לא רק הנאצים הרגו ביהודים: 75 שנה לטבח ידוובנה

טבח ספונטני שביצעו פולנים ביהודים בשנת 1941 מזכיר אחת מאמיתות היסוד הקשות של היבשת: האנטישמיות לא הייתה רק רווחת רק בקרב הנאצים והגרמנים. למרות הזמן שחלף ההכחשה נמשכת

טבח מוכחש. צילומסך

החודש (10.7.2016) נערך בעיירה הפולנית ידוובנה טקס זיכרון לטבח כ-1,600 מאזרחיה היהודים של העיר בידי שכניהם הפולנים ב-1941. הטבח אירע קרה בתקופת ביניים קצרה בין הכיבוש הגרמני לבין הכיבוש הסובייטי. בעיר עוד נותרו כמה חיילים גרמנים. ידוובנה וסביבותיה היו שטח הפקר.

שם העיר ידוובנה נגזר מן המילה הפולנית "ידווב" – 'משי' בפולנית, ואילו פייקנה – 'יפה' בפולנית – הוא שם הרחוב שלאורכו גררו הפולנים את שכניהם היהודים, התעללו בהם ועינו אותם באכזריות עד שהביאו אותם לאסם בו שרפו אותם חיים. הרחוב היפה שוכן בעיר המשי.

ההיסטוריון והסוציולוג יאן תומש גרוס, אמריקאי ממוצא פולני ויהודי, תיאר בפירוט את הטבח הזה בספרו "שכנים", שהרעיד את אמות הסיפים בפולין כשראה אור בשנת בראשית שנות האלפיים. פרסום הספר הצית סערת רוחות ומחלוקות אין סוף. יאן גרוס הוכתר כ"טורף פולנים" והואשם בשימוש במקורות הלא נכונים.  הפולנים התנערו מאחריותם לפשע והאשימו את הגרמנים בביצוע הטבח. אימת האשמה היא מחלה פולנית חשוכת מרפא – "אובססיה של אי אשמה", כפי שמגדירה זאת האינטלקטואלית הפולניה המבריקה יואנה טוקרסקה-באקיר.

יותר משזועזעו מן הפשע עצמו, עסקו הפולנים בחישובים כלכליים ומדיניים. הם חששו כי מה שגרוס חושף ב"שכנים" עלול לכרסם במעמדה של פולין בנאט"ו, בחברותה באירופה ולחבל ביחסיה עם ארה"ב. פולין עלולה לסבול שוב מדימוי של מדינה מפגרת וגזענית.

אבל לא רק חוגי הימין סברו כך, אלא גם איש מכובד ונאור מלב לבה של האליטה התקשורתית והפוליטית בפולין: אדם מיכניק, עורך העתון החשוב בפולין 'גזטה ויבורצ'ה' וממייסדיו, גיבור 'סולידריות' בעבר, לוחם נמרץ למען זכויות אדם שעל מאבקיו הצודקים זכה בפרס גם בישראל.

כעורך העתון החשוב במדינה עשה אדם מיכניק כל אשר לאל ידו כדי שפרטי הטבח בידוובנה לא יתפרסמו ב'גזטה'. (וכך אירע שהעתון המתחרה 'ז'צ'פוספוליטה' היה הראשון שפרסם את הסיפור). מיכניק בלם את העיתונאית הבכירה של העתון אנה ביקונט ומנע ממנה לכתוב על הטבח. כדי לשכנע אותה הסתייע בעד (מפוקפק, כפי שנודע בינתיים) שטען בעיקשות כי הגרמנים הם שהרגו יהודים, לא פולנים.

אבל אנה ביקונט לא השתכנעה. היא יצאה לחופשה ללא תשלום מעיתונה וכתבה ספר רחב היקף ועוצר נשימה בגילוייו: 'אנחנו מידוובנה', שסוף סוף יראה אור גם בעברית בתרגומו על עילי הלפרין בהוצאת כרמל. הספר תורגם לצרפתית, לשוודית, להולנדית ולאנגלית וקצר פרסים בינלאומיים חשובים ואין ספור שבחים של טובי החוקרים והסופרים. "זה יותר גרוע ממה שחשבנו," כתב הסופר והמבקר הבריטי ג'וליאן בארנס ברשימה מרגשת ב'ניו-יורק טיימס'.

ביקונט הלכה מעבר לפרטי הטבח ב-1941 שתיאר גרוס ב"שכנים" ותועדו בספר קהילת ידוובנה. היא תיארה את המתרחש בידוובנה ובעיירות הקרובות לה בראשית שנות ה-2000, שתושביהן מתנכלים לכל פולני המכיר באחריות לפשע, ומדיחים ראש עיר רק משום שהשתתף בטקס זיכרון לנרצחים. רוב תושבי ידוובנה וסביבתה ניזונים מהפרסומים האנטישמיים הארסיים ביותר שרווחו בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים והופצו בחריצות ובהתמדה על ידי האנדציה – מפלגת "הדמוקרטית-הלאומית".

אנה ביקונט כיתתה רגליה לבתי התושבים, ראיינה אותם באין רואה, ותיעדה, בין השאר, את הצלחתם החברתית היוצאת מן הכלל של הרוצחים הראשיים בידוובנה ובסביבותיה – האחים לאודנסקי. אפיינית, למשל, טרונייתה של האזרחית מריה ק' על כך שלא הרוויחה מאום מביזת היהודים:

"כמה רבים מבני עמי יצאו על עגלותיהם למלאכת הביזה!" מספרת האזרחית מריה ק'. "אני לא פוחדת לדבר על כך, משום שאני לא הרווחתי דבר מהשריפה הזו. רק שמיכת פוך אחת, שתי כריות וארון שאימא לקחה בשבילי. וכמה מחשבה עוד הייתי צריכה להשקיע בשביל להעביר את זה!"

ביקונט מספרת בכאב על  גורלה של אנטונינה ("אנטושה") ויז'יקובסקה שהצילה כמה יהודים מן התופת ונרדפה כל ימיה בידי בני עירה עד שאפילו ילדיה נזפו בה על "התנהגותה". ביקונט רצתה להעניק לאנטושה את ספרה "אנחנו מידוובנה" אבל היא חששה לשלומה כי ידעה שהחזקת הספר עלולה לסכן אותה. עד כמה עמוקה ההכחשה גילתה ביקונט כאשר הציעה למנהלת בית הספר ביידוובנה להזמין את אנטונינה ויז'יקובסקה לשיחה עם התלמידים ונענתה בטריקת דלת.

רק לאחרונה הודה אדם מיכניק בכך שטעה כשלא התיר לאנה ביקונט לכתוב על הטבח בידוובנה, ומבלי משים חשף את מניעיו שהיו אינסטרומנטליים לחלוטין: "חששתי שלפרסום הדבר עלולות להיות השלכות הרסניות ברגע שבו ידונו על קבלת פולין לנאט"ו והקונגרס היהודי האמריקאי ינסה למנוע את הכניסה שלנו ושזה יצית קונפליקט אבסורדי ומזיק לפולין," אמר לא מזמן לביקונט, המצטטת את דבריו באחרית דבר מעודכנת של ספרה.

הכחשה עמוקה

לדברי העיתונאית והפעילה החברתית אנה קליס בפולין של היום לכולם יש לב מלוכלך ומצפון מוכתם. היא מספרת על מקרה בו דיפלומט פולני בכיר ורעייתו הזדמנו לארוחת ערב פרטית, שבמהלכה הזכיר מישהו מן האורחים את שמו של יאן גרוס. למשמע השם קפצה הרעיה הדיפלומטית כנשוכת נחש וצווחה שהיא לא מוכנה לשמוע דברים כאלה. "את הכל עשו הגרמנים או הכריחו את הפולנים לעשות זאת", צווחה.

"באמת?" העירה חרישית אחת האורחות. "האם הגרמנים גם הכריחו את הפולנים האומללים לכרות ראש של ילד ולשחק אתו כאילו היה כדור?", "הגרמנים ממש עמדו שם והכריחו אותו?" תהתה.

למרבה הצער, גם היום פולנים לא מעטים עדיין מתכחשים לפשע בידוובנה ומאשימים את הגרמנים בטבח. דברי ימי אירופה רצופים מעשי טבח ובלא מעט מקרים הטובחים מתנערים מאחריות. באפריל-מאי 1940, טבחו הסובייטים 22,000 קצינים פולנים ביער קאטין. במשך חמישים שנה התכחשו הסובייטים לפשע, וגם הם האשימו את הגרמנים. רק בשנת 1990 אחרי קריסת הקומוניזם, הודו הרוסים באחריות לפשע וגם אז עשו זאת כמי שכפאם שד. את המסמכים שנצברו בארכיוניהם הם משחררים באיטיות מכוונת.

"שכנים" ו"אנחנו מידוובנה" הם שניים מתוך שורה של ספרים ומאמרים שעוררו חשבון נפש של החברה הפולנית עם עברה. כמה מן האירועים והווידויים בספרה של ביקונט היו השראה ליצירות תיאטרון וקולנוע, ביניהם המחזה 'הכיתה שלנו' מאת טדאוש סלובודז'אנק והסרט 'הדיבוק'. באחת התמונות המצמררות בהצגה 'הכיתה שלנו' חוגגים פולנים את מסיבת הכלולות של חברם רחל'ה, יהודיה שהתנצרה וכל משפחתה נטבחה. בית המשפחה נבזז כולו ועכשיו מונח השלל על שולחן המסיבה והרוצחים החוגגים מתגאים בכלי השלל.

המחזה מועלה בהצלחה על כמה במות בבירות אירופה וסלובודז'אנק טוען שההפקה הישראלית היא מן הטובות ביותר. סלובודז'אנק מנהל כיום אחד התיאטרונים החשובים בפולין.

הסרט 'הדיבוק' – קו-פרודוקציה פולנית-ישראלית בבימוי מרצין ורונה ובהשתתפות איתי טיראן – הוא מעשה מרכבה המבוסס על המחזה של אנסקי ועל האתוס הפולני 'חתונה' של ויספיאנסקי. אבי הכלה בסרט, מעין  דמות יצוגית כל-פולנית, אומר את המשפט הבלתי נשכח: ארצנו היפה מלאה גוויות.

הסרט זכה בפרס פטסיבל חיפה אך מרצין ורונה לא הגיע לקבלו. כמה ימים קודם לכן התאבד.

פולין ממשיכה להתמודד עם עברה אך למרות האומץ לפתוח את הנושא בקרב חוגים אינטלקטואליים מסוימים, הציבור הרחב עוד רחוק מהכרה. בכל מקרה, את הלקח על עומקה של האנטישמיות האירופאית כדאי שנזכור.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. מעשי טבח של פולנים ביהודים לא פסקו גם אחרי המלחמה.
    הידוע מכולם הוא הטבח שארע בעיירה קילצה ב 1946, אבל היו גם מעשים נוספים כאלו.
    במהלך המלחמה היו יהודים רבים שהצליחו להמלט ליערות ולמרחב הכפרי הענקי של פולין ושם נרצחו ע"י פרטיזנים לאומנים פולנים. ידועים סיפורים על יהודים כאלו שגופותיהם הושלכו לצד דרכים ראשיות ועליהן פתקים בסגנון" יהודי, חוסל ולא ע"י גרמנים". נכון, היו גם צדיקים, אבל הם תמיד היו מיעוט קטן ונרדף.
    אדמת אירופה כולה רוויה בדם יהודי. אירופה היא מקום ארור וכל יהודי שחי בה צריך לדעת זאת ולהמלט מהר ככל האפשר.

  2. בני משפחתו של סבי ז"ל נרצחו בחוותם על ידי שכניהם הפולנים כבר בספטמבר 1939. סבי גילה זאת ששכן פולני שלח לו מכתב לארה"ב וביקש רשות להשתמש בבניין החווה ובשדות, כדי להאכיל את ילדיו הרעבים. הוא כתב לסבי שהוא קבר את בני משפחתו ושלא היה בין הרוצחים כי אז היה כבר גוזל את רכושו ולא מקש את רשותו לכך. סבי ענה לו ב"איחולים" שישרפו בגהינום

  3. היהודים גורם פעיל בוחש ומתסיס ביותר בפוליטיקה רווית הדמים של מזרח אירופה בתחילת המאה ה20 והם היו קומוניסטים.

    קרל מרקס – מנסח האידיאולוגיה הקומוניסטית היה יהודי.
    לנין – המהפכן שהביא את הקומוניזם למזרח היה יהודי.
    טרוצקי מפקד הצבא האדום שרצח את כל האליטות ושרף את הכנסיות היה יהודי.
    קגנוביץ ראש הקגב בתקופת סטאלין שהיה אחראי על ההלאמה (כלומר שדידת כל הרכוש מכל התושבים) שהביאה לרעב הגדול ולמותם של עשרות מיליונים היה יהודי.
    בהסתדרות הציונית ובמפלגות מפא"י ומפ"ם נהגו להניף דגלים אדומים ולהשמיע את האינטרנציונל.
    בקיבוצים העריצו את סטאלין.
    המהפכה הקומוניסטית בהונגריה שפוררה את המדינה הונהגה ע"י יהודי.
    רקושי המהנהיג הקומוניסטי שמונה ע"י הרוסים לנהל את הונגריה היה יהודי.
    טשרניחובסקי הגנרל הרוסי ששיחרר את פולין מהנאצים אך במקביל כפה את הקומוניזם היה יהודי.
    היהודים היו מעורבים עד צוואר בפוליטיקה של מזרח אירופה כקומוניסטים לצד ואפילו יותר מהרוסים.

    פולין נחלצה בעור שיניה מהקומוניזם הרוסי ב1920 והקימה משטר יציב ודמוקרטי (שכיבד את זכויות המיעוטים כולל היהודים).
    רוסיה ב1939 בהסכם עם הנאצים פלשה למזרח פולין רצחה 20,000 קצינים ואישי ציבור פולנים שנפלו בשבי.
    השתלטה על רכוש הפולנים במסגרת ההלאמה, ביצעה טיהורים ושלחה מאות אלפים לסיביר.

    לאחר שנתיים של עינויים הרוסים נסוגו מפני הגרמנים והפולנים בעיירה מסויימת סגרו חשבון עם היהודים.
    ב1946 בוצע לאור ההשתלטות מחדש של הקומוניסטים בוצע פשע נוסף כנגד קהילה יהודית בעיירה אחרת (קיילצה).

    הפושעים הגדולים ביותר היו הנאצים ועוזריהם.
    הבאים בתור היו הרוסים ועוזריהם (היהודים).
    הפולנים היו הגורם המתון ביותר במרחב הנ"ל בתקופה הנ"ל.
    מדובר בשני פשעים שמודגשים בשעה שאלפי פשעים אחרים נשכחים.

    1. ממש לא. אני לא יודע או מנסה להתעלם מהמסע האנטי-יהודי החריף של "ממשלת הקולונלים" נגד היהודים מאמצע שנות ה 30'. הרבה מאוד מ 20 אלף הקצינים שנרצחו בקאטין היו יהודים. רוב האוכלוסייה היהודית לא הייתה קומוניסטית (האוכלוסייה הדתית למשל) והשיוך שלה לקומוניסטים הוא אנטישמי

    2. לעלי עבדו – פרצופך המכוער נחשף.
      הבנו את התיזה שלך.
      היהודים שולטים בעולם. הם הובילו את מהפיכה הקומוניסטית ולכן אך טבעי הוא שהפולנים "המתונים" רצחו באכזריות נוראה את שכניהם אנשים נשים וטף.
      איך קראת לזה, "פשע מודגש" ו"סגירת חשבון".
      זו אנטישמיות מהסוג הישן והבזוי ביותר.
      ויש לי רק שאלה קטנה לאור התיזה שלך,
      בעולם שבו 99% ממעשי הטרור מבוצעים ע"י מוסלמים ובשם האיסלאם, האם טבעי לצפות שעמים הסובלים מהטרור האיסלאמי שנים רבות "יסגרו חשבון" עם הקהילות המוסלמיות?

    3. פעם ראשונה שאני רואה תעמולה נאצית שמכירה בפשעי הנאצים, ברכות

    4. אנטישמי עם עברית כל כך רהוטה עוד לא יצא לי לפגוש.

    5. אז בגלל מיעוט של יהודים קומוניסטים, שרדפו ושפגעו גם במרבית אחיהם היהודים, אתה דן את היהודים כולם לאשמה ולשריפה? פעם קראתי טוקבקים למאמר ב"גארדיאן", של הקוראים אוהדי הנאצים של העיתון הזה. היו שם בדיוק אותן טענות מופרכות, אותן חצאי אמיתות מתחסדות ואותה תעמולת זוועה. אין ספק שתשמח מאוד לדעת, שאתה שותף להשקפת עולמם המעוותת של החלאות הללו.

    6. בשביל להבין למה הפולנים חשדו ביהודים שהם סוכני הקומוניזם של סטאלין מספיק לקרוא קצת ביוגרפיה של יהודים פולנים קומוניסטים כמו מארק האלטר, ולהבין שכיום הם כנראה היו מנהלים את המאבק למען "דו-קיום ערבי-יהודי" ב"מדינת כל אזרחיה":

      מארק האלטר

      https://en.wikipedia.org/wiki/Marek_Halter

      יאקוב ברמן

      https://en.wikipedia.org/wiki/Jakub_Berman

      הילרי מינץ

      https://en.wikipedia.org/wiki/Hilary_Minc

      רומן זמברובסקי

      https://en.wikipedia.org/wiki/Roman_Zambrowski

  4. עלי עבדו ( אם זה בכלל שמך)
    על פי התאוריה שלך, הנובעת מהאינפורמציה המוטית בשיטת עלילות זקני ציון הידועה, אותה אתה מפיץ, צריך להתנקם בך ובמשפחתך, על חטאי הטרור האיסלמי, אלא אם כן אין זה שמך, ואולי אתה בכלל ערבי נוצרי, אז צריך לעשות סלקציה ולסגור חשבון רק עם המוסלמים, שכן הם גורם פעיל בוחש ומתסיס לטרור בכל ארץ בה הם נמצאים.

    1. לריקי ולכל השאר – אני לא ערבי "עלי עבדו" = "סידרו אותי".
      אני אפילו ציוני וימני.

      תודה על המחמאות בנוגע לעברית שלי.

      העולם אכזר ואדיש לסבל ולא סולח – ועל התנהלות לא נבונה משלמים
      וצודקים – לאור ההשתוללות המוסלמית גם עמים מתונים וחביבים הולכים לסגור עם המוסלמים חשבון (העלאווים והדרוזים בסוריה ההינדים בהודו הבודהיסטים בתאילנד ובבורמה…).

      צודק המגיב האנונימי – הקומוניסטים של אז הם הליברלים תומכי אובמה ומרצ של היום.

      ובהקשר של דבריי אני יוצא נגד שני דברים הראשון:
      השואה התרחשה אומנם בפולין אבל ע"י הגרמנים.
      הפולנים הם בעצמם קורבן של הגרמנים.
      הזרקור הוסט ברשעות מהגרמנים לפולנים.
      כך שמזהים את פולין עם מחנות השמדה ואת גרמניה עם מילקי.
      גם ההיסטוריה של יהדות גרמניה היתה עקובה מדם (רק 2 קהילות נותרו ברצף מימי הביניים).
      בעוד ההיסטוריה של היהודים בפולין היתה של רווחה יחסית – בזכות הסובלנות הפולנית מס' היהודים האשכנזים גדל ממאה אלף לעשרה מיליון והגשמנו את שיבת ציון.

      הדבר השני שאני יוצא נגדו הוא ההיתממות וההתקרבנות – שאנחנו צדיקים והגויים רשעים ואנחנו עם שלבדד ישכון.

      היהודים מילאו תפקיד פעיל בפוליטיקה האירופית ומנגד לא החזיקו צבא – וההתנהלות הזאת התבררה כהרסנית.

      אבל לא היינו לבד ולא היינו רק קורבנות – הצבאות הפולנים והרוסים הבריטים והצרפתים ההולנדים הבלגים היוונים היוגוסלבים הנורבגים הרוסים והאמריקאים ואפילו האוסטרלים הקנדים והסינים נלחמו לצידנו.
      יהודים מכל העולם (מיליון וחצי) נלחמו תחת שלל דגלים (כ300,000 מתו בקרבות) בעוד יהודים דוגמת אופנהימר ואינשטיין ומאוטנר פיתחו את פצצת האטום.
      ברור שלא יכולנו לנצח לבד – הרי מעצמות כמו צרפת קרסו.
      וחלק ניכר מעמנו נפל לידי האויב ונרצח.
      בגלל שלא היה לנו צבא משלנו ובגלל חוסר ההכנה והמחדלים של הפולנים והצרפתים והרוסים בקרבות הפתיחה זה לקח שש שנים.

      אבל נלחמנו וניצחנו במלחמה שהיינו צד פעיל בה – ואפילו נהגנו באכזריות ולא כולנו היינו קורבנות ולא כל העולם עמד מנגד.

  5. וד סופרת כמו יאן גרוס שלא יודעים הסטוריה ומנסים ללבות את האש ביחסי פולנים ויהודים. ממליץ לסופרת ללמוד הסטוריה של 1000 שנים לפני מלחמת היולם השנייה ולא להתייחס רק ל 5! שנים בלבד מהסטוריית יהדות פולין.

    1. ממליץ לך לקרוא את סיפרה של חוי דרייפוס בן שושן "אנו יהודי פולין", שהוא ספר מחקר אקדמי המציג מה יהודי פולין חשבו בזמן אמת על שכניהם הפולנים בהתבסס על יומנים ומכתבים שכתבו יהודים בפולין בזמן השואה.

      האירוע בנוראי בידוובנה הוא התפרצות של אנטישמיות שביעבעה מתחת לפני השטח במשך שנים רבות