנטים למען צדק בפלסטין', אחד הגופים המובילים את תנועת החרם על ישראל, המבוסס בניו-יורק. על-פי הארגון זאיד הוא "מרטיר", וכל עוונו היה שהוא "הואשם בפעולת התנגדות נגד מתנחלים".
גם הארגון הישראלי-פלסטיני "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" התגייס להגן על המחבל המורשע. באתר שעורכו הוא פעיל השמאל הישראלי מיכאל ורשבסקי הועתקו טקסטים שנכתבו על ידי ארגון האסירים הפלסטיני. האתר האנטי ישראלי "Electronic Intifada" שמקדם את החרם על ישראל ביקשו בעיקר לסגור חשבון עם הרשות הפלסטינית שנכשלה בהגנה על זאיד. אם כי דאגו לציין כי זאיד נכלא בעקבות "מערבותו לכאורה בהריגת מתנחל".
עומר נאיף זאיד זכה להפגנות תמיכה רבות ועצרות זיכרון ברחבי אירופה. בלונדון התכנסו פעילים עם דגלי פלסטין ונרות שעווה לציין את מותו של המחבל המורשע. כך זכה "גיבור פעולת ההתנגדות", אדם שרצח בדקירות סכין תלמיד ישיבה בגבו, לחיבוק מקואליציית מתקני העולם.
זו לא תופעה חדשה: עדי בן-חור חשף באתר 'מידה' כי גם לארגון "זכויות האדם" הישראלי 'בצלם' יש את המחבל המורשע המולבן משלו. שעואן ג'בארין, יו"ר ארגון הזכויות הפלסטיני 'אל-חק' שאחראי לחלק מהידיעות שמפרסם 'בצלם' ומשמש מקור מרכזי של הארגון, הוא למעשה מחבל שהורשע בסיוע לטרור.
ככה זה: לא משנה כמה דם יש לך על הידיים וכמה אכזרי היה הרצח שביצעת, כשמדובר ביהודים ו"מתנחלים" (למרות שעמדי אינו מתנחל ולא נרצח באזור "כבוש"), כשאתה פלסטיני "מדוכא" הכל מותר לך. הדרך מה-BDS, ופעולות "בלתי-אלימות" אחרות לתמיכה בטרור ועידוד רצח מתקצרת מיום ליום. שוב מתברר כי דה-לגיטימציה של מדינת היהודים, אינה מנותקת מדה-לגיטימציה של היהודים עצמם. מישהו אמר אנטישמיות?
שנים רבות נטען שהמבנה המשותף העיקרי של כל מדינות הליגה הערבית, וכל תושביהן, הוא ההתנגדות לישראל. ומכאן, הן הרבו לעסוק בגינויה במקום בבעיות חשובות יותר אך נתונות במחלוקת ובניגודי אינטרסים. כנ"ל לגבי העצרת הכללית של האו'ם, כנסי 'זכויות אדם' וכדומה.
כיום, תקיפת ישראל היא המכנה המשותף העיקרי, והגורם המאחד, של השמאל האירופי-אמריקאי, הימין הקיצוני והתנועות האיסלמיות. נראה שאם לא היינו קיימים הם היו צריכים להמציא אותנו.
ברגע שאדם שאנו מגדירים כטרוריסט מוגדר על ידם כ'פעיל פוליטי' או כ'אסיר פוליטי' כמעט משתמע מכך שכל פעולותיו הן לגיטימיות, והמדינה המכניסה מתנגדים פוליטיים לכלא היא הפושעת.