תקרית דיפלומטית: הבלוג של ארז תדמור

חוק העמותות: השינוי כבר כאן

גם בגרסה המרוככת שלו, אישור חוק העמותות הוא הישג גדול לימין שמפסיק לפחד ומתחיל לשלוט. אם המחנה הלאומי יפנים את לקחי ההצלחה, זו תהיה רק סנונית ראשונה

קמפיין משולב; הפגנה נגד אירוע של שוברים שתיקה. צילום: הדס פרוש, פלאש90

למרות שחוק העמותות עבר אתמול רק בגרסת פרווה, אפשר להעריך כי בימים ובשבועות הקרובים נחזה בתגובה בצעדי "תג מחיר" ובמדיניות האדמה החרוכה של השמאל. ארגוני השתולים, הפובליציסטים בתקשורת וחברי הכנסת מהמחנ"צ וממרצ יתדרכו כתבים ושגרירים זרים, ובכירי השמאל ינצלו כל קשר אפשרי כדי לעורר גינויים מגורמים בקהילה הבינלאומית. האיחוד האירופי כבר מיהר להכריז שההחלטה חותרת תחת ערכי הדמוקרטיה. מעניין למה.

זהו המשך ישיר של פרקטיקות העולם התחתון שהשמאל אימץ בשנים האחרונות: מחד גיסא, התנהלות דורסנית ואנטי־דמוקרטית המבקשת לכפות על הציבור עמדות מיעוט רדיקליות; ומאידך גיסא, ניסיון להלך על הממשלה והכנסת אימים שלא יעזו לפעול בתגובה, שכן הדבר יפגע במעמדה של ישראל בעולם. זה נכון ביחס לחוק העמותות, כמו גם ביחס לניסיונות לגוון את הרכבם של כלי התקשורת הציבוריים או של שופטי בית המשפט העליון, ולמאמציה של שרת התרבות מירי רגב לרענן את עולם התרבות. בכל פעם שקואליציית ימין מנסה לערער על ההגמוניה הדורסנית של השמאל במוקדי הכוח, השמאל מבקש לגבות ממנה מחיר בזירה הבינלאומית.

לאחר שאמרנו זאת, ואף שכאמור מדובר בגרסה מרוככת של חוק העמותות המקורי, אישור החוק לשקיפות עמותות הוא אחד המהלכים החשובים שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. אחרי שחצינו את משוכת "נסיכי הליכוד" דן מרידור ובני בגין, שהתנגדו לכל אורך הדרך ותקעו את החוק בגרסאותיו הקודמות, מגיע קרדיט לחברי הכנסת (חלקם לשעבר) אופיר אקוניס, ציפי חוטובלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב ובצלאל סמוטריץ', וכמובן לשרת המשפטים איילת שקד ולראש הממשלה בנימין נתניהו.

עכשיו נותר לימין הישראלי להפיק מאישור החוק שורה של לקחים חשובים.

הכלבים נבחו, השיירה עברה

נכון, זוהי גרסה דלה וחיוורת לעומת החוק המקורי שהטיל מיסוי גבוה על תרומות מממשלות זרות והיה מוביל לצמצום התופעה הפסולה. אולם עיקר חשיבותו של החוק שאושר הוא דווקא בשיעור שנבחרי הציבור שלנו יכולים ללמוד, לאחר ארבעים שנה שבהן הימין מתקשה למשול. השמאל גייס את כל כוחותיו וירה בכל התותחים העומדים לרשותו. זעקות הפשיזם והגוואלד הגיעו לשיאים חדשים. אנשי אקדמיה, אמנים וארגוני שתולים פרסמו אינספור עצומות ומאמרים, מפלגות שמאל אירופיות יצרו קשר עם ח"כים, שגרירים זרים העניקו תדרוכים ועיתונים אמריקניים פרסמו מאמרי מערכת נגד החוק. ובכל זאת, החוק עבר. על אפן וחמתן של אליטות השמאל, ועל אפם וחמתם של מפעילי השתולים והסוכנים הזרים.

ואם חוק העמותות עבר אחרי כל העליהום נגדו, אין סיבה שהימין לא יפנים שהשד לא נורא כל כך. מה כבר יכול השמאל לעשות כדי לפגוע בחברי הכנסת שאישרו אמש את החוק? לפרסם נגדם עוד מאמר ב'הארץ'? להעלות את פרופ' מוטה קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שישתולל אצל רזי ברקאי בגל"צ? את מי בדיוק זה מעניין בעידן הרשתות החברתיות?

עוד חשוב להפנים: הביקורת משמאל תמיד תגיע, ותמיד תהיה ארסית, בוטה וחסרת מעצורים. ואם ממילא נאכל את הדגים המסריחים, מוטב שהצעות החוק יהיו אפקטיביות ולא גרסאות פרווה מרוככות וסמליות בעיקרן. אם ממילא הסכמנו שהתערבות הממשלות הזרות בקרבי הדמוקרטיה הישראלית היא פסולה, ואם הסכמנו שמדובר בתופעה אנטי־דמוקרטית הרומסת את ריבונות ישראל ואת העיקרון הדמוקרטי של שלטון העם, אזי יש להטיל על תופעה פסולה זו מגבלות אפקטיביות ולא רק חובת דיווח ויתר שקיפות.

פוליטיקה היא לא זבנג וגמרנו

בשנים האחרונות חוזר ועולה קול זעקה מהציבור הימני: כיצד זה אנו מנצחים פעם אחר פעם בבחירות, אך לא מסוגלים למשול ולקדם מדיניות ימין? כיצד ייתכן שארבעים שנה אחרי המהפך, בית המשפט העליון עודנו נראה כמו סניף של מרצ, גלי צה"ל ורשת ב' עדיין מתנהלים כחממות תעמולה של השמאל, וכך גם הפקולטות למדעי החברה והרוח, וקרנות התרבות המחלקות מענקים לאנשי שמאל ומשתיקות קולות אלטרנטיביים? כיצד ייתכן שפעם אחרי פעם השליטה של השמאל במוקדי הכוח מנטרלת ומסכלת כל צעד ממשלתי או יוזמת חקיקה של הימין?

והנה, אף שמדובר בחוק חסר שיניים, קואליציית ימין אישרה אמש חוק שהשמאל גייס את כל כוחותיו כדי ליירט אותו. חוק שיגביר את השקיפות, ויציג לציבור את ארגוני השתולים והסוכנים הזרים בכל פרסום פומבי שיפיקו. חוק שעצם הדיון עליו ועצם קיומו חושפים את פרצופו של השמאל, וגורמים לו נזק אלקטורלי אדיר בציבור שסולד מארגוני השתולים. אכן, השמאל נאבק נגד חוק העמותות בכל כוחו והצליח להקהות הרבה מעוקצו, אולם המחיר שהוא משלם על כך כבד מנשוא. הציבור הישראלי יודע שמפלגת העבודה ו'שוברים שתיקה' חד הם. שבוז'י הרצוג, סתיו שפיר וזהבה גלאון עובדים אצל ממשלות אירופה ולא עבור אזרחי ישראל.

שאפו. להבא, לא לפחד כלל; נתניהו ושקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
שאפו. להבא – לא לפחד כלל; נתניהו ושקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

וישנו שיעור חשוב אף יותר שהימין חייב ללמוד: פוליטיקה איננה מאבק חד־פעמי של זבנג וגמרנו. "ניצחנו בבחירות, עכשיו נלך לישון שלוש או ארבע שנים". פוליטיקה היא מלחמת רעיונות בלתי פוסקת, שמתנהלת סימולטנית באינספור מגרשים. דעת הקהל הפנימית והבינלאומית, התקשורת, בית המשפט העליון והפרקליטות, ארגונים חוץ־פרלמנטריים, הממסד התרבותי והזירה האקדמית והאינטלקטואלית – כולן זירות קרב בלתי פוסק, שהישג או תבוסה באחת מהן גוררים אחריהם השלכות בכל היתר. קביעת עובדות בשטח, דוגמת בנייה בהתנחלויות, לעולם לא מספיקה אם איננה מלווה ביצירת לגיטימציה ובסיס תמיכה מספיקים כדי לעמוד בלחצים בינלאומיים.

קואליציה שבירה או חברי כנסת חסרי שיעור קומה אינטלקטואלי או מנהיגותי לא יעמדו בפני תכתיבי מערכת המשפט, התקשורת ומוקדי הכוח של השמאל, אלא אם ידעו שישנו גם לחץ נגדי מכיוון ציבור הבוחרים שלהם, ושכניעה לשמאל תפגע בבסיס התמיכה שלהם. חוק העמותות לא נולד יש מאין ולא אושר במהלך של זבנג וגמרנו באמצעות ניסוח על הלפטופ ושלוש קריאות במליאת הכנסת. הוא נולד בינואר 2010, בקמפיין "נעמי גולדסטון חזן" שחשף את מעורבותם העמוקה של 15 ארגוני שתולים בדו"ח גולדסטון. הוא לא היה צולח את הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית אלמלא סדרת קמפיינים ציבוריים שהובילו 'אם תרצו', 'ישראל שלי', 'מילואימניקים בחזית', 'עד כאן', והוא לא היה עובר את דרך החתחתים עד אישורו בכנסת ללא עשרות ומאות מאמרים וראיונות מנומקים, אינספור פוסטים של אושיות פייסבוק ועוד, שהבהירו לנבחרי הציבור שלנו שאנו מצפים מהם לפעול.

זה אולי יגרום לבן כספית לאבד כמה שעות שינה ולהצמיח כמה שערות לבנות, אבל החוק הזה לא היה בא לאוויר העולם אלמלא הוא עצמו היה מציב את חטאי 'הקרן החדשה' בעמודי השער של 'מעריב'. ובן כספית לא היה מציב את הפרשה בשער 'מעריב' ו'המוסף לשבת' אלמלא הקמת 'ישראל היום', שגלגלה את 'מעריב' לעברי פי פחת והכריחה אותו להיות קשוב לציבור הישראלי ולא רק לחונטת השמאל הקיצוני. כך, המתרחש בזירה אחת יוצר אפקט בלתי צפוי המשנה לחלוטין את המתרחש בזירות האחרות.

הציבור מחכה לשינוי

חוק העמותות הוא הסנונית הראשונה המבשרת את השינוי האדיר שעתיד להתחולל בפוליטיקה הישראלית בשנים הקרובות. העובדה שהימין החל לפעול בזירה החוץֽ־פרלמנטרית (גם אם לעת עתה במשאבים מוגבלים), להקים כלי תקשורת אלטרנטיביים ולייצר לחץ על נבחרי הציבור באמצעות הרשתות החברתיות, גורמת לכך שלח"כים שלנו יש הרבה יותר מה להפסיד אם ייכנעו לתכתיבי השמאל, והרבה יותר מה להרוויח אם יממשו את המדיניות שלמענה נבחרו. השד לא נורא כל כך, והיכולת של השמאל לפגוע בימין מוגבלת מאוד. ודאי כשהציבור מבין שפני בוז'י כפני אבנר גבריהו.

בסוף כל מה שצריך לעשות זה להגיע לכנסת, להצביע ולקבל מחיאות כפיים מהציבור שמחכה לשינוי הזה כבר ארבעים שנה. השמאל ירה בכל התותחים, אבל חוק העמותות עבר. הסכר נפרץ. ואם חוק השקיפות עבר, סימן שגם חוקים אחרים יכולים לעבור. למשל החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, או חוק 'יסודות השפיטה' שיגביל את סמכויותיו הבלתי מוגבלות של בית המשפט העליון. באירופה הבינו כבר במאה ה־19 כי זהו טיבה של דמוקרטיה מתפקדת. כוחה של האוליגרכיה לא יכול לעמוד בפניה. השינוי כבר כאן.

נ.ב: ד"ש ללפיד

בהערת סוגריים נוסיף, לתשומת ליבו של הקורא יאיר לפיד: פוסטים בפייסבוק נגד 'שוברים שתיקה' זה באמת טוב ויפה, אבל ברגע האמת התייצבה 'יש עתיד' כולה כאיש אחד לשמש כשכפ"צ של 'שוברים שתיקה', 'בצלם' ו'עדאלה'. עשרת חברי הסיעה, מלבד יאיר לפיד שלא נכח, הצביעו כולם כנגד הצעת החוק לצד מירב מיכאלי, תמר זנדברג ואחמד טיבי. זכרו זאת בפעם הבאה שלפיד יבקש למתג את תנועתו כמפלגת מרכז.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. קודם כל, החוק לא ישנה כמעט דבר. גם ככה חייבות כל העמותות שעליהן יחול החוק לדווח לרשויות על כל שקל/דולר/יורו שהן מקבלות. כל אחד יכול להיכנס לאתר גיידסטאר ולראות את דו"חותיהן. כל תכלית החוק היא רק לסמן את העמותות הנ"ל ולהוקיע את ראשיהן כבוגדים/שתולים. זה לא מקרה שבהצעה המקורית של שקד חויבו אנשי עמותות אלה ללכת עם תגי זיהוי.
    מי לא חייב בדיווח כזה? רק עמותות שקיבלו אישור מיוחד מרשם העמותות, ששייך למשרד המשפטים, להסתרת מקורות המימון שלהן. רוב, אם לא כל, העמותות שקיבלו פטור כזה – "יד לאחים", "אם תרצו", ואלע"ד ועוד הן עמותות ימין. "אם תרצו" למשל דיווחה רק על 12% מסך תרומותיה בשנים 2006-2013.
    תדמור מתעלם מהטיעון המרכזי נגד החוק – שהוא חל רק על צד אחד של המפה הפוליטית – הרי ידוע שמדינות זרות תורמות לארגוני שמאל, בעוד אנשים פרטיים תורמים לימין, לפיכך נוסח החוק בקפידה כך שיחול רק על תורמות מ"ישות זרה" – 25 מתוך 27 העמותות שהחוק חל עליהן הן עמותות לזכויות אדם. כלומר לאפליה הבוטה מצד רשם העמותות מצטרפת אפליה נוספת בחסות החוק החדש.
    כך נוצר מצב אבסורדי שעמותות שמאל שמקבלות תרומות ממדינות ידידותיות לישראל, שמעבירות אליה כספים ונשק מחויבות בהצהרות, ואילו תנועת "אם תרצו" שקיבלה סכומי עתק מהאננטישמי ג'ון הייגי ("הרוטשילדים שולטים בכלכלת ארה"ב, ואשמים במשבר של 2008", "השואה התרחשה מפני שהיהודים מרדו והתכחשו לאלוהים האמיתי", "המרדנות של היהודים היא הסיבה לאנטישמיות ולרדיפות מהם סבלו במשך השנים") אינה חייבת בשום דיווח.
    מעבר לזה, כמעט כל הטיעונים של תדמור מנותקים מהמציאות, ומראים על חוסר הבנה בסיסי מושגי יסוד בדמוקרטיה, ועל מודעות עצמית מאוד נמוכה:
    "פרקטיקות העולם התחתון שהשמאל אימץ בשנים האחרונות: מחד גיסא, התנהלות דורסנית ואנטי־דמוקרטית המבקשת לכפות על הציבור עמדות מיעוט רדיקליות" עולם תחתון? מי מנסה לכפות משהו? אסור להם להביע את דעתם? אם הממשלה לא רוצה, שתמשיך להנהיג את המגינה כראות עיניה.
    "ניסיון להלך על הממשלה והכנסת אימים שלא יעזו לפעול בתגובה, שכן הדבר יפגע במעמדה של ישראל בעולם". לפי תגובת ארה"ב והאיחוד האירופי לחוק, נראה שהם צדקו.
    "הביקורת משמאל תמיד תגיע, ותמיד תהיה ארסית, בוטה וחסרת מעצורים." זאת, בניגוד לקמפיין השתולים שהציג בין השאר את ענת גוב ז"ל ודויד גרוסמן שאיבד את הנו במלחמה כמשת"פים של האויב?
    בניגוד להשוואות הבלתי פוסקות של יריביהם הפוליטיים של "אם תרצו" לבעלי חיים – "הכלבים נבחו, השיירה עברה" במאמר זה, והפגנות עם קרן על ראשה של נעמי חזן, ממש כמו בימים בהם יהודים הושוו לחולדות? בניגוד לקמפיין השקרי "יום אל-קודס שמח" שבו אנשי "אם תרמו" כתבו בשם אנשי שלום עכשיו דברים שמעולם לא אמרו, ממש כמו ב"הפרוטוקולים של זקני ציון"?
    "אמנים וארגוני שתולים פרסמו אינספור עצומות ומאמרים" רק שלא רק ה"שתולים" פרסמו את המאמרים, אפילו בן כספית, שופרה של "אם תרצו" בענייני דו"ח גולדסטון כתב: "מאז ועד היום, הפך 'אם תרצו' למוטציה מופרעת, קיצונית, מסיתה ומדיחה. גועל נפש של ממש. כולל הדרישה האוליטימטיבית לסמן כל מי שמקבל סיוע מממשלות זרות (באירופה, לא באפגניסטן), אבל להסתיר את זהותם האנונימית של חלק מתורמיה, שרמת הטרלול שלהם מתחרה בזו של דאע"ש. לא סתם פרסמה הליגה נגד השמצה, ארגון אוהד במיוחד את ישראל שאינו משויך לשמאל, הודעת גינוי חריפה וחריגה נגד הסרטונים האלה. אחרי שמישהו מהשמאלנים המסומנים האלה יירצח, יבואו הטאלנטים מאם תרצו ויגידו שהם לא התכוונו".
    כדאי שתדמור ישאל את עצמו מה הביא מישהו שפעם שיתף עם "אם תרצו" פעולה לכתוב דברים כאלה קשים.

    1. כבר עשרות שנים אתה ודומיך לועגים לימין, שמתלונן על שליטת האליטות ואינו מסוגל לשלוט, למרות שהוא נבחר לשלטון שוב ושוב. אז עכשיו, כשהתחלנו לשלוט, גם זה מרגיז אתכם? אז תתרגזו.

    2. יורם, אתה צובט לעצמך בלחיים ומשכנע את עצמך שמדובר בסומק טבעי.
      בלי שתרגישו כמעט , הימין החל לשלוט. עדיין לא כמו שהיינו רוצים, אבל יש התחלה והתחלה טובה.
      לימין קמו חברי כנסת צעירים שחפים מתסביכי "נסיכי הליכוד" והם עושים ואומרים דברים שמוציאים את השמאל מכליו.
      זה עדיין מעט , אבל כמו שכתב ארז תדמור – הדרך נפרצה. וזה יגיע. ויגיע גם הזמן שנתניהו יאלץ להתיישר לפי הקווים הללו.

    3. מסתמן שאדוני אינו מבין את ההבדל בין ההתערבות של גורמים פרטיים זרים בפוליטיקה של מדינה באמצעות תרומות מחשבונם האישי, לבין התערבות של מדינות! זרות.

  2. החוק הזה חסר שיניים ואין שום בשורה באישור שלו. אם החוק המקורי היה עובר זה באמת היה הישג ותחילת הסוף
    של שלטון אליטות השמאל, אבל החוק הזה לא נותן כלום מלבד הזדמנות לחכ"ים משמאל לצווח כהרגלם, ולחכ"ים מימין לעבוד על
    הציבור ולהגיד "עשינו משהו נגד השמאל".

  3. מר יורם זועק חמאס.
    אך מר יורם חף כנראה מידיעה שהרעיון בסיסי של הדמוקראטיה הוא ריבונות העם. חוזר שוב: ריבונות. ופרושה של ריבונות הוא אי-התערבות של מדינות זרות.

    1. כמו רבים, גם אני הייתי בטוח שחוק העמותות חסר שיניים. אבל לנוכח מקהלת הצווחות ההיסטריות של הח"כים מהשמאל ושל מרבית התקשורת, שלא להזכיר את המגיב הראשון למאמר, מר יורם ה(לא) נכבד, כנראה שטעיתי ולחוק כן תהיה השפעה חיובית.

    2. אריסטון,
      קודם כל נראה לי שהתכוונת "זועק חמס". חמאס זה משהו קצת שונה… ואם דמוקרטיה פירושה ריבונות העם, אז בפעם האחרונה שבדקתי, ג'ון הייגי שהזכרתי בתגובתי, וכמובן שלדון אדלסון הם לא בדיוק חלק מהעם. מדוע החוק לא חל על התרומות שלהם?

    3. יורם, אל תביט עכשו, אבל אדלסון והייגי הם אזרחים פרטיים התורמים מהונם הפרטי ומרצונם החופשי. לא ממשלות זרות שתורמות כספים של אחרים ללא ידיעתם או הסכמתם. אופס!

  4. היה מאד מוזר היום לשמוע ברדיו את עורכת הדין האובייקטיבית טליה ששון מתראיינת אצל בני טיטלבאום ושלום קיטל, ובפעם הראשונה בחיים שלי יכולתי לשמוע שהמראיינים מביעים מבין כל משפט את התנגדותם למרואיינת.
    עשרות שנים זה רזי+שלי מול בנט, אורלי+גיא מול אבי רואה או כל קונסטלציה אפשרית, שלא לדבר על פאנל מאוזן של אמנון, נוסבאום, מצליח מול שקד.
    טליה ששון היתה פשוט במצוקה. היא שאלה "ומה הלאה? מה החוק הבא?"
    ובכן, ארז תדמור, תדאג לה לחוק הבא!
    בשביל זה הכח הפוליטי שלנו קיים! לא בשביל ש:
    everything you can do I can do slower
    שזה תמצית משנת הליכוד ב30 שנים האחרונות.
    ע"ע ביבי.

  5. מדהים איך ייתכן הדבר שקיימים אנשים בתוך הכנסת שלנו שחותרים נגד המדינה, נגד הציונות, נגד היהדות, נגד כל מה שטוב לעם היהודי… אסור להתרגל למציאות הזו! חייבים להזדעזע מכך בכל יום ויום ולהילחם למען עם ישראל יום-יום.
    שיהיה רק טוב לעמנו היקר.

    1. אדם יושב באמבט מים. תעלה את חום המים בלא יותר ממעלה אחת לחצי שעה, והוא יתבשל למוות ולעולם לא ירגיש כאב. אסור להתרגל? אם אנשים כאלה מצליחים להבחר לכנסת, יותר מדי אנשים כבר התרגלו.

    1. יורם
      עזוב ימין ושמאל . האם נראה לך הגיוני שממשלות זרות מתערבות דרך ארגונים חברתיים ואחרים במנגנוני החברה של מדינה אחרת?

      אם ישראל תממן פעילות של פנתרים שחורים או גופים מוסלמים בארה"ב זה יעבור בשתיקה?
      אם ישראל תממן תמיכה בבאסקים או ארגונים אחרים באירופה זה יעבור בשתיקה?

      האם זה מדינות אירופה או ארה"ב יעברו על זה בשתיקה.

    2. יוסף,
      בגדול אני מסכים איך – ההכרעות לגבי עתידה של ישראל צריכות להתקבל רק ע"י אזרחי ישראל, וללא מעורבות זרה. מאותה סיבה גם מסעות השכנוע של "שוברים שתיקה" בחו"ל נראים לי פסולים. ובכל זאת:
      1) האבחנה בין תרומות פרטיות תרומות ממדינות לא נראית לי לגיטימית. אם כבר, תרומה מאזרח פרטי היא יותר מסוכנת – אצל אזרח פרטי אתה לא יודע מאין הושג הכסף, יכולים להיות לו אינטרסים בעייתיים – הלבנת הון, קידום מיזם כלכלי של התורם, אוונגליסטים שרוצים שהיהודים ילחמו בערבים מלחמת גוג ומגוג (חלק ניכר מתרומות הימין), ועוד. למדינה ברור מנין הגיע הכסף, יש לה אג'נדה גלויה, והיא מחויבת בשקיפות כלפי אזרחיה (לא נראה לי שעמותות שמאל מקבלות תרומות מדיקטטורות).
      הניסוח של החוק, בצירוף מה שרשמתי על רשם העמותות יוצרות תחושה של איפה ואיפה, ושלטון שרודף את מתנגדיו. אל תשכח מה היה בנוסח המקורי שלו. על משקל שאלותיך, אם לה-פמיליה היו תורמים כסף לימין הקיצוני במדינה אירופית כלשהי, אתה חושב שהשלטון שם היה מבסוט מזה?
      2) לגבי "מה היו אומרים אם ישראל", אני רוצה להזכיר לך שרק לא מזמן התערב ראש-ממשלת ישראל בצורה בוטה בפוליטיקה האמריקאית, וניסה לגרום לקונגרס להכשיל החלטה של קונגרס מכהן, ואף אחד שם לא חוקק חוק נגד זה.

  6. למר יורם היקר והנישא,
    לגבי חמס או חמאס –
    אז לידיעה, זו ה"א" המפורסמת שמבחינה בין פשיסט לפאשיסט.

  7. פשיסטים נוראיים. אנחנו עוד נישא את דגל המדינה שוב אם לא תעלימו אותנו כליל. ואם תעלימו נישא עינינו לעולם השפוי ולהילחם בכם. רצחתם לנו את רבין, ירשתם אבל הסוף עוד לא נכתב.