השבה של קצינים מצטיינים שהודחו, תיקון מערך הקצבאות המנופח, גיבוש אסטרטגיה לרצועת עזה, והפסקת הקשר עם מכונים אזרחיים פוסטמודרניים. אמנון לורד בצרור עצות לשר הביטחון החדש ליברמן
התקשורת סיימה במהירות את שלב ההתקפה וההיסטריה הציבורית המנופחת סביב ליברמן, והיא עוברת כעת לשלב ההכלה והעצות. גם אנחנו ניתן מעט משלנו.
בשורות הבאות יש נסיון לשרטט בקווים כלליים כמה עצות לשר הביטחון, שמביא איתו בגאז' מסוים מאוד. אין כאן יומרה להבין יותר טוב מליברמן; בסך הכל, מה שנעלם מהתגובות בתקשורת זו העובדה שליברמן היה חבר משך שנים ארוכות בקבינט הביטחוני, וגם במעגל המצומצם ששם נסגרות חלק מההחלטות עוד בטרם יקבלו אישור קבינטי. הוא מכיר את הסביבה של קבלת ההחלטות האסטרטגיות הרבה יותר טוב מאחד מקודמיו, שסיים לא טוב, עמיר פרץ.
אז קודם כל, התבונן על תמונות קודמיך בתפקיד הרם, והתחבר להיסטוריה עשירה, עתירת אירועים ביטחוניים, פרשיות אישיות, טרגיות ומשברים שליוו לא פעם את עזיבת התפקיד הזה. עמיר פרץ הוא דוגמא – לרע אבל גם לטוב. בהיותו אזרח הוא זה שדחף להחלטה הראשונית במלחמת לבנון השנייה לתקוף את הטילים ארוכי הטווח ובעלי הטווח הבינוני של חיזבאללה. זאת בניגוד לעמדת צה"ל ורוב מומחי הביטחון, שתכננו שחיל האוויר יפגע קשות במטרות תשתית של המדינה הלבנונית. פרץ גם הכריע על פיתוח כיפת ברזל לאחר שהמערכת הייתה תקועה על כל מיני אלטרנטיבות אחרות. כפוליטיקאי ואיש ציבור הוא הבין מה ריאלי ברגע הנתון של אמצע העשור הקודם, וקיבל הכרעה שבסך הכל די הוכיחה את עצמה.
אפשר להוסיף שגם ההחלטה לבנות את הגדר בגבול סיני הוכרעה בידי אזרח אחר ושמו בנימין נתניהו, וזאת לאחר ששני מקצועני ביטחון כמו אהוד ברק והרמטכ"ל אשכנזי התנגדו למיזם. את פרץ העיף מהתפקיד אהוד ברק שגבר עליו בפריימריז על הנהגת המפלגה ב-2007; הוא קבע עובדה בהליך לא דמוקרטי, לפיה עם היבחרו לתפקיד היושב-ראש הוא גם לוקח את מקום קודמו כשר הביטחון. בסך הכל, בתקופה שהתקיים ציר נתניהו-ברק התנהלו ענייני הביטחון והמדיניות בצורה טובה שלא לומר טובה ביותר, בוודאי בהשוואה לתקופות רבות בהיסטוריה של מדינת ישראל. יחד עם זאת, ספק אם כמנהל וכראש מערכת הביטחון הועיל ברק הרבה. כמי שבא מצה"ל וגרר איתו היכרויות ופוליטיקה פנימית מהעבר, סיבך ברק את עם ישראל במשבר צמרת חסר תקדים כמעט שבמרכזו הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי.
בימים רחוקים יותר היו עוד כל מיני "מרי ביטחון" בתפקיד שר הביטחון, ואלה סיבכו לא פעם את צה"ל. ליברמן ודאי זוכר את שמותיהם של אריק שרון ויצחק רבין; האחד מצביא מלחמת של"ג שהשיג תוצאות צבאיות בינוניות, ולעומת זאת הובס בקרבות העורף בידי אופוזיציה שמאלית חסרת רסן. ישראל הסתבכה עם הנוצרים ומעשי הטבח שלהם, ושר הביטחון שעוד קודם נשללה ממנו הסמכות להורות לחיל האוויר לפעול, הודח במארס 1983, אחרי מעט יותר משנה וחצי בתפקיד; רבין, שהיה בתפקיד תקופה יחסית ארוכה של קרוב לשש שנים, סיבך את הצבא בהנחיות לשבור ידיים ורגליים באינתיפאדה הראשונה ולא פתר את הבעיה.
משה דיין היה שבע שנים, מערב ששת הימים ועד עלייתם של רבין ופרס ביוני 74'. הוא היה מצביא של לוחמה בטרור באחת התקופות הקשות ביותר בתולדות המדינה אם לא הקשה שבהן. הוא עשה זאת תוך היכרות אינטימית עם הלוחמים בצורה שאין שנייה לה, אך נפל בגלל מחדל יום הכיפורים; דווקא בן-גוריון ואשכול האזרחים הובילו את המערכת תוך בניין כוח מיטבי, וזכו להישגים אדירים. והיה פנחס לבון, גם הוא אזרח שלא הבין כלום, שהגיע כיונה צחורה ותוך כדי מילוי התפקיד ניסה ליזום פעולות פרועות עד טירוף, שהבולטת בהן היתה רשת החבלה המודיעינית במצרים שהסתבכה בעסק הביש. אז אחרי הכל, אולי כדאי לשר הביטחון החדש ללמוד דווקא מבנימין נתניהו ולשמור היטב על איפוק, זהירות, וברירת מלים קפדנית.
מינויים, תקציבים ומכונים
עצה שנייה נוגעת לאיוש תפקידים. אחד המינויים המאוד בעייתיים שעליו החליט בתקופה האחרונה השר היוצא יעלון היה של האלוף (מיל') אודי אדם לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון במקום האלוף (מיל') דן הראל שעומד לפרוש בקרוב. אודי אדם לא מתאים. מר ליברמן, שב עם דן הראל, ושכנע אותו למען עתיד ילדינו להמשיך בתפקידו עוד שנה. עניין של אחריות לאומית. הראל היה מנכ"ל מצוין.
בנוסף לתפקידים הרשמיים הקיימים בתקן של לשכת שר הביטחון, מוצע לליברמן ליצור כמה תפקידי ייעוץ כדי שיהיה לו מעין מטה עצמאי שיוכל לעזור לו בגישתו כלפי מערכות הביטחון השונות ובעיקר צה"ל. ישנם כמה קצינים בכירים בדימוס שכדאי להחזיר אותם לסביבה המייעצת. למשל, צ'יקו תמיר ועימאד פארס. אלה יוכלו לתת לשר הערכות אמינות לגבי בעיות שקיימות בצה"ל. גם האלופים טל רוסו וגיורא איילנד הם דמויות שכדאי לליברמן לשלב בסביבתו.
מוצע בזאת לשר הנכנס לעשן את מקטרת השלום עם הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט. צריך לזכור שצה"ל הוא צבא, שכדברי המשורר שוכנים בו יחד עצב ותפארת; זה צבא ייחודי, שהציל את מדינת ישראל כמה פעמים. אין כמעט תופעה כזאת בדברי ימי היחסים בין עם לצבאו. צה"ל בנוי על רוח הקרבה בלתי רגילה ונכונות תמיד להישכב על הגדר בשעה שהדרג ששר הביטחון מייצג, הדרג המדיני, נדון כמעט באופן קבוע להיכשל. מוטב שהשר יזכור, שכאשר מגיע הכשל הבלתי נמנע במישור המדיני הדיפלומטי, צה"ל וחייליו הם אלו שסותמים את הפירצה. הנכונות להקריב את החיים נובעת בין השאר משום שמפקדי צה"ל לדורותיהם העניקו למקצוע הצבאי הילה של ייעוד נעלה אף נשגב. הייעוד הנעלה והמוסרי לא נבנה על מורשת טבח כפר קאסם ודיר יאסין, אלא על מורשתם של קצינים וחיילים כמו נתן אלבז, רועי קליין, יהודה קן דרור, ושאר לוחמי מערכות המגן הכבדות.
אייזנקוט והאלוף גולן וחבריהם הם נציגי המורשת הנאצלת הזאת, שבכוחה הולכים חיילים לקרב, וחוזרים לפעמים ולא מבצעים את המשימה משום ששמעו תינוק מיילל ברוח. אז מר ליברמן, התייחס נא למשפטים האומללים של האלוף יאיר גולן כמעידה, ואל תוריד אותו מהרשימה הקצרה של המועמדים לרמטכ"לות. לעומת זה, כדאי לבדוק כמה מפקדים וקצינים בכירים אחרים ולראות מה הם באמת עושים, ולא להסס להעיף אותם מהמטכ"ל. כדאי לזכור עוד: זהו מטכ"ל שבו ריכוז גבוה במיוחד של אלופים איכותיים.
הכשרת הקצונה הבכירה: חלק מתהליכי ההכשרה של הקצונה הבכירה עוברים דרך גופים אזרחיים העובדים בשיתוף פעולה עם הצבא. בשנים האחרונות נכנסו בתפר הזה גופים ומוסדות המטמיעים בפיקוד הבכיר של הצבא רעיונות פוסט-מודרניים וערכים מסרסים. מנגנונים אלו זקוקים לרענון ופיקוח הדוק, ואין כמו שר ביטחון אזרחי שצמח במנותק מרעיונות אלו כדי לגשת למלאכה בידיים נקיות ובראש פתוח. יש בנמצא לא מעט מומחים אזרחים שיכולים לסייע במלאכה, לחקור את תכני הלימוד והחינוך האסטרטגי, לתכנן תוכניות חינוכיות חדשות, לגבש צוותי הוראה ראויים ולפקח באופן מתמיד על המוסדות האינטלקטואליים של הצבא. בדרך זו ניתן להחזיר לחיים מושגי יסוד שנעלמו מהשטח כמו תמרון, הכרעה וניצחון. צליל ערב שלא נשמע לאזננו זמן רב מדי.
באשר לרפורמה אמיתית בצה"ל ובגופי משרד הביטחון: ישנו דו"ח לוקר, ישנם דו"חות קודמים שהבולט שבהם הוא דו"ח ברודט מ-2007. שר הביטחון חייב לתת את הדעת, למשל, על נתון שאין עליו מחלוקת ומופיע בדו"ח לוקר מהשנה שעברה: רק 24 אחוזים מתקציבי השיקום שבשליטת משרד הביטחון מופנים לנכים שהם באמת נפגעי פעילות מבצעית. זה נתון מדהים, מזעזע, שמלמד לאילו ממדים מפחידים הגיעה דרגת הניצול של מערכת הביטחון בידי אזרחים וגופים סחטניים. לא תוכל, מר ליברמן, להגיע לחפיפה של מאה אחוז בין הזכאים לתקציבי השיקום ובין נפגעי אמת של פעילות צבאית. תמיד יהיו טרמפיסטים נצלנים עם עורכי דין טובים; אבל אם רק תעלה את אחוז התקציב שהולך לזכאי אמת מ-24 ל-50 אחוז – עשית דבר גדול.
הלאה: הוסכם בוועדת ברודט שיקוצץ כוח אדם בקבע ב-12 אחוזים לאורך עשור; במקום זה נופח מנגנון הקבע ב-14 אחוזים, ולצה"ל לא היה הסבר לתופעה. נכון שצמחו גופים חדשים בתחומים שאפילו לא היו קיימים במערכת לפני עשור. אבל זה מצריך בדיקה יסודית והמשך הקיצוץ. כאזרח, שר הביטחון החדש צריך להפוך למפקח של המערכת ושל צה"ל ולא לראש איגוד מקצועי שמייצג את צה"ל בממשלה.
בין עזה לוושינגטון
עזה. צא מהמלכודת של התבטאויות ציבוריות, אם אין להן גיבוי באסטרטגיה צבאית ומדינית ברורה. לכן, מומלץ לגבש חזון – עד כמה שהמילה הזאת לא מתחברת לעזה – לגבי התמונה המדינית-ביטחונית שישראל רוצה לראות בסופו של דבר ברצועה. מהתמונה הזאת כדאי לגזור אסטרטגיית פעולה, שבהינתן הזדמנות מתאימה ישראל תחתור לקראתה באמצעים צבאיים, מדיניים וכלכליים. הנוסחה הזאת עדיפה על הנוסחה החד-ממדית של "לכבוש את עזה ולמוטט את שלטון חמאס".
ובאשר למזכר ההבנות האסטרטגי עם ארצות הברית ותכנית הרכש הכרוכה בו. למרות התגובות הראשוניות באמריקה, לליברמן יש מקדם טוב יותר מול ממשל אובמה מאשר לקודמו בוגי יעלון. ישראל רוצה יותר ממה שמוצע לה, בגלל האיום האיראני שעלול להתגבר במבט עתידי בעקבות הסכם הגרעין. למרות שנראה היה שעדיף לחכות לנשיא הבא, הגישה הזאת כבר לא כל כך בטוחה. מוטב לשים את הדגש על אותו חלק בחבילת הסיוע שיבטיח את המשך ההמרה לשקלים כדי להתניע מערכי ייצור ביטחוניים בתחומי ישראל. כרגע, יש סכנה שלפי המתווה של ממשל אובמה החלק הזה יבוטל וייסגרו מערכי ייצור. גם הילארי קלינטון וגם דונלד טראמפ, שני המועמדים המסתמנים לנשיאות, יעמדו בפני אילוצים פוליטיים שישפיעו לשלילה בנוגע לתקציבי הסיוע הביטחוני לישראל.
בצד הדמוקרטי בשעה של קשיים כלכליים, יהיה קשה לנשיאה דמוקרטית להצדיק הגדלה של הסיוע הביטחוני מעבר למה שמציע אובמה. ואילו טראמפ מייצג תפיסה שלפיה כל אחד ישלם על צרכיו הביטחוניים. יש סכנה שהאידאולוגיה הכלכלית-מדינית שלו תמנע ממנו לגלות נדיבות בנושאים האלה לישראל. זאת גם אם בצד המדיני גרידא הוא יהיה מבין יותר ותומך יותר.
האלוף גולן לא ראוי להמשיך להיות בצה"ל. שתי האמירות שלו בהקשר לתהליכים מעוררי חלחלה ומוסר הלחימה הצבוע שלו שבו חיילים צריכים להסתכן עוד קצת, כדי שצה"ל ייראה טוב בתקשורת האנטישמית ממילא, מלמדים שהפוסט מופרעות נטועה בו עמוק.
האלוף גולן מתחלחל מהר מדי. אולי אמא שלו יכולה לעזור לו.
אכן, פוסט מופרעות היא ההגדרה המושלמת והקולעת לתפיסת עולמו של האלוף "צייד הנאצים" יאיר גולן.
אני עוד מחכה לראות אם חמאס יחזיר את הגופות של שאול וגולדין ז"ל אחרת הנייה יחוסל 48 שעות.
בעצם אסתפק באי מתן טיפול רפואי באסותא לאחותו של הניה.
האלוף גולן אינו אמור בשום סיטואציה שהיא להיות רמטכ"ל. זהו קצין שאני אישית הייתי מהסס ללכת אחריו.
שתי המטרות הראשונו של צה"ל הן : 1. ביצוע המשימה 2. החזרת החיילים בשלום הביתה.
התחשבות באוכלוסיה האזרחית של האויב אינה עומדת במקום הראשון ובוודאי לא תוך סיכון חיי החיילים.
אני אהסס מאד לשלוח לצבא את הבנים שלי כאשר בראש הצבא יעמוד האלוף גולן שבאופן חד משמעי שם בראש מעייניו את חיי אוכלוסיית האויב.
טוב יעשה ליברמן אם יבהיר מלכתחילה לאלוף גולן שהוא אינו מועמד בשום סיטואציה לעמוד בראש הצבא.
אתם יכולים לעשות עמודה מצד ימין של הכתבות הכי פופולריות?
לסגור את גלי צה"ל לאלתר!! בזבוז משווע
מר' לורד, הכל נכון. רק איך בדיוק יאיר גולן יכול להיות מועמד מוביל להתמנות לרמטכ"ל?
מוכשר ככל שיהיה, הוא היה צריך ללכת הבייתה. אנשים הלכו הבייתה על הרבה פחות. ההבדל היחיד הוא שאמר דברים אנטישמיים ופוסט-ציוניים, ולכן הוא מאותרג אוטומטית.
לבון לא סיבך אף אחד
ליברמן לא מסוגל לנהל מסעדה; בריון, מאפיונר ונוכל;
לימין יש במחסנית לא מעט מנהיגים שמסוגלים לעשות עבודה מצויינת.
ישראל במצב מצוין; אירן היא האיום הקיומי היחידי כרגע וגם הם מעדיפים קודם לטפל בשכונה שלהם קודם.
האייטולות מן הסתם חומדים באבן שחורה אחת ועתודות הנפט שמסביבה.
כל השאר, חיזבאללה, חמאס, ורסיסי סוריה דורשים לא יותר משתי טייסות וכמה חטיבות רגלים ממוכנות.
הסלמה (שונה ומכוערת מכול קודמותיה) בגבול הצפוני ועוטף עזה ייפרצו בוודאות בחודשים או בשנים הקרובות.
מטכ״ל ממוקד מסוגל לטפל בזה.
אירופה טובעת בנהרות של מהגרים והדוד סם והילרי מושחים ברלוסקוני לנשיאות.
בקיצור זה הזמן למנהל מצוין / מנה״חש עם עפרון מחודד מאוחרי האוזן.
ליברמן היה כשלון כשר החוץ ויהיה כשלון כשר הבטחון.
ואמנון לורד אתה לא חייב ללכת כמו אנשים אחרים שהולכים כמו זומבי אחרי נתניהו .
לורד, אל תהיה תמים.
ליברמן לא יעשה כלום כנגד קרטל הגנרלים המושחת.
הוא יתמסר למערכת בחדווה וימקסם את הרווח הכלכלי והפוליטי שיפיק מהכניעה הזאת.
הבעיות המבניות של ישראל כבר מזמן עברו את הנקודה בה ניתן היה לפתור אותם במינוי שר אחד, גם אם השר היה הגון ולא חבר של מרטין שלאף.
היתרון היחידי במינוי ליברמן הוא שיעלון השחצן העריץ והכושל הוזז מתפקידו.
למרבה הצער, ישראל הולכת לקראת התקוממות אזרחים, ולא מצד שמאל.
כשחוסמים את יכולת האזרחים לקבוע את גורלם באופן דמוקרטי וכופים עליהם עריצות של בג"ץ/צבא/ פקידי ממשל, כשמעמיסים עליהם מסים כדי לממן משכורות ופנסיות מופרכות לקבוצות אינטרס מאורגנות, כשהשחיתות הופכת ממוסדת ולא נראה שיש באופק תקווה לחירות- הקפיץ נמתח עד שהוא נקרע.
אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב