ירושלים – חציה עפר חציה שמים 

מדוע נתפסת ירושלים כבירתו הנצחית של העם היהודי למרות שהנתונים מוכיחים אחרת? כדי לענות על כך יש לחזור לרגע היסטורי חד פעמי – של צירוף נסיבות מיוחד ואישיות מיוחדת

נמוכה מבחינה גאוגרפית; ירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

"שוב הגיע יום ירושלים ושוב משנן ראש הממשלה את המנטרה השחוקה – ירושלים הייתה והינה בירתו של העם היהודי בלבד. האמנם כך הוא הדבר או שנתניהו … שוב טועה ומטעה את הרבים?" – כך פתח לפני שנה פרופסור גדעון ביגר את רשימתו "ירושלים אינה בירת העם היהודי" ("הארץ" 25.5.15). בהמשך הציג פרופ' ביגר נתונים המוכיחים שבתקופת הביניים בין זמנו של המלך דוד, שקבע לראשונה את ירושלים כבירה, עד לכיבוש הבריטי, שהפך את ירושלים לבירת היחידה המדינית שנקראה פלשתין, לא שימשה ירושלים כבירה למעט תקופות קצרות מאוד.

אם נסכם את הנתונים הכרונולוגיים שהביא פרופ' ביגר יתברר לנו שמתוך תקופה של כארבעת אלפים שנה, שימשה ירושלים כבירה (או עיר דומיננטית) כשלוש מאות שנה בלבד: בימי דוד ושלמה, בתקופת החשמונאים עד חורבנה ובימי הצלבנים. בסוף רשימתו חזר פרופ' ביגר לפתיחת הרשימה וסיים: "יתכבד אפוא ראש הממשלה, וייזהר בדברים שהוא נושא בפני הציבור, אפילו ביום ירושלים".

הנתונים שהביא פרופסור ביגר נכונים, אך דווקא משום כך רשימתו היא דוגמה יפה כיצד טינה ומשוא פנים מעוורים את עיני המתבונן ומונעים ממנו לראות את העיקר. לחשיפת העיקר ניעזר במאמר שכתב לפני תשעים שנה החוקר הגדול אלברכט אלט: "עלייתה של ירושלים" – JERUSALEM AUFSTIEG. גם במאמר זה, כמו ביתר מחקרי אלט, יש שילוב מיוחד במינו של חקירה פילולוגית, ספרותית, גאוגרפית וארכאולוגית, ולכל אלה נלווה כשרון ספרותי. אביא כלשונה את פתיחת המאמר שמהדהדים בו אירועי התקופה:

בשעה שעברה ירושלים ב-9.12.1917 משליטת התורכים לשליטת הצבא האנגלי, נקבע כמובן מאליו שבה – ולא במקום אחר – ימוקם מרכז השלטון הצבאי… החלטה זו לא שונתה גם לאחר שנכבשה פלשתינה הצפונית. גם עתה (בשנת 1925), לאחר שכבר הוחלף הממשל הצבאי באזרחי, אין איש השוקל לקבוע את המרכז הפוליטי של פלשתינה במקום אחר. קדימותה של ירושלים נראית כמובנת מאליו לכול. אך האם באמת מובנת קדימות זאת מאליה. ההיסטוריה מוכיחה שאין זה כך ושרק לעתים נדירות מאד במהלך ההיסטוריה זכתה ירושלים למעמד השמור לה בימינו.

בהמשך המאמר, בדומה לפרופ' ביגר, מצביע אלט על העובדה כי צריך ללכת 1,000 שנה אחורה מכיבוש ירושלים בידי האנגלים עד לממלכת הצלבנים (1187-1099) כדי למצוא את ירושלים כמרכז, כיוון שגם אחרי מפלת הצלבנים בכל ימי שלטונו של האסלאם תפקדה ירושלים רק כבירת מחוז. בין ממלכת הצלבנים ובין חורבן ירושלים בידי הרומאים (70 לספירה) מפרידות שוב אלף שנה שירושלים אינה משמשת אפילו כבירת מחוז. גם כשנגה על ירושלים אור קדושה באמצעות הנצרות, החל מימי הקיסר קונסטנטינוס במאה השלישית לספירה, ובמידה מסוימת גם באמצעות האסלאם החל מן הכיבוש הערבי (634 לספירה) – לא השתנה המצב. קדושת ירושלים אמנם קיימת בליבות כובשיה במידה זו או אחרת, אבל אין הארגון המדיני משתנה.

אין לומר שתולדות ירושלים אלה משקפות את הידרדרותה לאחר שנחרבה בידי הרומאים, כי גם בימי בית ראשון, לבד מימי דוד ושלמה, שימשה כבירת מחוז קטן, יהודה, בלבד. בין אלט ובין פרופ' ביגר קיימת אפוא תמימות דעים בסקירת הנתונים ההיסטוריים.

ההיסטוריה מלמדת שירושלים איננה בירתה ההיסטורית של ארץ ישראל. ההבחנה הזאת מעוררת שתי שאלות. הראשונה: מדוע מעמד ירושלים בדרך כלל משני? והשאלה השנייה, מדוע למרות הנתונים ההיסטוריים "קדימותה של ירושלים נראית כמובנת מאליו לכול" – כניסוחו של אלט בפתיחת מאמרו.

ירושלים של דוד

מעמדה המדיני הנחות של ירושלים נגזר מן הנתונים הגאוגרפים. נמנה כאן בעקבות אלט את חסרונותיה העיקריים:

1. ירושלים אינה נמצאת במרכז הארץ, אלא בחלקה הדרומי. תחומי הארץ משתנים אמנם, אבל גבול הישוב של "ארץ ישראל" בזמן העתיק הוא באר שבע, ורובו המכריע התרכז מצפון לירושלים.

2. הגישה לירושלים קשה. על הבא מן המזרח לעלות עליה תלולה מאד של כ-1,200 מטרים מעמק הירדן וכ-800 מטרים ממישור החוף.

3. ירושלים נמצאת אמנם סמוך לקו פרשת המים ובהתאם לכך על הדרך הראשית מצפון לדרום, אבל הדרך ממערב למזרח עברה כשישה קילומטר מצפון לה בדרך הנוחה של בית חורון. הדרך מירושלים עצמה למערב חותרת בין ההרים וקשה למעבר.

4. לקשיי הגישה אין פיצוי מספיק בהגנת העיר מפני אויב. לעיר דוד הקטנה הייתה אמנם הגנה טבעית מסוימת, אך גידול האוכלוסיה חייב התיישבות מחוץ למכשולים הטבעיים. ירושלים נאלצה לסמוך בעיקר על חומותיה.

5. מקורות המים של ירושלים מצומצמים וקשה לפרנס בהם כרך גדול.

אם עלינו לבחור בכלל בירה בהרים, תיפול הבחירה המושכלת על שכם וסביבתה. שכם, ולא ירושלים, היא המלכה הבלתי מוכתרת של ארץ ישראל. אם לא נגביל את הבחירה לחלק ההררי, תיפול הבחירה על מישור יזרעאל ומגידו. גם הבחירה של רמלה בידי הכובשים הערבים היא בעלת היגיון גאוגרפי.

אם כן, הנתונים הגאוגרפים מסבירים את המעמד המשני של ירושלים לאורך רוב הדורות: מן התקופה שקדמה לכיבושה בידי דוד (1,000 לפנה"ס) ועד לכיבושה בידי האנגלים. לאור הנתונים ברור שהשאלה הנכונה אינה מדוע לא שימשה ירושלים כבירה אלא מדוע בכלל נקבעה ככזאת.

לשאלה זו תשובה ברורה: ירושלים היא תולדה של רגע היסטורי חד פעמי – של צירוף נסיבות מיוחד ואישיות מיוחדת.

מפה שצייר היינריך בונטינג ובמה מופיעה ירושלים במרכז העולם, 1581. דרך וויקיפדיה
מפה שצייר היינריך בונטינג ובמה מופיעה ירושלים במרכז העולם, 1581. דרך וויקיפדיה

לאחר מות המלך שאול בחרו אנשי יהודה את דוד למלך עליהם. דוד קבע את בירתו בחברון אשר ביהודה. אחרי שבע שנים של מלחמה עם שבטי הצפון באו נציגי השבטים לדוד בחברון וביקשו גם הם למשוח את דוד למלך עליהם. "ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה'" (שמואל ב ה, 3). אנחנו למדים מן הפסוק וממה שקדם לו, שהקשר המדיני בין ישראל ויהודה איננו ישיר אלא הוא קשר של שני הגופים האלה לדוד. הברית של כל אחד מן הגופים האלה עם דוד היא המקשרת ביניהם.

ועתה התעוררה השאלה היכן לקבוע את הבירה? להשאירה בחברון ביהודה? או לקבוע אותה בשכם בין שבטי הצפון? לרגע זה חייבת ירושלים את תהילתה לעתיד לבוא – היא נמצאת בין ישראל ליהודה; היא נתונה בידי נוכרים, וכיבושה יעניק לדוד בסיס כוח עצמאי, עיר שהיא כולה שלו.

דוד הקפיד באמת לכובשה בעזרת גדוד השכירים הפרטי, שהתגבש סביבו בשנות נדודיו, בפעולה צבאית נועזת ולא במצור שהטיל עליה בעזרת צבא ישראל ויהודה. כך הפכה ירושלים לרכוש דוד – לעיר דוד. ירושלים היא הנדבך השלישי לצד ישראל ויהודה במבנה המשולש של ממלכת דוד. דוד מלך ירושלים מולך מעירו על ישראל ויהודה, הקשורות דרכו.

ירושלים שבלב

סיבות שונות גרמו לכך שכשבעים שנה מאוחר יותר, בימי נכדו של דוד, התפלגה הממלכה ואיתה המערכת המופלאה שיצר דוד. על פי ההיגיון הגאוגרפי-פוליטי נגזר דינה של ירושלים לחזור לאלמוניותה הקודמת. אבל לא כך אירע.

בלבבות אנשי יהודה התנחלה ההכרה שלדוד ולזרעו נתן ה' מלכות עד עולם, ושבירושלים ובמקדשה בחר ה' לשום את שמו. העדות העתיקה ביותר להכרה זאת כבר מצויה בספר שמואל (שמואל ב, ז). ברבות הימים ובמיוחד לאחר חורבן ממלכת הצפון (722 לפנה"ס) הפכה השקפה זו לנחלת ישראל כולו. למתנת הארץ נוספו שתי מתנות, בית דוד וירושלים – כולן עד עולם. השקפה זו אודות ירושלים מהדהדת בדברי הכוהנים והנביאים, במזמורים ובקינות, בדברי חכמים ובתפילתם, בשירי הגולים מ"אם אשכחך ירושלים" עד "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך".

תולדות ירושלים כהתגוששות מתמדת בין המציאות הטבעית לבין האידאה המטפיזית, בין הגאוגרפיה ובין התאולוגיה משתקפים במעמדה של ירושלים במשך הדורות. כאשר גבר החומר ירושלים היא לכל היותר בירת מחוז, וכאשר גבר הרוח היא הבירה. למרות התנאים המודרנים השונים כל כך נמשך מאבק זה גם היום. הבחירה בירושלים נאבקת בכוחות השוק.

ועתה לעיקר: מתי גבר הרוח ומתי גבר החומר? הנתונים שהובאו בפתיחה הם חד משמעיים. בזמן של ריבונות יהודית גבר תמיד הרוח, וכך לעתים בהיותה בידי הנוצרים (בתקופת הצלבנים). ביתר התקופות גברה המציאות הטבעית וירושלים נדחקה ממעמדה הבכיר. ליהודים ולצלבנים קדושת ירושלים הכריעה את חסרונותיה הטבעיים ואילו אצל האחרים גברה המציאות הארצית.

אנחנו יכולים לסכם: ירושלים היא הבירה הרוחנית של ישראל לפחות מיום שגלה ישראל לראשונה מעל אדמתו (722 לפנה"ס), ובהיות השלטון בידו הבירה הרוחנית היא תמיד גם הבירה המדינית. לכלל זה אין יוצא מן הכלל. הוא מעיד שרק בעם ישראל הבחירה בירושלים היא, לפחות עד היום, עקרון תמידי.

__________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; 1993 ,The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. ירושלים היא הבירה הרוחנית של ישראל לפחות מיום שגלה ישראל לראשונה מעל אדמתו (722 לפנה"ס), ובהיות השלטון בידו הבירה הרוחנית היא תמיד גם הבירה המדינית. לכלל זה אין יוצא מן הכלל. הוא מעיד שרק בעם ישראל הבחירה בירושלים היא, לפחות עד היום, עקרון תמידי.

  2. ומה עכשיו.
    זוהי סקירה מונולוגית ארצית.אבל ציון ירושלים- היא הרבה מעבר לכך.
    מה עם היום. מה אנחנו מפנים ,מול העיר הזו ,שבידנו.מה יש בידיים שלנו להביא לה. הקיים מה שנימצא היום,הוא כה רחוק מההבטחה ,האמיתית .לעתיד.
    אנחנו ביכלל לא עם ישראל. אנחנו לא מיתנהגים כמו עיבריים. האידיאלים שקיימים כאילו בארץ.מה?לרדוף אחר הכסף בכל מחיר. המסרים פה במדינה נוראים. כולם מיסתובבים סביב החומרנות המערבית. כאילו מה שיש ליהודי אמריקה ,שייך לנו.הוליווד וול סטריט עמק הסיליקוון. כולם סוגדים לכסף. מגלגלים כסף למכביר .וגם יהודים שם ממלאים מקומות אלה. אבל פה בארץ זה אחרת.צריך להיתנתק מ"אידיאלים" אלה. לא בשבילהם באנו לפה. פה ארץ ישראל. לא מערב.פה תנך. לא גמרא ותלמוד. אהבת התנך אהבת גיבוריו-זה מה שצריך לישלוט.התלמוד הגמרא אפילו הקבלה מקטרגים עלינו בחול. אבל התנך מסנגר. כי את זה הגויים אוהבים. וגם מבינים. התנך עיבר י עיברי.יצירה הכי בילעדית. תוצרת האדמה הזו ממש.ישראל נימצאת ביעקב. מיתחכמת מניפולטיבית יעקובנית. יש סולם מיסטי לשמים. ומדרגות. בזה שאנחנו חיים פה בארץ, מחייב אותנו לעבור אל השלב האלוהי המיסטי. השכלתנות חייבת לפנות מקומה, למיסטיקה הנבואית של התנך. רוחות חזקות אדירות נושבות פה בארץ. אבל אנחנו לא שומעים. הרוחות הם מיסטיות בראשיתיות בריאתיות. אבל אנחנו לא מרגישים. שקועים באורגיית עגל הזהב. מנהיגינו היתחרפנו,על הפנים.כולם מסוממים ממשהו. מתוכנתים.זה כמו ליראות חייזרים.הם לא רוצים להביא אותנו לארץ המובטחת.לעיר הזוהרת שעל הגיבעה. מנומנמים סובאים וזוללים.בגידת האליטות ביוון קימת גם פה.ויתכן בעולם כולו. אבל מבחינתנו זה רע ומאוד.כי הרי אנחנו עאלק העם הניבחר.אנחנו בצומת דרכים .העם מבולבל מתוכנת ואובד.וגם הצעירים.פשוט כואב הלב.

  3. ממתי אפשר לבלבל את הארץ עם עובדות? מה קרה לכם מידה?
    יש לכם שגיאה גדולה. בית דוד היה 420 שנה, שבע שנים מלך בחברון, ואז העביר את בירתו לירושלים כלומר 413 שנה. בית שני נבנה בשנת 516 לפני הספירה, ונחרב בשנת 70 לספירה כלומר 585 שנה. כלומר ירושלים שמשה בירת ישראל (יהודה) כ-אלף שנים.

    מדריד נהפכה לבירת ספרד רק ב-1561 לכן היא בירה -500 שנה.
    ברלין הייתה בירת פרוסיה בלבד, היא נהפכה לבירת גרמניה ע"י ביסמארק במאה ה19.
    לונדון הייתה העיר החשובה באנגליה במאה ה-11 כלומר כ-1000 שנים.
    פאריז הפכה לבירת צרפת בתחילת המאה ה-12 הרבה פחות מ-1000 שנה.
    בייג'ין מהפכה לבירת סין במאה ה13 ע"י המונגולים.

  4. מרתק! לא הייתי מודע לכך שדויד כבש כך את העיר והסמבוליות של עיר דויד כחלק המחבר את שני חלקי העם.

  5. כזה אוסף של הבלים וקלישאות היה מקבל ציון נכשל אם היה מוגש כעבודת חקר בכיתה ד. היכן העורכים של אתר מידה?

  6. מילה אחת מרכזית בהסטוריה של ירושלים עם העם היכודי חסרה פה: "בית ה…"?

  7. יש כשל לוגי במאמר. קודם כל טעות עובדתית – ירושלים הייתה בירתה של ישראל ואחר כך יהודה במשך 400 שנה ברציפות ולא רק 100 שנה. לא יודע למה כותב המאמר מתעלם משלוש מאות שנה של היסטוריה.
    חוץ מזה העובדה שירושלים לא הייתה בירה אצל הגויים לא מפריכה את מעמדה כבירת העם היהודי. מה בכלל הקשר ? כשהיהודים היו ריבונים ירושלים תמיד הייתה בירתם. אגב ההחלטה האנגלית היא על פי אותו היגיון – ירושלים הייתה בירתה של הממלכה הצלבנית לכן כשהם חזרו מטבע הדברים הם קבעו אותה באותו מקום.

    1. "כי גם בימי בית ראשון, לבד מימי דוד ושלמה, שימשה כבירת מחוז קטן, יהודה, בלבד"
      ממתי ממלכת יהודה הפכה למחוז קטן בלבד, ואיזו עיר היתה הבירה של ממלכה זו מלבד ירושלים?

  8. ראשית ירושלים במקום אסטרטגי ביותר.
    עכשיו אוגוסט -ומישור החוף לא ראוי למגורים = הוא ג'יפה לחה ומהבילה… בתקופת המקרא השרון היה יער וזה גם פרוש שמו – ובתקופה המוסלמית הוא היה ביצות רוחשות מלריה.
    ורק בזכות טכנולוגית המיזוג המודרנית יש חיים שוקקים במישור החוף. (זאת למעט 3*4 עיירות דייג ומסחר לאורך החוף עזה/ יפו/ עכו ובתקופות בהן הארץ נשלטה ע"י אימפריות מעבר לים היו פעילות עוד 3-4 עיירות קיסריה חיפה אשקלון).

    האוכלוסיה לאורך ההיסטוריה היתה מרוכזת בהרים. וההרים מחולקים לשלושה מקטעים גליל שומרון ויהודה וירושלים נמצאת בלב הטבעי של ארץ יהודה על אוכף כלומר מצד אחד היא בשיא הרכס ומצד שני ההרים שמצפונה ומדרומה גבוהים יותר ולכן היא גם נקודת המעבר הנוחה ביותר ממערב למזרח (מעבר הירדן לים התיכון וגם היא על הר כלומר שולטת על סביבתה – בנוסף נמצא בצמוד לה מעיין הגיחון שהוא המעיין הכי גדול בהר ובנוסף בגלל שהיא נמוכה מההרים שמדרומה (גוש עציון) ניתן להזרים אליה מים (הן בתקופת הורדוס והן בתקופות מאוחרות).

    ירושלים אכן שימשה בירה לעם היהודי ואילו בתקופה המוסלמית היא שימשה אך ורק בירת מחוז.
    אבל ממלכות יהודה לא היו שונות בהרבה בשטחן ממחוזות ירושלים המוסלמים.
    כמעט לכל אורך תקופת בית ראשון ממלכת יהודה לא שלטה צפונית לרמאללה (תקופת דוד ושלמה היתה היוצאת מהכלל).
    בימי בית שני מחצית הראשונה של תקופת הבית השני יהודה היתה מחוז פרסי מצומצם שגבולו הצפוני היה בסביבות רמאללה.
    ממלכת החשמונאים אף היא לא חרגה מיהודה צפונה למעט תקופה קצרה בת 50 שנה שבה היא הצליחה להשתלט על הגליל והשומרון ואז הוכרעה ע"י הרומאים.

    אז בקיצור הרומאים שהגיעו מהים קבעו את קיסריה שעל חוף הים כבירת הממלכה.
    ישראל המודרנית כמו גם המנדט הבריטי וממלכת הצלבנים קבעו את ירושלים כבירתה של הארץ כולה.
    בשאר התקופה הארץ היתה מחולקת כמעט תמיד ל3 יחידות מנהליות גליל שומרון ויהודה.

    נותרה האנומליה למה המוסלמים שהכירו בקדושת ירושלים קבעו את רמלה כבירת המחוז בתקופה המוסלמית הראשונה (לפני הצלבנים).
    התשובה היא כנראה שהמוסלמים אז היו אימפריה המשתרעת בשתי יבשות אסיה ואפריקה וארץ ישראל היתה הגשר בין שני חלקי האימפריה ולכן חשוב היה להם יותר למקם את עיר הבירה על הדרך הראשית –
    ועדיין הם הקפידו למקם את עיר הבירה שלהם רמלה גם על הדרך מירושלים לחוף הים.

  9. אני לא קורא הארץ, כך שהטקסטים בעיתון לא מעניינים אותי. אם במקרה כתב בעיתון הארץ פרופסור מסוים המוזכר במאמר, כי ירושלים לא הייתה/כן הייתה בירה, זו קביעה פרטית שלו. כך להתייחס לדבריו, והם לא יותר מדעה.
    גם לא דבריו של כותב המאמר, בניסיונו לתקן ולמנות את שנות ירושלים כבירת ישראל, במספר שנים לא מדויק במיוחד. אחד התגובות לפני חישב ומצא כאלף שנים(שתי תקופות של חמש מאות שנים כל אחת).
    מה שקובע באמת הוא, מהי ירושלים בעיני ישראל. גם בתקופת בית ראשון, בתקופת הגלות בבבל ושיבת ציון, בתקופת בית שני ובגלות של 1900 שנה, בתקומת ישראל החדשה, סה"כ כשלשת אלפי שנים ויותר, ירושלים הייתה מוקד עליה לרגל, מקום בית המקדש(הראשון והשני), מרכז התפילות, מקור ויעד לגעגועים, אמונה שעברה מדור לדור בלידה בנישואין ובמוות. המילה ירושלים הייתה בפי כל יהודי מאמין יותר ומאמין פחות. את זה אף אחד לא יכול לקחת. אלה עובדות ויותר מכך אמונה של עם דור אחרי דור. בפרט הדתות האחרות ידעו גם ידעו וגם זיהו וקישרו את ירושלים כביתו ובירתו ומרכזו של ישראל.
    כך, שדברי ההבל של פרופסור מכובד ככל שיהיה הכתובים בעיתון של אנשים שחושבים שהם חושבים, לא ישנו דבר. האמת כתובה מעל דפי ההיסטוריה.

  10. כל ההיסטוריה של עם ישראל היא ייחודית ושמימית ואין לחפש בה מציאות או מספר שנים שיתנו לה תוקף. עיר השלום שלנו היא אך ורק שלנו ועוד תוכיח לאומות מהי משמעותה האמיתית בבוא העת. התנ״כ מלא בה ובכל המשמעות שלה בעבר ובעתיד לבוא.