מי צריך חיל חינוך, מי רוצה 'תודעה יהודית'

חיל החינוך והרבנות הצבאית הופכים את צה"ל לצבא ערכים אידאולוגי: אלו מטמיעים את ערכי השמאל וזכויות האדם, ואלו את רעיונות התחייה המשיחית. בינתיים הצבא הטבעי, הפטריוטי והנאמן הולך ונעלם מן העין

צילום: מלאני פילדר /פלאש90

נזכרתי השבוע בביקור במוזיאון 'יד ושם' שקיימנו במהלך השירות הצבאי, במסגרת תרבות יום א' של קורס מ"כים. הביקור הטעון במוזיאון הסתיים בעמידה בחי"ת מחלקתית ושיחה עם מפקד המחלקה. בשיחה עלו נושאים רגילים הקשורים ללקחי השואה, אך שאלה אחת הצליחה להפתיע: האם יש אפשרות שגם אנחנו נהפוך יום אחד לנאצים? הוטחה בפנינו התהייה. ואני, שכמה שבועות לפני כן התרגשתי להחזיק מא"ג ב'הצג שק' במהלך טקס יום השואה בעיצומו של שבוע מלחמה במדבריות ירוחם, לא הבנתי מאיפה זה בא.

חוויה אחרת שנזכרתי בה השבוע הייתה הפוכה בתכלית. שוב תרבות יום א', הפעם בלטרון. נפגשנו עם טייס קרב במילואים, קיבוצניק שחזר בתשובה, שהטיף בפני האודיטוריום הפלוגתי אודות אמונה בזמן מלחמה או משהו מסוג זה. בזמנו השיחה נראתה לי משונה במקצת, אך לא ייחסתי לה חשיבות רבה.
נזכרתי בסיפורים אלו, מכיוון שנוכחתי לגלות שהייתי עד לתחילתו של תהליך עמוק שהחל לעבור אז על צה"ל – הפיכתו מצבא לוחם לצבא של "ערכים", תהליך שאחראים לו חיל חינוך והרבנות הצבאית כאחד.

הבוקר התפרסם כי הרבצ"ר היוצא, הרב רפי פרץ, בחר לסיים את תפקידו לאחר שצה"ל החליט להוציא את מחלקת תודעה יהודית מאחריות הרבנות הראשית ולהכפיפה לחיל החינוך. הידיעה – שפורסמה על ידי ישי פרידמן בעלון 'שביעי' – חושפת את עומק השינוי שחל בתפיסת הרבנות הצבאית. בשנים האחרונות היא הפכה לגוף שנועד להנחיל ערכים יהודיים לכלל החיילים, באמצעות ענף 'תודעה יהודית', שהוקם לשם "פיתוח התודעה היהודית בנושאים תורניים בקרב מפקדי צה"ל וחייליו", במטרה "לבנות, להפעיל ולהטמיע תכניות לפיתוח תודעה זו לשם חיזוק רוח הלחימה שלהם".

הקרע הנוכחי עם הצבא מגיע על רקע משבר אמון חריף בין הרבנות הצבאית לרמטכ"ל, ומלווה בתחושות קשות מצד אנשי הרבנות, הסבורים כי מדובר במגמה מכוונת שנועדה לחזק שינויים שמוביל חיל החינוך.

בנקודה זו יש אמת. בשנים האחרונות חל בחיל החינוך סחף חזק לכיוון השמאל הקיצוני. תחת תכנית "ייחוד וייעוד" עבר החיל שינוי דרמטי שהפך אותו מכלי למימוש כור ההיתוך הציוני לצינור להובלת אג'נדת זכויות האדם והנחלתה בכלל צה"ל. אהבת המולדת, ההקרבה למען העם וחיבת ארץ ישראל פינו את מקומם לדיונים אודות 'האחר', זכויות המיעוטים, מוסריות הפעלת הכוח וכשלי הכיבוש. הדבר בא לידי ביטוי גם במסעות לפולין "עדים במדים", שהחליפו את "לעולם לא עוד" ב'אנשים רגילים' של כריסטופר בראונינג, בחיטוט אובססיבי בחברה הישראלית ובזיהוי תהליכים משנות השלושים במדינת היהודים.

זה קיים לא רק בחיל חינוך. גם גלי צה"ל, שהיא כזכור תחנה צבאית, ביצעה בעשורים האחרונים מפנה שמאלני חזק, ושעת השידורים המוקדשת למשורר הנכבה מחמוד דרוויש היא רק ביטוי אחד לכך.

הביקורת על השחתתו המוסרית של הצבא והפיכתו לכלי בידי השמאל הקיצוני מוצדקת בהחלט. הצבא חייב שידוד מערכות דחוף, והחזרת האתוס הקונסנזוסיאלי המשותף למוקד העיסוק של חילותיו. זה כולל ויתור על דיונים "ערכיים" סוערים – כמו הדיון המיותר על אלטלנה שבמהלכו הביע צוער את דעתו על יצחק רבין והודח מקורס קצינים. חיילים לא צריכים לעסוק בדילמות אתיות ולהטריד את עצמם בשאלות שמעלים אנשי 'שוברים שתיקה', והם לא אמורים לדון במעמדם של המיעוטים במדינה יהודית ודמוקרטית על פי משנתו של אהרן ברק. לחיל החינוך היה תפקיד מינימליסטי מסורתי – הנחלת מורשת קרב ופטריוטיזם. אם הוא לא מסוגל לשוב לאתוס הישן והטוב, ייתכן שבאמת עבר זמנו.

אך אנשי הציונות הדתית שהקימו את 'תודעה יהודית' הלכו לכיוון אחר: במקום לקחת את הביקורת למקומה הראוי ולדרוש רפורמה מעמיקה בחיל החינוך, הם זיהו הזדמנות לקדם את השקפת העולם הדתית-משיחית שלהם. "אם לשמאל הקיצוני מותר לחנך את העם באמצעות לובשי מדים, אז למה שלימין הדתי יהיה אסור?" אמרו לעצמם רונצקי וחבריו, וכך נולדה 'תודעה יהודית'. הקונסנזוס הצה"לי נקבר עמוק יותר בחול.

החייל הפשוט של היום מוצף אידאולוגיה מכל עבר: המשיחיות הקוקניקית מטרידה אותו באוזן ימין, וערכי צה"ל החדשים מציקים בשנייה. ציונות פשוטה, לאומיות טבעית, אהבת המולדת והחיבורים הפשוטים של יהודים לעמם – את זה כבר קשה להם למצוא. חייל המתחנך היום בצבא למד כי הוא "יסוד כיסא ה' בעולם" החשוד בפשעי מלחמה עד שלא יוכח אחרת. הצבא ה"ערכי" החדש טוב למתנחלים, טוב לשמאלנים אבל רע לכל השאר.

סערות השבוע האחרון גרמו לי להתגעגע לימים פשוטים יותר, שבהם חיל החינוך עסק במורשת קרב והרבנים הצבאיים הגיעו למוצב פעם בשבוע לוודא שהגששים לא בישלו חתול במטבח.

במצב הנוכחי אין מנוס: יחידות התודעה והחינוך כבר הושחתו מן היסוד. הפתרון היחיד הוא סגירה לאלתר של כל מה שלא יורה או מסייע לכך באופן מעשי. צה"ל לא צריך לחנך את העם, לא כשהם צפודים בנגמש"ים ולא כשהם נוסעים ברכב לעבודה. לא לזכויות אדם, ולא לרוח האומה המתחדשת בגדלותה. החיילים מגיעים עם חינוך מצוין מהבית, מקום שבדרך כלל מכיל כבוד עמוק ורציני למסורת היהודית ולתודעה הלאומית. העם הזה הוכיח בעשרות מבחנים שהוא לא צריך רבנים מהתנחלויות כדי להתייצב למילואים בעשרות אחוזים מעל התקן, או להתגייס לסייע לחיילים בהמוניו בשעת הצורך. החינוך הספונטני של המוני בית ישראל מוצלח הרבה יותר מכל הסמינרים התודעתיים והביקורים המיוסרים ב'יד ושם'.

הגיע הזמן להחזיר למפקדים את האחריות על רוח הקרב ביחידותיהם, הם יעשו את זה הכי טוב. סמכו עליהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. החיילים צריכים לקבל חינוך ציוני אמיתי. הם צריכים להבין מה קרה לנו במלחמות ישראל(מורשת קרב). איפה היינו טובים ואיפה פחות ועל מה נלחמנו ומה היה קורה אילו לא ניצחנו. זה הצד שלנו.כמובן גם מה קרה לאזרחים במלחמות – לא רק לחיילים שלנו.
    מהצד השני הם חייבים לקבל הרצאות של "תודעת האוייב". מה מניע אותו, מה הוא עשה בעבר. איפה הוא משקר שקרים ואיפה אנשים קונים את השקרים. יותר מדי שקרים מופצים על המדינה, ועל צה"ל, בגלל אנטישמיות, והחיילים צריכים להכיר את הנטייה לשקר אצל האסלאם והערבים.
    אני אישית קיבלתי "תודעת אוייב" מקריאה בספרים. הבעיה שלחיילים אין מספיק זמן. לכן הם צריכים לקבל הרצאות על האוייב(אסלאם, שבטיות ערבית, קוראן, היסטוריה). וכמובן גם צריך לחנך אותם לערכים הכי חשובים שהם חברות, גיבוי, ערבות הדדית, ואמון בינהם. ערכים אלה הם הערכים שנדרסו תחת גלגלי המשפטיזציה המיותרת של הצבא, שמפחד מהצל של עצמו בכל מה שקשור ל"פשעי מלחמה " והאג. דבר שאוייבנו ממש לא מטרידים את עצמם עליו ומתרכזים בעיקר – השמדת מדינת ישראל בכל אמצעי.

  2. אני חולק על כך.
    עד שיקום צבא מקצועי לישראל, עדיין חשוב שבסיסי צה"ל הן במחנות והן נקודות המוצב תהיה פעילות של רבנות צבאית !!!
    אולי גם משם יבוא הרמטכ"ל הבא!!

  3. אכן השמאל מכניס שם אידיאולוגיות הזויות, "האם אנחנו יכולים להיות כמו הנאצים"…
    אבל תודעה יהודית עושה שם עבודה יפה, מכניסים את הלאומיות של עם ישראל, את הזכות שלנו להיות בארץ.
    המחירים בצה"ל (ראש אכ"א, בוגי לשעבר) החליטו לפתוח במלחמת חורמה נגד החינוך היהודי שגדלנו עליו אלפי שנים, אפשר לראות את זה בדוגמאות שאסרו היום לעשות תהלוכה בהכנסת ספר תורה, בכאסח על גילוח הזקנים שעד היום כמעט ולא התעסקו בזה, חיוב להישאר בשירת נשים..
    זה מוזר כי שוברים שתיקה שמכניסים לחיילינו מוסר מעוות – שאנחנו עם כובש ומתעללים בערבים (הצבא הכי מוסרי בעולם – שיורה על אויביו בכדורי גומי) נגדם אף אחד בצמרת הפיקוד לא יוצא , בתהליכים שסגנן הרמטכ"ל מזהה האומה שלנו..

  4. לגבי תודעה יהודית אתה סתם מקשקש.

    אין שום מניעים קוקיסטים משיחיים. נטו מילאו פקודות שהוגדרו בפורום מטכ"ל מאז הקמת הענף.

  5. מדוע כדי להצדיק התנגדות לארס האנטי לאומי ולפוסט מודרניזם הרדיקלי, אתה מוכן להקריב את 'תודעה יהודית'? גם אתה נסחפת עם הזרם התקשורתי והתיוגים הרדודים שלו?
    אשתמש בהגדרתו של הרב יגאל לווינשטיין בנאום המפורסם(ציטוט חופשי): אמרתי לרמטכ"ל שמה שאתה ואני גדלנו עליו כשהיינו חיילים סדירים, זה מה שתודעה יהודית מלמדים היום. מה שמחדיר חיל החינוך זה משהו אחר לגמרי.

  6. אני בנושא הזה דווקא מחזיק בעמדה שמאלנית. חינוך למוסר לחימה הוא חיוני וזה לא קשור אם אתה שמאלני שתומך בנסיגה לגבולות 67 או ימני שתומך בארץ ישראל השלמה ללא זכות הצבעה לערבים.
    יש והיו אנשי ימין עם ערכים כמו בני בגין, מנחם בגין זאב ז'בוטינסקי ועוד שהאמינו שליהודים יש זכות להתיישב בכל הארץ אבל הם האמינו שגם ללא יהודים יש זכויות אדם. בראש ובראשונה הזכות לחיים ולשלמות הגוף.
    גם ערך הניצחון לא קשור לשמירה על זכויות אדם. ניתן להילחם בנחישות וגם לשמור על אנושיות ואתיקה.
    בחיל החינוך צודקים בקטע הזה. העובדה שבשנים האחרונות מדינת ישראל לא הכריעה מלחמות לא קשורה לעודף רחמים על האויב אלא לאסכולות מקצועיות שגויות שנטמעו בפיקוד הבכיר של צה"ל כמו "ניהול עימות מוגבל" במקום "מאמץ להכרעה מהירה", ואין כאן שום קשר לימין מול שמאל.
    דוגמה בולטת לקצין בכיר שתמך במאמץ מכריע אבל גם הביע הזדהות עם האויב היא האלוף מתי פלד.
    ערב מלחמת ששת הימים הוא היה קול בולט במטה הכללי שקרא ליציאה למתקפת מנע נגד הערבים מה שהתברר כנכון לאחר שהאויב הוכרע בשישה ימים. שנים אחרי הוא הפך לאיש שמאל קיצוני שתומך באש"פ.
    חיל החינוך לא מנסה לשכנע את חיילי צה"ל שצריך לחזור לגבולות 67 אלא רק שצריך לשמור על אנושיות בזמן לחימה.
    לעומת זאת הרבנות הצבאית, בשנים האחרונות דחפה עמוק את האף שלה לתוך עניינים לא שלה. במקום לוודא שחיילי צה"ל שומרים על כשרות במטבחים ושאין פקודות לחלל שבת, למעט פיקוח נפש, מנהלת הרבנות הצבאית מסע תעמולה בעד ארץ ישראל השלמה, ובעד יחס אכזרי לגויים בזמן מלחמה. שאלת ארץ ישראל השלמה היא לא שאלה שגוף צבאי צריך לעסוק בה. עידוד יחס אכזרי כלפי לא יהודים במלחמה, זה בכלל משהו שצריך להיות מחוץ לחוק ובטח שאסור לרבנות הצבאית לעשות אותו.
    לפי דעתי יש להמשיך את פעילות חיל החינוך שמעודדת אתיקה במלחמה כל עוד היא לא נכנסת לסוגיות פוליטיות. טוב עשה הרמטכ"ל שהחליט להוציא את ענף תודעה יהודית מהרבנות הצבאית.
    יש להבהיר לרבנות הצבאית מה הם גבולות הגזרה שלה ושהיא אמורה לשרת את כל חיילי צה"ל המאמינים בי"ג העיקרים ולא רק את חסידיו הסרוגים המשיחיים והגזעניים של הרב קוק. אולי אפילו ימונה רב צבאי ראשי שיהיה לו מספיק אומץ להצהיר שהרב קוק טעה ויבטל את היתר המכירה.