אסור להשוות: אצ"ל ולח"י לא היו מחבלים

האמת חייבת להיאמר: כל עוד מטרתם המוצהרת היא השמדת המדינה היהודית והרג יהודים, המחבלים הפלסטינים לעולם לא יהיו "לוחמי חופש"

מי מסרב להקים מדינה פלסטינית? צילום: הדס פרוש /פלאש90

"האצ"ל, הלח"י וההגנה יצאו לרחובות אל מול המנדט הבריטי וחייליו כדי לחולל את מדינתכם הנהדרת, אז למה לפלסטינים אסור?", שאל בשבת זוהיר בהלול ומיהר לצטט את דברי ציפי לבני משנת 2006 לפיהם "מחבל הפוגע בחייל אינו טרוריסט" ואת דברי אהוד ברק מ-1998 לפיהם לו היה פלסטיני היה מצטרף לאחד הארגונים הפלסטינים.

הדברים עוררו מייד סערה, ודוברים בשמאל מיהרו להצדיק את הדברים באותות ובמופתים והשוואות היסטוריות. ובכן, ההתרשמות שלי היא שנדרשת כאן הבהרה מסויימת, לחברים המתקשים מעט בלוגיקה: זהות אינה דמיון.

לוחמי האצ"ל והלח"י היו לוחמי חירות ולא טרוריסטים לא רק מכיוון שכיוונו את פעולותיהם בעיקר כלפי אנשי צבא וכוחות לוחמים ולא נגד אזרחים, אלא בעיקר בשל שאלת הנסיבות: הגדרת המטרות שהאלימות בה נקטו נועדה להשיג, ובחינת החלופות שניצבו בפניהם.

האצ"ל אכן ביצע פעולות שגבו גם את חייהם של ערבים שלא היו מעורבים בלחימה, אולם פעולות אלו הגיעו רק לאחר אינספור מתקפות אלימות ואירועי רצח של מאות יהודים על ידי ערבים, תוך התעלמות ועצימת עין מצד הצבא והמשטרה הבריטיים, כאשר לא היה כוח צבאי ערבי שאנשי האצ"ל יכלו לפגוע בו בתגובה.

הבחירה שניצבה בין אנשי האצ"ל הייתה בין המשך ההבלגה, חוסר תגובה למאות מעשי רצח כנגד יהודים והמתנה פסיבית למתקפה הבאה בניסיון להקטין את נזקה לכשתבוא – כפי שפעלה 'ההגנה'; לבין יציאה לפעולות תגמול שיבהירו לצד הערבי שישלם מחיר כבד על הטרור והאלימות שהפעילו כנגד היהודים.

אנשי האצ"ל בפעולותיהם פגעו גם באזרחים ערבים, אך מעשיהם היו הכרח של כוח לוחם הפועל להגנת עמו מכיוון שלא ניצבה בפניהם שום אפשרות אחרת. הם נקטו באלימות במידה ובצורה המתחייבת במסגרת הנסיבות שעמדו בפניהם.

גם את פעילות הלח"י לא נכון להשוות לטרור הפלסטיני. הלח"י כיוון את פעולותיו כלפי אנשי כוחות הביטחון הבריטים בעוד הארגונים הפלסטינים פוגעים בעיקר ובאופן מכוון באזרחים, בנשים, בקשישים ובילדים. אולם זהו רק ההבדל הראשון. ישנו הבדל נוסף, עקרוני יותר, שבגינו מעשי המחבלים הפלסטינים פסולים ומגונים גם אילו הם היו מכוונים כלפי חיילי צה"ל ולא נגד האוכלוסייה אזרחית. הבדל זה נעוץ בהקשר בו נעשו הפעולות.

אכן, פגיעה באזרחים חמורה יותר מפגיעה באנשי כוחות ביטחון, אך גם פגיעה באנשי כוחות ביטחון דורשת הצדקה עקרונית. אנשי הלח"י פעלו כנגד חיילים, שוטרים ואנשי ממשל בריטים שהיו ממונים על יישום 'הספר הלבן' שסגר את שערי ארץ ישראל בשעה שהנאצים טובחים במיליוני יהודים. הארגון נלחם בשעה שהנסיבות לא אפשרו המתנה לכך שהבריטים יואילו בטובם לשנות את מדיניותם. כל יום של שלטון בריטי וכל יום של ספר לבן היה יום שבו אלפי יהודים נרצחו במיתות שונות, משונות ואכזריות בעוד הנותרים נמקים ברעב ובמחלות.

ויותר מכך: בניגוד לפלסטינים, היישוב היהודי בארץ ישראל לא סירב להצעות להקמת מדינה יהודית משום שממדיה לא היו לטעמו, כפי שמסרבים הפלסטינים להצעות מרחיקות הלכת שמוגשות להם לפרקים. היישוב היהודי הסכים לתכניות חלוקה, להצעות ועדת פיל בשנת 1937 (ולאחר מכן לתכנית החלוקה של 1947) והיה מסכים לכל הצעה בריטית להקמת מדינה יהודית ותהיה זו זעירה ומגוחכת ככל שתהיה. אף אחת מהצעות החלוקה לא זכו בתגובה בגל של טרור ואלימות, כפי שנוהגים כיום הפלסטינים. את המדינה שהקמנו היינו צריכים לקחת וארגונים כמו האצ"ל והלח"י ביצעו את המינימום ההכרחי לנוכח הנסיבות.

הטענה כאילו המחבלים הפלסטינים שרוצחים ישראלים, חיילים או אזרחים, הינם לוחמי חירות חסרת בסיס ולו מהסיבה הפשוטה שמי שסירב להקים את המדינה הפלסטינית אינה ישראל, אלא מנהיגי הרשות הפלסטינית ערפאת ואבו מאזן. פלסטיני שטוען שהוא לוחם חירות המפנה את נשקו כנגד מי שמונע הקמת מדינה פלסטינית צריך להפנות את נשקו כלפי אבו מאזן שסירב להצעות אולמרט ומסרב לנהל משא ומתן אמתי מול בנימין נתניהו, או כלפי ערפאת שסירב להצעות אהוד ברק.

העובדה שעד היום לא ראינו ולו שביב של מחאה פלסטינית כלפי אבו מאזן על כך שסיכל הקמת מדינה פלסטינית בהתאם להצעות אולמרט, היא כנראה העדות הטובה ביותר לכך שהתנועה הלאומית הפלסטינית לא מעוניינת במדינה שתתקיים לצד ישראל אלא במדינה שתקום על חורבותיה של ישראל. זוהי גם הדרך היחידה להתבונן במחבלים הפלסטינים. לא מדובר באנשים הפוגעים באזרחים, או בחיילים, על מנת להיאבק על חירותם, כי אם באנשים הפועלים למען מטרה אחת ויחידה: לרצוח יהודים – אזרחים או על מדים – כחלק מהמאבק להשמדת מדינתם.

לו היו הפלסטינים פועלים לפגוע בחיילים או בשוטרים ולא באזרחים, הם היו אמנם לוחמים בצורה מכובדת יותר מאשר האופן הבזוי בו פעלו במאה השנים האחרונות, אך האמת חייבת להיאמר: כאשר מטרתם המוצהרת היא השמדת המדינה היהודית, הם לעולם לא יהיו "לוחמי חופש".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

27 תגובות למאמר

  1. כן, אבל לערבים ולשמאל, תמיד יש את הנטייה לשכתב ולסלף את ההיסטוריה, כך שתתאים לצרכים ולפעולות שלהם.

  2. המאמר הזה מאוד בעייתי בעיני גם מנקודת מבט ציונית וגם מבחינת איכות הטיעונים שלו.
    כבר בפסקה השלישית הכותב בוחר לסטות מההגדרה המוצקה והמקובלת של ארגון טרור ע"פ האמצעים שהוא משתמש בהם (פעולות נגד מטרות אזרחיות) ומגדיר מבחן חדש, עמום וסובייקטיבי, מבחן "הנסיבות" (מאוחר יותר במאמר מבחן "ההקשר") שבהן פעל הארגון והמטרות שלשמן הוא מפעיל אלימות. מה זה אם לא גלישה אל מחוזות ה"נרטיב", ה"מכלול", וכו'?
    כדי להצדיק את האמצעים הקיצוניים שנקטו בהם האצ"ל והלח"י, הכותב מנסה לטעון כי בנסיבות ההיסטוריות במסגרתן פעלו לא הייתה להם ברירה: לדבריו הם פגעו באזרחים ערבים "מכיוון שלא ניצבה בפניהם שום אפשרות אחרת… במסגרת הנסיבות שעמדו בפניהם". אלא שפסקה קודם לכן הכותב מציין ש"הבחירה שניצבה בפני האצ"ל הייתה בין המשך ההבלגה… כפי שפעלה ההגנה… לבין יציאה לפעולות תגמול". אז הייתה אפשרות אחרת או לא הייתה? ואם לא הייתה, איך זה שארגון אחר שמרבית היישוב היהודי הזדהה איתו נהג אחרת?
    הכותב מנסה להעלות את השואה שהתרחשה באותה עת כטיעון המצדיק את השימוש באמצעים הקיצוניים שנקטו בהם האצ"ל והלח"י על מנת לשנות את המדיניות הבריטית המגבילה את העלייה לארץ ולהציל את יהודי אירופה. הטיעון אינו מחזיק מים, קודם כל כי לפעולות אלו לא הייתה שום השפעה על מדיניות הגבלת העלייה של הבריטים בזמן מלחה"ע השנייה. שנית כי האצ"ל והלח"י המשיכו להשתמש באמצעים אלה גם לאחר סיום המלחמה כאשר לא נשקפה סכנת חיים מיידית ליהודים בגולה. שלישית כי באותה מידה ניתן היה לטעון, כפי שאכן היו שטענו באותה עת, שמרד מזוין בבריטים בזמן השואה רק יסיט את תשומת הלב והמשאבים של הבריטים מניצחון על הנאצים, וכי יש לסייע לבריטים במאמצי המלחמה שלהם בין היתר ע"י גיוס לצבא הבריטי, ולא לצאת כנגדם במרד. ורביעית כי טיעון זה מצדיק אולי פעולות כנגד הבריטים, אבל לא כנגד ערביי ארץ ישראל. כמובן שבהזכירו את השואה בהקשר זה שוב מחזק הכותב את השקר הפלסטיני כאילו הפלסטינים משלמים את מחיר השואה שחוללו הנאצים, ויוצר את הרושם השגוי כאילו זכות הגדרה עצמית לעם היהודי בארץ ישראל אינה מטרה ראויה דיה להילחם עבורה, גם באמצעים מפוקפקים.
    לבסוף, הכותב משחק לידי השמאל וחוזר אל הטיעון הפשטני לפיו האלימות הפלסטינית היא טרור כי הפלסטינים מסרבים לחלוקה של ארץ ישראל, ואילו האלימות היהודית אינה טרור כי היהודים מסכימים לחלוקה של ארץ ישראל. לפי היגיון זה, כל מי שמתנגד לחלוקת הארץ ומוכן להילחם כנגד החלוקה הוא טרוריסט. לא ידעתי שארז תדמור הוא חבר מר"צ.

    1. למען האמת, אין צורך בהרבה הסברים והתפלפלויות. די לומר את האמת הפשוטה. ה"פלסטינים" אינם רוצים עצמאות. העצמאות הוצעה להם פעמים רבות והם דחו אותה בכל פעם, כי כל ההצעות כללו את המשך קיומה של ישראל.
      מכאן נובע שהם לא מעוניינים בחירות לעצמם אלא אך ורק בביצוע ג'נוסייד שלנו.

    2. ירדן אני אשיב בצורה מסודרת מחר בצהריים אבל בכל זאת נקודה אחת קריטית: לא רק שאין שום קשר בין "מכלול הנסיבות" לגלישה לפוסט מודרניזם, הבחנה בין הקשרים ונסיבות היא בדיוק ההיפך מהרלטיביזם הפוסט מודרני. עולם המשפט, וכמעט כל הכרעה ונקיטת עמדה שלנו, מתבססים על הכרעה ביחס לנסיבות. הריגת אדם יכולה להיות רצח, המתה, הריגה, הריגה במסגרת הגנה עצמית, גרימת מוות ברשלנות וכו'. כנ"ל ברמה הלאומית והמדינית. הפצצה אווירית של ערים במתכוון שמובילה להריגתם של עשרות אלפי אזרחים היא פשע מלחמה או מעשה לגיטימי? תלוי בהקשר ובנסיבות. בדרך כלל נסכים שמדובר בצעד לא לגיטימי, אבל צ'רצ'יל ובומבר האריס ששיטחו את ערי גרמניה במלחמת העולם השנייה הם גיבורים ולא פושעי מלחמה. למה? כי הכל תלוי בנסיבות ובהקשר. הפוסט מודרניזם מטשטש את ההבחנה בין נסיבות ומשטח את העולם לנרטיבים בעלי תוקף דומה בהתעלם מהנסיבות. אכן, הפלסטינים יוכלו לפמפם את הנרטיב שלהם ובו פרשנות ומיסגור שונים של הנסיבות, השאלה היא האם הנרטיב שלהם מחזיק מים והאם הנסיבות שהם מתארים ייצרו דמיון או זהות או קשקושים תעמולתיים.

    3. אחלה תגובה, אוסיף רק שהאצ"ל פעל נגד הבריטים הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה והשואה כך שגם טענות אלו שגויות. כמו כן הלח"י התנגד לתוכנית החלוקה (ואף רצח את ברנדות שליח האו"ם)

  3. אצ"ל ולח"י פעלו בעיקר נגד כוחות הבריטים למען הקמת המדינה היהודית. באותה תקופה שלאחר מלחמת עולם השניה הנרטיב הלאומי של עמים שונים באירופה צף ועלה ותנועות קמו ונאבקו להגדרה עצמית ומדינה משל עצמם. כך גם התנועה הציונית שפעלה למען הגדרה עצמית ובית לעם היהודי. הערבים כידוע, התנגדו לתכנית החלוקה של האום וכל השאר היסטוריה. מבחינה עובדתית, אין עם פלשתיני. אין היסטוריה פלשתינית. לא היה מעולם שלטון פלשתיני בארץ ישראל. מעניין שרק כשהיהודים שבו לארצם צצה ההכרה בבניית סיפור שקרי בדבר עם פלשתיני. זה לא קרה בשלטון העותומאני ולא בזמן המנדט הבריטי. באשר לזוהיר בהלול, כחבר כנסת במדינת ישראל עליו לכבד את חוקיה, דגלה ואת היותה מדינה יהודית בדיוק כפי שאזרח בריטי ממוצא ערבי מכבד את דגל אנגליה שעליו מצוייר צלב ואת ערכיה הנוצריים. מדינת כל אזרחיה לא תהיה במדינת היהודים. מי שרוצה לחיות כאן על פי ערכי המדינה וסמליה בשוויון זכויות בבקשה. מי שמנסה להחריב את המדינה היהודית תוך פילפולי לשון ואומר שמדינה דמוקרטית ויהודיתיש בהם משום סתירה ובלה בלה בלה צריך להבין שזה לא יעבוד. לעם היושב בציון מגיעה הגדרה עצמית כפי שזו קיימת לעמי העולם. מדינות אירופה וארה"ב לעולם ישארו נוצריות בעלי ערכים וסמלים נוצריים והגדרה עצמית ברורה. לא משנה כמה אזרחים ערבים או מוסלמים חיים שם עם אזרחות. הם לעולם לא יעזו (למרות שהיום הם מעיזים גם מעיזים להכריז על עתיד אסלמי לאירופה) להעלות טענה שאין הם יכולים להזדהות עם הדגל או כל סמל אחר.

  4. הסתבכת מעט עם הטיעונים,
    אפשר לנמק זאת במספר מועט יותר של שורות –
    אנחנו נאבקנו על מה ששייך לנו אל מול הבריטים נניח,שזוהי לא ארצם כלל.
    והערבים מבצעים פעולות טרור ורצח על מה שכלל אינו שייך להם,בתוך מדינה ריבונית שהעולם מכיר בה.

    1. אני שמח על תגובתו של בן ותומך בה מכל נימי נפשי. בעוד שכוונתו של ארז תדמור בכתיבת המאמר ברורה ומבורכת, קרי יצירת הבחנה ברורה בין אלימות ואלימות על פי הנסיבות, הרי שנדמה כי הוא גולש מהר מאוד אל תוך מחוזות האפולוגטיקה.
      יש לומר בשפה ברורה – ארץ ישראל יועדה להקמת בית לאומי ליהודים, וליהודים בלבד. המנדט הבריטי הוקם על מנת להגשים מטרה זו, כפי שאושרר כל פעם מחדש על ידי חבר הלאומים, האו"ם וועידות בינלאומיות נוספות (אין לי שום צורך ללכת עוד אחורה אל הקושאן שלנו מן התנ"ך וגו', משום שאנחנו מדברים על תופעה מודרנית של לאומיות, ועל כן נושא ההגדרה העצמית כפי שהוא נידון בימינו הוא הרלוונטי לנושא).
      מכאן נאמר שוב בשפה ברורה – רק לעם היהודי זכות למדינה ריבונית בשטחה של מדינת ישראל (שנחתך ונחתך ושב ונחתך שוב, משום בגידותיהם החוזרות ונשנות של הבריטים ומעצמות העולם). לערבים, ויקראו לעצמם ככל שיקראו בשמות שונים ומשונים, אין ולא תהיה שום זכות למדינה בתוך ישראל אלא אם אנחנו ניתן להם זכות כזו. אם מישהו רוצה להכנס לדיון סביב החוק הבינלאומי, אני מזמין אותו למשל לשוב ולקרוא את החלטות ועדת סן-רמו 1920, ולהשוות ביניהן לבין מה שבוצע בפועל.
      על כן, פעולותיהן של המחתרות כנגד נציגי המנדט הבריטי בתגובה לבגידתם ולאלימות שהפעילו בעצמם כנגד האוכלוסיה היהודית בישראל היא לגיטימית. ויותר מכך, פעולות התגמול אל מול האוכלוסייה הערבית הרצחנית, מאז ועד היום, מוצדקות גם הן; הבריטים מכרו אותנו בעבור נזיד עדשים, בעוד הערבים לא היו מעוניינים מעולם בהקמת מדינה ריבונית מודרנית פשוט משום שזוהי לא תפיסתם (אף על פי שאנחנו ממשיכים להתעקש על כך, כמערבים "נאורים", שבעצם לכולם יש את אותה המטרה. זהו סוג של התנשאות ותפיסה מוטעית של המציאות). הערבים רוצחים בנו משום שהאיסלם אומר שצריך לרצוח בנו, או משום ש-1000 שנים של תרבות ערבית אומרת שצריך לרצוח בנו. אין לזה שום קשר למאבקי חירות או שאר ירקות. אנחנו מעולם לא פגענו בבריטים משום שהיו בריטים, או בערבים משום שהיו ערבים, אלא רק כתגובה על התנהגותם כלפינו.
      תפסיקו להתנצל. היו גאים יהודים יקרים.

  5. "מעשיהם היו הכרח של כוח לוחם הפועל להגנת עמו מכיוון שלא ניצבה בפניהם שום אפשרות אחרת"
    נשמע לי די מתאים לפלסטינים

    ברור שאני ישראלי שמתנגד לטרור הפלסטיני
    הדבר הבולט ביותר בחסרונו אצל העם פלסטיני זה כישרון, הצלחה ועוד דברים שהופכים את הטרור היהודי של המחתרות לאפיזודה חריגה במימדים זניחים

    אצלם זו דרך חיים
    ועדיין
    רצח זה רצח

    1. לא נשמע לי מתאים בכלל לפלסטינים. אתה באמת טוען כי אין להם שום אפשרות אחרת? המציאות מראה שדווקא יש.

  6. יפה מאוד.
    בנוסף כמובן, שלטון ה"מנדט" היה המנדט שניתן להם, בקונצנזוס עולמי, על מנת להקים מדינה יהודית (או בית לאומי, לא משנה), והם מצידם עשו את כל המאמצים לקבוע בשטח עובדות הפוכות, לתת יד לערבים, ולהתעלם מהצרכים של היהודים.

    אם כי, אני לא יודע אם היום דבר מהסוג הזה היה מתקבל. אי אפשר לשפוט על פי התרבות היום את מה שעשו לפני 70 שנה, בדיוק כמו שהיום לחברי כנסת/שחקנים נהרסת הקריירה (בצדק) בגלל התנהגות שבזמן ההוא היתה נחשבת למגניבה ומאצ'ואיסטית…

  7. טיעון בעייתי מאוד.

    הערבים (עד מלחמת השחרור) אכן לחמו ככנופיות והיה קשה (אך לא בלתי אפשרי – עובדה שההגנה, במסגרת "פלוגות הלילה המיוחדות" ואחר כך הפלמ"ח, בהחלט פשטו על בסיסי הכנופיות ופגעו בהם) למצוא את ראשיהם ולפגוע בהם. זה לא מצדיק מעשי רצח בחפים מפשע. לפי מה שאתה כותב האצ"ל ביצע מעשי טבח באזרחים ערביים כדי להרתיע את הכנופיות מביצוע מעשים דומים באוכלוסיה יהודית.

    יתר על כן – האצ"ל לא נרתע מפגיעה גם באזרחים בריטים ואפילו ביהודים (למשל בפיצוץ מלון המלך דוד). זה טרור בדיוק כמו הכנופיות ואחרי שמקלפים את המילים היפות הטיעון שלך מתמצה בעצם ב"הם התחילו!".

    אז כן. הם התחילו. הם היו הרבה יותר גרועים. הם רצחו הרבה יותר יהודים. הכל נכון ועדיין שום דבר לא מצדיק רצח חפים מפשע. לפי ההגיון שלך, מאחר שקשה לפגוע בראשי החמאס, לגיטימי שישראל תפגיז בתי ספר בעזה ותהרוג מאות ילדים ? לגיטימי לצאת להפצצות שטח ולמחוק את ביירות מעל המפה ?

    ועוד שאלה: מהו מבחינתך מאבק לגיטימי של אנשים שחשים שהם נמצאים תחת כיבוש (בלי קשר לשאלת השטח – ברור שיש בשטחים אנשים שזכויות אדם בסיסיות נשללות מהם) ? איך לגיטימי להלחם מבחינתם ? אתה כותב שגם פגיעה בכוחות צה"ל אינה לגיטימית. אז מה כן ? איזה פעולות התנגדות הם יכולים לנקוט שמבחינתך הם לא טרור ? או ששום דבר לא לגיטימי.

    והאם בעקבות נקיטת אמצעים לגיטימיים (במחינתך!) כאלה (שכאמור אינני יודע מהם) – תהיה מוכן לשקול לתת להם את זכויותיהם (אם בצורה של מדינה פלשתינאית עצמאית וא בצורה של אזרחות ישראלית במדינה דו לאומית) ?

    ברמה העקרונית – בסופו של דבר הפלשתינאים הם היום עם. אולי הוא לא היה קים לפני 100 שנה, אבל היום הוא עם. לפני 200 שנה גם הברזילאים והארגנטינאים לא היו עמים. היום איש לא מתכחש ללאומיות שלהם ולכן השאלה ההיסטורית ממש לא רלוונטית. יש בארץ הזאת שני עמים והשאלה היא האם יש סיכוי לחיות זה לצד זה כשלכל צד יש זכויות מלאות (בלי קשר למצב הצבאי הנוכחי).

    1. והתשובה, שכולם יודעים אותה למעשה, בעומק ליבם, היא – לא! אין סיכוי לשני העמים לחיות זה לצד זה. וזאת מפני שה"עם" השני מסרב לכך בכל תוקף. הדבר היחיד שהם מוכנים לו, הוא הסדר שלהם כאדונים ושלנו כד'ימים (בני חסות שלהם) או כפגרים באדמה. והם אפילו לא מסתירים זאת. הם אומרים זאת שוב ושוב ושוב. הצרה שיש בינינו כאלו שמסרבים להקשיב.

    2. לאלון, התגובה שלך מנותקת מהמציאות לחלוטין, וכך גם השקפת העולם שלך:

      נתפסת לשאלה תיאורטית – "מה מותר לעשות במסגרת מאבק לחירות"? אבל ברור לך ולכל בן אנוש ששליחת מחבלים מתאבדים להתאבד באוטובוסים ובריכוזי אזרחים הוא אסור. ברור לך שרצח מכוון של נשים ילדים וזקנים הוא פסול. האסטרטגיה של הפלסטינים מכוונת להמית אזרחים ישראלים, ובאופן אבסורדי, למוות של אזרחים פלסטינים. הפעולות שלהם הן בלתי נתפסות, ואסורות לפי כל אמת מידה.

      אתה נכנס לעוד דיון תיאורטי: "הפלסטינים הם עם". אולי בפקולטה להיסטוריה אפשר לדון בעניין הזה. בפועל, הפלסטינים לא מסוגלים לקיים מדינה. זה חד משמעי. אין בגדה ובעזה שום כוח שלטוני שיכול להחזיק מדינה עצמאית. כל מה שעובד שם מקורו בישראל או ממדינה שלישית.

      בקליפת אגוז, אתה השמאל: מצח גבוה מלא חלומות, רגליים לבנות מנותקןת מהקרקע.

  8. דומני שכל המגיבים לעיל מחמיצים את הנימוק החשוב ביותר להבדל שבין אנשי המחתרות לפלשתינים והוא נקבע במאמר של חגי הוברמן בערוץ 7 ב-10.4 שהציטוט הבא ממחיש אותו בעוצמה:
    "לי, כמו לרוב קוראי הטור הזה, מן הסתם, התשובה ברורה: אין שום דמיון בין אירגוני המחבלים למחתרות היהודיות, כי הבריטים היו כובש זר בארצנו. מדינת ישראל אינה כובש זר ביהודה ושומרון."
    מכאן נובע שלוחמי המחתרות היו באמת לוחמי חופש שנאבקו למען הקמת מדינה יהודית בכובש זר באופן הכי לגיטימי ואילו המחבלים הפלסיטינים דומים למיעוט לאומי שמחליט להתנער ולפרוש ממדינת הלאום שבתוכה הוא חי כדי להקים מדינה עצמאית במקום המדינה בתוכה הם חיים תוך כדי השמדת כל אוכלוסייתה הלא מוסלמית.
    העובדה שאינם מוכנים להתפשר על חלק מהשטח כפי שמציעה ישראל גם מבדילה אותם באופן תהומי ממיעוטים כמו הסקוטים או הבסקים שאין להם שאיפות התפשטות כוללות והם מבקשים עצמאות רק על השטח בו הם יושבים.

  9. מסכים בגדול, אבל אני לא מבין מי אלה ה"פלסטינים" האלה שאתה מדבר עליהם? לפי ההקשר אני משער שהכוונה היא לערבים שבשטחי ארץ ישראל…

  10. אין שום הבדל כלל בין לוחמי חירות וטרוריסטים זה מילים נרדפות שמתארות בדיוק אותו דבר רק מנקודת מבט של צד אחר לסכסוך – מציאות אובייקטיבית של פעילות גרילה של אזרחים או של ארגון צבאי לא חוקי נגד השלטון שהוא זה שמגדיר מה חוקי מעצם היותו שלטון.

    זאת הסיבה שהדבר הראשון ששלטון חדש עושה זה לתפוס את תחנות הרדיו והעיתונים לשדר את התעמולה שלו ולהגדיר לציבור בפועל מי השליט ומי הטרוריסט והבוגד ומהו הצדק.
    זאת הסיבה להדפסת פלאיירים על ידי מחתרות. לייצג אמת אלטרנטיבית ולכן גם שלטון אלטרנטיבי.

    האמת היא לא עובדה אובייקטיבית נצחית אלא היא מה שכתוב היום בעיתון או מה שהמואזין צועק מהמגדל. מחר יהיה כתוב משהו אחר או שהוא יצעק משהו אחר וגם האמת תשתנה.

    1. זוהי תגובה פוסט-מודרניסטית קלאסית, עד כדי כך שאני חושד שהכותב הוא טרול ולא מגיב אמיתי.
      בתמצית: "אין אמת, אין אובייקטיביות, הכל יחסי" וכו'. מכאן שכל התפיסות זהות בערכן ולא ניתן להחליט לגבי שום דבר האם הוא מתאר את המציאות באופן מדויק יותר.
      החורים בתפיסה הזו כבר הומחשו מכל כיוון אפשרי, כאן ובמקומות אחרים, ועם זאת ממשיכים אנשי הפרופגנדה של תפיסה פחדנית זו להפיץ את הבליה.
      אמנם, על פי תפיסות פילוסופיות קלאסיות, ניתן להטיל ספק אפילו בקלט של החושים שלנו; מי אמר שמה שאני רואה או שומע באמת קיים? אולי זה רק בדימיון? אולי מישהו אחר רואה ושומע משהו אחר? וכו'. בתור שאלה פילוסופית, זה אולי מעניין. אולי. קצת. ממש קצת. בתור בסיס, למשל, לביקורת אומנות, זה חשוב וכמעט הכרחי. לעומת זאת, בתור בסיס לניתוח המציאות, קבלת החלטות, בניית מדיניות – זה לא פחות מהרסני.
      פתח את עיניך.

    2. השאלה האם איש שדוקר חייל עם סכין או מפוצץ אוטובוס או מפיל מטוס נוסעים או הורג מאה אלף איש עם פצצת אטום או מיכל אמוניה הוא טרוריסט או לוחם חופש תלויה בעיני המתבונן האם המטרה שלו צודקת ולא בחומרת פשעי המלחמה שלו.
      לכן כדי להלחם בטרור אתה צריך להאמין שאתה צודק, לקחת מגה-פון ענק ולספר לכל העולם שאתה 100% צודק, שהארץ כולה שלך לפי החוק ולפי ההסטוריה והצדק בזכות ולא בחסד.

      אם הזנחת את החזית הזאת וברגע שהעולם קבע שאתה לא צודק שאתה קולוניאליסט וכובש ( ואתה אפילו התחלת לחשוב ככה בין היתר בעקבות מערכת המשפט שלך, האקדמיה, וכלי התקשורת ישראליים) אז כל התבכיינות על אכלו לי שתו לי דקרו לי ירו לי פיצצו לי היא לא רלוונטית.
      ואז אתה לא תוכל להגן על עצמך.
      זאת המציאות, זאת האמת האובייקטיבית לגבי כללי המשחק שבו אנחנו משחקים, זה הקיר שנמצא שם מולך ואתה לא מצליח לראות אותו לא חשוב כמה פעמים תדפוק בו את ראשך.

  11. למרות שאני שותף להשקפת העולם של הכותב, לדעתי הכתבה שגויה לחלוטין.

    הנסיון לנתח את הסוגיה מבחינה עקרונית, משפטית, פילוסופית וכו' הוא פשוט טפשי. מי שלא מכיר את המציאות יכול לחשוב הפוך לגמרי, בעזרת אותם כלי ניתוח מופשטים. דוגמאות נפלאות ניתן לראות בחלק מהתגובות כאן.

    האצ"ל והלח"י הכילו אנשים רבים, בעלי דעות שונות (למרות השותפות ביניהם), כל אדם שם גם שינה את דעתו מדי פעם. אי אפשר לסכם את הארגונים הללו בעזרת כמה עקרונות מופשטים. הדרך הנכונה לדון בהם, ולערוך את ההשוואה לארגונים הפלסטיניים היא להכיר את ההיסטוריה המעשית של כל אחד מהצדדים.

    אפשר לספור בקצרה את הפעולות שביצעו המחתרות כנגד אזרחים, ובהשוואה לכלל הפעילות שלהם זה המיעוט. זה בנוסף לכך שהם היו מיעוט ביחס לארגון ההגנה. עבור הארגונים הפלסטיניים, פגיעה באזרחים היא אסטרטגיה, והם משקיעים בה משאבים ניכרים. צריכים לשאול: האם המחתרות ביצעו פיגועים המוניים באוטובוסים וברחובות הומים? לאורך השנים, היו מספר רב של מקרים בהם פלסטינים רצחו ילדים בדם קר! מה לגבי דקירה של קשישים ברחוב? ומה על מציאת מחסה בתוך בית חולים? השקעת מליונים בחציבת מנהרה לתוך ישוב אזרחי? שליחת קטינים לבצע פיגועי התאבדות?! וזה על חשבון כספים שניתנו להם כתרומה, בשביל לשפץ בתים ולרפא חולים!

    אנשים בארץ ובעולם מתעקשים לעצום עיניהם כנגד האלימות הבלתי-נתפסת של הארגונים הפלסטינים. זה קל להם כאשר הדיון הוא משפטי, פילוסופי, ועקרוני. מי שמכיר את המציאות יודע שמדובר באנשים חסרי כל מוסר, שמעדיפים לשחוט 100 מבני עמם כדי לזכות ולרצוח ישראלי. רק אדם ששונא את עצמו ואת עמו יתן אמון בטיפוסים כאלו.

  12. מה זה בכלל משנה
    הם צדיקים . לוחמים ? טרוריסטים ?
    הנקודה המרכזית היא שהם נלחמים נגדינו
    ומי שנלחם נגדנו – אנחנו צריכים להילחם בו בחזרה.
    כמובן שלתחושת הצדק יש חשיבות עצומה –
    אם אתה חושב שהפלסטינים רוצים להשמידנו עם הסכם או בלעדיו
    אזי המלחמה כנגדם קלה יותר.
    אם אתה חושב שרק נדבר עוד קצת ונחזיר את השטחים – אז הכל יהיה בסדר
    אזי אתה קורא להם לוחמים ולא טרוריסטים.
    יום בריא ושמח לכולם

  13. לוש נקודות (לאחר הופעתו של בהלול בערוץ 2 ב-15 באפריל 2016):

    1. זוהיר בהלול שולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום (nation-state) של העם היהודי. הוא מכיר בעובדת קיומה של מדינת ישראל אולם אפילו בתשובותיו עתה לא מוכן לעשות את הקישור בין מדינת ישראל והעם היהודי בעולם כולו. והוא יראה בכך מעשה לגיטימי אם העולם הערבי יהרוס את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי משום שאיננה לגיטימית בראייתו.

    2. הוא מסרב להכיר בקשר שבין עם ישראל, כלומר העם היהודי, לארץ ישראל. מבחינתו חיילי צה"ל הם חיילי כיבוש באותה מידה שחיילי הצבא הבריטי היו חיילי כיבוש. ומכיוון שבחיילי כיבוש לגיטימי לפגוע, על פי תפישתו, כך גם בחיילי צה"ל, בניינו ובנותינו המגינים על חיינו ועל ריבונות מדינתנו.

    3. לסיום, אני מציע לזוהיר בהלול ללמוד את החוק הבינלאומי המגדיר את כברת הארץ הצרה שבין נהר הירדן לים התיכון, בין הר החרמון לים האדום "הבית הלאומי של העם היהודי" בעוד אף עם אחר לא מוזכר בחוק הבינלאומי בהקשר של כברת ארץ זו, שוב, אף עם אחר!! (ראה את החלטות ועידת סאן רמו, 1920, והחלטות חבר הלאומים, 1922, שאומצו לאחר מכן וקובעו באמנת האו"ם, 1945)!!

    1. חיילי צה"ל הם חיילים של צבא כיבוש בשטחים המוחזקים. זו עובדה שהשטחים האלה אינם שטחי מדינת ישראל. מי שמציב כח צבאי בשטח שאינו שלו הוא כובש.
      לא נעים להיקרא כובש. אבל הפיתרון הוא שנות את המצב, ולא לשבור את המראה.