השנאה אותה שנאה

הפיגוע הרצחני במתחם שרונה אולי מעלה שוב משאלות לב על "פתרון מדיני" ועל "סיום הכיבוש", אך האמת היא שמדובר באשליה: השנאה הערבית ליהודים מושרשת עמוק מדי. 49 שנים למלחמת ששת הימים, הלקח ברור מתמיד

שום דבר לא השתנה; זירת הפיגוע אמש. צילום: פלאש 90

ארבעה ישראלים נרצחו בפיגוע המחריד אמש במתחם שרונה, ו-16 נפצעו. המחבלים, מוחמד וחאלד מחאמרה, הם בני דודים מהכפר יטא שבדרום הר חברון. מיד לאחר הפיגוע זרמו דיווחים וסרטונים על חגיגות ביישובים ערביים ובירושלים. "חלוקת ממתקים, זיקוקים, צעדות בחברון, יטא, טול כרם, דהיישה, אפילו שער שכם", כתבה שמרית מאיר, עורכת האתר הישראלי בערבית 'אל-מצדר'. "אבל חשוב, המוני ומעניין יותר – גל של שמחה מתפרצת במדיה החברתית".

השנאה הארסית הזו היא מחזה ותיק במחוזותינו, ותאריך הפיגוע הוא אך סמלי: ה-8 ליוני, שיאה של מלחמת ששת הימים 1967. מדינת ישראל הקטנה, שמנתה אז פחות משלושה מיליון יהודים, הכתה שוק על ירך צבאות כפולים ומשולשים בגודלם מצה"ל. אך להישגים המזהירים במלחמה קדמה תקופת המתנה מורטת עצבים. ילדים מילאו שקי חול ברחובות, פנסיונרים חפרו תעלות מגן, וכל מי שיכול היה לאחוז נשק גויס למילואים. המתח היה נורא.

לא מעט השתנה מאז. לעומת הצבאות הערביים הסדירים שהתקבצו וסגרו עלינו משלושת הגבולות ערב המלחמה, נערי דאע"ש פלסטינים בני 21 הם לא איום. אפילו לא קרוב. אך בעוד יחסי הכוחות השתנו פלאים לטובת היהודים, השנאה התהומית נותרה כשהייתה. ישמעאל שונא לישראל בהגדרה, והשאיפות אותן שאיפות – ללא קשר לכיבוש או לגבולות 1967. מי שגלש אתמול באתרים פלסטינים היה מגלה כי בתל אביב נהרגו ארבעה "מתנחלים". עבורם כולנו כאן זרים קולוניאליסטים.

לפני המלחמה שהולידה את "הכיבוש הישראלי", הכריז הנשיא המצרי נאצר בפגישה עם בני נוער מארצו כי "שאיפתנו היא השמדת ישראל… כדי להחזיר לעצמנו את פלסטין עלינו ללמוד לקח מהעבר. המשאלה שלנו לגבי פלסטין לא תתגשם אם נשב בחיבוק ידיים. לפלסטין לא ניכנס כשהאדמה מכוסה בחול בלבד. אנו ניכנס אליה כשאדמתה ספוגה דם".

שנאתו של נאצר לישראל, עוד טרם היות יהודה ושומרון בידינו, הייתה רק הד לשנאה הגדולה של הרחוב הערבי אליה. פרשנים ועיתונאים ממצרים ומסוריה, הכריזו כי "המצב ב-1967 שונה בהרבה… היום העם אינו נכנס למערכה נגד ישראל כדי לרסנה בלבד, אלא כדי לחסלה"; "חיסול ישראל הוא הצעד החברתי לכינון חיי חירות וכבוד של העם הערבי" (רדיו דמשק, 28.5.67); "היוזמה היא בידינו, ואנו יודעים מה אנו עושים… אנו יודעים כי נמחץ את ישראל וננצח" (רדיו קהיר, 19.5.67); "הכנותינו היום אינן לשם מאבק על זכותנו במפרץ עקבה, כי אם לשם התמודדות טוטלית עם ישראל… תמחה את זכר שנת 1948" (רדיו אל-ערב, 29.5.67).

הקריקטורות בעיתונים, הנאומים, הדרשות, טורי הפרשנים. כולם השפריצו אנטישמיות ארסית לכל עבר. כאשר הכריזו המנהיגים והגנרלים הערבים ימים ספורים לפני הקרבות "אהלן וסהלן למלחמה", וכי "תוך חמישה ימים נחסל את ישראל הקטנה", הולהטו הרוחות ברחוב הערבי לעוצמות שלא נראו כמותן. מאות אלפים יצאו להפגנות תמיכה בצבאות ערב, והקרנבל האנטי-ישראלי חגג ועלץ על השמדת ישראל הצפויה.


חגיגות בשער שכם אתמול

וכמו אז כן היום ברחוב הפלסטיני. לא נס לחה של השנאה ולא יבש מעיינה. עם כיבוש או בלעדיו, עם התנחלויות או בלעדיהן, עם ועידת שלום בפריז או בלעדיה: כשערבים רוצחים יהודים, יש חינגה והבקלאוות יוצאות.

גל הטרור הנוכחי הוא רק עוד חוליה בשרשת האיבה הערבית לישראל. פרופ' דניאל פוליסר היטיב להראות כי הרוצחים הפלסטינים "מוקפים באנשים החולקים עמם את אמונות הליבה שלהם, שמצדיקים את ההתקפות שהם מבצעים; שרואים במעשיהם ערך פוטנציאלי בקידום המטרות הפלסטיניות; ושאפשר למנות אותם כמעריצים שלהם ושל משפחותיהם". את המסקנה הזו הוא ביסס על תוצאות 330 סקרי דעת קהל פלסטיניים, שהתבצעו על-ידי ארבעה מכוני מחקר עצמאיים.

אמנם הרבה יותר נחמד ונעים לדמיין שהרחוב הערבי מתון ושהציבוריות הפלסטינית שוחרת שלום, אך מוטב להכיר במציאות: השנאה מושרשת עמוק בחברה שלהם; כך היה, וכך יהיה בטווח הנראה לעין. ועידות שלום או נסיגה לגבולות ה-5 ביוני לא ישנו מאומה. האמת היא שאין תרופה לשנאת הערבים, והיא הקבוע המתמטי של הסכסוך הזה. נותר רק להמשיך הלאה ולהיות חזקים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

24 תגובות למאמר

  1. לא רק ברשתות החברתיות הערביות וברחוב הערבי. גם דפי הפייסבוק של הימין והתגובות באתרי החדשות התמלאו בתגובות עולצות של ימנים ששמחים על כך שנרצחו "סמולנים תל אביביים" כי הם סמולנים ולא באמת יהודים. על התופעה הזו כמובן לא יכתבו באתר מידה, כי לכותבים ולעורכים שלו אין אומץ להתמודד עם ביקורת עצמית.

    1. אולי מוטב שתתחיל בביקורת עצמית על ביטוי השמחה לאיד של אנשי שמאל, ששוטפים את הרשת בכל פעם שנרצחים מתנחלים. כנראה שגם לך קצת קשה להתמודד עם דברים כאלה.

    2. אתה מגוחך. מספר זעום של כמה טיפשים "ימנים" בפייסבוק לא מייצגים את הימין ובטח שלא מייצגים את עם ישראל. אין שום בסיס להשוות אותם לאנטישמיות הפלסטינית שמושרשת ומוטמעת בפלסטינים מגיל אפס
      במערכת החינוך, בתקשורת שלהם ובההנהגה שלהם שמשלמת למחבלים ומפארת אותם.

      אתה כנראה מאותם אלה שמזהים תהליכים, אז הנה תהליך בשבילך לזהות:

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000829483

    3. אי אפשר שלא להתרשם מהסתירה. מצאת פעילת שמאל קיצוני אחת והפכת אותה למשל קצת אחרי שטענת שהימין חף משנאה בזכות "מספר זעום" של שונאים.
      הלוואי עליי שזה היה מספר זעום. בשיא הכנות, הלוואי עליי ועל כולנו. אבל למרבה הצער הרשתות החברתיות גדושות מקריאות שמחה מסמרות שיער אחרי פיגועים בתל אביב (שלא לדבר על פיגועים בבריסל).

    4. אדון י', אתה מפספס את הנקודה: אני פשוט החזרתי לו באותה מטבע דמגוגית.
      אני יכול למצוא יותר מאשר הפעילה הזאת, אבל עדיין זה לא מייצג את השמאל בדיוק כמו שכמה טיפשים בפייסבוק לא מייצגים את הימין.

  2. כבר אמרו: אי שפיות זה לעשות כל הזמן אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות. ניסינו את האופציה הצבאית ואת הלא לעשות כלום במשך שנים. נו? איפה אנחנו היום?
    והמשפט "אך מוטב להכיר במציאות: השנאה מושרשת עמוק בחברה שלהם; כך היה, וכך יהיה בטווח הנראה לעין" אפשר להגיד גם על החברה שלנו. ע"ע השמחה על הפיגוע ברשתות החברתיות בקרב אנשי ימין. מטומטמים גזעניים שטופי שנאה יש בשני הצדדים והם כל כך עיוורים לשנאה שלהם שהם לא קולטים שהם בדיוק, אבל בדיוק, כמו האנשים שהם הכי שונאים.

    1. ואת האופציה המדינית לא ניסינו שוב ושוב ושוב? אתה קורא את מה שאתה כותב? אתה מדבר ברצינות על אי השפיות של הימין מבלי שתבחין בדבשת, בגודל הר האוורסט, המתנוססת על גבו של השמאל?

    2. בצד השני אין רק "קיצונים שטופי שנאה". עצם הקיום הפלסטיני מבוסס בלעדית על שנאה ועל חלום הג'נוסייד. נכון, קשה מאוד להפנים ולהתמודד עם זה, אבל אלה העובדות.

    3. ניסינו שלום גם דרך רבין וברק ואולמרט ,הערבים סירבו ופתחו במרחץ דמים, ניסינו גם טרנספר וזאת הייתה הצלחה מסחררת. מסקנות?

    4. מזכיר לך את החתול שלך… אוי השחצנות, השחצנות. לו לפחות היא הייתה מבוססת על משהו, מלבד חופן של התחכמויות עלובות, שנדמה לך שהם ממש שנונות; אז אולי היית באמת יכול להרגיז מישהו, כפי שאתה רוצה שיקרה. אבל במצב הנוכחי, התגובות שלך בעיקר מעוררות רחמים והשתתפות בצערך.

    5. צר לי. לא רציתי לפגוע באופן אישי, אלא להזהיר שלא נהיה כמו הערבים. לא נלחמים באמוציות עם אמוציות, אלא עם שכל. אם נשנא את הערבים יותר, מה זה יעזור?. מטרתנו המיידית זה לעצור את הפיגוע הבא. גדר ההפרדה מבחינתי היא הדבר שהיה הכי אפקטיבי עד היום

  3. האיבה של הערבים המוסלמים כלפי היהודים בארץ ישראל הנמשכת מזה כמאה שנים, שבסיסה נובע מתרבות הקנאה שנאה ורצח בתוספת הדת המוסלמית והכתוב בקוראן הארור על החובה ברדיפה ורציחת יהודים בכלל ויחוס האדמה בארץ ישראל לווקף המוסלמי, מקבע שהסיכסוך והמלחמה הזו לא תסתיים לפני מאה שנים נוספות. ומאה שנים אלו דרושות גם להתפקחות הסמולנים היהודים שהקיצונים שביניהם תומכים בפעולות של המוסלמים בעולם לחרמות והצדקת טרטר נגד ישראל ופגיעה ביהודים בכל העולם.

  4. אם כל הערבים, ובפרט המצרים שמנהיגם נאצר צוטט כאן בהרחבה, כל-כך שטופי שנאה לישראל, ואין סיכוי לעשות איתם שלום, כיצד מסביר הכותב את העובדה שכבר מעל 37 שנים יש לנו שלום עם אותם מצרים, ומעל 21 שנה יש לנו שלום עם ירדן? הם שכחו שהם ערבים?
    ואם מדברים על "גל של שמחה מתפרצת במדיה החברתית", אז הנה, לא רק במדינות ערב ישנן רשתות חברתיות, ולא רק שם היתה אתמול שמחה מתפרצת:
    http://tech.walla.co.il/item/2968958
    אז מה זה אומר? שגם עם ישראלים אי-אפשר לעשות שלום?

    1. המצרים יודעים שלא לגיטימי לדרוש ולהלחם על אדמה שהיא לא שלהם,אין להם יותר דרישות טריטוריאליות, לעומת זאת הפלסטינים רוצים הכל עד לסניטמר האחרון ומצהירים על כך בריש גלי אבל השמאל סותם אוזניו בכוונה או שלא

    2. ליורם, טחו עיניך מראות. השלום עם מצרים עומד על כנו וזאת בזכות ההפיכה הצבאית שביצע אסיסי והפיל את מורסי מנהיג האחים המוסלמים.אסיסי שומר על השלום עם ישראל ממניעים כלכליים ומדיניים שיש לו לדאוג לחברה המצרית ולכלכלתה במקום לכלות את משאביו בלחימה על ישראל. לאחים המוסלמים כמו החמאס השולט הרצועה עזה יש את אותה אג'נדה של השמדת מדינת ישראל ולהרוג יהודים כמצוות הפסוק בקוראן. מדינות מוסלמיות כאינדונזיה ואחרות יוצאות חבר העמים הסובייטי הגיעו להבנה שיתר המוסלמים יגיעו בעוד מאה שנים.
      יורם, פקח עיניך ושאל מה עניין ייש לאיראנים ולמשמרות המהפכה שם בשאיפתם לחסל את מדינת ישראל ולזרוק את כל היהודים לים? אתה יכול להמשיך בשיטוטתך בכל רחבי העולם הערבי ולשאול את אותה השאלה. היוצאים מהכלל כמו ירדן, הרי שהשלטון ההאשמי הוצנח לעבר הירדן על ידי הבריטים ששלטו על כל השטח שנקרא פלשתינה א״י וישיבתו על כס מלכותו מובטחת על ידי מי שכרת עמם שלום הרי היא ישראל.
      שנאת המוסלמים אל ישראל והיהודים בכל העולם באסיה באירופה ארה״ב ואפריקה מונעת מאותה סיבה. והיא נשארת ותישאר אתנו לעוד מאה שנים. ואורך זמו זה הוא הדרוש לסמולנים ולמוסלמים להתפקח. וגם אם זה לא יגיע עד אז, נצטרך להזדיין בסבלנות לעוד מאה שנים נוספות. אבל לבטח זה בוא יבוא.

    3. שלום עם מצרים וירדן אכן היה אפשרי. שלום עם כל מדינה מוסלמית עשוי להיות אפשרי – אפילו עם איראן, כשיופל שלטון האייטולות. (דבר שלא יקרה בקרוב כמובן, תודות להסכם הגרעין המופלא של קרי ואובמה.) השלום עם כל אלה אפשרי, מפני שמדובר בעמים אמיתיים, בעלי מדינות, ובעלי תוכן נוסף לחייהם, מלבד המלחמה נגד ישראל. אבל שלום עם הפלסטינים, מעצם הגדרתם כ"פלסטינים", לעולם לא יהיה אפשרי. כל מהות קיומם, עצם הסיבה בגללה נוצרו, היא המאבק כנגדנו; ולכן, כל פלסטיני, מנהיג או אדם פרטי, שיסכים להשלים עם קיומנו, יחדל להיות פלסטיני, מעצם ההגדרה. שלא לדבר על כך שהוא יירצח מיד על ידי שאר חברי קהילתו, שיסרבו לוותר על זהותם המומצאת.
      אלה עובדות קשות מאוד לעיכול, וכנראה יעבור עוד זמן רב עד שכולנו נבין זאת. אז נתחיל לחפש אחרי פתרונות שכן ניתנים ליישום – בעיקר עידוד הגירה שלהם. ועד אז, תהליכי ה"שלום" ופיגועי הטרור, יימשכו להם.

    4. עם מצרים וירדן אין לנו שלום – אלא רק הפסקת אש. יש רק שתי סיבות שהפסקת האש הזו עדיין שרירה וקיימת:

      א. מצרים בפשיטת רגל כלכלית מזה 40 שנה ובקושי יכולה לקנות אוכל (מה שלא מפריע לה לקנות כמויות עצומות של נשק בעזרת הלוואות). (כנ"ל, אגב, ירדן).
      ב. סיסי הדיח את מורסי הפנאט בהפיכה שלא היה לה שום קשר אלינו.

      כשיש מרחק ושטח אפשר להסתמך על המזל, אבל אי אפשר לסמוך על המזל הזה במקומות שבהם אין חיץ גיאוגרפי כמו עם מצרים. מכל מקום, ראינו למה מובילה אג'נדת "השלום" עם הפלשתינים, לא תודה.

  5. היהודים מרוסיה באו מרצונם החופשי והקימו את המדינה. וכל הקאפו האוטואנטישמיים מאירופה ברחו בלית ברירה מהשואה לה גרמו, ומתפללים עכשיו לחזור לשם להשלים את העבודה כמו ארבה יחריבו גם את ישראל בדרך לגאולת ההתבוללות ויעברו ליעד הבא. גם היום היהודים בעולם אחראיים להגירה ולרב תרבותיות ובגלל זה הלבנים שונאים את כל היהודים, כי הם לא מבחינים בין יהודון שמאלני אנטי ציוני שבעד הגירה ומחיקת מדינות לאום וליהודי ציוני שמתנגד להגירה ובעד מדינות לאום. בעקבות ההסתה של היהודונים האלה נגד ישראל, גם המהגרים שונאים את כל היהודים,ולא ירחק היום ששואה נוספת תתרחש בגללם אם ישראל תיפול.

    הם לא עדינים ולא הומניים, כלפי יהודים השמאלנים אכזריים ביותר.הכל מוסתר בעזרת מערכת תעמולה אדירה ומשומנת ומאות ארגונים בכיסוי ומילות הקסם "זכויות אדם". כלפי יהודים הם אכזריים ביותר. מבחינתם זאב טרף כבשה. האם תכה את הזאב על מימוש טבעו? זאת תמצית ההיגיון של ראשי השמאלנים (בניגוד לחלק מהתמימים שבעדרם). הם הגרועים שבגזענים. הערבים הם "הילידים", פרח מוגן והם האירופאים הנעלים שצריכים להיות ההורה המבוגר ולהגן על הילידים הנחותים הפראים שזה טבעם לרצוח ויש להבין את "המצב" ולסלוח על כך.

    הם שונאים מזרחים כי בגללם הם מראים עורוותם. הם יוצאי ערב אבל יהודים ולכן לא מוגנים ובהם הם משתלחים בחופשיות ולא מתאפקים/מפחדים ואז בעצם מוכיחים בפומבי את גזענותם. הם שונאים עולים מרוסיה שמראים שאפשר להיות לא גזעני ולאהוב את המדינה ולהיות ציוני ועדיין משכיל ומפותח כמוהם ויותר. זה פוגע להם בתעמולה (שרק לא משכילים,בבונים ובורים לא בוחרים בהם) ומציב מראה כואבת במיוחד מול פרצופם המכוער והצבוע.

    זה שהם גרים בישראל שהיא כולה שטח כבוש לא מפריע לנפשם הטהורה.הם באו לפה להיות האליטה, שליטי הפראים הנבערים, וכעת הם נשלטים ע"י הנבערים, ועם כך לא ישלימו לעולם. הם איבדו את השלטון וכעת יעשו הכל כדי להשמיד את המדינה. זה הם או כלום. וכל מה שאתה רואה כיום זאת מלחמתם בישראל באמצעות פרופוגנדה ותחבולות והסתרה מתוחכמת מאוד של מטרתם האמיתית. מלחמה בבית באמצעות "הנדסה חברתית" (שטיפת מוח בתקשורת ופילוג העם-שיטת הפרד ומשול) ושליטה בבתי המשפט, ובחוץ (התעמולה וההסתה נגד ישראל בעולם). מסוכנותם היא לא פחות ואף יותר מארצות ערב. מסוכנותם ליהודים וישראל היא בל ישוער וקטלנית ביותר בגלל התחכום והאינטלגנציה.

    הערבים ששונאים אותם לא פחות מאת שאר היהודים פשוט שמחים לקבל את עזרתם ואת הרטוריקה שלהם (למשל שפיגועים זה לגיטימי, רצוי ואף חובה) ועצותיהם כיצד להשמיד את ישראל בשלבים. את כל חוכמתם היהודית הם מנצלים נגד ישראל. המלחמה והיוזמות נגד ישראל בעולם וקשירת ידיה קשר אחרי קשר לעולם לא היו נבראות לולא העזרה של הבוגדים מבפנים. גם הבית השני נפל בדיוק בגלל זה. וללא ביעורם מתוכה, ישראל לא תשרוד עוד זמן רב.

    דוגמא מצוינת מארה"ב ומעלליה של המפלגה הדמוקרטית: https://www.youtube.com/watch?v=9kry_VfFSh4&list=LL4EJiYQYdzINoeYVeE77YCg&index=11

  6. להפיל את אבו מאזן (אולי גם את מלך ירדן) ולתת לדעאש להשתלט על יו"ש ( אולי גם על ירדן) ואז תהיה לגיטימציה בינלאומית ללא תירוצים לנקות את יו"ש מכל הזוהמה ולתת לשאר לברוח לירדן וזאת הדרך היחידה לתקן את טעות 67

    1. ל-צ.,
      לדאבוני, הלגיטימציה הבינלאומית היחידה שאי פעם תקבל בהיותך יהודי היא בבחירתך מאיזו דלת להיכנס לתא הגזים.
      לעולם לא תהיה למדינת ישראל וליהודים איזושהי לגיטימציה בינלאומית או אפילו משהו שמתקרב לכך, מקסימום השלמה זמנית עם תוצאות הפעילות של מדינת ישראל. השלמה ולא קבלה או הכרה. זמנית ולא קבועה.
      צדק ראש הממשלה המנוח דוד בן גוריון כשאמר "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים".
      מדינת ישראל צריכה לפעול התקפית לשם הגנה על אזרחיה ותושביה היהודים, ואם למי מהגויים יש בעיה עם זה, אפשר בקלילות לומר לו "קיש מיין תוחעס".
      היהודים צריכים לקבל ולהפנים שאושוויץ היתה בעבר, ואם מדינת ישראל לא תטפל היום בגויים האנטישמים (בין אם בחיסול מחבלים בא"י, בין אם בגירוש מחבלים ומשפחותיהם, ובין אם להסביר לגויים את משמעות הביטוי הנ"ל), מדינת ישראל תיהפך למהדורה שניה של אושוויץ. כשהגויים יבינו שהתעסקות עם ישראל או היהודים תעלה להם באסון מחריד באופן מיידי, הם ידאגו לשמור מרחק ראוי. ומי שחושש מפני חרם בינלאומי, מזה אני ממש לא מודאג. עדיף לחיות בגטו בתנאים קשים, אבל לחיות, מאשר למות בנחת בתאי הגזים.

  7. היהודים בעת החדשה אינם מפחידים ואינם מרתיעים.
    היהודי צפוי, מתון ומחושב, והגרוע מכל מנסה להתרפס ולהצטדק בפני העולם.
    היהודים משכנעים את אויביהם שאין להם כל כוונה לנצח ויהיו מוכנים לחלוק את ביתם עם אויביהם בנפש.