"תקופות אפלות"? "התבהמות"? לא רק שרמתו המוסרית של צה"ל אינה מידרדרת, היא הולכת משתפרת עם הזמן. די להשוואות "מעוררות החלחלה"
"תקופות אפלות"
ביום השואה מצא לנכון סגן הרמטכ"ל לציין שהוא מזהה בישראל "תהליכים מעוררי חלחלה כמו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט לפני 70, 80 ו-90 שנה".
דבריו של האלוף יאיר גולן הם "מעוררי חלחלה", לא רק בגלל דרגתו ותפקידו ולא רק בגלל העיתוי והמקום בהם נאמרו.
לפני שנים הכינוי "יודו-נאצים" שנאמר על-ידי הפרופסור ישעיהו ליבוביץ' גרם לראש הממשלה יצחק רבין לאיים בהיעדרות מטקס הענקת פרס ישראל באם ליבוביץ יקבל את הפרס, מה שהביא את ליבוביץ לוותר עליו. היום, השוואת ישראל לגרמניה הנאצית הופכת למקובלת יותר ויותר, לא רק באירופה ובאו"ם – אלא גם בישראל. הריסת בניין מכונה "טיהור אתני", מאסר מחבלים מכונה "פתרון סופי", הצעות חוק ואמירות לגיטימיות "מזכירות משטרים אפלים" ומפלגות ואישים מכונים "פאשיסטים". לדברי המבקרים המתונים ישראל עדיין אינה ממש נאצית, אבל בגלל "אכיבוש" היא מידרדרת ב"מדרון החלקלק" למצב שמזכיר "תקופות אפלות".
רק ישראל
רק ישראל "מעוררת חלחלה" ומושוות לגרמניה הנאצית. ארצות-הברית הרגה במלחמה מיותרת שלושה מיליון וויטנאמים, מהם שני מיליון אזרחים, ואיש לא הועמד לדין. חמש מאות תושבי הכפר הוויטנאמי מאי-לאי נטבחו ובתיהם נשרפו, רק נאשם אחד נדון על הרצח ונשלח לשלוש שנות מעצר בית. האמריקנים מקיימים בגוונטאנמו מחנה ריכוז בו מענים ומחזיקים אסירים שנים ללא משפט. הרוסים הרגו באפגניסטן מיליון אזרחים, וביצעו רצח עם בצ'צ'ניה.
לא הרוסים ולא האמריקנים הזכירו לאיש "תקופות אפלות" ו"מעוררות חלחלה". ההגדרות האלה מיועדות רק לישראל.
השתפרות
מלחמת השחרור הייתה מלחמה טוטלית לחיים ולמוות בין שני עמים, דבר שיכול להסביר את ההרג וההרס משני הצדדים.
לאורך השנים, למרות המלחמות שאינן פוסקות, האבדות והאיום הקיומי, ישראל וצה"ל משתפרים והולכים ביחסם לשבויים ולאוכלוסייה לא לוחמת.
בשנים שלאחר מלחמת השחרור התמודדה ישראל עם המסתננים והמחבלים על-ידי "פעולות תגמול" כנגד כפרים אזרחיים, כשבשיאן באוקטובר 1953 פוצצו חיילי ה-101 בפיקוד שרון את בתי הכפר קיבייה על יושביהם, וגרמו ללמעלה משישים הרוגים. בפקודה של פיקוד המרכז נאמר: "ביצוע הרס ופגיעה מכסימלית בנפש". איש לא הועמד לדין, לא הוקמה וועדת חקירה ובן- גוריון אמר בכנסת שהפעולה לא בוצעה על-ידי צה"ל אלא על ידי אזרחים זועמים.
ב-1955 מאיר הר ציון ושלושה חבריו רצחו בסכינים חמישה בדואים כנקמת דם על רציחתה של שושנה, אחותו של מאיר. הרוצחים שוחררו אחרי עשרים ימי מעצר.
ב-30 באוקטובר 1956 במהלך מבצע סיני, לא בתנאי קרב, הרגו הצנחנים 35 שבויים. רפול הסביר בתחקיר שלא היה כוח אדם לשמור על השבויים.
בזמן מבצע סיני התרחש הרצח ההמוני בכפר קאסם (43 גברים, נשים וילדים). האשמים נדונו למספר שנות מאסר, אך עונשם קוצר על-ידי בית המשפט העליון ועל-ידי הנשיא (בן צבי) והרמטכ"ל לסקוב. תוך שלוש שנים שוחררו כולם. האחראי הפיקודי אל"מ שדמי נדון לנזיפה ולקנס של 10 אגורות.
פואד בן אליעזר נאשם שבפיקודו הוצאו להורג 250 שבויים בסיומה של מלחמת ששת הימים.
אילו מקצת המעשים שהתרחשו ברצועת עזה ב-1970 על-ידי אריק שרון, מאיר דגן ושלמה באום היו קורים היום, הם היו מוצאים עצמם בבית הסוהר, הרמטכ"ל היה מודח והממשלה נופלת (באותו הזמן ראש הממשלה הייתה גולדה מאיר, שר הביטחון דיין והרמטכ"ל חיים בר-לב).
זכור הנוהג של "ווידוא הריגה", וזכורה פקודתו של שר הביטחון יצחק רבין לשבור למפגינים את הידיים והרגליים.
ניתן להביא עוד ועוד דוגמאות מ"הימים הטובים ההם". החיילים הוותיקים והעוסקים בהיסטוריה של צה"ל יודעים ומסכימים שהסטנדרטים בצבא נעשים יותר מוסריים וחוקיים משנה לשנה ומדור לדור, עד שהיום הצבא מוגבל ופועל על-פי חוקים, מגבלות ונהלים שאינם קיימים בשום צבא אחר, וטוב שכך. אם קיים "מדרון חלקלק", צה"ל נע בו לאורך הזמן, בעקביות מלמטה למעלה.
החייל שירה במחבל הפצוע יכול, בצדק, לטעון את טענתו של סגן הנשיא ספירו אגניו: "הממזרים שינו את החוקים ולא סיפרו לי".
החלום
עם כל המגבלות המוסריות, מלחמה אינה, בדיוק, אירוע מוסרי. מטרתו של כל צבא, ותכליתם של המכונות והכלים והמשוכללים שברשותו, הם להרוג את האויב. לאנשי הרוח והמוסר משמאל מצב זה הוא בלתי נסבל.
הם חולמים על "מדינת קמפוס" קטנה על החוף, ללא אויבים, בתי סוהר, מחנות מעצר, גדרות, חומות, צבא, שב"כ וחוקרים. הם רוצים לחיות במדינה המתייחסת באהבה והבנה לפליטים הרעבים מאפריקה ולעקורים ממחנות הפליטים במדינות המזרח-התיכון. הם חולמים לחיות במדינה הזוכה לאהבה משכניה ומצד אנשי הרוח באירופה, לשיתוף פעולה בקמפוסים ברחבי העולם ואולי, אפילו לעוד פרס נובל לשלום. כל החלומות האלה יתגשמו מיד ובאורך פלא אם רק נבטל את "אכיבוש".
עד כאן!
חשוב לטפח ולשמור את כללי מוסר המלחמה בצה"ל.
לגיטימי להאמין באפשרות של שתי מדינות ממערב לירדן ובהסכם שלום עם הפלסטינים ברמאללה ובעזה. מותר גם לחלום שכל זה יבוא, מיד עם סיום "אכיבוש".
כל האשליות והחלומות יכולים להתקיים ולפרוח מאחורי הגדרות והחומות, בהגנתו של צבא נחוש וחזק הזוכה לגיבוי ואהבה מהעם ומהמדינה.
מותר לחלום, אך אין הגינות ואין גם כל אמת בהאשמת צה"ל וחייליו ב"התבהמות" וראיית ישראל כמדינה פאשיסטית המזכירה "משטרים אפלים" משנות השלושים והארבעים. עד כאן.
עוד משהו
"הבאתי מגרמניה שלום בזמננו" – נוויל צ'מברלין אחרי חתימת הסכם השלום עם היטלר במינכן, 1938.
"כל מה שעמלתי למענו, כל מה שקיוויתי לו, כל מה שהאמנתי בו כל חיי הציבוריים התרסק לחורבות" – נוויל צ'מברלין בנאום הכרזת המלחמה על גרמניה, 1939.
תן לי מדינה עם אויבים, בתי סוהר, מחנות מעצר, גדרות, חומות, צבא, שב"כ וחוקרים. רק תעשה שלמדינה הזאת יהיה גבול. תעביר את הגבול הזה איפה שאתה רואה לנכון, ומצדי גם תטהר אתנית איזה שטח שצריך כדי להתאים את המציאות לאידאולוגיה, רק תעשה שיהיה גבול: אזרחי המדינה מצדו האחד, אזרחי האויב וכוחותיו מהצד השני. משטרה כלפי פנים, צבא כלפי חוץ.
אפשר, בבקשה?
לא בטוח שאפשר, ויותר מזה, לא בטוח שזה יותר טוב.
לא הסברת מה היתרון של הגבול שלך?
לא, בלתי אפשרי, כי הגבול שאתה מעוניין בו עובר באמצע הארץ, ואנשים משני הדתות והגופים האתניים העיקריים שקיימים כאן, גרים בעירבובייה בכל אחד משני צידי הגבול. (אני כותב – "גופים אתניים", כיוון שאיני יכול לכתוב – "שני עמים". זה פשוט יהיה פשוט יהיה שקר גס לקרוא לאוסף החמולות המוסלמיות שהיגרו לפה בשם "עם".)
צ'מברלין ידע שבריטניה לא מוכנה ולכן הקריב את צ'כוסלובקיה כדי לדחות את פתיחת המלחמה.
צה"ל היה מוסרי ביותר גם בשנות החמישים וההוכחה היא שמאז מלחמת העצמאות ערבים לא בורחים מפני צה"ל אלא מעדיפים ליפול בשבי ולהכנע – וככה מצאנו את עצמנו בסוף ששת הימים תקועים עם המוני ערבים שלא ברחו.
מעשי הטבח שצוינו היו היוצאים מהכלל.
גם גרמניה לא הייתה מוכנה למלחמה, ולא הייתה מגיעה לכך עוד שנים. רק תודות לתעשיית הפלדה הגדולה ומשאבי הברזל והפחם העצומים שנפלו לידיה, כשקיבלה במתנה את צ'כוסלובקיה, הצליח המשטר הנאצי להשיג מוכנות כזו. כך שהסכם מינכן היה אסון, על פי כל קנה מידה. בימינו, רק קומץ היסטוריונים רוויזיוניסטים לא מסכימים על כך.
גם גרמניה לא הייתה מוכנה למלחמה, ולא הייתה מגיעה לכך עוד שנים. רק תודות לתעשיית הפלדה הגדולה ומשאבי הברזל והפחם העצומים שנפלו לידיה, כשקיבלה במתנה את צ'כוסלובקיה, הצליח המשטר הנאצי להשיג מוכנות כזו. ההסכם גם חיזק מאוד את ביטחונו העצמי של היטלר, את הבוז שחש כלפי מעצמות המערב ואת נחישותו לתבוע עוד ועוד. (די מזכיר את הפלסטינים כיום, לא?) כך שהסכם מינכן היה אסון, על פי כל קנה מידה.
בקשר למעשי הטבח, אולי הם היו חריגים בשנות החמישים, אבל בימינו, דווקא כשאנשים מסויימים "מזהים מגמות אפלות בחברה הישראלית", מעשי טבח המוני כאלה לא מתבצעים כלל.
הבעייה במאמר שהוא מתעסק בעובדות. כל הצווחים "נאצים, נאצים", כלל אינם מעוניינים בעובדות. הם רק רוצים להרגיש נאורים מתקדמים ו"ליברליים" ולהתמוגג מכך. המציאות פשוט לא רלוונטית לדידם.
אכן קיים מדרון חלקלק, ודווקא אלו הששים להטיח האשמות אופנתיות הם המדרדרים בו. הרג מחבל אחד (שייתכן ולא היה מוצדק ולכן בגדר רצח — החקירה תוכיך כך או לא),אינו רצח-עם. במהלך השנים, אותם אלה שהיום מאשימים ומפנינים ודורשים מישראל לעמוד בתנאים שלא ידרשו מאף מדינה אחרת בעולם, הם אלו שהולכים ומנמיכם את התקן של מה שמהווה פשע מלחמה. התוצאה לא מהיה איום קייומי למדינה, אלא דווקא הקצנה והסלמה של עמדות פרטיות של חיילים בודדים (מספיק אחד או שניים), שאכן יום אחד יבצעו פשע כזה. אולי אלאור עזריה הוא סימפטום?
פסאודו-מוסריות כזאת היא לא יותר מהדרך הזולה ביותר והעצלה ביותר לאשליה של מעלה מוסרית.
זה לא שצה"ל נהיה מוסרי יותר. נהפוך הוא – צה"ל מידרדר במוסריותו.
תפקידו של צבא הוא להגן על האזרחים, גם ובעיקר ע"י קטילת אנשים מהצד המאיים (בשביל מה יש נשק שיורה?). אנשים הכוונה לחיילים, מחבלים, ואזרחים שאינם תמימים. המחבל שחוסל בחברון היה מחבל, ודינו אחד – מוות מיידי. פחות מזה ויהיה שיטפון של מחבלים שיודעים שהמחיר שייגבה מהם הוא נמוך. משמע – מי שאוסר על חיילי צה"ל לחסל מחבלים, ללא קשר למצב הגופני שלהם בעת החיסול, הרי שהוא מעודד רציחות של יהודים ע"י מחבלים שיודעים שלא ייענשו.
אם עקב מצב מלחמתי, צבא קוטל אזרחים תמימים שלא היה ניתן לחשוד בהם כלל בפעילות מסכנת כלשהיא (ואת זה השמאל צריך להוכיח מעל לכל צל של ספק סביר. השמאל צריך להוכיח ולא הימין), הרי שזוהי אחת מתוצאות הלוואי של כל מצב מלחמתי. זוהי בעייה של הצד המאיים. אם הצד המאיים אינו רוצה שאזרחים תמימים מצידו ייפגעו, ידאג נא לא לאיים או לכל הפחות לפנות את אזרחיו מאזור הלחימה.
מכל הנ"ל ניתן לראות שצה"ל מגן פחות ופחות על אזרחי ותושבי מדינת ישראל, ויותר ויותר על אזרחי האויב (מישהו אמר אייזנקוט וגולן?). זוהי הידרדרות מוסרית מסוכנת שהמובילים אותה הם מפקדי צה"ל הבכירים ביותר.
———
לפי שיטת המוסר הנהוגה כיום, יוני נתניהו ז"ל וחבריו היו מואשמים בהאג על פגיעה באזרחים זרים (המחבלים באנטבה) ובחיילים שאינם מעורבים (חיילי צבא אוגנדה במקום), כלומר פשעי מלחמה.
———
הקוסם הודיני התפרסם ביכולתו להשתחרר מאזיקים בעת שהוא שקוע עמוק בתוך בריכת מים, ולשרוד כנגד כל האפשרויות.
אני לא הודיני, ואני לא מתכוון להתחרות ביכולותיו הוירטואוזיות. מצדי שאייזנקוט וגולן ישלחו את ילדיהם בכדי לשמש מגינים אנושיים כנגד כל מחבל או אזרח אויב שבא לתקוף אותי. עד אז, שניהם לא רק שלא מבצעים את תפקידם, אלא אף מעודדים בדיבוריהם את האויב לתקוף את אזרחי ותושבי מדינת ישראל.
הוא דיבר על החברה, לא על הצבא (לא שאני מסכים איתו).