היום בו חוסלה אומת הסטארט-אפ

הידיעה על סכסוך עבודה בחברת ההיי-טק אמדוקס בתחילת השבוע עשויה לסמל נקודת מפנה רעה בכלכלה הישראלית. חדירת ההסתדרות לענף ההיי-טק מסכנת את המשק. האם המגמה תעצר בזמן?

מאיים על עתיד ההיי-טק. יו"ר ההסתדרות ניסנקורן. צילום: יונתן סינדל /פלאש90

"אנחנו לא רוצים להגיע לזה אבל ההנהלה לא משאירה לנו כל ברירה. אולי לא נעשה השבתה מלאה בהתחלה אבל אנחנו לא פוסלים את הצעד הזה אם נצטרך להגיע אליו". קראו משפט זה שוב ושוב, וזכרוהו היטב. ייתכן שבמילים לקוניות אלו בישר השבוע אורי פנחסי, יו"ר ועד עובדי אמדוקס, את תחילת הסוף של מדינת ישראל כאומת הסטארט-אפ.

ישראל היא מעצמה עולמית בתחום ההייטק. כפי שפרסמנו ב'מידה', המשק הישראלי נשען יותר ויותר על הייצוא הטכנולוגי, שמהווה נתח גדל והולך מכלל סחר-החוץ של המדינה. ספרים ומחקרים נכתבו על נס ההייטק הישראלי, יזמים רבים התעשרו, המדע והטכנולוגיה פורחים, וישראל זוכה ליוקרה עולמית. אך בימים אלו עתיד ההיי-טק הישראלי נמצא בסכנה. יש ירידה בכמות כח האדם האיכותי בישראל, והרגולציה והמיסוי הגוברים משפיעים לרעה על האטרקטיביות של ישראל. אלא שמכת המוות לענף שבו תלויים כולנו עשויה להגיע ממקור אחר לגמרי: חדירת ההסתדרות לחברות ההיי-טק.

בשנים האחרונות הובילה ההסתדרות מהלך התאגדות בתוך שורה ארוכה של חברות הייטק, במטרה להכניס תחת כנפיה את עשרות אלפי העובדים בתחום, שמגיעים עם הכנסות עתק בדמות דמי החבר לארגון. למהלך הזה פוטנציאל הרס עצום: הניסיון העולמי מלמד שהתאגדויות כאלו מזיקות לתעשייה. החברות נעשות פחות יעילות, פחות חדשניות, הרווחים יורדים, המשקיעים בורחים והשוק כולו נכנס לסטגנציה.

צריך להבין ששוק ההייטק פועל בסטנדרטים אחרים משווקי ייצור אחרים. יותר מכל שוק אחר, הייטק הוא עולם של אחד או אפס, הצלחה גדולה או כשלון מוחלט, עם מעט מאוד אמצע. התחרות עצומה וגלובלית, ולכן הצלחה בשוק ההייטק תלויה במהירות תגובה, בפיתוח מהיר, ביוזמה, מקוריות וחדשנות ובקיצור תהליכים וייעולם למקסימום. ההפך הגמור ממה שההסתדרות מביאה איתה.

תוסיפו לכך את העובדה שהאסטרטגיה של ההסתדרות היא לקשור מאבקי עובדים במספר מגזרים זה לזה, והרי לכם מתכון לאסון. "אם מחר יו"ר ההסתדרות יאיים להשבית את המשק בגלל שהנהלת אמדוקס מסרבת להיכנע לאיזו שהיא דרישת שכר של וועד עובדי החברה, או ידרוש מהממשלה למנוע יבוא כדי לעזור לחברות המקומיות, אז אנחנו בבעיה רצינית", הסביר הכלכלן אורי כץ בדף הפייסבוק שלו. וההפך נכון גם הוא: דמיינו שביתת "סולידריות" של ענף ההיי-טק שמתגייס לגבות את מאבק ועד עובדי נמל אשדוד, ותבינו את גודל הצרה. מכירים משקיע הון סיכון, שהיה מוכן להפקיד מאות מיליוני דולרים בידיים של אלון חסן, גילה אדרעי או אבי ניסנקורן?

תחילת הסוף? מטה אמדוקס ברעננה. צילום: יוסי זמיר /פלאש90
תחילת הסוף? מטה אמדוקס ברעננה. צילום: יוסי זמיר /פלאש90

קץ החדשנות

התעשייה האווירית מספקת מקרה בוחן ישראלי ייחודי. מדובר בחברה ממשלתית ענקית, שמייצרת הכנסות של קרוב ל-4 מיליארד דולר בשנה ומעסיקה כ-17 אלף עובדים. מפרסומים שונים בתקשורת ניתן ללמוד על מציאות ארגונית קשה בחברה: בשנת 2014, הרווח הנקי של החברה היה רק כ-27 מיליון דולר, רווח נמוך מאוד ביחס להכנסות. חטיבות שלמות בחברה מתנהלות בהפסד, וכל ניסיון התייעלות מצד ההנהלה נתקל בהתנגדויות עזות מצד ההסתדרות וועד העובדים. זהו מחיר ההתאגדות.

התעשיה האווירית לא לבד: מחקר מקיף שנערך לאחרונה בארצות-הברית הראה את ההשפעה השלילית של ארגוני עובדים על יזמות וחדשנות בחברה. על פי המחקר, כ-3 שנים בממוצע לאחר הקמת ועד עובדים נרשמה ירידה של 8.7% בכמות הפטנטים המיוצרת על-ידי החברה, וירידה של 12.5% באיכותם. הדבר מוביל לכך שחברות נוטות להעתיק את מרכזי החדשנות שלהם למדינות ללא ארגוני עובדים. דוגמא מפורסמת לכך היא בחירתה של חברת בואינג לפתח את מטוס הדרימליינר בדרום-קרוליינה במקום בוושינגטון. כשהמנכ"ל התבקש להסביר את ההחלטה, הוא אמר שהוא לא יכול לממן "שביתות כל 3 או 4 שנים".

בעמק הסיליקון כבר מבינים את זה. סקר שערך אתר VOX האמריקני בקרב 300 יזמי היי-טק בקליפורניה, העלה כי למרות שלמעלה מ-80 אחוז מהם מזדהים כדמוקרטים, מפלגה התומכת באופן מסורתי באיגודי העובדים, רק 29 אחוז מתוכם חושבים שארגוני העובדים הם תופעה חיובית. אין חכם כבעל ניסיון. וליזמי ההיי-טק הניסיון הזה הוא ניסיון רע.

המחשבה שישראל עלולה לאבד את יתרון החדשנות שלה מעוררת חלחלה. כל מי שעתיד המדינה יקר לליבו, שגאה במוח הישראלי, במעוף, ביזמות וברוח המיוחדת שהפכה את ישראל למה שהיא היום, צריך להיות מוטרד.

המאבק באמדוקס הוא סנונית ראשונה למאבקים אגרסיביים בין ועד העובדים להנהלה בחברת הייטק פרטית בישראל. ההסתדרות היום נמצאת כבר בעיצומו של המהלך: קומברס, מטריקס, SAP, NESS וחברות נוספות נמצאות בשלבים שונים של התאגדות. ובחלקם כבר נרשמו חיכוכים בין הוועד להנהלה.

רק השבוע הזהיר מנכ"ל חברת צ'ק פוינט כי החברה שוקלת לצמצם את פעולתה בישראל: " כיום נטל המס הפך להיות פי 4 ויש תחושה של עליהום על כל החברות בישראל – זה מעלה את השאלה 'מה אני צריך את זה'?", אמר גיל שוויד בכנס, והודה ש"ייתכן שלאט לאט הפעילות תעבור ללא הרבה רעש וללא הרבה צעקות".

אם משהו לא ישתנה במהירות, המגמות הללו יהפכו למציאות חיים עגומה. הסכסוך באמדוקס צריך להדליק אצלנו את כל הנורות האדומות. נדרשת רפורמה מיידית וחיונית בדיני העבודה בישראל: להעלות את הרף הנדרש להכרה בארגון עובדים, ליצור חופש התאגדות ותחרות בין איגודים, לבטל את זכות השביתה ההרסנית, ולנתק את ההסתדרות מעטיני השלטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. בגרמניה יש ועדי עובדים חזקים ביותר ויש להם את אחת מהכלכלות החזקות בעולם. מה שכן, שם זה לא ההסתדרות.
    לכן כל הפחדים ורוב ההצעות המועלות בכתבה נכונות.
    פרט לביטול הזכות לשביתה – שביתה זה דרכו היחידה של העובד ללחוץ על המעסיקים בלי לשבור את הכלים.

    1. גרמניה חיה עדיין על אדי הדלק הקפיטליסטי שהניע אותה במאתיים שנים האחרונות.

      צרפת היתה במצב דומה, וכבר מחרחרת חירחורי גסיסה (התל"ג לנפש בישראל כבר עבר את זה הצרפתי).

      החריצות הגרמנית, ההתמחות בייצור משובח של מכונות ומכוניות ולמכרן במחירים גבוהים עומדות לה לגרמניה.

      עד מתי? עד שניסנקורן יגיע לשם.

    2. זה העניין- בגרמניה הוועדים הם ממש לא ההסתדרות שלנו…
      ובקשר למה שנכתב במאמר, בידיים של אלון חסן לא מפקידים דולרים להשקעות. לא לזאת נוצרו ידיו. אצבעותיו הסוציאליסטיות הטהורות של אלון חסן נבראו כדי להחזיק שלמונים ושלמונים בלבד.

  2. טענות דומות הועלו גם בשנת 1850, כאשר חלק הארי באוכלוסייה, כולל ילדים, קשישים ונשים בהיריון, עבדו 12 שעות ביום במכרות ובעבודות כפיים שונות, בלי הפסקות ובלי תנאים סוציאליים, תמורת שכר מינימום. הטענה הייתה שברגע שהעובדים יתאגדו, המכרות פשוט ייסגרו, והעובדים ימצאו עצמם בלי עבודה.

    בימינו, הטענה הזאת נראית מגוחכת, וברור שתנאי עבודה כאלו הם לא ראויים בשום צורה. היום, מעסיק שינסה לפעול בצורה הזאת יסיים ככל הנראה בפשיטת רגל או בכלא.

    מה שאנחנו רואים במהלך העשורים האחרונים, זו מגמה חדשה, שהחלה באזורים הכלכליים המבוססים באירופה, וגולשת בהדרגה לכל מדינות העולם המפותח, ובעתיד גם לשאר העולם. המגמה אומרת משהו מאוד פשוט – בדיוק כפי שעבודת כפיים של 12 שעות, ללא הפסקות ובשכר מינימום, לא נחשבת סבירה בימינו, הרי שגם עבודה ללא ביטחון תעסוקתי מינימלי, ללא תשלום על שעות נוספות, ותוך ניסיון לדרוס את העובדים ולהעביד אותם 12 שעות ומעלה ללא גמול שעות נוספות – גם היא כבר לא נחשבת סבירה.

    למרבה המזל, יותר ויותר אנשים מבינים שבניגוד לעבר, בו עבודת כפיים הייתה הבסיס לכלכלה, ובמידה ואנשים לא היו עובדים 10-12 שעות ביום – פשוט לא היה מספיק אוכל לכולם, הרי שבימינו, התנאים הטכנולוגיים מאפשרים לספק לכל אדם בעולם את כל התנאים הנדרשים לחיי רווחה, והרבה יותר, וזאת בעבודה מינימאלית. משכך, הבעיה הפכה להיות חלוקת העושר – ולא יצירתו. את הבעיה הזאת פתרנו.

    העניין הוא שבמצב כזה, ומאחר וההבדלים העצומים בחלוקת העושר ממשיכים ומתרחבים, יותר ויותר אנשים מתקשים להבין, בשעה שהם קורעים את התחת, מבלים בעבודה 12 שעות ביום+שעות עבודה מהבית (ללא תשלום כמובן), ובתמורה זוכים למכתב פיטורין בשנייה שהמעסיק רואה הזדמנות להגדיל את שורת הרווח – מה הטעם להמשיך ולקבל את תנאי המשחק הנוכחיים בשוק העבודה, שבניגוד לעבר, אין להם כאמור שום הסבר לוגי או מעשי.

    ולסיכום, המגמה הרווחת בשנים האחרונות בשוק העבודה, שמשפיעה גם על מדינת ישראל (גם אם בצורה מצומצמת יחסית בינתיים, בדומה לארה"ב), היא דווקא לצמצם את שעות העבודה, ולהגדיל את הגמישות בביצועה, זאת הודות לפיתוחים הטכנולוגיים המאפשרים זאת, ומתוך ההבנה שהאדם לא נולד בשביל לבלות את שנותיו הטובות מתחת לנורות הפלורסנט, תוך הגשמת רצונותיהם של אחרים, אלא לחיות, ליצור, ליהנות, ולחוות.

    כמו תמיד, תהליכים כאלו גורמים לחשש אצל בעלי הכוח ואלו המקורבים אליהם, בדיוק כמו אצל בעלי המכרות בשנת 1850. העניין הוא, שבשנת 2150, אדם שיסתכל על תנאי התעסוקה הנוכחיים, סביר שיזדעזע, בדיוק כמו שאנו חושבים על העובד המסכן בשנת 1850. אין שום סיבה או הצדקה בימינו לעבוד יותר מ-4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, לצורך מימוש התנאים הבסיסיים (דירה+הוצאות מחייב בסיסיות+ילדים). מי שירצה לעבוד יותר – אדרבא, אבל שיזכה לגמול הולם.

    1. במצב הקיים כשועד מנופח אחד יכול להשבית את המשק כולו ברור מאיליו שחברות הייטק או כל חברה אחרת לא תרצה שהעובדים שלה ייצורפו לועד כזה …

      מה שלא מובן לי זה מדוע יש הסתדרות עובדים כללית שבעצם מהווה מונופול בפני עצמה ?
      היה יעיל יותר והגיוני יותר לאגד עובדים לפי תחומים כגון : ועד עובדי הוראה, ועד עובדי ממשלה וכ׳ו ואפילו לצמצם את הועדים לפי אזורים גאוגרפיים בכדי לתת מענה וייצוג הולם ותחרות בין וועדים …

      הרעיון של ועדי עובדים מצויין על הנייר אבל יישומו בישראל אבסורד, יש להפריט את ההסתדרות לדעתי …

    2. אגיב רק על הבאת המציאות של 1850 במכרות כהצדקה לארגוני עובדים היום. אני קורא לתופעה מצעד הפרוטות. הארגון קם כדי להלחם בשיתוק ילדים. מחלת הפוליו הודברה ומצעד הפרוטות עדין קיים. הדבר נכון לתנועות השוויון בארה"ב שמוצאות הגדרות חדשות לבקרים למהות המושג גזענות והפליה דבר שלעולם לא ייתר את האירגון.
      עובד היי טק סוחר במידע והמומחיות שלו שהוא אחראי לעדכן. לא ניתן להעסיק אדם שמסרב ללמוד להשתמש במחשב, ויש כאלה, ורק בגלל חברותו בארגון עובדים הוא שומר על מקום עבודתו. מנסיוני בארה"ב עובדי ממשלה מסרבים לעיתים לעבור ממערכת שמשתמשת ישנה לכזו שמשתמשת במסך אינטרנטי. לעובד כזה אין מה להרויח מהשינוי ואין לו מה להפסיד בשמירת בורותו. הוא מוגן ויוצר פיגור המערכת כולה.
      אין יותר מקום לארגוני עובדים. באמצעות רגולציות יכולה הממשלה להטיל סטנדרטים של סביבה נאותה ושעות עבודה כפי שבמידה מסוימת היא עושה כיום ולפטר את הפרזיטים היושבים בהסתדרות שמייצרים רק צרות. עבר זמנם, שיילמדו לייצר משהו.

    3. בין בטחון תעסוקתי, שהוא ראוי וצודק, לבין "חלוקת העושר" מן הסוג שעסקני ההסתדרות מעוניינים בו, יש מרחק גדול יותר מאשר בין כדור הארץ לשמש. דומני שכדאי למצוא פתרון בנקודה כלשהי באמצע שבין שתי האפשרויות האלו, ולא ללכת על הכל, ולהישאר ללא כלום. (כפי שעלול להתרחש בנושא מתווה הגז, הנגרר לנצח.)

  3. תחיל בגילוי נאות – אני מתעב סוציאליזם, ובמיוחד את ההתנהגות הבולשביקית של ההסתדרות. אינני סובל את האפשרות שההסתדרות יכולה להשבית מקום עבודה שלם רק בגלל שלמי מחברי הועד מגרד מאחורה. אינני סובל את האפשרות שההסתדרות כופה עלי את היותה צד למו"מ עסקי רגיל ונפוץ ביותר, רק בגלל שהיא יכולה, ואם זה לא מוצא חן בעיני הרי שאני לא יכול להתקשר עסקית עם גורם כלשהוא.
    עם זאת, בטוחני שמי שכתב את המאמר לא עבד מעולם בהיי טק. בטח ובטח לא כעובד זוטר.
    כל עובד זוטר בהיי טק חותם על חוזה בו כתוב שהתשלום מכסה שעות נוספות (תשלום גלובלי כמובן) מפה ועד גיהנם.
    כל עובד זוטר בהיי טק יודע שהוא חייב לסיים את המשימות שלו בכל מחיר עד מועד מסוים, אחרת הוא מעכב את כל מי שנשען על התוצר של העובד, וזה יכול להגיע לחברות ענק בינלאומיות (כמו בשיר 'הכל בגלל מסמר קטן'), ואני מדבר על עידכוני גירסה / תיקונים לבאגים שהתגלו / תוספים הכרחיים / התאמה לעידכונים חדשים של מערכת הפעלה וכו' וכו'.
    כל עובד בהיי טק יודע שהבוסים שלו שולחים לו מייל דחוף ב 12 בלילה (כי הם עצמם נמצאים אצל לקוח בארה"ב ושם זה עדיין צהריים), והם צריכים תשובה שלשום.
    כל עובד בהיי טק יודע שלקוח פוטנציאלי / קיים רוצה פתרון מיידי לתקלה שארעה לו ומשביתה את כל המערכות שלו, ותיקון התקלה יארך כמה שעות או ימים מעבר ליום העבודה הסטנדרטי. או התקנה למשל אצל לקוח שלא יכול להשבית את הפעילות במהלך השבוע ולכן ההתקנה חייבת להיות בסוף השבוע בלבד (במקרה הפחות רע) או בלילה.
    יש עוד המון מצבים בהם עובד היי טק מחויב לבצע את עבודתו בזמנים מטורפים וללא הפסקה.
    האם עובד היי טק כזה מקבל תשלום אמיתי והוגן תמורת עבודתו? ממש לא.
    האם עובד היי טק כזה מקבל יחס מתאים לתרומה שהוא נותן (נפשית ורגשית, ע"ח איכות חיי המשפחה שלו. איכות ולא רמת חיים)? ממש ממש לא. אני לא מדובר על התרומה האינטלקטואלית שלו, כי על כך הוא מקבל תשלום.
    האם עובד היי טק כזה זוכה לביטחון תעסוקתי כאשר הוא מבצע את המטלות שהוזכרו בשורות הקודמות, גם לאחר שחגג 40 שנות חיים? מה פתאום? השתגעתם?
    מה עושה עובד היי טק שהטכנולוגיה בה התמקצע והתמחה, עד לרמה שנחשב למומחה עולמי, פשוט לא רלוונטית יותר? האם החברה המעסיקה דואגת לו להשתלמות מקצועית שתאפשר לו לעבור תחום ולהישאר עובד מן המנין בחברה, או שפשוט "מקצצים" ומביאים עובד חדש שמכיר רק את הטכנולוגיה החדשה אבל לא מסוגל לטפל בלקוחות שמשתמשים עדיין בטכנולוגיה הישנה?
    אמנם להסתדרות שיקולים זרים ומבחילים בכל מה שקשור להיי טק, אולם החברות המעסיקות אינן שה תמים ונקיות כפיים.
    תנסו להתקבל לחברת היי טק נוצצת לתפקיד הייטקיסטי כשבקורות החיים שלכם רשום גיל שהוא מעבר ל 35. כמה חברות יחזרו אליכם? קרוב ל-0. כמה חברות יחזרו אליכם עם תשובה שלילית? עוד פחות. כמה חברות יחזרו אליכם עם זימון לראיון? כמעט אף אחת. וכל זאת עם ידע וכישורים ונסיון מפה ועד להודעה חדשה.
    בזמנו שמעתי על חברה בינלאומית שפשוט מפטרת את המפתחים שלה בכל עת שמסתיים הפרוייקט עליהם הם עובדים. החברה לא מעבירה את המפתחים המנוסים לפרויקט אחר אלא פשוט מפטרת אותם ושוכרת מפתחים אחרים לפרוייקטים האחרים שלה.
    ——–
    קרוב משפחה שלי עבד בחברת היי טק בינלאומית, בסניף אירופאי. עבודה קשה, אין מה לאמר.
    החברה שלחה אותו לכמה שבועות לסניף שלה בעמק הסיליקון בארה"ב. שם הוא גילה מה זו עבודה קשה. האמריקאים אכן יודעים לעבוד קשה.
    ואז הוא נשלח ל-3 שבועות לישראל. פה הוא גילה מה זו עבודה אמיתית. הישראלים מתחילים מאוחר (בסביבות 10 בבוקר) ועובדים עד שעה מאוחרת בערב, והתפוקה שלהם פשוט לא אנושית. לטענתו הוא פנה למנהליו וביקש שלא ישלחו אותו יותר לישראל כי הוא לא מסוגל להתמודד עם קצב העבודה פה.
    חויה דומה (רק מהצד ההפוך שלה) חויתי בחברה ישראלית עם שלוחה בארה"ב ולקוחות באירופה. הישראלים עובדים הרבה יותר ומפיקים הרבה הרבה יותר מכל עם אחר. והעלות שלהם (משכורת ותנאים בלבד) זניחה ביחס לעלות של הייטקיסטים במדינות אחרות, ללא קשר לעלות מול תפוקה (שזה בכלל יחס מטורף).
    ——–
    לו הייטקיסטים היו מקבלים שכר הולם את ההשקעה הרגשית והנפשית שלהם (שוב, המשכורת שלהם מכסה השקעה אינטלקטואלית בלבד), ולא פרורי אופציות למניות שלעולם לא יתממשו (כי החברה תיסגר או תימכר לחברה אחרת, דבר שמפחית את ערך האופציות ל-0) וערבי גיבוש הזויים, אפשר היה לאמר שאין להם צורך בהתאגדות. אולם כאשר חברות ההיי טק מתנהגות בניבזות כלפי מי שנותן את כל כוחותיו ואת איכות חיי המשפחה שלו למען חברת ההיי טק, הרי שהתאגדות עובדים היה הכרחית. והבעיה היא לא בחברות ההיי טק אלא במנהליהן ובעליהן, שהם אלו שמקפידים לסחוט מהעובדים את כל מה שיש להם לפני הגיעם לגיל הפרישה (40 במקרה הרע, 35 במקרה הגרוע), וזאת בתמורה שאינה משקפת את תרומת העובד להצלחת החברה ולשכר / בונוס הגבוהים של הבלים ומנהלים.

    1. אתה מוזמן ללכת לעבוד בבנק. אני עובד בפיתוח כבר 15 שנים, השכר שלי יותר מהולם והתנאים שלי חולמיים. פרט לעורכי דין בכירים, עובדי נמל ועוד כמה קומבינטורים, אף אחד בארץ לא מרוויח בתור שכיר כמוני. אני לא עובד יותר מ 9 שעות ביום, אם אתה עובד יותר ולא טוב לך עם זה, לך תימצא מקום עבודה אחר. אם אתה לא מוצא, כניראה שאתה נימצא בתפקיד שתואם את היכולות שלך.

  4. כן להתאגדות, לא להסתדרות !!!

    ארגונים גדולים כמו אמדוקס יכולים להצמיח מתוכם התארגנויות עובדים ברוח ה דנ"א של ענף ההייטק. מה שטוב לעובדי נמל אשדוד לא מתאים לעובדי אמדוקס.

    ההסתדרות מעוניינת בדמי החבר. הכל עניין של כסף. אמדוקס מבחינתה היא JACKPOT של 5000 משלמי מסי חבר ברמת תמחור הגבוהה ביותר.

    אגב, אין להסתדרות יציגות באמדוקס. אחרת היו פונים לבימ"ש בכדי להכיר ביציגות. הנסיון של ההסתדרות הוא להשיג יציגות בצורה אלימה.

    בחוה"מ פסח הקרוב, מרבית העובדים לא יגיעו לעבודה מתוך בחירה של להיות בחופש עם המשפחה. אני מבטיח לכם שההסתדרות תדאג לספר שהסניפים היו ריקים בגלל השביתה. שימו לב לתזמון השביתה שחופפת לחוה"מ פסח … זה פרצופה של ההסתדרות.

  5. הכלל הוא שאין להכנע לסחטנות של המאפיה. וההסתדרות מפעילה מאפיה בשוני קטן מהמאפיות וארגוני פשע שטרם החלה בחיסולים.
    הנסיון של מאפיות ההסתדרות לכבוש את ענף ההיטק ינחל את הכשלון שלו כשהוא יצטרך לעמוד מול צוק כמו גיל שוייד שמאיים שניסיונות לערער את סדר העבודה בחברתו יביא לפיטורי מאות עובדיו והעברת עסקיו לחול שפרט לנזק למדינה כל עובדיו ישארו מחוסרי עבודה. זו נקודת המהפך אף שאינה דומה ומתאימה לגופים נותני שרות או תעשיה אבל הלקח יכול להלמד

  6. אין ועד באמדוקס. יש חבורה של מגלומנים שהמליכו את עצמם בחסות הסתדרות המושחתים

  7. לעובדי ההיטק שמתלוננים על העבודה הקשה והתגמול הלא הוגן…… אז כעובדת היטק לשעבר אין לכם באמת מושג מה זאת עבודה קשה ומה זה תגמול לא הוגן. מפרגנת מאוד לתעשיה הזאת שהיא מנוע הצמיחה והעתיד של ישראל אבל בואו תהיו מסוגלים להכיר ולהעריך את העובדה שהרוב בהיטק מקבלים פי שתיים ופי שלוש מהשכר הממוצע במשק ותנאים מעולים……זה לא המצב של רוב העובדים. ולצערי ההסתדרות מעט עוזרת לעובדים שלא מחזיקים את המדינה בביצים וכן עובדים סוציאלים לדוגמא רק יכולים לחךום על תנאים ושכר של הועדים החזקים כמו הנמל. אז ההסתדרות עוזרת אך לגמרי מעט למי שבאמת חלש ומוצצת (מכספי המיסים) עבור מי שחזק….

  8. הבעיה שההסתדרות חושבת רק על הכסף שתקבל ובשביל זה מנסה להציג הישגים קיצוניים שבסוף גורמים לירידה בביצועי העובדים. התפקיד של ההסתדרות צריך להיות פשוט – לתת ייצוג לעובד בזמן פיטורין (אגב זה לא קורה בכלל).
    מבחינת הרעת תנאים, בהייטק יש כבר מנגנון חזק ומצויין – אם החברה מחליטה להוריד משכורות או ימי חופשה אז העובדים יכולים פשוט לקום וללכת, מה שלא קורה במשרות ציבוריות וזה ברור לנו כי העובדים שם הם בעליי יכולות נמוכות ולא יצליחו למצוא כלום בחוץ…

  9. מאיפה בדיוק המצאתם את גיבובי השטויות האלה
    חבורה של אנשים בחסות ההסתדרות לא מוכרת עי אף אחד לא העובדים לא הרשויות ולא החברה, הכריזה סכסוך? עם מי עם עצמה?
    אז אני מכריז על סיכסוך עובדים עם נאסה ואנחנו מפסיקים לעבוד בימי שני בבוקר

  10. אמדוקס זה לא "הייטק". כל מי שעובד בתעשייה יודע, אמדוקס זה בית קברות לקריירות, פרט לשיכבה דקה של מנהלים וארכיטקטים, אמדוקס בקו"ח זה משהו שגומר לך את הקריירה. לא במיקרה אנחנו שומעים על התארגנויות עובדים בחברות כמו אמדוקס או קומברס, מי שנימצא שם בהחלט צריך לדאוג, מדובר בחברות שנימצאות בתחתית של התעשייה. המאבק הזה רק יזרז את הבלתי נימנע, עוד משרות באמדוקס יעברו להודו בקצב מהיר יותר. המצב עכשיו בתעשייה נהדר, אני מציע למי שעוד נימצא שם לברוח לפני שההסתדרות תחסל סופית את פעילות החברה בארץ. אני מאמין שעבודה למנהלים ואנשי מכירות תמיד תהיה שם, אבל מיותר להחזיק בישראל אנשי פיתוח ברמה נמוכה שכל תפקידם הוא לקסטם מערכות ללקוחות, את זה אפשר לעשות בהודו, בהרבה פחות כסף ובלי שלי יחימוביץ'

    1. מזוית אחרת- כל חברה עוברת שלבים של צמיחה, התבססות, צמיחה קבועה, התייצבות ודעיכה.
      בהייטק, חלק גדול מחברות לא זוכה לכך כי הן נסגרות או נמכרות באיבן.
      אמדוקס חברה גדולה ווותיקה, נמצאת כעת בשלב התייצבות/דעיכה.

      בשלב הזה, היא מצפה מהעובדים לסיים פרויקטים בזמן, לעבוד ללא תקלות, לתעד וכו'- ולאו דוקא לפתור בעיות טכניות סבוכות בזמן שיא; היא גם מנסה לחסוך בעלויות תפעול ע"י קיצוץ תקנים, פגיעה בתנאים וכו'.

      ברמה המעשית, בעוד שבשלב הצמיחה, המנהלים מושקעים בחברה יותר מהעובדים (אם לא בכסף ממש, אז במוניטין ובשעות עבודה), בשלב ההתייצבות המנהלים מרויחים כסף טוב בעוד עובדים נפגעים ומפוטרים. מהבחינה הזו, טבעי שהעובדים יתאגדו כדי לשמור על מעמדם.

      העובדים ניצבים בפני ברירה קשה- נוחות של להישאר במקום עבודה קיים ומוכר, תוך התאגדות לשמירה על תנאים, מול לקיחת סיכון ומעבר לחברה אחרת שבאמת צריכה את הכישורים שלהם.

      זה לא "יום שחור להייטק הישראלי". הידיעה שבשלב מסוים העובדים ידרשו חלק בעוגה היט טבעית, ואף יזם לא ירתע מכך שאם וכאשר יגיע למימדים של אמדוקס יצטרך להתמודד עם ועד.

  11. Just make my day
    אם השביתה לא תצא בשבת/ חג/ בדיחה אחרת, ישבתו לא יותר מ- 2% עובדי החברה.
    זאת תהיה תצוגת תכלית של עובדי החברה העובדים קשה מדי יום כדי להבטיח את מקום עבודתם, על אוכלי החינם שמצאו טריק כיצד לא לעבוד ולהבטיח את עצלנותם.

    יש אולי 20% מהעובדים שהיו שמחים להתאגד, אבל אפילו הם מבינים מה המשמעות של שביתה ובינינו הם מבינים שאם ישבתו יגלו שבעצם… אין הבדל. שכן, רוב תומכי ההסתדרות הם אלו עם הביצועים הפחות טובים שמנסים להבטיח את מקומם לא בעבודה קשה אלא בקביעות.

    זה לא שההנהלה נפלאה ומדהימה. זאת פשוט האמת הצרופה שהעובד הישראלי נותר באמדוקס עושה זאת כי הוא עובד קשה יותר ומסור לעבודתו יותר ממקבילו בהודו. אין לאמדוקס שום בעיה להעתיק את כל העבודה מחר בבוקר להודו או לשירותי OUT SOURCING

  12. אנחנו היום אומת סטארטאפ
    אימלה סבתלה אויה ואבויה
    לא רוצה כזה מין סויה.
    סטארטאפ זה קר ומלא רע בצבע אפור
    קר כפלדה וסכנה כמו בד אדום לשור.
    אין נשמה בזה אם כי מלא שכל מפחיד
    אמאלה הצילו מכונה של אפס בדיד.
    מטריקס נוהר כמו מפל סטטיקס
    נעשה עליו ליפעמים גם איקס
    אז מה אם בזה כסף כמו ים
    אני אולי לא רוצה להיות שם.
    הכל פה מיסתובב סביב בוכטות למכביר
    זה הפך לקונצנזוס ממש מקיר לקיר.
    אחים ואחיות תבינו ובלי תנאי
    אהבו דיברות הם אם לכל חי.
    אז יאללה מפיש אחרינו המבול
    אימרו במקום זאת אלוה איז קול.
    די לטררארילללה נירקוד בסולו ושייק
    מוסר הוא החשוב וטעים הוא כמו קייק.