אפילו נפט לא נותנים למצוא במדינה הזאת

ספק אם ידעו זאת כשבחרו אותו, אבל שמו של אתר קידוח הנפט ברמת-הגולן – "נס 3" – לא היה יכול להיות קולע יותר. הציונות תמיד חלמה על מציאת משאבי טבע באדמת ארץ-ישראל, אבל כשצוללים לסיפור שמאחורי הקלעים מבינים שמציאת נפט בדרום הרמה היא רק הנס הקטן: העובדה שהמיזם עדיין פעיל למרות כל הקשיים שעברו אנשיו, היא הנס האמתי.

אתר הקידוח, הממוקם באזור התעשייה בני-יהודה, הוא פחות או יותר בגודל של מגרש כדורסל. במרכזו עומד מגדל קידוח שסביבו מכולות ציוד ומבנים ניידים שונים. אחד הקרונות באתר משמש כמרכז מבקרים, ובו פגשנו את ד"ר יובל ברטוב, הגאולוג הראשי של החברה והמוח שמאחורי הפרויקט.

באנו כמו ציונים טובים, לשמוע על נפט, מחצבים, מכונות, צנרת ותהליכי הפקה; אבל מהר מאוד הבנו שהסיפור האמיתי עוסק בכלל ברישיונות, ועדות, עתירות, פקידות והרבה מאוד אתגרים לא פשוטים, שהם בעיקר לא קשורים לנפט. מסתבר שבחיפושי הנפט במדינת ישראל, האתגר הקטן הוא למצוא את הנוזל השחור. הרבה יותר קשה לגרום למדינה לאפשר לך לעבוד.

זהו סיפור על ביורוקרטיה נוקשה כללים המשתנים מיום ליום בחוסר-עקביות, בתי-משפט טורדניים וועדות תכנון – והמון זמן שמתבזבז לשווא. בתוך כל הבליל הזה, עליו ברטוב מספר בלשון קולחת וציורית, נחשף הסיפור המטורף של חיפושי האנרגיה בישראל. קחו תערובת של קישון, קפקא ומקיאוולי, תכפילו בחזקת 10 ותערבבו עם שני רד-בול, ועדיין לא תגיעו לרמת היצירתיות והמעוף של הרגולציה הישראלית  בדרך למימוש חלומה של כל מדינה. כל מדינה, להוציא אותה ממלכת חלם ביורוקרטית שבציון.

מקיאוולי הירוק

ד"ר יובל ברטוב כתב דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיך לפוסט-דוקטורט בארצות-הברית באוניברסיטת קולורדו סקול אוף מיינס, המתמחה במחצבים. במהלך השהות בארה"ב חבר לפרופ' הרולד ויניגר, שעבד כמדען הראשי של חברת 'של' האמריקנית, ובתמיכת הווארד ג'ונאס (מייסד IDT  בישראל) השניים החליטו להגיע לארץ ולבחון את פוטנציאל משאבי הטבע בישראל. אל השלושה הצטרפו מייקל שטיינהרט ולורד ג'ייקוב רוטשילד, ובשנת 2008 יצאה החברה לדרך. המיזם הראשון היה חיפוש פצלי-שמן בשפלה באזור עמק האלה, יוזמה שנבלמה לפני שנתיים בשל התנגדות "הירוקים".

כשמדברים עם ברטוב על המיזם הנוכחי בגולן, הוא לא יכול שלא להתחיל בתיאור הפארסה הירוקה בשפלה. "הייתי תמים", הוא מספר. "חשבתי שאלו חבר'ה ענייניים שאפשר לעבוד איתם בצורה רצינית. הנושא הסביבתי קרוב לליבי, אני הרי מגיע מהתחום, וחשבנו בחברה שכדאי להכיר להם את הפרויקט ולחשוף אותם למידע כדי למנוע אי-הבנות בהמשך". משום כך, כבר בתחילת הדרך, כשהתברר כי יש באתר פוטנציאל הפקה משמעותי, החליטו בחברה לשתף את הארגונים הירוקים. ברטוב לא ידע אז שהוא מכניס את עצמו לתרגיל מתוחכם נגדו, שבכמותו עוד לא נתקל.

וכך הלכו בתחילת שנת 2009 נציגי החברה – שנקראה אז IEI – למשרדי 'אדם טבע ודין', והציגו להם בתום לב את הפרויקט ("איזה מטומטם הייתי", נאנח ברטוב כשהוא נזכר בזה). שבוע לאחר מכן הם פנו מיוזמתם לחבר-הכנסת דב חנין, יושב-ראש השדולה הסביבתית בכנסת, והציגו גם בפניו את התכניות. "אני יושב מול דב חנין ומציג לו את העניין. מספר לו על הפגישה עם 'אדם טבע ודין', ואומר שהם היו מאוד רציניים, הקשיבו, למדו והיו על הכיפאק". חנין, שהיה ידידותי ומסביר פנים, נפרד מהם בברכה: "בסוף הפגישה הוא קם לוחץ לי את היד אומר לי כל הכבוד לכם, תמשיכו ככה, תשלחו לי חומרים שאוכל לעקוב, אתם עושים את הדברים הנכונים".

ברטוב ואנשיו לא הסתפקו בכך. שבועות ספורים לאחר מכן הם ארגנו – שוב מיוזמתם – סיור בשטח בשיתוף כל הארגונים הירוקים: 'החברה להגנת הטבע', 'אדם טבע ודין', 'רשות שמורות הטבע', 'קרן קיימת לישראל' והמשרד להגנת הסביבה. לאחר יום מוצלח בשטח, בו הוצגו האתרים המדוברים וסופק רקע תאורטי ומדעי על המיזם והטכנולוגיה, נפרדו שוב כולם בנימה חיובית להפליא. "אנחנו עומדים בצומת הָאֵלָה, אוכלים סנדביצ'ים, וכולם מברכים אותי שאנחנו חברה רצינית, שעושה דברים כמו שצריך, כל הכבוד לנו, משהו משהו". מספר ברטוב, שהיה בעננים: "אני התנפחתי מגאווה. איזה נהדר אני. איך אני נפלא, איך הצלחתי להסביר להם, והם חברה על הכיפאק שמבינים".

לא חלפו שבועיים והאמת המרה טפחה בפניו. "פתאום מתקשר אליי צפריר רינת מעיתון 'הארץ' ומבקש תגובה על מכתב ששלחו 'אדם טבע ודין' לשר לאיכות הסביבה ארדן", הוא מספר לנו. "בכלל לא פנו אלינו, לא טרחו אפילו לשלוח לנו עותק". המכתב כלל האשמות חמורות וחסרות-בסיס: "אמרו שאנחנו פושעים גנבים שודדים רמאים טייקונים אכזריים, וכן הלאה וכן הלאה. לא ידעתי מאיפה זה נחת עליי". זה היה אות הפתיחה לקמפיין אגרסיבי של הארגונים הירוקים נגד המיזם, שכלל הפגנות בשטח, עתירות לבתי-המשפט, עצומות והתגייסות טוטאלית של התקשורת נגד הפרויקט.

"הם התחילו לירות מכל הכיוונים", נזכר ברטוב, שנחשף באותה הזדמנות לאופיו של חבר-הכנסת חנין. "אחרי כמה שבועות היה דיון בכנסת שיזם דב חנין, והוא יושב בלי בושה ומלכלכך. אמרתי לו: 'תגיד לי איך אתה מדבר כך, רק לפני כמה שבועות ישבתי אצלך במשרד ואמרת לי דברים אחרים?' הוא מסתכל עליי ואומר לי: 'תעוף לי מהפרצוף'".

המסקנות של ברטוב חד-משמעיות: "רימו אותנו, הפילו אותי בפח, עבדו עליי, הייתי כל-כך תמים. לא הבנתי מה קורה גם כשזה כבר התנפץ בפניי. זו בפירוש הייתה סטירת לחי. באנו עם יושרה וזה הזיק לנו. חשבנו שהדרך הנכונה היא שיתוף, ופתחנו תיבת פנדורה", מסכם ברטוב בעצב ניכר".

למיזם פצלי השמן בשפלה סוף עגום: על אף שצלחו שני בג"צים שהוגשו נגד הפרויקט, שינויי תקנות, כתיבת מסמכים ושנים של בדיקות מדעיות מעמיקות, בעקבות הלחץ הציבורי החליטה בשנת 2014 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז ירושלים לדחות את התכנית ולגנוז את החלום.

עולים לגולן

במקביל לחיפושים בשפלה, החלו השותפים גם לבחון אפשרות לקיומו של נפט נוזלי בדרום רמת-הגולן. ידע היסטורי על האזור ודוגמאות סלע שלקחו הובילו למסקנה כי יש במקום פוטנציאל וכדאי להשקיע את המאמץ הנדרש בקידוח ובדיקה. "כשהגענו למחשבות האלה, רצנו לשר האנרגיה וביקשנו לקבל רישיון לחיפוש נפט ברמת-הגולן", מספר ברטוב, "אבל לא האמנו שזה יהיה תהליך כל-כך מתיש". מהגשת הבקשה ועד אישורה עברו יותר מ-3 שנים, במהלכן נחשף ברטוב מחדש לאתגרי הביורוקרטיה הישראלית, ובעיקר לשרירותיות וחוסר-ההוגנות שלה.

הנוהל הקיים בישראל מזה עשרות שנים קובע כי חברה המעוניינת לחפש מחצבים מבקשת ממשרד האנרגיה רישיון חיפוש בתא שטח מסוים, ולאחר הליך בסיסי היא מקבלת רשות לבצע את בדיקותיה. אולם כשהגיעו ברטוב וחבריו למשרד השתנו הכללים. "באנו למשרד האנרגיה, אמרנו יש לנו רעיון בדבר קיומו של נפט בדרום הרמה. זה רעיון שלנו, פרי מחקר ופיתוח שלנו. אין מישהו אחר שחשב על זה ואף אחד לא יודע שיש בכלל פוטנציאל כזה", מספר ברטוב. אבל במקום שיוציאו בפשטות רישיון לחיפוש, נאלץ הד"ר ברטוב להמתין ולהתמודד, לראשונה בישראל, למכרז על רישיון שטח החיפוש, זאת תוך חשש גדול כי, בסופו של יום, הוא עשוי לאבד את ההזדמנות לחברה אחרת. "לא עצמתי עין מהלחץ שמישהו אחר עשוי להגשים את החזון שלנו".

למרבה המזל, בסופו של דבר לא היו מתחרים. ברטוב וחבריו, שעתה פעלו בחברה בשם 'אפק', זכו ברישיון הנכסף. זה היה הנס הראשון. "הנה, כעבור 3 שנים קיבלנו סוף-סוף את הרישיון", מסכם ברטוב. "ואז רק התחילו הקשיים".

הקישוניזם מתעורר

מסתבר כי לא די ברישיון ממשרד האנרגיה כדי להתחיל לעבוד. משרד האנרגיה נותן אמנם רישיון לחפור מתחת לקרקע, אמת, אבל מה שקורה מעל הקרקע, זה כבר סיפור אחר לגמרי. ומכיוון שקצת קשה לחפור אל מעבה האדמה מבלי להיות לפחות מדי פעם מעליה, נדרש גם אישור של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שענייני שבילים והצבת מבנים הם עניינה הבלעדי. וכמובן, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה לא דנה בבקשה בלי תסקיר סביבתי, שאותו מכינה חברה מקצועית שלוקחת הרבה כסף ועובדת לפחות חצי שנה. אחר כך דנים, שומעים התנגדויות, מפרסמים בעיתונים, צועקים קצת, מתווכחים הרבה, נפגשים בארבע עיניים, בשמונה עיניים, ובמאתיים עיניים; ובסוף, ניחשתם נכון, מגיעים לבג"ץ.

ועכשיו לפרטים. הרישיון לחיפוש בו זכתה החברה מוגבל ל-7 שנים לכל היותר. הספירה לאחור מתחילה מיד עם קבלתו. המשמעות היא  שכל עיכוב בהליכי קבלת האישורים מוועדות התכנון מקצר את פרק הזמן שנותר לחיפוש. אלא שכידוע, "עיכוב" הוא השם השני של כל ועדה ביורוקרטית שמכבדת את עצמה. בסך הכל, ההליכים הביורוקרטיים והעתירה לבג"ץ גזלו כשנתיים תמימות מזמן החיפוש היקר.

תחילה הכינה חברה חיצונית את המסמך הסביבתי, שבוחן את כלל ההשלכות שיכולות להיות לפרוייקט על המים, האוויר, רעש, כבישים, בעלי-חיים, צמחיה וכן הלאה וכיצד ניתן למזער השלכות אלה למינימום האפשרי. הכנת המסמך אורכת כחצי שנה. לאחר מכן נדרש אישור הוועדה לתכנון ובניה, שאולי בעבר הלא-רחוק היה ניתן באופן כמעט אוטומטי, ללא דיונים מיותרים אך כיום מדובר בהליך ארוך ולא פשוט כלל.

לאחר שהוגשו התכניות והמסמכים, התכנית פורסמה לציבור והוא הוזמן להגיש התנגדויות. כאן התחיל הבלאגן. "קמה קבוצה קטנה של תושבים שהחלו במסע הפחדה", אומר ברטוב. "בנוסף, הגיעו גם החבר'ה הירוקים, שכבר הכירו אותנו מהמיזם בשפלה, והסיתו נגדנו את התושבים. הם המציאו כל מיני דברים, הפיצו שאנחנו משקרים, מסתירים מהם מידע וכדומה. והרי ההפך הגמור הוא הנכון. מיד עם הקמת החברה הקמנו אתר אינטרנט, נפגשנו עם הרשויות, יצאנו לתקשורת. זה לא היה איזה סוד".

כשהגיעו לדיון בוועדה המחוזית התברר שהוגשו למעלה מ-900 התנגדויות. איך הגיעו למספר הזה? "בדיוק היה פסח, אז הושיבו בנחלים חבר'ה נחמדים והחתימו את כל המטיילים על התנגדויות", מספר ברטוב.

"באים לוועדת התכנון, יש צעקות וצרחות ולא מעט ניסיונות לדיסאינפורמציה והפחדה, אבל בסופו של דבר הוועדה העבירה אותנו כמובן עם לא מעט מגבלות. יש צוות בקרה שאמור לבקר כל פעולה שלנו, ואנשים מקבוצת המתנגדים שיושבים בצוות שבאים כל הזמן לאתר לבדוק מה קורה". לדברי ברטוב מדובר בדברים חסרי-תקדים, בעיקר לאור העובדה שקידוחים דומים אחרים לא זוכים לכזו בקרה קפדנית.

כך או כך, בספטמבר 2014 הוועדה המחוזית אישרה, ואפשר היה להתחיל לעבוד. נס מספר שתיים. ובינתיים, מתוך 7 שנות הרישיון, שנה ושלשה חודשים חלפו בנבכי הדיונים.

בית הדין הגבוה לקפקא

להתחיל לעבוד? עקרונית כן. בפועל לא: "איך שסיימנו עם הוועדה, 'אדם טבע ודין' הגישו נגדנו בג"ץ". נזכר ברטוב. "אנחנו היינו בהלם. היינו בטוחים שבג"ץ ידחה את העתירה על הסף. הכל אצלנו על-פי חוק, יש כבר אישורים של ועדת התכנון שכבר דנו ודחו את הטענות, על מה יש בכלל לדון?"

אבל בג"צ, הוציא צו מניעה והורה להקפיא את העבודות בשטח. בית-המשפט, שהבין שהצו בעייתי קבע מועד לדיון זריז – חודש מהגשת העתירה, לוח-זמנים מהיר לכל הדעות. "זה נחשב מאוד מהיר, הכל טוב ויפה", אומר ברטוב. "אבל לנו החודש הזה עלה מיליון וחצי דולר, כי המכונה כבר עומדת. מהרגע שהיא מגיעה לישראל כל יום שעובר עולה הרבה כסף. כל דקה שהיא נמצאת היא עולה כסף". הוא מסביר. "הבעיה שהמתנגדים מתייחסים לכסף של החברה כאילו הוא לא שייך לאף אחד."

אבל הטירוף רק התחיל. כשהגיע הדיון בבג"ץ, השופטים הבהירו די במהרה שאין להם סיבה להתערב. אבל למרות שהכל היה מאושר וחוקי לחלוטין, ברטוב עדיין לא היה רגוע. "תמיד קיים החשש שמשהו כן יצוץ".

בסופו של דבר, כצפוי, בית-המשפט דחה את העתירה. אבל עדיין נותר טעם רע. "הם דחו את העתירה אבל צדק, לתחושתו של ברטוב לא נעשה "התחיל דיון בבג"ץ אם בודדות זה יותר מ-10 או רק פחות מ-10", מספר ברטוב.

ועוד, ברגע האחרון אף נדחה ניסיון של השופטים ללכת מעט לקראת הארגונים הירוקים. בשלב מסוים הציעו השופטים שהצדדים יגיעו לפשרה ביניהם שתייתר את פסק-הדין. "אמרו לנו לצאת להפסקה ולהגיע להבנות. איזו פשרה? הם [הארגונים הירוקים, ע.ב.] רוצים שאני אעלם! הם רוצים שאני לא אהיה! " אומר ברטוב.

לאחר דין-ודברים מייגע, הציעו השופטים לאמץ באופן מלא את החלטות הוועדה המחוזית ולחתום עליהן כפשרה. "עורכי-הדין שלי לא הסכימו, למרות שזו לא פשרה בכלל כי זה אימוץ של החלטת הוועדה המחוזית. לא הבנתי למה להתנגד, מה אכפת לנו לצאת גם נחמדים?" אבל לאחר הדיון הסבירו לברטוב את הבעייתיות: פשרה שנחתמת על-ידי בית-המשפט העליון מקבלת תוקף של גזר-דין. המשמעות היא שאם רוצים לשנות משהו בתכניות של אתרי הקידוח, צריך לחזור ולקבל את הסכמת בג"ץ. במילים אחרות: שופטי העליון יחזיקו את המפתחות של כל הפרוייקט.

רק בסוף, מכיוון ש"הפשרה" נדחתה ולא נותרה כל ברירה אחרת, דחו השופטים את העתירה, והכל חזר להתנהל כרגיל בוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

וכך נדחתה העתירה, והחל מינואר 2015 התחילו לקדוח. נס מספר שלוש. עוד חצי שנה עיכוב, עוד זמן מבוזבז מרישיון החיפוש המוגבל ממילא.

למה? ככה!

אבל אפילו עכשיו מוקדם מדי לרכב בשמחה אל השקיעה. חברת אפק ביקשה לערוך עד 10 קידוחים למבחני הפקה, ובהחלטה נכתב שיש שנה לקדיחה. נקודת המוצא של מנהלי הפרויקט הייתה כי מדובר ב עד שנה לכל קידוח (החברה העריכה כל קידוח, ללא מבחני הפקה בכ-3 חודשים ממוצעים), כך שתקופת הזמן עד תום הרישיון עשויה להספיק. אלא שבישראל כמו בישראל, הפרשנות ההגיונית והנוחה לשימוש היא אף פעם לא זו שתיבחר.

"ואז הגיעו מהוועדה והתחילו להגיד לנו שזה לא שנה לכל קידוח. אלא שנה לכל הקידוחים כולם", אומר ברטוב, "ועל-פי ההחלטה אסור לי גם לקדוח או לבצע מבחני הפקה במקביל. זאת אומרת שיש לי שנה לקדוח 10 קידוחים אחד אחרי השני. אין סיכוי להספיק".

כשחלפה שנה, שכמובן לא הספיקה, נאלצה החברה לחזור שנית לוועדה המחוזית, ולפתוח מחדש את כל התהליך. "זו אותה בקשה מחדש. אבל כאילו לא היה כלום. לקחנו את אותה בקשה בדיוק. לא שינינו בה דבר, מלבד הבקשה לאפשר עבודה במקביל, שלא יגידו שהיה משהו". מספר ברטוב שחווה דז'ה וו, איך הכל קורה מחדש. שוב דיון, שוב צעקות, שוב התנגדויות, שוב אקטיביסטים מחתימים תושבים, שוב מוגשות מאות התנגדויות (הפעם, הוגשו כמחצית, תודות לעבודה המדוקדקת ולהפרעה הכמעט ולא קיימת של החברה בנוף הגולני), ושוב דיונים ארוכים עם הפקידות המקצועית.

ושוב, הוועדה בסוף מאשרת, וכמובן ששוב תוקעים מקלות בגלגלים, גם אם בלי להתכוון, הפעם בדמות מגבלה חדשה: "בדיון בוועדה הסביר נציג משרד האנרגיה שבמבחני ההפקה מה שחשוב הוא לא מספר החביות שנפיק, אלא תקופת זמן מסוימת של הפקה", מתאר ברטוב. הנציגים בוועדה שאלו כמה זמן צריך לטובת העניין, ונענו ש"לפחות חודש".

ומה עושה הוועדה? כותבת שמבחן ההפקה לכל באר הוא עד חודש. חודש, ולא יותר. "זה היכה אותנו בתדהמה", אומר ברטוב. "אי-אפשר לעבוד בקבועי זמן כאלה. יש לנו כמה שכבות לבחון וכל אחת לוקחת זמן, יש דברים לא מתוכננים, יש תקלות, אי-אפשר להגביל את העבודה בלי שום סיבה, אלא רק כי נאמר שמה שחשוב זה הזמן. הרי בסוף כל אתר משוקם לחלוטין, אז מה זה משנה אם אנחנו ממשיכים את מבחני ההפקה חודשיים או שלושה".

החברה ניסתה לשכנע את הוועדה שלכל הפחות תחשיב כל שכבה כמבחן נפרד, ויקצו להם חודש לכל שכבה בכל אתר. אך לשווא.

לדבריו, מדובר במציאות בלתי-אפשרית: "בטוח שאני מפספס משהו.. המקצועיות של המבחן נפגעת דרמטית בגלל קבועי הזמן האלה. הבעיה היא שאתה לא יכול לדעת הכל מראש וכל שכבה זה אחרת. חלק זורמות מהר, חלק לאט. חלק נותנות בהתחלה גז ואחר כך אולי משהו אחר. אנחנו לא יודעים בדיוק למה לצפות. אין לאף אחד באמת ניסיון בארץ".

הנס הרביעי

כשמסתובבים באתר ברמת-הגולן קשה שלא להידבק בהתלהבות הקידוחים. החברה מעסיקה כיום כ-70 עובדים, מתוכם למעלה מ-40 הם תושבי הגולן, והיא מתעדפת באופן מודע ספקים מקומיים – קייטרינג, השכרת רכבים, צימרים ודירות אירוח – הכל מקומי מתוצרת הגולן.

"בתור אחד שגדל בגולן וחזר לגולן זה נושא חשוב מאוד", מספר לנו אחד העובדים באתר. "אין מקום יפה יותר בארץ מרמת-הגולן, אבל יש כאן בעיית פרנסה. בהקשר הזה הנוכחות של החברה מורגשת היטב".

בתור תושב הגולן הוא מסוגל להבין את ההתנגדויות לפרויקט. "זה הגיוני ולגיטימי, זה פחד ממשהו חדש", הוא אומר, ומתאר את המאמצים שהחברה עושה לפנות לתושבים. "אתה לא תמצא בשום אתר קידוח מרכז מבקרים. אלה לא דברים שהולכים ביחד. הלכנו פה על קטע של שקיפות מלאה לציבור. כל תושב יכול לבוא לקבל הסבר מלא ולראות הכל. נבחרה אסטרטגיה של שיתוף ציבור בכל מה שאנחנו עושים". לדברי העובד, "אנחנו נותנים לחששות האלה מענה כל הזמן, ויש תוצאות".

לעומת זאת, קשה לו להגיד מילה טובה על מי שהוא מכנה "מתנגדים מקצועיים". הטענות שלהם עוברות כל הזמן אבולוציה, הוא מתלונן. "בתחילת הדרך אמרו שאנחנו מפיקים נפט מפצלי שמן. הראינו להם מסמך שזה לא נכון, אז עברו לשלב הבא: חברת אפק הולכת להחדיר כימיקלים מסוכנים לקרקע. הוכחנו שזה לא נכון. ועכשיו אומרים שאנחנו הולכים לעשות פראקינג. אנחנו בעצמנו לא יודעים אם צריך פה פראקינג", הוא מסביר. "פתאום אנשים נהיו פה גיאולוגים, ויודעים איך מפיקים נפט. אנחנו רק בשלבים ראשונים של חיפוש, והם כבר קבעו איך אנחנו הולכים להפיק. זה כמו להגיד לרופא שלא צריך את הבדיקות, אני כבר יודע מה הניתוח שאתה צריך ומה יהיו התוצאות שלו. זה מגוחך".

אז מאיפה מגיעה ההתנגדות? "יש כאן התנגדות עקרונית. אם זה לפרוייקט באופן ספציפי, ואם זה בכלל לשימוש בנפט. מה שמצחיק בכל הסיפור הוא שלהפגנות שיש כאן כל הזמן, הם מגיעים כל אחד עם ג'יפ יותר גדול מהשני".

מחבר הכנסת דב חנין נמסר:

"מר ברטוב מערבב נימוס עם עמדה. פגשתי אותו וניהלתי איתו שיחה מנומסת וממושכת בשלב הראשון כשהייתי בשלבי לימוד הנושא.  בשיחה הבעתי הערכה לכך  שהוא נתן תשובות ענייניות לשאלותי. בהמשך ניהלתי בנושא סדרה של דיונים בועדה בכנסת.  גם אותם ניהלתי בנימוס וגם שם הבעתי הערכה לשיתוף הפעולה של כל הגורמים – כולל מר ברטוב – בהעברת המידע הרב שנדרש לנו לצורך עבודתנו. בשום שלב לא הבעתי תמיכה בפרויקט. נהפוך הוא. הבעתי ספקות שאכן הלכו והתחזקו ככל שיותר למדתי את הנתונים.
אמשיך לפעול בדרך זו בעתיד מתוך שכנוע שהתנגדות איננה צריכה להתבטא בהתלהמות".