תקרית דיפלומטית: הבלוג של ארז תדמור

90% שמאלנים, 10% דתיים: נחשו לאיזה ציבור אין ייצוג בתקשורת?

אחוז קטן של עיתונאים מהמגזר הדתי לאומי השתחל לשורות התקשורת המרכזית, הנשלטת על ידי השמאל. בינתיים, המסה הגדולה באמת של הימין החילוני נותרה ללא ייצוג

מחפשים את הימין החילוני; עמית סגל ויונית לוי. צילום מסך יו-טיוב, חדשות 2

בשנת 1987 פרסם אורי אורבך ז"ל בכתב העת 'נקודה' את המאמר "הטובים לתקשורת", ובו קרא לצעירי הציונות הדתית לראות בהשתלבות בתקשורת משימה בעלת חשיבות לאומית. "לא חשוב כל כך מיהו השר, אלא חשוב מיהו השדר", הסביר אורבך לקוראיו, וסיים בקריאה לבוגרי הישיבות התיכוניות לחפש השפעה מהותית על החברה הישראלית ולא רק יוקרה וגבורה: "ולכן בלי בושה, אני מעז לקרוא לך, צעיר בוגר ישיבה תיכונית, לנסות להתקבל לגלי צה"ל. תהיה אמנם ג'ובניק, אבל השפעתך על הנעשה בארץ תהיה לא פחות ואולי גם יותר, מהצנחן ומהחי"רניק".

במרוצת השנים שחלפו הפך מאמרו של אורבך למאמר מכונן. עשרות ואולי מאות צעירים דתיים נענו לקריאתו והשתלבו כמעט בכל כלי התקשורת בישראל. במקביל הוקמו כלי תקשורת חדשים כמו 'מקור ראשון', עיתון 'בשבע' וקודמו ערוץ 7 עליו השלום, רדיו 'גלי ישראל' וערוץ 20, ולא מעט יוזמות נוספות שביקשו לאתגר, לרענן ולגוון את פני התקשורת הישראלית.

רשימת אנשי התקשורת והעיתונאים חובשי הכיפה ארוכה ומכובדת: עמית סגל, קלמן ליבסקינד, ג'קי לוי, שמעון ריקלין, אמילי עמרוסי, חגי סגל, יאיר שרקי, שרה בק, קובי אריאלי, סיון רהב־מאיר, ידידיה מאיר, רועי שרון, עקיבא נוביק, ארנון מאיר ועוד רבים וטובים. השמות שציינתי ורבים אחרים – בראש ובראשונה אורי אורבך עצמו – ראויים בעיניי להערכה רבה ולהוקרת תודה. בכישרון רב, בהתמדה, בנחישות וברגישות, וגם עם קמצוץ עורמה וחוצפה חיובית, הם מצליחים לשנות באופן משמעותי את השיח התקשורתי ולהביא לידי ביטוי – גם אם עדיין לא הולם לגודלו – את עמדות הרוב הימני בישראל.

קול חסר

יחד עם זאת, האמת צריכה להיאמר. והאמת, שעד היום נדחפה אל מתחת לשטיח, היא שהעיוות המהותי בתקשורת הישראלית איננו רק בהטיה המובהקת שמאלה, אלא בעובדה שישנו ציבור עצום ורב שלא רק שאינו זוכה לייצוג הולם לגודלו בתקשורת, אלא שאיננו מיוצג כלל. כוונתי לימין החילוני והמסורתי; ציבור הבוחרים של הליכוד וישראל ביתנו, וגם חלקים ממצביעי ש"ס וכולנו.

אז כן, חניכי תורת הרב קוק תבעו וזכו להשמיע את קולם, אך מה על תלמידי תורת ז'בוטינסקי? ומה על מצביעי הימין העושים זאת מסיבות ביטחוניות ולאו דווקא אידאולוגיות, האם קולם לא ראוי להישמע? ומה על אנשי המרכז־ימין? ומה על ציבור העולים ממדינות ברית המועצות, ועל קולם של אנשי הפריפריה שאינם רואים עצמם כחלק מהאליטה הציונית־דתית המבקשת להחליף את אליטות השמאל הגוועות? ומה על סתם שמרנים שאינם חסידי ארץ ישראל השלמה?

בעוד רשימת אנשי התקשורת הדתיים־לאומיים מונה עשרות רבות, אם אנסה להפיק רשימה של אנשי תקשורת המייצגים את הימין החילוני, השמרני והמסורתי אוכל לציין שמות ספורים בלבד: אראל סג"ל שניצב איפה שהוא על התווך שבין הימין הדתי לחילוני, אמנון לורד, עירית לינור, דרור אידר, קרוליין גליק, שרון גל ואולי עוד שמות ספורים הזוכים להפציע מדי פעם לזמן קצוב על המסכים.

אין בדברי הסבר מלא כיצד הגענו למצב הזה, אלא תיאור של מציאות מעוותת. והמצב הזה, כך נדמה לי, מתאים גם לשמאל וגם לחלקים מהציונות הדתית. לשמאל זה טוב ורצוי, כי זה מאפשר לו לקבע את הדעות הקדומות ששומרות על שלמות השבט השמאלני, ועל הדימוי שלפיו השמאלן הוא חילוני – כלומר רציונלי, מתקדם ונאור, ואילו מצביעי הימין הם דתיים – כלומר לא רציונליים, מושפעים ממיסטיקה, תיאולוגיה ודעות קדומות. לדתיים הלאומיים זה טוב כי זה מאפשר להם לקבל ייצוג תקשורתי ההולם את השפעתם וחשיבותם, וכן לתבוע ולהתיימר להנהיג את מחנה הימין ולאחוז בעליונות אידאולוגית על פני הימין החילוני "האינטרסנטי והחלש".

מבחנו של תאגיד השידור הציבורי החדש, וכך גם מבחנו של כל מי שישב על כיסא מפקד גלי צה"ל, לא יהיה בשאלה כמה עיתונאים דתיים־לאומיים ישתלבו בו, אלא הרבה יותר בשאלה האם יצליח להעניק מקום ויכולת ביטוי לימין בכללותו, לגווניו השונים, וקודם כל לציבור שהושתק והודר מהתקשורת מזה עשרות שנים. כמי שלקח חלק בהקמה של תנועת 'אם תרצו' ועבד תקופה לא קצרה באתר 'מידה', אני יכול לספר שההצלחה והתמיכה שזכו לה בשנים האחרונות מלמדות כי ישנו קהל משמעותי של ימין אידאולוגי ואינטלקטואלי שאיננו זוכה לקול ולייצוג במיינסטרים התקשורתי. אינני מבקש רק להביע טרוניה כלפי העורכים והמנהלים, כי אם גם לבטא קול קורא פנימי והד לקריאתו של אורי אורבך. הטובים והמוכשרים שבנו אכן צריכים ללכת לתקשורת, למערכת המשפט, לאקדמיה וליצירה התרבותית. הגיעה העת שאנשי הימין החילוני והמסורתי ירימו את קולם וישמיעו את דברם.

עשרות נענו; אולפן גל"צ שנקרא ע"ש אורי אורבך ז"ל. תומר ניוברג, פלאש90
עשרות נענו; אולפן גל"צ שנקרא ע"ש אורי אורבך ז"ל. תומר ניוברג, פלאש90

התנשאות חסרת בסיס

הוויכוח שפרץ אתמול בישיבת הממשלה בין השרים אופיר אקוניס לאיילת שקד עסק אמנם בסוגיה שבה אני דן כאן, אך לטעמי הוא העלה לסדר היום שאלה חשובה ורחבה יותר. כמי שחי כל חייו ביהודה ושומרון, וכאיש ימין חילוני החי ביישובים בעלי רוב דתי, איני יכול להתעלם מהלך רוח שהולך וקונה לו אחיזה בציבור הדתי־לאומי. כוונתי לתחושה שבכוחה של הציונות הדתית להנהיג את מדינת ישראל ולהצעיד אותה לכיוונים שונים מאלו שמובילות אליטות השמאל, תוך התנכרות והתנשאות על הימין החילוני ולא מתוך שיתוף פעולה עמו. ההתנתקות שהוביל אריאל שרון, המעבר שמאלה של מי שמכונים נסיכי הליכוד – אהוד אולמרט, ציפי לבני, דן מרידור ורוני מילוא – וגם ויתורים טקטיים (ובעיניי סבירים) של בנימין נתניהו, גרמו לרבים מבני הציונות הדתית לתחושת ייאוש מהימין החילוני.

לטעמי, ההתנשאות של רבים בימין הדתי־לאומי על אנשי הימין החילוני חסרת בסיס, ובמידה מסוימת אף כפוית טובה. מי שיִישב את יהודה ושומרון במאות אלפי ישראלים לא היו שרי המפד"ל או הבית היהודי, כי אם ממשלות הימין שהונהגו על ידי ראשי הליכוד. 8 או 12 המנדטים של הציונות הדתית אינם מונעים ולא יוכלו למנוע נסיגה לקווי 67' ואת הקמתה של מדינה פלסטינית. את זה יכולות לעשות, ועושות מזה עשרות שנים, קואליציות ששמור בהן מקום ותפקיד מרכזי לנציגי הציונות הדתית, אך הן מונהגות על ידי 40-30 מנדטים של מצביעי הימין החילוני והמסורתי.

ההתנשאות של רבים מבני הציונות הדתית על הימין החילוני משקפת מידה מסוימת של חוסר הבנה, ואף חוסר השלמה עם קיומו של הבדל מהותי בין הימין הדתי לימין החילוני והמסורתי. אם תפיסת שלמות הארץ של הציונות הדתית מושתתת בעיקרה על ההבטחה האלוקית, הרי שתפיסת הימין החילוני השוללת נסיגה לקווי 67' או חלוקה של ירושלים נשענת על אידיאליזם לאומי (לא דתי), ועל ניתוח ריאליסטי של האינטרסים הלאומיים של המדינה היהודית. בניגוד לאהוד אולמרט ולאריאל שרון (שעדיין לא ברור מה הניע את זקנתו לבייש את נעוריו), העובדה שכראשי ממשלה בנימין נתניהו ויצחק שמיר מבצעים תמרונים טקטיים ולעתים ויתורים שסותרים את תפיסת ארץ ישראל השלמה, לא הופכת אותם למשענת קנה רצוץ וגם לא לשמאלנים. תפיסתם פשוט שונה מתפיסת העולם של הציונות הדתית. בעיניי, זו התפיסה הימנית האחראית והנכונה יותר. אהוד אולמרט וציפי לבני הם אכן חומץ בן יין, בדיוק כמו אברום בורג ואבנר גבריהו שגדלו במשפחות דתיות־לאומיות.

עם זאת, גם מי שלא מסכים עם הניתוח שלי צריך לזכור תובנה מתמטית בסיסית: מי שסבור שישנו סיכוי כלשהו לציונות הדתית להנהיג את מדינת ישראל תוך התנשאות ושלילה של הימין החילוני, עתיד לנחול אכזבה מרה. עתיד המפעל הציוני טמון ביכולת של הימין החילוני והימין הדתי למצוא את המשותף והמאחד ולצעוד יחד, ולא בהתנשאות ובהתבדלות. ישנם הסבורים שתש כוחה של הציונות החילונית, וישנם כאלו, דוגמת משה פייגלין, החוטאים בהתנשאות וביומרה לספק את האיכות בעוד הימין החילוני והמסורתי יביא את המסות המספריות. לאלו אני ממליץ לזכור כי בפרספקטיבה היסטורית רחבה, הימין והציונות – ובכלל זה גם חניכי הרב קוק – צועדים על המסילה שהתוו הרצל וממשיכו ז'בוטינסקי, ולא להפך. עתידה של הלאומיות היהודית תלוי בכוחה של הלאומיות הרבה יותר מאשר בדתיות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

25 תגובות למאמר

  1. הימין החילוני הגיע ליישב את יו"ש לאחר שהימין הדתי תקע יתד בעומק השטח – וכן המצב עד היום, עם כל הכבוד לשערי תקוה ובית אריה

  2. מנהיגי הימין החילוני בגדו פעם אחר פעם:

    בוגי ואולמרט וליבני ומילוא ומרידור ומופז ושרון וריבלין וקצב ודוד לוי וטומי לפיד והח"כים של צומת ואפילו כחלון – כולם היו ימין חילוני כדי להתברג לצמרת הליכוד – וכולם חתומים על הקפאות בנייה ועל נסיגות מחפירות.

  3. המאמר הזה אמור להיות אזהרה ענקית לבית היהודי שבעיוורונו הולך לשפוך את התינוק עם המים..
    בלעדי הליכוד והימין החילוני מסורתי אין יהודה ושומרון ויעשו הבית היהודי מה שיעשו. הסיכון כל כך גדול וחוסר האחריות שלהם כל כך זועק לשמיים שהייתי במקומם עוצר וחושב מה כל ההתנגדות לנתניהו תורמת??
    אפשר להטות את הסוס ימינה או שמאלה אבל משיכה חזקה תגרום לכל הכירכרה להתהפך. בנט ושקד ביהירותם לא רואים את הכירכרה כי אם רק את התחת של הסוס!

  4. הכותב מדבר על הציבור הדתי לאומי(ואף קורא לו כך)בעוד שהוא מתייחס אליו כציבור דתי בלבד שחסר הבנה או מוטיבציה לאומית.בעוד שהאמת היא שהוא הציבור היחיד שמצליח לשלב לאומיות עם דתיות(שהיא בעצמה חלק מהלאומיות בעם ישראל כמו שאמר הרס"ג באמונות ודעות "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה")האיום של הציבור הזה על החילונות הימנית הציונית הוא ברור כי הוא מעמיד משנה סדורה שקוראת תיגר על השליטה החילונית הקיימת בעוד שאותו ימין מאבד מכוח אמונתו(נסיכי הליכוד שהשמיאלו הם העדות הברורה ביותר לכך שאין המשכיות ברורה לקו המחשבתי הזה ודאי אפשר לסמוך על אנשים הבאים מבית מדרשו).
    החיבור לארץ הוא לאומי ודתי ולא דתי בלבד וייתכן שקשה לכותב לתפוס את המורכבות של הרעיון בגלל שהימיניות החילונית חוטאת באותו חטא של של חברתה השמאלנית בהנחת היסוד השגויה שהלאומיות הישראלית זהה לחלוטין לכל שאר ההופעות הלאומיות של סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 בעוד שהדתיים לאומיים מזהים את הייחודיות שמתבטאת בצורה מובהקת גם בחיבור הלאומי-דתי ויש להוסיף גם האוניברסלי שנוכח בזהות היהודית המיוחדת.

  5. אין לדאבון הלב כ"כ הרבה ימין חילוני, ואלה המתקראים כך הם לרוב "גמישים ופרקטים" באידיאולוגיה שלהם.(עיין ערך בגין אבי אבות הימנים החילונים). הימין הימני מתקרא על ידם בלעג כימין קיצוני, משיחי והזוי, על כן לא רלוונטי. לכן לא יקבל משרות ל"אנשים הנורמלים". הכיטו היטב אין יותר ימין בכנסת וכמובן גם לא בתקשורת (סמוטריץ? אחד חלקי מאה עשרים? זניח)

  6. די כבר להתבכיין, עד שלא ימוגר השמאלני האחרון בתקשורת אתם תמשיכו עם הריקליניזם הזה. חוץ מזה, אני מסתכל על כלי התקשורת הימניים (כולל האתר הזה) ולא ממש רואה שם עיתונות מרשימה או חידושים מרעננים, אלא בעיקר בכיינות, דמגוגיה, שנאה וחנופה לנתניהו.

  7. גורלו העגום התקשורתי והתודעתי של הימין החילוני נעוץ בדינמיקה של ראש תנועת הליכוד לשעבר: מנחם בגין ז"ל שהעדיף עצרות פוליטיות גדולות ומצליחות במוגרבים ובפריפריה והזניח לחלוטין את תחום המחקר, התרבות, ההתיישבות, התקשורת, הכלכלה והמשפט.

    דבר נוסף, גם חלק נכבד מחברי הליכוד הם סרוגים לשעבר כגון: גלעד ארדן, ישראל כץ, לאה נס וחוטובלי וגם אנשי התקשורת המזוהים כיום עם הימין הליכודניקי כגון: אראל סג"ל, עמית סג"ל, ד"ר דרור אידר וחיים שיין צמחו בציונות הדתית.

    1. עד כמה שידוע לי, חוטובלי עדיין סרוגה.

  8. גם דרור אידר וגם אראל סג"ל מגיעים עמוק מתוך הציבור הדתי לאומי והנם בוגרי מערכת החינוך ובני עקיבא.
    הלכו עוד שניים…

  9. למה אין כמעט ימנים בחוגים לתקשורת? תבדקו שם את הסטודנטים. אפילו באריאל. ואף אחד לא עושה מבחן דעות או ראיון בכניסה לתואר ראשון. זה רק אתה וציון הסכם שלך. אז למה ימנים לא מגיעים? בטוחה שיש להם אותו ממוצע בגרות כמו לשמאלנים.
    ולמה אין הרבה ימנים בתור עורכים זוטרים באתרים ועורכי עמודים בעיתונים? אם תעשו פעם מבחן כדי להשתלב כעורך תוכן באתר (כמו כולם, קודם מסחרי, אחר כך אתר חדשות קטן בשכר רעב, זה חלק מההתמחות), תראו שאת אף אחד לא מעניין מה הדעות שלכם. עושים מבחן ידע שאין בו שום הטייה, כי בדרך כלל הוא יתמקד בעובדות ביזאריות וככה גם מבחן עריכה וזהו. אז למה שם אין ימנים?

    אז בשורה התחתונה אין ימנים בתקשורת קודם כל כי לא מגיעים ימנים לתקשורת. ומדוע? לדעתי יש שתי סיבות עיקריות: הראשונה – חוסר אמון ואולי אפילו שנאה, שטופחה לאורך שנים על ידי המנהיגים (אותם מנהיגים שאחר כך מתלוננים על תקשורת שמאלנית) עד כדי כך שימני בר דעת לא ירצה להשתייך ל"מקצוע בזוי" כזה (זאב ז'בוטינסקי, אגב, היה עיתונאי), והשניה – שהימין המרכזי לא אידאולוגי מספיק. השמאל הרדיקלי, הזוי עד כמה שיהיה, אידאולוגי מאד וגם השמאל המתון יותר, מי שעדיין נשאר בו, יש לו כנראה בסיס אידאולוגי איתן. לציונות הדתית כמובן שיש בסיס אידאולוגי וערכי איתן. ורק לימין המרכזי אין. הימני הממוצע מתקשה להסביר את השקפת עולמו ומתכופף כל אימת שיראה בוגר בני עקיבא כי ירגיש שהם נושאי הדגל הערכיים – ואולי כאלה הם באמת.

    1. והוא גם מתעופף בפני השמאל. כי לעצמי חילוני אין הסבר משכנע למה הוא ימני

  10. זה לא רק שרון ואולמרט, כמה מחברי קדימה היו ליכודנקים? חוץ מזה אחרי הספירת כיפות של חברי הליכוד
    אפשר לראות איך באמת מתייחסים הליכודנקים החילונים לדתיים, בתור פלבים פרייארים.

  11. הבעיה האמיתית היא שאין באמת אידאולוגיה ימנית חילונית. יש אידואולוגים ימנים חילונים רבים. אבל כל אחד מהם חושב אחרת. בעוד שהימין הדתי מאוגד סביב ארץ ישראל השלמה, לימין החילוני אין שום איגוד. אם תשאל כל שר ימני בכיר מה הפתרון שלו לסכסוך עם הפלסטינים, תקבל הרבה מאוד תשובות שונות.
    זה לא שלימין הדתי יש תשובה כזו נפלאה, אבל כולם פחות או יותר יאמרו לך שהמטרה היא לספח את כל יו"ש.

  12. אולי תסביר בכול זאת למה נסיכי הליכוד הלכו שמאלה?
    למה שרון עשה את ההתנתקות? למה אולמרט את עמונה?
    למה בליכוד לא מדברים אידיאולוגיה?

    במקום להציג שקר כאילו הדתיים שמחים בשותפות עם השמאל בתקשורת, תשאל את עצמך למה הנוער הימני החילוני לא מתבלט ומשפיע.

  13. עמית סגל וחגי סגל הם דתיים כמו אברום בורג ולאומיים כמו ניסים משעל. אחרי הסיפור עם אבישי רביב, עדיין יש מי שרואה בכל חובש כיפה סרוגה "דתי-לאומי"? בדיקה סטטיסטית של פרסומי עמית סגל מלמדת שעל כל פרסום שלו שמבטא גישה דתית-לאומית יש שבעה ספינים שנועדו לפגוע בציבור הדתי והלאומי. אבא שלו זה כבר סיפור ישן אפילו יותר: מתוך פוזה של "ימין אידיאולוגי" הוא תוקף את הליכוד ואת מנהיגו כמו שאף פעם אינו תוקף מפלגת שמאל או מנהיג שמאל. הטריק של מפעיליו שקוף: לתמוך ברעיון הדתי-לאומי אך לפסול אישית כל הנהגה שתאפשר לממש משהו מהרעיון הזה.

  14. ההתבטאות שלך לגבי פייגלין לא במקומה – האיש עצמו דתי, אך הוא מקדם רעיונות של ליברליזם הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית, הוא האדם הדתי היחיד שמדבר על ניתוק הדת מהמדינה. כאדם הרוצה להנהיג זו היא חובתו להביא איכות רעיונית. מטריד מאוד שנתניהו שכח לעדכן אותנו הבוחרים במצע שלו ושבין הזיגזגים מאבדים את הדרך – גם שרון התחיל בזיגזג.

    פייגלין הקים את מטה מפלגתו בתל אביב מתוך הבנה שהקהל שהוא פונה אליו הוא ביסודו לאומי ולאו דווקא דתי. למעשה הקהל הדתי לאומי עסוק באנשים אחרים.

    1. "הקים את מטה מפלגתו בתל-אביב" מתוך הבנה שכמו שבנט הצליח להפיל בפח מצביעי ליכוד שנתנו את כולם לסוס טרויאני של השמאל – כך גם פייגלין יצליח להפיל בפח מצביעי ליכוד שיתנו את כולם ל"ימין אמיתי" הפועל בשליחות השמאל.

  15. העניין הוא שאין עתיד לימין החילוני וזו עובדה! תראו את כל הימנים החילונים כמו שרון נתניהו רפאל איתו ועוד טובים ורבים, איפה נמצאים הצאצאים שלהם? בשמאל! כי אין ציוני חילוני!!! אם תשים לב רוב הימין מסורתי עד לרגע לאומי, מעט מאוד חילונים שגם הם,צאצאיהם הופכים לשמאליים

  16. מנין לכותב מי ימני ומי שמאלני?
    בסגנון דבריו של האדון ירום הודו השופט העליון, העליון מכל שופט והשופט מכל עליון, מר אהרן ברק: "אף אחד לא יודע לאיזו מפלגה אני מצביע" (ניחוש שלי – תקומה).
    מנין לכותב שחיים יבין, אורלי אזולאי כץ, רינה מצליח, אמנון אברמוביץ, נחמיה שטרסלר, אמנון לוי, אטילה שימפלובה, שמאלנים?
    זו תחושת בטן שלו, שאין לה על מה להתבסס. הם עיתונאים נאמנים המדווחים אמת חדשותית לשעתה.
    האם האמת שמאלנית? אין זו אשמתם.

  17. כחילוני וימני, אין ספק שהימין הדתי עדיף על הימין החילוני בהרבה ממדים.

    אבל, בל נשכח שבעשורים האחרונים השמאלנות שולטת בכל העולם המערבי (בתקשורת, במשפט, תקינות פוליטית, התעלמות למול כניסת מאסות מהגרים בלתי-חוקיים). מדובר על כוחות חזקים שמעטים הם אלו שיכולים להתמודד מולם ולצאת בשלום, ורבים העדיפו להיכנע לה ("כעומק הנסיגה כך עומק החקירה" והאתרוג של שרון). כמו כן, הדת יורדת בכל העולם המערבי, פרט לישראל. בסביבה זו צריך לפעול נתניהו, והליכוד.

    בניגוד לנסיכי הליכוד, אולמרט ואחרים, נתניהו כבר הוכיח שהוא פרגמטי אך בהחלט אינו שמאלני. מאז נאום בר אילן, שהוא שקר, לא עשה דבר לקדם הסדר עם הפלסטינים, וזו בדיוק הייתה כוונתו. אם היה רוצה לחצות את הקווים כמו כמה קודמיו ולבצע "התכנסות", היה עושה זאת כבר מזמן ומקבל מעמד אלוהי של ממש בקרב האליטות השמלאניות.

    חשוב לציין שהשמאל בעולם מאבד מכוחו והימין מתחזק, לנוכח הנסיבות האובייקטיביות בעולם (לדוגמה, טראמפ שייבחר כנשיא, ומנהיגים ימנים שיעלו בקרוב לשלטון באירופה). אני מאמין שזה יספק סביבה נוחה בהרבה עבור ישראל, וניתן יהיה לממש מדיניות ימנית יותר, כפי שרוצים המצביעים.

  18. האינדקציה בצה"ל

    הייצוג במטכ"ל קובע את שאר המשרות במשק, צבוריות ופרטיות (בישראל אין באמת מגזר פרטי)

    כשוינטר יקודם לדרגת אלוף ימשיך השינוי
    ליברמן ידלג על דור של קיבוצניקים במ"לים

    וב 2020 ישלוט הימין ביחד עם עדות המזרח במשק

  19. אני מבינה לגמרי את מה שאתה אומר, אבל יש משהו שנסתר מהבנתך והוא שלא ניתן לסמוך על אדם שלא בא עם אידיאולוגיv דתית. מחר הוא יכול לשנות את דעתו מכיוון שאין שום דבר מוחלט וסופי בתפיסתו. אין לי שום דבר נגד הימין החילוני ואני גם מבינה מאיפה הוא נובע:
    1. לגבי דברך: "הרי שתפיסת הימין החילוני השוללת נסיגה לקווי 67' או חלוקה של ירושלים נשענת על אידיאליזם לאומי (לא דתי), ועל ניתוח ריאליסטי של האינטרסים הלאומיים של המדינה היהודית"- תשובתי היא שכמה שאתה חושב שהניתוח שלך הוא ריאלסטי, הוא לוקה בחסר. אין לך את כל נתוני המערכת. המערכת כולה לפרטיה הקטנים ביותר נמצאים רק אצל בורא עולם. אף אדם, ושיהיה האדם הריאלי ביותר, לא יכול לנתח את הדברים בצורה מדוייקת וברגע שהוא טועה, הוא מוליך את כולם למטה.
    ולכן, אדם דתי, יודע את זה ויודע שמחר הניתוח הריאלסטי של הימין החילוני יכול להשתנות ואי אפשר לסמוך עליו.
    2. אין כאן התנשאות. יש כאן דאגה וחרדה נוראית לגורל עם ישראל. אפילו מנחם בגין, שאני מאד מעריכה אותו, עשה טעות ומסר שטחים. ברור שכולנו מאד רוצים לסמוך על ביבי. אין דבר שאנחנו רוצים יותר. אבל הוא משנה את דעתו כל שני וחמישי. זה לא שקול ועינייני. זה מבולבל ולא יציב. יציבות יש רק אחת. מי שלא משיג את תפיסת המציאות הזאת לא יבין זאת לצערי

  20. בדיוק , איילת שקד מוכשרת, הביייה איתה שהיא מהר מאוד שוכחת מאיפה היא באה, מי העלה אותה למרום בו היא נמצאת? נראה לה דבעל פעם תגייס מפלגה מקבילה לימין המסורתי? פעם אחת קיבלת את הצ’אנס ולא ניצלת אותו, עם בנט התנשאתם על מי שעשה אתכם, חכי כמה שנים, תחפרו על חטאותיכם ואז אולי תבחרו, עם בנט זה משחק פוליטי, הם מזייפים נתונים לעדות סנסציות, יש ברוך השם מנהל למגינה, יש מקום לפקידים בכירים

  21. כמה נכון.לא אכנס לפרטים רק אומר כל הכבוד על שהכותב נגע בלב ליבה של בעיה חשובה מאד בהוויה היהודית ,ציונית ואזרחית. שנה טובה.