הימין ההודי אומר די לרב־תרבותיות

ראש ממשלת הודו חוזר ליסודות הלאומיים של ארצו ומוביל מדיניות נחושה מול המיעוטים המוסלמיים. התמיכה בישראל היא חלק מהסיפור

נפתחים לעולם; ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. צילום: CC BY SA 2.0

לאחר עשורים רבים של סכסוכים עם המיעוטים המוסלמיים במדינה, שכללו חתרנות, סכסוכים מזוינים ובדלנות פוליטית, ממשלת הימין של נרנדרה מודי נוטשת את הרב־תרבותיות, זונחת את ניסיונות ההידברות והפשרנות עם הגורמים הבדלניים ופועלת לחיזוק החוסן הלאומי והלכידות ההינדית. השלטון ההודי הנוכחי חותר לגירוש מסתננים לא חוקיים, להידוק השמירה על הגבולות מול השכנות המוסלמיות, ולעמידה איתנה מול איומי האסלאמיסטים הקיצוניים.

המדיניות הזו מתחזקת לאחר הישג חסר תקדים בבחירות המקומיות האחרונות בהודו, שבהן זכה הימין לראשונה באחיזה משמעותית בבתי הנבחרים של המדינות, ובחלקם אף בשליטה מלאה. הודו נחלקת ל־29 מדינות שמקיימות בחירות במועדים שונים, כך שהפוליטיקה ההודית היא קמפיין בלתי פוסק, וכל תוצאה בבחירות המקומיות מתפרשת כאמון או אי־אמון בשלטון המרכזי.

אחרי שנה איומה של תבוסות אלקטורליות במישור המקומי, חזר הצבע ללחייהם של קברניטי הימין בהודו. במערב המדינה, משם מגיע ראש הממשלה הימני נרנדרה מודי, שולט הימין ברצף מרשים במדינות הגבול רג'סטן וגוג'ראט; בדרום קיבל הימין 15 אחוזים מקולות הבוחרים בקראלה, אחרי שבעה עשורים של שליטה קומוניסטית או של מפלגת הקונגרס, והצליח לראשונה לחדור לבית הנבחרים המקומי; בקשמיר זכה הימין במרב הקולות; ובקצה המזרחי של הודו, במדינת אסאם, זכה הימין בשלטון לראשונה בהיסטוריה של הודו.

בעיית המסתננים

סקירה של חלק מהמדיניות החדשה תמחיש היטב את גודל המפנה. נתחיל ממדינת אסאם. מלחמת השחרור של בנגלדש הגובלת באסאם גבתה את חייהם של למעלה משלושה מיליון בני אדם בשנת 1971, וכרבע מיליון נשים נאנסו על ידי הכובשים הפקיסטניים ובני בריתם. כתוצאה מכך נוצר גל הגירה גדול אל גבול הודו־בנגלדש, שם ממוקמת אסאם. צבא הודו היה נחוש מספיק כדי לכפות כניעה על כוחות פקיסטן ולהוליד במו ידיו את המדינה החדשה בנגלדש, אבל הממשלה ההודית לא ממש התאמצה להחזיר את המהגרים הבנגלדשים למולדתם. כך נוצר מצב שבו כשליש מתושבי אסאם כיום הם מוסלמים, יותר מכל מדינה אחרת בפדרציה ההודית למעט קשמיר.

המאזן הדמוגרפי החדש היה נוח למפלגת הקונגרס, והוא העניק לה שנות שלטון ארוכות באסאם בעזרת כריתת ברית עם המיעוט המוסלמי. הקלישאה הרווחת אמרה שכל עוד המוסלמים באסאם מרוצים, מפלגת הקונגרס תישאר בשלטון. האמירה הזו נופצה עכשיו. השבעתה של ממשלת ימין ב־24 במאי קטעה את הרצף ויצרה מדיניות חדשה שאותה מוביל באופן אישי ראש הממשלה מודי. כל מי שהיגר לאסאם מאז 1971 נדרש להסדיר את שהייתו בהודו. המשמעות היא הפיכת מיליוני בני אדם שכבר נולדו בהודו, למועמדים לגירוש בחזרה לבנגלדש.

וכאן השלטון החדש הטיל פצצה: המוסלמים הם שיצטרכו לעבור את מסלול המכשולים הביורוקרטי ולהוכיח שהם או הוריהם שהו בהודו ערב המלחמה בבנגלדש. ההינדואים, לעומת זאת, לא יזדקקו למסמכים ויתבקשו להצהיר שהם ברחו מבנגלדש כמיעוט נרדף. הצעד הזה כל כך מנוגד למורשת החילונית של הודו, עד שקולות המחאה נשמעו לא רק מכיוון האופוזיציה אלא גם בקרב בני הברית הפוליטיים של הימין באסאם; פרפולה מהטנה, שכיהן בעבר כראש ממשלת אסאם והיה חלק מגוש הימין בניצחון הגדול, הביע מחאה על הצעד של מודי וטען כי הוא לא יכול לכפות על אסאם את חוק השבות הישראלי המעניק מקלט ואזרחות לכל יהודי בעולם. זה לא עזר לו.

מודי עצמו, מודע לגודל השינוי, המתיק את הגלולה המרה כדי שתוכל להתעכל באתוס הפוליטי ההודי, וקבע כי "חוק השבות" החדש נוגע לא רק להינדואים, אלא לכל מיעוט נרדף כולל בודהיסטים, זורואסטרים ועוד. ובכל זאת, ברור מי הם המהגרים שיעברו מסע תלאות עד שיגורשו או שאזרחותם תאושר, ומי אלה שנוכחותם רצויה בהודו.

ראש ממשלת הודו לא הסתפק בצעדים סמליים. ביוני 2015, הודו ובנגלדש הסדירו סוף סוף את הגבול הכאוטי ביניהן על ידי חילופי שטחים. מודי לא התרגש מהקולות שגינו אותו על מסירת שטחי מולדת למוסלמים בבנגלדש, ועל כך שהודו קיבלה מבנגלדש בתמורה רק חצי מהיקף השטח שעליו ויתרה. הוא העדיף גבול שניתן לגידור, ללא מובלעות של מדינה אחת בתוככי האחרת. כעת הגבול קשה יותר להסתננות, ובתוך גבולות הודו ברור מי קהילת המהגרים הרצויה, ומי זו שמצופה ממנה לעזוב את המדינה.

חוזרים לשורשים. יום היוגה הבינלאומי, צילום: CC BY-SA 2.0
חוזרים לשורשים. יום היוגה הבינלאומי. צילום: CC BY-SA 2.0

הכרה בקהילה היהודית

גם בקשמיר מודי לא נח על השמרים. הבחירות המקומיות לפני שנתיים איחדו סביבו את כלל הקהילה ההינדואית במדינה. מודי ניצל את הפיצול של הקול המוסלמי, וכחלק מההסכם הקואליציוני על שותפות מוסלמית־הינדואית בממשלת קשמיר, הכניס הימין סעיף הכולל את השבתם של הפנדיטים ההודים אל החבל. הפנדיטים הם קאסטה ברהמינית עם שורשים עמוקים בחבל קשמיר, וגם קהילה שנויה במחלוקת. לא מעט אינטלקטואלים קשמירים רואים בפנדיטים קהילה שנהנתה מזכויות יתר מפליגות במשך מאות שנים, שהשניאו אותה על הרוב המוסלמי שבתוכו חיו. אחד האינטלקטואלים הללו הוא פרופ' אגהה אשרף עלי, שכיהן כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה בקשמיר ושלמדתי ממנו רבות על חבל הארץ הסבוך הזה. הוא לא מכחיש את העובדה שהפנדיטים גורשו, ברחו ונטבחו בשל השנאה של הרוב המוסלמי בהודו, אבל מבחינתו יש להם מניות בשנאה שנוצרה כלפיהם.

כמיעוט הינדואי בחבל מוסלמי ספגו הפנדיטים חלק ניכר מפעולות הטרור. 4,000 מהם שלא הספיקו לברוח מן התופת בזמן נהרגו במרחץ הדמים הקשמירי שהחל ב־1990. נכון לדו”ח ממשלתי משנת 2010, מתוך כרבע מיליון פנדיטים נותרו בקשמיר פחות מ־3,000 איש.

ראש הממשלה הנוכחי מודי החליט להשיב את הגולים, ואף לבנות להם יישובים הינדואיים על אדמות מדינה קשמיריות. מטבע הדברים, הגורמים האסלאמיסטיים התומכים במאבק מזוין לשחרור קשמיר הגיבו בזעם ובאיומים על התוכנית, אבל לא רק הם. גם יאסין מאליק – המכונה לעתים מהטמה גנדי של קשמיר, בעקבות החלטתו לדבוק במאבק לא אלים למען עצמאות החבל – תקף את ההצעה ואמר שמדובר בגרסה הודית של ההתנחלויות שמבצעת ישראל. כמו באסאם, גם פה הימין משתמש בשפה מכובסת של החילוניות ההודית המסורתית כדי להצדיק את צעדו, אבל כרגע אין דרך אחרת לקדם את האג'נדה הימנית בהודו.

צעד שלישי וצנוע בשינוי סדר העדיפויות בהודו הוא ההכרה הרשמית שקיבלה הקהילה היהודית – המכונה "בני ישראל" – במדינת מהרשטרה. "כנסת אליהו" הוא בית כנסת יפהפה בלב מומביי בירת מהרשטרה. הצעירים המקומיים עוזבים, מניין בשבתות הוא עניין לא פשוט, ואין מעמד רשמי לנישואין וגירושין על פי ההלכה היהודית. אחד המתפללים ב"כנסת אליהו" הוא חייל בצי, שהגעתו מדי פעם לתפילות שבת היא תוצאה של הסכם חשאי עם מפקדו הישיר, שכן מבחינה רשמית אין דבר כזה מיעוט יהודי שצריך לדאוג לו להסדרי תפילה.

בֽ־21 ביוני התבשרו יהודי מומביי על הענקת 'מעמד מיעוט' לקהילתם הקטנה, כפי שזוכים לו כל המיעוטים האחרים במדינה. הבשורה התקבלה בשמחה גדולה בקהילה היהודית במדינה. "הקהילה שלנו בת אלפיים שנה, והיא לא חוותה אנטישמיות מעולם", אומר דניאל דויד, מדריך תיירים צעיר במומביי. "מבחינתנו זו הזדמנות לא רק לקבל הטבות בתוך הודו, אלא גם לבנות תשתית של תיירות עבור אלפי הישראלים שמגיעים להודו ולא מבינים שגם אנחנו צריכים להיות חלק מהתוכנית שלהם בטיול".

'מעמד מיעוט' מעניק בהודו זכויות תרבותיות ודתיות, והוא עשוי להביא עמו גם מכסה של משרות בשירות הציבורי, דבר שעשוי להאט את רצונם של צעירי הקהילה לעזוב את הודו לטובת ישראל והמערב. באופן לא מפתיע, הממשלה האזורית במהרשטרה היא ממשלת ימין מובהקת, וראוי להוסיף שהצעד הזה לא גרר ביקורת מהצד השני של המפה הפוליטית בהודו.

מתקרבים לישראל. נתניהו ומודי בפגישה בניו-יורק. צילום: אבי אוחיון /פלאש90
מתקרבים לישראל. נתניהו ומודי בפגישה בניו־יורק. צילום: אבי אוחיון, פלאש 90

ביקור בישראל בקרוב?

ניתן אפוא לסכם את הצעדים הפנים־הודיים של ממשלת מודי כנחישות לשנות את אופייה של המדינה, אבל מתוך סבלנות ואורך נשימה, ודאגה לכך שהשינויים יתקיימו בתוך כללי המשחק החילוניים שנקבעו בהודו עם כינון החוקה לפני 66 שנים.

גם מדיניות החוץ של מודי זהירה. באפריל האחרון הוא ביקר בסעודיה, במאי באירן, וביוני בקטאר. יש תנועה ברורה לכיוון ישראל בסכסוך שלה עם הפלסטינים, המתבטאת בהצבעות בינלאומיות שונות. הימין ההודי הקשה תומך בלב שלם באג'נדה של ממשלות הימין בישראל, אם כי כלפי חוץ הוא עדיין מצהיר על מחויבותו להקמת מדינה פלסטינית.

הנחישות של מודי בזירה הפנימית והחיצונית מעידה על כך שהוא יבוא לבקר בישראל, כפי שרוחשות השמועות מאז כניסתו לתפקיד. ההזמנה שהעניק נשיא הודו פרנב מוקהרג'י לראש הממשלה נתניהו כשביקר כאן, לצד ביקורה של שרת החוץ ההודית, מבטאים את לבלוב היחסים; אבל רק ביקור של מודי בישראל יסמן את עומק השינוי שעברה ממשלת הודו ביחסה לישראל. אם צריך לנחש מתי יתרחש הביקור המיוחל, נדמה שחגיגות חצי יובל לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בינואר 2017, הן הימור לא רע בכלל.

________

לב ארן שימש כרכז מידע באגודת הידידות הפרלמנטרית הודו־ישראל בשנים 1998-1996

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. לפי שמאלני מלומד מצוי, מדובר בראש ממשלה לאומן!!!

    1. זה גם טיפוסי שהשמאל בהודו משתמש במילים "התנחלויות" ו – "חוק השבות", כעלבונות כלפי מדיניותם של מודי והימין. זה רק מדגים שוב מה עמדת השמאל, בכל מקום, כלפינו.

    2. ההודים בחרו בו אז ככה שבשבילם הוא פטריוט ולא לאומן

    3. זו הבעייה, השמאל קצת מתקשה להבדיל בין פטריוטיות ולאומיות ללאומנות ופשיזם. מבחינתו כל הארבעה זהים, וגובלים בנאציזם. ראה למשל את תפישת עולמו של סגן הרמטכ"ל האהוב וחד האבחנה שלנו.

    4. מי שחוקק את החוק השבות בישראל והתעקש שגם דור שלישי יוכל לעלות לישראל לא היה ממחנה ימין

  2. היום גירוש הפולשים המוסלמים מהודו. מחר גירושם מאירופה. ומחרתיים…
    ואנשי השמאל יירקו דם מרוב תסכול. נו, טוב, אז שיירקו. השמאלנים יירקו דם אחרי כל ניצחון של נתניהו. הם יירקו דם גם אחרי ניצחון הברקזיט באנגליה. נראה שהם כבר התרגלו לזה.

    1. לפי המאמר זה לא גירודש של מוסלמים אלא של מהגרים שהגיעו לפני 40 שנה

  3. הודו זה מעמה כמו סין ואמריק וזה לא כללי משחק כמו בישראל

  4. את חוק השבות יסדו מנהיגי מפא"י השמאלנים ולא הימין. את ההתנחלויות הראשונות הקים פרס השמאלני בסבסטיה שבשומרון. את פתחת רפיח העיר ימית וגוש קטיף הקימה ממשלת המערך השמאלנית

    1. ההתנחלויות הראשונות לא הוקמו בסבסטיה אלא במקומות אחרים לדוגמא תל עמל, חניתה, דן, דפנה, שדה אליהו ועוד וגם פתח תקוה, נס ציונה, תל אביב ועוד ועוד.