השופט חנן, והפוליטיקאי מלצר

תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, הוא באמון הציבור … כי השפיטה נעשית באופן הוגן, נויטרלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של עניין אישי בתוצאה.

– פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר

השבוע ניתן פסק-דין בעתירה של מפלגת 'יש עתיד' נגד ראש-הממשלה נתניהו, שדרשה לאסור עליו להחזיק בתפקידי שר במקביל לכהונתו כראש-ממשלה. בפסק-הדין נדחתה העתירה ברוב מוחץ, כאשר 4 מתוך 5 מהשופטים הסכימו כי אין בכך פסול, בעיקר כשמדובר במעשה שלטוני הנוהג בישראל מזה שנים רבות ותחת ממשלות שונות.

על רקע דחיה נחרצת זו של העתירה הפוליטית, בולטת העובדה ששופט אחד – חנן מלצר – סבר שיש לקבלה. נימוקיו של מלצר הם לעתים מעט משונים. למשל, יש לו נימוק מטפורי: "ראש הממשלה הוא מנצח על התזמורת ולא אחד הנגנים". יש לו גם טענה תמוהה ביותר מתחום המשא-ומתן הקואליציוני: החזקת התיקים הפנויים אצל ראש הממשלה "'משדרת' לשרים המכהנים ולאופוזיציה כאחד כי יש להם כביכול "סיכוי" להתמנות למשרדים הפנויים" כותב מלצר, הסבור ש"בכך גלומה פגיעה בעצמאותם". כלומר, לפי מלצר יש לאסור על ראש-הממשלה לפתות בתפקידים מפלגות ושרים שהוא חפץ בתמיכתם, או, במילים אחרות, לקיים משטר דמוקרטי קואליציוני כמו זה הקיים בישראל.

פעיל פוליטי בעבר, שופט בהווה

אבל האמת היא שלנימוקים משונים כבר התרגלנו. הקושי העיקרי שמצאנו בחוות דעתו של מלצר נעוץ בכך שעמדתו בולטת בייחודה לאור הרקע הפוליטי המובהק שממנו הוא מגיע. ממילא מתגנב החשש ללב כי עמדתו השיפוטית החריגה עשויה להיות מושפעת מדעותיו ועמדותיו הפוליטיות.

זאת יש לדעת: השופט מלצר פעל כפעיל פוליטי במשך שנים ארוכות, עד סמוך להיבחרו לכס השיפוט. פעילותו הפוליטית לאורך השנים מגוונת. הוא החל את דרכו בשנות ה-70, כחבר במפלגת ד"ש. מיד לאחר המהפך הוביל מלצר את ההתנגדות לשלטון הימין החדש והיה מהקוראים למפלגה לא להצטרף לממשלת בגין. במהלך שנות ה-80, עבר מלצר לתנועת 'שינוי', שהצהירה כי לא תשב בקואליציה עם הליכוד, ופרשה מממשלת האחדות הלאומית כאשר ההובלה עברה לליכוד במסגרת הרוטציה. כאשר שינוי חברה למרצ עבר מלצר ל'מפלגת העבודה', ובשנת 1996 אף התמודד בפריימריז למפלגה. הכשלון בפריימריז יצרו בו תחושת מרמור והוא ביקר בחריפות את שיטת הפריימריז במפלגות.

בשנים שלאחר מכן עמד מלצר בראש וועדת החוקה של מפלגת העבודה, עמדת מפתח במנגנון המפלגתי המעניקה כוח רב לאוחז בה, מקנה היכרות אישית עם רוב הדמויות הבולטות במפלגה, ומחברת לאינטרסים מפלגתיים מרכזיים. מלצר שימש בתפקיד עד לשנת 2004, לערך הזמן בו עלה שמו כמועמד לכס השיפוט העליון.

יש מכנה משותף בולט לפעילותו המגוונת של מלצר, שאפשר לתמצת בסיסמא: "רק לא ליכוד". רקע שכזה בוודאי מעמיד באור מטריד את עמדתו בפסק-הדין. לכל שופט עמדות מוקדמות והשקפות עולם אישיות, זו מציאות החיים. הנחת היסוד של מערכת המשפט היא שהשופטים מסוגלים להניח בצד דעות קדומות כאשר הם דנים בסוגיה משפטית. אבל חובה לשאול: עד כמה אפשר למתוח את הטענה הזו? מתי היא חורגת ממתחם הסבירות? מתי היא מפסיקה להיות מידתית?

במיוחד הדברים נכוחים כאשר מדובר במערכת הצדק, המבוססת בין השאר על כך שאין בה אפילו מראית-עין של הטיה. כפי שציטטנו את אהרן ברק לעיל, דרישתו החד-משמעית הייתה שלא נמצא חשד אפילו ל"אבק של עניין אישי בתוצאה". במקום אחר הציב הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון נורמה נוספת: "לא זהותם של הטוענים היא שמכריעה את הדין, אלא משקלם של הטיעונים".

האמנם ניתן לצפות ממלצר שיקיים נורמות אלו, בעתירה מצד מפלגות שהוא מזדהה איתן נגד ראש-ממשלה שבמהלך חייו הפוליטיים הקודמים הוא נאבק בו? האם לא מועמד כאן מלצר במבחן שהוא מעל לכוחותיו של בן אנוש, בוודאי כזה שהיה נלהב כל כך והשקיע במהלך חייו מרץ וזמן רבים כל כך כדי לסלק את הליכוד מהשלטון ולנצח את נתניהו בבחירות?

יש למצב זה פתרונות פשוטים: אפשר לקבוע שבית המשפט לא דן בעתירות כאלה, בעבר הלא-רחוק הן הרי היו נדחות על הסף מכיוון שהן לא שפיטות. בנוסף, אפשר לשנות את הליך מינוי השופטים ולהפוך אותו לשקוף יותר ויש עוד שינויים יסודיים רבים שכדאי לקדם. אך במצב הנוכחי המבוכה מפסק הדין רבה.

פנינו למערכת המשפט, ושאלנו מדוע אין גילוי נאות בפסק-הדין ומדוע לא פסל עצמו השופט מלצר מלשבת בדין, כאשר החשש ל"אבק של עניין אישי בתוצאה" בולט כל כך, במיוחד לאור המחלוקת המקצועית המתגלעת כאן בינו לבין ארבעת השופטים האחרים. זו התשובה שקיבלנו, ישפוט הקורא כמיטב דעתו.

תגובת כבוד השופט חנן מלצר באמצעות דוברת מערכת בתי המשפט:

השופט ח. מלצר התמנה לתפקידו באוגוסט 2007, כאשר הרקע שלו היה ידוע. מעת ששמו עלה כמועמד לשפיטה הוא התנתק מכל פעילות ציבורית ומאז מינויו אין על השופט מלצר מרות כלשהי, זולת מרותו של הדין.