מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

ליקוי בלי מידה

שנת הלימודים נפתחת, ומי שלא השיג אבחון של ליקוי למידה כדאי שיבדוק מה לא בסדר אצלו. וגם: לרגע נדמה היה שהמפגש עם נתניהו ריפא את עיתונאי ישראל משנאתם. זה עבר מהר יותר משחשבתם

בית ספר תיכון, אילוסטרציה. צילום: הדס פרוש, פלאש90

בֹּקֶר טוֹב, בֵּית סֵפֶר. אֵין לְךָ סִכּוּי:
בְּאַרְצֵנוּ כָּל תַּלְמִיד שֵׁנִי לָקוּי.
לֹא בִּירוּשָׁלַיִם, אַךְ בְּרַעֲנָנָה
כְּבָר יוֹתֵר מֵחֵצִי אֻבְחֲנוּ. רַק חְנָאנָה
וְרַק בּוֹק גָּמוּר מֵעַל לְכָל מִדָּה
לֹא יַשִּׂיגוּ שׁוּם לִקּוּי שֶׁל לְמִידָה.

לָמָּה לֹא לִקּוּי אִם הוּא נוֹתֵן זִכּוּי
וּתְלוּשֵׁי חִנָּם, וְאִם הוּא כְּמוֹ שִׁקּוּי
הַמַּקְפִּיץ פְּלָאִים אֶת סַךְ הַזַּכָּאִים
לְבַגְרוּת בָּעִיר, מַה גַּם שֶׁהוּא טָעִים.
גַּם אִבְחוּן יָקָר שָׁוֶה לְכָל יַלְקוּט:
הַלִּקּוּי הַיּוֹם הוּא לֹא לִמְצוֹא לְקוּת.

בֹּקֶר טוֹב, צִלְצוּל. שָׁעָה טוֹבָה, בֵּית סֵפֶר.
לַמִּבְחָן יֵשׁ זְמַן. לִקּוּי שָׁוֶה תּוֹסֶפֶת.
יֵשׁ לִקּוּי אֱמֶת, וְיֵשׁ לִקּוּי כֻּרְסָה.
שְׁכִיחוּתוֹ צוֹמַחַת עִם הַהַכְנָסָה.
וְהַסּוּג הַזֶּה, שֶׁבְּתַשְׁלוּם, הוּא חַרְטָה;
קַל בַּלִּמּוּדִים – אֲבָל קָשֶׁה אַחַר כָּךְ.

 

♦  ♦  ♦

חזל"ש שנאה

מָה כְּבָר יָדַעְנוּ עַל בִּיבִּי?
נוּ בֶּאֱמֶת. יָאללָה נוּ.
כְּמוֹ עַל בַּגְדָּד אוֹ הַיָּם הַקָּרִיבִּי:
מָה שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ.

מָה שֶׁשָּׁמַעְנוּ כָּתַבְנוּ.
מָה שֶׁכָּתַבְנוּ נִשְׁמַע.
הַחֶבְרֶ'ה תָּקְפוּ אָז תָּקַפְנוּ
בְּאֵשׁ וְעָשָׁן וְאַשְׁמָה.

מָה שֶׁהֵקִיאוּ בָּלַעְנוּ.
מָה שֶהֵקֵאנוּ נִבְלַע.
שֶׁלֶט: הוּא לֹא מִשֶּׁלָּנוּ.
נִיב מְלֻבָּן: נְבֵלָה.

לֹא לְמֵידַע צָמֵאנוּ.
לֹא לִפְּרוֹפִיל מֻשְׁלָּם.
שַׁרְנוּ אֶת שִׁיר עַצְמֵנוּ
עַל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

עַד שֶׁפִּתְאֹם הַפֶּה שֶׁל
בִּיבִּי דּוֹבֵב תַּדְרִיךְ.
יָשְׁבָה הַשַּׁיֶּרֶת, דַּבֶּשֶׁת דַּבֶּשֶׁת,
אֹזֶן כָּרְתָה לַמַּבְרִיךְ.

כְּמוֹ הַגָּמָל גָּמַעְנוּ.
וְהַפִּנְקָס רוֹשֵׁם.
פֶּתַע חָשַׁדְנוּ גַּם אָנוּ
שֶׁמָּא הוּא אִישׁ וְלֹא שֵׁד.

כַּמָּה אַחְרֵי הַמִּפְגָּשׁ
הִקְלִידוּ עֲלֵי מַקָּשׁ
קְצָת הִרְהוּרִים, לְקָחִים וּמַרְגָּשׁ:
נִשְׁבַּר לָהֶם מֵהַקַּשׁ.

כֵּן, הֵם שָׁבְרוּ מִקְלֶדֶת.
כֵּן, הֵם שָׁבְרוּ כְּלָלִים.
כִּי נִשְׁמָתָם סוֹלֶדֶת
מֵאֲכִילַת גְּלָלִים.

אַךְ כֹּהֲנִים בַּקֹּדֶשׁ
בְּהֵיכְלֵי שִׂטְנָה
הִזְדַּעֲקוּ: מַלְכֹּדֶת!
וְהַפְּקֻדָּה נִתְּנָה:

מִי שֶׁבָּרַח מִקְּרָב
מִי שֶׁכָּתַב מֻרְכָּב
מִי שֶׁסָּטָה מִקַּו –
שְׁתֵּי יְרִיּוֹת בַּגַּב.

יֵשׁ לְהָגִיב פְּרָאִית לוֹ.
אֵין לַבּוֹגֵד דָּמִים.
אִם יִתְפַלֵּק לָכֶם גַּם אֵיזֶה הִיטְלֶר
צְפוּ לְחִבּוּק חַמִּים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. כאמא ליותר מילד אחד שהוא לקוי אני יודעת עד כמה קשה לילדים כאלה, אפילו בבית ספר יסודי, שלא לדבר על תיכון. כאשר הבעיות אינן אמיתיות וכל מטרת האבחון היא השגת הארכת זמן או הכתבה זה לא ייתן לילד שום יתרון.
    אסור להכליל ולבטל את הילדים בעלי לקויות הלמידה כמו שלא מסמנים ילדים בעלי משקפיים.

    1. אנא התעמקי בבית האחרון. הוא נועד בדיוק להסתייגות הזו.

  2. יש משהו בדבריך ועדיין, הפתולוגיה של מעריצי נתניהו יותר חמורה מזו של שונאי נתניהו.

  3. לדעתי צור ארליך איבד את המידה. כשזה נעשה נכון מדובר בהתאמות ללקות ולא בהקלות ואז תלמידים רגילים יותרו עליהן.