מה שווים כל ההסכמים שנחתמו אם אסד שוב תוקף בנשק כימי? היכן היה המערב כשרוסיה פלשה לאוקראינה? ומדוע הוא מוותר לאיראן שוב ושוב? ד"ר מרדכי קידר עם לקח חשוב, אולי החשוב ביותר
כבר למעלה מחמש שנים שמלחמת הכול בכול מתנהלת על מה שפעם היה מדינת סוריה. כחצי מיליון הרוגים, כשני מיליון פצועים, כעשרה מיליון – כמחצית מתושבי המדינה – פליטים, בתוך סוריה ומחוצה לה, ועדיין אין אור בקצה המנהרה. הפסקת האש קורסת, ורצח ההמונים נמשך, כאילו שסוריה נמצאת על פלנטה אחרת, ואף אחד לא רואה ולא שומע את מה שקורה בה.
כל זה לא "חדשות". החדשות הן ידיעה של עמוס הראל שהעיתון "הארץ" הביא בכותרתו הראשית השבוע ביום שני, 2 במאי: "ההסלמה בסוריה: אסד חזר להשתמש בנשק כימי". כותרת המשנה: "צבא סוריה עשה שימוש בנשק כימי תקני – ככל הנראה הגז הקטלני סארין – נגד לוחמי דאע"ש שתקפו נכסים של המשטר ליד דמשק". נשק כימי? סארין? האם לא נחתם בספטמבר 2013 – לפני פחות משלוש שנים – הסכם בין ארה"ב ורוסיה על סילוק והשמדת כל – אני מדגיש: כל – הנשק הכימי שברשות אסד, בעקבות הרג 1,400 מאזרחיו בנשק זה באוגוסט 2013?
בזכות ההסכם והשמדת החומרים הרעילים הצליח הממשל האמריקני להתחמק מהתחייבותו לפעול נגד אסד אם זה יחצה את הקווים האדומים, כלומר ישתמש בנשק כימי נגד אזרחיו. האמריקנים אפילו הקצו ספינה מיוחדת, שייעודה להוציא ולהשמיד את הגזים והנוזלים הרעילים בלב ים. אך למרות ההסכם מתברר עכשיו שאסד השאיר בידיו כמויות של נשק כימי המאפשרות לו לנהל מלחמה כימית נגד אויביו. ייתכן אף שאסד השאיר בידיו גם אמצעי ייצור לנשק כימי. אז מה שווים הסכמים בעולם של היום?
חמורה לא פחות היא העובדה שהעולם לא קם על רגליו בעקבות מה שהתברר: שההסכם איננו אלא פיסת נייר חסרת ערך, וזאת למרות שהוא קובע כי מועצת הביטחון של האו"ם תכפה את ההסכם אם אסד יפר אותו.
לצערנו הרב, הסכם זה מצטרף לעוד מסמכים שמדינות מערביות חשובות חתומות עליהם, אך לא עומדות על ביצועם. דוגמה חשובה היא מזכר בודפסט מדצמבר 1994, שבו התחייבו מעצמות המערב לערוב לשלמות שטחה של אוקראינה אם זו תוותר על הנשק הגרעיני שהיא הייתה אמורה לקבל בעקבות התפרקות ברית המועצות. מה עשו המדינות החתומות על המזכר נגד פלישת רוסיה לאוקראינה ונגד סיפוח חצי-האי קרים – חלק מאוקראינה – לרוסיה בשנת 2014? לא כלום. מה שווה מזכר בודפסט? אפס. מה שווים הסכמים והתחייבויות של מדינות המערב? כולם יודעים.
המערב מתכנס
העניין חמור יותר כשמדובר בחיי המונים בעולם השלישי בכלל, ובמדינות ערב בפרט. מדינות המערב לא עושות כלום כדי לעצור את רצח ההמונים בסוריה, בדיוק כפי שלא עשו דבר לעצור את רצח ההמונים בשנים האחרונות בעיראק, בלוב ובתימן. לגבי תימן הבעיה ברורה והפתרון ברור: עמדה נחושה מול איראן התומכת במורדים ומול סעודיה התומכת בנשיא, הייתה מביאה את המלחמה הזו לקיצה מזמן. אלא שהעולם – והעולם המערבי בפרט – נקעה נפשו מצרות העולם הערבי, והרושם שלי הוא שרבים במערב ינשמו לרווחה אם העולם הערבי, ואולי אף האסלאמי, יכלה את עצמו לחלוטין במלחמת השמדה המונית.
המלחמה בסוריה הולידה את "מדינת האסלאם", זו שבעבר קראו לה דאע"ש. כל העולם ידע שאלפי מתנדבים, מוסלמים רדיקלים ששים אלי קרב, מגיעים אל שדות הג'יהאד בסוריה ובעיראק דרך תורכיה. כל ארגון מודיעין ידע שארדואן סייע להם להסתנן לסוריה כדי שיילחמו נגד בשאר אסד, שנוא נפשו. מה עשה העולם כדי לשכנע או להכריח את תורכיה לחדול מכך? לא כלום. אז מי אשם בהתפתחותה המהירה של "מדינת האסלאם"? תורכיה לבדה? או שמא קבוצה שלמה של מדינות מערביות שידעו היטב על התפקיד שתורכיה מילאה בהברחת הג'יהאדיסטים לסוריה, שידעו שהיא רוכשת נפט מ"מדינת האסלאם" כי חלקן קנו את הנפט הזה, וידעו על הברחת ציוד הלחימה דרך תורכיה אל "מדינת האסלאם" ולא עשו דבר נגד תורכיה והתנהגותה?
אבל החמורה ביותר היא התנהלות העולם מול האחראי השני לאסון בסוריה, הלוא היא איראן. מדינה זו תומכת באסד, רוצח ההמונים, בכל דרך אפשרית: אלפי לוחמים איראנים ואחרים שהגיעו מאיראן משתתפים באופן פעיל ביותר בלחימה נגד המורדים, כסף מזומן בכמויות אדירות מגיע מזה שנים מאיראן לסוריה כדי לאפשר לאסד לקנות תומכים במדינה שבה אין הרבה מה לעשות עם כסף. איראן גם הטילה למערכה את הזרוע הלבנונית שלה, חיזבאללה, אשר הקריב אלפי לוחמים עד היום על אדמת מה שפעם היה סוריה. מדוע העולם שותק מול הסיוע האיראני לרצח ההמונים? מדוע העולם רץ לחתום עם איראן על הסכם הגרעין ולהסיר את הסנקציות הכלכליות מעליה? כדי שמאות מיליארדי הדולרים שהיא תקבל יוסיפו שמן על מדורת הטרור שהיא מלבה בסוריה, בתימן, בעיראק ובכל מקום שבו היא יכולה לרכוש ידידים וחברים?
התנהגות מדינות המערב, וארה"ב בראשן, מול הרג ההמונים המתרחש במזרח-התיכון חייב להדליק אצלנו לא נורה אדומה – אלא פרוג'קטור רב עוצמה, שיפקח את עיני הישראלים וידידיהם ברחבי העולם. המסקנה הגדולה והחשובה ביותר היא שאנחנו, היהודים והישראלים, לא יכולים לסמוך על שום הסכם או התחייבות, חתום או בעל-פה, בענייני הביטחון שלנו. כי בהגיע רגע האמת, עלולים "החברים" להתנהג מולנו בדיוק כפי שעשו לפני שבעים שנה, כאשר ידעו על השמדת מיליוני היהודים ולא עשו דבר כדי לעצור את מכונת ההשמדה הנאצית.
לא בכוח הזכות, אלא בזכות הכוח
פוליטיקאים, אנשי אקדמיה, אמנים ואישי ציבור רבים במערב לא יאבדו שום הזדמנות לתקוף את ישראל על מה שהיא נאלצת לעשות נגד הטרור, אך פיהם מלא מים כשמדובר בפשעים נגד האנושות המתבצעים במקומות אחרים במזרח-התיכון. הסטנדרט הכפול, האיפה ואיפה שבה הם מתייחסים לישראל, חייב להיות בבסיס ההתנהלות הביטחונית והמדינית של ישראל, בעיקר כשמדובר ב"הסכמי שלום" הנחתמים במזרח-התיכון, שרק באירופה ובארה"ב יש מי שמתייחס אליהם ברצינות.
רק ישראל יודעת ותדע להגן על עצמה. אסור לישראל לסמוך על שום חבר, ידיד או רע, כי הציניות והצביעות מאפיינות את הפוליטיקה הבינלאומית, ובהגיע הרגע להפעיל הסכמים, רק הכוח – כמו זה שרוסיה מפעילה בסוריה ובאוקראינה – יש לו משמעות. הסכמים והתחייבויות הם ניירות בלבד, המתעופפים לכל הרוחות בכל עת שנזקקים להם, אם קיומם לא משתלב עם האינטרס המידי של מי שחתום עליהם.
בעולם של היום, רק החזק שורד, לא בזכות ההסכמים שהוא ואחרים חתמו אלא בזכות המחיר שהוא יכול לגבות ממי שלא מקיים את התחייבותו. במזרח התיכון, האזור האומלל ביותר בכל העולם, ישראל יכולה לשרוד לא בכוח הזכות אלא בזכות הכוח, או – עדיף – בשילוב של שניהם: הזכות המוקנית לעם ישראל על ארצו, כשהיא מגובה בכוח שעליו להפעיל כדי לממשה.
המלחמה בסוריה חייבת ללמד את הישראלים שיעור חשוב בפוליטיקה בינלאומית, והם חייבים להפיק מהאסון הנורא בסוריה את המסקנות המחויבות, למען ביטחונם.
מצד שני, הסכם השלום עם מצרים.
הסכם השלום עם מצריים הוא מהצד הראשון..
הם הבינו, אחרי שהפסידו ב 3 מלחמות, שאנחנו חזקים יותר, ולכן הם מכבדים את ההסכם.
בטח לא כי הם חושבים שהאמריקאים יעשו להם משהו אם יפרו אותו.
הסכם אי הלוחמה עם מצריים הוא התלקדות אינטרסים. אם למצרים לא יהיה אינטרס לקיימו הוא יתבטל.
במאמר כתוב " בעולם של ימינו רק החזק שורד" צריך למחוק את המילים ב"עולם של ימינו".
משחר ההיסטוריה שליטים התעלמו מהסכמים והסכמות עם מדינות אחרות ברגע שחשבו שהאינטרס שלהם השתנה.
תמיד הכל אינטרסים וכדי לשרוד אתה צריך שילוב של כח צבאי , כלכלי ומדיני כדי לשרוד.
זו בדיוק אותו הדבר- הסכם השלום עם מצרים בנוי על אינטרס מצרי וישראלי. אני מקווה שאתה לא כזה תמים ומבין שביום שהמצרים ייראו לנכון שהאינטרס שלהם הוא הפוך, ההסכם ייזרק לפח הזבל תוך 42 שניות לכל היותר.
אתה באמת מאמין, אפילו לרגע, שאם למצריים תהיה תועלת מהפרת ההסכם איתנו, ויהיה לה גם הכוח לעשות זאת, היא לא תפר אותו בן רגע? גם מורסי לא עשה זאת, למרות שנאתו האדירה כלפינו, רק משום שלא היה חזק מספיק פנימית – בתוך ארצו, וחיצונית – כלומר מבחינה צבאית וכלכלית. למרבה המזל, שלטונו הופל לפני שצבר די עוצמה כדי לעשות ככל העולה על רוחו.
בכלל, מדינות מקיימות הסכמים רק כל עוד הם מועילים להן. ברגע שטוב ואפשרי להפר הסכמים הם מופרים. שום שלטון לא יכבד הסכמים רק מתוך כבוד לחוק הבינלאומי או כדי לשמור על "משחק הוגן", או כל סיבה הזויה אחרת: לא חשוב מה מלהגים אנשי שלטון החוק הנאורים בעיני עצמם, העולם פשוט לא מתנהל בצורה כזו.
"השלום" הקר ביותר בתולדות האנושות. לא שאפשר לוותר עליו, אבל לא כך נראה שלום.
מה פתאום אתה קורא הארץ ???
זה במסגרת "דע את האויב".
אנחנו לא כמו האירופאים הצבועים שרק שותקים לנוכח מוות של חצי מיליון אנשים ועקירה של 13(!!) מיליון בני אדם מחייהם. אנחנו גם מצקצקים על "העולם" ששותק ויש לנו ביקורת וטענות..
מתבייש בישראל השותקת.
דוגמא מצוינת לשנאה עצמית המעוורת שקול דעת. אני 'האשם תמיד'!
א. העולם לא שותק ולא ישתוק לנוכח מעשי זוועות שמתרחשים באזורים שונים בעולם. רק שמשום מה מעשי זוועות מתבצעים רק ע"י יהודים באזורים שונים המרוכזים כולם דוקא ביהודה ושומרון. אני מדבר על הרחבת ישוב או אפילו פתיחת מרפסת. שלא לדבר על המעשה הנורא של הקמת בית כנסת ליהודים, בזמן שהמוסלמים באותם אזורים לא הספיקו לסיים הקמת מסגד נוסף על שטח שמעולם לא היה שלהם או באחזקתם.
למען הסר ספק, כל הדברים לעיל נכתבו בציניות כאובה.
————
ב. יש להפנים את הדברים במאמר זה, במיוחד ביום השואה.
לדעתי, ביום השואה יש לעסוק בשלושה דברים – 1) השואה והשמדה תעשייתית של יהודי אירופה וצפון אפריקה. 2) ההתנגדות היהודית והגבורה בגיטאות ובמחנות ההשמדה. 3) כלי נשק להשמדה המונית (לאו דוקא מסוגי אב"כ) שישראל פיתחה ומחזיקה, בכדי שהעולם יראה ויבין מה יהיה כשהגויים ינסו שוב להשמיד את היהודים.
העולם צריך ללמוד – אם העולם רוצה לשתוק כשמשמידים עמים ותרבויות, הרי זו בעיה שלו ושל המושמדים. אם העולם רוצה לשתוק כשמשמידים יהודים, הרי זה יהיה סופו. ה"לא עוד" צריך להיות מלווה ברמז מאד ברור ומוחשי.
ג'וק יעשה הכל בכדי להגיע למזון, אולם יברח במהירות כשיזהה איום על קיומו.
לא לגמרי נכון. הרי יש סיבה לכך שפוטין עצר בקרים וחלקים של מזרח אוקראינה. זו אותה הסיבה לכך שהוא השתמש יותר במילציות מקומיות ולא בצבא הסדיר. נאטו עשו שרירים.
מה שווים ההסכמים וההבטחות של ג'ורג' בוש האב לגרבצ'וב ולילצין, שאם רוסיה תוותר על מזרח אירופה ותאחד את גרמניה, ותפרק את ברית וארשה אז נאט"ו לעולם לא יתפשט מזרחה לעבר גבולות רוסיה. היום 25 שנה אחרי התפרקות ברית המועצות, נאט"ו נמצאים על הגבול הרוסי, וממשיכים להקיף את רוסיה בטילים. וכך גם היה במהלך שלטונו של ילצין כשרוסיה התרפסה בפני המערב, חיסלה את צבאה, ואמרה כן המפקד! לכול גחמה ודרישה מערבית. ההסכמים וההבטחות המערביות לא שוות כלום. רוסיה ויתרה על האינטרסים שלה להגן ולשמור על "המסדרון" המזרח אירופאי, מסדרון שבו עבר כול צבא פולש לרוסיה באלף שנה האחרונות החל מהאבירים הטבטוניים, הפולנים, דרך נופוליאון, הקייזר הגרמני, ועד להיטלר. כשכול פלישה כזאת הביאה לאלפי הרוגים, לסבל, והפלישה המערבית האחרונה לרוסיה לפני 70 שנה הביאה למותם של עשרות מליוני רוסים. רוסיה ויתרה על הגנת המסדרון החיוני הזה, רק כי ההנהגה שלה הייתה תמימה וחשבה שהמערב הוא מתורבת ומכבד הסכמים. והם קיבלו את נא"טו בגבולות שלהם, בגרוזיה, ובמרכז אסיה. פוטין לא השתמש במיליציות מקומיות במזרח אוקראינה, ובטח לא בצבא הרוסי הסדיר (שפעל בסיפוח חצי האי קרים לבקשת רוב תושביו) זאת הייתה התקוממות עממית מקומית נגד הפיכה אלימה שהביאה באוקראינה לשלטון לאומנים קיצונים וניאו נאצים מוצהרים. פוטין לא הכיר במשאל העם במזרח אוקראינה, לא הכיר בעצמאות המדינה החדשה "נובורוסיה" (אזור הדונבאס המזרח אוקראיני לשעבר), וביקש מהמורדים לחדול ולשבת לשיחות שלום עם השלטון האוקראיני. וכמובן לא צירף את האזור המורד לתוך רוסיה כפי שרוב המקומיים קיוו. מזל שלחלק גדול מתושבי ישראל יש חברים, וקרובי משפחה באזור המספרים לנו את האמת על מה שקורה שם, ולא מסתמכים על דיווחי חדשות של כתבים היושבים במשרדים הממוזגים שלהם ועושים "קופי פייסט" מאתר הדוברות של משרד ההגנה האוקראיני.
העולם שותק. העולם שתק. העולם ישתוק לעולם ועד.
בעיקרון אני מסכים לחלוטין שהסכמים שווים כקליפת השום. במיוחד כשהם נערכים מול דיקטטורים עם אידיאולוגיה רצחנית כדרך חיים מובנית.
אולם אני חושב שראוי לתקן כמה "עובדות" – המדינה האיסלאמית קמה בעקבות הפלישה של ארה"ב לעיראק. אילולא הצעד האומלל הזה, סביר להניח שכל המזרח התיכון היה נראה אחרת. סביר להניח שה"אביב (קרי חורף קודר) הערבי" כלל לא היה מתקיים.
לפלישה של ארה"ב לעיראק לא היתה שום הצדקה הגיונית. לא אקדח מעשן ולא בטיח.
לאחר הכשלון הצורב של "הקמת הדמוקרטיה העיראקית", ארה"ב הסתלקה מהמזרח התיכון בלי יותר מדי כוונות לחזור לכאן בזמן הקרוב. אני יכול להבין אותם. מצד שני הם האחראים הישירים למותם של מליונים ולמליונים שעוד ימותו בשנים הקרובות.
ואנחנו? אנחנו חייבים להמשיך להיות חזקים וברורים מול האוייבים שלנו. איך צ'ק נוריס אמר בקמפיין התמיכה שלו לנתניהו? The middle east is a tough neighbourhood
אלעד, ברצינות, איך לדעתך היה נראה המזרח התיכון ללא הפלת סדאם חוסיין? חשבת לרגע לפני שהקלדת?
אז אני אתן לך תסריט אפשרי. מעודד מהשתפנות ארה"ב, סדאם מפתח פצצת גרעין (או קונה-משיג מהפאקיסטנים), אירן מבועתת לא מפסיקה את התכנית שלה (כמו שה-CIA גילה שהופסקה לתקופה מסויימת ב-2003, חפש ברשת). מחירי הנפט בשמיים, כסף זורם למדינות שהדבר היחיד שהן מסכימות עליו זה להשתהד על השמדת ישראל. ,לעומת עכשיו, כל המדינות האלה הרוסות, וללא השטן הערמומי בבית הלבן, גם אירן הייתה יושבת בשקט.
תמיד חשוב על האפשרות החלופית (מה שהמתיוונים קוראים "אלטרנטיבה"), אלעד.
ל-אשר,
לו ארה"ב היתה משכילה לשים מישהו חזק וכלבבה במקום סדאם חוסיין, העולם נהיה מקום טוב יותר. ארה"ב כבר עשתה זאת בכמה מקומות, כנראה בהצלחה. אולם בעיראק היא לא ניסתה להמליך מישהו אלא לשנות את מבנה המשטר מדיקטטורי לדמוקרטי במדינה שיש בה שני מכנים משותפים – השנאה לסדאם חוסיין והשנאה הבין עדתית / דתית. יוצא מכך שהואקום שארה"ב גרמה בעיראק, הוא הוא זה שגרם להתפרצות הטירוף האיסלאמי והוא הוא זה שאיפשר את יצירת דאע"ש.
מר' קידר לא רואים אותך מספיק על מסכי הטלויזיה צמאים לדברייך מול כל העם והעולם. חזק ואמץ
הטרוף של ישראל לסמוך על הסכמים שיקויימו ע"י הקרויים פלסטינים הוא ממש מזעזע , את הסכמי אוסלו מקיימת רק ישראל וסכומי הכסף אשר שופכת המדינה על הישות המומצאת הקרויה הרשות הפלסטינית הם פשוט תשלום דמי חסות לפושעים .
אם המדינה הייתה רוצה לטפל בטרור זה היה יכןל להיות פשוט מאוד ולהלן הצעות אחדות :
1. גירוש וביטול אזרחות של מחבלים ומשפחותיהם וחילוט רכושם שינתן לנפגעים .
2. אי החזרת גופות המחבלים בשום אופן .
3. יישום סוף סוף של יסודות הדמוקרטיה : הפרדת רשויות , רשות מחוקקת , רשות שופטת , ורשות מבצעת.
כל עוד מתבזה הממשלה בביטול חוקים ע"י בג"צ אין לה אפשרות לשלוט ואין לזה מקבילה בשום דמוקרטיה .
נתניהו היה זה שבהיותו פחדן הרשה לבג"צ לראשונה לכפות על הממשלה לבצע החלטת בג"צ ועליו להיות זה
שיבטל את זה .
פשוט הסבר מאלף…..רוצה להאמין שמקבלי ההחלטות מבינים היטב…
לא אמרת שום דבר שלא ידענו מזמן.
מדוע להעליב?
לא מדוייק בכלל לגבי מזרח אוקרינה. 'לא כלום' זו הטעיה. הטילו סנקציות כלכליות כואבות על רוסיה ועל פוטין בפרט, שכמעט הפילו הכלכלה במוסקבה. הוציאו אותו מהשמיניה וכו'. יש למהלכים כאלה אפקט מצטבר לאורך זמן, לא מיידי כמו התעמתות צבאית, אבל עם הרבה פחות סיכון…
לא צריך להרחיק ל – 70 שנה ,די להיזכר שהעולם הפקיר אותנו ערב מלחמת ששת הימים.. כולל ארה"ב!
ומסקנה טובה לעתיד צריך לגרש את ערביי ישראל ויש"ע שהם גם בעלי שאיפות דומות לנאצים=השמדת יהודים,רק תסתכלו שאיפה שבן גוריון גירש ומחק כפרים ערבים אין שום טרור עד היום הזה,כי לפני זה היה בלי סוף היה טרור המכפרים שבן גוריון ז"ל מחק,למי שלא יודע פעם היה מאד מסוכן ליסוע מפתח תקוה לת"א בגלל הכפרי טרור..
הבעייה הגדולה בישראל זו ההסתה והאנטישמים מבית הם הם מקור הרשע והשנאה לעם ישראל הם שמונעים בכח כספי השוחד מגרמניה מאיצים את העולם בשקרים על חיילי צה"ל ועל הערבים שחולמים רק על הפתרון הסופי ומציגים אותם כרודפי שלום מול האויב האכזר הציוני
לפני הכל ישראל חייבת לרסק את השמאל הקיצוני ורק אז לטפל ביד קשה במחבלים הערבינאצים