הברירה הדרמטית של הרצוג

באחד הסרטים על הבחירות נראה בוז'י הרצוג מגיע לעצרת בחירות באחד היישובים, אלא שאז מתברר לו שאין שם כמעט אנשים. מבוכתו ניכרת, אבל מבחינתו מדובר בכשל ארגוני, לא אישי. במובן מסוים הוא צודק. הוא הרי הגיע לגדולה בזכות היותו פעיל מעולה לאחרים מאחורי הקלעים. הוא היה ה"קומבינטור" המרכזי בירכתי הבמה, שסייע למנהיגים טבעיים ממנו – בעיקר אהוד ברק – להילחם על בכורה לאומית. זה התפקיד שבו הוא חש בנוח, ובו הוא רשם את הישגיו הגדולים ביותר.

כך שכרגע הבעיה של בוז'י כפולה: אין לו מנהיגות טבעית, ואין לו בוז'י אחר שיעזור לו לייצר תדמית כזו, כפי שהוא עשה עבור אחרים. למרות מגבלותיו אלו, הרצוג הצליח להצעיד את מפלגת העבודה להישג מדהים: מספר המנדטים הגדול ביותר מאז בחירות 1999. הוא שכנע את ציפי לבני להצטרף אליו, ומכר לציבור את המחנה הציוני כאטרקטיבי גם לקולות ממרכז המפה. רק הצלחה מפתיעה במיוחד של נתניהו והליכוד מנעה ממנו אפשרת להרכיב ממשלה.

כל אחד שראשו על כתפיו מבין שאין סיכוי שנתניהו הציע להרצוג אפילו חצי ממה שהוא הציג כרשימת הישגיו במשא-ומתן. ועדיין ברור שמבחינת תפקידים מפלגת העבודה הייתה מקבלת הרבה מאוד. אלא שבמהלך המו"מ גילה הרצוג משהו אחר לגמרי: בעצם אין לו מפלגה. מפלגת העבודה, כטענתו עכשיו, היא מפלגה קיצונית ולא מתפקדת, שעברה השתלטות עוינת בליבת המתפקדים שלה.

תוך כדי המשא-ומתן, ומבלי שהמתינו לתוצאות הסופיות, נכתש בוז'י בידי מפלגתו ואיבד את היכולת להשלים אותו.

הנאום של בוז'י אמש היה מלא בזעם ותסכול על המתרחש במפלגתו. הוא נשמע כמעט מופתע. אבל האמת היא שהדברים היו ידועים מראש – לא רק בתחושות סובייקטיביות המתבססות על רשמים או תעמולה, אלא לכל מי שטרח לבצע את הדבר הפשוט והחשוב ביותר: ניתוח תוצאות הפריימריז האחרונים שנערכו במפלגת העבודה. כשבוחנים את רצונם של מתפקדי המפלגה לא נותר שום מקום לספק: השמאל הקיצוני הוא מפלגת העבודה החדשה.

הנה העובדות: למקום הראשון בפריימריז הגיעה שלי יחימוביץ', שבוז'י הקדיש לה חלק ניכר מנאומו בדברו על ברית "יחימוביץ'-גלאון". ידוע לכל שיחימוביץ' היא שמאל כלכלי רדיקלי, אך את עמדותיה המדיניות היא הצניעה היטב בשנים האחרונות. הרצוג הבהיר בנאומו כי מצביעת חד"ש לשעבר נותרה קיצונית בעמדותיה.

ומי עוד ברשימה? למקום השני הגיעה סתיו שפיר, לחמישי הגיעה מרב מיכאלי, את העשיריה סוגר יוסי יונה, וזוהיר בהלול הגיע למקום השלושה-עשר. לא נשכח גם מקצין נוסף, אראל "קיבינימט" מרגלית, שהגיע למקום השביעי. אנו נוטים לשכוח שזו הרשימה המייצגת ביותר את מאזן הכוחות בתוך העבודה, משום שהרשימה הסופית כוללת שריונים והסכמים עם התנועה של ציפי לבני, שהכניסה דמויות מתונות יותר.

הרצוג אומר שהוא מתכוון להילחם נגד הקיצוניים, אך הנתונים מלמדים שמדובר בקרב אבוד מראש. כ-80 אחוזים ממתפקדי המפלגה הציבו את יחימוביץ' ושפיר בצמרת, ואת שאר הקיצוניים בסמוך להן. אלו אינם השוליים של המפלגה, אלא המיינסטרים שלה. הרצוג נדון להיכשל.

בכל אופן יש לשאול: גם אם יצליח, האם באמת מפלגת העבודה יכולה לחזור ולהיות מפלגת שלטון? הנתונים מלמדים שמדובר באפשרות קלושה. מאז שאהוד ברק הפסיד את ראשות הממשלה ב-2001 – אחרי שזכה בבחירה ישירה – זה לא קרה. יתירה מכך, הדבר הבולט ביותר בכל הסקרים שנערכים בחודשים האחרונים הוא שהתוצאות של 2015 היו הישג חד-פעמי, ושהמרכז הפוליטי – בעיקר לפיד – מתחזק, זאת לאחר שבחודשים האחרונים הוסרה מסכת המתינות שעטתה על פניה מפלגת העבודה בבחירות.

יתר-על-כן, עיון בתוצאות הבחירות בשנות האלפיים חושף שהבסיס האלקטורלי של מפלגת העבודה הוא כ-15 מנדטים בלבד, בעוד המרכז הפוליטי גדל ויציב. בניגוד למגמה הזאת מפלגת העבודה העמיקה בבחירות הללו את צלילתה אל לב השמאל הקיצוני והפוסט-ציוני, והרצוג יודע בעצמו שהמשמעות היא שהוא היום מתחרה במר"צ, לא בליכוד ולא בלפיד.

לו הייתי יועצו של הרצוג, הייתי מעמיד בפניו את הדילמה הבאה. מצד אחד אתה יכול להילחם בעבודה, לנסות לשנות אותה, ואפילו אם תצליח תעמוד בראש מפלגה שולית ולא משפיעה. מצד שני אתה יכול לעשות מעשה אהוד ברק, שהבין שבכורה לאומית לא תהיה לו, ויתר על מפלגת העבודה והפך את עצמו לסגנו הנאמן של נתניהו – ובכך הפך לאיש השני בחשיבותו בעיצוב המדיניות של ישראל.

למעשה, ברק גילה בכך אחריות לאומית וניתוח פוליטי רציונלי. האם הרצוג עשוי מאותם חומרים? האם, כפי שקרה לברק, הוא יבין שעמדת ההנהגה לא ריאלית עבורו, אבל כמספר שתיים של נתניהו – בתפקיד נוח לו ותפור למידותיו הטבעיות – הוא יכול להיות בעל השפעה על ההיסטוריה של ישראל? האם הרצוג יכול להתפלג ממפלגת העבודה המידרדרת, גם לדבריו, למחוזות הקיצוניות, להצטרף בסיעה מגובשת לממשלת נתניהו כדי להיות שר חוץ וחבר קבינט, ולהילחם בבחירות הבאות על מקום מכובד במרכז? לאור התהליכים שעוברים על מפלגת העבודה, זו כנראה האופציה הטובה ביותר עבורו.