העדויות מוכיחות: התביעה קרסה במשפט אלאור אזריה

אל תאמינו למה שמספרים לכם בתקשורת: מבחינה משפטית, עדויות המח"ט, חייל וסמל המחלקה שהיו בזירה מוכיחות שהתביעה קרסה. סתירות חמורות של העדים ושיבושי החקירה מצד הדרג הפיקודי צריכים להוביל לביטול המשפט

לא כך נראה משפט צדק; החייל אלאור אזריה. צילום: פלאש90

לפני כשבוע וחצי, בכתבה שפרסמתי על עדות מפקד הפלוגה של החייל אלאור אזריה, הראיתי כי בניגוד לפרסומים בתקשורת הפרוטוקול מוכיח שהמ"פ משנה גרסאות בנקודות מכריעות בהליך המשפטי; שהוא מושפע מהטיות שיצרה אצלו התביעה ו"רוח המפקד" בצה"ל; שהסרטון של ארגון 'בצלם' שיחק תפקיד מכריע בלחץ שיצר על המערכת הצבאית; ש"התחקיר המבצעי" הוא פארסה שנערכה ללא אלאור אזריה; שרבים בזירה חשו סכנה מהמחבל; ושלמרות תפקודו הלקוי מאוד בזירה והנזיפה שספג, המ"פ קוּדם במהרה לתפקיד חדש.

מאז עיינתי בדקדוק בפרוטוקולים נוספים: של מח"ט הגזרה (יריב בן עזרא) שעדותו סיפקה כותרות "מרשיעות" ושל חייל צעיר נוסף (מ') שהיה בזירה, כמו גם של נהג האמבולנס (עופר אוחנה) ושל סמל מחלקה ותיק בפלוגה (א') שהיה דמות מרכזית בזירה. כתוצאה מכך מסקנותיי רק החמירו.

"לצד הוריו ובפנים אטומות, אזריה מבין שטיעוני ההגנה הולכים וקורסים", כתב שבתי בנדט באתר וואלה!. ההפך הגמור נכון. ראשית, בנדט מפגין חוסר הבנה יסודי במשפט: עמדת ההגנה לא עומדת למבחן. עומדת למבחן עמדת התביעה, והשאלה היא האם היא מוכחת מעבר לספק סביר. זוהי חזקת החפות, כלל מכונן במשפט הדמוקרטי. כמעט כל מי שיקרא ביושר את הציטוטים שאביא להלן יבין שיש הרבה יותר מספק סביר בנוגע לעמדת התביעה ועדיה, והתקשורת מציגה מצג שווא המבוסס על קטעי דברים והוצאתם מהקשרם.

אכן, תהום עצומה פעורה בין הסיקור התקשורתי חפץ ההרשעה והמוּטה, ובין האמת העולה מחילופי הדברים במשפט. חמור מכך, אחת התופעות המובהקות המתבררות מן העדויות היא התנהלות חמורה ושערורייתית של מפקדים בצבא, שהשתמשו בסמכותם ואמצעיהם באופן שזיהם את ההליך המשפטי וצריך להוביל להכרזה על בטלות המשפט ואולי אף לפתיחת הליכים נגדם. על כל אלו, להלן.

בזירת הפיגוע חוששים ממטען בזמן אמת

בכתבה על עדות המ"פ הראיתי ללא עוררין, על פי עדויות רבות, כי חיילים ואזרחים לא מעטים חששו ממטען חבלה מתחת לבגדי המחבל, וכי האווירה הכללית בזירת האירוע הייתה שהמחבל מהווה סכנה לחיילים ולאזרחים. הדברים קיבלו מאז אישוש נוסף ומשמעותי.

להלן דברים שאומר א', סמל מחלקה ותיק (בזמן האירוע בעל ותק של שנתיים וארבעה חודשים בשירות הצבאי) ובעל ניסיון מבצעי. עדותו מדגימה ומעצימה את אווירת הסכנה שאליה נחשף אזריה. מסתבר כי כאשר הגיע אזריה לאזור, א' עצמו הזהיר אותו מפורשות מפני חשש למטען. הקטע הבא הוא תשאול של התובע דווקא:

תובע: כשהגעת לשטח מה התפקיד שקיבלת?

א': לאבטח את המחבל שנמצא בחלק התחתון של הירידה, בשחור, ולבודד את הזירה.

תובע: מי נתן לך את המשימה הזו?

א': מאיר אבני [המ"מ].

תובע: מה הוא אומר לך לגבי המחבל?                     

א': הוא אומר שהמחבל עוד חי ויש חשש למטען עליו, לא לתת לאנשים מלמטה להתקרב.

תובע: ראינו קודם בסרטון שהיה אזרח שצעק שיש עליו מטען. אתה שמעת את הצעקה הזו?

א': כן.

תובע: מבחינתך זה שינה במשהו את מה שחשבת לגבי הסכנה?

א': כן. ברגע שהוא צעק, הוא גם צעק שצריך לחכות לחבלן. תפסתי טיפה מרחק והגברתי את הערנות.

תובע: אתה זוכר שיחה כלשהי עם אלאור בשטח?

א': כן.

תובע: תתאר בבקשה את השיחה.

א': אלאור הגיע עם תום המ"פ … ואלאור שאל, לא יודע אם שאל אותי או את אחד האנשים שהיו שם אם המחבל עדיין חי. עניתי לו שהמחבל עדייין חי ושיש חשש למטען, שיזהר.

תובע: מה עוד אמרת לו?

א': זהו.

תובע: לגבי חבלן?

א': נכון, אמרתי לו שגם אמור להגיע חבלן…

כדי לבסס עוד יותר את העובדה – שבקרוב מאוד תתברר כקריטית ביחס לעדות המח"ט – שאלאור הגיע לזירה שהיה בה לחץ ממטען, ושהוא עצמו תודרך כך עם הגעתו, נמשיך מעט עם חילופי הדברים של א' בזמן החקירה הנגדית.

סנגור: למה האזרח אומר לך לא לגעת בו?

א': גם אבני [המ"מ] וגם האזרח בחולצה השחורה טוענים שיש חשש למטען על המחבל עם החולצה השחורה.

סנגור: והאזרח אפילו צועק את זה.

א': רואים את זה בסרטון.

סנגור: המעיל עצמו היה חשוד?

א': כן.

בהמשך מקריא הסנגור מעדותו של א' ומבקש לאשש אותה בבית המשפט.

סנגור: "ואז אמרתי את זה לאלאור והוא ראה את המחבל זז והוא שאל אותי אם הוא חי עניתי שכן והוא גוסס, פוחדים שיש לו מטען ומחכים שיגיע חבלן". כל זה נכון, אתה אומר את זה לאלאור?

א': נכון.

סנגור: אתה והוא מבינים שיש סכנה של מטען.

א': מהנהן.

סנגור: ואתה שומע את זה גם מאבני, גם מהאזרח.

א': את החשש למטען?

סנגור: נכון. מאיפה עוד אתה מסיק את החשש למטען?

א': רק מאבני ומהאזרח, חבר כיתת הכוננות.

סנגור: מה הסיכון, אנו במבחן בדיעבד, אם למחבל היה מטען. מה המשמעות מבחינתכם?

א': זה היה פוגע בחיילים, באזרחים. אם המטען היה מתפוצץ כמובן.

סנגור: ואם המחבל זז במצב כזה לאור כל החשד, זה יכול להוביל גם לתוצאה שהסכנה היא ממשית?

א': נכון.

סנגור: אלאור יודע את כל המידע ממך וממה שאתה יודע ממנו הוא גם חש את הסכנה הזאת.

א': אני לא יודע אם הוא חש אותה. אני רק יודע שראיתי אותו לחוץ. אמרתי את זה גם במשטרה.

סנגור: הלכה למעשה יש לך אינדיקציה ברורה שכולכם מפחדים ממטען. אתה מאשר לי את זה?

א': כן.

סנגור: וגם אלאור שותף לפחד הזה.

א': אוקיי.

אם כן, שחור על גבי פרוטוקול אומר סמל המחלקה כי המ"מ מזהיר אותו מן המחבל השרוע על הקרקע בשל חשש למטען, וכך גם אזרח מכיתת הכוננות. המ"מ אפילו ממנה אותו לאבטח ולבודד את הזירה בשל חשש זה. כשאלאור מגיע הוא מתדרך אותו בהתאם. זכרו זאת: לפחות ארבעה אנשים שאחראים לטפל בזירה, שניים מהם מפקדים, חוששים בזירה ממטען על גוף המחבל. הסמל הוותיק א' לא רק מערער את גרסת התביעה (וזה מספיק לזיכוי), אלא למעשה, למרות שהוא עד תביעה, הוא מספק כל מה שצריך כדי לבסס את טענת ההגנה.

המח"ט מנותק מהשטח ואפילו לא מבצע תחקיר

עד כאן העדות הקריטית על מפקדי הזירה ואזרחים שהיו בשטח. אלא שבשבוע שעבר הגיע מח"ט הגזרה, אל"מ יריב בן עזרא, והתעקש בעדותו על שתי טענות שונות בתכלית: (1) שכלל לא היה חשש למטען ולסכנה לכוחות (ולכן הירי לא היה מוצדק), ו-(2), שהכוחות תורגלו ביחס לכל האירועים האפשריים, כולל מטען (משום כך לדעתו ההתנהגות של הכוחות בשטח מעידה על כך שלא היה חשש ממטען). נתחיל בנקודה הראשונה.

ראשית יש לבחון סוגיה בסיסית ביותר: מה בסיס הידע של המח"ט בן עזרא? על מה מתבססת עדותו? ובכן, מעדותו מסתבר שלא רק שהמח"ט הגיע אחרי שהאירוע הסתיים, אלא שהוא כלל לא תחקר אותו. הוא הגיע לזירה אחרי האירוע וקיבל עדכון מהקצינים (מג"ד, מ"פ ואולי מ"מ) שבכלל לא צוין בו המקרה. אחרי מספר דקות ניגש אליו רבש"ץ היישוב היהודי יוני בלייכברד, ואמר לו שלדעתו היה "ירי חריג" וצריך לבדוק. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע על כך. המח"ט פנה למג"ד שיבחן את המקרה והחל לדווח על האירוע למפקדיו. תוך זמן קצר עובר העניין למח"ט כפיר ואז למצ"ח. כלומר, המח"ט המרחבי, בן עזרא, עוזב את העניין.

זו איננה השערה. זה מה שאומר המח"ט. הוא עצמו אומר על השלב הזה כי "זה לא נכון לקרוא לזה תחקיר. זה בירור ראשוני … לא הגענו לשלב שצריך לעשות תחקיר". מדובר בשיפוט חלקי ומוקדם מאוד, שעיקרו דברי הרבש"ץ על "ירי חריג". המח"ט, שימו לב טוב, לא תשאל את אלאור או אף חייל אחר בזירה. לדבריו שלו, "לא החלפתי ולו מילה אחת עם הנאשם או עם חבריו שהיו בזירה", ובמקום אחר הוא אומר: "אני לא תחקרתי חייל, חייל שנמצא בנקודה, ומעולם לא דיברתי עם החייל הנידון".

כפי שראינו, לו היה המח"ט טורח לברר מעט לפני שחרץ דעה, הוא היה מבין מיד שהוא פשוט טועה ומטעה בטענתו שלא היה חשש ממטען. בשטח דיברו גם דיברו על סכנה ממטען לפחות ארבעה אנשים הידועים לנו. אלא שהמח"ט לא טרח לשאול אותם. תוך כדי שאל"מ בן עזרא העיד, כבר זעקו הכותרות: "המח"ט מעיד: לא הייתה הצדקה לירי". למעשה, הכותרת הנכונה מעדותו צריכה להיות: "המח"ט כלל לא בדק ולא יכול לדעת מה קרה בזירה".

המח"ט מתעקש, מתחמק וסותר את עצמו

עד כאן הדברים היו יכולים להיות בסדר. עלה חשד לתקלה בשטח, המח"ט המרחבי דיווח והוחלט שהחקירה תלך למצ"ח. כמו שאומר המח"ט, אם לא הייתה פניה למצ"ח יכול להיות שהוא היה עורך תחקיר ומדבר עם החיילים. אבל לא כך קרה, וזה מקובל.

לפני שנמשיך נזכיר כי שכנועו של המח"ט, שלא היה בזירה בזמן האירוע, מתבסס בזמן המשפט על שלושה דברים מרכזיים: (1) שיפוטו המוקדם בזירה, המבוסס, לדבריו על "בירור ראשוני" בלבד; (2) הסרטון של 'בצלם', שהוא חלקי לכל היותר, ובוודאי שאין לדעת ממנו מה חושבים וממה חוששים האנשים בזירה בזמן האירוע; ו-(3) התחקיר שערך מח"ט 900, שדנתי בו בהרחבה במאמרי הקודם, והראיתי שאין לו ערך לפחות משלוש סיבות: א. הוא נערך בחפזה רבה; ב. הוא נערך בזמן שכבר התנהלה חקירת מצ"ח ולכן לא יכול היה לגבות עדויות משמעותיות – כולל מאלאור עצמו; ג. הוא התבצע לאחר ששר הביטחון ודובר צה"ל כבר הרשיעו את אלאור בתקשורת וסימנו את רוח המפקד.

משום שתשתית הידע שלו דלה כל כך, מן הראוי היה שאל"מ בן עזרא ייזהר מאוד במסקנותיו ויהיה פתוח לידע חדש. אלא שבמשפט קורה ההפך הגמור: ההתנהלות של המח"ט בן עזרא לנוכח עדויות הסותרות את דעתו מוזרה ואף תמוהה. לנוכח הצגת הסנגוריה את עדויות החיילים, גורמי רפואה ואזרחים בתפקיד שהיו בזירה, המדווחים שוב ושוב כי כן היה בזירה חשש ממטען, המח"ט מתעקש להתעלם מהמידע החדש, להכחיש אותו, להתחמק ממנו ולדבוק בעמדתו המקורית והראשונית – אפילו במחיר סתירה עצמית.

הדוגמאות להתנהלות הזו במהלך העדות רבות. נדגים את העניין. בשלב מסוים המח"ט אומר כך: "להבנתי המקצועית כשאתה רואה את הסרט אף אחד לא הרגיש סכנת חיים. אני הרבה יותר ממשוכנע שאם אנשים כמו אליהו [ליבמן, קב"ט חברון – מ"א] ויוני היו חשים שהם נמצאים בסכנת חיים, או המ"פ או המ"מ, זה היה נראה אחרת". בעקבות זאת, שימו לב לדיון שמתפתח.

סנגור: אליהו ליבמן לשיטתך לא אמר לך על סכנה?

בן עזרא: לא.     

סנגור: לא דיבר איתך על חשש למטען?

בן עזרא: לא.     

סנגור: אם הוא היה אומר כאלה דברים היית משנה את הפרספקטיבה שלך על האירוע?

בן עזרא: אם הוא היה אומר שיש שם סכנה למטען?

סנגור: כן.

בן עזרא: אז סביר להניח שכן.    

הסנגור מראה למח"ט את עדותו של אליהו ליבמן, שבה הוא מדבר על סכנת חיים וחשש ממטען.

סנגור: … [ליבמן] איש מנוסה ביותר בעל וותק, ואישרת את זה. הוא מדבר על סכנת החיים וסכנת המטען.

בן עזרא: אני מאשר את מה שקראתי, כן… אז אני שואל שאלה פשוטה, למה הוא לא עשה שום דבר כשהוא ראה את כל מה שאתה מתאר שם? תשאל אותו את השאלה.

סנגור: אמרת לפני כמה דקות שאם תדע שאליהו ליבמן חש סכנת מטען, מתאר את כל הדברים, יכול להיות וסביר להניח שהיית משנה את הפרספקטיבה שלך והוא כן אמר את זה ואפילו עכשיו אתה לא משנה את הפרספקטיבה שלך.

בן עזרא: אני מסתכל על הסרט ועל האמירות אני נמצא ביהודה ושומרון למעלה מ-23 שנים…

הסנגור: לפני שניה אמרת לנו שאליהו ליבמן הוא סא"ל והוא אומר את כל מה שהוא אמר מתוך הזירה ולא כמוך שרואה סרטון אז יכול להיות שאתה צריך לשנות הפרספקטיבה שלך.

בן עזרא: אני אומר שלא…

כלומר, המח"ט מסרב לקבל את עדותו של מי שהוא עצמו קבע מראש שעדותו תהיה אמינה עליו ותחשב למקצועית.

חילופי דברים דומים מתרחשים ביחס לעדות המ"מ, שאותה מראים למח"ט. המ"מ העיד כי "התעסקנו בטיפול בפצוע א.ו. תוך חשש למטען על המחבלים במיוחד על המחבל השני מכיוון שהיה עליו מעיל שיצר צורת גוף גדולה מהרגיל… צעקתי לכוחות ההצלה להזמין מישהו שיוודא, ישלול שיש מטען על המחבלים וחזרתי להתעסק בבידוד השטח". כשנשאל המ"מ אם המחבל היווה סכנה, השיב: "לא באותו רגע, הוא היווה סכנת חיים פוטנציאלית, אם היה לו מטען הוא היה יכול להפעיל אותו בשניה … ולכן הצבתי עליו לוחם במרחק אבטחה שהלוחם לא יפגע ועדיין יהיה יעיל". אותו מ"מ אגב העיד, שאם המחבל הגיע למצב תזוזה שבו הוא יכול להפעיל מטען, יש צורך מבצעי לנטרלו.

גם כאן תגובתו של המח"ט היא להתעקש על כך שמהסרטון הוא מסיק שהמ"מ לא חשש. כלומר, אין מנוס מהמסקנה שלדעת המח"ט המ"מ משקר בעדותו. ולא רק המ"מ. כך גם סמל א', וכך גם הקב"ט אליהו ליבמן, אלאור – כמובן, ועוד רבים אחרים שבניגוד לו היו בזירה; כולם משקרים, כי המח"ט ראה סרטון של 'בצלם' (על התבססותו של המח"ט על התנהגות הנוכחים בזירה לנוכח חשש של מטען עוד אחזור בסוף הכתבה הזו, ואוכיח שהיא מתאימה לדבריהם ולא לפרשנותו).

כעת אחזור להתעקשות המח"ט על כך שלא חששו בזירה ממטען. איך אפשר להבין אותה, לנוכח העובדה שמתחוור לו שהאנשים בשטח, שאותם לא תחקר ושאת חלקם הוא מכיר ומוקיר, אומרים דברים אחרים? מה גורם לו להתעקש על כך שאלאור וחבריו לא חשו כל סכנה בזירה? הדבר הזה מוזר מאוד. לו אני במקומו הייתי אומר: 'זה היה שיפוטי כפי שהתבסס דקות ספורות בלבד לאחר האירוע, ללא תשאול וחקירה של הנוכחים, ועל בסיס הסרטון. ייתכן שאני טועה, ייתכן שהנוכחים כן חשו סכנה והגיבו לחשש ממטען באופן שונה ממה שציפיתי'. כך אני הייתי מגיב. אבל אני לא מח"ט.

ההתעקשות של המח"ט שלא לעדכן את מפת הידע שברשותו בעזרת עדויותיהם של אנשים שהיו בזירה ושהוא טוען שהם אמינים, נראית תמוהה. אבל החדשות הרעות עוד לפנינו. זוהי רק ההתחלה של כשלי עדות המח"ט. כשבוחנים את התנהלותו בתקופת הזמן שבין האירוע למשפט, מתברר שהרשלנות הפיקודית בסיפור הזה עולה מדרגה והופכת לזדונית, אולי אפילו על גבול הפלילית.

המח"ט יריב בן עזרא. צילום: פלאש90
המח"ט יריב בן עזרא. צילום: פלאש 90

האם המח"ט שיבש הליכים?

במחשבה שנייה, אולי זו הכותרת הראשית שהייתה צריכה לצאת מעדות אל"מ בן עזרא: "המח"ט מודה לכאורה ששיבש ביודעין את ההליך המשפטי". מעדות המח"ט מסתבר שהוא לא הסתפק בכך שחרץ דעה בלי מידע מהשטח, אלא גם הפיץ את עמדתו בתדריכים למאות אנשי צבא. המח"ט טען בתחילה שהתייחס למקרה רק בפן המבצעי – ולא המשפטי – בתדריכים צבאיים. אלא שמסתבר שהמח"ט הוקלט שלא בידיעתו באחד התדריכים הללו, ושם הוא אומר את הדברים הבאים:

1. "כל הסובבים את הנאשם אומרים אותו דבר, אף אחד לא הרגיש סכנת חיים".

2. "כל העניין של סכנת חיים ממטענים, כל הדברים האלה זה נכנס בשעות הצהריים המאוחרות רק אחרי שעורכי דין נכנסו לתמונה".

האם אלו הערות מקצועיות? האם את זה צריך לדעת בתדריך צבאי? כבר ראינו שלנוכח דברי כמה מעדי התביעה שהיו בזירה בזמן אמת, שתי האמירות הללו פשוט שקריות.

אבל כעת חייבים לשים לב לפן נוסף וחמור: מדובר בתדריך שהמח"ט מעביר לפקודיו בזמן שבו החקירה המשפטית מתנהלת. המח"ט מעצב כאן את דעת המפקדים הזוטרים, מבהיר להם את עמדת המערכת ומציגה כאמת מוחלטת, תוך כדי ההליך המשפטי. גרוע מכך: מדובר באנשים שחלקם עשוי לבוא במגע עם עדים במשפט אם לא להעיד בעצמם. ועוד יותר גרוע, המח"ט יודע זאת:

 סנגור: כשאתה אומר את מה שאתה אומר אתה מדבר מול אנשים שהם עדים במשפט.

בן עזרא: מן הסתם.

מדובר בשערורייה רבתי. הטיה חמורה של הדין. אבל למרבה הצער, הדברים לא נעצרים כאן. הנה מה שעולה כאשר הסנגור מנסה לברר את הדברים:

סנגור: כשאתה אומר "אף אחד לא הרגיש שם סכנת חיים" אתה לא יודע על אף אחד. אתה במקסימום יודע על השלישייה שדיברת עליה, מג"ד, מ"פ ומ"מ.

בן עזרא: לא, להבנתי המקצועית, כשאתה רואה את הסרט אף אחד לא הרגיש שם סכנת חיים…

סנגור: אתה אומר ש"כל הסובבים אותו אומרים את אותו דבר". אתה פעמיים אומר למאות אנשים דברים שאין להם ביסוס במציאות ואתה מפקד בכיר.

בן עזרא: אני אומר שוב פעם, כשאני רואה את הסרטון להבנתי אף אחד שם לא חש סכנת חיים.

סנגור: לפי הסרטון ולא לפי מה שאומרים לך.

בן עזרא: אני לא תחקרתי חייל, חייל שנמצא בנקודה, ומעולם לא דיברתי עם החייל הנידון. להבנתי ממה שהיה שם והדיווחים הראשונים שקיבלתי והסרטון שראיתי זו חוות דעתי המקצועית.

הבנתם? בתדרוך לפקודיו המח"ט מספר שאף אחד לא אומר שהוא חש בסכנת חיים. כששואלים אותו הוא אומר שלפי דעתו מהסרטון אף אחד לא חש בסכנת חיים. זה הבדל של שמיים וארץ. זה כל ההבדל בין עובדה לפרשנות, בין עדות להערכה. ברור לכל קורא שבן עזרא הטעה כאן את שומעיו – עדים פוטנציאליים "מן הסתם" –  לחלוטין, ושהיה עליו לחזור מיד מהאמירה שכך "אומרים" "כל הסובבים אותו". אבל בן עזרא לא מודה בטעות. הוא ממשיך להתחמק ולברוח מאחריות.

מדובר לכאורה בלחץ מובהק וקשה על העדים, שהם פקודיו של בן עזרא, המבוסס כביכול על בדותה, שכפי שהראינו בנקל בפתיחה אין לה שום אחיזה במציאות. אבל חכו, הסיפור עוד מתפתח. הסנגור מנסה להבין מהיכן שמע המח"ט שעניין הסכנה ממטענים הגיעה מעורכי הדין. עונה בן עזרא, ותקשיבו טוב חברים יקרים, "אני יודע את זה מהפרסומים בתקשורת".

סנגור: אתה אומר "כל העניין של סכנת חיים ממטענים, כל הדברים האלה זה נכנס בשעות הצהריים המאוחרות רק אחרי שעורכי דין נכנסו לתמונה", אתה יודע באיזו שעה נכנסו עורכי דין לתמונה?

בן עזרא: באיזה שעה, לא. […[ את השעה המדויקת איני יודע אך לאור השיח הראשוני שהיה אל מול סיבת האירוע בתחקיר של המ"פ או בבירורו פעם ראשונה שאני שומע על האירוע של סכנת מטענים היה מרגע שזה רץ בתקשורת ועולה טענה כזאת.

ובמקום נוסף:

סנגור: "כל העניין של סכנת חיים ממטענים… זה נכנס בשעות הצהריים המאוחרות רק אחרי שעורכי דין נכנסו לתמונה". תתייחס לציטוט.

בן עזרא: אני יודע את זה מהפרסומים בתקשורת. מהרגע שזה יצא.

סנגור: אתה יודע את זה מפרסומים לתקשורת ואומר את זה למאות חיילים.

בן עזרא: לא מאות חיילים, אמרתי את זה כשנשאלתי על עניין הסכנת חיים ומההבנה שלי ומהתחקיר שלי הנושא הזה עלה רק בשלב מאוחר יותר, כן.

סנגור: אתה יודע מה זה גורם כשאתה מסתמך על פרסומים בתקשורת?

בן עזרא: אני לא מסתמך על התקשורת. יש לי הבנות שמתחזקות אצלי…

שוב התחמקות ושוב סתירה ("אני יודע את זה מפרסומים בתקשורת … אני לא מסתמך על התקשורת"). למעשה ייתכן כי בדברים אלה נתפס המח"ט כשהוא מעליל בפני עדים פוטנציאליים ומפקדיהם על עורכי הדין, על אלאור, על חיילים אחרים בזירה, על המ"מ, ועל האזרחים שהיו בזירה. וזו עלילה גמורה, משום שכבר ראינו שיש עדים רבים שהעידו שהיה בזירה חשש ממטען בזמן אמת. זו כנראה רוח המפקד בצה"ל.

המשפט המופרך של המח"ט על עורכי הדין הזכיר לי משהו. בירור קצר העלה את דבריו של מי שהיה אז שר הביטחון בוגי יעלון, שאמר כך בסרטון שפורסם לאחר המקרה: "החייל הזה מגיע 11 דקות אחרי תום הקרב. בלי שום סיבה, ואני לא מדבר על הסיבות שצצות אחרי שעורכי דין מייעצים, אבל בתחקיר בשטח, בלי שום סיבה, הוא החליט שהוא תוקע כדור בראש".

הדמיון ברור ומעלה תמיהות נוספות. התחושה היא שהמערכת הצבאית מיישרת קו ולא מחכה למשפט, אלא מכינה את כל מי שכפוף לה לדעת ולחשוב את אותו הדבר, כולל אנשים שהם עדים פוטנציאליים במשפט הכפופים ליעלון ולמח"ט. הדברים הללו חמורים עד מאוד, ולכאורה גם אינם חוקיים ויש לתת עליהם את הדין. יש כאן חשש לעיוות הדין וזיהום ההליך המשפטי.

ההליך המשפטי חסר ערך

הייתי שמח אם היה אפשר להסתפק בכך, אך לצערי אי אפשר. משום שגם טענת המח"ט שאמר את הדברים בתדריכים צבאיים, מסיבות מקצועיות גרידא, מתמוטטת. מסתבר כי בהתאם לרוח המפקד, יזם דובר צה"ל ראיון של מח"טים אצל יוסי יהושע ב"ידיעות אחרונות". הכתבה פורסמה ב-28.4.2016, בעיצומו של ההליך המשפטי. שישה מח"טים באיו"ש התראיינו בעיתון בעל תפוצה ארצית רחבה, ביניהם המח"ט בן עזרא. כך התייחסו לכתבה זו במשפט.

סנגור: אתה מכיר את הכתבה הזאת של יוסי יהושע?

בן עזרא: כן.

סנגור: ואתה מתייחס בה גם לאירוע נשוא כתב האישום.

בן עזרא: אני מתייחס בדיוק באותה מידה כמו כל תחקיר שהעברתי מרגע האירוע עד היום, עד אתמול כשהייתי עומד מול מפקדי גדוד ומתדרך אותם.

סנגור: אבל הפעם אתה מעביר כמו בכל אירוע מול מפקדי גדוד התייחסות בעיתונות הארצית. איך זה מסתדר עם מה שאמרת? איך אתה מעביר התייחסות כזאת כשאתה אמרת שאתה בכלל לא רוצה להשפיע על ההליך פה ואתה מתייחס ברמת עיתונות ארצית לאירוע? כולל תחקיר מבצעי אני מבין.

בן עזרא: תחקיר מבצעי לא עולה בשום עיתונות ארצית, יש פה כתבה יזומה של דובר צה"ל אל מול הסוגיות הרלוונטיות שאני מתמודדים בגזרת איו"ש בכל 10 החודשים האחרונים, אני לא זוכר את כמות החודשים. שם אנחנו נשאלים ושם ענינו אל מול סוגיות מסוימות שלמיטב זכרוני לא הייתה שם שום אמירה שקשורה לנשוא הדיון שלנו.

סנגור: אתה רואה שאתה מתייחס שם לאירוע, בניגוד למה שאמרת פה. אתה מתייחס למה שקרה.

בן עזרא: לא בניגוד. מהיום הראשון של האירוע, הבנתי היא שהירי לא היה צריך להתקיים, שההבנה היא הבנה מקצועית לאור בירור האירוע והסרטון. והדבר השני שזה אירוע לא טוב וששאר הדברים כרגע מתבררים כרגע בהליכים משפטיים של הצבא, זה מה שנאמר אז, מה שכתוב פה אפשר לקרא את זה. לכן לראייתי…

סנגור: זה מה שאתה אומר פה, או שאתה קובע שמה "לא היה אחד שאחרי שהבין את העובדות שאל למה זה לא היה טוב שהוא ירה", כך אמרת בראיון הזה. אתה לא אומר בואו נשאיר את זה לערכאה שיפוטית, אתה למעשה אומר לכל מי שקורא ולא חס וחלילה בשקט לא מול החיילים אלא בעיתון בתפוצה מאוד גדולה, אתה מחדיר את רוח המפקד שלך. שזו דעתך על האירוע וכולם צריכים ליישר קו. אני שואל למה במסגרת הליך שיפוטי שמתנהל אתה צריך לגשת לעיתונות ולתת התייחסויות שקשורות להליך שאתה עומד להעיד בו, שאתה יודע שיש בו עדים שגם קוראים עיתונות, שומעים את מה שאתה אומר ויש לזה השפעה. אתה עד.

בן עזרא: אני חוזר, מהרגע הראשון של האירוע אותה דעה יש לי לגבי הנקודה הזו שאני מבין שהאירוע לא טוב ושלא היה צורך לבצע את הירי.

נוסיף לקורא את הדברים המלאים יותר שאמר בן עזרא על אלאור באותו ראיון, שפורסם בזמן שבו ההליך המשפטי והחקירה היו עדיין רק בתחילתם: "זה אירוע לא טוב. להבנתי, בהיבט המבצעי המצב לא הצריך את הירי הזה. זה לא מה שאנחנו מצפים מהלוחמים שלנו ואלו לא הוראות הפתיחה באש. לא היה אחד שאחרי שהבין את העובדות שאל למה זה לא היה טוב שהוא ירה".

כפי שאתם רואים, במשפט אנו עדים לעוד סדרת התחמקויות והתפתלויות. אבל את האמת אפשר להבין אפילו מדבריו שלו. אל"מ בן עזרא תדרך לכאורה עדים פוטנציאליים, הן בצבא והן בעיתונות. כל זאת למרות שידיעותיו בנושא מוגבלות מאוד והוא לא טרח בשום שלב לגבות עדות מהחיילים המעורבים בתקרית. לדעתי, בכל מקרה אחר כבר מזמן היו עוצרים את ההליך המשפטי ומכריזים על בטלותו, וחוקרים את המעורבים באזהרה לעבירות של שיבוש הליכי חקירה והדחת עדים.

ההשפעה על החיילים

אדגים כעת כיצד הדברים הללו משפיעים על החיילים המעידים בפועל. מעדותם ניכר שהם תחת לחץ וחוששים. כמובן, הם לא אומרים זאת באופן ישיר, אלא עקיף. יש כלל חשוב בפסיכולוגיה שמדבר על כך שדברים שאינם נוחים לאדם להודות בהם, הוא מייחס לאחרים. זוהי ה"השלכה" המפורסמת. למשל, אם תשאל חייל "אתה פוחד?", קיים סיכוי טוב שהוא יגיד שלא. אבל אם תשאל אותו "אחרים פחדו?", הוא יגיד שכן.

את ההשפעה של רוח המפקד על החיילים צריך לבדוק בהתחשב בכך שאנשים לא נוטים להגיד "אני הושפעתי", או "אני שיניתי בגלל זה את עדותי", אלא הם מדברים ברמזים ונוטים לייחס את ההשפעה לאחרים. עכשיו שימו לב תוך כדי העדות לכמות הלחץ שהפעילו המפקדים על החיילים. כך למשל מעיד במשפט סמל א':

סנגור: לאחר האירוע טענו בפני החיילים והמפקדים בפלוגה שמה שעשה הנאשם זה מעשה חמור?

א': באותו יום?

סנגור: באותו יום ולאחר מכן.

א': באותו יום לא הייתי בפלוגה, אני לא יודע מה אמרו. לאחר מכן אמרו שהמעשה שהנאשם עשה לא תקין.

סנגור: מי אמר?

א': המ"פ והמג"ד החדש.

סנגור: והם אמרו את זה לחיילים שהם חברים שלך מהיחידה?

א': גם מהגדוד וגם מהפלוגה.

סנגור: במהלך החקירות שלהם במשטרה צבאית?

א': מה זאת אומרת במהלך החקירות?

סנגור: בימי חקירות שהחברים שלך נחקרים, האם המפקדים מתבטאים כלפי הנאשם?

א': כן.

סנגור: זאת אומרת שכשאתה וחברים הולכים לחקירות הלכה למעשה אתם יודעים שרוח המפקד אומרת לכם שהמעשה חמור ולא תקין.

א': נכון.

סנגור: זה בטח משפיע עליכם במהלך העדות.

א': עלי זה לא משפיע, על שאר המפקדים אני בטוח שזה משפיע.

הדברים מופיעים בעוד מקומות בעדות. כדאי למשל להוסיף את עדותו של רב"ט מ', החושפת את עומק החדירה של רוח המפקד נגד אזריה אל החיילים, ומבחינתי בסופה ניתן לזהות כמעט קריאת מצוקה של חייל שעובר שטיפת מוח.

סנגור: שוחחו איתכם לאחר האירוע וטענו בפניכם חיילים ומפקדים שזה מעשה חמור מה שעשה אלאור?

מ': אני לא זוכר. דיברו על האירוע הרבה פעמים.

סנגור: מי דיבר?

מ': מג"ד. לא זוכר.

סנגור: אתה מפחד עכשיו כשאתה עונה לי?

מ:' אני לא מפחד משום דבר.

סנגור: מי עוד דיבר על האירוע?

מ': מ"פ.

סנגור: מה הם אמרו?

מ': אני לא זוכר מילה במילה.

סנגור: מה היה הלך הרוח הכללי?

מ': הם דיברו על זה שלא לפחד שלא יהיו מאחורינו.

סנגור: ומה המפקדים אומרים לכם לגבי האירוע עצמו? אירוע חמור?

מ': המפקדים אומרים שהאירוע לא בסדר.

סנגור: מי שומע את מה שהם אומרים?

מ': חיילים.

סנגור: חיילים שעל פי מיטב ידיעתך הם גם עדים פה?

מ': כן. חלק.

סנגור: איך אתה מרגיש כשאתה בא לפה להגיב ולהעיד שהמפקדים שלך אלו שאתה אליהם למעשה מכוונים אותך לאיך שהם רואים את האירוע?

מ': אני הייתי מעדיף לא להיות באירוע הזה באותו יום.

סנגור: אבל זה משפיע על העדות שלך, מטבע הדברים.

מ': אני לא יודע, לא.

סנגור: אתה אמרת לא?

מ': אם כל הזמן יגידו לך שתה קולה, אתה תשתה קולה. אז אני בסוף אשתה קולה.

סנגור: אמר פה א', אתה מכיר אותו?

מ': כן, הסמל שלי לשעבר.

סנגור: הוא אמר שהמפקדים התבטאו בימי החקירות כלפי הנאשם וכאשר הוא, א', והחברים הולכים לחקירות, הלכה למעשה יודעים שרוח המפקד אומרת שהמעשה חמור ולא תקין, אתה מסכים עם זה?

מ': נכון.

סנגור: אתה מסכים עם זה?

מ': כן.

הנה כי כן, לפנינו מצטיירת תמונה לפיה שרשרת הפיקוד הצה"לית, משר הביטחון ועד למ"פ, מנהלת מערכת ענפה של תעמולה נגד חייל בהליך שיפוטי, מייצרת קו אחיד בתוך הצבא ובתקשורת על מנת להשיג תוצאה אחת: את הרשעתו של אזריה. שיבוש חקירה בהיקפים כאלה הוא אולי תקדימי. ולנוכח ההשקעה הזו בהרשעה, ייתכן שקצת ברור יותר מדוע המח"ט חש שאסור לו להודות שבירור ראשוני של כמה דקות וסרטון אולי הטעו אותו בכל הפרשה הזו.

החשש ממטען והתנהגות החיילים

ישנה טענה אחת שהתביעה, הקצינים הבכירים, ואפילו השופטת היושבת בדין, חוזרים אליה שוב ושוב ומנסים להסתמך עליה. הטענה היא שהתנהגות החיילים בשטח, כפי שרואים בסרטונים, לא מעידה על כך שהם חוששים ממטען. הטענה המרכזית של המח"ט בעניין היא שהכוחות עברו תרגול של כל התרחישים, ולכן היו צריכים להיות מוכנים לפעולה מול איום של מטענים. אלא שמסתבר שלא היה ולא נברא. הנה מה שאומר מ' על כך:

סנגור: עברתם תדריכים ודימיתם מצבים של בידוד זירת פיגוע?

מ': לא.

סנגור: עברתם תדריכים ומצבים בהם היה חשש למטען נפץ על מחבל?

מ': לא.

סנגור: ועל גוף המחבל?

מ': לא.

סנגור: המח"ט שהעיד פה אומר בהודעתו מיום … שהוא העביר למפקדים תרגול בש"ג קרית ארבע עם כלל התרחישים ושהוא רוצה להאמין שזה עבר לכלל החיילים. אליך זה לא עבר?

מ': לא, זה לא עבר.

סנגור: אופיר העיד פה אתמול שלא עשו הקפצות בפלוגה, זה נכון?

מ': לא עשו.

סנגור: הוא אומר כמו שאתה אומר שלא עברתם תרגול מצבים של בידוד זירת אירוע והוא גם אומר שלא עברתם תדריכים ודימוי מצבים בהם היה חשש למטען נפץ על גופת המחבל?

מ': לא, כמו שאני אמרתי לפני דקה.

סנגור: גם המ"פ מאשר את הנושא בעניין של היעדר תדרוך לגבי המטענים פה. זה תואם את מה שאתה אומר?

מ': כן.

והנה השלמה מעדותו של א', סמל המחלקה הוותיק:

סנגור: אמרת שהכינו אותם למצבים האלה, ולמצב של חשש מפיגוע נפץ אפילו אתם כלוחמים לא קיבלתם הכשרה.

א': לא עברתי כזאת הכשרה בתור לוחם.

סנגור: לגבי הנאשם?     

א': אני לא יודע לגבי הנאשם, כנראה שגם לא.

סנגור: תראה בהודעת המח"ט אל"מ בן עזרא: "אני העברתי למפקדים תרגול בש"ג בקרית ארבע עם כלל התרחישים. אני רוצה להאמין שעבר לכלל החיילים". מה אתה אומר?

א': לי המח"ט לא העביר תרגול כזה, יכול להיות שרק למפקדים הבכירים".

סנגור: ואם המח"ט לא העביר לך אז אתה לא העברת את זה בוודאי לחיילים ואתה לא יודע אם המפקדים שלך העבירו לחיילים.

א': נכון.

מדובר בנקודה מכרעת. ראשית כול, היא סותרת חלק חשוב מעדותו של המח"ט ביחס לנהלים של סיכונים מהסוג הזה. מסתבר שגם לחייל וגם לסמל אין שמץ של מושג במה מדובר, והם לא קיבלו כל הדרכה כיצד לפעול במצבים כאלה. שנית, משמעות הדבר היא שמעבר לכך ולזירה המבולגנת ונטולת השליטה, בהיעדר תרגול בסיסי במצבים מהסוג הזה נפתח פתח רחב לחיילים למצוא פתרונות במצבים מבצעיים לחוצים.

כבר ראינו לעיל איך מתאר זאת הסמל א'.

תובע: כשהגעת לשטח מה התפקיד שקיבלת?

א': לאבטח את המחבל שנמצא בחלק התחתון של הירידה, בשחור, ולבודד את הזירה.

תובע: מי נתן לך את המשימה הזו?

א': מאיר אבני [המ"מ].

תובע: מה הוא אומר לך לגבי המחבל?

א': הוא אומר שהמחבל עוד חי ויש חשש למטען עליו, לא לתת לאנשים מלמטה להתקרב.

ובמקום אחר, הפעם בשאלות ההגנה:

סנגור: אבני [המ"מ] יודע על החשש למטען וזה בניגוד לדברי מח"ט יהודה.

א': נכון.

סנגור: והוא מנחה אותך לא להתקרב למחבל, לחכות לחבלן ולהתרחק ממנו.

א': כן, בעקרון יש תיקון, במיוחד לעמוד אחרי המחבל ולאבטח, שאנשים לא יגיעו שהם לא כוחות ביטחון.

הדברים הללו תואמים גם לעדות המ"מ, שהוקראה (כאמור לעיל) למח"ט, שאמר: "אם היה לו מטען הוא היה יכול להפעיל אותו בשניה… ולכן הצבתי עליו לוחם במרחק אבטחה שהלוחם לא יפגע ועדיין יהיה יעיל".

כך גם בעוד חלקים רבים בעדויות. המשמעות ברורה: החיילים והמ"מ בשטח עשו כמיטב יכולתם לנוכח חשש ממטען והמתנה לחבלן. הם, מבחינתם, הגיבו למטען בכך שאלתרו מרחב בטחון מסביב למחבל. משום שלא הייתה להם תרגולת ולא היו מאומנים בכך, ומשום שיש הסכמה גם בצבא שהזירה לא נוהלה כראוי, יש הרבה בלגן והאלתור של החיילים נראה לא מקצועי. כל זה נכון. אבל המסקנה מכך שלא היה חשש ממטען מופרכת מיסודה.

המסקנה הנכונה לאור היעדר התרגולת היא שאין שום דבר בהתנהגותם של החיילים שצריך להעיד על כך שהם לא חוששים. כפי שאומר הסמל א', הוא קיבל פקודה מהמ"מ ומאדם בכיתת הכוננות לאבטח מרחב בשל חשש ממטען, והוא עשה כמיטב יכולתו ואף תדרך בהתאם את אלאור כשהגיע לזירה. מה התביעה והמח"ט רוצים? שחייליהם יינטשו זירה בזעקות אימה? נהפוך הוא. למרות שהם לא הוכנו כראוי לחשש של מטען בזירת פיגוע, הם פועלים באומץ, מנסים לאבטח את הזירה ומתמודדים עם הסכנה.

לכאורה, המחדל הזה שייך כולו למח"ט. אחת משתיים: או שהוא לא הכין את הכוחות לתרחיש של מטען על מחבל (וזה אפשרי בהחלט לאור חלקים אחרים בעדות, שבהם מתברר שהוא חושב שאין סיכוי שיהיה מטען ואפילו מורה לפנות גופות לפני שחבלן בדק אותן, תוך סיכון החיילים והכוחות הרפואיים); או שתדרך קצינים אך לא וידא שהתדרוכים יתורגמו לתרגולת ברמת הגדוד והפלוגה. בכל אופן ברור לגמרי מן העדויות שהחיילים לא שמעו על כך דבר.

לבסוף, גם לו הייתה מתקבלת הטענה השגויה ששאר החיילים לא חששו ממטען, אין שום סיבה להניח שאלאור אזריה פעל ללא חשש כזה. לאור העדויות החד-משמעיות כי אזריה תודרך עם הגעתו להיזהר ממטען על המחבל הגוסס, ושאז גם החלו צעקות שהמחבל זז ושיש סכנה למטען, אפשר לראות שפעולתו של אזריה עצמו מתיישבת היטב עם תחושת סכנה. אין זה מעלה או מוריד מה חשו אחרים.

להכריז על בטלות ההליך המשפטי

יותר ויותר הופך המשפט של אלאור אזריה מפארסה משפטית לכתב אישום חמור נגד הדרג הפיקודי בצבא. נראה כי החיילים מנסים לגייס אומץ כדי לומר אמת, אך באותה שעה הם חשים מאוימים על ידי מפקדיהם, המנסים לשתול במוחם את הגרסה שבנו מראש וממנה הם לא מוכנים לזוז למרות כל העדויות הסותרות. למרות זאת, צצה באופן ברור האמת כי היה חשש ממטען בזירה, כי אלאור תודרך כך, כי המחבל החל לזוז באופן משמעותי ובזירה צעקו בשל הסכנה. זה לא שיש ספק סביר בגרסת התביעה – היא התמוטטה כליל מעדות החיילים שהיו בשטח.

השאלה המרכזית שצריך לשאול היום היא מדוע הפיקוד הבכיר, אותם קצינים שלא היו בזירה ולא טרחו לברר מה קרה בה, כל כך מושקע בהרשעה הזו. ואני מדבר על כל הטווח שבין עדויות מביכות ומלאות סתירות ועד הטיית משפט והדחת עדים הגובלת לכאורה באי-חוקיות. אני חוזר על טענתי: לנוכח הזיהום החמור של ההליך המשפטי מצד מפקדים שהם עדים וצד בהליך, בכל מקרה אחר המשפט היה מוכרז כבטל. האמצעים המשפטיים והצבאיים היו מופנים כלפי אלו ששיבשו אותו כך, ומנעו מבית המשפט את האפשרות לברר את האמת לאשורה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

86 תגובות למאמר

  1. 2 הערות:
    1. הלקח הוא שמעכשיו חיילים שיראו מחבל לבוש מעיל ביום חם לא יירו עליו, כדי שלא יהיה להם "דפוק" כל כך טראומטי כמו של אלאור אזריה.
    2. עצם העמדה כזו לדין היא הבעיה הכי גדולה. לקחת לוחם שמסכן את חייו ולאזוק אותו ולנהל נגדו משפט זוהי הסטיה המוסרית הגדולה בכל הסיפור הזה. למה בכלל יש משפט נגדו? אלו לוחמים אנו רוצים? כאלה שיפחדו ממשפט או כאלה שיבצעו מה שהם מביבים בתוך סערת ארוע טרור?
    מהו המסר לחיילי צהל?
    מה התפקיד של בצלם בכל הסיפור?
    האם כעץ מובן כיצד בצלם משבשים את פעולת הצבא בעת ארוע טרור?

    1. בתחושה שלי בצלם הגיעו בדיוק למטרה הרצויה להם – מסר לחיילים שלא כדאי להילחם. רואים את זה בהיסוס של חיילים בכל מיני מצבים של סכנת חיים, כי יש דילמה מה יותר מסוכן, המחבל או הפרקליטות.
      למה מפקדים בכירים משתפים איתם פעולה זה כבר נבצר מבינתי.
      בכל מקרה, בין אם אלאור טעה והגזים בתגובתו ובין אם לא, הוא בודאי לא רוצח וכולי תקוה שייצא זכאי. ולו רק למען חיילים אחרים שאנו מעדיפים שלא יחזרו הביתה בארון.

    2. אין לך זכות לומר מילה עד שלא תקרא את המאמר עד סופו, גיבור גדול, אני לא מאחל לך להיות בסיטואציה שבה אתה צריך להגיע להחלטה שכזו. אבל גיבור על אחרים אתה יודע להיות ממש טוב

  2. כל אדם סביר שצפה בסרטון מבין שלא היה חשש למטען.
    כל מי שהיו בזירה (קצינים, חיילים ואזרחים) התנהלו בשלווה ובשאננות.
    העדר התגובה שלהם לאחר ההוצאה להורג של המחבל הפצוע מעידה על כך שכולם (קצינים, חיילים ואזרחים) כבר נכחו באירועים דומים של הוצאה להורג של מחבלים.
    כל אדם סביר שהיה נוכח בזירה שבה בוצעה הוצאה להורג של מחבל פצוע היה מביע רגשות של זעזוע או לפחות תמיהה לנוכח הירי.
    בזמן אמת אף אחד מהנוכחים לא התרגש מההוצאה להורג.
    אילו היה מדובר בסרטון שבו היה נראה חייל צה״ל שוכב על הקרקע כאשר הוא פצוע קשה וללא נשק, מסביבו חמושים פלסטינים שמתנהלים בשלווה וכעבור דקות ארוכות אחד החמושים היה דורך את נשקו ויורה בראשו של חייל צה״ל הפצוע – כולנו היינו מתייחסים למעשה כאל רצח.
    אלאור עזריה הוציא להורג מחבל פצוע.
    אפשר להתפלפל אם מדובר ברצח או בהריגה.
    אין ספק שמדובר בהוצאה להורג.
    אילו עזריה חשש ממטען הוא היה חייב להזהיר את הקצינים, החיילים והאזרחים שעמדו בקרבת המחבל הפצוע לפני שביצע את הירי הקטלני.
    אילו נשא המחבל מטען על גופו הירי היה עלול להפעיל את המטען ולהרוג את כל מי שהיה בקרבתו.
    את השקר הזה אודות מטען שמענו גם באירועים אחרים שבהם חיילים הוציאו להורג פלסטינים (חלקם חפים מפשע).
    אגב, אילו המפקדים בשטח היו נותנים הוראה לטפל במחבל הפצוע היתה נמנעת ההוצאה להורג.

    1. ניכר שאינך מתבלבל מעובדות. הרי לך לעיל עדותם של חיילים ומפקדים בזירה על חששם ממטען. עדות על כך שלא הועברה תרגולת לגבי מגננה במצב שכזה, כך שניהול הזירה רק נראה כ"שאננות", אך הוא בעצם ניהול רשלני הנובע מכשל של המח"ט. ניכר גם שיש נסיון מצד גורמים שונים לתדרך עדים ולשבש את הליך החקירה. כל זה לא משנה אצלך את התקליט, ואתה ממשיך לפלוט כמו תוכי את מה שאומנת לומר. טיפשות זו מחלה חשוכת מרפא, כמסתבר.

    2. ההפך הגמור, מזה שהחיילים ודרגי הפיקוד בשטח לא הופתעו מהירי ואף היו שאננים מראה לך שהם אכן חששו ממטען על גוף המחבל. שכן, אם לא היה כזה חשש מיד הם היו מפנים אצבע מאשימה ולא רק אחרי שהסרטון גלש לתקשורת שם כל הדרג הבכיר עד הרמטכל נהיו אובססיביים נגד החייל החייל היורה

    3. חיילי צה"ל מעולם לא החזיקו על גופם חגורות נפץ כך שאין סיבה לחשוש שחייל פצוע יפוצץ את עצמו. חוץ מזה, כאשר הפלסטינים מצליחים להניח את ידיהם על חייל צה"ל זה בדרך כלל נגמר כמו הלינץ' בחברון. להשוות בין רמת המוסר של צה"ל לזו של הפלסטינים זה דווקא די קל. אצלם המוסר פשוט איננו קיים.

    4. איתמר, אני אדם סביר וגם מצביע למפלגת שמאל שבראשה עומד יאיר לפיד ושאר חפצה בשלום ושצי מדינות לשני עמים ואני אומר לך שהחייל זכאי.
      לגבי המטען – כשיש ספק אז אין ספק. אם היה ספק כלשהו ולו הקטן ביותר, ולו פצפון, ולו של עשירית האחוז שיש מטען אז חייבים לקחת בחשבון שיש מטען ולפעול בהתאם. גם אם החייל עצמו לא האמין שיש מטען הרי שהחיילים מסביב כן האמינו בכך. יש לך פה מחבל עטוף במעיל חורף באמצע הקיץ וכל החיילים והאזרחים מסביב צועקים שיש חשש למטען. זה בהחלט חשד סביר. ואם בנוסף לחשד למטען המחבל גם מזיז ידיים אז אין פה על מה לחשוב וצריך לדפוק לו כדור בראש. הסרטון של בצלם ערוך בצורה מגמתית וגם הווליום נעדר כך שאי אפשר להסיק מהסרטון עצמו אם היה חשש למטען או לא, אבל לפי העדויות עולה שהיה חשש למטען.

      יכול להיות שהחייל שירה היה ערני יותר מפני שהוא הגיע לזירה מאוחר יותר ולכן זיהה את תזוזות המחבל טוב יותר מאחרים. בכל אופן, גם אם הירי בוצע מתוך נקמנות או אידאולוגיה ימנית קיצונית עצם העובדה שהמחבל הזיז ידיים והיה חשש למטען מספיקה כדי לזיכוי.

      בסרטון גם רואים שהחיילים לוקחים מרחק גדול מהמחבל ומפקדו של אלאור מחליף איתו כמה מילים לפני הירי וגם לאחר הירי המפקד אפילו לא מרים את הראש ולא נראה מוטרד או מופתע. כלומר גם המפקד נתן הסכמה שבשתיקה שהיה צורך להרוג את המחבל.

      בלי קשר לאירוע הזה. גם אם אכן חייל הוציא להורג מחבל בזירת האירוע זה אמור להסתיים במשפט משמעתי ולא פלילי. לא אמור להיות שום דבר פלילי בהרג מחבלים. יש כאן רק בעיה של אי ציות לפקודות ונהלים.

      הדין הקובע במקרים האלה הוא הדין הבינלאומי. אבל כל מדינה בעולם עוברת על החוק הבינלאומי 24 שיות ביממה. מרגע היווסדה מדינת ישראל עברה על החוק הבינלאומי ועל דרישות האו"ם. וטוב שכך כי אחרת לא היינו שורדים. כל יום האו"ם מוציא עוד גינוי נגד ישראל על הפרת החוק הבינלאומי. גם כשהמדינה מתנקשת בחיי איזה מחבל (סיכול ממוקד) היא לא רק מוציאה להורג ללא משפט מחבל שלא מהווה סכנה מיידית באותו הרגע אלא שעל הדרך היא גם הורגת אנשים חפים מפשע שהיו בקרבת מקום. מן הסתם גם זה לא ממש חוקי על פי האו"ם.

      אבל החוק הבינלאומי כתוב בצורה מעורפת ונתון לפרשנות רחבה. עצם העובדה שאף מדינה ואף חייל לא הועמדו לדין בהאג על הרג מחבל מנוטרל כבר מוכיחה שמבחינת הקהילה הבינלאומית זה בסדר גמור. רק על רצח המוני ומכוון של אזרחים עומדים לדין בהאג. כך שאין סיבה שנעמיד לדין פלילי אפילו חייל שהרג מחבל מנוטרל. לכל היותר דין משמעתי וריתוק בבסיס או הורדה בדרגה.

      מבחינתי מחבל מנוטרל זה מחבל ערום שידיו ורגליו קשורות. מחבל שבגדיו עליו וידיו חופשיות אינו מחבל מנוטרל ואי אפשר לדעת אילו סוגי נשק נוספים הוא נושא עליו ומה מצבו הבריאותי. כבר היו לא מעט מקרים בעבר שבהם מחבלים שנראו כביכול מתים, מחוסרי הכרה, פצועים אנוש, בלתי חמושים וכולי פתאום "התעוררו לחיים" כשמישהו ניגש אליהם (חובש, חבלן, פרמדיק, חייל או שוטר) והמשיכו במסע הרצח עם סכין רזרבית או מטען חבלה שהוחבאו על גופם מבעוד מועד.

    5. אמנם לא ראיתי את הסרטון, אבל יש בעייתיות רבה בהסתמכות על מצלמות בלבד.

      לפעמים המצלמה עלולה לשקר.

      לדוגמה, ידוע המקרה הבא (מתוך הכתבה "רגעי מונדיאל שאולי הספקתם לשכוח" http://www.haaretz.co.il/sport/world-cup/magazine/.premium-1.2354706):

      "ורק השופט ראה: ברזיל נגד נורווגיה, 1998
      זה היה המשחק האחרון בשלב הבתים. ברזיל כבר הבטיחה את העפלתה. אחרי שסיימו פעמיים בתיקו, ידעו הנורווגים כי הכרעה במשחק המקביל בין מרוקו לסקוטלנד תחייב אותם לנצח את אלופת העולם כדי לעלות בעצמם. בדקה ה־88, במצב של 1-1, שרק לפתע השופט האמריקאי (ממוצא איראני) אספנדיאר בהארמסט לפנדל לזכות נורווגיה. הצופים היו בהלם. ג'וניור באיאנו לא נגע בטורה אנדרה פלו – כך הראה גם צילום הטלוויזיה, כולל הילוך חוזר מזוויות אחרות. נורווגיה ניצחה והביקורת על השופט היתה עצומה. היו שטענו כי המשחק מכור, אבל בהארמסט התעקש: "הייתי שישה מטר מהמקום, ראיתי, הייתי שורק כך שוב עשר פעמים".

      כמה ימים אחר כך התברר מה לא ראו הצופים ולא קלטו מצלמות השידור. צוות צילום שוודי שהתמקם מאחורי השער הרחוק קלט את באיאנו תופס את פלו בחולצה ומפיל אותו. פנדל מוצדק לחלוטין. השופט הפך לגיבור."

      וידאו של האירוע המדובר:
      https://www.youtube.com/watch?v=7-lNODXuA6k

      מדובר באירוע שתועד ב-16(!) מצלמות רשמיות, שאף לא אחת מהן הצליחה לתעד עובדה קריטית באמצעות הילוכים חוזרים. כל אדם סביר היה טועה ומסיק על סמך הצפייה שלא היה פנדל וכאן אתה מסיק מצפייה בסרטון אחד שצולם מזווית אחת לא רק את העובדות, אלא גם את כוונותיהם ומחשבותיהם של כלל הנוכחים בזירה. קצת צניעות.

      (אני לא טוען שאסור להסתמך על מצלמות בכלל, אלא שצריך קצת יותר מזה כדי לבסס הוכחה מעבר לספק סביר.)

    6. מצטער על שגיאות הכתיב. אני כותב מהסמארטפון ודי ממהר בכתיבה כי אני נמצא עכשיו בעבודה. מקווה שהתגובה די מובנת.

    7. די כבר.
      החייל הזה הגיע לאירוע 11 ד' לאחר סיום הלחימה ועשה מה שעושים נהגי התובלה בכדי לרכוש נסיון קרבי- הם יורים בגוויות.
      הבחור הזה הוא לא גיבור- הוא חייל שבשעת לחץ פעל בדרך שגויה: הוא צריך לחטוף כי פעל כאידיוט. צריך לנהוג איתו ברחמים כי אנחנו שלחנו אותו לסיטואציה הזו.

    8. אברהם, החייל הזה הוא לא גיבור זה בטוח, אבל הוא גם לא פושע. זה לא רצח ולא הרג ולא גרימת מוות ברשלנות. זה כלום. על דבר כזה מקבלים נזיפה, אולי ריתוק בבסיס.
      אבל בית משפט?

      ומה זה משנה מתי הוא הגיע? זה לא יכול להשפיע על השאלה הם פעל נכון או לא. בכל מקרה, טוב מאוד שהרג את המחבל.

      בשביל מה צריך את משפטי הראווה האלה בסגנון הסובייטי? מדוע על ההתחלה הפרקליטות בכלל הגישה כתב אישום על רצח (מאסר עולם)? מישהו השתגע שם.

      אפילו אם היו מורידים את החייל בדרגה או מעיפים מהצבא אף אחד לא היה מרים גבה. אבל להתייחס אליו כאל אחרון הרוצחים השפלים שרצחו אנשים חפים מפשע? מאיפה הרוע הזה הקיים בשמאל? מאיפה השנאה הזאת לימין? השנאה הזאת מעבירה אותם על דעתם.

    9. אם תסתכל בסרטון שהובא בכתבה, הסרטון על פקד קובי יורה 5 יריות, תוכל לראות קטע מדהים: זירה של פיגוע, בשטח מוטלת עדיין גופת אחד ההרוגים ועוד אחד (לובש מעיל, בדימונה) פצוע קשה. כולם מסביב רגועים יחסית ומתנהלים כאילו אין חשש למיטען או סכנה אחרת כלשהי. רק כשהרופא פותח את המעיל של הפצוע הקשה מתברר שהוא מחבל ויש עליו חגורת נפץ. חלק מהאנשים, אלה שהבינו שמדובר בחגורת נפץ וראו את המחבל מזיז את ידו בנסיון להפעיל אותה, אלה לחוצים וצועקים לכל האחרים שיש מטען ושיתרחקו. אבל האחרים – הם לא מתרחקים, ממשיכים להסתובב לאט ולא רוצים להפסיד את האקשן. הנה לך דוגמה מהחיים איך זה נראה באמת: מחבל פצוע שוכב עם מיטען על גופו אבל האנשים סביב לא חשים בסכנה. פתאום הוא זז ופקד קובי מציל את המצב ויורה בו עד שהוא מת לגמרי. גל אלאור ראה את המחבל זז פתאום וירה בו. פקד קובי היה לגיבור כי למחבל היה מיטען, אלאור נזרק להליך מישפטי כי בדיעבד מתברר שהמחבל לא היה חגור חגורת נפץ. רק בדיעבד זה התברר, ברגע האמת, החשד של אלאור היה סביר והתנהלותו נכונה.

  3. מסקנה לאור התחקיר המעמיק..שהמחט צריך ללכת הבייתה מחט הקרן….לישראל החדשה…טהתקשורת תשקורת כרגיל…וכל הכבוד לאיפרגן על הדווח המקצועי…שאף אחד לא טרח להכין עד עכשיו.

  4. האירוע דורש הדחה של שני המח"טים ואולי גם המג"ד והמ"פ. בנוסף, על דובר צה"ל להוציא הודעה רשמית על כך שקיבל מידע שגוי ביום האירוע ולכן הגיב בצורה הזו והוציא הצהרה שאינה תואמת את המקרה. וכמו כן להתנצל כמובן בפני הנאשם ולפצות אותו על עוגמת הנפש.

    אם הכל ימשיך כרגיל (מה שמאד אפשרי) ודווקא יתנכלו לחיילים והקצינים הצעירים שיצאו נגד גרסאות המח"טים, הציבור ימשיך ויאבד את האמון בפיקוד העליון של צה"ל. כפי שראינו לאחר אירוע הנגמ"ש בסג'עייה שאף אחד לא נתן עליו דין וחשבון (חוץ מקצין צעיר שהואשם בכך שלא הגיב לאירוע בצורה מספקת) ובמיוחד לאחר הנאום השערורייתי שנשא סגן הרמטכ"ל בטקס יום השואה.

  5. לכו חפשו מי יילך לעשות מילואים או שישרת בקרבי.
    בי נשבעתי, לשכנע כל צעיר לפני גיוס שאפגוש או חייל משוחרר, כי אנסה לשכנע אותו ללכת ולשרת בתפקיד עורפי כמה שיותר.
    המדינה מתפוררת מהר ממה שחשבנו

    1. נסתדר גם בלעדיך.
      הילדים שלי, כמוני, יהיו קרביים בלי קשר מי בשלטון ואם עזריה יענש או לו. ככה הקימו את המדינה, וככה שומרים עליה גם היום וגם בעתיד.

  6. אחרי עסקת שליט המטורפת והבלתי מוסרית, כל חייל חייב לבצע וידוא הריגה של מחבלים בזירת הפיגוע, גם אם זה מנוגד לפקודות. עזריה עשה את הנכון הצודק והמוסרי. מי ש תמך בהעמדתו לדין ולוחץ להרשעתו הם אותם סמולנים חסרי מוסר ואחריות שלחצו לשחרר מאות רוצחים תמורת חייל פחדן אחד ואותם פוליטיקאים שנכנעו ללחץ הסמול, ובראשם בוגי וביבי.

    1. אם יש לך תלונות חבוב לך לשר הבטחון ולקבינט בשביל שינוי הנהלים זאת הכתובת. אין כאן שום שמאל וימין יש נהלים והא הפר אותם ועל זה מגיע לו להרקב בכלא . רק אנשים טיפשים קושרים כל דבר לימין ולשמאל . לגבי עסקת שליט אתה חכם גדול מאחורי המקלדת מעניין מה היה קורה אם זה היה מישהו מהמשפחה שלך או אתה חכמולוג גדול.

    2. על הפרת נהלים עומדים לדין משמעתי ולא לדין פלילי. מקבלים ריתוק ולא כלא.
      מעבר לכך אם אכן היה חשש למטען והמחבל הזיז את ידיו אז החייל פעל לפי הנהלים וניטרל את הסכנה.
      מעבר לכך, וידוא הריגה במחבלים (במיוחד מוסלמים) היא פרקטיקה מקובלת גם בארץ וגם בעולם, גם אם היא לא רשמית. הממשלה רומזת לכוחות הביטחון שהיאנרוצה שכל אירוע יסתיים במותו של המחבל. רבין ז"ל אמר זאת בגלוי בתחילת שנות ה-90. אין שום בעיה מוסרית עם הוצאה להורג של מחבל. גם בית המשפט הבינלאומי בהאג מתייחס למקרים האלה בהבנה ומעולם עוד לא הועמד אף חייל או מדינה על הרג מחבל.
      בעצם, הרי כמעט בכל המקרים שבהם החיילים שלנו הורגים מחבלים אפשר לטעון שהיה אפשר לנטרל את המחבל מבלי להרוג אותו.
      אין לי ספק שאם היה מדובר בחייל שמאלני אפילו לא היו מעמידים אותו לדין.
      עכשיו כל חייל יפחד לירות במחבלים כי הוא ידע שהקצינים והמפקדים שלנו חושבים רק על הקידום שלהם ועבור הקידום הזה הם יהיו מוכנים לשקר ולהרוס לחיילים שלהם את החיים.
      פראייר מי שמתגייס. אני את ילדיי לא אשלח לקרבי.

    3. אם הילדים שלך בגיל 18 לא יוכלו להחליט בעצמם אז שבאמת לא ילכו לקרבי

    4. הילדים שלי וכל ילד אחר בגיל 18 לא מבינים איך המדינה הזאת עובדת.
      יש אימרה שאומרת שמי שעד גיל 20 הוא לא קומוניסט אין לו לב, ומי שעדיין קומוניסט בגיל 40 אין לו שכל.
      בסופו של דבר הילד יבחר את דרכו בחיים האלה. אבל אני אעשה הכול על מנת להכין אותו למה שמצפה לו.

  7. מסכן החייל!!
    המערכת הצבאית יישרה קו עם שוברים שתיקה ובצלם
    זה לא משנה כמה סתירות/ שקריים / חצאי אמת נקרא בפרוטוקולים
    צהל סימן את המטרה! אין לחייל הזה שום סיכוי לצאת מזה

  8. שיבוש הליכי משפט במטרה להטיל אשמה ו/או תפירת תיק למה שמוגדר ,תסמונת הש.ג.' מהווה מתכון בטוח לקידום בתפקיד…

  9. ברור לכל אדם שפוי.שמבחינה פלילית אלאור לא רק זכאי הוא גיבור בנסיבות האלה עם כאלה מפקדים.הוא גילה יוזמה ומנהיגות היכן שמפקדיו למרות הסיכון שהיה בזירה התעסקו עם הדיווחים ולא עם ניהול האירוע.ייתכן שאם אחד מהמפקדים היה בפועל מנהל את האירוע אלאור לא היה חש שעליו ליטול יוזמה.
    התביעה הצבאית צריכה לנהל חקירה מחודשת כולל את הדרג המיניסטריאלי והרמטכל ..הם אינם מעל החוק על שיבוש הליכי המשפט.ולוודא שישאו עונש ראוי כולל הוצאות המשפט שאלאור נאלץ להתמודד איתם בגלל התהגותם העבריינית לא פחות מכך.

  10. חייל ביזיון , בשוה לצה"ל

    העדות של החייל מרוסק לרסיסים , משה איפרגן אתה ומשפט זה כמו השמש והירח.

    1. רמי, קשה לך להתמודד עם העובדות .
      לבסס הליך משפטי ותחקיר על סרטון ערוך של בצלם זה פרסה אחת גדולה.

    2. עובדות? נראה מה יהיה גזר הדין חבוב.

      בטח אם יהיה גזר דין נגד החייל אז תטען שהוא שמאלן ,לא?

    3. רמי, אתה חלאה. ולגבי מערכת המשפט – זאת כבר פשטה את הרגל מזמן. יש לי ידידה שעובדת בפרקליטות. מדי פעם היא מספרת לי על הזוועות שהולכות שם. תפירת תיקים לחפים מפשע וסגירת תיקים והימנעות מהגשת כתבי אישום נגד רוצחים הוא עניין שבשגרה.
      צדק זה הדבר האחרון שמעניין אותם. יש להם רק אינטרסים – אינטרס שמאלני, אינטרס פמיניסטי, אינטרס כלכלי, אינטרס אישי וכולי. אם יהיה להם אינטרס להרשיע אז ירשיעו. אם יהיה אינטרס לזכות אז יזכו. צדק זה הדבר האחרון שמעניין אותם.
      לגבי החייל, מדוע החייל ביזיון? על כך שעשה את הדבר הנכון בזמן שאתה ישבת בבית וגירדת את הביצים? השמחה הזאת לאיד לאור הסבל שהחייל הזה עובר מעידה על הרבה המוסרית הירודה שלך. בלי קשר לחוק, מבחינה מוסרית החייל הזה לא עשה שום דבר רע. מבחינה מוסרית הוא עשה את הדבר הנכון. אז מדוע את כל כך רוצה שהוא יסבול ומדוע אתה שמח על כך שהוא כבר סובל?
      אתה פשוט פסולת אנושית.

  11. כל הכבוד ל כתב וההרחבה מדהים מסכן החייל אזריה בושה לשקרים בעדויות והכל מפחד שיאשימו אותם בושה לבן עזרא אני מאמין שכל האמת תצא לאור ושהחייל (ישוחרר בע״ה בקרוב יש מישהוא למעלה המשגיח ) איך הגענו למצב כזה !! היה צריך לקבל. צל״ש בצלם המסריחים צריך להעניש אותם מאחל כלטוב לכל עם ישראל

    1. מי שמביך את עצמו זאת מערכת המשפט והצבא ובראשם הפרקליטות.
      יש לי ידידה שעובדת בפרקליטות ומדי פעם היא מספרת לי על הזוועות שמתרחשות שם. תפירת תיקים לחפים מפשע וסגירת תיקים לפושעים (כולל רוצחים) היא עניין שבשגרה והכול בהתאם לשיקולים זרים ולא מקצועיים כמו זהות החשוד – מינו, המחנה האידאולוגי אליו הוא משתייך, מעמדו הסוציו-אקונומי, הקשרים שיש לו וכולי.
      מערכת המשפט שלנו פשטה את הרגל ואפילו משפטנים בכירים בעולם אומרים זאת. אין משפט צדק בישראל. יש כאן משפטי ראווה שתוצאותיהם ידועים מראש ממש כמו שהיה ברוסיה הסובייטית. אתה לא חייב להאמין לי. אבל אני בטוח שאתה תאמין לכמה עורכי דין שמבינים בנושא. פשוט תיגש למשרד עורכי דין הקרוב לביתך ותשאל אותם על הנעשה במערכת הזאת. תשאל אותם מה הסיכוי שלך לצאת זכאי אם הואשמת על לא עוול בכפך (במיוחד אם מדובר באישום על עבירה מינית או אם אתה שייך למחנה הימין או אם אתה אדם מפורסם אשר התקשורת והשמאל החליטו להרוס).

  12. אתה ממש מביך עם כל המגילות שלך. כל הפלפולים האלה טובים לשיעור גמרא, כאן האמת די ברורה וכל המגדלים שאתה ודומיך בונים יקרסו עם הרוח הקלה ביותר.

    1. אם כל כך קל להקריס את מגדלים הנ"ל, במקום להתרברב, בואי ותעשי זאת.
      אני מת לראות איך תוכיחי שהמח"ט צדק לחלוטין ולא היה חשש למטען אחרי שהוא בעצמו מודה שהוא לא תיחקר חיל אחד ולא היה בשטח, וחייליו שכן היו בשטח מעידים אחד לאחד שהיה חשש אמיתי למטען.

    2. יעלה מציגה את תמצית השמאל – כשאין מה להגיד אז יורים לכל הכיוונים, מקללים וזורקים סיסמאות לאוויר העולם.
      זה שהמגדלים יקרסו זה ברור מפני שמערכת המשפט במדינה שלנו זה קן צרעות שמאלני. את מוזמת לשאול כל עורך דין אם יש צדק במערכת הזאת וב-100% מהמקרים הם יגידו לך שכל קשר בין מערכת המשפט הישראלית וצדק הוא מקרי בהחלט. גם משפטנים בעולם המערבי אומרים זאת.
      בישראל שיעורי ההרשה עומדים על 99.99% בעוד שבכל שאר המדינות המערביות הדמוקרטיות הממוצע הוא בערך 70%. אין לאדם חף מפשע שום סיכוי לצאת זכאי בישראל (במיוחד אם מדובר בגבר, באדם מפורסם, באדם דתי או מישהו ששייך למחנה הימין). האפליה במערכת המשפט ברורה לכל מי שאי פעם דרך בין כלתי מערכת המשפט. ואני יודע על מה אני מדבר מהיכרות אישית עם משפטנים.

  13. תחקיר משפטי מקצועי לעילא!
    תענוג לקרוא כיצד כל טענה וטענה התפרקה לגורמים, עד שלבסוף, נחשפה האמת במערומיה.
    אמנם נהניתי לקרוא את התחקיר, אך נעצבתי מאוד לנוכח המסקנות החמורות.
    מקווה שהתחקיר יופץ כמה שיותר, על מנת שכולם ידעו, לא רק כי המלך הוא עירום, אלא כי מהר מאוד יורד הוא מכיסאו, ויכתירו אחר, איש אמת ולא שקרן, תחתיו!

    1. נקודה מבצעית מעניינת: במלחמת לבנון השנייה עלתה בחריפות בעיית ״מפקדי הפלזמה״ שבמקום להתקדם עם הכוחות ישבו מאחור עם מסכים ואיבדו את הקשר עם המציאות בשדה הקרב ועם הלוחמים בשטח. והנה שוב מפקד חטיבה שאינו טורח לדבר עם חייליו או להבין את זירת הקרב ומעדיף לגבש את דעותיו על סמך סרט וידאו. עברו עשר שנים ושום דבר לא השתנה. מפחיד!

  14. ומה זו מערכת המשפט המקומים הרקובה והמושחתת והמרושעת והאימבצילית בעיקר
    אז תגלה שלכל תחתית יש מערכת המשפט מתחתיה
    כי יותר נמוך ממערכת המשפט והאכיפה המקומית, אפילו המקום הכי נמוך בתל אביב עוד לא הגיע…

  15. כל זה נכון בהנחה שה"משפט" הזה מתנהל ע"פ נורמות משפטיות מקובלות. זה איננו המקרה, וההוכחה לכך היא בגוף הכתבה הזו.
    זהו משפט ראווה שסופו נקבע עוד לפני תחילתו – מהרגע הראשון היה ברור שהחייל לא יזכה עוד למשפט צדק ולכן יש לשחררו.

  16. המסקנה מכל המשפט הזה, היא שאסור שיהיה משפט כזה בכלל. אסור להעמיד לדין חייל בפעילות מבצעית נקודה. חייל שלנו נשלח להגן עלינו ועלינו לתמוך בו. אפשר לטעות, ואפשר לטפל בטעויות של חיילים באמצעות תחקיר מבצעי בלבד. זה הכל. ברגע שמעבירים זירת קרב לזירה משפטית – אנחנו מעמידים את כל הצבא לדין. אנחנו מפוררים את הצבא ואת החברה. זה בדיוק מה ש"בצלם" רוצה לעשות לנו ואנו משחקים לידיו. חיילים שלנו אנחנו שלחנו – ואנחנו נגבה עד הסוף.

    מה שנעשה במשפט הזה דומה לתקופת האינקויזיציה שהיו מבקשים מאנשים להלשין אחד על השני ואז שופטים ומענים אנשים סתם. אסור לנו לפורר לעצמינו את הערכים ואת החברה בגלל מחבלים שבאים לשחוט יהודים בסכינים. אני מאוד מקווה שילמדו להפסיק לשפוט חיילים. גם לא בתקשורת.

  17. אני בדעה שהחייל נהג כמו שכל מחבל ערבי ממוצע היה נוהג – מוציא שבוי להורג מתוך אדישות מוחלטת לקורבנו. זה לא בדיוק מלח הארץ ובודאי שהמעשה מבייש את כולנו, ועונשו של החייל צריך לבטא את הבושה ושאת הנפש.

    חמורים בעיני שבעתיים הם דברי סגן הרמטכ"ל שהתיר את דמו של העם עליו הוא אמון לגונן. אנשים עברו על כך לסדר היום אבל זוהי רעידת אדמה קשה שמאיימת לפורר את כל הבית.

    אזריה הוא רק עלם של אספסוף, בורג חסר חשיבות. האלוף גולן הוא ציר מרכזי במערכת ואם הציר הזה חורק – כל המכונה משתתקת.

  18. לא מבין מדוע אתם מתעקשים לא לראות את האמת הפשוטה הניבטת מהסירטון. החייל ביצע וידוא הריגה במחבל. כל השאר זה פילפולים של עוכרי דין ומתחסדים.

    בשקר ובתרמית לא בונים מדינה וחברה.

    1. מהסיבה הפשוטה שהסרטון הוא רק סרטון ואינו מראה את התמונה המלאה על כל צדדי.ה יש כאן מאמר מקיף, המראה לך באותות ובמופתים שהתמונה המלאה כללה גם כללה חשש אמיתי ממטען, מכמה חיילים ואזרחים שונים, כולל אנשים מנוסים ביותר. תבין דבר אחד, אם יש ספק שהמחבל יפעיל מטען – אין ספק. יורים. השאלה היא אם העובדות מעניינות אותך או שתמשיך כמו תוכי להגיד "סרטון סרטון"

    2. התמונה המלאה יותר גרועה כלפי החייל, לא צריך להתחסד. וגם החייל שינה מספר גרסאות. החייל ירה למחבל מתוך שנאה בלבד מספיק להיות יפי נפש ומתחסדים למניהם. וממש חכם לפחד ממטען ולהוריד את הקסדה ממש לפני הירי . תמשיך לאכול את הלוקשים של המאמרים של אתר מידה.
      ובדרך פלא הרגע שלקח עורך הדין מהטיעון של הסכין זה הפך להיות טיעון של מטען . זה בסדר תמשיך אתה עם אנשים כמוך להקטין ראש.

    3. הסרטון ערוך היטב ולא מהווה אפילו ראיה קבילה בבית המשפט.
      זה לא משנה אם החייל ירה מתוך שנאה או כל סיבה אחרת. מה שחשוב זה שאכן היה חשש למטען ושהחייל ראה שהמחבל זז. יותר מזה לא צריך. עצם העובדה שהמפקד לא התנגד ואפילו לא התפלא מיד אחרי הירי כבר מוכיחה הכול.
      מבחינה מוסרית אין שום בעיה עם החייל. הוא עשה את הדבר הנכון בהחלט. גם מבחינה חוקית אין כאן שום בעיה שהרי היה חשש למטען (גם אם זאת לא הסיבה שבגללה החייל ירה). ואפילו אם יש בעיה חוקית הרי שהבעיה הזאת היא בינלאומית. והחוק הבינלאומי כבר מזמן לא רלוונטי ואף אחד לא שם עליו. מדינת ישראל עצמה עוברת על החוק הבינלאומי על בסיס קבוע וכל יום-יומיים האו"ם מוציא עוד גינוי נגד הפרת החוק הבינלאומי של ישראל. תהיו בטוחים שאף אחד לא יעמיד לדין חייל או מדינה בגלל הרג מחבל "מנוטרל".
      ובכלל, הגיע הזמן לקבוע חד משמעית – מחבל מנוטרל זה מחבל ערום שידיו ורגליו קשורות. רק כך אפשר לדעת בוודאות שהוא לא מהווה סכנה, לא מחביא כלי נשק נוספים על גופו ולא יכול לפגוע באף אחד. כל עוד המחבל הזה לבוש בבגדים עבים ומזיז ידיים הוא ממש לא מנוטרל וצריך לעזור לו לממש את השאילה להגיע לגן עדן ולהפוך לשהיד.

  19. המפקדים גם מיישרים קו עם שר הביטחון שגיאה אותם וגם הרמטכל וברור שהם חייבים להתיישר איתם אחרת גמרו עם הצבא וכל זאת רק בהסתמך על הסרטון של בצלם

  20. לצבא אין נוהל ניטרול מחבלים. ומשכך, המשפט נגד עזריה נועד להעביר את האשמה מהדרג הפיקודי ל ש.ג.

  21. הכרזה על בטלות ההליך המשפטי תהיה טעות איומה. מי שייצאו נשכרים מכך הם כל השרשרת, עד הרמטכ"ל. המשפט הזה הוא פיצוץ פרונקל מגעיל על האף. אחרי שכבר התחיל צריך להמשיך אותו עד לסיומו המבזה. אני מרגיש שהרבה כסאות מרופדים היטב, מהמ"פ עד הרמטכ"ל, מתנדנדים עכשיו.

  22. ראשית תודה על הפרטים הקטנים והעדויות שלהם לא היינו חשופים שמהן משתמע בצורה חד משמעית שהדרג הבכיר ( שבזמנו עמד שר הבטחון בוגי)חרצו את גינו של אלאור לכך חובה, גיבשו את עמדתם הנחרצת להרשעתו, טיפסו על עץ מאוד מאוד גבוה וכעת לצערי יסיתו וישקרו כדי להגן על עמדתם ״המוטעית״ שכל כולה מתבססת על סרטון בצלם והתעלם בצורה מוחלטת מהחיילים בשטח שאכן זיהו סכנה מוחשית ואמיתית לחייהם !!! לדעתי נעשה כאן לינץ, החייל הרג ולא בטעות מחבל, מפגע ורוצח נתעב שכל מטרתו אותו היום היתה להרוג כמה שיותר חיילים ,,,,, אני ממש לא מבין את המח״ט שעושה כל שביכולתו להביא להרשעתו של חייל מצטיין ולמה ? מה מניעיו ? הוא אפילו לא היה בשטח ועד היום אפילו לא שוחח ולו פעם אחת עם אלאור ??? כנראה שאביו של אלאור צודק ומנסים לתפור לא לאור תיק בכל דרך ובכל אמצעי!!!

  23. הבעיה המרכזית היא בוגי
    מהרגע שהתייצב אוטומטית נגד החייל
    הוא הרס את הכל.
    גרם לנזק עצום בצבא בכך שסכסך בין קצינים לחיילים
    היה צריך לומר – זה לא נראה טוב אנחנו חוקרים – וזהו
    כל המסע שלו בעד הערכים – אלק
    שליחת קצינים בכירים לראיונות בעיתונות – על מה ולמה ?
    וכל שה כדי ליצב לעצמו שם טוב – לכיוון פוליטי חדש.
    (ודרך אגב גם ביבי היה אתו בהתחלה בעניין הזה – הוא לפחות חזר בו)

  24. כבר לא חשוב איך ייסתיים כל המקרה. היום הייחלים יודעים . בודאות. שהם יופקרו בשטח בשעת אמת !!!!!!! עם כזו אוירה אפשר לסגור את צהל !!!!!! ולימסור את המדינה לאוייב. זו הרוח הנושבת כעת בצהל. לא הייתי שולח את הבן שלי לצבא כזה !!!

  25. מספיק לקרוא את כל הכתבה ולראות שהמשפט מוטה לרעתו של אלאור עזריה..הגיע הזמן לרדת מעל העץ ולהודות טעינו.. הסליחה והמחילה היא מתנת שמיים…איזהו גיבור הכובש את יצרו

  26. צודק לחלוטין,ם כאן מנסים להעמיד את החייל הפשוט שעשה את שמפקדיו היו צריכים לעשות,ואת ההוראה ששר הבטחון והרמטכ"ל צריכים לחדש "לוודא הריכה בכל מקרה של ניסיון פיגוע,ותמיד לחשוש ממטען חבלה וחגורת נפץ על המחבלים,ולא לאפשר להם להזיז יד או רגל.
    יש מקום לבטל את המשך המשפט,אלאור זכאי
    ושם המשפחה שלו הוא עזר-יה ולא אזריה

  27. בלי קשר לשאלה האם החייל עבר על החוק או לא, המשפט הזה מהווה את המסמר האחרון בארון הקבורה של צמרת צה"ל (פשיטת הרגל של מערכת המשפט בכלל והפרקליטות בפרט התרחשה כבר מזמן). כל מערכת עליה השמאל משתלט הולכת ונובלת ונרקבת עד היסוד.

    עצם העובדה שהקצינים מיהרו להעמיד את החייל לדין פלילי ולא לדין משמעתי זאת כבר ראייה לכך שהם פשוט מנסים לחפות על התחת שלהם, להגן על הקריירה שלהם ולזכות בקידום – וכל זה על חשבון החייל הפשוט בשטח. דברים כאלה נפוצים מאוד במדינות כמו רוסיה, פקיסטאן או ניגריה ועכשיו גם ישראל הצטרפה למועדון המכובד הזה. אם בעבר היו מקדמים קצינים על סמך יכולות, כישרון, אינטליגנציה, יוזמה, מקוריות, הגדלת ראש ונכונות להקריב למען המדינה והחברים ליחידה, הרי שהיום מקדמים בעיקר את אלה שמקטינים ראש, אתה אלה שיש להם קשרים טובים ואת אלה המשתייכים למחנה הפוליטי הנכון. כמעט כל קידום היום החל מדרגת סרן ומעלה הוא פוליטי במהותו. יש לי לא מעט חברים בקבע שיעידו על כך.

    הן המ"פ והן המח"ט שינו גרסאות ולכן עדותם הייתה חייבת להיפסל. זה עדיין לא אומר שהחייל זכאי, אבל במשפט הוגן וצודק ובמדינה מתוקנת כל אדם שמסר עדות שקר חייב להיפסל על הסף ולאלתר כעד, הן במשפט הנוכחי והן בכל משפט עתידי (שלא לדבר על כך שזה גובל בעבירה פלילית שהרי מתן עדות שקר זה פשע שהעונש עליו הוא עד שבע שנות מאסר). לא מדובר פה בחייל טוראי פשוט אלא קצינים אחראיים.

    מילא שינויי הגרסאות והעדויות בכמה הזדמנויות שונות, אבל המח"ט עוד הגדיל לעשות והתחיל לשטוף לכולם את המוח באמצע המשפט עם דעותיו האישיות והלא רלוונטיות. הוא אמר שבגלל החייל היורה הטרור התגבר. מעבר לעובדה שזה פשוט לא נכון מבחינה סטטיסטית אלא שגם אם זה היה נכון הרי שאת התגברות הטרור אי אפשר היה אז לייחס לחיסול המחבל אלא דווקא לעובדה שהעמידו לדין את החייל המחסל. לכל אדם בר דעת ברור מאליו שישראל מוציאה להורג מחבלים ללא משפט, גם כאלה שאפשר היה לנטרל אותם מבלי להרוג אותם וגם כאלה שכבר שכבו מנוטרלים על האדמה. זה נוהג בלתי רשמי אבל מקובל בהחלט הן בארץ והן בעולם. החוק הבינלאומי אשר אוסר זאת כבר מזמן לא רלוונטי וקיים רק על הנייר. בפועל כל כוחות הביטחון (המשטרה, הצבא, השב"כ) מקבלים מסרים די ברורים שיש לסיים כל אירוע כזה עם מותו של המחבל, ומוטב לעשות את זה כמה שיותר הרחק מעיני המצלמות (רק במדינה דבילית כמו ישראל ארגון כמו "בצלם" מקבל זכות קיום ועוד מרשים לו להכניס מצלמות לשטח שבו יש פעילות צבאית, לערוך את הסרטונים שלו באופן מאוד מגמתי ומניפולטיבי ואז עוד לפנות עם הסרטונים האלה למערכת המשפט. אין לביזיון הזה אח ורע באף מדינה בעולם.

    בקיצור, שיהיה לכולם ברור – ישראל (וכל מדינה אחרת בעולם) מוציאה להורג מחבלים ללא משפט, גם כשאין בכך צורך מבצעי ממשי, וכולם יודעים זאת, וזה כולל גם את הערבים. והרי הערבים בעצמם, בסתר ליבם, מבינים שאנחנו עושים את הדבר הנכון. גם הם היו עושים את אותו הדבר בדיוק למחבל יהודי/נוצרי/מוסלמי שבא לרצוח להם אנשים חפים מפשע. הערבים יודעים את זה, הם מבינים את זה והם מסכימים עם זה, גם אם הם שונאים אותנו. והרי ככה זה היה מאז ומעולם ואין כאן שום דבר חדש. מה שהערבים לא מצליחים להבין זה איך יכול להיות שאנחנו (ואנחנו המדינה היחידה בעולם שעושה זאת) מעמידים לדין ומאשימים ברצח את החייל שבסך הכול עשה את הדבר הנכון וחיסל את המחבל. את זה הם לא מצליחים להבין. וכשהם רואים שאנחנו פשוט שונאים את עצמנו, שאיבדנו את כבודנו העצמי, שאנחנו סובלים מנטיות אבדניות, שאנחנו מעדיפים להגן על אזרחי האויב במקום על האזרחים שלנו, ושאנחנו מעדיפים את המחבל על פני החייל – באותו הרגע הם מבינים שיש להם סיכוי להביס אותנו. באותו הרגע הם מפתחים תקווה שבעזרת טרור אפשר להשיג הכול. זה רק מדרבן אותם לבצע עוד ועוד פיגועים ולנצל את הפסיאודו-מוסר העקום והמתייפייף שלנו כדי להשיג את מטרותיהם – בין אם זה בעזרת שימוש באזרחים בתור מגן אנושי ובין אם זה ביצוע פיגועים. כך שאם הטרור אכן יתגבר עכשיו, זה לא יהיה בגלל חיסול המחבל המנוטרל (מאז ומעולם ישראל חיסלה מחבלים "מנוטרלים" וזה מעולם לא השפיע על רמת הטרור לא לכאן ולא לשם) אלא בגלל העובדה שמדינת ישראל תוקעת סכין בגבם של החיילים אשר מגנים עליה בגופם. עכשיו כל חייל יפחד להשתמש בנשקו, גם כשתהיה לכך הצדקה מלאה. הרי גם אם המפקד נתן את הפקודה לירות, אם הדבר יגיע למשפט אותו מפקד יוכל לשקר ולטעון שהחייל ירה על דעת עצמו. והרי ברור שיאמינו לקצין (ועוד כזה ששייך למחנה הפוליטי הנכון) מאשר לאיזה חייל פשוט. כל חייל ירגיש שהצבא מפקיר אותו לידיהם של משפטנים שמאלנים אשר שונאים את המדינה שהם חיים בה ושונאים כל דבר שרק מריח מצבא. כל חייל ירגיש שהמדינה מעדיפה להקריב את חיי חייליה למען חיי אויביה. זה יגרום לירידה קיצונית במוראל הצבאי, במוטיבציה להתגייס ולהילחם.

    1. ל"עברי מארץ העברים"
      לו קראת היטב את המאמר לא היית מגיב כך. יתרה מזאת, מכעיס ביותר נוכח כינויך את החייל כאספסוף. אל תשכח כי זהו חייל שהתגייס ליחידה קרבית, חייל מצטיין וממושמע עפ"י מפקדיו. אז אנא ממך, מוטב שלא תשתלח באופן בוטה שכזה. באשר לסגן הרמטכל, הרי שהינך צודק ביותר.

  28. ביומן השבוע ביום שישי האחרון בערוץ הראשון טען ארי שביט בלהט שכל מי שתומך בגירסת החייל היורה הוא אספסוף ברברי.

  29. מדהים. שמעתי גם עדות ממקור ראשון (!) על כך שאותו מח"ט כפיר גם הרשה לעצמו לספר בדיחה על חשבונו של החייל אלאור, בפורום של בכירים מאוד. מה שכל כך מטלטל בסיפור הזה ובעדויות הכוזבות זו העובדה שהמח"ט אפילו לא חושש לבצע עבירות כל כך חמורות של שיבוש הליכי משפט. זה כל כך בוטה, כל כך שחור על גבי לבן, כל כך פלילי. ובשביל מה? מה אכפת לו לומר את האמת, את העובדות כפי שהן בדיוק ללא כחל וסרק?
    קשה להגיע למסקנה אחרת מהעובדה הפשוטה שזו"רוח המפקד". אם ראש ממשלה ושר הביטחון מרשים לעצמם להתבטא בכזו נחרצות אז כדאי מאוד שהמפקד הבכיר הראשון (קרי המח"ט) לא יקלקל להם את הסיפור.
    כולי תקווה שכל מי שנתן ללשונו דרור ושיקר במצח נחושה יבוא על עונשו.

  30. כתבה מעולה, עמוקה ומושקעת גם מהפן המשפטי, גם מהפן הפסיכולוגי והמבצעי של האירוע

  31. ולנושא אחר לגמרי:
    אני לא אהיה מופתע אם בעוד כמה זמן תת-אלוף דורון פיילס, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים החדש יהיה זה שיערער במשפטו של אלאור

  32. כל הכבוד, שוב מאמר איכותי ובהיר באתר מידה.

    ולעצם העניין: ברור שהחייל חשש ממטען ופעל לניטרול הסכנה, וכל זאת ברגעים לחוצים ביותר.
    אבל: גם אם החייל הגיבור לא נהג לפי הנהלים, מגיעה לו נזיפה בלבד. שיבוא הרמטכ"ל, וינזוף בו על כך שהרג את חלאת האדם.

    למי שזוכר, בסרט "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, בסוף הסרט, האמריקאי הורג את הנאצי.
    אומרים לו: "יהרגו אותך על זה!"
    הוא עונה: "ינזפו בי. וכבר קיבלתי כמה נזיפות בחיים שלי…"

  33. מפחיד לקרוא את זה ולהבין שהפיקוד שלנו לא שונה מהפיקוד במדינות שכנות !!!!
    פשוט מפחיד ואפילו יותר מזה…

    1. מדינה של פחדנים. פוחדים מהאמת ומסתתרים מאחורי שקרים. צהל – משטרה – פרקליטות – בתי משפט – תקשורת, כולם שקרנים ופחדנים ואין בהם שמץ של אומץ לאמר אמת וכל חייהם חיים בחושך ובשקר. מגעילים…..

  34. הם מ – פ – ח – ד – י – ם……….בגלל פליטת פה אומללה של שר בטחון אומלל כולם מפחדים ושומרים על הדרגות שלהם ומיישרים קו עם אמירתם האומללה של שר הבטחון ושל הרמט"כל וסגנו…. מדינה של פחדנים, עלובי החיים. אם לא הייתי מאמין ויודע שזו המדינה של היהודים (המדינה המובטחת) ורק של היהודים הייתי בורח מפה כמה שיותר רחוק. מדינה של אפסים, רמאים, נואפים, מושחתים, הומואים ולסביות, מכורים לסמים והימורים, שקרנים כרוניים וחתרנים בלתי נלאים. מדינה של שמאלנים מגעילים שונאי דת ודתיים ודומים יותר לגרמנים (באכזריותם) מאשר ליהודים.

  35. בשורה התחתונה, אף אחד לא יודע מה חש החייל כשירה.
    לא המח"ט, לא ההמג"ד, לא המ"פ ולא הסמלת.
    מה שכן התברר, ועל זה מסכימים כולם, זה שהחייל היה במצוקה נפשית עוד טרם האירוע.
    שהאבא התריע על המצוקה הנפשית ויותר מפעם אחת. שלא נעשה דבר לטפל בה. המצוקה הנפשית הייתה קיימת לפני האירוע, הוחמרה על ידי האירוע וכמובן גם לאחריו, כאשר הסמלת מעידה שהתקשרה לקב"ן.
    זו לא הייתה ירייה של קור רוח
    וזה שומט את הבסיס לתביעה.
    החייל לא פושע, החייל לא גיבור, החייל הוא קרבן של נסיבות, וזה גם מה שגורם לציבור להתגייס למענו.
    התנהלות המפקדים היא כבר סיפור בפני עצמו, וטוב שהתבררה לעיני העם.

  36. מעניין מתי איפרגן ינסה לשכנע אותנו שהיום הוא לילה ולהפך…לטעמי אתה מבזבז את זמנך..רוב קוראי ״מידה״ בעד חיסול מחבלים ולא משנה אם הם מנוטרלים, או פרוקי נשק…מבחינת קוראי מידה…כל שרשרת הפיקוד אינה ראויה רק הבן יקיר לי אזריה ראוי מבחינתם לחבר את הקוד האתי החדש של צה״ל..ויפה שעה אחת קודם…

    1. ישנם שתי דעות מובילות ביחס לאירוע – זכאי או אשם. ניתן לומר באופן כללי, שאנשי ימין משוכנעים שאלאור זכאי, ואנשי שמאל טוענים – אשם. אפשר לעשות חלוקה נוספת – יוצאי יחידות שדה (קרביים) וג'ובנקים. כל יוצאי יחידות השדה יגידו – זכאי. ברגע שאתה נמצא בזירת אירוע, עליך לפעול מהר וביעילות. במקום בו מתבצע ירי ומטענים מתפוצצים, התגובה הטבעית היא לתפוס מחסה או לברוח. הצבא מאמן את החיילים בעשרות ובמאות אימונים, לפעול בניגוד לאינסטינקט האנושי – לא להסס, לא להתלבט, לתקוף ולהשמיד. אימונים אלא הופכים את החייל למעין 'מכונה' מובילים לעתים, לצערנו לדו"צ, בו חיילנו יורים על חיילנו. כך הם אומנו, להגיב מהר, ביעילות ובמקצועיות כנגד כל איום. אין כל ספק שאלאור עשה בדיוק את מה שלימדו אותו, לא להסס, להגיב מהר ובמקצועיות (מקצועיות – כדור אחד והמחבל חוסל). לכן החיל זכאי.

  37. פשוט לא ייאמן!!! מדהים לקרוא את הדברים, ולראות איך התקשורת, והמפקדים כולם!!!! עשו יד אחת נגד חייל טוב שעשה את המוטל עליו. מערכת שלמה נגד בחור בן 19!!!!! בושה וחרפה למדינת ישראל!!! אם החייל יורשע זה יהיה אות קיין עלינו!! אני מקווה מאוד שעורכי דינו רואים עין בעין את אשר נכתב פה! ושהוא יצא זכאי מכל אשמה.
    עצוב לראות איך סירטון שהופץ ע"י שונאי ישראל גורם לסרוס מפקדים, שר ביטחון, דובר צה"ל, וכן , גם ראש ממשלה שהצטרף ללהקה שעשתה משפט שדה לחייל מצטיין!!

  38. משה תודה על הניתוח המעולה ! מקווה מאוד שתמשיך על העדויות הנוספות שהיו !

    1. אם ימניים, זה אומר שצריך לתמוך בחייל סורר?
      הסרטון והעובדות בדיוק מראים תמונה של תיפקוד לא טוב של חייל, שבזירת פיגוע, 11 דקות לאחר שהסתיים האירוע, וברור שמסתובבים שם אנשים שאננים לגמרי ומשוחחים בטלפון נייד, מגיע הפרש הבודד ודופק כדור בראש של מחבל.
      ניתוח מעולה? אני שירתי בחי"ר, לבנון שטחים וכו', גם כמפקד, וברור לי שאף חייל לא אמור להתפרץ לזירה ולהכריע אויב דמיוני ובפועל מחבל שבקושי מזיז אצבע.

      קישקוש בלבוש בלי קשר לזה שאני מברך על כל מפגע הרוג. עדיין לא אתן תמיכה ועידוד ל"ילד של כולנו" (זה ילד זה?)
      יש פקודות, חוק וסדר – וכדאי לזכור את זה גם כשההרוג הוא בן עוולה. לא סוקלים בכיכרות ולא מחסלים כי "זה הדבר הנכון" לדעתנו.

  39. כמה טעויות משפטיות קריטיות שעלו בכתבה:

    1. בסופו של דבר, מבחינה משפטית, הטענה של אלאור היא טענת "הגנה עצמית מדומה", שהיא למעשה שילוב של טענת הגנה עצמית עם טענת טעות במצב דברים. משכך, הבחינה המשפטית צריכה להיות מה אלאור חשב, ובחינה ההחלטה לירי מתוך "טעות כנה".
    סבירות הטעות יכולה להיבחן במונחים אובייקטיביים.

    בנוסף, הוראות הפתיחה באש שנטען שאלאור הפר נוגעות לפתיחה באש מתוך סכנת חיים מיידית וממשית – דהיינו, שהסכנה היא אמיתית ושאם האדם לא יפעל באופן מיידי, הוא או אחרים עלולים להיפגע.

    עד כאן חומר רקע.

    2. תחושת הסכנה שאחרים טוענים שהם הרגישו בזירה היא אמנם חשובה – אבל האם הסכנה אותה הם חשו היא מיידית וממשית? הסרטון של בצלם מוכיח חד משמעית שלא. אדם שנמצא אל מול מטען גלוי, כמו כל חפץ חשוד (ולזה באמת שלא צריך תדריכים מיוחדים) – מרחיק אנשים אחרים מהמקום, ולא עומד במרחק מטר או שניים מהמחבל. גם עופר אוחנה וחבר מרעיו, שלכאורה צעקו על החשש ממטען (ודוק, *חשש* ממטען, לא מטען ממש), עומדים בסמיכות למחבל ומצלמים אותו.

    3. אבל מה אלאור הרגיש? אלאור טען בחקירה במ"ח שהוא חשש ממטען ומסכין שהייתה במרחק נגיעה מהמחבל. לגבי הסכין – מדובר בשקר מוחלט. גם בסרטון של בצלם וגם בסרטון של עופר אוחנה (שבועט את הסכין) – ניתן לראות שלכל אורך האירוע, הסכין רחוקה מהמחבל.

    האם אלאור זיהה מטען? בואו נראה שוב את ההתנהגות של אלאור בשטח: בין הצעקה על החשש ממטען ועד הירי עוברת לפחות דקה שלמה שבה אלאור מסתובב בזירה בכיף שלו, לוקח את הקסדה.. האם זו התנהגות של מי שחושש ממטען?

    אחרי הירי – אלאור לא הזכיר בפני מפקדיו ובפני עדים אחרים שהוא חשש ממטען. להיפך, אלאור אמר שהוא ירה כי הוא מחבל ומגיע לו למות. האם זו התנהגות של מי שירה מתוך מטרה מוצהרת להציל את חבריו?

    3. לגבי ההשפעה על העדים – לדעתי, אי אפשר לצפות ממפקד לא לדבר על הנושא בפני חיילים שלו, כי הוא צריך להכין אותם לזירת הפיגוע הבאה. האם זה השפיע בפועל על העדים? הם מכחישים, אבל נראה מה בית המשפט יחליט.

    4. ומילה על הסרטון של הפיגוע בדימונה – הסרטון מוכיח באופן חד משמעי דווקא את ההפך ממה שאלאור מנסה לטעון – הזיהוי של המטען היה לאחר שהכוחות חשבו שמדובר באזרח פצוע. ולאחר שזיהו את המטען, אף אחד לא ירה לו באופן מיידי בראש – רק אחרי שפקד מור זיהה באופן וודאי שהוא שולח יד להפעיל את המטען, הוא ביצע את הירי.

    אלאור לא זיהה בוודאות מטען, וירה על דעת עצמו, תוך התנהלות רגועה ביותר, בשעה שמפקדו עומד סמוך למחבל ומנהל את הזירה.

    1. הסרטון לא מוכיח שאין סכנה. להיפך, העובדה שאנשים מסתובבים ליד המחבל היא בדיוק הסיבה שאלאור ירה – כדי להציל אנשים שלא מזהים את הסכנה. הזירה נוהלה באופן מחפיר ועל כך אין חולק – המ"פ, מנהל הזירה, חשב שהמחבל מת, בעוד הוא היה חי. חבלן לא הגיע לבדוק את המחבל. בזמן הזה, המחבל היווה סכנה פוטנציאלית, ומפקד האירוע לא דאג להרחיק את האנשים. כמו כן, זוהי עובדה שאף אחד מהלוחמים לא עבר תרגול מהם הנהלים להתמודדות עם מטען, ושהיו התראות על פיגוע משולב איכותי. יש לזכור, העדלידע תוכננה להתחיל בסמוך לארוע.
      סמל המחלקה, שתדרך את אזריה, אמר לאזריה שהמחבל חי ויש חשש למטען. את סמל המחלקה תדרך המ"מ, שאמר את אותו הדבר. אזרח חבר כיתת הכוננות התריע על מטען. עופר אוחנה, נהג האמבולנס צעק על סכנה ממטען. כל אלה, ועוד, הרגישו תחושת סכנה מהמטען, וזה לפי עדויות התביעה.
      אלאור ידע על החשש מהמטען ברגע הגיעו לארוע (כאמור הוא תודרך ע"י הסמל), אבל החליט לירות רק ברגע שהוא זיהה שהמחבל עדיין מזיז את ידיו ויכול להפעיל את המטען (את תזוזת ידיו של המחבל רואים בסרטון), זאת בנוסף לעובדה שהמחבל לבש מעיל, ובמעיל הייתה בליטה מחשידה (וכך העיד גם קצין נוסף: "התעסקנו בטיפול בפצוע א.ו. תוך חשש למטען על המחבלים, במיוחד על המחבל השני, מכיוון שהיה עליו מעיל שיצר צורת גוף גדולה מהרגיל… צעקתי לכוחות ההצלה להזמין מישהו שיוודא, ישלול שיש מטען על המחבלים, וחזרתי להתעסק בבידוד השטח.").

      הרף שאתה דורש הוא אבסורדי לחלוטין. יש מחבל פצוע, אבל אסור לירות בו לפני שהוא מתחיל להזיז את היד להפעיל מטען?! יש בדיוק שבריר שניה בין תחילת תזוזת ידו של המחבל לבין הפעלת המטען. רק בחלון הזמן הזה מותר לירות?! זה מגוחך. ברגע שיש אנשים ליד המחבל והם בסכנה כי המחבל בהכרה, בוודאי ובוודאי שלא רק מותר, אלא חובה לירות.
      כדי לזכות את אלאור מספיק ספק של 5%. בהינתן שידוע לכל שהמחבל חי ובהכרה, וידוע לכל שיש חשש למטען, האם לא מתעורר אצלך ספק של 5%?

  40. מספיק עם הפרסה הזאת לבטל את המשפט ויותר מזה לא להמשיך בנושא זה נושא כאוב וכל אחד מנסה להטיל את האשמה על אחר המח"ט מנסה לנקות שמו וזה טבעי כי הוא רוצה להתקדם , וכן הלאה והלאה . הטוב ביותר לסיים פרסה זו בצורה יפה משפטית שאי אפשר לקבוע בוודאות שאליאור עזרה לא פעל נכון וכמצופה מחייל בצה"ל.

  41. מה שמעורר אצלי מחשבה הוא שאילו היה מתברר שמתחת למעיל היתה למחבל חגורת נפץ אלאור אזריה היה גיבור היום.
    נוכח תופעת הסכינאות והירי של הערבים תושבי השטחים צריכות להשתנות נורמות ההתנהגות שלנו באופן שיתאימו את עצמן למציאות. מחבל שיוצא את ביתו בכוונה לרצוח חפים מפשע איבד את צלם האנוש, ואיבד את הזכות שיתיחסו אליו ככזה. לכן אסור שמחבל יצא חי מהזירה.