אי־שוויון כלכלי הוא ברכה לכולם

מופתעים? ספר חדש טוען כי המאבק האובססיבי נגד "אי־שוויון" מתבסס על שורה של הנחות יסוד מוטעות, ובעיקר על תרבות של קנאה. השפע והשגשוג של החברה המערבית הם תוצאה של תגמול על כישורים ויוזמה

הקדמה מחלחלת לכל מקום. צילום: ICT4D.at CC BY-SA 2.0 via flickr

ביקורת: Don Watkins & Yaron Brook, Equal Is Unfair: America's Misguided Fight Against Income Inequality. New York: St. Martin's Press. 2016

נדמה כי הדאגה הגוברת מאי־השוויון הכלכלי בחברה המערבית שברה בשנים האחרונות שיאים רטוריים חדשים. בנאום שנשא ב־2013 הצהיר הנשיא אובמה כי אי־השוויון בהכנסות הוא "האתגר המכונן של תקופתנו", וכי זו הסוגיה שבה הוא מצפה מממשלו למקד את מרב המאמצים בשנים הבאות. גם האפיפיור פרנציסקוס מרבה להתבטא בחריפות על הנושא בכתביו ובנאומיו, ואף צייץ בטוויטר כי "אי שוויון הוא שורש הרע החברתי".

אין ספק שהאובססיה של אישי ציבור בנושא התעצמה בעקבות פרסום ספרו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי, 'הון במאה ה־21', המבקר בחריפות את מגמות אי־השוויון והפערים הכלכליים בארה"ב ובאירופה ומזהיר מפני השלכותיהן. ניתוחיו הכלכליים של פיקטי ספגו מאז ביקורת נוקבת והופרכו במחקרים רבים, אבל הרושם העז שהותיר ספרו עדיין ניכר בקרב קובעי המדיניות הכלכלית במדינות המערב.

גם בארצנו אחז הדיבוק נגד אי־השוויון הכלכלי, כאשר אישי ציבור מתחרים ביניהם מי יביע דאגה עמוקה יותר מהפערים בהכנסות. ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) הגיבה לדו"ח ה־OECD שדירג את ישראל כאחת המדינות הלא שוויוניות ביותר במערב, באזהרה כי "מיקומה של ישראל בצמרת האי־שוויון, יחד עם הפער שגדל בין העשירון התחתון לעליון, הוא בעיה קיומית לישראל". בהזדמנות אחרת התייחסה יחימוביץ' ל"עובדה הבלתי נסבלת שמנכ"ל בחברה ציבורית שנסחרת בבורסה, מרוויח פי 130 משכר המינימום", וציינה כי "זה דבר שהוא בלתי נתפס, לא מוסרי". גם שר האוצר משה כחלון מוטרד מהפערים הכלכליים, והציב את הפחתת מדד אי־השוויון בראש רשימת היעדים של משרדו לשנים הקרובות.

איך קרה שסוגיית אי־השוויון הכלכלי תופסת כותרות ראשיות, ומעסיקה לילות כימים את מנהיגי המערב ודוברים חברתיים מכל קצוות הקשת הפוליטית?

טלפון חכם לכל ילד

הספר 'שוויון אינו הוגן: המאבק המוטעה של אמריקה נגד אי־שוויון בהכנסות', שיצא לאור השנה, בוחן את השאלה הזו לעומק. בשונה ממבקרים רבים אחרים של תומס פיקטי ונרטיב אי־השוויון, הכותבים ירון ברוק ודון ווטקינס ממרכז איין ראנד בארה"ב אינם מפנים את תשומת הלב רק לשאלות מתודולוגיות וסטטיסטיות, אלא גם להיבטים המוסריים והערכיים של אי־השוויון. בניגוד לקלישאות המפומפמות חדשות לבקרים בכלי התקשורת, ווטקינס וברוק מסבירים כי אי־שוויון כלכלי הוא תוצר בלתי נמנע של חברה הישגית המקדשת קדמה, כישורים ומאמץ. חברה שוחרת חירות וחפצת חיים מוקירה את האנשים שהגיעו להישגים כבירים וקטפו את הפירות הכלכליים שנובעים מכך, ואיננה מנסה להענישם בשל הצלחתם.

סיבה אפשרית אחת לחששות מפני פערים כלכליים היא שאי־שוויון גורר אחריו השלכות שליליות לכלכלה ולחברה ומיטיב עם קומץ עשירים ובעלי הון אך פוגע בכל השאר, בעיקר עניים ואנשי מעמד הביניים. הבעיה בהסבר זה היא שהוא אינו עומד במבחן המציאות. אף שאי־השוויון בארה"ב גדל בארבעים השנים האחרונות, אמריקנים מכל שכבות האוכלוסייה והמעמדות הכלכליים שיפרו באופן ניכר את רמת חייהם. כאשר בוחנים מדדי רווחה בולטים מגלים שאמריקנים – כמו אזרחי רוב מדינות המערב, כולל ישראל – נהנים מאיכות חיים שדורות קודמים היו יכולים רק לחלום עליה. כפי שציין הכלכלן אורי כץ בבלוג שלו:

העניים כיום נהנים ממחירים יותר נמוכים על מוצרים יותר טובים, ממערכות חינוך בריאות ורווחה יותר מפותחות ומחיים טובים יותר. זה מתבטא בנתונים כגון תוחלת חיים ותמותת תינוקות. שיעורי העוני האבסולוטי נמצאים בירידה לפי כל מדד אפשרי. מצבם של העשירים ושל העניים הולך ומשתפר מכל הבחינות.

ניתן לסכם בהקשר זה שבעוד אי־השוויון הכמותי גדל, אי־השוויון האיכותי (או פער הרווחה האישית) דווקא קטן משמעותית. ההבדל בין המוצרים והשירותים שעומדים לרשות האמריקני (או הישראלי) הממוצע ולרשות עשירים כקורח כמו ביל גייטס, הולך ומתמתן. בעוד שבעבר רק אמידים ועתירי נכסים היו יכולים ליהנות משירותים ומוצרים כגון טיסות לחו"ל, טיפולים רפואיים מורכבים, רכבים, טלוויזיות, מדיחי כלים, מזון איכותי, מחשבים אישיים, גישה לאינטרנט וטלפונים ניידים, כיום הם מצויים בשימוש רחב בקרב כל חלקי האוכלוסייה. בסופו של דבר, מה שחשוב באמת הוא היכולת של אנשים לשפר את חייהם וליהנות מרמת חיים גבוהה ככל האפשר (הפער האיכותי), ולא חשבון הבנק היחסי שלהם (הפער הכמותי). כפי שציין עיתונאי אמריקני, "ההבדל בין מצב שבו יש לך מכונית מכל סוג שהוא למצב שבו אין לך מכונית בכלל, הוא לאין ערוך גדול יותר מההבדל בין שברולט משומשת לפורשה חדשה".

 

האמריקני הממוצע נאלץ לעבוד הרבה פחות שעות כדי לרכוש מוצרי צריכה, בהשוואה לעשורים הקודמים. איכות המוצרים גם השתפרה באופן ניכר.
האמריקני הממוצע נאלץ לעבוד הרבה פחות שעות כדי לרכוש מוצרי צריכה, בהשוואה לעשורים הקודמים. איכות המוצרים גם השתפרה באופן ניכר. מקור: Mark J. Perry

הבעיה האמיתית: מעורבות המדינה

נימוק נוסף להתנגדות לאי־השוויון הכלכלי הוא ההרס כביכול של החלום האמריקני שלפיו אדם יכול להתחיל את חייו בתחתית החברה ולהתקדם לצמרת בכוחות עצמו. אכן, ווטקינס וברוק מכירים בכך שמוביליות חברתית היא מאפיין חיוני בחברה חופשית, אך המחקר האמפירי רחוק מלספק עדויות חותכות לכך שאי־השוויון הכלכלי פוגע בה, והנתונים הסטטיסטיים בנושא שנויים במחלוקת עזה. עם זאת, יש מספיק סיבות טובות לפקפק בקשר הגורדי הקיים לכאורה בין אי־שוויון כלכלי למוביליות חברתית. דווקא תקופת השיא של המוביליות החברתית באמריקה – המחצית השניה של המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 – התאפיינה באי־שוויון גבוה מאוד (כמו גם במסים נמוכים ובמדיניות רווחה מצומצמת עד מאוד). בנוסף, בעוד אי־השוויון בארה"ב גדל בארבעת העשורים האחרונים, שיעור המוביליות החברתית נותר ללא שינוי משמעותי.

נכון שיש מקרים שבהם מדינות עם פערי הכנסות גבוהים נוטות להיות בעלות מוביליות נמוכה, ולהפך. אך זאת משום שבמדינה עם אי־שוויון נמוך, שינויים מינוריים בהכנסה הכלכלית של הפרט ישפרו את מצבו הכלכלי היחסי באופן ניכר. במדינה עם אי־שוויון גבוה, גם שיפור ניכר בהכנסה הכלכלית של הפרט יוביל לשינוי מזערי בלבד במצבו הכלכלי היחסי. אם ברצוננו בשיפור רמת החיים המוחלטת ולא היחסית, אין סיבה נראית לעין להעדיף דווקא את המצב הראשון על פני השני.

לבסוף, עוד טענה נפוצה נגד אי־השוויון הכלכלי היא שמגמה זו עומדת בסתירה להוגנות החברתית הבסיסית ולשוויון ההזדמנויות בחברה. מחברי הספר מסכימים שערכים אלה מצויים תחת מתקפה קשה, אבל לא בגין אי־השוויון הכלכלי אלא עקב התערבויות ממשלתיות בלתי פוסקות. ווטקינס וברוק מונים שורה ארוכה של מכשולים שהמדינה – גם אם מתוך כוונות טובות – מציבה בפני האזרח הממוצע ששואף להצליח ולהשיג חיים טובים לו ולמשפחתו. רבים מהם רלוונטיים גם לישראל, ונדונו בעבר בהרחבה באתר 'מידה': מערכת החינוך הממלכתית הכושלת, שכר מינימום שמקטין את סיכויי העסקתן של אוכלוסיות חלשות, רגולציות דרקוניות וחוקי עבודה שמעוותים את שוק התעסוקה ומקשים על מעסיקים, רישוי מקצועות יקר ומיותר, ועדי עובדים כוחניים שדואגים לאינטרסים של מעטים על חשבון כלל האזרחים ושאר העובדים במשק, ומערכת רווחה שפוגעת באתיקת העבודה ובתמריצים לעבוד בשם "המלחמה בעוני". לכל זה יש לצרף כמובן את יוקר המחיה הכללי שהממשלה אחראית לו במידה רבה בשל צעדים מזיקים (כגון הטלת מכסי יבוא) ואוזלת יד המובילים להאמרת מחירי הדיור, המזון, התחבורה והאנרגיה.

גם אם נטיל 100 אחוזי מס על כל הכנסות ורווחי העשירים ובעלי ההון, הדבר לא יועיל במאום למעמד הביניים או לשכבות החלשות בהתמודדות עם שלל מהמורות התכנון המרכזי שפורטו לעיל, המהוות אבני נגף של ממש – בניגוד למיתוס אי־השוויון – בפני מאמציהם להשגת חיים טובים יותר ורמת חיים גבוהה יותר.

למרות העלייה באי השוויון הכלכלי, שיעור המוביליות החברתית הבין-דורית בארה"ב נותר ללא שינוי משמעותי מאז 1971. הציר האנכי (המוביליות) מציין את ההבדל באחוזון ההכנסה הממוצעת עבור ילדים שנולדו במשפחות בעלות הכנסה גבוהה מול אלה שנולדו למשפחות בעלות הכנסה נמוכה
למרות העלייה באי השוויון הכלכלי, שיעור המוביליות החברתית הבין-דורית בארה"ב נותר ללא שינוי משמעותי מאז 1971. הציר האנכי (המוביליות) מציין את ההבדל באחוזון ההכנסה הממוצעת עבור ילדים שנולדו במשפחות בעלות הכנסה גבוהה מול אלה שנולדו למשפחות בעלות הכנסה נמוכה. מקור: The equality of opportunity project

כן, שכר הבכירים מוצדק

מבקרי אי־השוויון בחברה המערבית – מברני סנדרס ועד שלי יחימוביץ' – מרבים לתקוף לא רק את ההשלכות השליליות כביכול של פערי ההכנסות, אלא גם את הגורמים להם. על פי הנרטיב הנפוץ, אי־השוויון נוצר לא בגלל סחר חופשי ויצירת ערך, אלא בגלל קשרי משפחה "נכונים" וחיבור נכון לעטיני השלטון. ווטקינס וברוק מקדישים פרק נרחב מספרם לטיפול בסוגיה זו, ולניפוץ המיתוס שלפיו עשירים ובעלי הון הם אוכלי חינם שמרוויחים ומשגשגים על חשבון שאר החברה. ישנם, כמובן, כאלה שעשו את הונם באמצעות מניפולציות, קשרים במסדרונות השלטון, תככים ומזימות, אך הם בפירוש בבחינת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

ניקח לדוגמה את שכר הבכירים הגבוה הנהוג בחברות ציבוריות (קרי, נסחרות בבורסה) רבות, סוגיה שמעוררת סערה גם אצלנו. נבחרי ציבור ופעילים חברתיים נוהגים להתבטא בזלזול מופגן על שכר מנכ"לים, ולהביע ספק רב בכך שבכירים אלה אכן ראויים לתמריצי השכר האסטרונומיים שרובנו יכולים רק לחלום עליהם. אבל, גם כאן, המציאות כפי שהיא משתקפת במחקרים אמפיריים איננה מתיישרת לפי זעקות השבר של הלוחמים באי־השוויון. ראשית, רמות השכר של קבוצות "סופרסטארים" אחרות כגון ספורטאים מקצוענים, פרקליטי צמרת ויועצים פיננסיים בכירים, צמחו בשיעורים דומים לאלו של בכירים בחברות ציבוריות. בנוסף, נמצא כי מנכ"לים בחברות פרטיות, שבהן בבירור אין לבעלים אינטרס לשלם משכורות מופרזות, זכו בממוצע לשכר גבוה אף יותר ממקביליהם בחברות ציבוריות. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הטענות כי שכר הבכירים נובע מנורמות ניהול לקויות או מיכולתם לתמרן את המערכת. יש לציין גם שכאשר הנושא עולה לאישור בעלי המניות, משכורות העתק מאושרות ברוב מוחץ של המקרים.

המחברים מצטטים בספר את פרופ' רוברט רייך, משפטן, כלכלן ויועץ פוליטי בכיר, שלמרות ביקורתו הנוקבת ארוכת השנים על אי־השוויון בחברה האמריקנית, הודה כי קיימת הצדקה כלכלית לסכומים הגבוהים שמשתכרים מנכ"לים בחברות ציבוריות. אכן, עבודת המנכ"לים מאתגרת ביותר והיא דורשת מיומנויות וכישורים רבים בסביבה תחרותית יותר מאי־פעם. רייך מצא כי בין 1980 ל־2003 ממוצע השכר בחברות הציבוריות המובילות במשק האמריקני צמח באופן משמעותי, אך כך גם תשואות המשקיעים וערך החברות. דומה שמבקרי אי־השוויון פשוט סבורים כי שכר גבוה מאוד בהשוואה לאחרים הוא עוול מוסרי בפני עצמו, על אף הערך הרב שמנהלים מייצרים לחברותיהם ולכלכלה בכללותה.

ומה בנוגע להתעשרות שלא כתוצאה מכישרון, יוזמה ועבודה קשה? האם אין היגיון בהטלת מיסוי כבד על ירושות הענק שעשירי האומה מותירים לילדיהם? לדברי ח"כ יחימוביץ', "היום יש בשלות ציבורית לכך שהמשך הפערים החברתיים הוא בלתי נסבל ומערער על הסדר החברתי. המצב בישראל, שבה יש כיום פטור ממס על ירושות, אינו יכול להימשך". התשובה של ווטקינס וברוק ברורה: אין כל הצדקה מוסרית להטלת מס על כספים ונכסים שעוברים בירושה:

ההורים הם שהרוויחו את עושרם, ולמנוע מהם להעביר אותו אל יורשיהם מהווה הפרה חמורה של זכויותיהם. אם הורים החליטו שמוצדק שילדם יירש את כספם לאחר מותם, למנוע מהם את הזכות להעביר הלאה את הונם אינו שונה מלמנוע מהם את החופש לשלם עבור חינוך ילדם בעודם בחיים.

גם בהיבט התועלתני, מס ירושה הוא שגוי ומזיק. יורשי הון רב עדיין ייאלצו להפעיל את מיטב שיקול דעתם כדי לשמר אותו ולהשקיעו בתבונה. השקעות אלו מיטיבות עם החברה כולה מאחר שהן מאפשרות השקת יוזמות עסקיות חדשות, הרחבת עסקים קיימים, יצירת מקומות עבודה, ומימון מחקר ופיתוח. מנגד, הטלת מס עיזבון מעודדת את בעלי ההון לצרוך את הונם ולבזבזו על מותרות בעודם בחיים, אף שייתכן שהיו מעדיפים להשקיע אותו. ההשלכות השליליות של מס ירושה אינן מצננות את התלהבות תומכיו, שנדמה כי הם מעדיפים לעקור לכלל הציבור עין ובלבד שלבעלי ההון והעשירים ייעקרו שתיים.

שכר ממוצע של הספורטאים המקצוענים המובילים בארה"ב. לא רק שכר מנהלי חברות ציבוריות צמח משמעותית עם השנים
שכר ממוצע של הספורטאים המקצוענים המובילים בארה"ב. לא רק שכר מנהלי חברות ציבוריות צמח משמעותית עם השנים. מקור: Prof. Steven Kaplan
הפיצוי הכספי שניתן למנהלי חברות ציבוריות גדולות בארה"ב הוא עקבי למדי עם שווי ערך החברות
הפיצוי הכספי שניתן למנהלי חברות ציבוריות גדולות בארה"ב הוא עקבי למדי עם שווי ערך החברות. מקור: Economic policy institute

להיאבק בתרבות הקנאה

ללא ספק, ישנם מקרים שבהם אנשים עשו את הונם באמצעים לא כשרים, אך הצעות הלוחמים באי־השוויון אינן מבדילות בינם ובין אלה הראויים לעושרם בשל עבודה קשה, כישרון ויוזמה. כפי שמסכמים ווטקינס וברוק:

אף שמבקרי אי־השוויון טוענים שהם מתנגדים רק להכנסות שנוצרו מאי־צדק, הפתרונות שהם מציעים אינם מבחינים בין הכנסות מוצדקות להכנסות שאינן מוצדקות. הם מתלוננים על יחסי הון־שלטון והעדפת מקורבים, אבל תומכים בהעלאת מסים על כל מצליחן. הם מקוננים על בכירים שמרוויחים יותר משווי הביצועים שלהם, אבל טוענים שאף מנכ"ל חברה לא צריך להרוויח יותר מפי עשרים או חמישים מעלות שכרו של העובד שמשתכר הכי פחות בחברה. בעודם מתלוננים על יורשים שאינם ראויים להונם, הם רוצים להטיל מסי עזבון גם על יורשים ראויים… מטרתם איננה לאתר תפוחים רקובים, אלא למצוא חיזוקים לאמונתם כי כל הערימה רקובה.

הספר מסתיים בניסיון להתחקות אחר מניעי המתנגדים לאי־השוויון הכלכלי, ולמצוא דרכים להתמודד עם המגמה המדאיגה של שנאת עשירים והענשת מצליחנים. רבים מהמטיפים נגד פערי הכנסות מונעים מרדיפת כוח ומאמונה שחכמתם הרבה כביכול מקנה להם את הזכות "להנדס" בכפייה את החברה לפי תפיסתם. שנאת עשירים ומצליחנים נובעת גם משאיפות פוליטיות לשליטה, כפי שמציינים ווטקינס וברוק:

במדינות עניות מאוד קל יחסית עבור סַמְכוּתָנִים לעלות לשלטון, כאשר הם מבטיחים הטבות לאלה שאין להם, בתמורה לציות ללא עוררין. בחברות שפע, שבהן הרוב המכריע מסוגל להתקיים בכוחות עצמו, הרבה יותר קשה להגיד לאנשים מה לעשות. אין לך הרבה מה להציע להם שהם לא יכולים להשיג בעצמם. אבל מה אם בריאותם תלויה בך? או הפנסיה שלהם? או חינוך ילדיהם? ובכן, זה בדיוק מה שמדינת הרווחה הרגולטיבית, שחסידי המלחמה באי־שוויון מטיפים לה, משיגה והתכוונה להשיג: להפוך את כולם לתלויים בממשלה ובאנשים ששולטים בה.

רבים מהלוחמים באי־השוויון הכלכלי מתדלקים את העוינות כלפי עשירים על ידי דמוניזציה וליבוי הקנאה בהם. לאחר ששלמה קרמר מכר את אחזקותיו בסטארט־אפ 'טראסטיר' תמורת 285 מיליון דולר, העיתונאי אורי משגב דאג לשאול: "מה יש לאדם בודד לעשות ב־285 מיליון דולר?". ד"ר יוסי כורזים מהמכללה למנהל התלונן על כך שממשלות ישראל נוטות להתמקד בטיפול בעיקר באוכלוסיות חלשות, אבל אינן מתייחסות מספיק "להתעשרות המואצת, המקבילה, של קבוצות אוכלוסיה אחרות…לפיכך, האתגר הלאומי הבא של מדינת ישראל בתחום הזה הוא: מאמץ לצמצם את האי־שוויון באמצעות התמודדות יעילה לא רק עם תופעת העוני, אלא גם עם תופעת ההתעשרות". לפני מספר חודשים השיקה ח"כ יחימוביץ' אתר אינטרנט בשם 'עשויים מכסף', המציע לאזרחי ישראל להשוות את שכרם לשכר מנהלי החברות הגדולות, ולחשב עבורם "כמה חודשים אצטרך לעבוד כדי להרוויח את שכרם החודשי". על פי תרבות הקנאה, קיצוץ הונם של עשירים הוא מטרה בפני עצמה בשם המלחמה הקדושה באי־השוויון, גם אם הדבר לא יועיל במאום ואף יזיק לשאר החברה, וגם אם אותם עשירים יצרו את הונם בכשרון וביושר תוך תרומה נכבדת לכלכלה.

ווטקינס וברוק מציעים בספר פתרונות רבים לשיפור שוויון ההזדמנויות בחברה ורמת החיים של כלל האזרחים, אך הטיפול באובססיית אי־השוויון הכלכלי דורש בראש ובראשונה התמקדות בחינוך. הכלכלן גארט ג'ונס מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון בארה"ב הסביר שאם אנו חפצים בחברה חופשית הממשיכה ליהנות מפירות הקדמה, עלינו לייסד את "מועדון הדיבר העשירי", על שם מצוות "לא תחמוד":

ניתן להפיג את המתחים החברתיים הנלווים לאי־השוויון הכלכלי, אך הדבר דורש מחויבות מצד הורים, מורים, מרצים, מעצבי דעת קהל, בלוגרים, בעלי טורים, עיתונאים ועוד, שיתגייסו להפרכת ההנחות המוטעות, אך הרווחות, על אי־שוויון כלכלי. רק חינוך ערכי לסובלנות, השולל חמדנות וקנאה המתבטאות בהשוואות תכופות בין מולטי־מיליונרים ובין האזרח הממוצע (שאובייקטיבית מצבו הולך ומשתפר), ודוחה את התפיסה כי בעלי הון הם אויבי האנושות, יוכל לחולל שינוי תרבותי וחברתי ממשי.

הבה נזנח את העיסוק רווי השנאה והקנאה באי־השוויון הכלכלי, ונעבור לסוגיה החשובה באמת: כיצד נהפוך את החברה לצודקת יותר, חופשית יותר ומשגשגת יותר.

____________________

ד"ר אמיר שני הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, חבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה, ועמית במרכז איין ראנד ישראל 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

43 תגובות למאמר

  1. מסכים עם הכל חוץ מהכותרת. האי-שיוויון בפני עצמו אינו ברכה. הברכה היא שכולם מתעשרים יותר.

  2. הכותב רוצה מונרכיה !

    באמת שניסיתי 'להפנים' את הגישה המוסרית או התועלתנית שח המחבר. וזה לא היה קל. חיפשתי, באמת, נקודות זכות, אבל לצערי, לא נמצאתי מבין את הכתוב.
    באמת רוצה הכתוב שנסכים לכך שמוסרית אין לשלול חלק מסכום ירושות עתק ?
    באמת רוצה הכותב שנסכים שזה ' לא מועיל' להקטין את אי השיויון ?

    הרשה לי ללא להסכים, גם אם אינני סוציאליסט במובן קיצוני כמו שלי יחימוביץ.
    משפחות שצברו הון שרק הולך ומשתכפל לו בלי כמעט מאמץ, האם זה טוב לאוכלוסיה הכללית ? איך בדיוק ? הרי כוחם הגדל רק מקטין את כוח השאר. תראה מה קורה בנושא המזון, איך מספר משפחות שולטות בכל היבוא.

    דוגמה פשוטה לכשל המובנה באידיאולוגיה הקיצונית הזאת:
    מה יקרה אם משפחות האצולה הכלכלית החדשה יחליטו שטוב לישראל אם ללמוד באוניברסיטה יעלה מאה אלך דולר בשנה ? זה טוב למדינה שרק עשירים יהיו מלומדים ? ונניח שלא איכפת לנו מהאוכלוסיה האזרחית, מי יתגייס לצה"ל, או שנהפוך אותו לצבא שכירי חרב, כך שהעניים הם שימותו עבור העשירים ?

    אי שיויון הוא לא מוסרי בכל מקרה, אך הוא תועלני כל עוד קיימים מנגנונים שעוצרים אותו להשתלט על כל מנגנוני הכוח. מה שמבקש הכותב הוא לבטל את מנגנוני השליטה האלה בניפוח העוצמה של המשפחות העשירות כך שיוכלו להשתלט באין מפריע על הכל, כולל הכל.

    מחר נצטרך לאישור ממשפחת עופר בכדי לנשום אויר או לשתות מים. הרי ברור שלפי כוונת הכותב זה גם מוסרי וגם תועלתני.

    1. האחד שמגיב- לא הבנת דבר וחצי דבר.
      העברת הזכויות על האויר הננשם למשפחת עופר היא בזויה בדיוק כמו העברתן לניהול סתיו שפיר ושלי יכימוביץ'.
      מה שנאמר כאן הוא שמי שיוצר הרבה ערך (מוצרים, תוכנות, תרופות, סרטים, כדורסל משובח) ראוי ליהנות מהרבה מהערך שיצר בלי שצרות עין של משמידי-ערך או יוצרי ערך זוטרים יותר תבזוז את רכושו בטענות על "חוסר שויון".
      אין שום דרך בעולם בה נוכל לתגמל את גייטס על התועלת שהביא לנו במערכת ההפעלה שפיתח ותוכנות אופיס המהוות בסיס לשיתוף פעולה בין אסקימוסי ויפאני. גם לא 100 מיליארד הדולר שיש לו.
      הוא הדין במייסדי גוגל שבאלגוריתם שפיתחו כולנו משתמשים מספר פעמים ביום. כמה בדיוק אתה משלם להם?
      ולממציאי זכרון נייד או מכשיר לקולונוסקופיה?
      ומה צריך להיות גמולם- שנבזוז את רכושם.
      לדידך, גם את רכושה של ג'יי קיי רולינג נפקיע. מה כבר עשתה? כתבה כמה ספרים והרויחה מיליארדים.
      אצטט באופן חפשי את ז'בוטינסקי, הפופולארי היום:
      "יש לודא שכל אדם זוכה לסיפוק צרכי היסוד שלו- מעון, מורה, מרפא, מלבוש ומזון. ( 5 הממים). אך הקנאה וצרות העין אינם צורך שעל המדינה לספקו."

    2. גם לאי שוויון יש גבול אחרת בסופו של דבר ההמון פשוט יהפוך אותו (בחירות, הפיכה וכו') ולכן אין לך מה לדאוג כשנגיע לאי שוויון כזה עדין תנשום אוויר.
      עד אז תפסיק לקנא בעשירים ולך לעבוד……

    3. לבן דרור: היד על המקלדת תמיד קלה. אני עובד, וכנראה אעבוד גם אחרי הפנסיה, אבל אדון עופר יקבל בקומבינות מהממשלה שלי זכויות שיהיו שוות פי מאות אלפים משכר העבודה שלי, וגם שלך.
      לכל חסידי הקפיטליזם החזירי, תרגעו, אתם חושבים אולי שיש לכם סיכוי להיות עידן עופר. אז זהו שאין לכם. תעבדו תעבדו תלמדו תלמדו, וכלום. אתם מתים שהשיטה תהיה שהוא ידרוס אתכם, אז בבקשה.
      ולא, אני לא מדבר על ביל גייטס, אלא על החזירים המקומיים, אלה שקול החכ"ים שקנו מצביע עבורם בועדות הכנסת.
      יאללה, לך לעבוד אתה, נראה כמה תרויח…

    4. אחד, אתה תמשיך לעבוד אחרי הפנסיה לא בגלל משפחת עופר ושאר הטייקונים אלא בגלל "החברתיים" הפופוליסטים שהחוקים שלהם והשמירה על "החברים" מועדי העובדים עולים לנו הון שאתה משלם.
      ואם כבר קפיטליזים חזירי אז ככל שהמדינה תהיה קפיטלסטית יותר שמתערבת כמה שפחות בחיי האזרחים גם לבעלי ההון תהיה פחות השפעה על הפוליטיקאים (כי גם ככה הם לא יוכלו לעזור לבעלי ההון).
      וב"ה אני מרוויח מספיק ועיני אינה צרה בטיקונים רק במדינה שמשתמשת בכסף שלי בצורה בלתי יעילה לחלוטין.
      חוזרים לעבודה……………..

    5. אני מצדיע לך על המאמץ, לפחות, להפנים את המסרים של המאמר.
      הרשה לי לנסות להאיר כמה נקודות שהעלית בתגובתך:
      1) ירושה. כפי שצוין במאמר, ירושה היא שימוש לגיטימי בכסף ששייך לבנאדם. אם כספו של אדם הוא שלו – הוא רשאי לרכוש באמצעותו חליפות, דירות, מניות, מנוי לתיאטרון, כרטיסי טיסה או ארוחות במסעדה. באותה המידה הוא רשאי להשקיע את כספו בעמותה למצוינות בחינוך / למלחמה בסרטן או בבנו ובתו.
      2) האם זה טוב לאוכלוסיה הכללית. זה טוב מאוד. אדם עשיר מפקיד סכומים ניכרים בבנק – ובכך מאפשר לבנק להעניק אשראי והלוואות להקמה והרחבה של עסקים קטנים ובינוניים, שמשפרים, משווקים וממציאים מוצרים ושירותים ומרחיבים את מעגל התעסוקה. אדם עשיר מתארח בבתי מלון ותורם לתעסוקת העובדים בענף התיירות; אוכל במסעדות, קונה מכשירי חשמל ונוסע במוניות ומשלם לרבים וקטנים שמתפרנסים מכספו, ולכן זה טוב לאוכלוסיה הכללית.
      3) יבוא מזון. רוב מוחץ של הסיכויים שאם נוצר מונופול או קרטל בתחום מסוים (כגון יבוא) זו תוצאה של התערבות ממשלתית: מכס, זיכיון, חסמי כניסה וכיו"ב. דווקא בנושא של יבוא מזון אין בעיה ואין מניעה לפתוח את השוק לתחרות.
      4) מי יחליט מה טוב לישראל. אינני מבין מה פשר הטיעון הזה. אף משפחה או משפחות לא קובע מי יילך לאוניברסיטה. כמו כן, לא כולם מתאימים להיות 'מלומדים' דווקא. אדם שיש לו ידיים טובות, מוטב שילמד מקצוע כגון טכנאי מזגנים / חשמלאי / מוסכניק / צבע / מסגר / שרברב וכיו"ב, וירוויח את לחמו בכבוד, במקום שיזיע על עבודה סמינריונית בנושא "השפעת עליית האינטרנט על דפוסי צריכת החדשות" בחוג לתקשורת.
      5) צבא שכירי חרב. במצב כיום, כאשר צה"ל משלם לרוב חייליו "דמי כיס לרכישת ציוד חיוני אשר אינו מסופק על-ידי צה"ל" ותו לא, ומפרנס עשרות אלפי חיילים מיותרים – ברור שהחיילים "עניים". אבל ברגע שהשירות יהפוך לרשות – כמו שירות במשטרה – ויהיה תמורת משכורת מכובדת – החיילים לא יהיו עניים.
      6) אי שיוויון הוא לא מוסרי. אמירה זו נשמעת נאה וקליטה במישור התיאורטי. אולם תאר לעצמך מצב שבו אדם שגר בדירת שני חדרים (ואתה, לצורך המשל, בארבעה) מקים צריף באמצע הגינה הפרטית שלך – כדי לארגן לעצמו 'חדר שלישי' על-מנת שיהיה ביניכם 'שיוויון' מוסרי.או שכנך שידו אינה משגת כדי קניית מזגן והוא קודח פתח בקיר שביניכם ומעביר צינור מהמזגן שלך אליו – כדי שיהיה 'שיוויון'. אני לא בטוח שהשיוויון, אז, ייראה קוסם כל כך

  3. אז מה – יכול להיות ששלי יחימוביץ' סתם מבלבלת את המוח? ואולי היא דואגת במיוחד לחסרי היוזמה עתירי הקנאה? ואולי היא פשוט רוצה להכניס את היד לכיסים שלנו בתירוצים נאים?

    1. היא לא רוצה להכניס את היד לכיסינו. היא פשוט רוצה לשלוט בנו, בסגנון הטיראנים של יוון הקדומה. גם הם שלטו על ידי הסתת ההמונים כנגד האריסטוקרטיה, והצגת עצמם כ"מגיני העם".

  4. כתבה מצויינת. אבל אתה מתעלם מהשלכה פוטנציאלית מרכזית – אי שוויון גדול מדי, בין אם בין אזרחים או בין חברות, יכול לגרום לאוליגרכיה דה פקטו. אני מסכים לגמרי עם הטענה שנסיון לכפות שוויון גמור עולה במחיר עצום לצמיחה, אבל כך יכול להיות גם עם אי שוויון חמור. דוגמה אפשרית יכולה להיות המגזר הבנקאי בזמן המשבר, שזכה לחילוץ בין היתר בגלל ההשפעה האדירה שיש לו כל מקבלי ההחלטות, שגדולה יותר מההשפעה שלו כמגזר כלכלי חשוב. המגזר הבנקאי יכול לעוות את החוקים לטובתו ולהגדיל את רווחיו וגם לדכא את הצמיחה, בין אם ע״י סובסידיות ממשלתיות או חנק על התחרות.
    כנראה שיש טווח ביניים טוב לאי שוויון, אבל לתת לו להשתולל בלי נשמעת לי כמו טעות.

  5. מאמר מטעה ובגדול. ההתייחסות לאי השיוויון בפני עצמו ולא בקונטקסט היא מטעה.
    אי שיוויון בריא חייב להיות בתקופה של צמיחה, כך כולם נהנים ואז תוכל לדבר על קנאה ועל "אל תחמוד". אם ניקח לדוגמא את שוק הקרקעות, שהוא שוק בעל גודל קבוע. הגדלת אי השיוויון תביא להעברת קרקעות מהמדינה או מאנשים פרטיים לעשירים. כאן הגדלת אי השיוויון היא פשוט שוד.
    אנחנו יודעים באיזו תקופה אנחנו.תקופה בעלת צמיחה מעטה.
    דבר נוסף, הרבה מקוראי האתר הם שונאים מוסלמים מאחר ואחוז מסויים (לא הרוב) מהמוסלמים הם טרוריסטים שמעוניינים לפגוע בחפים מפשע. סיבה שנייה היא שהמוסלמים שאינם טרוריסטים לא מגנים את אלו שמכפישים קבוצה שלמה.
    שנאת העשירים היא מאותה סיבה: יש הרבה עשירים שהינם עבריינים הפוגעים בחפים מפשע. גם כאן הזכרת אותם בחצי פה. הם אזרחים נכבדים בקרב העשירים ואינם מנודים – הם מקבלים הלוואות ומוזמנים למסיבות בחוגי הסילון.
    אדם שמרשה לעצמו לשנוא מוסלמים בגלל קומץ טרוריסטים ובתמיכת השאר, אך טבעי שישנא עשירים מאותם סיבה

    1. אבל הרי את הדוגמה המושלמת לזה שהשנאה לעשירים במקביל לשנאת המוסלמים, אינה הכרחית. את הלא שונאת עשירים בלהט גובל בטירוף, אבל מתנגדת לשנאת המוסלמים החביבים. במחשבה שנייה, הצדק אתך. העשירים לוקחים לנו את הכסף – לפחות לדעתך, והמוסלמים בסך הכל לוקחים לנו את החיים. ביג דיל.
      אה, נכון, לא כל המוסלמים הם טרוריסטים או תומכי טרור. חשוב מאוד לציין זאת. אלו רק 99% מהם, שמוציאים שם רע לכל האחרים.

    2. האיסור של לא תחמוד בעשרת הדיברות לא מסויג למצב בו גם אתה יכול לקבל יותר. תמיד אסור לחמוד מה שיש לאחרים.
      למה העברת קרקעות שנקנות בכסף מלא לעשירים זה שוד? ואיך זה מגדיל את אי השוויון?
      אנחנו אולי (וזה אולי גדול, במאה ה-19 הצמיחה הייתה כנראה בערך 2 אחוזים לשנה, שזה בערך מה שיש עכשיו בממוצע) בתקופה של צמיחה מעטה, אבל אולי אם נתחיל להלחם באי השוויון הצמיחה תרד עוד? (זה סביר מאוד שיקרה, כי אלו שיוצרים את עיקר הצמיחה הם העשירים ואם נצמצם את אי השוויון באמצעות פגיעה בעשירים הם יעבדו פחות וייצרו פחות צמיחה).
      הדוגמא שלך עם המוסלמים יפה – והמסקנה היא שלא צריך לשנוא מוסלמים ולא צריך לשנוא עשירים.
      אבל הדוגמא לא מדויקת, כי רוב אולי רוב המוסלמים אינם טרוריסטים אבל רוב הטרוריסטים מוסלמים, אבל רוב העבריינים אינם עשירים ורוב העשירים אינם עבריינים. אבל דוגמא יפה בכל זאת.

    3. תודה על התגובות. אני כמובן משתייך לאלה שאינם שונאים לא את אלה ולא את אלה. אם כי אני חושב שדרכם הרסנית.
      לגבי הסוגיה של האם העברת קרקעות היא שוד או לא (לגבי קרקעות בגודל קבוע). בעולם סוציאלי זה שוד שכן זהו תנאי בסיסי לחיים. האם היית רוצה לחיות בעולם בו מייצרים מחסור או ביקוש יתר למזון? למים? לאוויר?. הכלכלה הקפיטליסטית יכולה ליצור מוצר ופלטפורמה לכל אחד מהדברים האלה.
      לגבי צמיחה. זהו רק עניין של הגדרה. אם תהפוך את הזיהום הסביבתי לשוק בו משלמים על זיהום, תהיה לך צמיחה בשוק חדש. בקצב הנוכחי של הדברים זה באמת מה שיקרה.
      כיום הריבית הצפויה היא נמוכה מאוד. עסקאות מפוקפקות או עסקאות עם משטרים מפוקפקים או כנגד איסור מייצרות רווח מפתה. איש כספים בעולם הכספים הלא ישר שופט רק על פי הרווח ומאחר ואין עונש או מוניטין שייפגע – אני מנחש שאנשים אלה מבוקשים מאוד להשקעות

    4. למה שמישהו ירצה ליצור מחסור במוצר שהוא מוכר אם מדובר במצב של שוק חופשי? מישהו אחר פשוט יתחיל לייצר את המוצר הזה והוא יפסיד חלק מנתח השוק שלו.
      למה שיהיה אכפת לי אם מישהו מנסה ליצור עוד ביקוש למוצר שלו? אם אני רוצה, אני אקנה אותו, ואם לא – אז אני לא אקנה.
      מה הקשר בין תשלום על זיהום אוויר לטענה שאנחנו בתקופה של צמיחה נמוכה? ולמה זה אומר שצריך להלחם באי השוויון הכלכלי?
      אם יש עשירים עבריינים, אולי הפתרון הוא אכיפת החוק ולא פגיעה בכל העשירים? נשמע לי יותר הוגן לעשות את זה ככה.

    5. ל לא תחמוד בית רעך:
      או שאתה תמים או שאתה צעיר כשאתה חושב שהדברים שהעלתי אינם מציאותיים. לפני שאתה מתעצבן, תמים או צעיר אלה מחמאות.

      אתה מדבר מתוך ספרי הכלכלה. הכלכלה בחיים שונה בהרבה בתקופה שלנו.
      בתקופה שלנו תחרות חופשית מייצרת רווח קטן, רווח שלא נותן לך לפרסם בערוצים מרכזיים. מי יכול לפרסם שם? מונופולים למשל. איזה פרסומות הם ישימו שם? עבור תחרות חופשית?
      אתה זוכר את הפרסומות המושקעות של חברות הסלולר? הן נעלמו ביחד עם הרפורמה

      אמצעי התקשורת מתווכים לנו את העולם. אנחנו לא משלמים עבורם, אז הם שבויים בידי כוחות מונופוליסטיים, גם הממשלה.
      אולי תראה מדי פעם איזו הבלחה של מוצר חדש, אבל הפרנסה של ערוצי התקשורת היא בידי טייקונים ומונופולים
      זוכר את הפרסומות של חברות הגז? כבר לא מופיע, למה? המתווה אושר. מה עם בז"ן?

      הלקוח לא יודע איך נראה שוק חופשי, הלקוח שבוי בידי גורמי תקשורת אינטרסנטיים.

      כמעט כל עסק שנהנה מרווחיות חריגה יושב על עיוות ולא על שוק חופשי. אכיפת החוק אינה אפשרית. טיפול במונופולים נהייה בלתי אפשרי. כל אלה יפגעו בריווחיות שהיא קדושה. על ריווחיות העשירים יילחמו – יאיימו, יפטרו עובדים ויאיימו פוליטית.
      לא תוכל לנצח במלחמה בעזרת הכלכלה, גם לא בעזרת התקשורת. שניהם משרתים את המונופוליסטים

      אפשר לנצח אותם על ידי ביושם (כי הם בני-אדם סך הכל) וכמובן על ידי הדמוקרטיה כי עשירים לעולם לא יהיו הרוב.
      זה במידה שתישאר לנו דמוקרטיה ושאנשים יזהו את האוייב האמיתי שמאיים על אחדות המדינה, ולא, זה לא השמאל הקיצוני

    6. תודה על המחמאות, אני לא נעלב בקלות ואני מודה ששניהם נכונים. אני אולי מדבר מתוך ספרי הכלכלה, אבל נראה שאתה מדבר בלי הבנה של ההיסטוריה של הכלכלה.
      המאה ה-19 לא הייתה גן עדן של שוק חופשי, צמיחה גבוהה, אי שוויון נמוך, כולם שמרו על החוק וכו'. הרווח ממונופלים ועסקאות לא חוקיות תמיד היה גבוה יותר וזו לא תופעה חדשה. במאה ה-19 המרוויחים הגדולים ביותר היו המבריחים שלא שילמו מכס, וחברות הרכבות שקיבלו מונופלים מהממשלות.
      אז אם לסכם כמה מהטענות שלי: 1. רווחיות יכולה להיות גבוהה (והיא גבוהה היום) גם אם יש צמיחה נמוכה. 2. המצב כיום מבחינת צמיחה ורווחיות אינו שונה כל כך מהמצב ב-200 השנים האחרונות.
      לכן קשה לטעון שספרי הכלכלה היו נכונים פעם אבל היום לא. אפשר לטעון שהם תמיד טעו.

      אם הבנתי אותך נכון, שנינו רוצים לגרום למצב בו לא יהיו מונופולים, וכן שנינו רוצים שלטון דמוקרטי (צ'ילה היא דוגמא לפתרון דיקטוטרי ליצירת שוק חופשי). אנו גם מסכימים שיש השפעה לבעלי ההון על השלטון ועל התקשורת.
      לכן אני מתנגד לכך שהממשלה תהיה אחראית באופן תמידי על דאגה לכך שיהיה שוק חופשי. כי בעלי ההון פשוט ילחצו על הממשלה והם תמיד יעלימו עין, יכופפו חוקים או יקבלו שוחד.
      כלומר גם הפיתרון הדמוקרטי שלך, בו הממשלה תדאוג לנו לא יעבוד. כי גם הממשלה עושה את דברי בעלי ההון ולכן היא לא תוכל לפקח.
      הדרך היחידה בה אפשר לעשות זאת היא דמוקרטיה אמיתית – בה כל אחד יכול לבחור האם לקנות מוצר זה או אחר, האם להאמין לפרסומת הזו, האם לסמוך על האיכות של האוכל. ברגע שכל אחד יכול לבחור לעצמו, ואין פקיד אחד שיושב במשרד ממשלתי שמחליט בשביל כולם כמה הם צריכים – יהיה הרבה יותר קשה להרוויח בדרכים לא כשרות.

    7. אז למה אתה לא חי במדינה מוסלמית
      במקום לכפות את זה על אחרים ?
      לדעתי כל המוסלמים הם טרוריסטים,ללא יוצא
      מהכלל,אם כי מיעוטם עוסק בטרור.

      הדיון על מוביליות מגוחך שכן הוא עוסק
      רק במוביליות בכיוון אחד.
      אין מוביליות כלפי מעלה ללא מוביליות
      דומה בכיוון ההפוך.

      רובו המכריע של מעמד הכסף והכוח הינו
      אנשים עלובים חסרי כישורים מינימליים

      פעם קראו לאצולה ברונים,רוזנים,דוכסים…
      היום קוראים לזה אקדמאים.

  6. "אחד המקורות הידועים לתפיסה המודרנית של הבורגנות היא הגותו של הסוציולוג והפילוסוף קרל מרקס.

    מרקס ראה בבורגנות שלפני המהפכה התעשייתית כמעמד מהפכני המוביל את השינויים בפני החברה המודרנית, וכזה שבזכותו חוותה האנושות קידמה חסרת תקדים.

    ואולם עם התבססות השיטה הכלכלית הקפיטליסטית התעשייתית, תפסה הבורגנות עמדת כוח והפכה למעמד ריאקציוני ושמרני.

    כוחה של הבורגנות בא לה מכך שהיא מעמד בעלי הרכוש ואמצעי הייצור, ועושרה נובע מניצול בני מעמד העובדים, הפרולטריון.

    על פי הניתוח של מרקס, העושר של הבורגנות מצטבר וגדל כאשר בעלי אמצעי היצור שומרים לעצמם את הערך העודף הנובע מן הפער בין השכר המשולם לפועל ובין המחיר המבוקש עבור הסחורה בשוק. מכאן יוצא כי אותם פועלים אשר מייצרים את הסחורות משלמים עליהן יותר ממה שהם מקבלים כתמורה לעבודתם, וזהו תהליך של התרוששות הולכת וגוברת.

    מרקס ייחל לכך שמעמד הפועלים יתעורר וישתחרר מן הניצול בידי הבורגנות, וכך יחל עידן כלכלי חדש, ששיטתו קומוניזם.
    על פי תורת המרקסיזם, ההתפתחות ההיסטורית ההכרחית תוביל למאבק בין הבורגנות לפרולטריון, שבו תנושל הבורגנות מנכסיה.
    נכסים אלו יועברו לבעלות הפרולטריון, אשר יצור לבסוף חברה נטולת מעמדות."
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%AA

  7. חסידי השיוויון (ח"שי) מתפללים לימות המשיח בה הם יהפכו לחברה נאורה ופרוגרסיבית של נמלים עמלות הנתונות לחסדיה של המלכה האם.
    לא יהיו הבדלי מעמד והכנסה בין הנמלים השונות, והזכרים יהיו חופשיים לנפשם.

  8. יש התעלמות מכך שהמחקרים המצוטטים על רמות שכר של בכירים הם בארה"ב. אי אפשר באמת להסיק מכך מסקנות על חברה שונה כל כך כמו ישראל, בוודאי לא באופן ישיר (להגיד ששלי יחימוביץ' טועה כשהיא אומרת שנוצר עושר בישראל מקשרים לאליטה מכיוון שבארה"ב זה לא קורה זה מופרך).

  9. אי שיוויון נגזר מטבע האדם והשוני בין צרכיו.
    אדם לא ישקיע על דוגלי לכלב שלו, כמו שהוא ישקיע על ניתוח מציל חיים לילדיו.
    הצרכים שונים, הכח המניע להשקיע ולעמול שונה…
    לכן חתירה לשיוויון תמיד נכשלה ותמיד תכשל אלא אם רובוטים יעשו בשבילנו הכל ובחינם.
    ברגע שאתה כופה על אדם לעבוד ולשלם על כל שירות ומוצר בצורה שווה, אתה משווה בין הצרכים שלו שאינם שווים. מה זה יוצר כלכלית? כאוס ודעיכה! לאף אחד אין את המוטיבציה לעבוד להסתכן ולהשקיע, כי התגמול על העבודה הכי קלה ופשוטה יהיה זהה לזו של הכי קשה ומורכבת. זה לגמרי מתעלם גם מכוחות ההיצע והביקוש של השוק כך שאם יש לך אלף נגרים ורופא אחד, המחסור ברופאים כלל לא יפוצה..
    לאנשים אין שמץ של מושג בכלכלה, ולכן נוח לגייס אותם למטרות השמאל ע"י מניפולציות רגשיות וזולות שאחיזה ממשית במציאות, אין להם!

    1. רמי -בוא נבדוק את גבולות השוני. זה שכל אדם שונה מרעהו אנחנו יודעים.
      מה יקרה לאדם עם 6 רגליים? 3 אפים? אדם בגובה עשרה מטרים? אדם בגובה 2 ס"מ?
      למה אני שואל זאת? כי מעבר להיותנו שונים, אנחנו לא שונים יותר מדי וכל סטייה מן המוסכמות כמו בדוגמאות לעיל תיצור בעצם מפלצת (מבחינת נורמטיבית).
      עכשיו בוא נשווה הכנסות.
      מה הפער בין הכנסת אדם ממוצע או חציוני ובין העשיר ביותר או העני ביותר?
      איזה פער יגרום לעשיר או לעני לא להיות אדם, להיות מפלצת
      אדם השווה פי 2 מאדם רגיל הוא עשיר, כי כך נקרא אדם ששוקל פי 2 מאדם רגיל.
      אדם השווה פי 1000 מאדם נורמטיבי, הוא מפלצת. הוא אינו בן אדם.
      למזלו בקלות הוא יכול להיות אדם, ואפילו אדם מוסרי. אם יחזור ליחס של פי 10 למשל מאדם רגיל

    2. מספר שאלות:
      1. איך קבעת את המספרים שלך? הרי אדם ששוקל פי 10 מאחר הוא מפלצת, אז למה אדם שעשיר פי 10 הוא בסדר?
      2. למה צריך להיות קשר בין משקל של אדם שהופך אותו למפלצת לבין העושר?
      3. אדם גדול מאוד הוא אולי מפלצת, אבל כל עוד הוא לא אוכל אנשים אחרים – הוא מוסרי. אז למה אדם עשיר אינו מוסרי רק מעצם היותו עשיר?
      4. יחסית לאיזה מאדם משווים אותו? כי אם משווים לאדם בניגריה שמרוויח דולר ביום, אז גם ישראלי שמרוויח 10,000 שקל בחודש הוא מפלצת. כנראה גם אתה מפלצת.
      אלו שאלות רציניות ואשמח לקבל תשובה.

    3. יש הבדל בן צרכים לרצונות. אין הבדל גדול בין צרכים של אנשים (מזון, אהבה, בריאות, סיפוק, וכו'), העשירים, לכל היותר יואכלו במסעדות גורמה במקום בבית, מיסד חברת אפל ז"ל הצליח להשיג לעצמו השתלת כבד שאדם רגיל לא היה מצליח (וזה לא הציל אותו ממוות).
      אבל כשמדובר ברצונות, אין גבול להבדלים בין הרצונות של אנשים שונים, למשל, כרגע העשירים הגדולים ביותר לא מסתפקים ביאכטה ומטוס פרטי אלא הם גם קונים צוללת פרטית, ומוציאים מליונים על ארוע משפחתי.
      למי אכפת שיצחק תשובה שכר בכסף מלא לחתונת ביתו את אחת משמורות הטבע לערב אחד שבסופו המצב הוחזר לקדמותו? רק לקנאים.
      לקינאה אין גבול, והקנאים הגדולים ביותר הם אנשי המילים הריקות (פוליטיקאים ואנשי רוח) אשר חושבים עצמם לחכמים אך הם חסרים את חוכמת המעשה.

  10. הפלא ופלא: במערכת האוניברסיטאית שלנו (ועוד באונ' בן גוריון!), צמח ניאו ליברל שכזה, שמעז לחשוב לבד!ואף ראש מחלקה, דיקן או ועדה מעופשת כלשהי לא הצליחו לחסום או להעיף אותו? ממש פלא.
    עד כמה שאני מבין הוא מרצה בכיר, אז גם יש לו קביעות ואי אפשר להתנכל לו בשל דעותיו החופשיות.
    לדעתי מועצת חכמי הסוציאליזם האקדמי חייבת להקים מייד ועדת חקירה. מי יודע, אם אחד כזה הצליח להסתנן למערכות הכלכלה, עוד עלול איזה ימני ר"ל להסתנן למחלקה להסטוריה או פוליטיקה. אמאל'ה…

  11. התכונה המוגדרת כ"אי שוויון" היא תכונת יסוד של הטבע בכל גווניו. אחידות היא דבר כל כך נדיר בטבע כך שהיא למעשה בלתי מציאותית. תורת ישראל מכירה בכוחו של הטבע, מקבלת אותו אך מצמצמת אותו על ידי הטלת הגבלות על הפעילות הטבעית (הכלכלה היא חלק מן הטבע). לכן נאמר "כי לא יחדל אביון בקרב הארץ". כל ניסיון להתגבר על הטבע משיקולים הכלולים בתוך החוקיות הטבעית (קנאה, רצון שליטה, שנאה וכו') לא יצלח, הטבע מנצח. רק פעולה שמקור סמכותה חיצוני לטבע יכולה להתמודד עם העצמה של הטבע וזו הדרך שבה הולכת תורת משה: ללכת עם הטבע אך לרסן אותו על ידי מגבלות לא הגיוניות מבחינת הטבע שמקורן הוא חיצוני לטבע, קרי, טרסצדנטי. זה הייעוד שניתן לאברהם אבינו ועליו חזר ושנה הנביא ישעיהו "לעשות צדקה ומשפט בארץ".

  12. אם נתמקד בהצעות החינוך של הכותב אז כבר איחרנו את הרכבת, כי ההורים של היום כבר עבר זמנם לשנות את החינוך של עצמם וזה בדמם נטוע עמוק. לגבי העתיד ? לא ניראה לי שזה יקרה כי האופי האנושי לא עומד להשתנות. רק בני אדם המסוגלים "להרים" עצמם לגבהים יכולים להבין שלא כל מה שיש לאחר חייב להיות גם שלי. המוטו צריך שיהיה : אני חזק ויש לי כוח מבפנים מבלי שיש לי אותו "סמרטוט" כשל מישהו אחר .

  13. ועדי עובדים חזקים שמגנים על חבריהם על חשבון הציבור זה רע.
    אך באותה מידה שליטת התאגידים בדמוקרטיה, וברגולציה, גורם להחנקת התחרות וחליבת הציבור.
    מחקרים מראים שרמת התחרותיות במשק האמריקאי, והעולמי נתונה למתקפה מתמדת.
    כאשר ערך חברה ציבורית נוסק בשל האינפלציה, ובשל ניפוח בועות אין בכך שום תרומה לציבור, למשק או למדינה, ולכן גם אין הצדקה לשכר הבכירים.

    1. למי שלא מבין , שני הכותבים נמנים על הניאליברלים שפושה בעולמנו. הערך הבסיסי הוא האינדבידואליזם , ההישגים האישיים , התמורה לכל מי שהרים משהו בעצמו או גם לא כל כך בעצמו. מיותר להגיב כאן על משמעותו של צדק חברתי , אפילו של קיינס הקפיטליסט האמריקאי. ז'בוטינסקי וחמשת הממים אינם מיושמים במלואם ואפילו רחוקים מהישג ידם של רבבות בחברה הישראלית. אכן, איכות החיים באופן כללי של אזרחי מדינות המערב גדל מי שהיה פעם ועדיין מאות מיליונים מאוכלוסיית העולם , חיה בתנאי עוני מחפיר , בתת תנאים אנושיים (על פי אמות מידה ליברליים) ומתוך ניצול של דיקטטורים בארצם ושיתופי פעולה עם תאגידי המערב הענקיים. יחסי ההון שלטון , השחיתות הציבורית, התספורות הגזלניות, קידום עבודות ללא מכרזים , ניצול השוק של מונופולים במשק ואי מתן הזדמנות שווה לקבוצות מוחלשות באוכלוסיה , כל אלה אינן תופעות שהניאו ליברליזם נותן תשובה . משכורות העתק משולמות ללא קשר להישגי החברות הציבוריות וללא קשר לתשואות של קרנות הפנסיה והביטוחים עבור האזרחים. הנפוטיזם המשולב הפך כבר לנורמה. וועדי העובדים החזקים משמשים תירוץ בידי הניאו ליברלים לעשוק את הציבור ולהטיל האשמה על אחרים. אין ספק שיש לטפל בכוחם של וועדי העובדים , עדיין אינם מפריעים לשוק הניאו ליברלי על כל השלכותיו להתקיים. באשר למי שעושה ולמי שמתווך , הרי שמעולם לא באו בטענות למיקי שטראוס או סטף וורטהיימר שהקימו במוידיהם אימפריות כלכליות . ובתוך זאת גם לא כנגד אנשים יצירתיים כמו ביל גייטס שקידמו את העולם במוחם היצירתי. כן קיימת התנגדות למתווכים, אלה "המשחקים בקוביה" על חשבון הציבור דוגמת נוחי דנקנר , תשובה, שיפמן ועוד. כן , הם תורמים להעסקת עובדים. מצד שני פגעו ברווחי מיליונים שמפקידים כספם בחסכונות ובפנסיה . שני הכותבים נמנים על התנועה הליברלית החדשה , הדוגלת בקפיטליזם , מבית מדרשו של מילטון פרידמן ואשר נתניהו הוא חסידו המושבע. כמו כן לפחות אחד מהם הוא פעיל ואחד מראשי עמותת איין ראנד ("כמעיין המתגבר") הבולטת בהשקפה אינדיבדואליסטית קשיחה ושוק ליברלי חופשי מאוד. מצורף הקישור לאיין ראנד הישראלי , על מנת להבין טוב יותר את המאמר והגיגיו.

    2. ל-רק לא ראנד
      חלק גדול מהליברלים, כמוני, אולי מתנגדים שהמדינה תיקח אחריות על עזרה לחלשים, אך אני תומך ומעודד עזרה לחלשים באופן התנדבותי. ההבדל הוא שאנו לא מנסים לצמצם את הפער בין העשירים לעניים, אלא לעזור לעניים.
      קיינס לא דיבר על צדק חברתי (עד כמה שידוע לי).
      איכות החיים של אזרחי המערב גדול מאוד, ומיליארדים בעולם חיים בעוני. נכון. השאלה היא למה זה קרה ומה אפשר לעשות לגבי זה. יש קבוצה די קטנה של מדינות שעד לפני פחות ממאה שנה הן לא היו נחשבות לחלק מהמערב, וכיום רמת החיים שם דומה למערב. קבוצה זו כוללת את יפן, דרום קוריאה, הונג קונג, סינגפור, טיואן, צ'ילה ועוד כמה. המשותף לכולן הוא שהן עברו רפורמות ליברליות משמעותיות מאוד – שאיפשרו לכלכלה לצמוח וכך לעזור לכולם, כולל העניים והעשירים.

  14. כבר מורנו ורבנו זיגמונד פרויד כתב שעקרון השוויון הוא סובלימציה של רגש הקנאה.

  15. דברים כדורבנות. זה בדיוק מה שאני זועק כבר שנים מעל כל במה. בסופו של יום יש פה אך ורק קנאה, בלעדיה גם בני העשירון התחתון היו מבינים כמה נפלאים החיים שלהם.

  16. כרגיל- תורתנו הקדושה מאחדת את שני ההיבטים כשמאפשרת יצירת הפרש מעמדות- עד להתחול מחדש בשנת היובל. בכך לא מנציחה מצב כלכלי ומאפש ליוד לקחים ותיקון

  17. האם שחיתות חוקית היא מוסרית? שכר הבכירים הפיננסים אינו בעייתי משום אי השוויון אלא משום שנלקח על חשבון הפנסיה של רבים והם ממשיכים לקבל שכר זה גם אם הקרנות לא מניבות. אתה תומך בעידוד יוזמה שלא מחוייבת לחברה שנתנה לך תנאים ליזום. שאפתנות אישית זו ברכה, שאפתנות יתר יוצרת שחיתות יענו חוקית. כשתציע כלים למנוע שחיתות זו תקבל כלכלה אי שוויונית פורחת וצודקת.

  18. בפרפרזה על אדון בן שפירו הנכבד (מומלץ בחום לעקוב אחר כוכבו העולה, תענוג לאוזן), אין טעם לענות לטיעוני השמאל, שהינם טיעונים מוסריים בבסיסם, באמצעות טיעוני נגד מבוססי לוגיקה. זה פשוט לא עובד – הרגש תמיד מנצח את ההגיון, בייחוד אצל אנשים לא חושבים. לא מעניין אותם שהמודלים שלהם לא מדויקים ולא עובדים במציאות, לא מעניינת אותם הסטוריה של 80 שנות כישלון סוציאליסטי בכל פעם שהוא נוסה, לא מעניינים אותם מאות מיליוני הקורבנות בשם האידאולוגיה המעוותת שלהם שעורכת ניסויים בבני אדם. הם מרגישים שהם מוסריים ולכן הם צודקים, לא תשכנעו אותם אחרת.
    על כן יש לשנות את השיטה. אל מול טיעונים מוסריים יש לענות באותה דרך. קרי, לשאול את האדון הסוציאליסט התורן למה הוא שונא את העניים? הרי הוא גורם להם להיות עניים יותר. למה הוא קנאי? למה הוא לא מוכן לצאת לעבוד? למה, בשם השוויון, הוא מוכן לעקור עין לעצמו ובלבד שיעקור שתיים לחברו? (מה שבדרך אגב יוצר עוד יותר אי שוויון, אבל הי, אמרנו שאת ההגיון השארנו בש"ג כן…?). אם אי אפשר לגרום לו להרגיש טוב לגבי ליברליות, אפשר לפחות לגרום לו להרגיש רע לגבי סוציאליזם, משום שזוהי אידאולוגיה מרושעת בכל רמ"ח איבריה.
    בכל הנוגע לאי שוויון, כלל לא מדובר בשאלה מוסרית, שכן זהו רק תיאור מצב: בתוך חדר עומדים שני אנשים – האחד עם 5 שקלים והאחר עם שקל אחד. זהו מצב של אי שוויון. אין כאן שום דבר מוסרי או לא מוסרי, אלא רק עובדה פשוטה. השאלה היחידה הנוגעת למוסר היא כיצד נוצר מצב האי-שוויון – האם בעל חמשת השקלים גנב שני שקלים מבעל השקל הבודד? אם כן, זהו אי שוויון שמקורו בלתי מוסרי – גנבה, והיא מנוגדת לחוק. אם לעומת זאת, בעל חמשת השקלים הרוויח אותם ביושר, למשל דרך יוזמה ועבודה קשה, בעוד בעל השקל הבודד התאמץ פחות, הרי שזהו מצב מוסרי בהחלט. כל צד קיבל את הגמול המתאים למאמץ שהשקיע וזה כל הסיפור. אין שום זכות, לאף אחד, לגזול את תוצרי עבודתו של האחד מבלי רשותו. יבוא הסוציאליסט ויגיד – לא! ייתן בעל חמשת השקלים מיד 2 שקלים לחברו העני ממנו, ולו רק כדי ששניהם עכשיו יהיו שווים. וזה לא מוסרי, לא משנה איך תהפכו את זה.

  19. פשוט ומדוייק.

    מספר מחשבות ואסוציאציות:

    מושג ה happiness line (בהקשר של income) נחקר והראה שקיים רף (בערך סביב 75K) שאחריו התרומה של גידול בהכנסה לרמת האושר שולית. טענות הפער שמתעלמות מהמידע הזה אכן נשמעות כמו קנאה, צרות עין או חוסר הבנה של שוק חופשי ושל תרומתו לטובת הכלל.

    רבים משוחרי אותו "שוויון מהונדס חברתית" דוגלים גם בקבוצת ערכים שבהם equality, diversity, מבלי אפילו לשים לב שלמעשה מדובר בערכים מתנגשים. Diversity במהות מדברת על שוני, ולכן לא ייתכן קיום equality שלא מבוסס על קטימת החזק ורידוד של כולנו לבינוניות. אילו שלטה אותה בינוניות משווה, אותם כלים של מדיה חברתית, חוגים ללימודי מגדר, ושלל משרות ותמיכות ממשלתיות שמשמשות ומחזיקות את אותם חסידי "שוויון" לא היה יכול להתקיים.

    דרך אגב, אני משוכנע שאותו שוחר שוויון, כשיצטרך לקחת בן משפחה קרוב לו לרופא מומחה, יבחר באותו חזיר קפיטליסטי לא מוסרי שהיוון את כשרונו ונכונותו להשקיע ולהתמקצע, ולא לאותו רופא ערכי, מועט כישרון וניסיון, גם אם יש לו ספר שלם בהסברים הנכונים מדוע הדבר כך.

    הוצאת wiley (לדעתי ביחד עם הקורדן בלו) הוציאו ספר מקיף על אפייה מקצועית (http://www.wiley.com/WileyCDA/Section/id-311194.html), הספר מזכיר מספר אנקדוטות, אחת מהן היא שמרבית המאפיות המסורתיות, הוותיקות, בפאריז הן בעלות הסטוריה שהולכת עד המהפכה הצרפתית אך לא לפניה. הסיבה היא שהקונדיטורים והאופים המובילים היו פרטיים, מעין נכסי חצר של האצולה. ברגע שהתחילו לערוף ראשים, אותם קונדיטורים ואופים נאלצו להתמודד בשוק החופשי, לחפש פרנסה ולפתוח מאפיות ששירתו את הציבור הרחב. כך למעשה התחיל תור הזהב של האפייה (baking) המודרנית. בלעדי הצורך ל"השרדות כלכלית", לא היתה לכולנו גישה לתוצרים ולידע (לכאורה חומריים אך למעשה גם תרבותיים) של מקצועני האפייה.