למען צה"ל, למען החיילים

הציבור הרחב לא מתגייס נגד צה"ל, הרמטכ"ל או כל דמות אחרת. הציבור בא לעודד ולחזק חייל צה"ל, סמל אלאור עזריה, אל מול מחדלם של ראשי מערכת הביטחון שהרשיעו אותו בלי משפט

לא נגד הצבא. צילום: יונתן סינדל /פלאש90

עצרת התמיכה בסמל אלאור עזריה, החייל שירה במחבל הדוקר בחברון, אמורה להתקיים מחר בערב בכיכר רבין – והארץ סוערת. בתקשורת, רובה ככולה, וכך גם גורמים שונים במערכת הפוליטית, מתנגדים לעצם הרעיון של הפגנת תמיכה.

מעניין. רק לפני חמש שנים, בשנת 2011, אותם אנשים בדיוק טיפחו, עודדו והרעיפו שבחים על מחאה אזרחית אחרת שצמחה מלמטה – המחאה החברתית. אמנם גם כאן מדובר בציבור רחב שמבקש להביע עמדה, אך הפעם היא לא העמדה המתאימה לציבור ה"נאור". מכונת התעמולה של השמאל החלה לפעול במלוא המרץ, ושני אמנים שהיו אמורים להופיע בעצרת כבר ביטלו את השתתפותם.

כדאי לחזור ולהיזכר בסקר שפורסם בחדשות 2 לפני כשבועיים. באותה העת, 57% מהנשאלים השיבו כי את החייל לא היה צריך לעצור ולא לחקור.68% חשבו כי היציאה בפומבי של הרמטכ"ל ושר הביטחון נגד החייל היא צעד שגוי. על-פי ניתוח של חברת Buzzila שנערך במקביל, לא פחות מ-82% מכלל ההתבטאויות ברשתות על האירוע הביעו תמיכה בחייל.

המספרים הללו מוכיחים כי לא מדובר בשוליים קיצוניים, אלא בתנועה רחבה של אזרחים שהבינו כי יש כאן בעיה.

והם צודקים. בכירי מערכת הביטחון, ובראשם שר הביטחון משה יעלון, מיהרו מדי לחרוץ את הדין מיד לאחר התחקיר הראשוני. "חייל שסרח" הם כינו אותו, בלי משפט ועם 'בצלם'. די היה להם בסרטון אחד ותחקיר ראשוני בלבד כדי לזעוק בראשי חוצות כי התנהלותו של אלאור נגדה את ערכי צה"ל, המוסר ואף היהדות – זעקה שהיא לא רק בעייתית מבחינה אתית ומוסרית, אלא היא גם פוגעת בהליך השפיטה התקין ועשויה להיות לא חוקית.

כך, לוחם בצבא ההגנה לישראל, שהרג מחבל בנסיבות מסוכנות, הובל באזיקים כאחרון הפושעים, בעוד הפרקליטות הצבאית דורשת שוב ושוב – ורוח המפקד בגבה – להאריך את מעצרו. בית-המשפט דחה תביעה זו לא פעם – אלא פעמיים. בשעות אלו ממש קבע בית-הדין הצבאי כי עזריה יישאר במעצר פתוח ואף יוכל לצאת לחופשת הפסח. מסתבר גם בינתיים שלא מדובר במפלצת, באדם אלים עם רקע בעייתי, אלא בחייל משקיע, מצטיין, ממשפחה טובה.

האנשים שם למעלה איבדו פרופורציות, והעם חש זאת היטב. אך המקרה שלפנינו חמור עוד יותר: מדובר במחדל פיקודי, מוסרי, מקצועי ופוליטי. במקום שהצבא יגבה את חייליו ויטען לחפותם המלאה כל עוד לא הוכח אחרת, הוא טוען לאשמתם. מג"דים נשלחו לתקוף את התנהלות החייל מעל דפי 'ידיעות אחרונות'. ההדלפות לכתבים הצבאיים לא חדלו עד עתה. במקום להנמיך את גובה הלהבות, יצא שר הביטחון – שהרשיע את החייל בפומבי, ללא סמכות, ללא הוכחות וללא משפט – וכינה את הציבור הזועם "ראשי כנופיות".

הציבור חש שהצמרת הצבאית נתפסה בקורים שטוו ארגוני השמאל הקיצוני, שמייצרים לחץ מוסרי-כביכול ומשחיר את פניהם של לוחמי ישראל. בעוד הציבור מגלה אורך רוח ולא שוכח מיהו האויב האמיתי, מסתבר לו שדווקא ראשי מערכת הביטחון נופלים בפח של השמאל הקיצוני, ורגישים לביקורת יותר מאשר לאווירה המלחמתית בה נתון הציבור. החיילים נדרשים לנורמות המשפטיות והאזרחיות שרוצים לכפות ארגוני השמאל, והם לא רק מסתכנים בחייהם, אלא גם נענשים ונרדפים על כל שגיאה, כמו היו מאפיונרים, עבריינים ופושעים, ולא חיילים מלאי גבורה העושים מלאכת קודש, גם אם הם טועים לפעמים כאחד האדם (ואפילו זה עוד לא הוכח).

לו רק היו משכילים הקודקודים להסתפק בהודעה הצפויה, להתנהג בממלכתיות ואחריות הראויה למפקדים ולצמרת הביטחונית, ולבקש מהציבור סבלנות, כנראה שכל הסערה הזו לא הייתה באה לעולם. אך הם כבר טיפסו על עץ גבוה, ונראה שאין סולם בסביבה.

הציבור הרחב לא מתגייס נגד צה"ל, הרמטכ"ל או כל דמות אחרת. הציבור בא לעודד ולחזק חייל צה"ל, סמל אלאור עזריה, אל מול הטעות של ראשי מערכת הביטחון שהרשיעה אותו בלי משפט וסימנה אותו למערכת המשפטית והבינלאומית. הציבור נותן לחייל את הגיבוי שהייתה צריכה לתת לו המערכת, את העידוד המגיע לו מתוקף שירותו והצטיינותו בצבא. הציבור מתקן את הטעות והעוול שגרמו לאלאור ראשי הצבא. בכך מפגין הציבור הבנה דמוקרטית מפותחת וראויה לשבח.

אין כאן חדש. הציבור תמיד דואג לחיילי צה"ל ויגבה אותם, כפי שגם עשה במלחמת לבנון השניה ובמבצעים השונים בעזה, וכפי שעשה לנוכח "ממצאים" אחרים של השמאל הקיצוני נגד צה"ל. גם הפעם הציבור נעמד ויעמוד מאחורי חייל צה"ל. הציבור לא מפגין רק כדי לעודד את אלאור, אלא גם למען החיילים, למען הלוחמים, למען הצבא. הציבור מסמן לצמרת הביטחונית והפוליטית את הטעות שעשו, ויש לקוות שהם יפיקו מכאן את הלקח.

אכן, בשלה העת לצאת לרחובות. אם לשפוט על-פי הדופק ברשתות החברתיות, ציבור גדול חיכה לרגע שבו מישהו ירים את הכפפה. אם לשפוט על-פי התגובות ההיסטריות של השמאל ושל שר הביטחון, ההפגנה הזו באה בדיוק בזמן. הפגנה למען צה"ל ולוחמיו, פשוט משום שאין לנו ברירה אחרת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. לא רציני…
    הציבור לא נגד "הרשעה בלי משפט". המחאה הציבורית מתרכזת בכך שלא מגבים אחד "משלנו" נגד אחד "מהרעים". הרמטכ"ל הבהיר יפה מאוד שהמערכת תגבה חייל שטעה אבל תעניש חייל שניצל את מעמדו כדי לקחת את החוק לידיים.
    בצבא יש כללים. ככה זה עובד ולא בגלל השמאל הקיצוני.

    1. לא מדויק:
      הרמטכ"ל ושר הבטחון קבעו נחרצות שהחייל סרח, שהוא נהג שלא לפי מה שמקובל בצה"ל ושעליו להענש בחומרה. בכך הם פגעו גם בתקינות ההליך המשפטי, וגם בתחושת הגבוי שיש לחיילים בשטח. הרמטכ"ל, בשלב השני, ואחרי שהבין את עומק השבר וחוסר האמון שמתפתח בצבא, ניסה באופן מגומגם ומבולבל להסביר שצה"ל יגבה חיילים שטעו אבל יעניש חיילים שלקחו את החוק לידיים.
      בצבא אכן יש כללים ויש לכבד אותם. כלל בסיסי הוא לתת למערכת השיפוט הצבאית לפעול ללא התערבות מלמעלה.
      עושה רושם שהשר והרמטכ"ל לא חשבו לפני שהגיבו, וכעת הם מנסים ללחוץ בכל הכח על מערכת המשפט הצבאית כדי שלא לצאת טמבלים, תוך רמיסת הכבוד למערכת הזו ותוך פגיעה קשה באמון החיילים במפקדיהם.

    2. אתה כותב – "אחד משלנו", ""מהרעים". זו בדיוק הבעייה וזה ההבדל בינינו לבינך. עברנו המילים האלו הם מהותיות. לכן אנחנו לא שמים אותן במרכאות. אנחנו לא מהאו"ם ולא ניטרליים אלא לוקחים צד במאבק הזה, כנגד הג'יהאד והאנרכיה. מפני שזו מהות המאבק. זו בשום פנים ואופן לא מלחמת עצמאות של עם מסכן וכבוש. זו מלחמת עולם כנגד דת רצחנית, המעוניינת לכבוש את העולם כולו, ולעצב אותו מחדש בצלמה המעוות.
      עכשיו וודאי תשאל, מה זה קשור לחייל אחד ולמחבל אחד? ובכן, במלחמה כזו, הכל קשור וכל הפרטים מתחברים זה לזה. זה בדיוק הכשל המחשבתי שלך ושל החושבים כמוך. אתם פשוט מסתכלים על כל אדם, על כל אירוע ועל כל זירת התרחשות בנפרד, ומסרבים לראות את הקשר ביניהם. אתם מחפשים רק את מה שנקרא "הגורם האנושי", ומסרבים להכיר בחשיבות הגורם הכלל אנושי.

  2. מאמר פחדני שמחפש לחסות בצילו של הקונצנזוס המפוברק שיצרו התקשורת והמשפטיזציה של צה"ל. מוקד ההפגנה אינו הרשעתו הציבורית הפומבית של החייל לפני משפט. השאלה היא על מה בדיוק מעמידים את החייל הזה למשפט? החייל מילא את תפקידו. וגם אם יש הסבורים שעבר על החוק. צריך לומר בפה מלא: במדינה שמסכימה לשחרר מאות מחבלים רוצחים תמורת חייל אחד, אסור בשום פנים להשאיר מחבלים חיים בזירת הפיגוע. הטירוף של עסקת שליט ביטל לחלוטין את הלגיטימיות של הוראות הפתיחה באש שלך צה"ל. הן לא מחזיקות מים והעם תובע: או לחוקק חוק שימנע מהממשלה שיקול דעת, ויכתיב כמה מחבלים ניתן לשחרר תמורת חייל אחד (ויאסור לחלוטין לשחרר מחבלים רוצחים), או לחוקק עונש מוות למחבלים רוצחים, או לשנות את הוראות הפתיחה באש, בהיעדר חקיקה שמונעת עסקאות שחרור מטורפות, או עונש מוות למחבלים רוצחים. בתנאים הללו, הוראות הפתיחה חייבות להיות: במצב של סכנת חיים יש לירות במחבל כדי להרוג ואח"כ לוודא הריגה.

    1. ירי במחבל מנוטרל, דקות אחרי שהוא כבר נורה ונפצע הופכת למעשה את החייל בשטח לחוקר, שופט ותליין. אם אתה רוצה להימנע מעסקאות שליט למיניהן, וחושב שצריך להרוג מחבלים, אפשר להעביר חוק עונש מוות למחבלים (בשביל מה יש ממשלת ימין ורוב ימני בכנסת?).
      העמדה שלך, למרבה האירוניה, היא צעד נוסף לעבר האנרכיה: בלי משפט, בלי ראיות, כל דאלים גבר.

  3. אני חושב שהחיל הבין שמאחורי הפקודה הגלויה (שנתנת מתוך כניעה לדעת הקהל העולמית, בי.די.ס. וכיו"ב) ישנה פקודה אחרת, סמויה, שמבטאת את הרצון האמתי של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל.
    למסקנה זאת אפשר להגיע גם מתוך מה שנראה לחייל כשכל ישר (החיל ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ע"י הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2) וגם מספורים שהוא שמע (נכונים או לא) על תקדימים רבים של הרג, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.

  4. היגיע הזמן שיהיה מישקל לרצון העם.מנהלות אותנו שתי אליטות מימסדיות שהישתטלתו על כל השטח.המימסד ישיבתי חרדי והמימסד שמאלי.פנו בבקשה חלק מהמקום לרצון העם ולאדם הלאומי.צעדו כמה צעדים אחורה בבקשה.לא כל החוכמה זה מימכם.כל אחד יש דעות משלו על כל דבר ודבר.לא תמיד אסכים עם דעת ההמון.אבל באמת היגיע הזמן שקולו של העם ישמע.הרי זה משמעות הדמוקרטיה האמיתית.אדם לאומי נירדף עד העצם באשמת שני מימסדים אלה.זכותי בתור לאומית לחשוב מה שאני רוצה.כולנו עיבריים עיבריים עיבריים.ואוו איזה מילה יפה.מיליון פעם עיבריים.לפני המילה יהודי.וזה אולי כל הסיפור. שניהם יותר יהודים ופחות עיבריים.המימסד החרדי גלותי באופן מפחיד המימסד השמאלי אותו דבר נושא עיניו החוצה בהערצה להוליווד עם גוונים קומוניסטים.אולי בשניהם יש מהקומוניזם.ואיפה ארץ ישראל העיברית עיברית עיברית.תעלה ותבוא מורשת ארץ ישראל העיברית של גיבורי התנך.די לגלותיות פויה די די די.
    כולנו נביאים יעני בני ישראל הנפילים
    בוודאי ובוודאי לא מזרם הכסילים.
    עיברי דע מאין באת ולאן אתה הולך
    וככה צעד אחר צעד תהיה אתה למלך.
    עיבריה היא ישראל יפה ומתוקה ממש
    ניבנה אותה עם נשמה וגם בלי קראש.
    כפרה יפה שלנו.ישראל זה לעלות
    בסולם של אמת ויושר ובלי קללות.
    טררררראם טרארי הנה אלוהי האבות יוהו מוהו
    אכן האחד ויחיד המשיח העולמי משהו מישהו.
    כל כך הרבה קש,אכלנו בשביל הרגע הזה
    עולם,היכונו בני אנוש,לגדול מכולם מחזה.
    אז יאללה שם חם ויפת הכונו בקיצור ולעיניין
    כדור הארץ ישיל עורו לחדש ולקדמוניות הביניין..
    זה בחזרה לעתיד בחזרה לגן עדן שלנו הניפלא
    שיביא את השלם.ההרמוניה והשקט ובלי בהלה.

    1. נכון שאנו חושבים ימין אבל רבותי הימניים עלינו להוקיר את השמואל אלו אינם אויבים,
      זכות דעתם ומעשיהם על פי רב תורמים לחברה ולמזלינו אנו בחברה בה לפרט יש זכות מחשבה וביטוי
      עצמי ולא ההינו רוצים אחרת ,
      ולעצם הנושא , בצבא להבדיל מחברה אזרחית המפקד הוא שחורץ דין ונורמות כך שלגרור את הצבא
      לשדה של הנורמות והמישפט האזרחי או הפלילי זהוי טעות ,
      כדאי לדון אם כך על פקודות ונהלי הצבא בעינין פתיחה באש,
      אני מציע לימין שיזום ניסוח פקודות המאפשרות ירי על מנת להרוג כנגד טרור ומבצעיו ובכל מצב!
      וישחרר את הצבא מנהלים ופקודות שאינם רלווטים למילחמה בטרור

  5. החייל האח נמצא ברשות הרשות המוסמכת והיא צבא הגנה לישראל. עם כל הכבוד להפגנות ולהתלהמות ברשת יש לתת למערכת לעשות את שלה. בינתיים הוגש כתב אישום, יש בית משפט והוא יחליט בהתאם לחוקי המדינה וצה"ל. אבוי לנו אם הרחוב הוא זה שייקבע . כפי שלא מתקבל על הדעת הפגנות נגד החייל עם דרישה להאשים אותו ברצח כך לא מתקבל על הדעת לזכות אותו בלי משפט רק כי הרחוב החליט שכך נכון לעשות. להערכתי הצנועה כל הפעולות למענו רק תזיק לו כי ישפטו אותו לחומרה למען יראו ויראו.
    סומכים על צה"ל שיגן על המדינה ? אז תסמכו עליו שיעשה משפט צדק ובלי הפרעות . וזהו.

    1. סומכים על צה"ל? אחרי הנסיגה מלבנון ומעזה כשהצבא ברח עם זנב בין הרגליים מול ארגוני גרילה קיקיונים, מלחמת לבנון 2 והמלחמה האחרונה בעזה שנמשכה 60 יום ללא הכרעה, רק מטורף, חסר אחריות ומנותק מהמציאות יסמוך בעיניים עיוורות על צה"ל שמאז מלחמת יום הכיפורים הפך לגוף שמן, מסורבל ומסואב. צה"ל לא יודע, לא מסוגל ולא רוצה לנצח את האויב. וכפי שהדגימה מלחמת לבנון השנייה, זו לא רק בעיה פוליטית, זו בעיקר בעיה צבאית. לכן, הביקורת על צה"ל היא המעשה הכי פטריוטי שיהודי יכול לעשות.

    2. מייק, כל מילה נכונה, אך שאלה לי אליך:

      "כפי שלא מתקבל על הדעת הפגנות נגד החייל עם דרישה להאשים אותו ברצח…"

      האם לדעתך זה לא בדיוק מה שעשה הרמטכ"ל, כאשר בחר להתבטא כפי שהתבטא על סמך תחקיר ראשוני בלבד? אולי לדעתך ולדעתי לא, אבל איך אפשר להאשים את הציבור שמסיק מסקנה בדיוק כזאת?

      לא היה עולה לו דבר, אילו היה פשוט מזכיר שלצה"ל יש מערכת משפטית שצבאות העולם הנאור מייחלים לה, שהתקרית תיחקר באופן מקצועי והחייל ישפט לפי הליכים מסודרים. במקום זאת, בחר מרצונו החופשי לחרוץ פסק דין "בבית המשפט של דעת הקהל" — ומחר בערב ישפט גם הוא באותו בית משפט בככר רבין.

      הוא היה אמור לדעת טוב יותר. שיאכל את הארוחה שבישל. זה דווקא תירגול טוב בשבילו, אם הוא מתכנן קאריירה מדינית בתום תפקידו הצבאי. כך ילמד שלכל משחק פוליטי יש מחיר פוליטי.

    3. סוציולוג בלי קשר למאמר לנסיגה מלבנון יש פלוס ומינוס הפלוס הוא שלא היה לנו מה לעשות שם מלכתחילה וגם כל שני וחמישי נרצחו לנו חיילים המינוס שזרקנו את צד"ל לכלבים .
      לגבי מלחמת לבנון ה – 2 הדרג המדיני והצבאי אכן נמנע מלהכנס לבוץ הלבנוני בהתחלה בשל סיכון החיילים מה שלאחר הכנסת החיל היבשתי איבדנו הרבה מיקירנו ולכן הדרג המדיני והצבאי ניסה מהתחלה להכריע את המערכה ע"י חיל האוויר בלבד. אם זה היה החלטה נכונה או לא? אני לא חושב שזו השאלה הנכונה, השאלה הנכונה היא האם צה"ל היה מוכן למערכה הזאת. וזה לצערי תשובה שלילית .
      להגיד לא רוצה לנצח את האוייב ולהגיד שצה"ל היא המעשה הכי פטריוטי שיהודי יכול לעשות זו אמרה טיפשית לחלוטין שמזל שרוב העם לא חושב כמוך.

    4. כישלון המערכות האחרונות בעזה והפיאסקו של מלחמת לבנון השניה הן בדיוק תוצר של המציאות שאנשים כמו הסוציולוג כאן יוצרים. כאשר שולחים חיילים לעצור צורבי דיסקים,לטחון מחסומים, להרביץ לערבים לא חמושים, להתעמת עם ילדים קטנים ולירות במחבלים מנוטרלים, מקבלים צבא שרמתו המקצועית מתחת לכל ביקורת והחיילים שלו לא זוכרים איך נראית מפה ומתי היו בפעם האחרונה במטווח.

  6. זה שדרש לא לרוקן מחסניות, רוקן אותה על על החייל, בתגובה אימפולסיבית של, מקסימום, מ"כ. כן. המחאה צריכה להיות על הרמטכ"ל, גולנצ'יק קאעקר ועל כל הקצינים השמנמנים שם, שהצבא בשבילם זו קריירה.

  7. הנטיה האנושית לקיטוב כל-כך ממכרת ומסוכנת. מדוע אנחנו פשוט לא יכולים להסכים עם העובדות היבשות ולהסיק מסקנות מבתקשות בקור רוח:

    1. מהסרטון עולה שהחייל פעל על דעת עצמו ולא נראה כאילו נשקפה סכנה למי מן הנמצאים ליד (ניתן לראות לפיהתנהלות האנשים האחרים בזירה שהמחבל המנוטרל כבר לא היווה סכנה). אם מניחים שאלה הם פני הדברים (כפי שגם התברר במהלך המשפט) הרי שמדובר במעשה שלא יעשה על פי הקוד המוסרי שמקובל של צה"ל. לכן התגובות הקשות של צמרת הצבא.

    2. הרמטכ"ל ושר הביטחון פעלו בצורה לא נאותה ומזיקה לכולם כאשר נתנו דרור לתחושת הבטן שלהם, שכן גם אם בסרטון נראית לכאורה התנהלות אסורה, אין הם מכירים את כל הפרטים, ובהינתן מכונת התעמולה המשומנת של הצד השני, ראוי היה שמן ההתחלה היו אומרים אך ורק שהנושא ייחקר ולא יחרצו דין עוד בטרם החקירה אפילו החלה. ראוי שיודו בכך בפומבי הם עצמם וגם אלה שחושבים שהחייל צריך להישפט.

    3. בניגוד למה שטוען כותב המאמר, רוב התומכים בחייל אינם עושים זאת ממניעים נעלים של עידוד צה"ל, אלא תגובה אינסטנקטית למה שנתפס בעיניהם כאי צדק והיפוך התוקפן/קורבן – תגובה טבעית ומקובלת אך פופוליסטית ומסוכנת באותה המידה. בפועל, רוב האנשים הללו תומכים בחיסול המחבלים בזירה גם אם נוטרלו וכבר אינם מהווים סכנה – לא מתוך ניתוח מושכל, אלא אינסטנקטיבית – למעשה מוחים על כך שהמדינה לא פועלת על פי עמדתם.

    4. חיסול מחבלים גם אחרי ניטרולם היא סוגיה מאוד מורכבת בעלת המון רבדים פרגמטיים, אתיים ופוליטיים אשר כדאי וראוי לדון עליהם (ולא לפסול אותם כתאוות נקם ותו לא). כיוון שאני חושב שאנחנו מצויים במלחמה, שיקולים פרגמטיים נראים בעיני חשובים מאחרים. כך לדוגמא, בהינתן הכאוס השורר בזירות פיגוע בדקות הראשונות, קיים סיכוי לא בטל שאנשים חפים מפשע יחוסלו כתוצאה מטעות בזיהוי (ראה מקרה ת"מ באר שבע). זה גם הטיעון העיקרי בדבר אי אפליה במתן עזרה ראשונה. לעומת זאת, גם הפרספקטיבה של טיפול רפואי, הוצאות משפט, הוצאות כליאה ולאחר מכן סיכוי גבוהה שהמפגע עלול להשתחרר בעיסקת שבויים קרובה, כל אלה טיעונים משכנעים לצד השני. חבל שאין בארץ דיון רציני על עונש מוות למחבלים עם דם הידיים. גם אם סופו שלא יתקבל, היה זה נותן קול למצדדי המהלך ויותר לגיטימציה למערכת על שאינה מתעלמת מנתח גדול מאוכלוסייתה.

    5. אם מעשי החייל מהווים הפרה של החוק והקוד המוסרי של צה"ל כפי שהוא נתפס כרגע, ראוי שיעמוד למשפט. אך יחד אם זאת, ראוי גם שמשקל רב יינתן לעובדה שאנו בעיצומה של מלחמה א-סימטרית, ולא פעולת שיטור חד-פעמית. כמו כן, יש להתחשב במצב הפסיכולוגי שבו שרויים חיילים על בסיס יומיומי, מציאות יומיומית קשה של התנהלות מול אוכלוסייה עויינת, פקודות לא חד-משמעיות ואילתורים בשטח, פגיעה ואף רצח של חבריהם ואזרחים חפים מפשע וכו' – כל אלא לא יכולים שלא להשאיר את חותמם ולבוא לידי ביטוי בפעולות נקם. רמת האיפוק הסטרילית המצופה מהחיילים שלנו איננה אפשרית, והמקרה הזה הוא דוגמא קלאסית של חוסר יכולת להכיל את התסכול הזה.

    כך שלסיכום, יש טענות ראויות לשני הצדדים וכדאי שכל צד יכיר בכך מחד אך גם בחולשות שלו מאידך. על בסיס העובדות שהתבררו מאז, החייל סרח, אך לא מדובר ברוצח. לצערי חלק לא מבוטל מהתומכים בחייל אכן פועלים מתוך הזדהות שבטית והיו יוצאים להגנתו גם אם היה יורה במחבל אזוק שללא ספק לא מהווה שום סכנה, שזו גישה מאוד מסוכנת, שכן רק לממשלה ומערכת המשפט יש סמכות כזו (באם תעוגן בחוק).

  8. דברים שרואים משם
    |
    אני חושב שהחיל הבין שמאחורי הפקודה הגלויה (שנתנת מתוך כניעה לדעת הקהל העולמית, בי.די.ס. וכיו"ב) ישנה פקודה אחרת, סמויה, שמבטאת את הרצון האמתי של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל.
    למסקנה זאת אפשר להגיע גם מתוך מה שנראה לחייל כשכל ישר (החיל ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ע"י הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2) וגם מספורים שהוא שמע (נכונים או לא) על תקדימים רבים של הרג, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.