מי יגן על העובדים מפני ההסתדרות?

פסיקה תקדימית קובעת כי עובדים שההסתדרות סירבה לסייע להם יוכלו להתאגד באופן עצמאי. על רקע המונופול הכוחני של ההסתדרות בתחום, בחסות בתי הדין לעבודה, יש לקוות שזוהי סנונית ראשונה

מונופול על איגודי העובדים; יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. צילום: פלאש90

בהחלטה חריגה קיבל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את בקשת ארגון העובדים הפנימי של 'פותחים עתיד', חברה בת של הסוכנות היהודית העוסקת בקידום ילדים ונוער בפריפריה, להתאגד באופן עצמאי בנפרד מההסתדרות. אולם מי שנתקל לראשונה בסוגיה, יתקשה מן הסתם להבין מדוע מדובר במקרה יוצא דופן כל כך. מדוע שקבוצת עובדים לא תוכל להתאגד באופן עצמאי כרצונה? ובכן, כדי להבין זאת, יש חשוב להזכיר את מעמדה המיוחד של ההסתדרות במדינת ישראל.

כפי שעולה מנתוני 'פורום קהלת', ההסתדרות מהווה מונופול בתחום התאגדות העובדים בישראל. לשם השוואה, בהסתדרות מאוגדים למעלה מ־400 אלף עובדים. הסתדרות המורים וארגון המורים, שפונים לקהל ייעודי ואינם מתחרים בהסתדרות, מאגדים עוד כ־200 אלף עובדים. הבאה בתור ברשימה, ובפער גדול, היא 'כוח לעובדים', המתחרה המשמעותית היחידה של ההסתדרות, שהצליחה לאגד רק כ־20 אלף עובדים.

כוחה של ההסתדרות נובע גם מכך שהיא פועלת ללא שקיפות מספקת, מתוקפה של חקיקה עות'מאנית עתיקה. בנוסף, ברגע ששליש מהעובדים חותמים על הצטרפות אליה ("שליש יציג"), ההתאגדות נכפית על כלל העובדים בחברה, ללא יכולת לצאת ממנה. לפחות עבור 400 אלף העובדים שכבר מאוגדים במסגרת ההסתדרות, מדובר בקרב אבוד עד שהחקיקה בנושא תשתנה.

המעורבות האגרסיבית של ההסתדרות בחברות פרטיות ובמשרדי הממשלה, בחסות החקיקה הקיימת המעניקה לה עדיפות מובהקת, פוגעת במשק ומזיקה לעובדים. היא מונעת התייעלות וגמישות ניהולית, מקשה על פיטורי עובדים גרועים ומשבשת את מערך התמריצים במקומות העבודה. בנוסף, היא גורמת לפוליטיזציה של המשק ולקידום עובדים על בסיס קשרים וטבלאות שכר ולא על בסיס כישורים ותרומה ממשית לעסק. חמור מכול – מכיוון שההסתדרות היא ארגון העובדים הגדול והמרכזי במשק, היא מסוגלת לאיים בשביתות כלליות חוצות מגזרים כדי לקדם את דרישותיה, באופן שמשבש כליל את מאזן הכוחות בשוק החופשי. התוצאה: ירידה בפריון ובהעסקה, פגיעה בתוצר ושחיקה של השכר. העובדה שעובדים בחברות המיוצגות על ידי ההסתדרות נעשים חברים בה בעל כרחם, פוגעת בזכויות הבסיסיות ביותר של העובד לחירות תעסוקתית וחופש בחירה.

למרות הפסיקה התקדימית, יש להישמר מפני הפרזה במשמעויותיה האסטרטגיות. אלון תובל, מנכ"ל עמותת 'תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה', מסכים שמדובר בפסיקה חשובה אך מציע לראות את הדברים בפרופורציה. "בניגוד למקרים אחרים", הוא אומר, "כאן ההסתדרות ביקשה באופן פעיל שלא להיות צד לעניין ולמעשה הסירה את התנגדותה להכרה ב'פותחים עתיד' כארגון עובדים. כאשר ההסתדרות מטילה את מלוא כובד משקלה, בית הדין לעבודה נוטה לצדד בעמדתה ומונע הכרה בארגוני עובדים מתחרים. בית הדין מבחינתו רואה בהסתדרות ארגון חזק ואמין שיש לו עדיפות על ארגונים אחרים, בלי קשר לרצון העובדים. בפועל בית הדין פסל כל ועד פנימי שהתמודד מול ההסתדרות, במיוחד אם הקמפיין של אותו ועד כלל אמירות נגד ההסתדרות". נשמע מופרך, אבל כנראה מדויק.

"עוד יש לציין", ממשיך תובל, "שבמסגרת ה'חקיקה' של בג"ץ, אחת הדרישות המהוות תנאי להכרה בארגון עובדים היא הצבת מטרות מסוימות לארגון. במילים אחרות, אוריינטציה סוציאליסטית מהווה תנאי להכרה בארגון העובדים. גם במישור הזה, פסק הדין לא משנה את המצב . צריך גם לזכור שבתי הדין האזוריים פוסקים בדרך כלל באופן מאוזן יותר כלפי ועדים פנימיים, אך כאשר התיק מגיע לבית הדין הארצי לעבודה הוא נוטה למנוע הכרה בוועדים פנימיים. לפיכך, אין בשורה אמיתית בפסק דין זה של בית הדין האזורי בירושלים".

ההסתדרות לא מתעניינת בעובדים חלשים

כאמור, לעובדים שכבר מאוגדים במסגרת ההסתדרות אין הרבה מה לעשות כדי לשנות את המצב. בחברות שבהן אין עדיין התאגדות קיימת, המצב מורכב יותר. לכאורה, בפני עובדי החברה המעוניינים להתאגד עומדות כמה אפשרויות: להקים ועד עובדים עצמאי, להצטרף להסתדרות או לבחור ב'כוח לעובדים'. אלא שההסתדרות היא בעלת משאבים רבים, וכאשר היא מזהה הזדמנות להתאגדות עובדים היא מתחילה לפעול באגרסיביות כדי שהדבר יתבצע תחת חסותה. ברגע שהיא מצליחה להחתים שליש מעובדי החברה על הצטרפות להסתדרות – הקרב הוכרע. לארגונים דלי משאבים באופן יחסי, כמו 'כוח לעובדים' וארגוני עובדים פנימיים, קשה להתחרות עם המנגנון המשומן של ההסתדרות. מרגע שההסתדרות 'ניצחה', גם עובדים שאינם מעוניינים בכך, ולעתים מרבית העובדים – מוצאים עצמם מאוגדים תחת ההסתדרות וחייבים לשלם לה דמי חבר.

בכך לא מסתיים האבסורד. נניח שוועד עובדים פנימי הצליח להשיג שליש מחתימות העובדים בחברה ומעוניין להתאגד באופן עצמאי. על פניו, הסיפור נגמר וההסתדרות יצאה מהמשחק. ובכן, לא בדיוק. להסתדרות לא חסרים משאבי כסף וזמן, ובמקרים כאלו היא יוצאת למאבקים משפטיים בבתי הדין לעבודה תחת תואנות שונות.

כך למשל, בפברואר האחרון דיווחנו על כך שבית הדין הארצי לעבודה קבע כי עובדי 'מנורה' שניסו להתאגד באופן עצמאי לא יוכלו לעשות זאת. הסיבות היו הזויות: בית המשפט מצא כי הנהלת החברה גילתה סימפטיה כלפי ועד העובדים הפנימי. בנוסף, לפני הקמת הוועד התנגדו העובדים להסכם קיבוצי, ולאחר התייעצות שינו את דעתם והחליטו להקים ועד. על בסיס נימוקים אלה החליט בזמנו בית הדין הארצי לעבודה למנוע מעובדי 'מנורה' להתאגד באופן פרטי, שכן הוכח כי כוונותיהם אינן טהורות – כלומר הם אינם רואים בארגון עובדים גוף שמשמעותו היחידה היא מאבק מול האויב שהוא המעסיק. מקרה דומה התרחש בנובמבר האחרון, כאשר בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת הוועד הפנימי של עובדי 'אמדוקס' להתאגד.

לנוכח המציאות הזו, ברור מדוע החלטת בית הדין האזורי בירושלים מפתיעה כל כך. על פי הדיווח ב'דה מרקר', עובדי 'פותחים עתיד' הפכו לעובדי קבלן של הסוכנות, וההסתדרות סירבה לסייע להם. מישהו זוכר את מאבקיו של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן למען עובדי קבלן? לא הפעם. למען האמת, זה לא ממש מפתיע: סביר להניח כי מפני שמדובר בעובדים חלשים ובעלי הכנסה נמוכה יחסית, פוטנציאל דמי החבר שלהם היה נמוך מבחינת ההסתדרות.

בעקבות הרעת תנאיהם וסירובה של ההסתדרות לסייע, החליטו העובדים להתאגד באופן עצמאי. בתחילה הם פנו לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה את בקשתם מסיבות שאינן משכנעות במיוחד – בדומה לסיפורים שהתרחשו ב'מנורה' ו'אמדוקס'. לאחר מכן פנו העובדים פעם נוספת לבית הדין האזורי בירושלים, ובמקרה הזה הצליחו לשכנע את השופטים כי מדובר בהתארגנות שבאמת ובתמים שואפת לייצג את העובדים באופן מסודר לטווח ארוך, והאישור התקבל.

בשלב זה נראה כי הפסיקה סופית והוועד הפנימי אכן יקום, בעיקר מפני שהפעם ההסתדרות לא מעוניינת במלחמה ומוכנה "לוותר". יש לברך על כל ניסיון, גם אם צנוע וראשוני, להציב אלטרנטיבה להסתדרות, ובעיקר – לאפשר לעובדים במקום עבודה להתאגד בכוחות עצמם ובהתאם לרצונם.

השאלה הגדולה היא: מה הלאה? מי הם הח"כים שייטלו על עצמם לחשוף את המתרחש בבתי הדין לעבודה ואת ההטיה הבוטה לטובת ההסתדרות, גם נגד רצון העובדים? בינתיים רק חברי הכנסת שרן השכל ואמיר אוחנה (ליכוד), גילו נכונות להצטרף למאבק, כאשר בחודש שעבר הם אירחו מפגש שעסק בנושא. זה רחוק מלהיות מספיק. חגיגת ההסתדרות בבתי הדין לעבודה חייבת להיפסק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. ההסתדרות מתנהלת כמו כל חברה מונופוליסטית או תאגיד

    מעתה אמור -המונופול הוא המזיק לכלכלה, עודף הכח – מזיק לתחרות ומעוות את השוק או לעבדות (מונופול יצרני) או להפסדים עסקיים (מונופול עובדים).
    להסתדרות יש זכות קיום כל עוד קיימים מונופולים. אני מייחל ליום בו יפרקו את מונופול הגז, הביטוח, הבנקים, הנמלים ואז יפרקו גם את ההסתדרות.

  2. אני מסכים כי ההסתדרות שכחה כי מטרתה היא סולידריות של כל העובדים. זה חבל והייתי שמח אם היו"ר היה נזכר בזה ומתחיל לקדם למשל אימוץ של ועד חלש ע"י ועד חזק.

  3. ההסתדרות. כל הסתדרות. כולל הסתדרות העובדים הכללייים הסתדרות המורים. הסתדרות הפקידים ועוד… הורסת את חבריה והורסת את המדינה. חייבים לחסל אותה. היא מזינה את עצמה ואיננה תומכת בחבריה לעת צרה.
    וידועה הבדיחה על האריה שטרף יום יום פקיד בהסתדרות ואף אחד לא הרגיש עד שעשה טעות וטרף את מחלק התה.

  4. לא הזכרתם פה את ההסתדרות הלאומית. גם היא מעורבת בהתאגדות עובדים.
    בין היתר בנמל אשדוד, קופ"ח מכבי, ועוד.