אחדותה של מגילת אסתר

מזימות פוליטיות, אירוטיקה מעודנת והשגחה עליונה מסתתרת. ד"ר יונתן כהן מנתח את מגילת אסתר, ומפריך את הדעה המקובלת במחקר

מחבר אחד; מגילת אסתר מקושטת. צילום: Fred-Schaerli-CC-BY-SA-3

אין במגילת אסתר נסים גלויים או מאורעות החורגים מ"עולם כמנהגו נוהג". מן המפורסמות גם שבניגוד לרוב סיפורי המקרא אין אלהים מתגלה במגילה. אבל למרות העיצוב הריאליסטי של הסיפור, קרובה מאד המגילה על-פי הסוג הספרותי לאגדה. מוטיבים רבים במגילה מלמדים זאת. נמנה שלושה מהם: 1. בחירת המלכה אסתר על-ידי קיבוץ נערות יפות מראה מכל הממלכה ובחירת היפה ביותר בעיני המלך; 2. נדודי השינה של המלך המשמשים כחוליה מכרעת בסיפור (ועוד על כך להלן); 3. החשש ממרד נשים כללי אם לא תיענש ושתי בשל סירובה להתייצב במשתה היין (א, 18-16).

ביכולתנו לדייק אף יותר. סממנים רבים במגילה מגלים קירבה לאגדה המזרחית הידועה לנו בעיקר מן האוסף אלף לילה ולילה. הרקע הגיאוגרפי של מלכות פרס, הבלטת העושר שאין לו גבול, הארמון ועיר הבירה כמקום התרחשות המעשים, החיבה לתיאור משתאות, תככי החצר, המלך הכל יכול היושב בארמונו ודווקא משום כך אינו יודע מה מתרחש מתחת לאפו, נדודי השינה של המלך, ובעיקר האישה היפה והחכמה העומדת במרכז העלילה.

המבנה היסודי של המגילה

הגלגל המניע של עלילת המגילה הוא מזימת המן: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים (ג, 13), אך כידוע מזימה זו נכשלת והמן ניגף בפני אויביו. הביטוי הספרותי של כישלון זה כפול. ראשית, השפלתו הפומבית של המן המצווה להוביל את מרדכי על הסוס ולקרוא לפניו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ ( ו, 11). שנית, מפלתו של המן במשתה היין לפני אסתר המגלה למלך שהיא יהודיה (ז, 5-8).

נפילת המן לפני אויביו, אסתר ומרדכי, נובעת במישרין משני מאורעות שהתרחשו קודם לעליית המן לגדולה בחצר המלך ועוד קודם למזימה. הראשון, אסתר היהודייה נבחרת למלכה, השני, מרדכי מסכל את הקשר של בגתן ותרש, שביקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש (ב, 21-23).

גרעין הסיפור הוא אפוא: המלכת אסתר – סיכול הקשר נגד המלך בידי מרדכי – מזימת המן – ההובלה על הסוס – מפלת המן במשתה היין.

חשיפת המבנה מסייעת להבחנה כי על בסיס המניע היסודי של העלילה, מזימת המן, ניתן לבנות שני מעגלים סיפוריים עצמאיים. הראשון: המלכת אסתר – מזימת המן – המפלה במשתה היין. השני: סיכול הקשר בידי מרדכי – מזימת המן – הובלת מרדכי על הסוס.

כל אחד משני מעגלים אלה יכול לעמוד על רגליו שלו ואינו זקוק לסיוע מן המסופר במעגל האחר. למעגל הראשון נקרא מעגל אסתר. הוא מספר כיצד הדיח המלך את ושתי, אשתו הראשונה, ובחר באסתר היפה, כיצד עלה אחר כך המן שונא היהודים לגדולה בחצר המלך אחשוורוש, אך המלכה היהודיה סיכלה את מזימת ההשמדה. למעגל השני נקרא מעגל מרדכי. על-פי מעגל זה ניצל אחשוורוש מקשר שקשרו נגדו בגתן ותרש תודות למרדכי. המאורע נרשם בספר הזכרונות ונשכח. אחר כך עלה המן לגדולה, אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות לו. כך עורר את חמת המן ששכנע את המלך להשמיד להרוג ולאבד את היהודים, אבל רגע לפני שמזימת הרצח התממשה נדדה שנת המלך ונקרא לפניו ספר הזכרונות, והוא ציווה על המן להוביל את מרדכי על הסוס ונתן למרדכי את משרת המן.

קיום שני המעגלים הוא עובדה. כך בנוי הסיפור! השאלה היא כיצד נסביר את המבנה הזה. יש הסבורים, למשל החוקר הגדול אליהו (Elias) ביקרמן, כי לפנינו שני סיפורים עצמאיים מלכתחילה שאוחדו בידי עורך. הדוגלים בשיטה זו מצביעים גם על מתיחות בין מעגל אסתר לבין מעגל מרדכי. למשל, כיצד יכולה אסתר לקיים קשר עם מרדכי בעודה מסתירה את מוצאה? הן היא המגלה לאחשוורוש בשם מרדכי את פרטי הקשר (ב, 22). הקשר למרדכי נראה גם כידוע לנערות אסתר המספרות לה על אבלו של מרדכי (ד, 4 ואילך).

אך מסקנה זו, שהמגילה היא צירוף של שתי עלילות עצמאיות, אינה הכרחית. ייתכן סיפור מיד סופר-אומן אחד המשלב שתי עלילות. המתח בין העלילות אינו חמור. ניתן למשל להניח שלמשרתיה הקרובים גילתה אסתר את מוצאה, או מה שסביר יותר, שהמתח נובע מיחסם השונה של הקדמונים לסתירה, שלא התקשו בה כמונו (נושא זה ראוי לרשימה נפרדת).

כדי לבדוק בצורה מקיפה את יחס מעגל אסתר למעגל מרדכי נברר את יחס שני המעגלים זה לזה במקום מפגשם בנקודת המפנה בסיפור.

נקודת המפנה בסיפור

מעמד הגיבורים במגילה מתהפך במהלך הסיפור. מלכתחילה המן במדרגה העליונה והיהודים בתחתונה ובסוף הסיפור וְנַהֲפוֹךְ הוּא (ט, 1). בתחילה, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (ג, 15) ובסוף, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה (ח, 15). בסיפורים מן הסוג הזה מעניין לבדוק מתי החלה המטוטלת לנוע? היכן היא נקודת המפנה?

על דעת הכל נקודת המפנה במגילה היא נדודי השינה של המלך. עד לנדודי השינה מצב היהודים הלך ורע, ומנדודי השינה ואילך הלך וטוב עד בוא הישועה הסופית. ממה נובעים נדודי השינה של אחשוורוש? היש במה שסופר במגילה על היום שקדם לנדודי השינה הסבר לסיבתם? נעיין במה שסופר על היום הזה. העלילה כאן סבוכה במקצת ומשום כך אתארה בקיצור:

ביום השלישי לצום, שנערך לפי בקשת אסתר לפני פגישתה עם אחשוורוש, לבשה אסתר מלכות ובאה אל המלך "אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת", דהיינו מבלי שנקראה. הסכנה לחיי המלכה גדולה, כי מי שבא אל המלך בלי שנקרא: אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה (ד, 11). המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב ואומר: מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ (ה,3), אך אסתר איננה מגלה את בקשתה אלא מזמינה את המן ואחשוורוש למשתה. זו הפגישה הראשונה בין המלך והמלכה. במשתה היין עצמו, בפגישה השנייה בין המלך והמלכה, חוזר אחשוורוש על דבריו בפגישה הראשונה, אך אסתר אינה מגלה את בקשתה גם הפעם אלא מזמינה את המן ואחשוורוש למשתה נוסף למחרת. רק במשתה היין השני, בפגישה השלישית בינה ובין המלך, נענית אסתר לדברי המלך ומגלה את בקשתה.

יש לנו אפוא שלוש פגישות עם המלך ושני משתאות הבאים זה אחר זה יום אחר יום. מדוע דוחה אסתר את בקשתה לפעם השלישית? מדוע היא עורכת משתה? מדוע שניים? ומדוע היא מזמינה את המן?

המחבר האומן, כדרכו בסיפור, לא חשף את המוטיבציה של אסתר ועלינו לשערה מתוך המאורעות. נענה על השאלות לפי סדרן.
ממה נובעת הדחייה? ראשית, בדחייה מתבטא החשש הגדול של אסתר מרגע ההכרעה העלול לעלות לה בחייה. כבר קודם לכן דחתה את הליכתה לאחשוורוש בשלושה ימים (ד, 16). ושנית, ייתכן שאסתר שואפת לחדש את הקשר בינה ובין אחשוורוש לפני הבקשה. הן היא לא נקראה לאחשוורוש שלושים יום (ד, 11).

שתי השאלות הבאות, מדוע בכלל עורכת אסתר משתה ומדוע היא מזמנת את המן, כרוכות זו בזו. סביר להניח שאסתר יודעת שחצי ניצחון הוא בחירת שדה הקרב. משתה היין מבליט את יתרון קסם יופיה של המלכה ומעמעם את עורמת המן. נוכחות המן בזמן ההאשמה אינה מאפשרת לו תגובת נגד שלא בנוכחות המלכה. ההזמנה למשתה מרדימה את ערנות המן המופתע, המפרש את הזמנת אסתר כאות לחשיבותו ואינו מוכן כלל למהלומה בבואה (ה,13-11). גם מבחינה ספרותית נאה לרומם את המן ככל האפשר לפני מפלתו.

בנימוק האחרון עברנו מן הגיבורה למחבר הסיפור, וברור שעלינו לדון גם בשיקולי המחבר-האומן, או, בניסוח מקביל, בתפקיד הספרותי של המשתה. הדחייה המשולשת של הבקשה דוחה את רגע ההכרעה ומגבירה את המתח הספרותי, והזמנת המן למשתה מדהימה את הקורא ופועלת נגד הציפיות שעורר המחבר בקורא. הקורא את המגילה בפעם הראשונה סבור, מפני שהמחבר השלה אותו לחשוב כך, שאסתר תבקש מיד על עצמה ועל עמה. במקום זאת היא עורכת משתה ועוד מזמנת אליו את המן.

משתה אסתר; ציור מהמאה ה-17
משתה אסתר; ציור מהמאה ה-17

נשוב מניתוח הסיפור ושיקולי המחבר לגיבורי הסיפור. מעשי אסתר אינם מפתיעים רק את הקורא אלא בהכרח גם את המלך אחשוורוש, השואל את עצמו: מדוע סיכנה המלכה את עצמה ובאה אליו שלא כדת? מדוע לא גילתה עד עתה מה היא מבקשת? ובעיקר מדוע הזמינה את המן למשתה הראשון וחזרה על הזמנה חידתית זו במשתה השני? הרי מפתיחת המגילה (א, 9) למדנו שמשתה גברים לחוד ומשתה נשים לחוד. הייתכן, כך מהרהר אולי אחשוורוש, שנרקם בסתר "רומן" בין המלך והווזיר? ואם אכן חולף רעיון כעין זה בראש המלך מתלווה אליו בהכרח חשד בקשר פוליטי, שהרי מן המפורסמות, ושכיח בספרות וגם במקרא, שהקשר הרומנטי הוא מבוא לקשר פוליטי, שהדרך אל כס המלוכה עוברת דרך מיטת המלכה. ונוסיף, הייתכן שמעשי אסתר נועדו בדיוק לתכלית זו, כלומר לעורר את חשדות המלך נגד השר הקרוב אליו? השערה זו נראית במבט ראשון כרחוקה אבל העיון בהתפתחות הסיפור מנדודי השינה והלאה מחזק אותה מאד.

לשיטתנו אין אחשוורוש יכול להירדם בגלל החשד הרומנטי והפוליטי. כדי להרגיעו פותחים וקוראים לפניו את ספר הזיכרונות, הנפתח… בסיפור על נסיון קשר שסיכל מרדכי. ברור שהסיפור המספר על קשר הנקרא בפני המלך החושד בקשר, איננו מפחית את חשש המלך. מה גם שמייד עם תום הקריאה בסיפור מופיע המן כאילו מן הלא-מודע של אחשוורוש: מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה (ו, 4). בשלב זה עדיין לא הבשיל החשד לאגרסיה מודעת, אבל תשובת המן לשאלת המלך: מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ (ו, 6) מוציאה את האגרסיה לאוויר העולם. המן, הסבור שהמלך מתכוון אליו, עונה: יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ (ו, 7-8). תשובה זו מאשרת את חשד המלך שהמן שואף לתפוס את מקומו, והמלך הופך בעקבות התשובה את הווזיר לסייס המוביל את מרדכי ברחוב שושן.

אישור סופי להשערה שהמלך חושד בקשר שקשר נגדו המן, היא תגובת המלך לאחר שאסתר גילתה את בקשתה במשתה היין השני. למראה המן הנופל על מיטת אסתר ומתחנן על נפשו מגיב ואומר המלך: הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת (ז, 8)? "הֲגַם" בדברי אחשוורוש הוא כעין המשך לתגובתו לדברי המן הקודמים כפי שנתפשו בעיניו. ויש להבינם כך: לא רק את לבוש המלך, את סוסו ואת כתרו אתה חומד אלא גם את מלכתו. עונשו של המן, תליה על העץ אשר הכין למרדכי, בא מייד אחרי דברי אחשוורוש אלה (ז, 9 ואילך). לכשנדייק בסיפור ניווכח שאחשוורוש גוזר על המן להיתלות לא בגלל מזימת ההשמדה, שנעשתה באישורו ובהסכמתו של המלך, אלא בגלל חשד השווא שלו בהמן.

הזמנת המן למשתה היא אפוא מלכודת שטמנה אסתר להמן. עוד לפני רגע ההכרעה זרעה אסתר את היסודות שתכליתם לערער את אמון אחשוורוש בהמן. מובן שבמעשים אלה סיכנה אסתר גם את עצמה. ההסבר שהבאתי לפשר הזמנת המן למשתה ולנדודי השינה של המלך איננו חדש אלא פירוש רבותינו (במסכת מגילה ט"ו ע"ב, דברי רבי יהושע בן קרחה ודברי רבא) ופרשנינו העתיקים. מפליא שרוב הפירושים המודרניים לא חשו לדברי חז"ל. אמנם יש יוצאים מן הכלל, למשל ארליך בפירושו הגרמני ומרדכי שלו בשעוריו.

המלכודת שטומנת האישה היפה והחכמה לגבר במשתה היין מתאימה מאין כמוה לסוג הספרותי שדנו בו בפתיחת הרשימה ובמיוחד לקרבת המגילה ל"אלף לילה ולילה". אמנם כדרכו של המקרא המוטיב המופיע בסיפורי אלף לילה ולילה בבוטות עבר סובלימציה, וכוחה הארוטי של האישה המתואר שם בישירות מופיע במגילה ברמז. הטיפול הרומז במוטיב הספרותי המרכזי, מזכיר במידה מסוימת את דרכו של המחבר בתיאור ההשגחה העליונה הפועלת כידוע במגילה מאחורי הקלעים. המחבר רומז לה, אך נמנע מאמירה ישירה (ד, 14). הוא מאלץ אותנו להניח את קיומה מתוך המאורעות. אמנם הצלת היהודים היא במידה רבה תוצאת מעשי אסתר, כפי שראינו, אך לא אסתר היא שהביאה את ספר דברי הימים לפני המלך, לא אסתר היא שגרמה לכך שייקרא לפניו דווקא סיפור הקשר, שהמן יופיע מיד בתום הקריאה וכו'. תזמור המאורעות המפליא הזה הוא מעבר ליכולת האדם. ברור שלדעת המחבר הצלת היהודים היא תוצאה של פעולת האדם והאל.

אחדות היצירה

נשוב עתה לבעיה שהצגנו בתחילת הרשימה. האם מגלת אסתר היא מעשה עורך שארג, בכישרון רב, שתי יצירות עצמאיות מלכתחילה, עלילת מרדכי ועלילת אסתר, או שהיא מעשה ידי סופר גדול הבונה את סיפורו מעלילות המשולבות זו בתוך זו שאין שום דרך להפרידן מבלי לבטל את הסיפור כולו. המהלך העלילתי שתיארנו מצביע בבירור על הפתרון.

כאמור נקודת המפנה בסיפור היא נדודי השינה של המלך. על-פי הפירוש שהצגתי נדודי השינה נובעים ממעשי אסתר ויש לשייכם משום כך למעגל אסתר. נדודי השינה מובילים לקריאה של סיפור סיכול הקשר בידי מרדכי, השייך כמובן למעגל מרדכי. בתום הקריאה מופיע המן המבקש לתלות את מרדכי, אך תשובתו לשאלת המלך: מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, מעוררת את חמת המלך הנובעת מן החשדות שזרעה בנפשו אסתר. בגלל חשדות אלה מצווה המלך לתלות את המן על העץ אשר הכין למרדכי. השילוב הזה בין המעגלים, מעגל אסתר ומעגל מרדכי, בצומת שאליו הוליך אותנו הסופר, אינו יכול להיות מעשה עורך.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. לפני שקראתי הכל
    כל הכבוד על ההיתיחסות החכמה הטובה הזו לפורים
    אני מאמינה במה שכתוב בתנך.ראיתי מלא סרטים דוקומנטריים על התנך והיה בהם יסוד שקומם את כל נימי הנפש.הסרטים היו מערביים וכל הזמן ניסו להטיל ספק בארועי התנך.היתכן האפשרי לא יכול להיות.אולי ככה אולי פה אולי שם.כל הזמן מחפשים את ההיגיון המערבי בסיפור.לא ראיתי את זה כשהם סיקרו את נפולאון אלכסנדר וכל גיבוריהם.הגוון היחילוני האתאיסטי הארופי מערבי.גם אחינו היהודים במערב מיצטרפים בחדווה ותורמים את שלהם.כן כן זה קרה ועוד איך קרה.לא צריך להטיל ספק.לא לחפש היגיון באיזה ארוע של הר געש שהוציא לבה אדומה לפשר מכת דם וכו.חזרתנו לארץ ישראל היא סיבת אגב התהיות האלה.אנחנו כולנו חזרנו הבייתה אחרי אלפיים שנה כדי להוכיח לעולם כולו שדברים אלה היו אמת לאמיתה ולא בדייה.זו הסיבה ,דעו לכם שאני ואתה והוא והיא חזרנו לפה.הבעיה הזו תצוץ ובגדול.כי הגנטיקה חזרה.השאלה עוד עלולה לצוץ ובגדול.ולפנות נגדנו.האם אנחנו העם ישראל הזה.או שסתם נוסעים זרים נוכריים באדמה זו.המגילה מדהימה חכמה ובאמת מתאימה לאזור.היא באמת מזכירה את סיפורי אלף לילה ולילה חחחחח.הגאווה הכי גדולה ,באסתר יקירתנו.כה חכמה .היא הגיבורה של הסיפור.לא כנועה לא עלובה.אלא גאה ונהדרת.איך הצליחה לעמוד במשימה.וככה להנדס את הסיפור חחחח.לעזור.זה היא שעמדה בחזית לא מרדכי.וזה לא קל ביכלל.פמניסטית עיבריה מאמינה גאה.בשורשיה באלוהי בשיבטה.

  2. לדעתי סיפור המגילה מזכיר את דרמת יציאת מיצרים עם קצת שינויים.גם אגדות כריסטיאן אנדרסן זה מזכיר.אופייני לעם ישראל הנירדף סיפורים מהסוג הזה.רוב ההיסטוריה שלנו הינו נירדפים.אסתר המלכה היא מותג מיזרחי עיברי ארץ ישראלי.השילוב בין החיים לאמונה.זה הפמיניזם של אזורנו.נוסח אסתר נוסח דבורה הנביאה וכו.הוא בשום פנים ואופן לא חרדי.השמרנות המיזרחית היא מתונה אבל לא פחות דתית.שילוב הוליסטי בין הקיים לשייך..המעמד הבינוני של עדות המיזרח שבא לארץ מבטא את אזורנו.מהצד האשכנזי זה הכיוון המיתיישב.נורא מקומם מה שעשו לאישה בימינו השמאל והמימסד החרדי.אינני נגד אישה שמשרתת בצבא ואפילו בתפקידים קרביים אבל שתאמין גם.שתיתפלל גם לאלוהים.השמאל והמימסד החרדי עשו הקצנה לדמות האישה וחבל.אנחנו חיים פה במיזרח ולא מחוברים אליו ביכלל.נידמה לי אסתר נחשבת גם בין הנביאות.אכן אישה יכולה להיות נביאה ואפילו לא רעה.

  3. מאמר מעניין.
    מעבר לכך, אני מעט תוהה על הצבת סיפור 1,000 לילה ולילה כדוגמא- לדעת רבים סיפור המסגרת של 1,000 לילה וליחה הוא גילגול של מגילת אסתר.

  4. כשהיהודים החלו לבעוט בתורה ומצוותיה המחייבות, הם מצאו קנ טעמים וסיבות מחקריות אנושיות לסיפור אלוקי, ובכך כביכול הפריכו עובדות.

    אנו מאמינים בני מאמינים, שתורה שבכתב ותורה שבעל פה חד הם, לא מסוגלים להבין את הנתק העושה החוקר המלומד בהתעלמו מהגוף בנתחו את היד.

    אין אפשרות כלשהיא לפרש את התנך ללא פרשנות חזל הקדושים. כל בחירה אחרת היא על אחריות המפנטז.