כלי תקשורת ערביים: אבו מאזן מנסה לשכנע את הנשיא א-סיסי לכנס ועידה בינלאומית נוספת כדי לכפות הסכם על ישראל. התוצאה, אם לשפוט על-פי הניסיון, ידועה מראש
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, מפני שהוא מינו" אומרים חכמינו ז"ל. כלומר: שני אנשים דומים נמשכים זה אל זה בשל הקירבה בענייניהם ובאינטרסים שלהם.
מאז שא-סיסי עלה לשלטון ביקר מחמוד עבאס במצרים כעשר פעמים, האחרונה בתחילת השבוע הנוכחי. על-פי אמצעי התקשורת המצריים והפלסטיניים, התמקד ביקור זה בשתי סוגיות: (1) הרצון של מחמוד עבאס לכנס וועידה בינלאומית שתחליט על הדרכים לכפות על ישראל הקמת מדינה פלסטינית נוספת, הפעם תחת שלטון אש"ף ביהודה ושומרון; (2) לגייס את מצרים כדי שזו תסייע לפתרון הסכסוך בין אש"ף וחמאס, ותשים קץ לפילוג בין שתי המגמות הקיימות בקרב הערבים תושבי יהודה ושומרון.
אלא שהאמת מצויה מאחורי הסיפור. עניין הוועידה הבינלאומית לדחיפת עגלת השלום בין ישראל ושכניה הערבים לובש צורה ופושט צורה מאז וועידת מדריד, אוקטובר 1991, ותוצאותיו הלא מרשימות הביאו להוצאת המשא-ומתן בין ישראל והפלסטינים אל מסלול מקביל. בעבר זה היה אוסלו, בירת נורווגיה, ומאז היו עוד ערוצים עוקפים, חשאיים ופומביים, שניסו להביא את הצדדים להסכם.
עבאס יודע מה טוב לו
ועידה בינלאומית היא סביבה ידידותית לכל מי שרוצה ללחוץ על ישראל בשם הרוב האוטומטי שיש לצד הערבי באירוע כזה. הקרבה לראשי מדינות אחרים יוצרת בקרב מנהיג ישראלי סטנדרטי תחושת לחץ ודוחפת אותו לעמדת מגננה, שכדי להיחלץ ממנה הוא מרגיש חייב לשלם לפלסטינים מס בצורת ויתורים טריטוריאליים, מדיניים, פוליטיים או כלכליים.
ועידה בינלאומית מאפשרת לדוברים הפלסטינים להציב רף גבוה של ציפיות מישראל, ואם היא לא תשביע את תאבונם הם יכריזו באוזני כל העולם ש"ישראל אשמה בכך שאין הסכם שלום בינה ובין שכנותיה".
כלל ידוע במסדרונות הפוליטיקה הבינלאומית קובע שוועידה בינלאומית מתכנסת רק אחרי שהמדינות המובילות אותה כבר ניסחו את החלטותיה, וכל הוועידה, המתכנסים, הישיבות, המסמכים, הנאומים, המפגשים והקוקטלים, הם רק תפאורה שנועדה לשכנע את צרכני אמצעי התקשורת שבוועידה קרה משהו מהותי.
זה בדיוק מה שעבאס רוצה מסיסי – שיסייע לו לכנס ועידה בינלאומית, שהפלסטינים יגיעו אליה רק אחרי שישתכנעו שהמסמכים שיוצגו בה יתנו להם את כל מה שישראל לא רוצה לתת להם במשא-ומתן ישיר. עבאס רוצה בכך לנצל את האינטימיות ביחסי ישראל-מצרים, שהתגברה בעקבות המאבק המשותף של שתי המדינות בטרור הגובר בחצי-האי סיני. הוא מעוניין שא-סיסי ייקח על עצמו את תפקיד האחראי על "המשא-ומתן", כלומר על כפיית הפתרון על ישראל, תוך איום עליה שאם היא לא תיכנע לתכתיבים שלו – כלומר של עבאס – היא תסכן את שיתוף הפעולה שלה עם מצרים, ואז הטרור בסיני יגבר והוא עלול לאיים על ישראל.
לא-סיסי בעיות משלו
השאלה הפתוחה היא האם א-סיסי אכן מוכן להירתם לכינוס ועידה בינלאומית לעניין הפלסטיני, האם יש לו הזמן והסבלנות הדרושים כדי להביא ועידה כזו לידי הצלחה, בייחוד כאשר החצר האחורית שלו – מצרים עם כל בעיותיה ההולכות ומתגברות – משוועת לפתרון אמיתי. תחושתי היא כי למרות הדיווחים א-סיסי לא שש אלי ועידה, הן מכיוון שאין לו הזמן והסבלנות להכין אותה כראוי, והן מכיוון שהוא איננו סומך על הפלסטינים – ואולי גם על הישראלים – שיתנהגו בוועידה כזאת באופן ראוי, שישתפו פעולה עם המתכנסים ושיבצעו את ההחלטות של הוועידה אחרי שתתפזר. א-סיסי חושש שוועידה כזו תיכנס לספרי ההיסטוריה כמו רבות מקודמותיה, מבלי להשאיר חותם עם המציאות.
א-סיסי גם לא בטוח שהעולם יתעניין בוועידה שנועדה לקדם שלום בין ישראל והפלסטינים, כי העולם היום מבין שגם אם ייחתם שלום אמיתי בין ישראל ואש"ף לא תיפתר שום בעיה בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן ובשאר מוקדי הסכסוכים והמחלוקות הקורעים את העולם הערבי לגזרים. א-סיסי יודע שרמת ההתעניינות בבעיה הפלסטינית היום בקרב העמים הערבים שואפת לאפס, ולכן הוא יתקשה לגייס מוטיבציה לכנס את הוועידה שעבאס רואה בה מוצא יחיד מהשוליים שהבעיה הפלסטינית נדחקה אליהם עם פרוץ "האביב הערבי" בשלהי 2010.
א-סיסי יודע שגם ההתלהבות של הנשיא האמריקני להטיל את כובד משקלו על ישראל כדי שזו תיכנע לציפיות הפלסטינים דעכה, ואובמה התייאש מלמצוא פתרון. הוא כבר התבטא ואמר כי לתחושתו אין בישראל ואצל הפלסטינים יותר מדי אנשים המעוניינים באמת בפתרון הסכסוך. א-סיסי יודע שהנשיא האמריקני – אם רק ירצה – יוכל לשחק תפקיד קונסטרוקטיבי בוועידה כזו, אך הוא לא מזהה בארצות-הברית רצון כזה, בעיקר בשל אי רצונו של אובמה לצבור עוד כישלון בדרך אל הבחירות לנשיאות בנובמבר הקרוב.
לכן הסיכוי שיצליחו מאמצי עבאס לגייס את-סיסי למשימה איננו גבוה.
העניין השני – איחוי הקרע בין אש"ף וחמאס – שלשמו הלך עבאס לא-סיסי, איננו פחות חשוב מהראשון מבחינתו. הוא – הנשיא הפלסטיני – רואה איך חמאס מתכננים את חגיגות יום השנה התשיעי להולדת מדינתם בעזה, כשהסיכויים שלו להקים מדינה פלסטינית נוספת ביהודה ושומרון תחת הנהגת אש"ף הולכים ומתמעטים. הוא מנסה לגייס את מצרים למאמץ אחרון לשם איחוי הקרע במערכת הפוליטית הפלסטינית, קרע המוכיח שאין אג'נדה מאוחדת שעליה יכולים להסכים כל הפלגים הטוענים שיש עם פלסטיני.
הקרע הפוליטי בין אש"ף וחמאס הוא רק ביטוי ארגוני להבדלים התרבותיים המשמעותיים בין הערבים תושבי יהודה ושומרון, הקשורים קשרי משפחה ותרבות עם האוכלוסיה של ירדן, ובין הערבים תושבי רצועת עזה הקשורים בקשר דם ותרבות לבדואים של סיני והנגב הישראלי. אפילו הלשון הערבית המדוברת בעזה שונה מזו שבפי ערביי יהודה ושומרון.
אין כיום שום איום על שלטון חמאס בעזה, ואפילו ישראל ומצרים, המחזיקות את מפתחות השערים של עזה אל העולם, לא הצליחו להכניע את חמאס לרצונותיהן ולאינטרסים שלהן. למעשה אין לא-סיסי שום דרך אמיתית לכפות משהו על אנשי חמאס. יתר על כן, א-סיסי חושש שאם יכביד את אגרופו על אנשי חמאס בעזה, הם יגבירו את הסיוע שהם מגישים לג'יהאדיסטים של סיני, וייצאו את הטרור ברמה גבוהה יותר אל תוך מצרים.
העיקר התדמית
לכן גם כאן עתיד עבאס לנחול אכזבה, שכן א-סיסי לא יסכן את מצרים בלחץ על חמאס רק כדי שאנשי תנועת טרור זו יואילו להיכנס תחת מנהיגותו של "נשיא המוקאטעה של רמאללה", כפי שהם מכנים אותו.
ניתן אפוא להעריך שגם ביקורו האחרון של מחמוד עבאס במצרים לא יביא את הפירות הנדרשים, והוא מסתובב בעולם בהתאם לפתגם הערבי: "אלחרכה ברכה", "התנועה היא ברכה" כלומר לא חשוב מה אתה משיג, לא חשוב מה אתה עושה, העיקר הוא שאתה נמצא בתנועה, מרים אבק ויוצר רושם שאתה פעיל. עבאס פעיל מאוד בתעשיית האשליות, במקום לעשות את המעשה היחיד שיביא תוצאות: לשבת עם נתניהו עד שייצא עשן לבן.
זו היא דרכו הפוליטית כלפי חוץ. עלינו לזכור את העובדה שהוא – מחמוד עבאס – היה המממן של ארגוני הטרור של אש"ף שרצחו יהודים ללא הבחנה בימים שבהם עבאס היה סגנו ויד ימינו של יאסר ערפאת.
היום ישראל מעלה את זכרם של הרוגי מערכות ישראל ונפגעי הטרור. מחמוד עבאס אחראי על מותם של לא מעטים מהם. יהי זכרם ברוך.
לדעתי, סיבה נוספת היא הידיעה של מחמוד עבאס כי שקט הוא אובדנו, כך שאפילו פעילות נפל , ניתנת לניפוח.
אין הוא יכול ואולי אינו רוצה באיתיפדה אמיתית.
כל מה שנשאר לו זה לקושש, פגישות , דיונים ואולי הצהרות ממנהיגים בעולם.
עם זאת , למהלכים כאלו יש משקל מצטבר , ואסור לבטלם לחלוטין.
כשאדם חוזר על עצמו כנראה שיש לו משהו מה להגיד.
אני מבקש בכל לשון של בקשה: בהתייחסותנו לסכסוך הערבי-ישראלי והנסיונות, אם הכנים ואם אלו שאינם כנים, לפתרונו, אנו חייבים להתייחס ברצינות הגמורה ביותר למרכיב המשפטי בהקשר זה, כלומר, למרכיבים הבסיסיים בחוק הבינלאומי המתייחסים לסכסוך ולנסיון להמנע ממנו ו/או לפתור אותו, ולאמנת אירגון האומות המאוחדות (או"ם).
המרכיבים הבסיסיים בחוק הבינלאומי אליהם אני מתייחס הינם שניים:
1. החלטות ועידת סאן רמו, ;1920
2.החלטות חבר העמים, 1922
בשני המקרים כיברת הארץ הממוקמת בין הירדן לים התיכון, בין החרמון לים האדום, מוגדרת בפרוש "הבית הלאומי של העם היהודי" ולא של אף עם ספציפי אחר. זאת ועוד, יהודים מוזמנים להתייש בכברת ארץ זו בכל מקום שיפצו כל עוד מדובר בקרקעות מדינה וקרקעות ציבוריות שאינן בשימוש.
כמו כן, החלטות חבר העמים מ-1922 קובעו באמנתו של האו"ם, 1945.
זהו הבסיס בחוק הבינלאומי שעליו ניתן או שלא ניתן אי פעם להגיע להסדר ביניינו לבין ערביי ארץ ישראל המערבית. כדאי שנתייחס לבסיס זה ברצינות הראויה משום שאם אנו לא נתייחס אליו כך גם שאר העולם ימשיך ללעוג לנו באשר לזכותנו החוקית על ארץ ישראל המערבית.
לצערי, יש מעט מאד חדש מאז אפריל 1920 שעליו ניתן לדווח. היה זה באפריל 1920 שהערבים-המוסלמים יצאו לטבוח בתושביה היהודים של ירושלים ושל ארץ ישראל במסגרת מה שהתפתח כמילחמת-ההתשה-באמצעות-טרור שרק הלכה והתגברה עם השנים ואשר את סיומה לא ניתן לראות באופק. המטרה היתה אז, עתה ובמשך כל התקופה הזו: "טהורו" של הבית הלאומי של העם היהודי מיהודיו ומניעת הקמתה של מדינת יהודית ריבונית על כל שטח שהו של מולדתנו, ולאחר מכן חיסולה של מדינת ישראל. אמת, לא הרבה חדש תחת השמש.
כמה אפשר לחרוש על אותם נושאים כל הזמן רואים שאין לכם מה לרשום
דבריו של דר' מרדכי קידר, מבחינה מקצועית הם נכונים, רק שלהבנתי האינטרס של ישראל, להגיע להסכם גם במחיר חזרה לגבולות 67 כעיקרון, ושזה יאמר יגיעו להסכמים חשובים כמו הכביש העולה לירושלים העובר בשטח כבוש הסמוך ללטרון, ועוד, ועוד שמירה של כל צד על האינטרסים שלו, ומכיוון שבשלטון ובעם דרכו של דר' קידר מובילה, לכן אני בעד החלטת או"ם שתכפה זאת, כי זה בנפשינו.
"האינטרס של ישראל, להגיע להסכם גם במחיר חזרה לגבולות 67"
שתי שאלות:
1. האם אתה מודע לעובדה שהקו הירוק איננו ומעולם לא היה גבול בינלאומי,בין השאר על פי דרישתם של הערבים-המוסלמים עצם?
2. מדוע להעביר שטחי מולדת לזרים? האם אתה מכיר מדינה כל שהיא שאי פעם העבירה שטחי מודלת לכוחות שהיו, שהינם ושימשיכו להוות אוייב?
העברנו את רצועת עזה לידי אוייבינו, וראה את התוצאה….
האם אתה מוכן לקבל מדינה פלשתינית ו/או מדינת חמאס ״סטייל״ על כביש 6 בואכה צומת ניצני עוז ? מדברים על ״גבולות 67״ ולא טורחים להסביר להדיוטות מה המשמעות. וכנראה שהעירפול הזה לא נעשה ללא כוונת מכוון. המשמעות של גבול על קווי 67 היא שאם מישהו מהשכנים יורק לכיוון מערב ביום של רוח מזרחית קלילה אזי כל כביש 65 מצומת מגידו ועד צומת עירון וכל כביש 6 מעירון ועד מחלף קסם סגורים ומסוגרים ולמעשה המדינה מתפצלת לשני חלקים צפוני ומרכזי דרומי וכאשר לב הארץ כולל מישור החוף המיושב בצפיפות על כל המשתמע מכך חשוף להתקפות קשות שההתקפות על הישובים בעוטף עזה יהיו סרט לילדים קטנים. אז זה צריך להציג. על זה צריך לדון ולבקש מכל ״הוגי הדעות״ ומתנגדי הכיבוש לתת דעתם ולהציג פתרון .
שוב אתה מבלבל אנשים עם העובדות והמציאות? והחלומות וההזיות, מה יהיה עליהם? הם לא חשובים יותר?
לא טורחים להסביר להדיוטות מה המשמעות של הקמת מדינה פלסטינית . הקמת מדינה פלסטינית לא יקרה תוך יום אחד זה תהליך וגם יש פיקוח ואיזור מפורז וגם הם יהיו מדינה ללא נשק אם םיקוח אמריקאי וכו' . רק בן אדם מסטול חושב שהממשלה לא חשבה על האיומים האפשרים בעקבות ההסכם בן אם יהיה בעתיד או לא.
אתה נותן ממש יותר מדי קרדיט לממשלה – הם לא גאונים, סה"כ אנשים רגילים עם ציבור בוחרים מאחוריהם. יש להם יועצים בשביל כל דבר, ותלוי באג'נדה של היועצים – זה מה שהם יחשבו.
אתה נותן יותר מדי קרדיט לפיקוח הבינלאומי – כמעט בכל אזור קונפליקט כמו בלבנון, סוריה, אוקראינה (אמריקה נתנה עירבון לביטחונה לא?) ובשאר מקומות. ברגע שמתחיל בלאגן, האו"ם והאמריקנים יהיו הראשונים לברוח.
אתה גם נותן יותר מדי קרדיט למילה "מפורז" – כאילו למדינה תהיה בעיה להכניס נשק במידה וירצו.
בקיצור, די עם ההזיות שלכם על שלום – אוסלו הספיק לנו. אתם רוצים לעשות ניסויים בבני אדם? תפאדל, עליכם ועל הילדים שלכם – לא עלינו.
לפי דעתי המאבק בים הפת" לבין החמאס זהו מאבק של שליטה בין שני
כנופיות פשע וטרור על הכסף הגדול שזורם אליהם ממדינות המערב התורמות,,
כי עד היום נתרמו "לעם הבלסטיזי"המומצא מיליארדי $ שלא שיפרו במאומה את
חיי הערבים/מוסלמים החיים ביהודה ושומרון וברצועת עזה
למעט את כנופיות הפשע והטרור של חמאס והפת"ח בראשות
המחבל בחליפה האנטישמי והגזעני מוחמד מאזן השקרן
ומשפחותיהם ומקורביהם רק בכדי לשמור על "שלטונם" המושחת