מי מייחצן את הגנרלים הישראלים בחו"ל?

האליטה הביטחונית בישראל משוכנעת שהזכות להחליט על גורל המדינה רשומה על שמה, ויש עיתונאים ישראלים שזה נראה להם בסדר גמור. מישהו שם שכח איך דברים עובדים במדינות דמוקרטיות

פשוט מחליפים? ברק ונתניהו. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

בתחילת השבוע שעבר פרסם המגזין האמריקני 'פוליטיקו' מאמר מטריד מאוד של אמיר תיבון, הכתב המדיני של 'וואלה!'. תחת הכותרת "נתניהו נגד הגנרלים", הופיע המשפט הבא: "ראש ממשלת ישראל נלחם בכל הכוח כדי להחליש את הכוח הממתן הכי חשוב במדינה, וזוהי הסיבה שהוא יהווה בעיה גדולה לנשיא ארצות הברית הבא".

להשקפתו של תיבון במאמר, נתניהו סובל מליקויים חמורים באופיו. הוא בעל אישיות פגומה, מחרחר מדנים ומלחמות, ובאופן בסיסי איננו כשיר להנהיג את מדינת ישראל. אבל מעבר לענייני אופי, תיבון מאשים את נתניהו בכך שהוא פועל בשיטתיות ובאופן שגוי לקפח את השפעתו של הממסד הביטחוני. לפי ההיגיון של הכותב, ראש הממשלה פשוט לא שייך לתפקיד שהוא ממלא, ואין לו לגיטימיות. מבחינתו הממסד הביטחוני יודע טוב יותר, ומנהיגיו הם שצריכים לקבל את ההחלטות המשפיעות על גורל המדינה. הרוח הנושבת מן המאמר היא של כעס והתקוממות ישנה נושנה. התחושה שהקורא מקבל היא שפשוטי העם, הבוחרים, טועים בגדול, והכת הפטרנליסטית של מפקדי הצבא מבינה הרבה יותר טוב כיצד צריך להנהיג את ישראל.

מעבר להיגיון המבולבל והתעמולה למען ניהול פוליטיקה בלתי־מוסרית בעליל, בנוסח "המטרה מקדשת את האמצעים", יש במאמר משהו שגוי באופן עמוק. תיבון בוחר להתעלם מכמה עובדות יסוד, או להציגן בפרופיל מאוד נמוך. נתניהו נבחר לראשות ממשלת ישראל בדרך חוקית בבחירות חופשיות. הוא המנהיג הלגיטימי של המדינה, ובידיו הסמכות החוקתית להרכיב ממשלה ולבחור את שריו. במדינות דמוקרטיות, וגם בכאלה שאינן דמוקרטיות, הממשלה האזרחית קובעת את המדיניות ומעבירה את ההנחיות לצבא. האם מישהו זוכר שהנשיא הארי טרומן הדיח מתפקידו את הגנרל דאגלס מקארתור באפריל 1951, בעקבות עימות פומבי ביניהם? כך זה עובד במשטרים דמוקרטיים. אמיר תיבון טוען למעשה נגד הנהוג והמקובל בכל העולם הדמוקרטי.

התרגלנו כבר להרבה הצעות מקוממות ולרעיונות מעוררי חלחלה, אבל אם נלך קצת מעבר לפטפוטי הסרק, העובדה שאהוד ברק הכריז מלחמה נגד ראש הממשלה במטרה להורידו מהשלטון, מדיפה ריח של פוטש. בעקבות המוניטין המוכתם של ברק, אין סיכוי שהוא יוכל לזכות בבחירות בישראל. הרקורד שלו כולל נסיגה מבוהלת וחסרת סדר מרצועת הביטחון בדרום לבנון, וניהול כושל של המשא ומתן עם ערפאת בקמפ דיוויד. שלא לדבר על ההפקרה הפחדנית של כוחות צד"ל והבגידה בבעלי ברית, שהמיטה חרפה על המדינה.

היזהרו במשאלותיכם

זוהי זכותו המלאה של אמיר תיבון לא לאהוב את נתניהו, אך מסוכן להעניק תמיכה משתמעת להפלת שלטון דמוקרטי בדרך בלתי חוקית, ולא משנה אלו הצדקות תיתן לזה. טיעונים מסוג זה מכשירים את הקרקע למרד גלוי. מבחינה חוקית, מרד גלוי כולל הסתה למרד וחתירה תחת החוקה במטרה להפיל את השלטון.

יש תקדימים היסטוריים למה שתיבון מנסה לקדם. המטה הכללי של צבא גרמניה, בימי הקיסרות הגרמנית אך גם בימי ויימאר, החזיק בידיו מנופי השפעה בעלי עוצמה מסוכנת. ראוי לציין עם זאת שתחת היטלר הגנרלים הגרמנים התנגדו בחריפות לפלישה לרוסיה הסובייטית. ביפן הקיסרית היה הצבא מיוצג ישירות בקבינט, והצבא היפני היה מחרחר מלחמה ותוקפני.

כמו בכל דמוקרטיה, המצב בישראל אינו מושלם. ייתכן בהחלט שיש היגיון בהימנעות ממלחמה חזיתית עם איראן, למרות העובדה ששליחיה של איראן בכל החזיתות עורכים הכנות בלתי פוסקות למלחמה נגד ישראל. הנקודה החשובה היא שבדמוקרטיה הממסד הביטחוני איננו מתווה מדיניות, אף שהוא חופשי להציג את השקפותיו במסגרת הליך קבלת ההחלטות. אם לומר זאת בפשטות, הממסד הביטחוני חייב בנאמנות למדינה. מר תיבון צריך להיזהר בתקוות שהוא רוצה שיתגשמו.

ד"ר יואל פישמן הוא היסטוריון בהכשרתו ועובד במכון מחקר בירושלים

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. דמוקרטיה שממוקטיה, מה זה משנה – העיקר שהשמאל ישלוט. כשזה יתרחש סוף סוף, אז ניתן מדינה לפלסטינים, ויהיה פה שלום… או שלא. אבל מה זה חשוב, לפחות לא נהיה כובשים אכזריים. אולי כולנו לא נהיה בחיים, אבל לא נהיה כובשים.

  2. שערו בנפשכם, עכשו שולט השמאל על התקשורת, על האקדמיה ועל גופי חינוך רבים אחרים כמו יד ושם למשל, על החונטה המשפטית, ועל הקצונה הגבוהה בצה"ל, (והוא שולט על הון תועפות כסף). ואומר אפילו: הם שולטים גם בראש הממשלה, עד שהוא התדרדר לחזון שלהם חזון הקמת מדינת טרור בתוככי מדינת ישראל. זאת למרות אוסף השטויות השמאלניות המתפרסמים חדשות לבקרים מכל כוון. אכן פחד מצמרר.

  3. אמיר תיבון, בחור צעיר ונמרץ מנסה משום מה למצוא חן.
    מצד אחד הבחור מצטרף למסעות הסברה בארה"ב ומצדיק את מדיניות הממשלה, שמח על האיפוק ומודה בפני קהלים יהודיים שם כי אין פרטנר לשיח. בנוסף אמיר מציין לא אחת כי העובדה שראש הממשלה אינו ממהר להתחבב על עיתונאים ושומר ריחוק מתסכלת אותו. מצד שני, אמיר מציג בכתבה שלל חצאי עובדות ולא מתבייש ללכת אחורה עד לאותה מרפסת מפורסמת בכיכר ציון אותה המקפסת שעמד עליה גם אריאל שרון שלמרות נוכחותו המרשימה לא פחות פיזית מנתניהו ואף יותר נעלם מהתמונה כמו בימי סטלין…. אז אמיר היקר, במדינה דמוקרטית השלטון נבחר על ידי העם ותפקיד הדרג הצבאי הוא לומר את האיך ולא את המה. אותו הדבר נכון לכל דרג פקידותי. יש טעם נפגם בכתיבה שלך ובהבנה הבסיסית שלך מהי דמוקרטיה. תתבגר ותייצג קול חדש ואמיתי של עיתונאות שאינה "מטעם". יש לך ביקורת? תשמיע ותציע דרך חלופית. בכנות אני לא חושב שיש משהו שאתה יכול להציע שטרם נאמר. בנתיים, תתעסק בלרכל על ברק רביד. בזה אתה טוב

  4. קראתי את המאמר בפוליטיקו ולא ראיתי שתיבון מעניק תמיכה להפלת נתניהו בדרך לא חוקית אבל הוא בהחלט סותר את עצמו במאמר (או שמה הגנרלים סותרים את עצמם) והוא גם טועה בכמה עובדות.
    סה"כ המאמר של תיבון די פוקח עיניים ומטריד.

  5. ולגבי הפיל בחדר: אמיר תיבון הוא בנו של אלוף נועם תיבון, גנרל ישראלי שהרבה יותר מפעם אחת נחשף כבעל דעות שמאל מובהקות (הוא ואמא שלו ואשתו..) יש מלא טעם לפגם שבן של גנרל כותב בעיתון זר שהגנרלים הם התקווה של הדמוקרטיה.

  6. לדעתי תיבון לא טועה מבחינתו ולא מתבלבל. הוא עובד בדיוק לפי תכנית השמאל להעיף את הימין מהשלטון. ויש לשלטון תכנית מסודרת מאד. הם חודרים לאט ובבטחון לכל מערכות השלטון: משפט חינוך והצבא. לאחר ששטפו את מוחו של כל המטכ"ל והוא הוכשר לשרת את דוקטורינת השמאל נשאר רק לתת לצבא את השלטון על מגש הכסף, וזה עובד במידה לא קטנה, די לראות כיצד נוהל מבצע צוק איתן כדי לחוש שזו לא היתה עבודה של הממשלה אלא הצבא שמשך את הממשלה. נשאלת רק השאלה מדוע פרסם את המאמר בחו"ל מי יכול לעזור לו שם? הרי כל בר דעת רואה את הישגיה של ישראל מבית ומחוץ ב10 השנים האחרונות.