מה קרה לציונות בדו"ח ועדת ביטון?

בכמה נקודות מפתח הנוגעות בעיקר לציונות, למודרנה וליחסים עם הערבים, נחשפת השפעה עמוקה של רעיונות רדיקליים ופוסט־ציוניים על מחברי דו"ח ביטון. האם לכך כיוון שר החינוך נפתלי בנט?

צילום: פלאש90

קראתי בעיון את דו"ח ועדת ביטון "להעצמת הזהות של יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך"  שפורסם בשבוע שעבר, ויצאתי מאוכזב ומופתע. מאוכזב, כי מחברי הדו"ח לא סיפקו את הסחורה שהם התיימרו לספק – הסיפור המלא של יהדות המזרח ותרומתה לציונות. ומופתע, משום שבמקום הסיפור על תרומת יהודי המזרח לציונות, פגשתי משהו אחר: סיפור חייהם בגלות של יהודי המזרח, שעל פי חלק ממחברי הדו"ח הציונות רק הפריעה להם בחייהם השלווים.

רובו הגדול של הדו"ח עוסק בענייני תרבות ורוח ומכיל דיון ארוך ומפורט במשוררים, סופרים, רבנים ומקובלים שלא לומדים עליהם בבתי הספר. אך בכמה נקודות מפתח, הנוגעות בעיקר לציונות, למודרנה וליחסים עם הערבים, נחשפת השפעה עמוקה של רעיונות רדיקליים ופוסט־ציוניים על מחברי הדו"ח. בקריאה זהירה ורגישה של המסמך ניתן ללקט דוגמאות רבות לכך. התמונה המצטיירת מטרידה מאוד ומעלה סימני שאלה רבים על הגורמים העומדים מאחורי המיזם ומטרתם.

כך, למשל, בנושא הסכסוך הלאומי מסבירים הכותבים כי הציונות אשמה בהרעת תנאי חייהם של יהודי המזרח:

הבעיה הייחודית של יהודי ארצות האסלאם והציונות: כרוכה בסכסוך בין יהודים וערבים והסכסוך הופך להיות כלל אזורי וכלל ערבי. אימוץ הציונות מתפרש כבגידה בעולם הערבי. ומערער את מעמדם של היהודים בארצות ערב. מה שמהווה פתרון ליהודי אירופה, יוצר בעיה ליהודי ארצות האסלאם (עמוד 50).

במקום אחר מוזכר שיש לדון בשאלה "מה המחיר שישלמו הנתינים היהודים של צפון־אפריקה?" (עמוד 51) על הקמת מדינת ישראל.

מכיוון שלפי חברי ועדת ביטון הציונות האשכנזית אשמה בסכסוך היהודי־ערבי, אין להתפלא כי הציונות ה"מזרחית" תוכל לפתור אותו:

העולים מארצות המזרח וספרד נשאו בחובם ציונות מחוברת אל המסורת היהודית. ציונות חברתית ומחברת שטמונה בה גם אפשרות לחיים הרמוניים יותר עם שכנינו המוסלמים מבית ומחוץ(עמוד 186).

זהו אימוץ מוחלט של אחד הרעיונות הבסיסיים של ה"היסטוריונים החדשים" הפוסט־מודרניים: היהודים חיו בשלווה ובשגשוג בארצות ערב, עד שהגיעו לאזור הציונים האשכנזים, כחלק מתנועה קולוניאליסטית פולשת ולא טבעית, ושיבשו את הכל. הפתרון, בדמות אימוץ מדיניות "חברתית" סוציאליסטית, מגיע מחלקים בשמאל הרדיקלי, כמו 'הקשת הדמוקרטית המזרחית', הרואים בפירוק המסגרת הציונית את הפתרון לבעיות האזור.

לתפיסות אלו אין בסיס היסטורי, והן מתעלמות מהפרעות וההתנכלויות שהיו מנת חלקם של יהודי ערב, אבל בחוגים רדיקליים מסוימים הן נעשו פופולריות במיוחד. עכשיו, בחסות ועדת ביטון, הן יחדרו עמוק גם אל מערכת החינוך.

הגישה האנטי־ציונית באה לידי ביטוי גם ביחס לעלייה לארץ, שנתפסת בעיני מחברי הדו"ח כמונח שגוי: "את הפרק על ההגירות והעליות לארץ צריך לעגן בתופעת ההגירה העולמית בכללותה" (עמוד 36) ממליצים המחברים, וטוענים כי באופן כללי "צריך לבחון את הדברים באופן גלובאלי ולשקול שימוש במונח 'הגירה' לצד עלייה" (עמוד 48).

הבנתם? העלייה לארץ־ישראל אינה תופעה בעלת ערך ייחודי המצריכה התייחסות מיוחדת, אלא סתם הגירה ככל העמים. עוד נדבך יסודי בתפיסה הציונית נדרס תחת המכבש של ועדת ביטון.

פירוק התפיסה הלאומית

באופן לא מפתיע, הרדיקליזם מחריף כשמדובר בשאלות תרבותיות וחברתיות. מחברי הדו"ח מבקרים את התקופה המודרנית מכיוון ש"היא תקופת שפל פוליטי בתולדות ארצות האסלאם, תקופה של חולשה ושל כיבוש ודיכוי על ידי האירופים" (עמוד 47); הם מסתייגים מהפילנטרופים היהודים שהשקיעו מכספם ביהדות המזרח בטענה ש"הסולידריות הזו מבוססת על התנשאות תרבותית" (עמוד 49); ומציעים לחייב את כלל התלמידים ללמוד על "הקמת הקשת המזרחית הדמוקרטית", שחלק ממחברי הדו"ח היו קשורים אליו (עמוד 38).

לצד הגישה הפוסט־ציונית, הטקסט רווי גם בתקינות פוליטית עדכנית. לפי חברי הוועדה צריך להיזהר עד מאוד כשמדברים על מיעוטים: "הצגת הערבים והמוסלמים ואזכור קבוצות לא-רבניות, קראים ושומרונים, חייבים להיות מתוך כבוד וללא שיפוטיות" (עמוד 33); "הצגת הערבים והמוסלמים תהיה מכבדת, מתוך רגישות תרבותית" (עמוד 37). לא רק המילים חשובות, אלא יש לנהוג משנה זהירות גם בבחירת התמונות בספרי הלימוד: "תיבחרנה תמונות מכבדות ולא צילומים של סצנות מבוימות המשדרות זלזול או הגחכה… כגון התמונה המראה נשים שואבות מים מהבאר בתוניסיה בין שתי מלחמות העולם בעיתון של 'יד ושם'". אם בכל זאת מציגים תמונה כזו, צריך להשתמש ב'אזהרת טריגר': "יש להצמיד אליה ניתוח הקשרי, כגון אזכור היחס האוריינטליסטי שהוא חלק אינטגרלי מההיסטוריוגרפיה המודרנית".

גם בנוגע למגדר, נקודת המבט של המחברים רדיקלית ביותר. מעבר לכך שהתלמידים ילמדו את "ההיסטוריה של המאבק הפמיניסטי המזרחי במרחבים השונים שלו", דבר שהוא בעל מטען פוליטי כשלעצמו, הם אף ידונו ב"שאלת הגזענות ובסקסיזם במערכת החינוך מנקודת מבט פמיניסטית רב־אתנית ורב־לאומית". זה כבר לא רק דיבור על מעמד האשה וזכויותיה, אלא פירוק יסודי של התפיסה הלאומית.

לא מדובר כאן בעניין נקודתי שיופיע ביחידת לימוד מצומצמת ומוגדרת, אלא בתפיסת עולם שאמורה לחלחל לכל תחומי הלימוד. על־פי מחברי הדו"ח, נושא המגדר "חייב להיות משולב אינטגרטיבית בכל תכניות הלימודים בהגות, בהיסטוריה, בספרות, באזרחות, באמנות, בקולנוע, בפיוט, ביהדות, במולדת ועוד". המשמעות היא שבכל מקצועות הרוח, האתוס הלאומי והציוני יעורער באמצעות דיונים על "גזענות וסקסיזם… מנקודת מבט רב־אתנית ורב־לאומית".

משחק של נרטיבים

הנטייה השמאלנית הרדיקלית משפיעה גם על היחס להיסטוריה. הרצון להעניק ייצוג "שווה" לצדדים המזרחיים של תולדות עם ישראל בעידן המודרני ושל סיפור התקומה הציוני, מוליד עיסוק אובססיבי ב"נרטיבים" ובמתיחת גבולות ההיסטוריה, שמגיע לעתים לתוצאות מוזרות.

שימו לב לפסקה הבאה, המתארת את הגישה ההיסטורית של הוועדה:

במקום בלעדיות של הסיפר הציוני קלסי-אירופוצנטרי, תכנית הלימודים וספרי הלימוד צריכים להציג מגוון דעות כמגוון הנרטיבים הרווחים על אודות ההיסטוריה של יהודי ספרד והמזרח והאזור בכלל תוך הצגה מאוזנת, הכלה והשוואה עם נרטיבים נוספים (עמוד 38).

"אירופוצנטרי", "הכלה", "סיפר": הלקסיקון הפוסט־מודרני עובד כאן שעות נוספות. מחברי הדו"ח מוותרים על חתירה לאמת ההיסטורית או על ניסיון להשלים את הפערים בתיעוד. מדובר במשחק רלטיביסטי של "מגוון נרטיבים" בלתי ניתנים לשיפוט, שצריך לאזן ביניהם ולהשוות אותם ל"נרטיבים נוספים". מי שכתב את הפסקה הזו קרא הרבה 'תיאוריה וביקורת' ומוספים תרבותיים של 'הארץ'. ובכלל, הטיות שונות של המילה "אירופוצנטרי" מופיעות פעמים רבות במהלך המסמך, כאילו די להזכיר שדבר מה מקורו באירופה כדי להסביר שהוא רע. התחושה בקריאת הטקסט היא שהמחברים רוויים עוינות כלפי אירופה, אשכנזים וכל מה שהם הביאו לעולם.

מעבר לדיבור כללי על נרטיבים, הפרק ההיסטורי של הדו"ח דל למדי. כל שהצליחו המחברים לקושש הוא הצעות להכיר ב"תרומתה של השבתאות למודרניזציה"; הבלטת האופן שבו הקבלה הלוריאנית של האר"י מצפת "השפיעה על כלל ישראל"; והדגשת חשיבותם של זרם המשכילים בארצות המזרח "מדור מגורשי ספרד… דרך המשכילים העבריים של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה אל רבני המזרח והתמודדותם עם המודרנה והתנועה הלאומית הציונית".

התוצאה היא שבמקום להוסיף מידע בדבר חלקם של יהודי המזרח בסיפור הלאומי הציוני, בוחרים מחברי הדו"ח לשנות את הסיפור עצמו. במקום לחזק את הזהות הציונית ולהעניק לבני עדות המזרח את המקום הראוי להם, מחלישה ועדת ביטון את הזהות הציונית עצמה ומעמיקה את הניכור העדתי.

חוזרים לגלות

האכזבה מגיעה לשיאה במיזם "עמוד האש המזרחי" שמתכננת הוועדה. למרות ההבטחה להפיק "סדרת טלוויזיה שתביא לביטוי את תרומתם של יהודי המזרח לציונות, להקמת המדינה וליישוב הארץ", המתווה המוצע של הסדרה חוטא לכך באופן גורף ומתמקד בעיקר בחיים בגלות.

הנה תיאור הפרקים כפי שמציעה הוועדה:

  1. מבוא לתולדות יהודי ארצות האסלאם בעת החדשה.
  2. תהליכי היסוד של המאה התשע עשרה והעשרים.
  3. תהליכי תמורה ושינוי בחברות היהודיות.
  4. בסיס הקיום הכלכלי.
  5. בין יהודים לסביבתם.
  6. השפעת הסכסוך הערבי יהודי בארץ ישראל הציונות.
  7. היצירה התרבותית.
  8. מלחמת העולם השנייה
  9. עליה, העפלה, הגנה ופעילות מחתרתית
  10. היהודים במרחב הציבורי
  11. סיום הנוכחות היהודית
  12. קהילות מתפזרות, זהויות מתחדשות

למי שציפה לפגוש סדרה על דמויות מופת שהשתתפו במעשה הציוני נכונה אכזבה רבתי. האזכור היחיד לציונות נוגע לאופן שבו השפיעה הציונות לרעה על חייהם של יהודי המזרח בארצות ערב. במקום השלמת הסיפור הציוני ה"אשכנזי" בחלקים ה"מודרים" מתוך הסיפור המלא, אנחנו מקבלים סדרה גלותית, לא ציונית וכמעט עוינת. לא עמוד האש, אלא עמוד החושך.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. מזעזע. בנט רצה כנראה לברך ונמצא מקלל או מקלקל. לא נראה שהתוכן עניין אותו אלא הרוח הפוליטי שיגרוף. הייתי מבקשת את תגובתו של בנט לכתבה. הסתקרנתי איך הועדה תתמודד עם "כמה טוב היה ליהודים שחיו בארצות ערב" עכשו הבנתי את הנרטיב שלהם. (בהסטוריה המודרנית הכל נרטיבים. עובדות? הוכחות? רק מכבידים ומפריעים). תודה לעקיבא ביגמן שהביא בפנינו את מה שמתרחש בעצם בועדה בברכת משרד החינוך לחרפתנו.

    1. בנט לא רצה לברך מלכתחילה, כי שולחיו אינם מעוניינים בכך: בנט השתלט על המפד"ל בעורמה, בשליחות שולחיו של יאיר לפיד, "האח שלו". בנט דחף את החוק לסגירת ישראל היום, בשליחות שולחיו. הוא לא הגיע למפד"ל כדי לחזק את הציבור הדתי-לאומי, אלא כדי לערער את שלטון המחנה הלאומי ולסלול את הדרך של שולחיו לשלטון. לא צריך הרבה רמזים כדי להבין מיהם שולחיו.

    2. על מה את מדברת? ליהודים היה פשוט נפלא בארצות האיסלם. טבח פה, טבח שם, קצת רציחות, ביזה ומעשי אונס ספורדיים מעת לעת, וכמובן המיסים הרצחניים, כגון הג'יזיה הידועה לשמצה – אבל מלבד זה, הייתה הרמונייה מושלמת.
      כמו שמצטט אמנון שמוש בספרו "מישל עזרא ספרא" מפיו של מוסלמי חביב אחד : "אתם היהודים, כמו ספוג בשבילנו. אנחנו נותנים לכם להתמלא בכסף במשך כמה עשרות שנים, ואז – סוחטים הכל."

  2. אין צורך לחפש סימפטומים של שמאל רדיקלי. כל הרעיון של הועדה הזו הוא פוסט-ציוני בהגדרה. הציונות היא הפיכתו של עם יהודי חולה ומנוון (לשיטתה) ללאום מערבי מודרני. ועדה ציונית (ולא פוסט) הייתה מחפשת אפליה על בסיס מוצא כשהקריטריונים הם ברוח הלאום העברי. ועדה שמחפשת לחלק חצי-חצי את הקריטריונים בין (אידיאליזציה זולה של) מסורת יהודית מארצות האיסלאם לבין האתוס הציוני שעליו נבנתה המדינה עובדת בסתירה לציונות. הופכת את המיזרחים לסוג של חרדים למעשה

    1. קצת חשוד שמשורר ימליץ בעקיפין על השימוש בשיריו (מה שכבר קיים) במערכת החינוך. מעניין אם התייחסו למחקרו של ההיסטוריון הבכיר, פרופ' מרטין גילברט, על יהודי ארצות ערב. או שפסלו את ההסטוריון הרשמי הזה של וינסטון צ'רצ'יל כחשוד ב"אשכנזוצנטריזם"?

  3. ועדיין , מכניסים תכני תרבות שהודרו מאז קום המדינה!!!

  4. הם שכחו סעיף קטן אחד בתכנית הלימודים המתוכננת. כיצד יציאת הקולוניאליסטים "האכזריים", הבריטים מעיראק והצרפתים מסוריה ומצפון-אפריקה, השפיעה על חיי השלווה והשפע של היהודים באותן הארצות. רמז – עם עזיבת האירופאים הרשעים, "שליטי החסד" המוסלמיים הפכו לעצמאיים, וכתוצאה מכך גם להרבה פחות מלאי חסד כלפי היהודים. השלטון והחיים בארצות אלו פשוט חזרו להיות כפי שהיו ב"תור הזהב" של ימי הביניים. היהודים לא יכלו לסבול את תנאי הקיום בתור הזהב המחודש הזה, שהיו אולי סבירים יחסית לימי הביניים, אבל מחרידים לפי כל קנה מידה מודרני. זו הסיבה האמיתית לבריחה ההמונית של יהודים משם, ולא הקמת ישראל על ידי הציונים האיומים והנוראים. אבל העובדות הפעוטות הללו אינן תואמות לנרטיב ולאג'נדה של הקשת האנטי-דמוקרטית המזרחית, ולכן הן מושמטות בכוונה מדו"ח הועדה.
    ומי שחושב שאני מגזים, שיקרא קצת על יהדות אלג'יריה. היא החזיקה מעמד, כל עוד הצרפתים נותרו בארץ זו. אבל ברגע שהם התקפלו משם, היהודים ברחו איתם בהמוניהם; לא בהתלהבות, אבל בחוסר ברירה ולנוכח הרמזים העדינים שקיבלו משכניהם המוסלמים.

  5. צריך להוציא מהדו״ח את היפה הטוב הנכון והמאחד שאם לא כך יהיה, הקיטוב רק יעמיק וחבל. לא קראתי את הדוח אולם נראה שהכותב הוציא דברים מהקשרם כהוא מצטט משפטים קטועים בעמודים שונים. שוב חפשו את המאחד ולא את המפלג.

    1. אם לא קראת את הדו"ח אל תדבר באופן כללי על חיפוש המאחד ולא המפלג, ראשית קרא, חפש את מה שאתה רוצה להדגיש, ותכתוב תגובה שמתווכחת ומאתגרת את המאמר ומדגישה את המאחד, כי לא מצאתי משהו כזה בדו"ח כל כולו דוח שטנה לאירופוצנטרי ולאשכנזיצנטרי. ובדיוק כמו שעקיבה ביגמן כתב, רוצה בעיקר להתחלק בעוגה ולא להדגיש ולהשלים את חלקה של היהדות המזרחית בציונות, כפי שנטען במקור(עמוד האש היא סדרה על תולדות הציונות, שנולדה למעשה באירופה והטענה היא שהמזרחיים הודרו ממנה). ע"פ הדו"ח הציונות רק פגמה בחייהם "הטובים" בארצות ערב. העליה ארצה רק הסבה להם סבל.

    2. מה הקשר??? המחבר דווקא מנמק יפה את כל הקביעות שלו ואפילו נותן קישור לדו"ח. לא ברור לי איך לוגית ניתן לרשום שהמחבר מוציא דברים מהקשרם מבלי שטרחת לקרוא את הדו"ח בעצמך. ו\חוץ מזה, מה ציפית, שהוא יעתיק פיסקאות על גבי פיסקאות עד לבלי סוף? אפילו את מספרי העמודים שהוא מצטט מהם הוא כתב…

  6. לגבי שאלת "הגירה" מול "עליה":
    עקיבא, קצת חמלה.
    רק לפי כשבועיים סיפרת על סבך, שעלה לארץ ב-68' וירד שנה אח"כ.
    https://mida.org.il/2016/07/05/%D7%94%D7%91%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/

    אז כן, גם המזרחים הפעילו שיקולים של רווח וסיכון, וחלקם הגיעו לצרפת, ארה"ב ודרום-אמריקה במקום לארץ. מה לעשות, חלק גדול מהעולים, מאז העליה הראשונה ועד עולי צרפת וארה"ב כיום, הם מהגרים ולא עולים. גם אם "נדבך יסודי בתפיסה הציונית נדרס". הציונות של רובנו היא בכך שאנו נשארים כאן, לא בכך שהגענו לכאן.
    אפשר פשוט להסיק את המסקנה המתבקשת- שעלינו להיות חברת מופת מוצלחת בזכות עצמנו, ולא רק להתבשם באוירה הבשום של ארץ הקודש.

    1. כמדומני שגם במאמר הנזכר התייחסתי אל ההחלטה לעלות לארץ כאל חשובה יותר מההחלטה להגר לארה"ב. אין בעיה להשלים את התיעוד ההיסטורי בנוגע להגירות ההמוניות למדינות אחרות. אבל הכוונה להחליף את המונח עלייה בהגירה מלמד על היחס של המחברים לציונות, שהיא אדישה על גבול העוינת.

  7. הדו"ח קצת מערב מין שאינו במינו. היעד המרכזי של הציונות המודרנית היה "ביסוסו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל". העליות העיקריות של יהדות המזרח היו במאות ה-18 וה-19 ואף לפני כן, והיוו בעיקר עיבוי של מה שנקרא "היישוב הישן" שמטרותיו העיקריות היו דתיות מעיקרן, חיים בארץ הקודש וקבורה בה. הקמת מדינה בטריטוריה הזו לא הייתה יעוד ורק הפרה את היציבות בחייהם. ביטון למעשה מבקש להרחיב את מסגרת הזמן שמגדירה את הציונות(שכאמור, ביטון מתעלם מכך שמטרתה הקמת בית לאומי לעם היהודי) ולשכתב את מטרות הציונות במובנה המקובל. האמת ההיסטורית היא שאכן רוב רובו של "הישוב הישן" היה מיהדות המזרח. אבל, כפי שעקיבא ביגמן מציין ומוזכר בדו"ח כסיפר המוצע לאיזון הסיפר האירופוצנטרי: הקמת מדינת ישראל רק הפרה את האידיליה שבמחייה לצד האוכלוסיה הקיימת בישראל(נניח פלסטינה). הפרעות ביהודי "הישוב הישן" שהחלו ב-1921 הרי החלו "באשמת" האירופים (בפרט בריטניה וצרפת) ושם נזרע זרע הפורענות-תחילת התהליך שגדע את האידאל שבחיי שיתוף בין אוכלוסיות ללא מחסומי דת, ואשר החמיר עם הצהרת בלפור, שוב ההסתדרות הציונית האירופוצנטרית מעורבת. שם החל מה שמכונה הסכסוך הערבי-ישראלי.
    אכן הדו"ח עורג(במשתמע) לסוג של השלמת הנרטיב הנלמד בבתי הספר למה שמקובל לתפוס כשאיפה הפוסט-ציונית, זכות שיבה מלאה וחזרה לחיים האידיליים בצוותא עם הפלסטינים באותה חלקת ארץ. ואכן יש נטייה בדו"ח לתפיסה שיש להשלים ולהרחיב את הנרטיב כי מקור הבעיה הגיע מאירופה, מהטריטוריה וההשפעה על יהודי הטריטוריה. ישנם בדו"ח סעיפים מוצדקים בנושא הצנעת חלקם של יהדות לוב וסלוניקי למשל בשואה, או אולי העשרת רפרטואר השירה והסיפורת של בני עדות המזרח, אבל מלבד זה? אכן הנרטיב קצת לא משרת את הנרטיב המקובל והנפתלי בנטי. ועוד הזכרתי את המישמש הנושאי. סעיף המיגדר עבר ניכוס לכיוון של האשה המזרחית, כאילו שהאשה האשכנזית אינה חווה אי שוויון ושאר טרדות.

    1. הציונות הפרה את ה"אידיליה" שבחיים לצד המוסלמים בארץ ישראל? האידיליה? אולי כדאי שתקרא קצת על תולדות היהודים בארץ באלף השנים האחרונות, ולא רק במאה השנים האחרונות, לפני שאתה מספר למישהו על "אידיליות".
      אה, כן, ואתה עוד קורא למוסלמים "מקומיים", ממש. מוסלמים בשם בושנקי (מבוסניה) תורכמני (מתורכמניסטן) מוגרבי (מצפון- אפריקה) עארבי (מחצי האי ערב) מאסרי (ממצריים) ועוד ועוד – הם מקומיים? אבל יהודי הארץ לא היו מקומיים, נכון? מה, כבר אז הם היו כובשים קולוניאליסטים?

  8. עקיבא, המאמר שלך נוטה לכיוון הפופולרי בקרב של יהדויות מזרח אירופה וצאצאיהם: הכל היה בסדר, הכל אחלה, מה אתם קמים פתאום בני יהדויות המזרח לשנות ? הכל דבש.
    אם לא הזכירו אתכם בעמוד האש, ואם ההיסטוריה היהודית היא ההיסטוריה של יהדויות מזרח אירופה בלבד, ואם הדת היא הדת של הרב קוק בלבד, ואם בית המשפט העליון הוא מזרח אירופאי עד היום, ואם אין אף אדם מיהדויות המזרח על השטרות של ישראל, ואם ואם ואם… מה אתם מתלוננים ? הרי ברור שאין כל בעיה !!!
    אף אחד לא אמר שדו"ח ביטון הוא 'ראה כזה וקדש', אף אחד גם לא טוען שמירי רגב מושלמת, אבל הם למרבה התדהמה, סופסוף פועלים לשילוב יהדויות המזרח וצאצאיהם בישראל לתוך המיינסטרים.
    כן, היו ויהיו טעויות, אבל לא לעשות זו לא אופציה, לשתוק כאילו הכל היה עד עתה נכון לא בא בחשבון.
    מר ביגמן, אם אתה לא מבין שצריך שינוי, איך אתה כותב כאן בכלל על דו"ח ביטון ?
    דוגמא קטנה לתיקון שעוד לא מצליח לחדור: אדיר מילר בסטנדאפ שלו, מספר שהוא ראה תמונות מחזור של תיכוניסטים בנתניה. לפי מילר (הסטנאפיסט של המדינה, כן ?), תיכוניסטים בשם משפחה מזרחיים ברור שיש להם פוטנציאל של מוסכניקים, לעומת בעלי שמות משפחה אשכנזים שישה להם פוטנציאל להיות טייסים.
    אתה מבין מר ביגמן ? אולם שלם, אולמות מפוצצים בקהל שבא לשמוע צחוקים ולהתבדר, שומעים ממילר שמראש מקטלגים אותם לפי שם המשפחה !!! וכולם צוחקים..
    אתה מבין עם מתמודדים דורשי השינוי ? איך הרי זה ישתנה אם הכל דבש ?

  9. כל האשכנזים לומדים תלמוד בבלי ורמב"ם. גם התימנים הצליחו יפה מאד בהנצחת שלום שבזי. אז מה הקטע שלהם, של כל ה"ספרדים יוצאי ארצות האיסלם"?תרגיעו. צריך להשלים עם העובדה שרוב נפח העשייה של הציונות, זו שבזכותה קמה מדינת ישראל, היתה לא מזרחית ולא דתית. וכותב זאת, החתום מעלה, יהודי מגלות הודו, בהחלט לא אשכנזי, שמכיר את מקורותיו. קהילה דתית מאד שכל תרבותה, כיסופים לציון וירושלים, אבל בפועל לא עשתה כלום. רק בשנת 49-50, הידיעה שקמה מדינה יהודית, חילחלה לתודעה הקולקטיבית ותורגמה לשפת מעשה.

  10. משעשע
    כבר היה מאמר שהדוח ציוני מדיי והם חיפשו בנרות דמויות שדומות לאשכנזים הציונים.

    וזה מאמר הפוך.

    כנראה שביטון עשה משהו ממש נכון.