המחירים הם מרכיב חיוני בכלכלה החופשית. כל ניסיון "לתקן" אותם ולפגוע בהם, ולו גם פגיעה קלה, משבש את כל המערכת ומביא לתוצאות בלתי צפויות, בדרך כלל שליליות
המחירים והכסף
המחירים הנמדדים בכסף הם אחת ההמצאות המדהימות ביותר של האנושות. כמו המצאת השפות, הכתב, האומות, התרבויות, האומנות, והמדע, הן אינן פרי של הברקה של ממציא אלא תוצאה של "תכנון ספונטני", שהוגדר עוד במאה ה-18 על ידי הפילוסוף הסקוטי אדם פרגוסון: "תופעות שהן תוצאה של פעילות אנושית, אך אינן פרי של תכנון אנושי כלשהו".
המחירים הם מרכיב חיוני בכלכלה החופשית, כלכלת השוק, וכל ניסיון "לתקן" אותם ולפגוע בהם, ולו גם פגיעה קלה, משבש את כל המערכת ומביא לתוצאות בלתי צפויות, בדרך כלל שליליות.
המחירים, המבוטאים בכסף והנקבעים באופן ספונטני, ממלאים בעיקר שלושה תפקידים: הפצת מידע, תמריץ לפעולה נכונה וקרובם של ההיצע והביקוש זה לזה.
המחירים כיחידות מידע
כלכלה חופשית המתנהלת על ידי החלטות יומיות של מיליוני צרכנים ויצרנים זקוקה למערכת קומוניקציה המסוגלת להעביר ללא הרף מיליארדי סיגנלים.
המחירים דומים לשליחים המעבירים חדשות מדויקות ומידע בזמן אמיתי ממיליוני הצרכנים לרבבות היצרנים, מידע שרק הוא מאפשר להם לקבל החלטה נכונה מה וכמה לייצר. המחירים מעבירים למיליוני הצרכנים אינפורמציה על מחסור או עודף של כל מוצר בו הם מעוניינים. המחירים מספרים לצרכנים איזו חברה יעילה יותר ביצור וכדאי לקנות ממנה את המוצר.
כך למשל ירידת מחיר הנפט מעבירה אינפורמציה על עודפי נפט, המאפשרת לחברות לקבל החלטה לנטוש קידוחים בעלי פוטנציאל נמוך. מחירי הטקסטיל מאפשרים לצרכנים לקבל החלטה על רכישת בגדים המיוצרים במרחק אלפי קילומטרים במזרח הרחוק.
מחירים הם שיטה גאונית המעבירה אינפורמציה מורכבת ומשתנה בעשרות מיליוני נושאים למיליארדי אנשים, רק בנושאים המעניינים, דרושים ורלוונטיים לכל אחד מהם, בכל זמן נתון.
אין אדם, מוסד או מחשב שמסוגל לאסוף ולטפל במהירויות ובכמויות כאלה של יחידות אינפורמציה.
המחירים כתמריץ לפעולה
המחירים מתמרצים את יצרני המוצרים והשירותים ליצר את המוצרים להם יש ביקוש ובהם יש מחסור. המחירים מתגמלים את היצרנים שהמציאו מוצר או שירות חדשני שיש להם ביקוש ואת אלה אשר שיפרו את תהליך היצור, ושירתו טוב יותר את הצרכנים.
בנוסף, מחיר העבודה של מהנדסים לעומת שכרם של מחוסרי השכלה מודיע לנוער שכדאי להקדיש זמן וכסף ללימודי הנדסה.
אך המחירים לא רק מתגמלים – הם גם מענישים, ולעתים באכזריות. מפעל או חברה המייצרים מוצרים שאין להם ביקוש או מייצרים בחוסר יעילות, מחיר מוצריהם בשוק משדר להם, אזהרה, ואחר כך אזהרה חמורה ולבסוף צו סגירה, התרוששות הבעלים ופיטורי העובדים.
המחירים כמקרבים היצע וביקוש
המחירים הם המתכנן הגדול של כלכלת השוק, מתכנן שגם יודע לכפות את התכנון על כל השחקנים – יצרנים ולקוחות. המחירים לא רק משדרים על ההיצע והביקוש הם גם פועלים לקירוב ההיצע והביקוש, קירוב שכל כך חיוני ליעילות ולחיסכון.
כאשר ההיצע של מוצר עולה על הביקוש, מחיר המוצר יורד. כתוצאה מכך הביקוש עולה וההיצע יורד (כתוצאה מירידת הרווחיות של המוצר). כאשר הביקוש של מוצר עולה על ההיצע מחיר המוצר עולה כתוצאה מכך הביקוש יורד, כדאיות היצור משתפרת וההיצע עולה. כך המחירים יורדים ועולים עד לנקודה בה משתווים ההיצע והביקוש.
מתערבים
קשה לכלכלנים, לאנשי הרוח ולעיתונאים להשלים עם העובדה שמערכת המחירים מתנהלת מעצמה על ידי גורמים שאין למדע ולחכמה שליטה עליהם. לרבים נראה שרק מה שמתוכנן יכול להיות יעיל. לכן הכלכלנים ואנשי האקדמיה מציעים שוב ושוב רעיונות ל"שיפור" המערכת הכלכלית על ידי התערבות במחירים, יצירת ביקוש מלאכותי, "תיקון כשלי שוק" והשפעה אדמיניסטרטיבית על הצריכה.
פוליטיקאים מרבים לעוות את המחירים על ידי "תכנון", חקיקה ורגולציות כדי להשיג "צדק חברתי" ובעיקר שלטון. חברי הכנסת מתחרים בהמצאת חוקים ש"ישפרו" ויחליפו את המחירים.
גם בעלי עסקים גדולים מנסים לעוות את המחירים על ידי בניית מונופולים וקשרים עם השלטונות.
הסירו ידיכם
הניסיונות לתכנן את המחירים, אפילו למטרות טובות יסתיימו בתוצאות שליליות ובלתי צפויות.
"דיור בר השגה" ו"מע"מ אפס" על דירות או על ירקות יביא להתעשרות הקבלנים וסוחרי המזון על חשבון הציבור. מסים על יבוא מזון וסבסוד תוצרת חקלאית מביאים להעלאת מחירים ולהעמקת הפיגור של החקלאות הישראלית.
קביעת שכר עבודה בחקיקה, פיקוח על המחירים, מע"מ סלקטיבי, סבסוד מצרכים והטלת מכסי מגן – כל אלה פוגעים והורסים את המערכת העדינה של המחירים ומשבשים את כל המערכת הכלכלית.
אז הסירו את ידיכם מהמחירים, בטלו את מכסי היבוא ואת המונופולים של הבנקים, הקרקע, החשמל והנמלים. צמצמו את הרגולציות, העידודים והאיסורים, והעיקר: תנו למחירים לעבוד. אף אחד לא יעשה את העבודה טוב מהם או כמוהם.
עוד משהו
גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של ברית המועצות, שאל את מרגרט תאצ'ר – איך את דואגת לאספקת מזון לתושבי בריטניה? תשובתה המפתיעה הייתה שאין היא דואגת לכך. המחירים עושים זאת.
זה כמובן רק חלקיק קטן מאוד של כל התמונה. בעצם המאמר הזה מסתיר יותר מאשר מגלה.
מחיר נקבע על ידי היצרן ומשולם ברצון על ידי הצרכנים.
בשביל זה צריכים הרבה יצרנים והרבה צרכנים, ואז המחיר באמת משקף את ערך המוצר מבחינת ביקוש מול היצע.
כמובן שבעידן של היום, העידן שביבי סוחב אליו שהוא העידן המונופוליסטי – מחיר חייב להיות מפוקח, שכן המונופול יכול להעלות מחיר כרצונו והמחיר במקרה הזה לא משקף כלום.
דוגמא אחרת היא ספקולנטים שמשפיעים על השוק. המקרה הכי ידוע אצלנו זה תקופת האינפלציה בה מחיר הדולר עלה כל הזמן (דומה למחירי הדיור של היום). הממשלה קבעה רצועת ניוד ובעצם הגבילה את הרווח של הספקולנטים עד שהם עזבו את השוק הזה
את מניחה שהעידן שביבי סוחב אותנו אליו הוא בלתי נמנע ולכן צריך לפתור את זה באמצעות פיקוח על מחירים.
אבל מה אם האפשרות של פיתרון הבעיה באמצעות סילוק הבעיה מהשורש – כלומר לדאוג שלא יהיו מונופולים. איך לפרק את המונופולים זו שאלה אחרת (האם הממשלה צריכה לפרק או שהממשלה היא זו שיוצרת) אבל הייתי חושב שזה פיתרון טוב יותר לבעיה של מונופולים מאשר פיקוח על מחירים.
אתה כמובן צודק ואני לא הסברתי את עצמי כנראה. מונופולים זה לא טוב וצריך לטפל בהם ולחזור תמיד למצב הקפיטליסטי הבריא של תחרות חופשית. אם יש מונופול ואי אפשר לפרקו כי השוק קטן למשל, אז חייבים לפקח עליו גוף בלתי תלוי
אלה אופק – מה זה משנה שהשוק קטן? זה לא משנה אם יש חברה אחת או הרבה חברות, מה שחשוב ויוצר מונופול זה שחברה/ות יודעת שנתח השוק שלה יישאר אצלה. לכן גם אם השוק קטן ויש רק חברה אחת ששולטת על כולו, היא תמיד יודעת שאם היא תעלה את המחירים חברה אחרת תוכל לקום ולדחוק את החברה הקיימת וליצור מצב חדש, שוב רק של חברה אחת, אבל חברה אחרת מזו הקודמת, כיוון שהקודמת מכרה במחיר גבוה יותר מהחדשה.
כלומר זה לא משנה כמה חברות יש כרגע (יש גם דואופול וכו') אלא כמה קל לחברות חדשות להיכנס. אם השוק קטן ומפוקח יהיה קשה יותר לחברה חדשה להיכנס, ולכן זה יחזק את המונופול.
גם אם אתה לא מסכימה עם מה שאמרתי עכשיו, השוק לא יכול להיות קטן כי ברגע שנבטל מכסים והגבלות, השוק יהיה גלובלי ואז שום חברה מקומית לא תוכל להשתלט עליו.
בכלל, מה זה אומר שהשוק קטן? אם יש דרישה ל2 מוצרים, כל אחד יכול להימכר על ידי חברה אחרת שתתחרה בשנייה. נכון, זה מעלה את העלויות ואת המחיר כי יותר חסכוני שתהיה חברה אחת במקום כמה, אבל ברגע שהחברה הקיימת תעלה את המחיר בצורה מספיקה, ישתלם לאדם להקים חברה חדשה למרות שמדובר בשוק קטן מאוד.
חוץ מזה, את מניחה שהממשלה והפקידות הם בלתי תלויים. הסתכלת פעם כמה פקידים ופוליטיקאים הולכים לעבוד בחברות פרטיות אחרי הפרישה? או שיש להם חברים שם, או קרובי משפחה? או שהם ממומנים על ידם?
התפקיד השני של המחירים הוא בעצם התפקיד הראשון. כלומר המחיר מעביר לנוער ואומר לו שיש מחסור במהנדסים, ומעביר מידע למפעלים על מוצרים שיש בהם מחסור ועל מוצרים שאין להם ביקוש.
כך גם התפקיד השלישי. המחירים יכול להשפיע על הביקוש, כי אנשים יפסיקו לקנות אם יש מחיר גבוה, אך הוא רק מעביר מידע ליצרנים בשביל להגדיל או להקטין את ההצע.
חוץ מזה, למה אתה מתנגד למע"מ 0? הרי מיסים הם מלכתחילה מעוותים את השוק, והפסקתם פשוט מביאה את החלק הזה של השוק למצב טוב יותר. אם לצטט את מילטון פרידמן (תרגום שלי) "אני בעד הורדת מיסים בכל זמן, בכל מקום ובשביל כל סיבה"
אלה אופק, לא הספקולנטים החלישו את הלירה והשקל הישן. הממשלות שבזבזו ללא אחריות גרמו להדפסת כסף ואינפלציה.
ביבי מוביל אותנו למונופולים? יש לך נתון שמראה שישראל יותר מונופוליסטית היום מאשר הייתה לפני עשור או שזו רק תחושת בטן? אני לא חסיד של ביבי אבל אני חושב שהטענה הזאת עושה לו עוול.
יחסית לשנות השישים והשיבעים ישראל פחות מונופוליסטית בוודאות.
בדרך כלל מונופולים פורחים דווקא כשיש התערבות ממשלתית.
אתה צריך להבין שביבי השיג את השלטון בדרכים דמוקרטיות, הדמוקרטיה עזרה לו להגיע לשלטון וזאת התקופה בה הוא פיזר אמרות בזכות הדמוקרטיה ופעל בהתאם (הצהרת 2 הקדנציות למשל).
ברגע שביבי בשלטון הוא שם לב שהדמוקרטיה היא מי שתוריד אותו משם ולכן הוא נלחם בה. דוגמאות: רשות השידור, מונופול הגז, ביטול הרפורמה בטלפון הקווי, איום עם מיזוג גולן (כחלון לא יוותר כאן).
בהיבט האישי (גם ביבי רואה עצמו כמונופול, שליט יחיד): 5 תיקים אצלו, הסכמים קואליציונים שאסור לאף ח"כ ליזום או להתנגד לחוקים בתחום התקשורת, משמעת סיעתית, אמירות מוגבלות בדקה, הנחתות של החלטות מבלי להתייעץ, כל המאבק במתווה הגז שהוא חתם עליו בלפחות 2 כובעים שונים
יש לך הגדרה מוזרה לדמוקרטיה, או שלדעתך ביבי ממש טיפש, אם אדם שנבחר כראש המפלגה הגדולה ביותר בפער גדול ומרכיב קואליציה עם רוב סביר פעם אחר פעם יחשוב שהדמוקרטיה תוריד אותו מהשלטון.
לגבי העובדה שבאופן אישי ביבי רואה את עצמו כמונופול – יכול להיות שעדיף ראש ממשלה פחות שתלטן, אבל הוא בהחלט לא הראשון (בן גוריון לדוגמא – גם שר ביטחון, מכריח אנשים לעברת את השם…) וגם ביחס לדוגמא לאובמה.
זה לא אומר שביבי בסדר, זה רק אומר שצריך לקחת את זה בפרופורציה.
לא מסכים לחלוטין עם המאמר.
מדינות שבהם שכר העבודה נמוך מייצרות במחירים נמוכים ומעבירים את התוצרת שלהם למדינות בו שכר העבודה גבוה ואז במדינות הללו נוצרת אבטלה אדירה. והממשלות מאבדות את יכולת השליטה שלהן בשוק העבודה.
לדוגמא : פעם ארה"ב יצרה את מרבית הצריכה שלה בבית. עם פתיחת הכלכלה והשוק הגלובלי כל היצור עבר לסין . ספינות מעמיסות סחורה בסין ופורקות את הסחורה בארה"ב , מעמיסות בארה"ב דולרים ופורקות את הדולרים בסין וחוזר חלילה.
כל התיאור הזה הוא רק אנלוגיה למה שקורה בפועל .
סין התחזקה מאוד וכעת מאיימת על ארה"ב בהרבה מובנים בעיקר בנושא הכלכלי כי יש יותר דולרים בסין מאשר בארה"ב. ועיקר החוב הלאומי האמריקאי נמצא בידי סין. ואם יש משבר כלכלי ואבטלה בארה"ב והממשל הארה"ב רוצה להזרים כסף כדי להמריץ את הכלכלה להיכן היא תזרים את הכסף הרי כל המוצרים מיוצרים בסין ולכן יש טעם להזרים את הכסף לתוכניות פיתוח שלא מאפשרים לעשות אותם מחוץ לארה"ב . למשל תוכניות גרנדיוזית כמו ה 35 F שעולות המון כסף אבל כך הממשלה האמריקאית תומכת בתעשיה בארה"ב ולא מוציאה את העבודה בחו"ל .
כלומר המימשל בארה"ב תומך בתעשיה מסוג מסויים ע"י מתן מונופול ליצור מוצרים ושירותים בארה"ב ובכך מגן על מקומות עבודה לאזרחי המדינה . כדי למנוע אבטלה בענפים רבים על המדינה להגן על היצרנים שלה מפני הריסת התעשיה ויצור אבטלה ע"י יצרני חוץ. לדוגמה פעם יצרו מזגנים בארץ ע"י יצרנים ישראלים (זכור לי תדיראן , אלקטרה ואמקור) כיום כל החברות הללו נסגרו מיצרים ומייבאים את המוצרים הלל מסין והעובדים נשארו מובטלים.
ברור לי שאי אפשר להילחם לחלוטין נגד כוחות השוק אבל אפשר לעשות זאת במידה עם בקרה .