המשחק של פוטין במזרח-התיכון

אפשר כבר לקבוע די בוודאות כי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין קורא נכון את המפה הגיאו-פוליטית במזרח-התיכון. רגע לפני שהמלחמה בסוריה מעמיקה, רגע לפני שהיא חוזרת לגבות קורבנות רבים ורגע לפני שהעלות הכלכלית של הלחימה הופכת להיות בלתי נסבלת עבור הרוסים – הוא מסיג (לכאורה) את כוחותיו מסוריה, ובכך הוא יוצא כ"מנצח". כך הוא מחזק את מעמדו במזרח-התיכון, ובמקביל בונה גשרים עם העולם הסוני והעולם השיעי. הוא יוצא מסוריה, יציאה חלקית בלבד, ומותיר שם את האיראנים והסעודים להתגושש בינם לבין עצמם. באותה העת ממש, גם השיעים וגם הסעודים רואים בו ערובה לביטחונם. אט אט, וככל שהאמריקנים נסוגים, מסתמן כי אין יותר אף סכסוך במזרח-התיכון שיכול לבוא אל פתרונו ללא מעורבות רוסית.

בשל השילוב של כמה גורמים בזירה הגאו-פוליטית ומרכיבים באישיותו, פוטין חייב לרשום לעצמו ניצחונות. היה מי שטען כי הוא לא קרא נכון את המפה השבטית הסורית, והתערב מתוך תקווה שיוביל להסדר מדיני שנידון לכישלון. מצב כזה לא בא בחשבון מבחינתו. פוטין לעולם לא יודה בטעותו: הודאה ב"טעות הסורית" לא תשמע בכלי התקשורת הרוסיים, אשר ממשיכים לשבח אותו ולהציג הצלחות בשטח, כגון שחרורם של כ-400 ערים וישובים מדאע"ש, ושחרורה של העיר תדמור.

עכשיו, כשהטורקים מאתגרים את הפסקת האש השברירית, פוטין מעביר את מרכז הכובד של הפעילות בסוריה לארדואן. הוא מאותת לקהילה הבינלאומית שהוא ה"האיש הטוב" בסיפור, והופך את ארדואן ל"איש הרע". ארדואן ימשיך לתקוף את הכורדים בצפון סוריה ולתמוך בארגוני טרור במדינה הסורית; הוא ימשיך ללחוץ על הרוסים באמצעות התמיכה שלו באזרבייג'ן. פוטין הבין שהפסקת האש לא תשרת את מטרותיו, כי היא עשויה להוביל להחלפת משטרו של אסד בדרכי שלום. לכן הוא יוצא מסוריה, כדי לא להיתפס כמי שאחראי על כישלונה של הפסקת האש. בכל מקרה, אם אסד "יזעיק אותו", פוטין יתייצב לדגל שוב ויוכתר כגיבור. באמצעות הגשרים החדשים שהוא בונה במזרח-התיכון, הוא יוכל לנווט את הקונפליקט הסורי מהבית – אך באופן שישרת את האינטרסים שלו.

גשרים חדשים

לא רק גשרים מטאפוריים חדשים נבנים אצלנו בשכונה. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ומלך ערב הסעודית סלמאן הכריזו בשבוע שעבר, לאחר הפגישה בין השניים בקהיר, כי הם חתמו על הקמת גשר אשר יעבור מעל הים האדום ויחבר בין שתי המדינות. עלות העסקה – כ-4 מיליארד דולרים. בניית הגשר – אחד מפרויקטים רבים, בהיקף של כ-20 מיליארד דולר, אשר נחתמו בין המנהיגים. למרות שהאירוע לא זכה לתהודה רבה בתקשורת הישראלית, צריך לדעת שמדובר בצעד היסטורי: מצד אחד, מדובר בחיבור בין שתי היבשות, אפריקה ואסיה, ומצד שני, המהלך יגביר את שיתופי הפעולה הכלכליים ביניהן. זהו גם מהלך פוליטי חשוב בדרך ליצירת גוש סוני, אשר יתנגד לעלייתה של איראן.

בנוסף לבניית גשרים, משתנים גם הגבולות במזרח-התיכון. במשך כמה עשורים הסטטוס של שני האיים סנפיר וטיראן נשאר בלתי מוגדר. במבצע קדש ב-1956 וגם במלחמת ששת הימים ב-1967, חיל הים הישראלי השתלט על שני האיים. הגבול הימי בין סעודיה למצריים הוגדר רק בשנת 2010, לאחר כמה סבבים של משא-ומתן. המצרים הכירו בגבולות הימיים החדשים, בשעה שהסעודים הבטיחו לפרז את האיים מנשקם. מאז, הצדדים נפגשו כמה וכמה פעמים על מנת להגדיר את הגבול הימי, ורק לפני כמה חודשים הושגו ההסכמות הסופיות הנדרשות לכך. חברים בוועידה המשותפת החליטו להעביר את השליטה לסעודים. לכאורה, הסעודים והמצרים מנסים לצמצם את נקודות החיכוך בין שתי המעצמות, ולחזק את שיתופי הפעולה הכלכליים. יש טוענים, כי הסעודים פשוט העמידו את א-סיסי בפני עובדה, כשהודיעו על הסיפוח של סנפיר וטיראן. לדידם, לנשיא המצרי, שלווה הון מהסעודים ואפשר להם השקעות רבות במדינתו, אין ברירה – הוא נכנע לסעודים.

כניעה זו עוררה התמרמרות רבה במצריים בקרב חוגים מסוימים. נשאר רק לקוות שא-סיסי עשה את החשבון, וכי ההתקרבות אל הסעודים לא תערער את היציבות במצריים. ב'ישראל היום' ניתח יצחק לבנון את המציאות החדשה, והמליץ לקובעי המדיניות בישראל לבקש מהסעודים הצהרה פומבית להשאיר את נתיב המים הבינלאומי חופשי לשיט לכל. למרות ההתקרבות בין ישראל לסעודים שחלה בתקופה האחרונה מאחורי הקלעים, יש לזכור שמבחינת סעודיה ישראל היא עדיין מדינת אויב. עוד יש להביא בחשבון, כי למרות ששר החוץ הסעודי עאדל אל-ג'ובייר הצהיר כי מדינתו מחויבת להסכמים אשר נחתמו בין מצריים לישראל, סעודיה טרם הצהירה רשמית על מחויבות זו. העסקה הסעודית-מצרית, לאור ההתקרבות בין שתי המדינות לרוסיה, מציבה בפני ישראל שאלה כבדת משקל: כיצד להמשיך לנהל את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה, ההולכת ומצטיירת כבעלת בריתן של הסעודים והמצרים מחד ושל האיראנים מאידך, במזרח-התיכון.

אם כן המערכה המתפתחת לנגד עינינו במזרח-התיכון מצטיירת כסבך יחסים בין (1) הגוש השיעי בראשות איראן, (2) הגוש הסוני סעודי-מצרי, ובקודקוד המשולש (3) הלוא היא רוסיה. מעניין לציין כי במקביל לאירוע החשוב הזה, נשיא רוסיה פוטין סיכם עם הנשיא המצרי א-סיסי על כינון מחדש של הטיסות הסדירות בין רוסיה למצרים. אולם זהו רק קצה הקרחון. נהוג להדגיש רק את הקשר בין רוסיה לאיראן, אך שורה של אירועים מעידים כי פוטין רוקד למעשה בשתי החתונות בו זמנית.

עם הפנים לרוסיה

מצרים, לאחר שהשתכנעה סופית כי אין לה מה לחפש בוושינגטון, ובייחוד לאחר שהנשיא אובמה התנצל השבוע על "הטעות הלובית", ממשיכה להתרחק מארה"ב ולהדק יחסים עם רוסיה.

פוטין כבר זכה לקבלת פנים מלכותית בקהיר בתחילת 2015, ולא מזמן גם היה אורח הכבוד בפתיחת תעלת הסואץ החדשה; כמו כן הוא חתם על חוזה להקמת מתקן גרעיני חדש במצריים. עסקת הנשק, בשווי 3 מיליארד דולר, נחתמה בין הרוסים למצרים; ולאחר שמומנה על-ידי האמירויות, הזרימה כסף רב לכלכלה הרוסית הקורסת עקב סנקציות כלכליות של המערב, זאת לצד מחירי הנפט הנמוכים. הרוסים והמצרים חתמו גם על הסכמים לקידום עסקים הדדיים בתחום הגז הטבעי, וכן סוכם שייבנה אזור תעשייה רוסי לאורך תעלת סואץ. מחזור המסחר שהתקיים בשנה שעברה בין שתי המדינות, הגיע ל-5.5 מיליארד דולרים: 86% יותר מאשר בשנת 2013. עם זאת, יש לציין כי עקב ירידת המחירים בשווקים בעולם ושינויים בשערי חליפין, במחצית הראשונה של שנת 2015 ירד הסחר ההדדי ב-16%.

מעבר לעובדה שלשני הצדדים (רוסיה ומצרים) יש אינטרס כלכלי מובהק להתקרב זה לזה על רקע התרחקותה של קהיר מוושינגטון, נראה שהסיבה המהותית ביותר לאיחוד האינטרסים היא דאע"ש: זהו האויב השנוא המובהק מבחינתו של א-סיסי כמו גם של פוטין. דאע"ש הולך ומשתלט על סיני, וגורם לחוסר יציבות בטוניסיה ובלוב השכנות. במקביל, מבחינת הרוסים, דאע"ש מהווה סיכון אסטרטגי. אלא שלפוטין, בשונה מלנשיא המצרי, יש יכולת להציג "קבלות" על ההתקדמות בלחימה נגד הארגון. לרוסים חשוב שהמצרים יעמדו בתשלומים, ואילו הגשר המקרב בינם לבין הסעודים מהווה בשורה טובה עבור הרוסים. הכלכלה המצרית, לאחר הזרמת כספים מסיבית מצד הסעודים, תהיה איתנה דיה כדי לעמוד בתשלומים.

מן העבר השני של המיצרים, הסעודים, למרות החיכוכים הקשורים למלחמה בסוריה, רואים גם הם ברוסיה שותפה אסטרטגית. בשנה שעברה הם הביעו התעניינות בטילי "איסקנדר" (9K720 Iskander) הרוסיים, למרות שעיקר עניינם היה לנסות, שוב ושוב, לשכנע את פוטין להפסיק לתמוך במשטר של אסד. הסיכוי לכך נשאר קלוש, בהתחשב בעובדה שרוסיה תמכה מאז ועולם, עקב שילוב של מניעים פוליטיים וכלכליים, במשטר הסורי: הזמנות מתעשיות כימיות רוסיות, תמיכה צבאית ואידאולוגית מאז ימי ברית-המועצות, הצבעות פרו-סוריות באו"ם, בסיס אספקה ותחזוקה של צי הים השחור הרוסי השוכן בטרטוס הסורית – אלו הם רק חלק מסיפור האהבה. כבר ב-2010 שלחה רוסיה לסוריה טילי "יאחונט" (P-800 Oniks) המתקדמים נגד ספינות; ולאחרונה שלחה טילים נוספים מהדגם המשופר עוד יותר: דגם שמצויד ברדאר המשפר את יעילותם במידה ניכרת. החלטת רוסיה, בקיץ האחרון, לבטל את האמברגו על מכירת טילי קרקע-אוויר מסוג S-300 לידי איראן, וההתערבות במלחמת האזרחים הסורית בספטמבר 2015, מדגישה ביתר שאת את המחויבות הרוסית למשטר הסורי בשנים האחרונות.

כמעט מראשית דרכה של הקואליציה הבינ"ל נגד דאע"ש, השמיעה רוסיה ביקורת באשר ליעילותן של ההפצצות האוויריות בהנהגת הסעודים, בתימן ובסוריה. ביקורת זו גברה בעקבות סירובן של טורקיה וסעודיה לבנות קואליציה אלטרנטיבית נגד 'המדינה האסלאמית', בהנהגת פוטין; קואליציה שתכלול גם את אסד. פוטין לא מוותר על אסד בדרך להסדר כלשהו במזרח-התיכון. אמנם, רוסיה רואה בדאע"ש איום ממשי לביטחונה, וארגון בלתי חוקי: פוטין דאג להוציא אל מחוץ לחוק את התגייסותם של אזרחים רוסים לארגונים שמטרותיהם "סותרות את האינטרסים של הפדרציה הרוסית", זאת לאור יכולתו של דאע"ש לערער את משטרו של פוטין מבפנים; זאת לאור הסיטואציה בקווקז, כשכמה ממפקדי אמירות הקווקז בצ'צ'ניה ובדגסטאן נשבעו אמונים למנהיג ארגון 'המדינה האסלאמית', אבו בכר אל־בגדאדי.

למרות ההצלחות היחסיות בלחימה נגד דאע"ש, רוסיה מרגישה לא מספיק בטוחה לגבי התמיכה של העולם הסוני. לא פעם האשימה את הטורקים ואת הסעודים בתמיכה בקיצוניים במלחמה בסוריה. העולם הסוני, מצדו, מנסה להתאחד כנגד האיראנים ורואה ברוסיה ערובה לביטחונם. פוטין מבין זאת היטב, וכפועל יוצא מכך, הוא מברך על בניית הגשר בין היבשות – דבר שיאפשר לו כינון גשרים פוליטיים אל תוך העולם הסוני והעולם השיעי בו בזמן.

ד"ר יבגני קלאובר הוא חוקר מזרח אירופה ואלימות אתנית בחוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל-אביב