איך האנטישמיות חזרה לאופנה

המחסומים שהציבה שואת היהודים נפרצו, והאנטישמיות שוב פורחת. כשהטרור האסלאמי מופנה כנגד היהודים, אומרים ה"נאורים", כנראה שהם הביאו את זה על עצמם

האנטישמים שוב חשים בנוח; הפגנה פרו פלסטינית, לונדון 2009. צילום: Kyle Taylor CC BY 2.0 via flickr

העולם היה מלא אנטישמיות כאשר ספרו של בן הכט A Guide for the Bedevilled יצא לאור בשנת 1944. אנשים – לפחות הרציונליים, המשכילים ובני התרבות שבהם – האמינו ברובם כי היהודים, בדרך זו או אחרת, הם שהביאו על עצמם את כל צרותיהם.

מאבקו של הכט באנטישמיות החל בעקבות חילופי דברים מטרידים שהיו לו עם אשה ניו-יורקית שאצלה התארח. האשה, לא יהודיה, הסבירה לו כי היהודים חייבים להכיר באחריות לכך שהם נרדפים. "היהודים מתלוננים", אמרה, "והם אכן סובלים מאד. הם מפנים אצבע מאשימה, אבל אינם עוצרים כדי להתבונן ולהסביר לעצמם מה שהם – ורק הם – יודעים… יהודים הם – איך לומר זאת – קורבנות שמשתפים פעולה עם רודפיהם, ואת זאת הם מסרבים לראות. הגרמנים אינם בני אומה שטנית וצמאת דם".

זה לא שהיא הצדיקה את השואה; יתכן באמת שלא היתה מודעת לממדיה. אבל האישה הזאת ידעה אילו זוועות חוללו הנאצים ביהודי אירופה. יחד עם זאת, היא האמינה שהיה שם משהו – היתה איזו פרובוקציה שבגללה הפכו הגרמנים לשונאי ישראל באופן עמוק כל כך. ככלות הכל, איזו סיבה אחרת היתה להם לשנוא אותם עד כדי כך?

קווים אדומים נחצים

במשך חמישים השנים שחלפו מאז השואה, הצליחה הזוועה של טבח מיליון ילדים יהודים לסכור את פיותיהם של האנטישמים בעולם. מתי חזרה האנטישמיות הישנה להרים ראש? השמאלים בני זמננו מאמינים באותם רעיונות שבהם האמינה ב-1944 האישה שאירחה את בן הכט. ולא רק הם: גם מרבית אזרחי אירופה כך. נכון, הערבים שונאים את היהודים; נכון, השנאה הזו באה לידי ביטוי באופן ברברי; אבל ישראל היא זו שהזמינה את השנאה הזאת על עצמה. ישראל היא הפרובוקטורית.

קווים אדומים שהיו בעבר בגדר טאבו נחצים עכשיו מדי יום ביומו. את אחד מהם ראינו בסרט הפעולה "999", המציג חבורת רוצחים מהמאפיה הרוסית הפועלים תחת מסווה של בית עסק לבשר כשר. אינני מתכחש לכך שישנם פושעים יהודים אלימים, אבל לא הצלחתי למצוא בתוכם אף לא יהודי דתי אחד. יוצרי הסרט בראו סטריאוטיפ שלא היתה לו כל אחיזה במציאות.

גם קריקטורות אנטישמיות היו בעבר מחוץ לתחום הלגיטימציה. כאשר צ'ארלס דיקנס יצר ב"אוליבר טוויסט" את פייגין, בדמות הרבה פחות פוגענית, הוא כיפר על כך ב-"Our Mutual Friend" כאשר טווה את דמותה הצדקנית של רינה היהודיה. תיאורים לא-מחמיאים של יהודים ניתן למצוא פה ושם גם בספרי פרוזה באנגלית, כולל בכמה שירים נתעבים של ט.ס. אליוט, אבל שום דבר מכל זה התקרב אפילו לרפש של "999". לשנוא יהודים הפך להיות דבר מקובל.

סטריאוטיפ מרושע; קייט וינסלט בסרט 999. צילום: יח"צ
סטריאוטיפ מרושע; קייט וינסלט בסרט 999. צילום: יח"צ

הארכיבישוף דזמונד טוטו חצה גם הוא לאחרונה קו אדום כאשר הציב את מועמדותו של מרוואן ברגותי לפרס נובל לשלום, באקט שגרף קריאות שמחה בעיתונות הערבית. "ברגותי מרצה כעת חמישה מאסרי עולם בכלא בישראל על חלקו בהובלת פעילות טרור באינתיפאדה הראשונה והשנייה, שכללו עשרות פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים. בעבר היה מנהיג התנזים, הפלג הצבאי של תנועת הפתח' שבראשה עומד היום אבו מאזן. אותו תנזים לקח קרדיט על פעולות טרור שגבו את חייהם של מאות ישראלים באינתיפאדה השנייה בתחילת שנות האלפיים. ב-2014 הוא קרא להתחיל באינתיפאדה שלישית" – כך כותב על ברגותי העיתון היהודי The Jewish Press.

למצוא הצדקה לטרור האסלאמי נגד אזרחים ישראלים זה דבר אחד (השמאל עושה זאת כל הזמן); אבל זה סיפור אחר לגמרי להציג מועמדות של רוצחים לפרס ההומניטרי הנחשק בעולם. העולם של "הדעות הנאורות" דש ברגל גסה את אסונם של חצי מיליון אזרחים סוריים הרוגים, רבבות לוחמים כורדיים שנרצחו בידי שירותי הביטחון הטורקיים ומספר לא ידוע של קורבנות במלחמת עיראק המתחוללת כיום בין דאע"ש למיליציות השיעיות בתמיכת איראן. אבל אותו "עולם נאור" לוקח צד כשמדובר במחבלים מתאבדים המתפוצצים ליד ישראלים, שהרי "ישראלים במידה כזו או אחרת הביאו את זה על עצמם".

היהודים אשמים

רוב הסטודנטים במרבית הקמפוסים בעולם נופלים קורבן לשטיפת מוח והם לוקחים כדבר שאינו צריך ראיה את הטענה כאילו "רשעותה" של ישראל היא המקור לשנאת יהודים שרווחת בעולם המוסלמי. הלך הרוח הזה הוא נחלת הכלל – מאוניברסיטת ברקלי ועד למזכירות הוותיקן. מיליארד וחצי אנשים זועקים מקירות לבם: מוות ליהודים – ואם לא מוות, לפחות שיסולקו מפלסטין. קשה להתעלם מהעליבות והייאוש השוררים בחלק המוסלמי של האנושות (שרק מקצת ממנו החל להציף את אירופה); ולכן בטוח שהיהודים אחראיים לכך במידה זו או אחרת. די בטענה זו כדי להפוך כמה יהודים שמאלנים לאנטישמים פעילים.

אין חדש תחת השמש. גם לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה, זו היתה הדעה הרווחת. סופרים ומשוררים כמו עזרא פאונד וט.ס. אליוט (שאת שניהם מתעב באופן אישי) אמרו זאת בגלוי. ג'. ר' טולקין, סופר שאני דווקא מחבב, רמז על כך במשל: ב"ההוביט", הגמדאים (אותם הוא מזהה מפורשות כיהודים) מביאים על עצמם את האסון של הדרקון סמאוג בגלל האובססיה שלהם לזהב בממלכת הכורים של ההר הבודד.

טולקין לא היה אנטישמי, לפחות לא בהגדרה המקובלת (קרי, מישהו ששונא יהודים יותר מהמינימום נדרש); להפך – היה בו אף קמצוץ של פילושמיות: מפורסם הגינוי שלו למו"ל גרמני שביקשו להביא ראייה לכך שהוא ממוצא ארי, והוא אף הביע צער על כך שאין בשושלת המשפחתית שלו כל זכר ל"אנשים המוכשרים הללו", היהודים. אבל טולקין כתב בתקופה שבה הכל ידעו כי יהודים היו, במידה זו או אחרת, אחראים לכל הצרות שפקדו אותם.

על האופן האמביוולנטי שבו הציג את הגמדאים/היהודים ביצירתו המוקדמת ההוביט, פיצה טולקין כאשר צייר את הידידות בין העלפים-גמדאים בשר הטבעות: אחוות הטבעת, שנחשב בצדק לרומן האהוב ביותר שיצא לאור בשפה האנגלית במאה העשרים.

טולקין היה בן התקופה שהתעלה מעל התקופה שבה חי. אחרים שלא הצליחו להתעלות היו ג'. ק. צ'סטרטון, ששיער כי חייבת להיות אמת כלשהי בטענה הימי-ביינימית שיהודים משתמשים בדם נוצרי לאפיית מצות בפסח; וידידו הילייר בלוק (Belloc), אשר ספרו – שנשא את השם היהודים – קרא ל"העלמתם" או "בידולם" של "החייזרים האלה".

פרס נובל לרוצח יהודים; ברגותי. צילום: פלאש90
פרס נובל לרוצח יהודים; ברגותי. צילום: פלאש90

אלימות מוסלמית נסלחת

"האסלאם" – כותב במאמרו "שורשי הזעם המוסלמי" ברנרד לואיס – "העניק מידה של כבוד לחייהם של העלובים והעניים". באיזה כבוד מדובר? באמונה המנחמת שלמרות ההשפלה ממנה סבלו המוסלמים במאתיים השנים האחרונות, אומת האסלאם עודנה מחזיקה בהתגלות האלוהית האמיתית ובשפע השמיימי שעוד נכון לה.

את האמונה הזאת מתחזק העולם המערבי הנוצרי כולו – החל בבית הלבן, עבור בארמון האליזה ובמוסד הקנצלרות הגרמנית וכלה בוותיקן; כולם עושים זאת כשהם מחזרים אחר "הרצון הטוב" של המוסלמים. במישמש הזה יש דיסוננס קוגניטיבי אחד גדול, וזוהי הטרנספורמציה של יהודים ממיעוט מתועב ונרדף, נדכא ופגיע, לבניה של מעצמה מזרח-תיכונית.

שיבתם של היהודים לציון מציבה איום על האמונה כי דת האסלאם היא שחתמה את הנבואה: שהרי איך ייתכן שבני חסותו של האל הם דווקא היהודים – אותם שהשחיתו, סילפו ודחו את ההתגלות האלוהית המקורית שחידש הנביא מוחמד? זו בדיוק הסיבה שהר הבית בוער כל כך בעצמותיו של הרחוב המוסלמי. בעצם היותה שם, ישראל מהווה לא פחות מאשר אתגר קיומי לזהות המוסלמית. נכון שמדינות מוסלמיות מתונות עשויות להגיע להסדרים זמניים עם ישראל בנוגע להר, כשהדבר עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלהן; אבל משטרים אפוקליפטיים דוגמת זה של איראן לא יעשו זאת לעולם.

כפי שהתרעתי על כך ב-2011 בספרי ציביליזציות גוועות, הציביליזציה המוסלמית מצויה בתהליך של התפוררות. מחירו האנושי של תהליך זה יהיה איום ונורא, ובאסון הזה תחזינה עינינו בשידורים ישירים בטלוויזיה. והעולם המערבי? הוא כבר מאס בצפייה במתרחש ואדיש לסיבות שהביאו לכך: אם היהודים הצליחו לעצבן כך את המוסלמים, משכנעת את עצמה הדעה הנאורה, שיילכו היהודים לעזאזל.

"אתם תלמדו לחיות עם התפרצויות הזעם שלנו כלפיכם", כתב היינריך היינה על היחסים שבין גויים ליהודים באירופה של המאה ה-19, "ואנו נלמד לחיות עם זה שאתם חיים". לא הרבה השתנה מאז, אבל ההבדל הוא שכעת היהודים נושמים את אוויר מולדתם. כאשר מניין הגוויות יטפס, תופנה האשמה כרגיל אל היהודים – על עצם עובדת קיומם. מוסלמים ימשיכו להנדס אסונות הומניטריים (כבמלחמת עזה האחרונה) כדי לסחוט את אהדת המערב, ואילו ממשלות אירופאיות ימשיכו לנסות ולרצות את המספר הגדל והולך של אזרחיהן המוסלמים בהפניית אצבע מאשימה אוטומטית נגד ישראל.

ההבדל בין מצבנו היום לזה שהיה בתחילת שנות ה-30 הוא שכעת יש לנו צבא ואיננו חסרי מגן עוד. נמאס לי להצטדק על כך שאני קיים. שישנאו אותנו – כל עוד הם מפחדים מאיתנו.

______

דייויד גולדמן ("שפנגלר") הוא עמית בכיר במרכזי הלונדוני למחקר ומדיניות, ועמית בפורום המזרח התיכון על שם משפחת ואקס.

המאמר פורסם לראשונה באנגלית באתר PJ Media. אנו מודים למחבר על הרשות לתרגמו. מאנגלית: שאול לילוב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. הלוואי שישנאו אותנו הלוואי שיפנו נגדנו.למה
    כי אנחנו לא אנחנו.
    אין זהותנו לא בהייטק לא הוליווד ולא עמק הסיליקון.לא במנהטן לא בוול סטריט .ישראל חסרת זהות אנמית חיקוי עלוב פטתי של יהודי אמריקה.אנחנו צריכים להיפרד.מה לנו ולחומרנות של יהודי אמריקה.אנחנו במיזרח.וזה משה רבנו המיזרחי.ותנך מיזרחי.ואליהו הנביא ודבורה ואלישע ואברהם …….ו……טררררררררררררררררראם אלוהי צבאות ישראל-המיזרחי.אין עליו.הלאומיות העיברית היא מיזרחית מעודנת אצילית כמו של יקירנו התנכיים.סוערת בצדק של משה. בלוחמנות של דווד.בחוכמה של דבורה .ובהרואיות של שמשון. וכמובן בגבורה המופלאה של אלוהינו שרוחש וגועש בעולם כולו.רוחו פה מרחפת.מיסטית סיפורית עתידנית ואלוהית.כי הוא אלוהים.האבא.שלי ושלך ושל העולם כולו.אנחנו שמיימייים כי אנחנו במיזרח.נא הרחב פרספקטיבה.יד אלוהים פועלת.ובכל מקום.פה זה חגורת התנך המוארת.
    ישראל הפכה ליעקב.לא רוצה שדרוג.היא עכשיו רצה אחר הכסף.אבל העולם נהיה מפחיד.שמעתם מה קרה בירדן.
    עד מתי ניתכחש לשורשינו האמיתיים לזהותנו ליעודנו לסודנו לבשורתנו.

  2. הציטוט של היינה פשוט לא נכון, "אני סובל את התפרצויות הזעם שלכם, ואתם סובלים את הנשימה שלי"
    היינה היה יהודי מומר, לא אנטישמי.

    1. איך זה משנה את מהות האמירה? איך אתה מפרש את הטענה שיהודי נושם זה משהו שגורם סבל?

    2. מיכוון שהנאמר במקור לא היה בעיברית שני התרגומים קבילים (אין הבדל משמעות בינהם)

  3. אני מבקש להציג פן אחר לדברי כותב המאמר.
    כן, היהודים (ז'ידים) אשמים במצבם. לעולם ועד ידבק בהם אות הקלון של הקמת מדינה מכמעט 0, שחוותה מלחמת קיום ארוכה ונוראית, שקלטה בזמן קצר כמליון מהגרים (ששילשו את האוכלוסיה, כאשר המהגרים היו חולים וחסרי השכלה ויכולתם לתרום למשק הרעוע היתה אפסית ולמעשה היוו נטל כבד על המשק), שחוותה מלחמה בכל עשור קלנדרי ופיגועי טרור מכל הסוגים והמינים, ואמברגו על כל דבר שאפשר לחשוב עליו, שיש בה מחסור תמידי במים וכשרוב אדמות המדינה אינן פוריות (ולמרות זאת מופק מהן יבול המבוקש בכל העולם), ועל כל אלה עדיין קיימת שינאה כלפיהם מצד הגויים. איזו בושה שמדינת ישראל נראית כל כך טוב וכל כך יפה. שיתביישו להם היהודים הללו שמתחרים אחד בשני לאיזה בנין יש גינה יותר יפה כשאין להם מים, בזמן שבארצות אירופה המשופעות במים לא נוהגים בפזרנות שכזו ולא מקימים גינה מפוארת בכל בנין. שיתביישו להם הז'ידים הללו שחייבים בכל כמה רגעים לרשום עוד פטנט ועוד פטנט ולא נותנים לגויים לנוח רגע אחד. שיתבישו להם הז'ידים הללו שמתעקשים להיות שמחים ולא מאבדים את העשתונות לנוכח קשיי החיים שחווים הגויים. בושה וחרפהמצד היהודים מעיזים לסייע למדינות שונות בכל פינה בעולם כאשר מתרחש אסון, בזמן שמדינות אחרות, עשירות הרבה יותר, עוד לא התעוררו ושתו קפה של הבוקר. הז'ידים אשמים שבגללם חטיפת מטוסים כבר לא כל כך כדאית, משום שצה"ל יכול להגיע ולשחרר את החטופים ולטפל בחוטפים באופן שאף צבא אחר לא הצליח.
    רק היהודים חייבים להיות יוצאי דופן – בזמן שבמדינות אחרות יש תסיסה, יש הפגנות אלימות ואפילו מלחמת אזרחים. ובישראל כשיש תסיסה יש הפגנות, אולם יש גם אחוה ושותפות גורל וסיוע הדדי.
    כן, הז'ידים אשמים ולכן הם נענשים בכך שהמדינה שיש להם נראית כמו שהיא נראית. יפה בת 67 עם שמחת חיים ויצירתיות של בת 7 וחוצפה של בת 17.