צמרת צה"ל סימנה את האויב הלא נכון

המחאה העממית בעד החייל אינה נגד הצבא והמדינה, להיפך: אלפי המפגינים מוחים דווקא בעד הצבא ולמען החיילים. הביקורת מופנית להנהגה, צמרת צה"ל ושר הביטחון, שסרחו ויצרו עיוות מוסרי

מי האויב? החייל מחברון מובא לדיון בבית הדין הצבאי. צילום: קורין קרן /פלאש90

בפרשת החייל בחברון הפעיל צה"ל את הנוהל הלא-נכון, עבור המקרה הלא-נכון ובנחישות הלא-ראויה. מאז אנו עדים להתחפרות של המערכת בעמדות של עצמה והתעקשות הולכת וגוברת להפעיל את כל האמצעים כדי לסיים עם מה שיחשב מבחינתה ל"תמונת ניצחון": חייל צה"ל כפושע מלחמה. פשוט נורא ואיום.

כדי להציל את ההשקעה האבודה שלו פתח דובר צה"ל בקמפיין נגד גרסת החייל; אתמול התראיינו ארבעה מג"דים סדירים במדים ל-Ynet, והסבירו שהמעשה לא ראוי; פרטים שונים ומגמתיים מודלפים מהחקירה; ובכירי הצבא ושר-הביטחון ממשיכים לתקוף בתקשורת את החייל, את משפחתו ואת ההמונים שמתבטאים בעדו.

כל זאת, רק נזכיר, בזמן שחייל צה"ל מגן על עצמו בפני האשמה חמורה, ומתנהל נוהל משפטי מחייב שאמור להיות נייטרלי ושעל-פי חוק צריך להיות מבודד ממסקנות הצבא הראשוניות.

אז איך הגענו למצב השערורייתי הזה? מה גרם לצבא להתבצר יותר ויותר בעמדתו ולהילחם על הנרטיב של אשמת החייל?

ובכן, לפחות חלק מהתשובה נוגעת בפניקה מוסרית שחלחלה לצבא במהלך השנים, והובילה ליצירתה של תגובה צבאית אוטומטית בכל פעם שנפגעים חפים-מפשע. והתגובה התקשורתית המיידית (והמוסרנית) הזו, כשהיא הופכת לאינסטינקט בסיסי של המערכת, יכולה להוביל לתוצאת הרסניות.

זהו פחות או יותר התו"ל של צה"ל למצבי חירום תקשורתיים: עם היוודע דבר פגיעה בחפים-מפשע, דמות צה"לית בכירה עולה לשידור מתנערת מן המעשה, מזכירה שהוא לא משקף את ערכיו של הצבא, שמדובר בחריגה מהאתיקה הצה"לית, המוסר היהודי והרוח החלוצית, כי האחראים על כך ייחקרו וייענשו במלוא חומרת הדין, וכי צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

כשהיא מופעלת בהקשרים הנכונים יש לתורת ההפעלה הזו היגיון מסוים. היא מאפשרת לנתק בין צה"ל ומדינת ישראל לבין פעולות שעלולות להיחשב "פשעי מלחמה". היא מאפשרת לנקות את המצפון של צה"ל ואת המצפון הציבורי שעליו מתבסס צבא העם. והכי חשוב: היא עוזרת להתמודד עם הזירה הבינלאומית בהקשר פעולות צה"ל בלוחמה בטרור. אפשר להתווכח על יעילותה, אבל כשהיא מופעלת במצבים הנכונים, יש מאחורי התגובה הזו היגיון.

אבל שכשהנוהל האוטומטי מופעל במקרה הלא-נכון, הנזק עשוי להיות גדול בהרבה מן התועלת. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא אירועי מוחמד א-דורא, שנטען שנהרג על-ידי אש כוחות צה"ל בצומת נצרים בשנת 2000. צילומים שפורסמו בתקשורת העולמית הראו את הילד כורע מאחורי חבית לצד אביו, כאשר נשמע צרור ירי ונראה כאילו הוא נפגע ומת. עוד טרם בוצע תחקיר כראוי וטרם נבדק מכלול הראיות, מיהר סגן הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון להודות שהילד נהרג מאש כוחותינו "אולם הדבר נעשה בשוגג", ובכירים אחרים במערכת החרו החזיקו אחריו, על-פי הנוהל הרגיל של פגיעה בחפים-מפשע.

ככל שחלף הזמן והתבררו יותר ויותר פרטים על האירוע, הסתבר כי הפרשיה אינה אלא עלילה. זווית הירי לא מסתדרת, פרטים שונים ששוחררו בסרטון המלא מלמדים שהזירה הייתה מבוימת, סתירות בדו"חות הרפואיים ותמיהות אחרות ביססו את הטענה שהסיפור לא היה ולא נברא. בתי-המשפט בצרפת ניהלו בנושא תביעות דיבה ארוכות מול פיליפ קרסנטי, חושף האמת, אך הוא זכה. אלא שלמרבה הפליאה דווקא צה"ל לא זז מגרסתו, ובמשך שנים ארוכות סירבו גורמים ישראלים רשמיים לקחת חלק במאמצים להוכחת העלילה. רק 12 שנה לאחר האירוע פרסמה ועדת בדיקה ממשלתית את הממצאים הקובעים כי מדובר בעלילה.

זה היה כמובן מאוחר מדי. מיתוס מוחמד א-דורה כבר קיבל חיים משל עצמו, ילדים שנולדו נושאים את שמו, כיכרות נקראו על שמו, תמונתו נישאת בהפגנות ובאירועים, וצה"ל, המוסרי בצבאות העולם, נתפס עד היום כרוצח חפים מפשע.

בעד הצבא, נגד המפקדים. צילום: יונתן סינדל /פלאש90
בעד הצבא, נגד המפקדים. צילום: יונתן סינדל /פלאש90

מחדל מוסרי

דבר דומה קרה בשבוע שעבר לחייל היורה בחברון, אלא שהפעם מדובר במצב חמור הרבה יותר. שכן במקרה זה לא העובדות הוליכו שולל את צמרת הצבא, אלא השיפוט המוסרי. אם בפרשת א-דורה העובדות היו מפוקפקות, הרי שבמקרה שלנו על הבסיס העובדתי העיקרי אין חולק: חייל צה"ל ירה במחבל מנוטרל. אבל יש עוד מה לברר: מדוע פעל כך? מה ידע על הזירה? האם חש סכנה? האם המחבל חזר לחיים בזמן שכולם חשבו שהוא כבר מת? אלו שאלות של פרשנות משפטית וראיות, שנועדו לקבוע אם החייל פעל כראוי או שחרג מהנהלים.

אין בשום דבר ממרכיביו העובדתיים של האירוע הצדקה להפעלת נוהל "פגיעה בחפים מפשע". זו שאלה של הערכת שיקול דעתו של לוחם, שלכל היותר וידא הריגה במחבל פצוע אנוש. בשום תסריט, ואפילו נקבל את הפרשנות המחמירה של התחקיר הצה"לי, ירי באויב בזירת אירוע לא נכנסת תחת הכותרת של "חפים מפשע".

אבל מה עשה הצבא? במחדל שלא יאמן הופעל נוהל ההתנצלויות הקבוע: המעשה חמור, החייל סרח, זה לא מאפיין את ערכי צה"ל, נוגד את המוסר היהודי ופוגע באתיקה האוניברסלית שכל חייל נושא בתרמילו. תגובה מהירה ומיותרת זו הפכה מחבל שדקר שני חיילים לקרבן תמים ואת חייל צה"ל לרוצח קר ואכזר. הציבור, שתמיד היה רגיש לשלום חייליו, הגיב בהתאם. ההפגנות ההמוניות וסקרי דעת הקהל מורים באופן חד-משמעי שאת השיפוט המוסרי הזה הישראלים מסרבים לקבל, וראשי הצבא נקלעו למערבולת גדולה ומסתחררת: האמון הבסיסי של הציבור בפיקוד הבכיר נסדקה.

ויש להבהיר, אין כאן משבר מול הצבא כמוסד. הציבור מוחה דווקא כי הוא נאמן לצבא ולחיילים. אלו אותם אנשים שחילקו ארוחות חמות תחת אש בעוטף עזה במהלך צוק איתן, אלו אותם אנשים שרושמים 120 אחוזי גיוס למילואים בצו 8, אלו האנשים שתורמים לארגוני תמיכה בחיילים ועושים הכל להצלחתם. משבר האמון הוא מול גורם אחד בלבד: הנהגת הצבא והדרג הפוליטי, ששפטו את החייל בכיכר העיר, לפני תחקיר ומשפט, וחרצו את דינו. כלפיהם מופנה הזעם, ולא כלפי הצבא – אלא בשם הצבא.

האם עכשיו כבר מאוחר מדי? ברור שהנהגת צה"ל כבר מתקשה לרדת מהעץ ולומר: חבר'ה טעינו, התבלבלנו, נלחצנו מסרטון של 'בצלם', נפלנו לעיוות מוסרי. תחת זאת, כמו מהמר בהשקעה אבודה, צה"ל של אייזנקוט ממשיך לשפוך עוד ועוד משאבים על הנרטיב השגוי, בתקווה כי הצבא של המדינה היהודית יצליח לנצח את העם ולהוכיח לעולם כולו שצה"ל מוציא להורג חפים-מפשע והופך מחבלים לקורבנות.

כך התהפכו היוצרות: במקום שהצבא יגבה את חייליו ויטען לחפותם המלאה כל עוד לא הוכח אחרת, הוא טוען לאשמתם. ובמקום שהעיקרון המוסרי יבחין בין אזרחים חפים מפשע לבין מחבלים עם דם על הידיים, צמרת צה"ל – משיקולי יוקרה ומוסרנות נוסח 'בצלם' – מערבבת את הכול ומעוותת את המושגים.

אחרי שהחייל יצא זכאי במשפט, כפי שיש לקוות שיקרה, יתחיל המשפט הציבורי של ראשי הצבא. בשמאל כבר מבינים את זה, והופכים את אייזנקוט לסמל של מוסר 'הארץ' והאתיקה של 'בצלם'. יש לקוות שהוא יפגין מנהיגות ויתנער מהתדמית הזו באופן נחרץ. בקרב בין העם לבין 'בצלם', כדאי לו להיות בצד הנכון. האבסורד שנקלעה אליו צמרת הצבא, שלא בטובתה, שבו היא מתייצבת נגד לוחם שהרג מחבל מהר מדי, נחרץ מדי, ובניגוד לנהלים השיפוטיים של הצבא עצמו, עולה לנו באמון הציבור בצה"ל ובצמרת הביטחונית, ובלכידות והמוטיבציה הצבאיות. נקווה שמישהו שם יתעשת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

33 תגובות למאמר

  1. זוית הראיה הצרה של השר לעומת זו הרחבה של החיל
    |
    שר הבטחון טען שאסור היה לירות במחבל בחברון. מזוית ראיתו של השר המחבל כבר לא סכן איש. אכן, בטווח הזמן הקצר וברדיוס של כמה עשרות מטרים סביב המחבל נראה שהשר צדק, אבל זוית הראיה של החיל היתה הרבה יותר רחבה משל השר.
    על רקע תוצאות שחרור המחבלים בעסקת גלעד שליט שעקרה את כח ההרתעה של המנגנון המשפטי המסודר, החיל שאל את עצמו אם הותרתו של המחבל בחיים לא תפחית את גורם ההרתעה היחיד שנשאר- החשש של המחבלים למות (לא משפיע על שוחרי השוהדה והג'נה אבל משפיע על האחרים), ועוד שאל החיל את עצמו אם בהחלטתו שלא להרוג את המחבל ובכך להחליש את הרתעת הטרוריסטים, אין הוא נעשה בעצמו לשותף לטרור ולרצח בני עמו.
    שר הבטחון אולי יכול לאמר שגם מזוית ראיה רחבה המגרעות שבהריגת המחבל גדולות מיתרונותיה, ולכן היא אסורה, אבל הוא בכלל לא מתיחס לזוית הראיה הרחבה. הוא שותק, ושתיקה- כהודאה.

  2. גם אני ככל הנראה הייתי יורה במחבל הרוצח בחברון בראש כמו החייל, ולפי דעתי כל חייל אחראי היה חייב לירות במחבל הרוצח הזה, זאת המסקנה שלי לאחר צפייה חוזרת בסרטונים, אם הייתי שם נדמה לי שהיה לי חשש גדול לחיי החיילים שבסביבתו של הרוצח ששכב על הרצפה ועל מנת להציל אותם, ככל הנראה הייתי יורה בו, מתוך שליחות והגנה על חברים, בלי לחשוב פעמיים על המשמעות של הירי הזה לגבי באופן אישי, רק פחדן שחושב יותר על עצמו מאשר על חבריו לא היה יורה במחבל הרוצח הזה בסיטואציה הזו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרטון. (אני מ"פ במיל, בדימוס) .

  3. לתשומת לב אנשי מידה. לצערי הרב הקו התומך בחייל מציג ליקוי מאורות מתמשך של כתבי מידה ושל הימין. זאת אני אומר כמי שמשתייך לצד הימני של המפה. כל ניסיון להיתלות בסקרי דעת קהל, כוונת המחבל ושחיקה נוכח האינתיפאדה הבלתי נגמרת, לא מחזיק מים ומבזה את הניסיון של הימין להציג עמדה צודקת, אינטילגנטית וברורה.

    1. העניין של כוונת המחבל איננו תירוץ, זהו לב הוויכוח. וכל מי שמתעלם מכך, אינו צודק, אינו
      חכם וודאי שאיננו הגון או מוסרי.

    2. כאיש ימין אני מתבייש באץר מידה שמנסה מאמר אחרי מאמר חסר עמוד שדרה להצדיק את מה שהחייל עשה בעקיפין ובמרומז כאשר המקרה ברור כשמש מי שסרח זה אנשים כאלו שמזדהים עם החייל אם כבר תזדהו עם המג"ד אם תבדקו את עברו תראו שהוא גיבור אמיתי ולא החייל שסרח עד עמקי נשמתו שירה במחבל מתוך שנאה ולא מתוך סכנה או בגלל חשד למטען . קראתי את המאמר רצוף בהסתות ולהשוואות שרק אנשי ימין חסרי בינה ושכל עושים עם עיברית מלוקקת ויפה כדאי שהמאמר יראה אמין

    3. לתמיר: תפקיד החיילים הוא להגן על אזרחי מדינת ישראל. משם נגזרת פעילותם וההיתר שלהם להשתמש בכוח באופן צודק. אם היה המחבל נהרג תוך כדי התקפתו, דיינו. אך הוא לא. הוא "נוטרל". מאותה נקודה בדיוק הזכות של החייל להשתמש בכוחו הצבאי נלקחת ממנו ותפקידו להעביר את המחבל לידי הרשות השופטת. כוונת המחבל צריכה להילקח בחשבון על ידי השופט כאשר הוא פוסק את דינו לחומרה ובהתאם למה שהחוק מאפשר לו. לעניינינו, הדבר היחידי שיכול להקל מחומרת מעשיו של החייל הוא מצבו הנפשי. אני משוכנע שימצאו פסיכולוגים שיעידו עד כמה הוא התרגש, היה עייף, ידידו הטוב נרצח וכ'. לכוונת המחבל אין שום משקל לגבי חומרת מעשיו של החייל והניסיון של רבים לעשות כן מבטא כשל לוגי ומוסרי עמוק

    4. ירשלמי וימני, אתם מחמיצים חלק מרכזי:
      יתכן שהחייל פעל שלא כדין, ויתכן אפילו שהוא נבל. לשם כך יש פרקליטות צבאית ובית דין צבאי, ויש לתת להם לעבוד.
      עכשיו תראו לי שוטר צבאי, חוקר או אפילו שופט שלא יושפעו מהאמירות של בוגי ואייזנקוט (ובמידה מסוימת גם ביבי) אחרי הארוע.
      יש כאן גם הטיה לא צודקת והשפעה על מערכות החוק, וגם סוג של אי אמון במערכות הללו ממי שעומדים בראש המערכת.

  4. נקודה נוספת שהבכירים הבטחוניים הצליחו להעלים היא החידלון הפיקודי בזירת הארוע. הסרטים שהוצגו מזירת הארוע מציגים את חיילי צה"ל מטיילים להנאתם ומדברים בטלפון. מי שמקפידים על משמעת מבצעית הם אנשי מד"א שממתינים לזיכוי המחבל מהחשד למטען. על פי טענת דובר צה"ל המחבל נבדק מיד לאחר שנורה. גם אם הטענה הזו נכונה הרי נגזר מכך שהיה על אותו קצין לפנות את הזירה ולשלוח את אנשי מד"א לטפל במחבל אבל לא כך נהג. ליקוי נוסף בפקודות ובהתנהלות היא עניין הניטרול. מחבל חי ומנוטרל הוא אך ורק מחבל אזוק (כך היה נהוג בעבר). לא ניתן להכריז על מחבל פצוע כמנוטרל מאחר ואנשים שאינם מומחים ברפואה דחופה אינם יכולים לקבוע את חומרת פציעתו של המחבל ואת רמת המסוכנות הנגזרת מכך.

    1. רואים שההבנה שלך אפסית. אתה מציג את זה כאילו שהם דיברו בפאלפון להנאתם רואים שיש לך תפיסה עגומה למצב כמו הימין .רואים שאין לך מושג איך התנהל שם הארוע.

    2. כל ממזר מלך
      אני מ"פ לשעבר – אני לוחם לשעבר – אני נכה צה"ל לשעבר – אני קודקוד לשעבר
      החייל מצוקמק
      כל אחד יודע את זה
      מה שמפריע לי זה שאי אפשר לחסל מחבלים בלי מצלמה
      אבל אני לא הולך לשבת בכלא בשביל זה

  5. סניגורי א"א: שורות אלו נכתבות רק למקרה שפסיקת בג"ץ בתיק 143/12 חמקה מעיניכם. וידוא הריגה של פלסטיני חשוד בפיגוע, ששוכב פצוע ומדמם על הארץ? היה שם. טענה לפחד של השוטרים מחגורת נפץ (טענה דמגוגית, כי הכל התרחש בלב שכונה פלסטינית צפופה)? גם כן היה. פוסטים גזעניים? ועוד איך היו. אבל השופטים מרים נאור, יורם דנציגר ואורי שוהם מצאו לנכון שלא להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה לסגור את תיק החקירה בנסיבות הריגתו של זיאד ג'ילאני מירושלים המזרחית בידי שוטר מג"ב, מקסים וינוגרדוב, ומפקדו שאדי חיר א־דין.

    "בית משפט זה קבע לא אחת כי יש להותיר 'מרווח טעות' לשוטרים ולחיילים הפועלים בתנאי קרב, או במסגרת פעילות מבצעית. הטעם לעמדה זו נעוץ בתובנה לפיה 'ראוי להותיר לחיילים מרווח סביר של טעות היכולה להיגרם כתוצאה מתנאי המקום, השטח והזמן העומדים ברקע האירוע המבצעי שבמחלוקת והמחייבים החלטה מהירה ולא התייעצות משפטית על המותר והאסור באותו רגע'".

    "לא ניתן להתעלם בהקשר זה מגילו הצעיר של המשיב… אשר נקלע לסיטואציה קשה ומורכבת במסגרת מילוי תפקידו. לא אחת נדרשים אנו לבחון בדיעבד את פעולותיהם של חיילים ושוטרים בשירות חובה. במקרים אלו, אל לנו לשכוח כי מדובר, ככלל, באנשים צעירים ונורמטיביים, הנדרשים לפעול בתנאים קשים ומורכבים, אשר גם אדם בוגר ומנוסה יותר היה מתקשה בהם. פער זה בין גילם הצעיר וניסיונם המועט יחסית של שוטרים וחיילים בשירות חובה, לבין כובד האחריות אשר לא אחת מוטלת על כתפיהם, ראוי שיבוא לידי ביטוי במסגרת בחינה בדיעבד של פעולותיהם ושיקול דעתם".
    http://www.haaretz.co.il/news/shabahit/.premium-1.2902179

  6. האם מישהו טען שהיתה פה פגיעה בחפים מפשע? אתה הרי יודע שלא, אבל זה לא מפריע לך "לצטט" את הטיעון הזה ואז לסתור אותו. זה עניין של פגיעה באויב לאחר שחדל מלהוות סכנה, אחד מעקרונות היסוד של מוסר הלחימה.

    1. אבל הרי זו בדיוק השאלה – האם המחבל כבר חדל להוות סיכון בשעה שנורה? אפילו כעת, זה עדיין לא ברור, וודאי שזה לא היה ברור לחיילים בשטח, מיד לאחר הפיגוע.

    2. רואים שלא יוצא לך לקרוא את "עיתון" "הארץ". התגובה שלך מראה בדיוק את אחת הסכנות כאן – שתגובת יתר תוביל לקשירת ידי צה"ל במצבים שבו הוא אכן אמור לפעול. הרי "פגיעה באויב כשאינו מהווה סכנה" קורית כל הזמן במוסר הלחימה. מפקד טוב ירצה להוביל למצבים שבהם האויב לא יכול לסכן את חייליו בעוד שהוא פוגע באויב.

      כל פעם שמטוסי צה"ל הפציצו בעומק האויב במלחמות השונות, הם הפציצו אויבים ותשתיות שלא היוו סכנה לחיילי צה"ל, וברוב המקרים אפילו לא היוו סכנה למטוסים עצמם (שמכל מקום, לא היו בסיכון אלא אם באו במיוחד כדי להפציץ). כנ"ל כל פעם שטנק ישראלי נלחם בטנק אחר שלא יכל להבקיע את שריונו וכנ"ל כאשר חיילי צה"ל תפסו חיילי אויב במארב, או כאשר צלף ישראלי רואה חייל אויב…

      העקרון שבאמת עומד כאן הוא אחר: מניעת פגיעה בחסרי-ישע (ומחבל "מנוטרל" יכול להיחשב ככך) – מה שמסביר את התמיכה בחייל, שכן:

      א. העם לא נוטה לראות במחבלים כחסר-ישע.
      ב. ידוע שפגיעה בחסרי-ישע היא הא"ב של מחבלים מסוג זה, ורבים לא מעוניינים לתת למחבלים הגנות שאינם נותנים לאחרים.

      לדעתי, היה כאן מקום להעמדה לדין – אבל לא להיסטריה המוסרנית הנלווית מכל הצדדים.

  7. צריך לזכור שהצבא והמשטרה לא מגדירים פיגוע זריקת בקבוקי תבערה ולא זריקת אבנים (בלוקים) על מכוניות
    פיגוע מוגדר רק נסיון דקירה בפועל או ירי או הנחת מטען.
    פשוט בושה בנט צריך לשנות זאת במיידי

  8. צה"ל הפך מזמן למערכת ביורוקרטית שמטרתה המרכזית היא הטבת תנאי הבכירים שלה. אין לזה שום קשר להגנת העם ובטח שלא למוסר, אלא לאינטרסים.
    בכירי המערכת העצלה והמושחתת הזאת חושבים כמעט אך ורק על תנאי השכר, הפנסיה, ההטבות, והקריירה ביום שלאחר הפרישה. והם יודעים היטב שרק מצד שמאל מרוחה החמאה על פרוסת הלחם שלהם. החייל המסכן הזה הוא רק פיון, כמו שאר אחיו מתנדבי הסדיר.
    המערכת הצבאית תגרוס אותו לחתיכות ותקרע אותו לגזרים בעבור שקל אחד של רווח עתידי לבכיריה או קמצוץ תדמית חיובית אצל המעסיקים העתידיים של הגנרלים שלנו. אין לנו צבא, כל אחד לעצמו.

    1. אייזנקונוטציה/// היהודי הגלותי!

      מי קופץ בראש ולמי אצה הדרך
      "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת"
      רץ ומברך אויבו ומתרפס יא סידי
      הנבל אבו מאזן מחייך מאוזן אל אוזן

      פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם
      כי עצביו רופף ועמוד שדרתו תלותי
      המתוסכל היהודי מחפש מזור למדוויו
      בגללי כלב פלסטיני וגלה כבוד ישראל

    2. פרשת שמיני, על שבירת הכלים/הכללים

      היכן מקום החירות/האחריות שיש לאדם על מעשיו.
      מהי האש זרה אשר לא ציוו את בני אהרון/ואת החיל שלנו להקריב.

      עברו שבעה ימים ואנחנו בעיצומו של אירוע מכונן בחיי העם "חנוכת המשכן"
      "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָֹה:
      עשו הכול לפי משה, ואז…
      "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:"
      יופי טופי שמח.
      בני אהרון היו עד כדי כך שיכורים מהמעמד והחליטו מדעת עצמם להאדיר עוד את הכי נאדר שיש. בימינו קוראים לזה. "מהדרין"/ווידוא הריגה.
      "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.

      האם החייל שלנו ירה אש זרה?
      האם החייל שלנו עשה נכון שהקריב את מחמד במקום את עצמו ואת חבריו?
      השליטה העצמית היא מידה טובה
      אבל ההיענות בכפייה למידה זו היא פשע.
      המתאפק המתגבר על עויינות מובנת של רוצחים שפלים ומרגיש התעלות מזויפת למרות המחיר שבהימנעות ממושא רצונו. הוא פושע.
      האם גם במקרה הזה מגיע לחייל האמיץ שלנו את.
      וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה.
      חד משמעי לא!
      ולכול הצמאים להיות אדוקים מהאפיפיור, מצפה להם אכזבה שתאכל אותם כל ימי חייהם.

    1. כשראשי עם הקשה עורף מתעקשים להסביר מלחמה לעולם, העם מפסיד בה.
      כשיש לך עסק עם חיות אדם, יש להרוג את החיות.

    2. למשה חזן, תגובות חריפות ונכונות. אנא המשך.

  9. לכותב המאמר תודה, קלעת בול להלך הרוחות במדינת ישראל (שכמדומני, כל עוד היא במשטר כביכול דמוקרטי הרי שהרוב קובע).
    רק שיש לפחות עוד מישהו אחד שעדיין סובל מנחת לשונו של שר הביטחון, והוא החשוד בשריפה בדומא. הבחור עדיין במעצר (כארבעה חודשים), עדיין ללא משפט, כשכביכול כל העדויות מוכיחות קבל עם ועולם שהוא הוא הרוצח. אם יש הוכחות מדוע לא שופטים אותו. אם אין הוכחות, או שאלו לא קבילות, מדוע לא משחררים אותו? האם היהודי הזה עצור בכדי שלא לבייש את שר הביטחון שכה דאג להכפיש אותו ואת חבריו? מדוע יהודים סובלים מיחס של שר הביטחון ושרותי הביטחון כלפיהם, יחס שמתאים יותר לסיפורי הזוועה על הימים הראשונים של המשטר הקומוניסטי בברה"מ (מעצר בבידוד, מניעת מפגש עם עו"ד, עינויים וכו')?
    האם ראש הממשלה נתניהו יתעשת ויבין את הנזק שנגרם לו ושאת ההשלכות שלו נראה בבחירות הבאות?

  10. לצערי אתם לא ציתתתם שום דבר שאמרו בפיקוד הצהלי ונורא קשה לשפוט את הטענות שלכם כלפיהם

  11. אם יש ספק אז אין ספק !
    (גם ג'יהאדיסט פצוע מסכן חיים)

    מי שצועק: "אללה הוא אכבאר !"
    ומנסה לשחוט את הכופרים היהודים, נחוש להפוך ל"שאהיד"
    וימשיך לנסות ולפגוע בכופרים עד שסוף סוף יעלה לגן עדן.

  12. הבעיה העיקרית היא שהמוסר המעוות הזה מפריע לצה"ל בלחימה וגורם להקרבה מיותרת של חיילים. העיד על כך הרמטכ"ל על סג'עייה והנה עוד סיפור נוראי
    שבו הוקרב חייל למוות כי 'אזרחי האויב חשובים כמו חיילים'. צבא כזה לא יכול לנצח במלחמות.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART/916/578.html

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/765/287.html?hp=1&cat=875&loc=10

  13. כמו שבתי משפט מלאים באנשי שמאל גם צהל מלא גם השב"כ מלא גם במשטרה מלא גם בפרקליטות הצבאית והאזרחית מלא.

  14. תוסיף לכל הנאמר גם :

    1. שר בטחון לא חכם (בלשון המעטה) המופעל ע"י יועצים צעירים שדוחקים בו "להפגין מנהיגות".
    2. רמטכ"ל שיש לו אספירציות פוליטיות והוא מנסה לבנות את עתידו הפוליטי כבר בצבא.
    3. דובר צה"ל שהיה עויין להתיישבות היהודית ביו"ש כבר בתפקידו הקודם.

    וזה משלים את התמונה.

  15. אני מאוד מקווה שאת רוב העם התומך בחייל שלנו כמוני,לא מעניין מה קרה בחברון העיקר שחייל צה"ל חיסל מחבל טרוריסטי פלסטינאצי שבא לרצוח חיילים ויהודים באופן כזה שלעולם לעולם לא יתאפשר לטרוריסט בעתיד לממש את ייעודו כ'שאהיד'= זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו!!

    ושכל המגנים המבישים שנותנים רוח גבית לטרור ומוטיבציה לטרוריסטים מתכבדים לשתות את מיי עזה כפי שהציע לפושעי אוסלו הארכי-טרוריסט יאסר ערפאת!!

  16. חוק העונשין קובע בסעיפים 94,97,98,99 שצריך להוציא להורג מחבלים.

    פושעים צריכים להענש בעונש הקבוע בחוק – גם לאחר שנוטרלו.

    מישהו העז לממש את ריבונות העם ולקיים את החוק הקיים (עונש מוות למחבלים) תוך עקיפת הרשות השופטת.

    והחונטה השופטת מתנקמת בו.

  17. לפני כמה שנים, בסוף אימון לקראת תעסוקה בדרום הר חברון, הושיב אותנו הסמ"פ והקריא לנו מסמך מחליא בן כמה עמודים, תחת הכותרת "הוראות פתיחה באש".
    תכן המסמך לא הפריע לי – ממילא לא הבנתי אף מלה. הרבה יותר מאוחר פגשתי קצין שפוי, שהסביר לי בשני משפטים – בשפת פקודות פשוטה – למה בדיוק היתה הכוונה. יתכן שהוא מדבר על אותן הוראות, ואם כן – הרי הן הגיוניות למדי.
    אלא שהמסמך נוסח על ידי עורכי דין, בשפה משפטנית-פקידותית, שהרושם היחיד שהשאירה עלי הוא זה:
    אתם תעשו את המוטל עליכם, ואל תדאגו. אנחנו כאן – בפרקליטות – כבר מכינים את התיקים נגדכם.
    תדע כל אם עבריה, שאף מפקד לא יגבה את בנה כשזה ינהג כחייל.

  18. המשפט "פניקה מוסרית שחלחלה לצבא" מכוון אותי לראש – זו רוח המפקד ההיסטריון, בנו של היסטוריון
    אם דרכך כשורד היא כה חשובה
    אינך מוביל
    ומצד שני, כמה יפה שהוא מתבטא…

  19. היום יש מצלמות בכל פינה ואתה צודק שההנהגה שלנו הגיבה בפאניקה.

    זה צפוי בתור עם חסר-סבלנות עם אבדן דרך מוסרית עם ראש ממשלה רהוט מאוד ("איך הוא נואם..!") אבל שאינו מנהיג, התחשבות בדעת הקהל העולמית המפוקפקת, דעת קהל שכבר משועממת מהסיפור שלנו ומדי פעם מעיפה"תעשו שלום כבר!" לכיוון ישראל

    כשהייתי בגדוד קרבי החלטתי, ולא יריתי בלי פקודה
    לדעתי החייל מצוקמק ואפילו קצת לא-חכם (יש מצלמות בכל פינה היום) אבל זו רק דעתי