בניגוד למיתוס הרווח בשמאל, לפני רצח רבין מחנה הימין הוביל בעקביות בסקרים ונתניהו הסתמן כמנצח הגדול בבחירות הקרבות. הגיע הזמן להתמודד עם האמת: השמאל כשל בגלל מדיניותו, לא בגלל הרצח
בזמן האחרון אופפת את התקשורת והשמאל הישראלי אווירת חשבון נפש נוקבת. ויש להם סיבה טובה: זה עתה צוינו ברציפות 20 שנה לזכייתו הראשונה של נתניהו בבחירות, 10 שנים מצטברות לכהונתו כראש ממשלה, ושנה לכישלון השמאל בבחירות האחרונות.
במסגרת זו שודרה אמש בערוץ 2 כתבתו של ציון נאנוס אודות מערכת הבחירות הגורלית ההיא באביב 1996, אשר העלתה את נתניהו לשלטון ו"שינתה את פני הפוליטיקה הישראלית לנצח", כדברי אביגדור ליברמן המרואיין שם.
אחד המיתוסים שהשמאל אוהב להציג בהקשר זה הוא הטענה כאילו מה שהכריע בבחירות הללו היה רצח רבין, שגדע את תהליך השלום והמליך את אויבו של רבין – נתניהו.
יעקב אילון, למשל, אומר במשדר כי מערכת הבחירות לא הייתה מתקיימת אלמלא רצח רבין, וחיים רמון מסביר שבעצם יגאל עמיר "ניצח כי הוא רצח את רבין. הוא ניצח במובן שאין ספק שהרצח של רבין הביא לכך שהתהליכים המדיניים נעצרו לחלוטין. זה אחד מהדברים שמנעו את הניצחון".
אך מעבר לטענות כלליות מסוג זה, הכתבה לא מציגה נתונים עובדתיים שיתמכו בסיפור. כל שמובא הוא סקר שנערך סמוך לבחירות, בו פרס מוביל עם 53 אחוזים מול 35 אחוזים לנתניהו. אך אין בסקר זה כדי לתמוך בטענה.
האמת ההיסטורית שונה לחלוטין. כשטורחים לבדוק את הסקרים שהתבצעו לפני הרצח, בהם נתניהו ורבין התמודדו זה מול זה, מתברר כי התרסקותו של השמאל החלה הרבה לפני הרצח. בסקר שבחן את שיעורי התמיכה במועמדים לראשות הממשלה רפול, נתניהו ורבין, הגיעו נתניהו ורבין ל-40% כל אחד ורפול ל-14%: רוב למתנגדי רבין. בסיבוב השני, כאשר רפול פורש מהמירוץ, נתניהו מנצח לפי הסקר בפער גדול: 52 אחוזים לעומת 39 אחוזים לרבין.
יותר מזה. 'מדד השלום' שמפרסמת אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, המודד את התמיכה הציבורית בישראל בתהליך השלום, רשם ירידה של כ-15 אחוזים בתמיכה בשלום בין אוקטובר 1994 לאוקטובר 1995 (ערב הירצחו של רבין), והתקרב לאיזון בין תומכי התהליך למתנגדיו. ארבעה ימים לפני הרצח, עמדה התמיכה הציבורית בהסכמי אוסלו על 46.9 נקודות בלבד, דבר המשקף גם את הסקרים שהצביעו על פיגור של רבין אחרי נתניהו.
מחקר אחר שפרסם 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' בודק את האהדה הציבורית לה זכו ראשי ממשלה בעבר. במחקר, הבוחן את כל ראשי הממשלה משנת 1992 עד 2004, חסרים באופן חשוד נתונים על ראש ממשלה אחד: יצחק רבין המנוח. מה היו שיעורי האהדה שלו? כיצד ראה אותו הציבור? האם חוקרי המכון גילו אמת לא כל-כך נוחה, אותה ניסו להסתיר מן הציבור? קשה לדעת.
באופן מפתיע ובניגוד למיתוס של השמאל, הרצח רק עשה טוב לתמיכה הציבורית בתהליך השלום: בסוף דצמבר מדד השלום עלה ל-58 נקודות; והתמיכה בתהליך אוסלו נסקה מ-54.9 נקודות ל-73 נקודות.
ואכן, רצח רבין לא רק שלא סייע למחנה הימין, אלא פגע בו אנושות. נתניהו היטיב להבין זאת באותו זמן, ועל פי עדותו של מרטין אינדיק נתניהו אמר לו ש"ההתנקשות ברבין היא אסון לעם היהודי, אסון לישראל ואסון לימין. אם הבחירות יוקדמו בקרוב, הימין צפוי להיכחד".
אילולא נרצח רבין סביר להניח כי ניצחונו של הימין באותה מערכת בחירות היה מושג בפער גדול הרבה יותר, וכישלונו המוחלט של השמאל היה ברור כשמש בצהריים. הרצח המתועב והאמוציות העמוקות שהוא עורר טשטשו עובדה זו במשך שנים רבות והפריעו לשמאל להתבונן נכוחה במציאות הפוליטית בישראל.
התקשורת הישראלית והשמאל (שזה בעצם אותו דבר…) מנסים להמציא מחדש הסברים ותירוצים לניצחון הימין בבחירות מאז 1996 ועד היום. זה יגאל עמיר, המזרחים, הרוסים, החרדים, הערבים ומה לא. הדבר היחיד שהם לא מעלים בדעתם כבר 20 שנה הוא שהציבור לא טיפש. אנשי התקשורת מסרבים להבין שאזרח ישראלי בוגר ושקול יכול היה להצביע לימין בצורה מושכלת, מרצונו שלו, ובניגוד לקו המערכת של עיתון 'הארץ' או 'חדשות 2'.
באמת הגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה הזאת.
תיזהר בניסוח שהשמאלנים לא יזהו בו תהליכים
אכן הימין ניצח למרות רצח רבין ולא בגלל רצח רבין.
אבקש להתייחס לקטע מהכתבה:
״רצח רבין לא רק שלא סייע למחנה הימין, אלא פגע בו אנושות. נתניהו היטיב להבין זאת באותו זמן, ועל פי עדותו של מרטין אינדיק נתניהו אמר לו ש"ההתנקשות ברבין היא אסון לעם היהודי, אסון לישראל ואסון לימין. אם הבחירות יוקדמו בקרוב, הימין צפוי להיכחד".
יצחק רבין לא נרצח על ידי יגאל עמיר, כי כל העולם ראה בסרטון מהארוע, את יצחק רבין נכנס ברגליו ובכוחות עצמו למכוניתו. מכאן ובנוסף לעובדות המוסתרות מעיני הציבור יצחק רבין נרצח במכוניתו על ידי איש מצוות אבטחתו על פי פקודה מדרג בגובה ביותר במטרה להציל מעלית הימין לשלטון בבחירות. בדיוק את התוצאה המקווה שהשיג הרצח והטלת האשמה על רציחתו על הימין. אין גבול שיעצור את הסמול מלנקוט בכל דרך וצעד כולל רצח להשגת המטרה לתפוס את השלטון.
מיד אחרי הרצח, דעת הקהל הייתה "חמה" כנגד הימין, ואפילו החתול של הנכדה של שמעון פרס היה מנצח בבחירות.
אלא מאי? שמעון פרס חשש שיאשימו אותו ב"ניצול ציני" של הרצח, ולכן, במקום לקיים את הבחירות מיד לאחר ה-30, הוא גרר רגליים, מסמס את היתרון שהיה לו, והשאר היסטוריה.
ביבי חייב את נצחונו לשמעון פרס, וכל השאלות האחרות – חשובות בפני עצמן -אינן רלוואנטיות לשאלה בזכות מה ניצח ביבי את שמעון.
כאשר מסתכלים על הבחירות לגבי המועד שהן נערכו בפועל, ולאור התוצאה הכמעט-שקולה, אפשר לומר הכל, והכל ספקולציות. הדבר היחיד הבטוח, בהקשר הזה, הוא שביבי ניצח בזכות קולות החיילים: הלכנו לישון עם פרס כראש הממשלה, ובהשכימנו קום מצאנו את עצמנו במיטה עם ביבי.
אני לא יודע אם פרס כל כך "אשם" בדחיית הבחירות. כשמחליטים על הליכה לבחירות דרוש זמן מינימום של לפחות כמה חודשים כדי לקיימן. בחירות 1996 התקיימו כחצי שנה אחר הרצח, אינני יודע אם זה המינימום ההכרחי, אבל בודאי שאינו חורג מכך הרבה.
אבקש לתקן שגיאה נפוצה … אין כזאת חיה "ניצח בזכות קולות החיילים".
זה שכבודו הלך לישון עם מידע X והתעורר למחרת עם מידע Y – זו עובדה, אבל אין לה כל קשר למסקנה.
החיילים, ושאר אזרחי ישראל, הצביעו באותו מועד.
אלא מאי ? שקולות החיילים נספרים בסוף. נ ס פ ר י ם , לא מ ו צ ב ע י ם !
לכן מר נתניהו נבחר בזכות רוב המצביעים שבחרו בו. בכללם חיילים, וכמובן גם אזרחים.
למאיר:
אני לא יודע עד כמה היית מעורה בפוליטיקה באותה העת.
אני הייתי מעורה, ואני זוכר את זה באופן אישי.
כדי לקיים בחירות מוקדמות יש צורך בהרבה פחות מחצי שנה, ובכל מקרה, הכנסת יכולה, בחוק ההתפזרות, לקבוע מועד קצר יותר.
ל"הצעת תיקון …":
אכן, יש הגיון רב בדבריך, אבל שאלת עיתוי הספירה אינה העיקר, אלא התוספת ה"מיצרפית" של החיילים.
כך, למשל, הילארי קלינטון גוברת על ברני סנדרס במדינות בהן אחוז גבוהה של מיעוטים (שחורים, הספנים, "צבעונים" וכו'), ולמרות שאלה מצביעים יחד, ונספרים יחד, אפשר בהחלט לומר על כך מה שאמרתי על קולות החיילים.
ה"הסבר" שלי על ההליכה לישון וההשכמה בבוקר הוא תיאור ציורי שלא צריך להתייחס אליו ברצינות תהומית, והוא יכול להיות טוב גם במקרים אחרים, כגון שהספירה בערב מראה תוצאה אחת, ועד הבוקר היא משתנה.
ואגב …
קראתי שוב את הכתבה הזאת, ואכן, גם לפי מה שכתוב בה, ולמה שהיה מוסכם על הכל, בטווח המידי הרצח העלה את קרנם של מפ' העבודה ושל תהליך השלום, ואם התוצאה השתנתה – זה בגלל שהזמן מיסמס את האהדה שהם זכו לה בעקבות הרצח.
אני לא רוצה לומר אם זה היה טוב או רע למדינת ישראל, אבל ברור שאלמלא גרירת הרגליים של פרס ההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה נראית היום אחרת לגמרי: ייתכן שהיינו הולכים לאבדון, וייתכן שהיינו למדינה משגשגת, אבל זה שייך לדיון אחר לגמרי, שאיני רוצה לקחת חלק בו.
עכשיו כאשר כולם יודעים שהמכון הפתולוגי בראשות פרופ' היס פשוט שיקר והוציא דוחות לפי הזמנת הפרקליטות והשב"כ, כדאי שיחשפו באמת איך השמאל רצחו את רבין על לעשות הנשמה מלאכותית לתהליך ההתאבדות מרצון הקרוי במרמה תהליך השלום.
"המשכתב מן המשכתבים – פטור!"
כי הוא מחזיר את ההיסטוריה לאמיתתה…
ולגופו של ענין – נכון מאד. הנרטיב של השמאל הוא שלקחו לו ורצחו לו את הדמוקרטיה. גם העונש של עמיר המקולל (בעיני) הפך למשהו דרקוני, כי הוא "רצח את הדמוקרטיה?!!!@@@@%^%" (מה זה בכלל?)
אבל, נתניהו התחזק כי כולם ראו שבאופן מפתיע, מאז פרץ השלום, אוטובוסים החלו להתפוצץ בערי ישראל. אני עוד זוכר את המודעות הצבעוניות הגדולות פרס= הרס, על רקע אוטובוס מפוצץ. אנשי השלטון (משטרה, רשויות מקומיות)היו תולשים את המודעות האלה.
יגאל עמיר לא הביא את ביבי אלא מדיניותם של רבין ופרס. הציבור אינו טיפש.
ככה משכתבים את ההיסטוריה. מפתיע שמישהו מאמין שהשמאל היה מנצח אילו לא היה רצח. זה לא מפריע להפיץ את הרכילות שמקורה במרטין אינדיק.
מתי חל מהפך בציבור משמאל לימין? אין ספק שתקופת טרור אוסלו תרמה לכך. אבל בגדול השמאל איבד את הציבור הרוסי. בגלל מדיניותו שנתפסה כפוגענית כלפי הציבור הזה. וזה הכריע נגד פרס, ועד היום ממשיך להכריע.
איזו ספקולציה היא המנצחת ?
אומרים תומכי אוסלו: עם ראש הממשלה רבין נרצח גם תהליך השלום. אלמלא נרצח, הוא היה מתקדם עם תהליך השלום, והיום היינו במצב של שלום עם הפלסטינאים.
וההוכחה ? זה היה האיש רבין. אדם ישר והגון. מדינאי, לא פוליטיקאי.
ישנה אפשרות נוספת. הפוכה:
רצח רבין השאיר אותנו תקועים עם תהליך "השלום", ונדרשים לשלם מחיר דמים רב. אלמלא נרצח, רבין היה עושה רוורס, ומבטל את אוסלו. זאת, בהכירו כי ההימוד המדיני הנועז שלקח, הכניס את מדינת ישראל לסיכון רב מידי, ולכן צריך לבטלו
וההוכחה ? זה היה האיש רבין. אדם ישר והגון. מדינאי, לא פוליטיקאי.
דווקא תומכי אוסלו הם המקטינים את דמותו של ראש הממשלה המנוח. הם אלה שמזלזלים ביושר שלו, ובראייתו המדינית המפוקחת. הם אלה שמלבישים עליו "קונספציה" של דבקות עיוורת בהרפתקנות מדינית המתעלמת מן העובדות (כמו קונספציית המודיעין במלחמת יוה"כ).
שתי האפשרויות הן ספקולציות.
איש לא יכול, כמובן, לדעת מה היה אילו.
דווקא למתנגדי אוסלו חשוב להכיר את האפשרות ההפוכה – היא התשובה הטובה ביותר לספקולצית "רצח השלום" של תומכי אוסלו.
ראיתי היום את הכתבה הקברניטים על שלטון רבין.
ורציתי למצוא האם יש חומר סטטיסטי על הפופולריות שלו לפני הרצח וכאן מצאתי כזה למרות שהמספרים אינם חד משמעיים כי אי אפשר לדעת מה היה קורה אם רבין היה ממשיך להיות ראש ממשלה שנה נוספת עד הבחירות. יתכן גם שהרחיש שמתאר כאן בתגובה הקודמת תיאו דן גם היה קורה.
אני זוכר היטב את הימים לאחר הרצח. הסקרים הראו ניצחון גורף לשמאל וביבי צדק, הימין כמעט נמחק.
פרס, מתוך תחושה של נצחון וודאי, רצה להפגין ליברליות והוגנות כלפי הימין ולכן סרב להקדים את הבחירות למרות שהיה באפשרותו, לאור הפופולריות הרבה לה זכה, להקדים אותן לאיזה מועד שרק היה עולה בדעתו.
פרס נגרר בעל כורחו גם לחיסול "המהנדס" יחיא עייש שתוצאתו סדרה נוספת של פיגועי התאבדות שהמשיכו למוסס את הפולריות לה זכה אחרי הרצח.
ולכן אם רוצים להיות הוגנים,
מה שהעלה את ביבי לשלטון היו פיגועי החמס שלא פסקו לרגע ויחד איתם ההצגה שעשה ערפאת כאילו הוא פועל נגדם, כאשר האמת היתה הפוכה.
הציבור הבין זאת והחליט לתת את השלטון לימין שהבטיח שיחסל את הפיגועים יחד עם הסכמי אוסלו.
כולנו יודעים בדיעבד את האמת, הפיגועים המשיכו גם בזמן שלטון הליכוד עם הרבה יותר הרוגים עד לפיגוע ליל הסדר במלון פארק ב-2002 שלאחריו החליט שרון על מבצע חומת מגן ובאותה שנה החליט גם על בנית גדר ההפרדה שהיתה מנוגדת לקונספציה של הימין שאפשר לחיות יחד עם הפלסטינים, לשלוט עליהם וגם לזכות בשקט, אך הגדר היתה והינה אפקטיבית ביותר במניעת פיגועי ההתאבדות.