דניאל בן סימון מלבין את השמאל הגזעני

"אתה לא כמוהם" אמרו לו, אתה "מרוקאי אינטליגנטי". למרות זאת, עם חיוך קטן ואופייני, סולח דניאל בן סימון לגזענות של השמאל "המתקדם והנאור", שבה נתקל בכל פינה במהלך חייו

"מרוקאי אינטליגנטי"; מחבר הספר, דניאל בן סימון. צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש90

ביקורת ספר: דניאל בן סימון, המרוקאים, הוצאת כרמל, 2016

בנימה כמו מתנצלת, מודה דניאל בן סימון בספרו החדש "המרוקאים" שיש לו פגם: הוא אינו יודע לכעוס. כמעט את כל פשעי מפא"י כלפי המרוקאים הוא מונה – הגזענות, ההגחכה, האפליה – ולא רק שאינו כועס על המפלגה הפושעת, אלא אף מצטרף לשורותיה ונבחר מטעמה לכנסת.

אין בלבו על שליח המוסד שנחת במרוקו ועקר נערים מבתי הוריהם ואחיהם, קרע אותם מבית ספרם ומחבריהם. גם אלופי הגזענים בחוגי המתכנים 'השמאל האינטלקטואלי' מטוהרים אצלו מכל רבב. כמעט להיפך: עמוס אילון, למשל, שחזה את סופה של ישראל בעקבות המשיחיות המזרחית, הוא בעיניו מופת מקצועי שצריך לשאוף אליו. האיש המוכשר הזה, שכתב ברגישות ובאמפתיה את "הרצל", "הישראלים" ו"רקוויאם גרמני", הפגין חוסר חמלה ותיעוב קיצוניים כלפי מזרחים. בסדרת מאמרים שפרסם בשנת 1953 לא חסך מן המרוקאים את הסטראוטיפים הנחותים ביותר.

עורכת דבר חנה זמר לא פגרה אחריו, אף שעברו בינתיים יותר משלושים שנה. בניגוד לעמוס אילון, זמר העדיפה לא לבטא את דעותיה הגזעניות ועמדותיה המתנשאות כלפי המרוקאים בשמה ובוודאי לא בכתב; משימה זו בחרה להפקיד בידי העיתונאי דניאל בן סימון. "מה יכולתי לעשות?", אומר היום בן סימון. "הייתי בתחילת דרכי בעיתונות והיא עשתה את זה בכל כך הרבה חן. אני זוכר איך היא חיבקה אותי ושאלה למה המרוקאים בארץ כאלה פרימיטיביים…".

האם הפנים את הסטראוטיפים המכוערים האלה? האם התבייש, ומשום כך התנכר במשך שנים למשפחתו? ואולי הפנים רק את החיבוק.

אתה לא נראה מרוקאי, 'החמיאה' לו עורכת דבר. "בחור עדין ותרבותי, זה בטח בגלל שגדלת בצרפת". בתמורה מונה בן סימון מקצת משבחי זמר: החן, החיבוק החם, הליפסטיק הזוהר, התסרוקת המתחדשת מדי יום ביומו וכמובן – הקשרים המעולים עם שררה וכוח. בהכירי את הנפשות הפועלות, אני נהנית לקרוא את התיאורים האלה. גם אני עבדתי בדבר.

גרבוז לא המציא את הגלגל

המרוקאיםההשתאות החוזרת של אנשים מתקדמים לנוכח הצירוף 'הבלתי אפשרי' – גם מרוקאי וגם אינטליגנטי – מובאת בספר כהערה אגבית, אך היא מלמדת על העיקר. היא היסוד החושפני בתורת הפערים העגומה הזאת: אנשים הנחשבים מתקדמים ונאורים אינם מהססים ואינם מתביישים להצביע על הצירוף "מרוקאי אינטליגנטי" כבלתי  אפשרי, כלא "עניין של מה בכך".

טומי לפיד 'החמיא' לבן סימון על חריגותו המבורכת – "מרוקאי אינטליגנטי" – "ואין זה עניין שבשגרה", כפי שהקפיד להדגיש שר המשפטים לשעבר. האם גזענות סדרתית, 'גזענות של אנשים הגונים וחביבים' (בפרפרזה על משפט שטבע לשק קולקובסקי בנוגע לאנטישמיות) עוברת בירושה? שימו לב לזיקה בין העמדה המובלעת בדברי האב על המרוקאים, לבין דברי הבן יאיר על ה'זועביז' ("לא נעשה גוש חוסם עם 'זועביז'," הכריז יאיר לפיד מיד אחרי הניצחון הסוחף בבחירות). האב והבן לבית לפיד מומחים לזיהוי אוטומטי של מיעוט מקופח ושונאים אותו.

ואולם למחמאה החמה מכול – "אתה לא כמוהם" – זכה בן סימון מפי הח"כ והאלוף במיל. אורי אור, שתרם  לזינוק הקריירה של העיתונאי ממרוקו, ובה בעת לחיסול הקריירה הפוליטית שלו עצמו.

ברגע קריטי בקמפיין הבחירות של העבודה בראשות אהוד ברק, השמיע אורי אור את דעתו על נחיתותם של חברי הכנסת המזרחים, "מחפשי הצ'פחות והכבוד", ובראשם שלמה בן עמי ואיציק מרדכי. חבל לחזור על ההבלים ההם. איזו פארסה עגומה; כל זה קרה אחרי שאהוד ברק ביקש סליחה מהמרוקאים, מה שהיה אמור להיות צעד היסטורי שיכפר על העוולות והעלבונות, ויחזיר את המזרחים לחיק העבודה. דינו של אורי אור נגזר עוד לפני שדבריו נדפסו בעיתון. ברק שמע את תוכן הדברים בטלפון.

פוליטיקאים ועיתונאים שאלו את אורי אור כיצד זה השתטה עד כדי אמירת דברים כאלה באוזני עיתונאי מרוקאי. לא תוכן הדברים הטריד אותם, אלא מוצאו של העיתונאי שהקשיב וכתב. אורי אור המסכן סבר כי דבר והארץ, העיתונים בהם עבד בן סימון, הם "משלנו". ועיתונאי ממוצא מרוקאי שקשור אליהם, לא יזיק לו.

בדיעבד הסתבר שאורי אור ניסה למכור את מרכולתו לעיתונאים אחרים, אך איש לא גילה בה עניין. רק בן סימון הקשיב ופרסם. למיטב ידיעתי מכל פולטי ההבלים האנטי-מזרחיים נשא אורי אור בעונש הכבד ביותר. כמה שנים קודם לכן הכריז שלמה סימונסון, מי שהיה רקטור אוניברסיטת תל אביב, ש"המרוקאים היו חוטבי עצים ושואבי מים", הכרזה שנדפסה כמובן בעמוד הראשון. הוקמו ועדות חקירה ובדיקה, ולבסוף העניין נקבר בפתרון בעל אופי מפא"יניקי: בראיון יזום להיסטוריון יעקב שביט במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, אולץ סימונסון לומר איזו מילה טובה גם על מרוקאים. סוף ועדה, סוף בדיקה.

מקרה אורי אור מעורר היזכרות בפושעי תקינות פוליטית שקדמו לו, ומחשבה על כוחו של פרסום. הכרזות רוויות בשנאה או בזלזול כלפי מזרחים ומרוקאים בפרט, המגיעים לכותרות ולעמודים הראשונים, מחוללים לפעמים מהפכונת. שמעון פרס "שכח" לשבץ את אהרן אוזן ברשימת העבודה לכנסת בנימוק המנצח "כבר צפוף לי בעיראקים"; מיד נדפס המשפט הזה בכותרות ראשיות בעמודים הראשונים. אהרון אוזן לא השתהה והקים מפלגה חדשה. זו הייתה תמ"י, מפלגה עדתית קצרת ימים בראשות אהרן אבו חצירא, שהורשע בעבירות מרמה מגוונות, וריצה שלושה חודשי עבודות שירות. לימים הצטרף לתמ"י בנימין בן אליעזר, שגם לו פתחו תיק והוא נשפט עכשיו בעקבות חשדות חמורים.

וראו זה פלא: אריה דרעי עכשיו עושה בדיוק עכשיו קאמבק; שוב הוא נחשד בעבירות מרמה, בדיוק 17 שנה אחרי הסיבוב הראשון. אריה דרעי היה שכנו של דניאל בן סימון במרוקו. דלת מול דלת.

שורשי התלות במדינה

עם הרקע והניסיון שלו, ציפיתי שדניאל בן סימון יפתור כמה חידות ללא מענה. מנין השנאה היוקדת של המזרחים למפא"י? מניין ההתחברות למנחם בגין שיש שראו בו משיח?

השנאה התהומית של המרוקאים לשמאל אינה קשורה בשום דרך לעמדתם הימנית בנושאי השלום והנסיגה מהשטחים. טוב שהוא מזים את הקלישאה הרעה הזאת. בגין החזיר את חצי האי סיני למצרים ולא קמה שום זעקה; להיפך, טוען בן סימון. החלטתו הנועזת של בגין רק העצימה את התמיכה בו והפכה אותו למנהיג נערץ ובלתי מעורער, במיוחד בקרב תושבי עיירות הפיתוח. לא היה קשר בין הצבעתם בבחירות לבין המחלוקת על השטחים.

חידוש רב מצאתי בהסבר של בן סימון על התלות ההרסנית שהתפתחה בין יהודי מרוקו לבין השלטון, תלות שרבים הביאו עמם ממרוקו. במרוקו השלטון הצטייר בעיניהם "כמי שהחיים והמוות בידיו ועל פיו ישק דבר". הצעירים המובטלים בעיירות הפיתוח בדרום,  כותב בן סימון –

נדמה שחיכו למדינה שתושיע אותם. אבל המדינה נהגה אחרת. תעזרו לעצמכם, קחו אחריות על עצמכם … אבל הם המתינו לאות וסימן מצד מוסדות המדינה. במשך הזמן התפתחה תלות הרסנית בינם ובין המדינה. צריך להזכיר שרבים מהם הביאו עמם ממרוקו הרגלים של תלות עצומה בשלטון, שהיה בעיניהם כל יכול. השלטון דאג לדיור מוזל, להכנסה מינימלית והשלטון קבע מי יחיה בעושר ומי בעוני. יהודים השתייכו למעמד הבינוני הודות ליזמות ולכושר ההישרדות שלהם, אך איש מהם לא השלה את עצמו שאפשר להתעלם מהשלטון. נציגיו היו פרושים בכל כפר ועיר, בכל רחוב ושכונה. כל תנועה חריגה דווחה לשלטונות. יהודים כמו מוסלמים ידעו שעינו של השליט פקוחה ועוקבת אחריהם בכל רגע. בישראל לא היה להם שלטון להיות תלויים בו, ובלי התלות בשלטון הם חשו יתמות. כשנקלעו למצוקה ציפו שהמדינה תושיע אותם; זה תפקידה. אבל המדינה כמו אמרה להם: דאגו לעצמכם, קחו אחריות על חייכם.

הגעגועים לתלות הזאת, במקרה של המרוקאים, מסבירים לא רק את הגעגועים למולדת שחלקם נקרעו ממנה, אלא לסמכות יודעת כל שמגנה עליהם – הגעגועים למלך. אני זוכרת איך הזדעזעתי כשחברים מרוקאים שלי סיפרו בגאווה שהם גאים להיות נתינים של המלך. הנה, חשבתי לעצמי, הפער העצום בין שני אתוסים.

בעינינו, ילדי דור הפולנים, קומוניסטים ומתנגדי קומוניזם, המסר היה כמעט חד-משמעי: שלטון נועד כדי שיתנגדו לו, יחתרו תחתיו, ימרדו בו. לא בכדי פולניה מצטיינת בכל כל הרבה מרידות והתקוממויות. התואר הרם ביותר שפולני נושא אתו הוא שם המרד שבו השתתפו אבות אבותיו. קראו את הביוגרפיה של שימבורסקה ומיד תלמדו באיזה מרד השתתף סבא שלה; קראו את הביוגרפיה של אירנה סנדלר, שהצילה מאות יהודים ממוות בשואה, ותלמדו שלא בכדי עשתה מה שעשתה. סבא שלה השתתף במרד חשוב. והיא המשיכה את רוח המרד: מתוך מרדנותה בחרה להסתופף בגטו הספסלים שנועד לסטודנטים יהודים, והרי גם הצלת ילד יהודי היא אקט בסיסי של התנגדות.

משהו מאתוס המרד הזה נטמע גם בנו, בני יהודים פולנים שכל המהפכות בגדו בהם.

אני מכירה את שמו של יהודי מורד אחד במרוקו: אברהם צרפתי, קומוניסט ולוחם חופש, שהיה האסיר הפוליטי הוותיק ביותר בעולם אחרי נלסון מנדלה. המלך חסן השני גזר עליו פעם גלות ופעם למאסר. אברהם צרפתי מת ב-2010, ובכל פעם שעברתי דרך פאריס, שבה התגורר אחרי שחרורו, הצטערתי על פגישה שהחמצתי איתו.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 תגובות למאמר

  1. דניאל בן סימון הוא לטעמי סוג של עב"מ: עתונאי לא מעניין ולא חשוב, פוליטיקאי כושל והזוי והוגה דעות בגרוש.
    לא היתי מייחס לשום ספר שלו חשיבות גדולה מדי.

  2. באמת למשל הקשת הדמוקרטית משכילה מיזרחית ושמאלנית.גם במישפחתי יש שמאל.אבל אנחנו במיזרח.זה גאווה גדולה להיות במיזרח.יוהו הוהו משהו.זה שמים וכל צבעי התכלת.זה אוצרות נדלן /יקרות מכל הפז שבעולם.זה אתה ואלוהים והיקום כולו.זה בשורה שהתוקף שלה לעולם לא יפוג.זה אהבת האמת /ופשטות מיני לכת.וזה כפרתנו מתוקנו יקירנו משה רבנו.להיות כמו משה ללכת כמו משה.לחשוב ולהרגיש כמוהו ובלי תוהו.זה סדר לא טיבעי /ניפלא מכל הייטק.וזה ידיעת הנצח והכלתו בלי רצח.
    למה ככה עדות המיזרח מלאות רגשי נחיתות.הם הביאו אמונה חזקה .שמשולבת במודרנה ובהשכלה.מי אמר שיש סתירה.אין אצלהם גטו.הגטו סליחה זה מהעולם האשכנזי. אני לא רואה באחים והאחיות האשכנזים היקירים כמביאי הבשורה.לכל אחד מגיע חצי.ולא לשכוח אנחנו במיזרח והשורש במיזרח.המיזרח השורש עכשיו רועד בררררררררררר וכל הציוויליזציה האנושית שזה הענפים הגזע הפרחים משקשקים.שקה שיקי שוקו. ואולי עוד לא ראינו כלום עדיין. מיזרח זה עידון ולא היתבהמות.כן כן.גם משה רבנו היה מעודן.וכנל גיבורי התנך.הם לא היו צריכים ליקרוא ספרים בשביל זה. משה רבנו חוץ מספרי פרעה 'לא היו לו ספרים ביכלל. האיש שידע את אלוהים.ומיזרחי.כי כולנו מיזרחים.וכנל העולם כולו.בסבבא.

  3. דניאל סימון סובל מרגשי נחיתות כמו הרבה מזרחים שהשתכנזו . זו הסיבה שהוא נמצא בשורה אחת עם השמאל האשכנזי והמתנשא ויוצא נגד הימין המזרחי . הוא שכח את בית אביו.את המסורת ואת ארץ ישראל .כל הסיפור שהוא סיפר בספרו על התלות של יהודי מרוקו בשלטון במרוקו ושגם בארץ הם ניסו להיתלות בשלטון מפאי שזרק אותו להנחות היא קשקוש מוחלט כי זה לא היה קיים בשאר מדינות ערב
    אחרות . השנאה של המזרחים בשלטון השמאל נעוצה בשני דברים : אפליית רבת שנים וזיקה למסורת לדת ולארץ ישראל שהשמאל מתכחש להם.

    מדינות צפון אפריקה ומדינות ערב במזרח התיכון . השנאה של

    המזרחים בשמאל האשכנזי והמתנשא נעוצה בשני
    דברים . אפלייה רבת שנים וזיקה למסורת והדת שהשמאל האשכנזי מנסה למחוק ממדינת ישראל .

  4. מכיר אותו . אחד האנשים הכי פחות חכמים שפגשתי בזירה הציבורית. פשוט חסר טעם להתייחס בכלל.

  5. חסרה לי כאן במאמר הביקורת התייחסות לנושא דת מול חילוניות, מתינות מול קנאות, תורת הרב משאש ופסיקותיו מרחיקות הלכת מול החרדיות והקנאות של ש"ס. מוטיב זה מרכזי בספר אפילו יותר מנושא התלות במלך או במדינה. צער רב כתוב לאורך הספר כולו על שלא נמצאה במדינת ישראל המזיגה של מסורתיות לצד חיי היום יום החילוניים- בבוקר בית כנסת אחרי הצהרים בים. אולי אם נמצא את הדרך לכך נמצא גם את הדרך לשלום עם שכנותינו ושכנינו מבית ומבחוץ.

  6. הספר הציף הרבה שאלות, אני חושבת שגם לבן סימון אין תשובות, או שלא היה מוכן לתת אותן אפילו לעצמו, הוא תאר גזענות תאר ניכור ניסה
    לתת הסבר מאיזה רקע הגיעו המרוקאים ורמז על תשובה אפשרית לטענות לעצלנות וחוסר יוזמה של העדה. עד היום המרוקאים הם העדה שיש
    עליה הכי הרבה סטיגמות ונמצאת בחזית מאבקים חברתיים הן של הפריפריה והן בינם לבין עדות כמו הרוסים שהגיעו אחריהם למדינה. ייתכן שהם עושים את מאבק של המיזרחים כולם. עדיין נשמעות אותן טענות נגדם על הצורך בכבוד חוסר יוזמה בכיינות ועוד.

    הספר ניסה ללכת בין הטיפות לא לקבוע עמדה או מסקנה חד משמעית, אולי אין כזו או מוקדם מידי להגיע אליה. ברור שהממסד האשכנזי מגן על מקומו בניהול המדינה ומדיר את המיזרחים ממקומות השפעה והכרעה ועד שלא יבין שצריך ללכד כוחות ולהשתמש ביכולות האינטלקטואליות העצומות בכל חלקי החברה ההפסד הוא של כולנו והעתיד החברתי הצפוי במדינה ילך ויחמיר.

  7. חבל שהמאמר החשוב הזה נכתב בלי להכיר אישית את אורי אור. אני הכרתי אותו אישי מדובר באדם לבבי, אנושי שרחוק מכל אפליה שהיא או מחשבה רעה נגד כל אדם. אדם מדהים ונפלא. דניאל בן סימון שימש לחנה זמר בתפקיד המזעזע של משמיץ מטעם. והנה אותו בן סימון היה "שליח" של חיים רמון נגד אורי אור. זו היתה מלכודת מתוננת וצינית. את כל המלים החיוביות על בן סימון הייתי, לפי שעה, מסלק. מכיוון שאני מכיר את אורי, אני משוכנע שגרסתו היא הנכונה ודבריו סולפו באופן זדוני

  8. למה שיאהבו את המרוקאים שהם שונאים את עצמם
    אפילו בגיטו ורשה לא היתה אחדות בינהם ,תראו את חצרות החרדים אחד שונה את השני עד כדי כך שלא יתחתנו אחד עם השני שלא לדבר כמה הם שונאים את המזרחים ובעיקר את המרוקאים חבדניק מבית לא יתן לעולם את בתו למרוקאי ולו גם במחיר נידוי.
    כל השמאל המתייפיף בזכויות האדם אך גם הימין טמן ידו בצלחת זו שניהם כאחד שונאים את המזרחי הרי הוא דפק את חזונו של הרצל ךמדינה בעלת אופי אירופאי,אז אל לכם אחינו האשכנזים להתהדר בקידמה וסובלנות הרי כל כמה שנים קם לו גזען קטן ואומר בקול את יה שאתם חושבים.
    אגלה לכם משהוא שלא ידעתם לא באנו מהגונגל ואין לנו זנב כמו שחשבו חלקכם עובדה בני משפחותינו שגלו מצפון אפריקה לאירופה וקנדה ומדינות אחרות עשו ועושים חיל בביזנס ,באונברסיטאות ועוד מעניין שבני משפחותיהם פה בארץ לא זכו להשגים כמוהו ?בסך הכל הביאו אותנו להיות חוטבי עצים ושואבי מים
    על יד כל קיבוץ מעברה מה לעשות זה נכון,כמו שיבניאלי הביא את התימנים למושבה כנרת אבל פה בגדול יותר.
    בקיצור דפקנו לכם את החלום הסוציאליסטי או את החלום הארופאי,אתם מסרבים להכיר בכך שאנו עוד מדינה ערבית אין מה לעשות זו המציאות ועד שלא תכירו בכך אנחננו נמשיך להתבוסס בבוץ שבו אנו שרויים.

  9. עצוב ועלוב ,בסה"כ אדם שלא גאה בהוריו יש לו בעיה לא פתירה .כל ילד מתבייש בגיל ההתבגרות בהוריו מי שממשיך בזה בגיל בוגר צריך טיפול

  10. אדם עלוב מי שמתבייש בהוריו ומוצאו צריך טיפול ,אבל נראה שתפקידו כ"מרוקאי מחמד" תיגמל אותו לא רע כולנו מתביישים בשביל אמא שלך

  11. במקרה עליתי פתאם על הכתבה הישנה הזו. אורי אור היה מפקדי במלחמת יום כיפור. מעבר להיותו מפקד נערץ בעל זכויות אדירות בהצלת המדינה אני זוכר אותו כאדם אנושי, לא מתנשא ומדבר בגובה העינים עם כל אחד. מהמג״ד ועד אחרון החילים. מפקד בעל מנהיגות טבעית שמכבד כל אדם. גם כשעשית טעות תחת אש ידע לתקן מבלי ללעוג ולתת תחושה לא טובה. בזה הוא היה שונה מאד מרוב המפקדים בשריון באותם הזמנים. בושה למפלגת העבודה שנתנו לאיש כזה ללכת הביתה בגלל איזה עיתונאי קטן. אני גם מתפלא על חברים רבים יוצאי עדות המזרח שהיו אתנו במלחמה שלא יצאו להרעיש עולמות על העוול הזה. ההפסד כולו של מדינת ישראל