איש ופצצה לו

מֵת עַל בִּי-בִּי-סִי הָאֵלֶּה. אֲצַטֵּט צָטוֹט:
"מְבַקֵּשׁ מִקְלָט מִסּוּרְיָה מֵת מִפְּצָצָתוֹ".
כָּךְ דֻּוַּח שָׁם עַל פִּגּוּעַ הִתְאַבְּדוּת בְּאַנְסְבַּךְ,
בְּגֶרְמַנְיָה שֶׁנִּרְאֵית בַּת דּוֹד שֶׁל אֵיזוֹ קַסְבָּה.

כָּכָה זֶה הֲרֵי בַּטֶּבַע בְּאַרְצוֹת שָׁלוֹם:
גֶּבֶר חַי עִם אֵשׁ חֵיקוֹ, עִם הַפְּצָצָה שֶׁלּוֹ.
אִישׁ וָאִישׁ וּפְצָצָתוֹ בָּרֶכֶב אוֹ בָּרֶגֶל,
אִישׁ וָאִישׁ וּפְצָצָתוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הוֹרֶגֶת.

כָּל פְּצָצָה וּבֵן אָדָם לָהּ (כִּי הִיא לֹא מַזְלָ"ט;
יֵשׁ לָהּ אִישׁ – אוּלַי לָכֵן הוּא מְבַקֵּשׁ מִקְלָט).
גַּם פְּצָצָה הִיא בֵּן אָדָם עִם נְשָׁמָה שֶׁל יֶלֶד.
לִפְעָמִים גַּם מַשָּׁאִית יוֹצֵאת קְצָת לַטַּיֶּלֶת.

לִפְעָמִים אֵיזוֹ מָצֶ'טָה בְּלִי מוֹצָא וָגֵן
מִשְׁתּוֹבֶבֶת עַל גַבִּים, נַגִּיד בְּרוֹיטְלִינְגֶּן.
לִפְעָמִים בְּנוֹרְמַנְדִּי סַכִּין שׁוֹסֶפֶת כֹּמֶר.
כָּכָה זֶה. אָדָם וּכְלִי. הָרוּחַ וְהַחֹמֶר.

וְהַחֹמֶר מִתְעַצֵּם. הוּא מִשְׁתּוֹלֵל. שׁוֹבָב.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּחֹמֶר? מִי יִהְיוּ שׁוֹבָיו?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט בַּחֹמֶר כְּשֶׁבְּתוֹךְ שָׁבוּעַ
שֵׁשׁ פְּצָצוֹת פְּלִיטוֹת פּוֹרְעוֹת יַבֶּשֶׁת שֶׁשָּׁבוּהָ?

וּבְהִקָּטֵל קָתוֹלִים, וּבְהֵעָרֵף
רֹאשׁ אֵירוֹפָּה בֹּקֶר בֹּקֶר בְּחַלָּף טָרֵף,
נֹהַל "אַל תֹּאמְרוּ אִסְלָאמִי", מִתְבָּרֵר, אֵינֶנּוּ
בִּלְעָדִי לַדִּוּוּחִים מִכָּאן בְּעִנְיָנֵנוּ.

אַלִּימוּת אִסְלָאמִית אֵין, כְּפִיַּת שָׁרִיעָה אֵין,
כִּי בְּחוֹל טַהֲרָנִי טוֹמֵן רֹאשׁוֹ יָעֵן.
אַךְ אֶצְלֵנוּ הַיָּעֵן הוּא רַק הַמְדַוֵּחַ,
וְאֵירוֹפָּה הִיא עַצְמָהּ יָעֵן בִּידֵי טוֹבֵחַ.