תנו לאכול ג'אנק פוד בשקט

שר הבריאות ליצמן יוצא למאבק ב"מגיפת ההשמנה" באמצעות רגולציה ומיסוי. הוא אינו הראשון: לארה"ב ניסיון רב בחקיקה מן הסוג הזה, ונחשו מה? בכל מקום היא כשלה כישלון חרוץ

מיסוי לא מונע השמנה. צילום: Julien Menichini CC BY 2.0 VIA FLICKR

הפאניקה המוסרית סביב השמנת היתר מוגזמת ומנופחת מעבר לכל פרופורציה. זו אינה תחושת בטן: למערכת הבריאות הציבורית ולתעשיית ההרזיה לענפיה השונים יש אינטרס ברור בליבוי ההיסטריה, אך אף אחד לא טורח לעמת אותן עם העובדות, המחקרים והנתונים שפורסמו בנושא; אפילו לא להזכיר כי ההיסטריה הזו יוצרת סיכונים בריאותיים כבדי משקל, כמו דיאטות לא מבוקרות ופיתוח הפרעות אכילה.

אך גם אם נניח שהסכנה אכן ממשמשת ובאה, אפשר גם לפקפק בהתייחסות להשמנת יתר כסוגיה הנוגעת ל"בריאות הציבור", מאחר ומדובר בסיכון שהפרט לוקח באופן וולונטרי על עצמו. זהו אינו הלך המחשבה הרווח בממשלת ישראל: במערכת הבחירות האחרונה השתתף נתניהו בסרטון תעמולה משעשע שבו הוא מגלם את הבייביסיטר הלאומי. עתה מסתבר, פעם נוספת, ששרי ממשלתו לקחו זאת יותר מדי ברצינות.

"מדינת בייביסיטר" (Nanny State) היא הכינוי המקובל למדיניות ממשלתית בעלת עניין מופרז או שליטה נרחבת על רווחת אזרחיה. הדבר בולט בעיקר באכיפת חוקים ותקנות הנוגעים לבריאות הציבור. תומכי מדיניות זו סבורים, כי על המדינה להגביל את חירותם של אזרחים כנגד רצונם מתוך טיעון שזה נעשה בעצם לטובתם. הדרך לכך עוברת בפיקוח ממוסד על הרגליהם ה"מגונים" שכביכול מציל אותם מידי עצמם. אחד מנציגיה הראשיים של "מדינת הבייביסיטר" הוא שר הבריאות יעקב ליצמן, שמבקש לרתום את משרדו למאבק ב"מגיפת ההשמנה".

לאחר שנאסרה כבר ההגשה או המכירה של מאכלים עתירי שומן, מלח וסוכר ומשקאות ממותקים בגני הילדים ובבתי הספר, ולאחר שהתבטא בחריפות נגד צריכת "ג'אנק פוד", השר ליצמן וצוותו מבקשים לעלות מדרגה ול"עודד" מעבר לתזונה נכונה גם באמצעים של חקיקה ומיסוי. "ועדת הרגולציה לקידום מזון בריא", בראשות מנכ"ל משרד הבריאות, שהתכנסה בשבוע שעבר החלה לדון במגוון רחב של צעדים למלחמה בהשמנה. הרעיונות שהועלו כללו בין היתר: מיסוי מזון בעל ערך תזונתי נמוך (כולל משקאות ממותקים), פיקוח על מחירי מזונות בריאים, חיוב סימון ערכים תזונתיים במסעדות, ועוד.

למען הגילוי הנאות, נקדים ונאמר כי כותב שורות אלה תומך בחירותו של האדם ליטול סיכונים כרצונו, כולל צריכת מזונות מזיקים, והיה מתנגד לצעדים המוצעים לעיל גם אם היו מוכחים כיעילים. אך גם בהנחה שהשמנת היתר היא סוגיה ציבורית המצדיקה התערבות מצד המדינה, הניסיון העולמי והמחקרי רחוק מלספק תמיכה אמפירית ביכולתה של הממשלה להשפיע בצורה חיובית על הרגלי הבריאות התזונה של אזרחיה באמצעים של חקיקה ומיסוי.

רגולציה עתירת שומנים

קחו למשל את העיר ניו יורק, שם נכנסה לתוקפה תקנה המחייבת סימון ערך קלורי של מנות ברשתות מזון מהיר בשנת 2008. קצת יותר משנה לאחר מכן נערך סקר בקרב 1,156 מתושבי העיר: רק 27.7% מאלה שבכלל הבחינו בסימון ציינו כי הדבר השפיע על בחירת המנות שהזמינו. עם זאת, גם בקרב אותם אנשים לא נמצא כל שינוי מובהק סטטיסטית בכמות הקלוריות הממוצעת שנצרכה בארוחה. בסקר נוסף שנערך בסניפי סטארבאקס בניו יורק, נמצא כי סימון קלורי של המנות הצליח להפחית את כמות הקלוריות הנצרכת בהזמנה ממוצעת בכ-6% בלבד – מ-247 ל-232, ירידה זניחה למדי לאור כמות הקלוריות היומית הממוצעת בארה"ב.

ממצאים דומים התגלו גם במחקרים אחרים. במחקר שנערך בסניפי רשת המזון המהיר 'טאקו בל' במחוז קינג במדינת וושינגטון, לא נרשם כל שינוי בצריכת הקלוריות של לקוחות הרשת לאחר שתקנה דומה לזו של ניו יורק נכנסה לתוקפה. להערכת החוקרים, צרכנים רבים כבר מודעים לערך הקלורי של מנות ברשתות מזון מהיר, ועל כן למידע המופיע בתפריטים יש השפעה מועטה, אם בכלל, על בחירותיהם.

השר ליצמן. צילום: יעקב כהן, פלאש90
השר ליצמן. צילום: יעקב כהן, פלאש90

פוליטיקאים וביורוקרטים במקומות רבים בעולם התאהבו גם ברעיון של מיסוי משקאות ממותקים ושאר מזונות עתירי מַרְעִין בִּישִׁין, כאמצעי לדיכוי צריכתם. גם כאן נרשמה "הצלחה" מפוקפקת ביותר.

דו"ח מקיף של מכון המחקר Tax Foundation האמריקני מצא ש"מניתוחים כלכליים עולה כי הפחתת צריכת משקאות ממותקים על-ידי עליית מחירים מובילה לכך שילדים ומתבגרים מחליפים את צריכתם במשקאות ובמוצרי מזון אחרים כדי לפצות על הקלוריות שאבדו. מיסים על משקאות ממותקים יכולים אפילו לגרום לעלייה בצריכת קלוריות, מאחר ולתחליפים רבים אחרים יש ערך קלוריות גבוה יותר". מחקריו של ג'ייסון פלטשר מאוניברסיטת ייל בחנו את השפעות המיסים שהוטלו על משקאות ממותקים ב-22 מדינות בארה"ב בין השנים 2006-1989, ומצא כי למרות ירידה מתונה בצריכת משקאות אלה, ירידה זו "קוזזה" עם עלייה מקבילה בצריכת משקאות עתירי קלוריות אחרים, כגון חלב ומיצים. חוקרים ממכון המחקר Urban Institute האמריקני מזהירים גם הם שמיסים על מזונות "מזיקים" ומשקאות ממותקים נוטים להיות רגרסיביים, כלומר פוגעים בעיקר במשפחות מועטות-הכנסה, ותורמים ליוקר המחיה הגבוה ממילא.

אם כן, גם אם ברצוננו להילחם בבעיית השמנת היתר, הטלת מיסים על משקאות ממותקים היא אופציה גרועה מאחר והיא פוגעת גם בצרכנים שכלל אינם סובלים מבעיה זו. בהקשר זה, הניסיון המחקרי מלמד שמיסים עלולים לצמצם את הצריכה דווקא בקרב צרכנים "קלים", בעוד שצרכנים "כבדים" צפויים לדבוק בהרגליהם הקודמים. מסתבר כי תופעת "ההשלכות הבלתי צפויות" עובדת שעות נוספות גם בניסיונות להנדס את הרגלי הבריאות של אזרחים, תהיינה אשר תהיינה הכוונות הטובות שעומדות מאחוריהן.

ולתשומת ליבו של שר החינוך נפתלי בנט, המגמה הזו תקפה גם לגבי בתי ספר.

הגברת הראשונה של ארה"ב מישל אובמה הכריזה ב-2012 שהיא רואה את תפקידה המרכזי כ"אמא הלאומית" (Mom-in-Chief) של אמריקה. ככזאת, הגב' אובמה יצאה למסע צלב עיקש לעידוד אורח חיים בריא בקרב ילדי ארה"ב, שכלל בעיקר שתדלנות אגרסיבית למען חיוב הגשת אוכל בריאות בארוחות בבתי הספר, כגון פירות, ירקות ולחמים מחיטה מלאה. הכוונות הטובות של האמא הלאומית לא הועילו, ועד כה התקנות החדשות נוחלות כישלון מר. בתי ספר רבים מדווחים על נסיקה בעלויות המזון ועלייה חדה בכמות הפסולת שנגרמת מכך שילדים רבים מסרבים לאכול את מנות הבריאות שמוגשות להם. חוסר שביעות הרצון מהאוכל התבטא בנטישה המונית את התכנית ובהעדפה של הורים רבים שיכולים להרשות זאת שילדיהם יסעדו במסעדות מחוץ למוסד הלימודים. שלא במפתיע, אוכל הבריאות התפל והלא מושך הוביל לשגשוג של שוק שחור בבתי ספר בו תלמידים מוכרים מלח ותבלינים כדי "להמתיק" את רוע הגזירה. מה נאמר, חינוך כלכלי לתפארת.

רעיון פופולרי נוסף שזוכה לאהדה הוא איסור או הטלת מגבלות על פרסום "ג'אנק פוד" לילדים. נכון, לפרסומות יש יכולות מוכחוֹת להגביר את הביקוש למותג ספציפי, כמו מק'דונלדס או קוקה-קולה. אולם מנגד, יש להן השפעה מועטה, אם בכלל, על הביקוש לקטגוריות מוצר כלליות, כמו המבורגרים או משקאות ממותקים. הכלכלן הבריטי מרטין דאפי, למשל, לא מצא השפעה מובהקת לפרסום על הצריכה של כ-11 קטגוריות מזון (כולל בשר, סוכר ומשקאות קלים) בקרב משקי בית בבריטניה. במחקר נוסף לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין פרסום להיקף מכירות השוקולד בבלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד ובריטניה. מסתבר שלשיווק ופרסום יש הרבה פחות כוח והשפעה ממה שנהוג לחשוב: נכון יותר לומר שחברות מזון נוהגות לייצר ולפרסם מוצרים שצרכנים דורשים, מאשר לומר שצרכנים נוהרים לקנות מוצרים שחברות מזון מפרסמות.

האחריות מתחילה בבית

המדיניות המוצעת על-ידי השר ליצמן וצוות ומשרד הבריאות נוסתה כבר ברחבי העולם, וניתן להסיק מהמחקר והניסיון המצטבר כי היא מועדת לכישלון ולבזבוז כספי ציבור. לקיחת אחריות ממשלתית על הרגלי התזונה של אזרחי המדינה היא טעות קשה, גם מאחר והיא מטשטשת את האמת הלא נוחה אבל הבלתי נמנעת: כדי להרזות אין מנוס מנטילת אחריות אישית ומשפחתית – אכלו פחות והתעמלו יותר, וכך חנכו גם את ילדיכם. בשמירה על בריאות תקינה ותזונה נכונה שום בייביסיטר מלבדכם לא יעזור.

______

ד"ר אמיר שני הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (קמפוס אילת), חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה, ועמית במרכז איין ראנד ישראל

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. מסכימה עם הרוב. לא קראתי את המחקרים ובטוחה שיש גם כמה הפוכים. גם המחקרים המוצגים כאן נכונים לזמן מוקדם מידי אחרי הכלת החוקים. יעילות של חוקים מסוג זה נמדדת בעשרות שנים. ימים יגידו. עם זאת חקיקה כאן נראית לי בזבוז כסף. אני דווקא כן חושבת שבהנתן מערכת בריאות ציבורית, על המדינה "לבזבז" כספים בנסיונות למזער נזקים שאנשים עושים לעצמם ומשולמים על ידי כולם. האם חקיקת מניעה מסוג זה היא הדרך? נדמה לי שלא. להשקיע בהעלאת מודעות נראה לי יותר חכם. לצערי, ידע וכסף הולכים יחד. בהנתן כך, הרי שמיסוי יעלה מחירים. העניים שאין להם המודעות ימשיכו לצרוך רק ישלמו יותר. לעשירים זה לא משנה – או שממילא צורכים פחות בזכות המודעות או שזה לא משנה להם.
    ושוב העניים ידפקו ושום דבר חדש לא יקרה.

  2. אז מה, לתת למקדונאלדס וקוקה קולה כניסה חופשית לבתי ספר? מה שאתה מציע זה הפקרות ועידוד יצרניות המזון להמשיך למכור לנו זבל, והכל בשם אידאולוגיה? נחלה ונמות ותחי זכותם של בעלי ההון להרעיל אותנו כחפצם, זה מה שאתה מציע. כל הכבוד לליצמן שלא מקשיב לחסידיה של איין ראנד

    1. אתה מוזמן להשוות בין תוחלת החיים העכשווית לזאת שהייתה לפני 100 שנה, כאשר כולם צרכו "מזון אורגני" והתפגרו בגיל 40. הג'אנק פוד הוא לא כזה מזיק כפי שמנסים לצייר אותו.

    2. בעקרון – למה לא? למה שלא ייכנסו לביה"ס? הפקרות של מה בדיוק? ומי מעודד אותם למכור זבל? הממשלה או אנחנו, שממשיכים לקנות?

      הסיבה היחידה לכך שהם בעלי הון היא מפני שאנחנו קונים מהם, ולא אכפת לנו מהערך הקלורי, אין כאן שום אשמה של המדינה, ואין שום סיבה לגרום לאנשים לאכול ג'אנק בהחבא, ובדרכים עקיפות על־מנת ליצור בעצם יצרני מזון אחרים במקום אותם "בעלי ההון", שאין איתם שום בעיה, המחיר סביר, טעם נהדר, אבל זה לא בריא, בדיוק כמו האוכל האחר שיאכלו ("בשחור"), רק שהוא יעלה יותר והכסף הזה בעצם ייצור עשירים אחרים….

    3. לא- בשביל זה יש ועד הורים בכל בית ספר, והם אמורים להחליט אם לתת למקדונלדס להיכנס או לא.

    4. אפשור כזה אינו מקרה של שוק חופשי, שכן מדובר במוסד שהוקם על ידי המדינה, ומחייב בחוק X ילדים להגיע אליו מדי יום.

  3. יפה. מאמר בן 1080 מילים, בלי הזכרת המילה "תאגיד", ואזכור "חברות מזון" רק פעמיים, בהקשר מתנצל ("נכון יותר לומר שחברות מזון נוהגות לייצר ולפרסם מוצרים שצרכנים דורשים, מאשר לומר שצרכנים נוהרים לקנות מוצרים שחברות מזון מפרסמות").

    אפשר לחשוב שחברת המזון הממוצעת היא גוף קטן ומשפחתי, שאפשר להשוות איכשהוא לצרכן; בפועל, זו חברה ענקית, לעיתים גלובלית, עם כוח כלכלי, ציבורי ופוליטי אדיר.
    למשל, אנקדוטלית- לחברה המרכזית להשקעות יש אחזקה ב-"קשת"; אוסם דאגה לתקן ישראלי לפיו המוצר של המתחרה היינץ אינו קטשופ; על סיפור הקוטג' של תנובה אין צורך לחזור; מלחמת עלית בקדבורי מוכרת גם היא.

    כך שבמודל אזרח חלש/ מדינת בייביסיטר חסר השחקן השלישי- חברת המזון החזקה, שמשקיעה מיליונים בפיתוח, שיווק ופרסום מוצרים ממכרים וזולים, ולא בהכרח בריאים, ושבשוק הישראלי לא תמיד יש לה תחרות אמיתית.

    עכשיו אפשר לדון מהי ההתערבות הממשלתית הנכונה; אבל המאמר מתעלם מהפיל התאגידי שבחדר.
    אני מניח שהמס מיועד לסמן ליצרן את הכיוון יותר מאשר להשפיע על התנהגות הצרכן; כך שצריך לבדוק האם הטלת המס השפיעה על היצרנים לפעולה משלהם, בתחום הפרסום או בתכנון המוצרים.

  4. כמו בארה״ב גם בישראל הפעילות הממשלתית או העירונית להרגלי אכילה טובים יותר אינם באמת רציניים ואין כוונה אמיתית לעצור את מגפת ההשמנה ,המחלות הסרטן הלב והטיפולים הרפואיים ,כשהצועדים יהיו רציניים קרי הכוונה תהיה אמיתית היא תצליח ,,ראו את הדור הצעיר כיום חצי הומואים ולסביות ,חצי אחר לוקח רטלין ויש לו הפרעות קשות מסוגים שונים ,יצורים חלשלושים שרובם ניזונים בזבל תעשייתי ועסוקים בגלישה כל רגע פנוי ,כנראה שאת הפליטים ומהגרי העבודה הביאו לארץ באורנה כדי להלהחליף את האדם המודרני שלא מסוגל לעבודה ממשית כי האדם הלבן בהתנוונות מוחלטת

  5. גם הממשלה וגם הכותב מפספסים בגדול.
    האשמים האמיתיים במגיפת ההשמנה הם לא הסוכר והמלח אלא בעיקר המזון מן החי ובייחוד חלב גבינות וביצים ביחד עם השמן הצמחי המזוקק.
    הדרך להימנע מהשמנה או לצאת ממנה היא לאכול אוכל צמחי מלא דהיינו דגנים קטניות ירקות ופירות במצבם הראשוני או מבושלים בבית ואז נאכל לשובע מזון טעים שימנע השמנה וחשוב מכך ימנע ואף ירפא את המחלות הכרוניות הקשות של העידן המודרני (לב, סרטן, סוכרת, שבץ וכו').
    אכילה כזו אף מפסיקה את תעשיית ההתעללות בבעלי חיים על אכזריותה הקשה, תורמת מאוד לסביבה (ובייחוד לצימצום ההתחממות הגלובלית) ומאפשרת מענה אמיתי לרעב ששורר באזורים נרחבים של העולם השלישי.

    1. התערבות ממשלתית כאן היא מיותרת
      רק חינוך וידע יתרום לאזרחים ויגרום לבחירה נכונה של מזון
      Nanny state מתאים למרקסיסטים כמו החבר אובמה ורעייתו
      אני אחליט לבד מה לאכול ומתי
      אנא צאו מהצלחת שלי זה לא עניינכם רבותי

    2. התערבות ממשלתית כאן היא מיותרתq
      רק חינוך וידע יתרום לאזרחים ויגרום לבחירה נכונה של מזון
      Nanny state מתאים למרקסיסטים כמו החבר אובמה ורעייתו
      אני אחליט לבד מה לאכול ומתי
      אנא צאו מהצלחת שלי זה לא עניינכם רבותי

    3. ל-אהוד,
      יש התערבויות ממשלתיות שהן הכרחיות, לטובת הציבור.
      אין הכוונה להגביל את האנשים מלהרוג את עצמם, אלא לחסוך מאלו שרוצים לחיות נכון את הצורך לשלם עבור גחמותיהם של הרוצים להזיק לעצמם.
      הכוונה פשוטה – אתה תאכל מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה.
      וכפי שהממשלה לא מתערבת בטיפולי השיניים שלך (עניין פרטי לחלוטין, וכל רופאי השיניים מזהירים מהנזק שנותר לשיניים מאכילת סוכר), כך הממשלה לא צריכה להתערב ולממן לך טיפולי לב / לבלב / מעיים וכו' הניזוקים מהמאכלים שאתה אוכל.
      כל אדם שמקפיד על תזונה בריאה עדיין צריך לשלם מסים ולממן מערכת בריאות. אולם אדם שתזונתו אינה בריאה (מגוון, כמות, איכות, זמנים וכו') ואורח חייו אינו בריא (שינה, ספורט, תזונה, לחצי עבודה וכו') צריך לממן בעצמו את הטיפולים הרפואיים שנוגעים לבעיות הבריאותיות מהן הוא סובל.
      דוקא המערכת הקפיטליסטית, אפילו זו החזירית, יכולה להתאים לכפיית אורח חיים בריא. מנהל בר דעת לא ירצה להעסיק עובד שנמצא על סף התקף לב עקב אורח חיים בעייתי. ודוקא מנהל כזה צריך לקבל גיבוי מהחוק על אפליה.
      אם אהוד רוצה שאצא לו מהצלחת, אז שקודם יצא לי מהכיס.

    4. לאנונימי
      זה גם לא מקומה של ממשלה לממן לי טיפול שיניים או טחורים
      אבל זה באחריותי כאזרח ואדם בוגר לבחור בדרכי מיוזמתי את כללי ההתנהגות שלי
      אם זה בחירה של אוכל טיפול בשניי או איזה ביטוח רפוי לרכוש
      אני מבקש מכל המרקסיסטים ודומיהם לצאת מהצלחת הכיס חדר השינה שלי וכו׳
      המערכת שאני מעדיף עושה זאת בהצלחה מוכחת
      נכון קוראים לזה קפיטליזם
      חירות הפרט שמבוססת על equal opportunity not equal results

    5. אהוד, קח בחשבון שבעת שאתה מתגונן מהתערבות ממשלתית, חברות המזן כבר נכנסו "לכיס ולצלחת" שלך;
      הן הגיעו לשם אחרי
      שחתמו עם הסופר שלך על עדיפות בשטחי תצוגה,
      נתנו חסות לתוכנית שאתה רואה,
      הציבו מוצרים שלהם בסרטים שאתה רואה
      הפיצו כתבות יח"צ בעיתונים ובאינטרנט, שנראות לך "אובייקטיביות"
      הפיקו תוכניות לימוד שמועברות בבית הספר של הילדה שלך
      וכו'.
      קוקה-קולה העולמית והחברה המרכזית למשקאות משקיעות הון כדי לגרום לנו לתפוס את הקולה כיותר ממשקה קל- כסימן לפעילות, לנעורים, לחיים עצמם.. דוקא לוגיקת השוק החופשי תעלה שהפעולות האלו בודאי יעילות, אחרת החברות היו מוותרות עליהן. בהקשר הזה, לומר "אני אחליט לבד מה לאכול ומתי" זו נאיביות. פעילות ממשלתית היא מתבקשת.