הכופר האיראני והכבוד האמריקני

ב־19 בינואר, יומיים לאחר שחרורם של חמישה בני ערובה אמריקנים שהוחזקו בידי איראן למעלה משנה, התייצב דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט לתדריך מול עיתונאים. העובדה ששחרור בני הערובה התרחש בדיוק באותו יום שבו הודיעה ארה"ב כי תעביר 1.7 מיליארד דולר לממשלת איראן, הצהיר דובר הבית הלבן, איננה מעידה על קשר בין האירועים. ארנסט הוסיף כי חבר הקונגרס הרפובליקני פול ראיין "טועה לחלוטין" בטענתו כי התשלום מהווה למעשה כופר מצד ממשלת ארה"ב לאיראנים. לבסוף, בשלב השאלות, הוא הודה כי אכן קיים קשר: "לא אמרתי שזה מקרי".

יממה לאחר שארנסט שלל לחלוטין את אופציית הכופר התעקש הגנרל מוחמד רזה נאקדי, מפקד משמרות המהפכה באיראן, להרוס לאובמה את חגיגת השלום והאחווה עם ידידיו החדשים מטהרן, והצהיר כי ארה"ב "קנתה את חירותם" של חמשת החטופים האמריקנים "בעזרת שחרור נכסים איראניים מוקפאים בגובה 1.7 מיליארד דולר". במילים אחרות: מפקד הכוח האמון על הגנת משטר האייתוללות באיראן וממחוללי הטרור הגדולים בעולם, הלבין את פני הבית הלבן ברבים והתרברב בכופר ששילם הדוד סם בתמורה לשחרורם של כתב ה'וושינגטון פוסט' וארבעה אמריקנים נוספים שנכלאו בטהרן על לא עוול בכפם.

והנה, ביום רביעי האחרון חשף ה'וול סטריט ג'ורנל' כי ממשל אובמה, שנתפס בעבר פעם אחר פעם בשקרים כדי להעניק לגיטימציה לעסקת הגרעין עם איראן, מצליח להפוך אפילו את מפקד משמרות המהפכה למופת של אמינות ואמירת אמת. לפי הדיווח בג'ורנל, 400 מיליון דולר מתוך אותם 1.7 מיליארד שהבטיח ממשל אובמה לאיראנים, עשו את דרכם לטהרן במה שמצטייר כעסקה אפלולית מסרטי פשע הוליוודיים. ארה"ב העבירה לאיראנים את הכסף במטוס צ'רטר ובשטרות בלתי מסומנים, ביורו ובפרנקים שווייצריים. האמריקנים משכו את הכסף מהבנקים המרכזיים של הולנד ושווייץ. למעשה, הנשיא אובמה עקף את הסנקציות שהוא עצמו הטיל על איראן, שבמסגרתן ארה"ב איננה יכולה לסחור עם איראן במטבע אמריקני.

בתגובה טען אובמה כי בדיווח של הג'ורנל "אין כל חדש", מכיוון שבינואר התייצב הנשיא מול המצלמות והודיע על קיומה של העסקה עם האיראנים. עם זאת, אובמה לא ציין אז כי התשלום בסך 400 מיליון דולר הועבר במזומן ובהיחבא. בנוסף, במהלך החודשים שחלפו מאז ביצוע העסקה סירבו בבית הלבן להגיב לתהיות חוזרות ונשנות של חברי קונגרס על פרטי העסקה עם האיראנים.

בבית הלבן שבו וחזרו על הטענה כי 400 מיליון הדולרים לא שימשו כופר, אך בג'ורנל צוין כי השובים האיראנים כרכו את העברת הכסף בשחרור בני הערובה האמריקנים, "כדי שיוכלו לזקוף לעצמם הישג מוחשי". בנוסף, עדותו של פסטור סעיד אבדיני, אחד מחמשת בני הערובה ששוחררו בסוף ינואר האחרון, סותרת את דברי אובמה ומספקת לכאורה את האקדח המעשן עבור הטוענים כי ארה"ב שילמה כופר לאיראנים תמורת שחרור בני הערובה. אבדיני סיפר כי על פי התכנון המקורי הוא וארבעת השבויים האחרים היו אמורים להמריא "תוך עשרים דקות" מרגע הגעתם לשדה התעופה, אך בפועל הם המתינו קרוב ל־24 שעות עד ההמראה המיוחלת.

כששאל אבדיני את אנשי הביטחון האיראנים מדוע הם מוחזקים בשדה התעופה זמן כה רב, למרות שהמטוס שלקח אותם (של ראש ממשלת שווייץ) היה מוכן להמראה, השיבו לו האיראנים כי "מחכים למטוס נוסף שיגיע (הכוונה לאותו מטוס עם 400 מיליון הדולרים, ג"צ )", וכי עד שהמטוס לא יופיע "לא נאפשר לכם לעזוב". לדברי אבדיני, רק לאחר שאותו מטוס נחת, הוא וחבריו שוחררו. לאחר הראיון עם אבדיני הודה דובר מחלקת המדינה האמריקנית, מארק טונר, כי איננו יכול להפריך את "גרסת הכופר" של בן הערובה, בטענה כי "אין בידי את לוח הזמנים" של ההתרחשות. "אני לא יכול להשיב באופן נחרץ אם בני הערובה היו על המטוס לפני שהכסף הגיע", אמר טונר.

בשורה התחתונה, ספק גדול אם השבויים האמריקנים היו משוחררים לולא אובמה היה מעביר לידי משטר האייתולות את אותם 400 מיליון דולר. אם כך הם פני הדברים, כבר לא משנה האם העברת הכסף אכן שימשה בפועל ככופר. מבחינת איראן, ידה הייתה על העליונה.

שירות עד הבית

בממשל אובמה טוענים כי הם לא מבינים על מה כל המהומה. לפי גרסת הבית הלבן, עסקת ה־1.7 מיליארד דולר "מוציאה בזול" את האמריקנים. החוב האמריקני לאיראנים נוצר במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר השאה האיראני שילם לארה"ב סכום של 400 מיליון דולר בתמורה לאספקת נשק אמריקני. אותו נשק לא סופק בסופו של דבר בעקבות עליית שלטון האייתוללות וניתוק היחסים בין איראן לארה"ב. מאז נידונה סוגיית החוב בבתי משפט בינלאומיים (כרגע בהאג). לדברי הבית הלבן, בעקבות הסכם הגרעין נוצרו "הזדמנויות חדשות" שהובילו ל"פשרה" בסוגיה, ובמסגרתה הואילו בטובם האיראנים לקבל רק 1.7 מיליארד דולר "במקום שנצטרך לשלם להם 7 או 8 מיליארד דולר" לולא הפשרה, כתוצאה מריביות והצמדה במהלך עשרות השנים שחלפו.

חוסר האונים שמשדר הממשל האמריקני מול תביעת התשלום בת 37 השנים של איראן נראה חשוד מעט. אם ישראל, למשל, יכולה להרשות לעצמה להתעלם מפסיקות בינלאומיות ולסרב לשלם לאיראן חובות עבר לכאורה מימי השאה, סביר להניח כי גם המעצמה היחידה בעולם הייתה יכולה להעיף מכל המדרגות כל מוסד שיפוט בינלאומי שהיה תובע ממנה לרשום צ'קים של מיליארדי דולרים לפקודת חמינאי וחבר מרעיו. התחושה היא כי אם רוסיה של פוטין הייתה חייבת לאיראנים כספים מלפני כמעט ארבעים שנה, איראן אפילו לא הייתה טורחת לדרוש את הסכום, מתוך הבנה שהוא לעולם לא יגיע לידיה.

בית הדין הבינלאומי בהאג, לדוגמה, שבו נידונה תביעת איראן נגד ארה"ב, פועל מכוח החלטת האו"ם. 22 אחוז מתקציב האו"ם מגיע מממשלת ארה"ב – המממנת העיקרית של הארגון, בפער גדול מאוד מיתר מדינות העולם. נראה כי שיחה צפופה בין הנשיא אובמה למזכ"ל האו"ם, שבה היה מציין הנשיא כי האו"ם עלול להיקלע לבעיית תזרים מזומנים קלה – שתיפתר בשנייה שבה תוסר התביעה האיראנית נגד ארה"ב בהאג – הייתה חוסכת לארה"ב את הטרחה המעיקה לשכור מטוס צ'רטר ולהמריא לטהרן עם מזוודה מלאה במזומנים זרים.

לזכות הבית הלבן עומדים שלל טיעונים משפטיים ומוסריים מדוע ארה"ב איננה צריכה לשלם לאיראן סנט שחוק. בינואר האחרון, זמן קצר לאחר שהשבויים האמריקנים חזרו הביתה מטהרן וממשל אובמה הודיע על תשלום 1.7 מיליארד דולר לאיראנים, נחשף במגזין היוקרתי 'ניוזוויק' כי ממשלי קלינטון, בוש ואובמה נמנעו ב־16 השנים האחרונות לגבות מהאיראנים 400 מיליון דולר שאותם חויבו לשלם על פי פסיקת בית המשפט בארה"ב, בגין אחריותם לפיגועי טרור שבהם נרצחו אזרחים אמריקנים. בפועל, הכסף למשפחות הקורבנות יצא מכספי משלם המסים האמריקני.

בני המשפחות, שקרוביהן נרצחו בפעולות טרור בישראל ובלבנון, זעמו לגלות כי האיראנים, שהוכרו על ידי בית המשפט כאחראים לביצוע פעולות הטרור, לא נדרשו להכניס את היד לכיס כדי לפצות אותם. "אני מרגיש כמו קבצן", אמר אחד האבות השכולים שהגיש תביעה נגד איראן לאחר שבתו נרצחה ברצועת עזה ב־1995. "כל המטרה הייתה שהאיראנים ישלמו על מעשיהם מכספם, לא מכסף שלי ושל יתר האמריקנים". הכעס בקרב המשפחות גבר כשנודע להן כי ממשל אובמה מתכוון להעביר כמעט 2 מיליארד דולר למדינה שנושאת באחריות לרצח יקיריהן. כשהן פנו לבית הלבן בדרישה לקבל הסברים על העסקה האחרונה עם האיראנים, הן נתקלו ב"סירוב של הממשל לדון בפרטי העסקה".

המעורבות העמוקה של האיראנים בפעולות טרור נגד אמריקנים הובילה באפריל האחרון לפסיקה דרמטית נוספת, הפעם של בית המשפט העליון האמריקני, שקבע כי יש להקפיא נכסים איראניים בארה"ב בשווי 1.75 מיליארד דולר, כפיצוי למשפחות קרבנות הפיגוע נגד חיילי המארינס בביירות ב־1983 שבו נרצחו למעלה מאלף לוחמים. ניסיון העבר הלא רחוק מלמד כי גם הפעם האיראנים לא יצטרכו לפתוח את הכיס, והתשלום יגיע מבנקים אירופיים שהלבינו כספים עבור משטר האייתוללות. ממשל אובמה גיבה אמנם את התביעה של משפחות הקורבנות, אך פסיקת בית המשפט העליון מתנגשת עם מדיניות החוץ הפייסנית של אובמה כלפי האיראנים. מכל מקום, לממשל אובמה היו לא רק העוצמה הנדרשת, אלא גם הטיעונים המשפטיים והמוסריים כדי לבטל בבוז את הדרישה האיראנית לפיצוי בגין עסקה שלא התרחשה בימי השאה. אבל הנשיא האמריקני בחר לשלם למשטר הרצחני של חמינאי, ועוד בשירות עד הבית, במזומן.

וושינגטון מממנת את ארגוני הטרור

לא סתם הסתיר ממשל אובמה מהקונגרס ומהציבור את העברת 400 מיליון הדולרים במזומן לאיראנים. הנשיא האמריקני, שמתהדר תחת כל עץ רענן ביעילות המופתית של הסנקציות נגד האיראנים (תוך שהוא מתעלם מהעובדה כי מי שהציבה את הנושא האיראני על סדר היום העולמי הייתה ישראל) – פעל לכאורה בניגוד מוחלט לרוח משטר הסנקציות שהנהיג. "הנשיא הפר באופן עקיף את הסנקציות על בנקים לסחור עם איראן, ועשה זאת באמצעות הלבנת כספים", טוען מייקל מקובסקי, ראש 'המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי' בארה"ב. "זהו לא רק מהלך שגוי, אלא גם כזה ששולח מסר מסוכן למדינות ולחברות נוספות בעולם, שהדבר היחיד המפריד בינן ובין עשיית עסקים עם איראן הוא החשש שיתפסו אותן מפרות את משטר הסנקציות שארה"ב אמורה להנהיג".

ג'ונתן שאנצר, בכיר לשעבר במשרד האוצר האמריקני ומומחה לניתוח 'כלכלת הטרור', הוסיף כי האופן שבו הועבר הכסף לאיראן – במטבע זר ובשטרות בלתי מסומנים – מוגדר בשפה המקצועית של עולם מימון הטרור כ"הברחת כספים בתפזורת", והדגיש כי עד לאחרונה העברת כספים לאיראן בדרך זו נאסרה בידי ארה"ב, ואף הייתה מחייבת את האמריקנים "להטיל סנקציות" על מי שהיה מבצע עסקה דומה. צ'רלס קראוטהאמר, זוכה פרס פוליצר ואחד הפרשנים הנחשבים בארה"ב, הסביר כי "אם חברה מסחרית הייתה נתפסת מלבינה כספים בצורה שכזו (כפי שארה"ב עשתה עם איראן, ג"צ), המנכ"ל שלה היה נשלח הביתה". אנדרו מקארתי, עוזר לשעבר לתובע הכללי של ארה"ב שהנהיג בעבר חקירות נגד ארגוני טרור, אף טען כי אובמה "לא רק שילם כופר לאיראנים, אלא גם עבר על החוק".

אפילו משרד המשפטים האמריקני – אחד הגופים הפרוגרסיביים ביותר בממשל האמריקני, שהשרה הממונה עליו, לורטה לינץ', ניסתה אחרי הטבח באורלנדו להסתיר את המניעים האסלאמיסטיים של המחבל – התנגד לעסקה המפוקפקת עם האיראנים. "אנשים הבינו איך זה ייראה, והיה חשש שהאיראנים יראו בכך כופר", אמר בכיר במשרד ל'וול סטריט ג'ורנל'. הבית הלבן בחר להתעלם מהחששות הללו.

מיותר לציין כי תשלום במזומן מחסל כל סיכוי לנטר, לעקוב או לפקח אחר המסלול שעושה הכסף. וכשמדובר באיראן, "המדינה המובילה בעולם במימון טרור עולמי" לפי דו"ח משרד החוץ האמריקני מיוני האחרון, קצרה הדרך למסקנה כי בממשל היו מודעים לעובדה שהם מממנים במו ידיהם פעולות טרור, בעיקר נגד ישראל. "לא מן הנמנע שאיראן תעשה שימוש בכסף כדי לממן טרור", הודה דובר מחלקת המדינה מארק טונר בריאיון לוולף בליצר מ-CNN. מקבילו של טונר בבית הלבן, ג'וש ארנסט, השיב לשאלת עיתונאי כי הנשיא אובמה "יודע שאיראן מממנת טרור, אנחנו יודעים שאיראן תומכת בחיזבאללה ובמשטר אסד, ובוודאי שזה אפשרי שחלק מהכסף שבחזקתה מנוצל גם למטרות אלו".

בחוסר מודעות מאלף, ולאחר שהודה כי כספי משלם המסים האמריקני מממנים בעקיפין פעולות טרור של משטר שחרת על דגלו את הסיסמה "מוות לאמריקה", התרברב אובמה כי בזכות הסכם הגרעין, ובניגוד לתחזיות מתנגדיו, "איראן לא מסוגלת להשתמש במאות מיליארדי דולרים כדי לממן טרור". אולי כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לאיראנים, סיפקו האמריקנים לידידיהם החדשים מאות מיליוני דולרים – זמינים, מהירים ולא מסומנים – שכבר מנוצלים ככל הנראה כדי לחדש את התמיכה האיראנית בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (70 מיליון דולר) אחרי שנתיים שחונות, ולהוות הספונסר וספק הנשק הראשי של חיזבאללה, כפי שהודה לאחרונה חסן נסראללה.

האיראנים מריחים את החולשה

בניסיון שקוף להסיט את האש מעסקת ה־400 מיליון טען לאחרונה אובמה כי צמרת צה"ל ומערכת הביטחון בישראל תומכים בהסכם הגרעין. בזחיחותו מתעלם הנשיא האמריקני משורה ארוכה של שקרים, הפרות ושאר שערוריות שהתגלו בשנה שחלפה מאז נחתם ההסכם.

האיראנים מריחים היטב את החולשה והנרפות של אובמה וקרי. בעוד ראשי הממשל האמריקני עושים שמיניות באוויר כדי לא להציג את התשלום האחרון לאיראנים ככופר עבור השבויים, המשטר האיראני מציג לראווה, בטלוויזיה הממלכתית שלו, סרטון דוקומנטרי הכורך באופן שאינו משתמע לשתי פנים בין שחרור השבויים ובין תשלום ה־400 מיליון דולרים.

באיראן ראו כי טוב, ולקראת הישורת האחרונה של ממשל אובמה־קרי הם מגבירים את קצב החטיפות של אזרחים אמריקנים, כדי שגם 1.3 מיליארד הדולרים הנותרים במסגרת העסקה יועברו במהרה לידיהם. מאז ביצוע העסקה בינואר האחרון נחטפו בידי משמרות המהפכה שני אזרחים אמריקנים נוספים ממוצא איראני, כרגיל בתואנות שווא של ריגול, לצד אזרחים מערביים נוספים. מדען גרעין איראני, שאחראם אמירי, שהוזכר במיילים המודלפים של קלינטון כ"חבר שלנו" ש"זקוק לעזרה", הוצא להורג בתלייה בשבוע שעבר באשמת בגידה.

"ממשל אובמה", כותב לי סמית' מה'וויקלי סטנדרט', "ממשיך להסתיר את העובדה כי לא ניתן לסמוך על האיראנים. להפך, הוא מנצל את המוניטין של איראן כמדינה שחוטפת אזרחים, משתלטת על שגרירויות ותומכת בטרור, כדי לדחוף למדיניות פייסנית ולהמשך מימוש עסקת הגרעין. אפילו המשך הסנקציות כבר הופך אצל קרי לעילה למלחמה". סמית' מגדיר את ה-1.3 מיליארד דולר ששילמה ארה"ב לאיראן כ"כופר", וטוען כי הם "מהווים פיקציה שממשל אובמה בדה, מכיוון שלארה"ב אין כל חובה משפטית לשלם לאיראן כסף שאינו שייך יותר לאיראן… מסתבר שאף מחיר אינו גבוה מדי אם הוא משרת את 'מורשת' מדיניות החוץ של הנשיא".

כמו כל נושא אחר בארה"ב, גם העסקה האחרונה בין ממשל אובמה לאיראנים הופכת לכלי ניגוח פוליטי לקראת הבחירות הקרבות. דונאלד טראמפ טען כי אובמה "משקר" בנוגע לפרטי העסקה, ואף ניסה, לא בהצלחה רבה, לקשור בין הילרי קלינטון לעסקה כאשר טען כי המו"מ על מסירת 400 מיליון הדולרים החל בתקופתה של קלינטון כמזכירת המדינה. קלינטון עצמה גיבתה את התנהלותו של אובמה וטענה כי התשלום מוצדק ואינו קשור לעסקת השבויים.

הנשיא/ה שיחליף את אובמה בבית הלבן ב-20 בינואר הקרוב יצטרך לא רק להכריע האם להאריך את תוקף הסנקציות נגד איראן, אלא גם לעצור את סחף החטיפות של אזרחים אמריקנים בידי משמרות המהפכה. אחרי שנים של כניעה אמריקנית לתכתיבים האיראניים, ארה"ב זקוקה לדמות שתזכיר לאיראנים שלא כדאי להם להתעסק עם ה"שטן הגדול".