האם ישראל תעמוד בגל הטרור? רוב בשמאל חושב שלא

סקר חדש מגלה: רוב הציבור היהודי מגלה חוסן לאומי ומשוכנע שהחברה היהודית תעמוד איתן בגל הטרור. ומי חריג? מצביעי השמאל, שמגלים בעקביות סימני תבוסתנות וייאוש

אכולי ייאוש. הפגנת שמאל. צילום: תומר נויברג /פלאש90

מאז תחילתו של גל הטרור האחרון נשמעים במערכת הפוליטית ובתקשורת קולות של ייאוש ופחד. "הלנצח נאכל חרב?", היא המנטרה החוזרת על עצמה בנאומי האופוזיציה, וראשיה מביעים חשש שמא טרור הסכינאות יצליח להתיש את העם ולהביס את המפעל הציוני. קלף הפתרון המדיני נשלף שוב ושוב, בעוד שדיבורים על נסיגה חד צדדית מיו"ש הפכו לבון-טון העכשווי של המחנה הציוני.

אך למול קולות הייאוש והדמורליזציה, מתברר כי דעת הקהל איתנה הרבה יותר מכפי שנדמה. כך, על-פי סקר מדד השלום שפרסם השבוע 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. מהממצאים עולה באופן חד-משמעי כי רוב מובהק של היהודים משוכנעים שהחברה היהודית היא בעלת חוסן ואיתנות, וכי למרות הסכסוך והשחיקה המתמדת, בסופו של יום החברה היהודית תחזיק מעמד יותר מהחברה הערבית. במילים אחרות, היהודים בטוחים שבמלחמת ההתשה הנוכחית – הם ינצחו.

בסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה, נשאל כך: "אם מצב האלימות הנוכחי יימשך לאורך זמן, איזו משתי החברות – הישראלית או הפלסטינית – תוכל להערכתך להחזיק מעמד זמן רב יותר?". רוב ברור – 62 אחוז מהמשיבים, סברו כי כושר העמידות של החברה היהודית גבוה יותר; מיעוט של 21.5 אחוז סבור כי שתי החברות יכולות להחזיק מעמד זמן רב; ורק מיעוט קטן – 5 אחוזים – סבור שכושר העמידות הפלסטיני גבוה יותר.

מדובר בנתונים יציבים למדי. בשנת 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בדקו החוקרים את אותה שאלה והתשובות היו דומות להפליא: גם אז, 62 אחוזים סברו שהחברה הישראלית יותר עמידה. מה שכן השתנה, הוא היחס לחברה הערבית. בסקר הישן, 12 אחוזים סברו שהחברה הפלסטינית תחזיק מעמד יותר זמן, ואילו היום רק 5 אחוזים סבורים כך. במילים אחרות: קיים בישראל קונצנזוס כמעט מקיר לקיר לכך שהפלסטינים לא מסוגלים לנצח בסבב האלימות הנוכחי.

הנתונים על החברה הערבית מספקים פרספקטיבה נוספת. בעוד שבסקר משנת 2001, 56 אחוזים מהמרואיינים הערבים סברו שהחברה הפלסטינית עמידה יותר מזו הישראלית, הרי שבסקר הנוכחי נרשמה התרסקות רבתי: רק 38 אחוזים סבורים כך. היתר מתפצלים בין אלו הסבורים ששתי החברות יצליחו לעמוד זמן רב (21 אחוזים), שלצידם שיעור מפתיע של משיבים ערבים המשוכנעים כי החברה היהודית תחזיק יותר – לא פחות מ-17 אחוזים, כמעט חמישית.

המסקנות מעודדות ביותר. בניגוד לנימה התבוסתנית של התקשרות וחלק מהפוליטיקאים, הציבור היהודי איתן, נחוש וחסון. בתשובה לשאלה "הלנצח נאכל חרב" הוא מפגין ראייה מפוכחת ואחראית, ומוכן להשלים עם המצב.

אם כבר מישהו צריך לדאוג, הרי שזו החברה הפלסטינית, שדווקא באזרחיה אחז הרפיון.

מקור: מדד השלום, מרץ 2016
מקור: מדד השלום, מרץ 2016

תבוסתנות ושמאל

הסקר גם מכיל חלוקה לפי מחנות פוליטיים, ושם נלמד לקח חשוב נוסף. אחת הביקורות כלפי השמאל אומרת שהוא מעוניין בוויתורים ושלום לא מתוך עמדה של כוח ומהכרה בחשיבותו הערכית של השלום, אלא מתוך עמדת חולשה ופחד. חשש שבמצב מלחמה מתמיד המדינה לא תוכל לעמוד, ועל כן מוטב לערוך ויתורים שונים בתמורה לשלום המיוחל. דוברי השמאל במשך השנים התנערו מתיאור זה ומהאשמתם בתבוסתנות, וטענו ששלום עושים מתוך כוח ומתוך ראיה אידאליסטית יותר של המציאות.

ובכן, גם כאן, למדד השלום יש חדשות. בחלוקה למחנות פוליטיים עולה כי ישנו קשר הדוק בין תפיסות לגבי החוסן הציבורי לבין עמדות פוליטיות. בעוד ש-69 אחוזים ממצביעי הימין משוכנעים שכושר העמידה של החברה הישראלית גבוה מהחברה הערבית, הרי ש-59 אחוזים ממצביעי המרכז סבורים כך ורק 44 אחוזים ממצביעי השמאל. במילים אחרות, 56 אחוזים ממצביעי השמאל – התומכים בוויתורים טריטוריאליים יזומים למען הסכם מדיני – סבורים כי ישראל לא תוכל להחזיק מעמד במצב מלחמה לאורך זמן.

אמנם, המדד הוא רק סקר. אין ביכולתו להצביע על גורמים והסברים, וסביר אף להניח שאם מרבית המשיבים היו נשאלים מדוע הם מצביעים לשמאל הם היו מספקים תשובות אחרות. אך הקורלציה שחושפים המספרים היבשים מלמדת על האינטואיציות והמגמות הלא-מודעות של המחנות השונים. בשורה התחתונה, אפילו אם ניתן לספק הסברים פילוסופיים מגוונים לעמדות פוליטיות, אין לערער על העובדה שעמדות שמאל מזוהות יותר עם חולשה לאומית ועמדות ימין עם חוסן.

אין זו הפעם הראשונה בה חושפים הסקרים התאמות מעניינות בסוגיות אלו. כפי שדיווחנו ב'מידה', סקר מדד השלום שפורסם בפברואר השנה, גילה כי רוב מצביעי השמאל סבורים שהלחץ הבינ"ל על ישראל לגיטימי, בעוד שרוב הימין סבר שלא; וסקר מיוחד שערך פרופ' אברהם דיסקין, ופורסם ב'מידה', גילה כי רוב מצביעי המחנה הציוני לא היו ממליצים ליהודים לעלות לישראל.

התמונה המצטברת ברורה: עמדות מדיניות ימניות מגיעות בחבילה הכוללת חוסן לאומי מול הטרור, עמידה איתנה בלחצים בינלאומיים ותפיסה חיובית של עלייה לישראל, ואילו עמדות שמאל מדיני מגיעות עם ההפך המוחלט: תבוסתנות מול טרור, התרפסות מול מעצמות והמלצה ליהודי התפוצות שלא לעלות לישראל.

נו, מה נאמר? טוב שהימין בשלטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. כן, אני בטוח שכל התגובות בסגנון "ביבי תעשה כבר משו כל יום שוחטים פה יהודיםםם" באות ממצביעי מרצ. הימין מלבה את הפאניקה יותר מהשמאל.

    1. מה זה סקר מקצועי לעומת כמה טוקבקים בפייסבוק? פייסבוק שולט!!!!11

    2. באמת? ומה בדיוק מלבה השמאל? זו אפילו לא היתה נקודת הסקר. תשובה טיפוסית למי שאין לו תשובה עניינית.

    3. יגיל אתה כלכך צודק . פשוט עקיבא ביגמן כלכך אוהב להאשים להגיד שמאל שמאל שמאל שמאל שמאל שמאל שמאל . ורפי מה הבעיה? רוצה ? תעשה ותעלה סקר לאתר שמאלני ובוא נראה מי צודק במקום להתווכח כי אתה יודע טוב מאוד שעקיבא ביגמן לא אוביקטיבי וגם המאמר הזה כלל לא אוביקטיבי ואת זה כל ילד או נער מתבגר יגיד לך זאת ויכול לראות זאת. וגם אתה יודע זאת טוב מאוד שהוא לא אוביקטיבי.

    4. אכן, קריאת השכמה לביבי שיפסיק כבר עם הנטיה החולנית שלו שמאלה. שיתחיל לעשות משהו. כלומר,,, ביבי, בוגי משתלט עליך.

  2. כן, התגובות באות ממצביעי מרצ. ולמה לא? כי שמאלנים הם חכמים, ולא כותבים 'םםם'?

  3. או לחילופין:
    עמדות ימניות מזוהות עם אופטימיות בלתי מבוססת, ועמדות שמאל מזוהות עם נטייה לזהירות בריאה.
    עמדות שמאליות רואות בהתרסקות המוסרית שמביאה מלחמה ממושכת איום על החברה הישראלית, עמדות ימניות לא ממש מוטרדות ממוסר.
    עמדות שמאליות לא מוכנות לסבול עוד הרוגים משני הצדדים, עמדות ימניות לא חושבות שעוד הרוגים זה כל כך נורא, ומי שחושב אחרת הוא תבוסתן.

    1. מה הגיוני או בריא בהתעקשות על דרך שהובילה שוב ושוב למלחמות ושפיכות דמים של עמי הסביבה? מה שפוי בסירוב להקשיב למה שהאויב אומר? זה אתם שפועלים ללא הרף לעוד ועוד הרוגים, עם העידוד והרוח הגבית שאתם נותנים לאויב.
      דעות כמו שלך מתאימות לתקופה של לפני אוסלו, אולי. עם מה שלמדנו מאז, זו אטימות. "מי שחוזר שוב ושוב על אותן פעולות, ומצפה לתוצאה שונה" וכו'.
      יש לימין לא מעט הצעות, אבל כולן נחסמות כ"לא מוסריות", למרות שהן בוצעו בהצלחה בעולם המערבי. אז איך מישהו אמור להאמין שיש בשמאל משהו חוץ מתאוות שלטון וכח לשמו? הרי השמאל ביצע את רוב מלחמות ישראל, הימין עשה שלום, ועדיין אתם מתעקשים שאתם מחנה השלום והימין רוצה הרוגים?
      אתה קולט כמה אתה אטום למציאות?

    2. "עמדות ימניות מזוהות עם אופטימיות בלתי מבוססת, ועמדות שמאל מזוהות עם נטייה לזהירות בריאה."
      איך אפשר לומר על הימין שהוא אופטימי ועוד באופן בלתי מבוסס?! הימין מאוד פסימי באשר לסיום המלחמה, אך הוא מבין שאנחנו במלחמה ומאמין שכוחנו באחדותנו ובחוסננו. לעומת זאת השמאל האוטופיסט והמשיחי ממשיך להאמין בפתרונות שאבד עליהם הכלח ושימיטו עלינו אסונות קשים בהרבה משל אוסלו – אין בכך שמץ זהירות, להיפך, זה חוסר אחריות משווה וסחר בחיי אדם. בעבר קראתם לזה "קורבנות השלום" – העם לא ייתן לפארסה הזו לחזור על עצמה, לא עוד. לא בשם מוסר מעוות של לוותר על זהותנו ואדמותינו על מנת לרצות את האויב שלעולם לא יתרצה כל עוד לא נושמד, או לרצות את העולם האנטישמי שתומך באיראן.

    3. נכון מאוד, מסירת נתחים נתחים מהארץ, ליישות שמעודדת פיגועי התאבדות כנגדנו, הינו מהלך שללא ספק נחשב כזהירות בריאה.
      ובקשר לעמדת השמאל שאינה סובלת עוד הרוגים במלחמות, גם זה נכון. השמאל הנאור מעדיף הרוגים רבים לא פחות, כתוצאה מתהליכי "שלום", וויתורים, נסיגות ומחוות בונות אמון. השמאל גם המציא לזה מונח מקסים -"קורבנות השלום".

  4. גם בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה הנאצים ותומכיהם באוכלוסיה היו מוכנים להקריב את גרמניה , את אוכלוסייתה ולהרוס הכל ולא להשאיר אבן על אבן למען ה"ניצחון של הרייך בן אלף השנים". נאום ההפחדה והגיוס של גבלס על "המלחמה הטוטאלית" der totaller krieg נישא בברלין בדיוק בתקופה שצבאות בעלות הברית פלשו לארופה הכבושה ולגרמניה עצמה . מטרת הנאום היתה הפחדה וגיוס ההמונים. בזה גבלס היה אשף. בכך ראשי הנאצים, לכאורה פטריוטים גרמנים המוכנים לחרף נפשם למען המולדת,בעצם בגדו בעמם והביאו עליו אסון במקום לסיים את המלחמה. לכן-צריך להזהר בקביעות כאלה. מצביעי השמאל מבינים שרק השלום יביא בטחון לישראל. כי מלחמה מתמדת היא לא בטחון. השמאל הציוני הקים את מדינת ישראל ואחראי לשגשוגה והשגיה הגדולים , גם הצבאיים. הפופוליזם נוסח ביבי רק מדרדרים את מדינת ישראל. נשאלת השאלה: מתי הצליח השלטון הימני ליכודניקי להביא איזשהו השג צבאי מדיני לישראל כמו ששת הימים, כמו הסכמי שלום? אל תתנו את דוגמת בגין. הוא לא מאפיין את דרככם. הוא השיג שלום תמורת וויתור. מה אתם הייתם עושים? מנהלים עד היום שנת 2016 כל 7 שנים מלחמה מול מצרים….

    1. לאאא… באמת? שלום זה טוב? אויש אתם בשמאל כה חכמים.
      תתקדמו כבר, למדנו דבר או שניים על האויב מאז אוסלו הארור, בו כולם שיקרו לנו באופן כל כך מחפיר, שאנשים ממש הופתעו כשערפאת פתח במלחמה. רק אז התברר שכולם ידעו שהוא מכין מלחמה תוך שיחות השלום. אבל פה חשבו שאם רק יסתירו את זה מאיתנו, יהיה בסדר.
      די כבר. שחצנות אינם תחליף לשכל, וקללות והשוואות לנאצים אינם תחליף להכרה מפוכחת במציאות.

    2. ב20+ השנים האחרונות המדינה מנוהלת על ידי אנשים בעלי דעות כמו שלך כולל ביבי, ראשי מערכת הביטחון והמשפט. איפה השלום המיוחל? (אבל אהבתי את ההשוואה לנאצים והצהרות חלולות על השמאל המגניב של המאה הקודמת, טיעונים נפלאים)

    3. "איפה השלום"?! כלומר, לטענתך אם השמאל היה בשלטון, היה שלום. זה רק עניין של הסכמה ישראלית?
      רק שזו קיימת , ונמסרה לאויב שוב ושוב, רק כדי להתקל בסירוב.
      אז הנה השאלה שמעולם לא היה איש שמאל שהצליח לענות עליה: איך מאלצים אויב , שמצהיר בגלוי שאינו רוצה לעשות שלום ומוכן להמשיך בשפיכות דמים לנצח עד שכל ישראל שלו, כולל תל אביב וחיפה, לעשות שלום.

      ובקשר להשוואות, תגיד אתה על סמים? התייחסתי להשוואות שאתה עשית..

  5. 1. רבין פנה לאוסלו כיון שהעריך שהחברה הישראלית לא תוכל לעמוד במלחמה ממושכת. זו היתה מסקנתו ממלחמת המפרץ.
    2. השאלה בכלל מוטה. למה לא עושים את "מדד ארץ ישראל"? מה זה בכלל מדד השלום? כל כך ניינטיז שאבד עליהם הכלח. לצערנו עוד מאות יהודים אבדו בגלל חלומות הניינטיז האלה. כאילו שיש כזה דבר שלום במובן הזה. זו תרמית של עראפאת לחזור על הסכם קורייש. לא אני אמרתי. הוא.

  6. כי את ה"טרור אי אפשר לנצח" והוא פולש גם לתל אביב….. בררררר מפחיד