תפסיקו להשמיץ את עולי ברית-המועצות

בתקופה האחרונה החלו להופיע בתקשורת הישראלית כתבות רבות בנושא הירידה מהארץ, חלקן מתמקדות באופן ספציפי בעולי ברית-המועצות לשעבר.

"הירידה של בני 'העלייה הרוסית' מישראל הפכה לנורמה, להליך מקובל, כמעט כל מי מהם שיכול עוזב את ישראל" אמר לאחרונה ד"ר מיכאל פיליפוב, מי שטוען כבר שנים כי קיימת הגירה המונית של עולי ברית-המועצות מישראל. העיתונאית יאנה פבזנר-בשן, הלכה בכתבתה האחרונה במאקו רחוק אף יותר, וקבעה באופן מפתיע למדי כי אחד מכל חמישה עולים מרוסיה היגר מהארץ, וכי 60 אחוז מהעוזבים את הארץ הם דוברי רוסית.

אלו רק שתי דוגמאות למגמה שהופכת רווחת יותר ויותר. גם ערוצי טלוויזיה ועיתונים מתעניינים בימים אלו ב"ירידה ההמונית של הרוסים", והשאלה המרכזית שיש לשאול היא – האם באמת רוב העולים דוברי רוסית אורזים כעת את מזוודותיהם?

ובכן, התשובה לכך היא "לא" רבתי. עולי ברית-המועצות אינם הולכים לשום מקום.

כל מי שמתייחס לנתונים על ירידה מהארץ עושה זאת על בסיס נתוני הלמ"ס. הבעיה מתחילה כאשר מנסים לנתח ולהבין מה בעצם כתוב בכל אותן טבלאות, והאם הן באמת מציירות תמונת מציאות מדויקת. כך לדוגמא, בשנת 2013 התפרסמה טבלה של מאזני הירידה, שממנה עולה כי מתוך 290 אלף יורדים שלא חזרו לארץ, 109.5 אלף הם עולים מברית-המועצות לשעבר שירדו (עולים משנת 1990 ועד אותה שנה). על פניו, הנתונים הללו מבהילים – מסך כל היורדים, כמעט שליש הם עולים מברית-המועצות לשעבר. אך בחינה מדוקדקת יותר מראה שכדאי מאוד להתייחס לנתוני הלמ"ס בערבון מוגבל.

ראשית, מספר היורדים חייב להיבדק ביחס למספר העולים, ולא ביחס לאוכלוסיה הכללית. כמו כן, הבדיקה כאן היא מטעה – בלמ"ס בחרו לבחון את מספר היורדים מול מספר החוזרים, ולא מול סך כל העולים שהגיעו לארץ. דבר נוסף שחייבים לציין הוא מצבם של אותם היורדים: אף לא גוף אחד בישראל בודק מה קרה לאנשים הללו בחו"ל – אולי הם עשו "רילוקיישן", או ירדו רק כדי ללמוד באוניברסיטה ועדיין לא הספיקו לחזור. אולי הם בכלל נפטרו? כאמור, אף אחד לא בודק. אי בהירות זו ביחס לנתונים מאפשרת ספקולציות "מדעיות" רבות, אך בפועל אף אחד לא יודע בוודאות כמה באמת אנשים ירדו.

לאחר שאמרנו זאת, מחקר אחד פחות מוכר מספק כנראה את הנתונים הקרובים ביותר לאמת. מדובר במחקר שהוציא לאחרונה פרופ' זאב חנין, המדען הראשי של משרד העלייה והקליטה, אשר התפרסם לראשונה בכנס 'המכון לחקר ישראל הרוסית'. חנין בחן כמה אנשים עלו בסך הכל ממדינות שונות בעולם, וכמה מתוכם ירדו מהארץ. מחקרו מצביע באופן מאוד ברור כי מקרב כל קבוצות העולים, אחוז העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר אשר ירדו מהארץ הוא בין הנמוכים ביותר (ראו בטבלה להלן).

נכון לשנת 2012 10.1% מסך כל העולים מברית-המועצות לשעבר עזבו את הארץ ולא שבו אליה, וזאת לעומת 16.4% מסך כל העולים מארה"ב או 20.1% מסך כל העולים מקנדה. חנין גם מציין במחקרו כי נכון לשנת 2013 אחוז הירידה בקרב העולים מברית-המועצות לשעבר עלו בקנה אחד עם מדדי הירידה הכלל-ישראליים. לדבריו, אחוז זה של יורדים, אשר נחשב לנמוך, מצביע דווקא על רמת ה"השרשה" הגבוהה בקרב העולים ועל הצלחה בתהליך קליטתם.

עד כאן העובדות. אם כן – מהו ההסבר לכל הטענות האחרונות על ירידת עולי ברית-המועצות? ומה עומד מאחוריהן?

כשהאג'נדה באה לפני הכל

לאורך השנים קיימת במדינת ישראל תופעה מוזרה. אחת לתקופה יוצרים גורמים אינטרסנטיים גל תקשורתי, שכל מטרתו היא להפחיד את הציבור – אוטוטו "כל הרוסים ייעלמו", עוד רגע וכולם יאספו את חפציהם ויהגרו לקנדה, ארה"ב, אוגנדה או כל מקום אחר בעולם. אני זוכרת בבירור שלושה גלים כאלה, שהתרחשו סמוך לאירועים פוליטיים שונים: שניים בשנים של בחירות 2006 ו-2009; והשלישי ב-2012, אחרי המחאה החברתית.

ההסברים שניתנים "לתופעת הבריחה" הם שונים: כלכליים, דתיים, חברתיים; אך השורה התחתונה היא שלעולים מברית-המועצות לשעבר קשה מאוד לחיות בארץ. ועל-אף שאני מסכימה עם הקביעה הזו, שכן לחיות בארץ זה עניין לא פשוט, "נפולת של נמושות" עדיין לא מתרחשת כאן. הניסיון המתמיד הזה להדביק לאוכלוסיה שלמה תווית של יורדים רודפי בצע נראה לי כבעייתי, בלשון המעטה.

הדיון המחודש בנושא הירידה שהתעורר בימים האחרונים כבר הפך כל כך רדוד, שאפילו קשה להגיד האם הדברים נכתבים מחוסר ידיעה או כניסיון לסלף עובדות. אני נוטה להעריך, כאמור, כי מקור הבעיה הוא נתונים לא מדויקים או קריאה מגמתית, מה שמאפשר לכותבים להציג תמונה רחוקה מאוד ממציאות. ברבים מן המקרים השיח אפילו מדרדר מעבר לכך, עד לרמה של שיחת חולין נוסח "10 חברים שלי מתוך 20 ירדו מהארץ, זה אומר שיש 50% ירידה".

יתרה מכך: לא כל הישראלים, עולים וותיקים כאחד, שטוענים בסקרים שהם מתכוונים לרדת מהארץ באמת יירדו. חלק מהאנשים האלו, אשר חולמים על חיים טובים יותר מחוץ לגבולות ארץ ישראל, לעולם לא יאזרו אומץ לעזוב את הכל, לקום וללכת. כך לדוגמא, בסקר שנערך על-ידי מכון פאנלס בשנת 2013, יותר ממחצית מהישראלים לא שללו ירידה מהארץ. הנתון הזה, אשר נשמע מדאיג מאוד, לא מצביע על שום מגמה. בפועל ירידה מאסיבית כזאת לא התרחשה ולפי כל הסימנים לא תתרחש בשנים הקרובות.

לאור כל הדברים הללו, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי חלק גדול מהפרסומים על ירידה מהארץ, נועד לקדם אג'נדות פוליטיות וכלכליות מסוימות, ותו לא. בפועל, הרוב המכריע של העולים מעדיפים להישאר בארץ. או במילים של אחת המרואיינות שלי: "בזמנו חשבתי לרדת, בחו"ל יש יותר הזדמנויות, אבל בסוף לא עשיתי את זה. ישראל זה הבית, לאן אני אלך?".

______

ד"ר אלינה ברדץ'-יאלוב היא חוקרת ראשית במכון לחקר ישראל הרוסית