"לא צריכים פה את הפוליטיקה והכפייה של ההסתדרות"

מבחינת ההסתדרות, כל האמצעים כשרים כדי לכפות על מרבית עובדי הראל ועד שהם לא מעוניינים בו. עובדי החברה קוראים לחבריהם לא להיכנע ללחץ

מאבק על חופש ההתאגדות. בית הראל. צילומסך

"אנחנו הרוב שלא רוצה להתאגד, שבע רצון מהארגון, כיף לו לבוא לעבודה בבוקר, מרוצה מכל התנאים שיש לו. אנו עומדים מול עריצות המיעוט". כך נפתח פוסט אחד מתוך עשרות פוסטים דומים בקבוצת "עובדי הראל" בפייסבוק, המשמשת מעין קבוצת תמיכה לעובדים המתנגדים להקמת ועד עובדים של ההסתדרות בחברת הביטוח וההשקעות הגדולה. הקו החוזר ונשנה בכל הפוסטים בקבוצה הוא פשוט וחד: העובדים מבהירים שטוב להם ב'הראל' והם לא מעוניינים בוועד, ובמיוחד לא בהסתדרות.

בשנים האחרונות התקיימו כמה וכמה מאבקים דומים, אך ההתגוששות הנוכחית בהראל היא יוצאת דופן בהיקפה. הסיפור מוכר וידוע: ההסתדרות שואפת לאגד תחת כנפיה חברות רבות במשק ככל האפשר. בתחום הביטוח, למשל, הצליחה ההסתדרות לצרף את עובדי כלל, מגדל, AIG, מנורה, הפניקס ועוד. כדי לבצע את מהלך ההתאגדות, על ההסתדרות לשכנע שליש מעובדי החברה הרלוונטית לחתום על הצטרפות. זהו  אחד האבסורדים הגדולים ביותר בחוק הישראלי, המאפשר להסתדרות להיאבק במשך תקופה לא מוגבלת בזמן כדי להשיג את חתימותיהם של שליש מעובדי החברה, וכך לכפות על כלל החברה ועובדיה קיומו של ועד מטעם ההסתדרות.

לאחר הקמת הוועד, העובדים המעוניינים בכך משלמים לפחות 0.95% משכרם להסתדרות, ובתמורה הם זכאים לייצוג מטעם ההסתדרות בפני ההנהלה. אלא שגם העובדים שאינם מעוניינים בייצוג זה מחויבים להפריש משכרם שיעור שאיננו נמוך בהרבה: 0.8%. במרבית המקרים ההסתדרות נוחלת הצלחה באיגוד העובדים. עם זאת, כאשר בחברה ישנם עובדים רבים המרוצים מתנאיהם הנוכחיים ואינם מעוניינים בכניסת גורם זר ופוליטי לחברה שייקח אחוז משכרם – ההסתדרות עוברת למאבק שיווקי אגרסיבי ולעתים גם משפטי, כדי להשיג בכל זאת את חתימותיהם של שליש מעובדי החברה.

עובדי הראל המתנגדים להתאגדות מביעים שוב ושוב בקבוצה את תחושותיהם הקשות. כך למשל, אחת העובדות מספרת על התמיכה שקיבלה מהחברה לאחר תאונת דרכים קשה שאירעה במשפחתה, וכותבת: "אין לנו צורך בוועד, אין לנו צורך להכניס זרים לביתנו, בפרט שאנו יודעים שכל מטרתם היא להגדיל את קופתם על חשבוננו העובדים! אשרי החברה שאלו הם עובדיה ואשרי העובדים שאלו הם מנהליה".

עובדת נוספת הוסיפה: "הראל היא מעסיק פרטי שמעריך את ההון האנושי שלו ומתגמל ללא מאבקים מצד העובדים. רוצים העובדים או לא, מקבלים. בתקופה שהמשק לא בדיוק בפריחה – אצלנו המשיכו לתת… רוצים לדבר על כסף ותנאים? בבקשה: העלאות שכר אישיות וכלליות? צ'ק. בונוסים אישיים וכלליים? צ'ק. ימי כיף, אירועים ונופשים? צ'ק. תשלום מלא מיום המחלה הראשון? צ'ק. ירידים ומתנות נדיבות לחגים? צ'ק. ועוד ועוד, וקיים ממילא, וניתן ממעסיק פרטי שממש לא חייב ולא אוים בשביתות… מה ועד יעזור לי, במקום שאני כבר מקבלת ממילא ובלא שאאלץ לשלם אחוז ממשכורתי כדמי חבר? תודה, אבל לא תודה. יש לי מה לעשות עם האחוז הזה".

חברה אחרת בקבוצה הדגישה את חוסר הצדק בכך שעובדים מעטים יכולים לכפות שינוי על כלל החברה: "הם קמו מתוכנו… כבר קרוב לשנתיים הם מגששים מאחורי גבנו להקמת ועד בחברה? מה גורם ל־6 אנשים לבגוד בלויאליות של החברה? איך זה שהמיעוט הולך נגד זרם ענק של עובדים שמתנגדים לוועד בהראל?" ועובד נוסף כתב: "חברי הסתדרות יקרים וחברי הוועד בהראל… קבלו אתגר: בואו אתנו לבחירות דמוקרטיות. מה אתם אומרים?". אלא שהחוק איננו דורש מההסתדרות רוב אלא שליש בלבד, כך שאין לה שום סיבה להסכים לבחירות דמוקרטיות. התסכול בהחלט מובן.

פוסטים רבים נוספים בקבוצה מציעים דרכי מאבק בהסתדרות, מגוללים סיפורים אישיים ועוד. חלק מהפוסטים זכו למאות לייקים ושיתופים. עם זאת, לכולם ברור שכל זה לא יעזור ברגע שההסתדרות תשיג את חתימותיהם של שליש מהעובדים.

עדות מבפנים

אילן צור עובד בהראל כבר 11 שנה, כמפקח על הקשר בין סוכנים ומשווקים ובין החברה. הוא איננו בעל תפקיד ניהולי כלשהו בחברה. שוחחתי עמו כדי לשמוע מבפנים על מאבקם של עובדי החברה המתנגדים להתאגדות.

"יש רוב מאוד גדול של עובדי החברה", אומר צור, "מכל השכבות ומכל השנתונים מבחינת ותק, שלא רוצה שייכנס לפה שום ועד או גורם כמו ההסתדרות. ההסתדרות היא גוף פוליטי עם אינטרסים פוליטיים, ואנחנו יודעים שיש לה נגיעות בשחיתויות שנחשפו בתקשורת. לא רוצים לשלם דמי חבר לגוף לא שקוף, שנבחר בצורה לא דמוקרטית. הבעיה היא שמספיק להם שליש מהעובדים בשביל לכפות את עצמם על הרוב. לא יכול להיות שגוף פוליטי יכפה את עצמו באופן לא דמוקרטי, וההסתדרות היא גוף פוליטי שקשור לאורך השנים בצורה עמוקה למפלגת העבודה. אנחנו לא מעוניינים.

"החוק הזה, וההסתדרות שמשתמשת בו, הוא לא נכון", ממשיך אילן צור. "זה חוק שלא מתאים לשנת 2016, ולא מתאים למדינה דמוקרטית. לא יכול להיות שיכפו עליך לשלם דמי חבר, שיכולים להגיע ל־1.4% מהשכר למישהו שמיוצג, או 0.8% למי שלא מיוצג אבל עדיין חייב לשלם. ההסתדרות מסמנת חברות הייטק ופיננסים כיעד לכיבוש, וההשתלטות שלה על חברות גדולות עשויה להביא לשביתות ושיבושים ולגרום לפגיעה ממשית בכלכלת ישראל".

במהלך השיחה שב צור ומדגיש עד כמה הראל קשובה ואכפתית לבקשות העובדים. "אנחנו לא מוכנים להכניס גוף כזה לתוך מקום שהוא טוב בשבילנו", הוא אומר. "הדבר הכי חשוב לחברה הוא ההון האנושי. יש הרבה דברים שאנחנו העובדים מקבלים, גם לא בכסף. לדוגמה, החברה תמכה באנשים שחלו בסרטן והיו צריכים תרופות שלא כלולות בסל הבריאות. היה עובד שהיה צריך לסעוד את אביו, והחברה נתנה לו כמה חודשי חופש בתשלום. אתה יודע שאם תהיה לך בעיה מחר בבוקר, החברה תעזור לך. לא צריך ועד עם אינטרסים ופוליטיקות שיבוא לעזור. אני יודע שאני הולך להנהלה ויש מי שיקשיב לי. כולנו פה ביחד, עובדים בהלימה אחת, מהשומר ועד היושב ראש. אין עובד שדלת נטרקה בפניו. יש פינוקים לכל המשפחה. יש אנשים שזה נראה להם מובן מאליו. לא צריך להילחם, צריך לדבר".

צור מגלה הבנה ללבם של העובדים התומכים בכניסת ההסתדרות: "אנחנו לא מזלזלים בצרכים שלהם", הוא אומר. "תמיד יש פערים. אולי יש צורך, עוד טיפה פה ושם. יש עובדים שרוצים עוד קצת. בחלק מהדברים אפשרי ובחלק לא. החברה פתוחה לשיחה".

ההסתדרות מסרבת להליך דמוקרטי

לדברי צור, ידוע לו בוודאות על אלפיים עובדים שכבר הביעו את התנגדותם לכניסת ההסתדרות. האבסורד הוא שאפילו אם מרבית העובדים יחתמו נגד הצטרפות להסתדרות, לא תהיה לכך כל משמעות מול שליש מהעובדים שיחתמו על הצטרפות. בנוסף, הניסיון של ההסתדרות להעביר לשורותיה שליש מהעובדים איננו מוגבל בזמן על ידי החוק או בית הדין לעבודה.

"יש לנו בוודאות עוד כמה מאות או אפילו אלפים שתומכים בנו", טוען צור, "אבל הם חוששים (מעבר לאותם אלפיים שכבר הביעו תמיכה, ח"א). שלחנו מכתב להסתדרות וקראנו להם לבוא להליך דמוקרטי. בינתיים, למיטב ידיעתי, ההסתדרות לא הצליחה להחתים יותר מכמה מאות. בעיקר מקורבים. האבסורד בכל התהליך הזה הוא שהחוק אפילו לא מגביל אותם בזמן לתקופה שהם יכולים להשיג שליש. קשה לעמוד בכל הסטנדרטים המקצועיים וגם להתעסק עם השטות הזאת, אבל אנחנו משתדלים לעשות את זה.

"חילקו אצלנו בחברה שני ברושורים, שמראים את הלחץ של ההסתדרות מול מאבק העובדים. הם מבינים שיש כאן DNA שונה. הופיעה שם רשימת דרישות מהראל שההסתדרות 'שואפת' לקבל. אין להם את זה, הם 'שואפים' לקבל. אלה לא הבטחות. יכול להיות שבמשא ומתן ישיגו, ויכול להיות שלא. העובדים לא מבינים את האותיות הקטנות. הם לא יודעים שיושבי ראש הוועד יקבלו שכר גם מההסתדרות. ההסתדרות לא שקופה, אתה לא יודע לאן הכסף הולך. אולי הכסף ילך למאבקים פוליטיים בחברות פיננסיות נוספות, מי יודע".

צור מספר על האווירה בחברה, ועל החשיבות של שמירה על מקצועיות למרות הסערה שמעסיקה את העובדים וגוזלת מטבע הדברים את תשומת לבם וזמנם. "יש לנו חובה להיות מקצועיים בעבודה השוטפת. אין ספק שישנם תככים ויצרים, ושיחות ומפגשים שהם פחות נעימים. לאנשים יש כאבי בטן, וכל אחד משתלט על הכעס בדרך שלו. יש כאלה שמרימים את הקול, יש פה כוחניות. יחד עם זאת, בכל הנושא המקצועי ובמתן שירות, אנחנו משתדלים מאוד שתהיה הפרדה מקצועית מוחלטת בין הדעה האישית ובין הנושא המקצועי. בגלל זה עשינו היום [חמישי] יום שקט יותר מבחינת המאבק. הלקוחות והסוכנים שלנו הם החשובים ביותר. אנחנו רוצים להמשיך להוביל בכל המדדים של השירות והאיכות, כפי שהובלנו עד היום". אילן צור מסיים בנימה אופטימית, בקריאה לעמיתיו בעבודה: "עובדים יקרים, אנחנו כולנו שומרים על הבית".

מאבק אותנטי וטבעי

כמו במקרים דומים, ההסתדרות מפעילה מנגנון אגרסיבי ומשומן במסגרת המאבק להגיע לאותו שליש מיוחל. לפי דיווחי עובדים, בימים אלו מסתובבים אנשי ההסתדרות במשרדי הראל, מחלקים חומרים פרסומיים ואף מחתימים עובדים על טפסי הצטרפות. עוד מספרים העובדים כי הם מקבלים שיחות שכנוע טלפוניות ומיילים ממערך הסברה ייעודי, ואף נפתח דף הרשמה אינטרנטי מעוצב היטב. ההסתדרות אף העלתה קמפיין וידאו ביוטיוב ובפייסבוק במימון כבד. שופר ההסתדרות, אתר 'דבר ראשון', מלווה את כל התהליך בשורת כתבות חד־צדדיות. טקטיקת גיוס נוספת היא צירוף עובדי הראל שחתמו על רצונם להתאגד, עוד לפני שהוועד הוקם, למועדון הצרכנות של ההסתדרות המציע הנחות שונות בבתי עסק.

קמפיין בסדר גודל כזה דורש לפחות מאות אלפי שקלים, וייתכן שאף מיליוני שקלים. מסתבר שזה משתלם: ההערכות הן שההכנסה השנתית הפוטנציאלית של ההסתדרות מדמי החבר של עובדי הראל עשויה להגיע לכחמישה מיליון שקלים.

בהשוואה לפעילות הענפה של ההסתדרות, מאמצי העובדים נראים עלובים למדי: קבוצת פייסבוק ועצומה אינטרנטית, חומרים פרסומיים חובבניים, וניצול זמן אישי לטובת המאבק ללא מימון מצד ההנהלה המנועה חוקית מלהתערב. צעד משמעותי בכל זאת של העובדים המתנגדים להתאגדות הוא הפצת טפסי ביטול הרשמה להסתדרות, האמורים לבטל רטרואקטיבית את הצטרפות העובד. הכסף, הניסיון והעוצמה עומדים לטובת ההסתדרות; לצד העובדים המתנגדים עומד בעיקר כוחו של המאבק האותנטי, תחושת הצדק והשאיפה העזה להשאיר על כנו את אופיו המיוחד של מקום עבודתם.

עד עתה הצטרפו למעלה מאלף איש לקבוצת הפייסבוק המתנגדת להתאגדות, ועל העצומה המביעה מסר זהה חתמו 1,130 איש. אלה הישגים מרשימים בהחלט של המתנגדים להתאגדות. מנגד, הדף התומך בהתאגדות קיבל כ־950 לייקים. נראה כי ההבדל הקיים בין דף לקבוצה בפייסבוק ממחיש את השוני בין הצדדים ואופי המאבק שלהם. ל"דף" ניתן להשיג לייקים רבים בקלות, על ידי פרסום ממומן וקידום באמצעים שונים. לקבוצה, לעומת זאת, יש צורך להצטרף באופן עצמאי ולצרף חברי פייסבוק ממשיים. זהו ההבדל בין מאבק טבעי ואותנטי, למנגנון משומן שאיננו בוחל באמצעים. בדיקה מהירה של זהות נותני הלייקים לדף התמיכה בהסתדרות מחזקת את החשד כי רובם המכריע אינם עובדי הראל, אלא פעילי הסתדרות לצד פרופילים מפוקפקים רבים המעידים לכאורה על פרסום ממומן.

עדות נוספת לפרסום ממומן לכאורה היא מספרים לא אמינים בעליל של צפיות בסרטוני ההסתדרות בפייסבוק למען ההתאגדות בהראל: נכון למועד כתיבת השורות, סרטון חדש ומקצועי מטעם ההסתדרות זכה ל־14 אלף צפיות בתוך כשבע שעות, והמספרים ממשיכים לעלות. סרטון כללי של ההסתדרות במסגרת קמפיין חדש, שעלה ב־4 בספטמבר, צבר מאז 650 אלף צפיות. אלה מספרים שכמובן אי אפשר לדמיין אותם ללא קידום מלאכותי בשיטות שונות.

המאבק המתחמם מלווה בתופעות מוזרות נוספות ברשת החברתית: דפי פייסבוק פיקטיביים, שלאיש לא ברור מי עומד מאחוריהם, צצו כפטריות אחר הגשם והעלו את החשד כי מדובר בניסיון של ההסתדרות לפגום באמינות קבוצת הפייסבוק המרכזית של עובדי הראל. המקרה החריג ביותר הוא דף שעלה תחת השם "ועד עובדי הראל", שתחת לוגו החברה ניסה להציג חזות של ועד פנימי המתנגד לכניסת ההסתדרות. לכאורה הכול טוב ויפה, אך הבעיה היא שאיש לא הזדהה מאחורי ה'וועד' האלמוני. גורמים שונים הביעו חשד כי מדובר בניסיון לפלג את המתנגדים להסתדרות ואף להציג שיתוף פעולה לכאורה בין העובדים להנהלה, דבר הנחשב פסול בעיני בית הדין לעבודה, ואף תרם בזמנו להפלת הוועד הפנימי של 'מנורה' שהתחרה בהסתדרות.

דוגמה בולטת נוספת לקבוצה חשודה היא קבוצה המונה כ־400 איש, שקמה תחת שם זהה לקבוצת העובדים המקורית והפעילה ("עובדי הראל"). בקבוצה הזו לא מתקיימת כל פעילות, וכשבודקים מי הקים אותה מתברר כי מדובר בפרופיל העונה לשם "יואב הראל", בעל שלושה חברים בלבד, שהעלה תמונת פרופיל חדשה ב־4 בספטמבר. מתברר שקבוצה אחת לא הספיקה לאותו "יואב הראל", והוא הקים קבוצה נוספת, עם אותו שם בדיוק. פרופיל פיקטיבי נוסף לכאורה נפתח על שם "רמי הראל", אדם שעל פי הפרטים בדף הוא בן 74, התחיל לעבוד ב'הראל' לפני יומיים, וכבר צירף 107 מעובדי החברה לרשימת חבריו. המתנגדים לכניסת ההסתדרות חושדים כי מדובר בשיטה לגיוס מידע והשפעה על עובדים תמימים. יצוין כי במטה תומכי ההסתדרות טוענים כי אין להם קשר לכל הדפים והקבוצות הללו.

סתימת פיות

התופעה של עובדים הנאבקים נגד כניסת ההסתדרות למקום העבודה שלהם איננה חדשה. בתקופה האחרונה התרחשו מאבקים כאלה בחברות אמדוקס, מנורה, קופת חולים מכבי (במקרה הזה מדובר בהסתדרות הלאומית ולא בהסתדרות הכללית) ועוד. בזמן שב'מנורה' המאבק הסתיים בניצחון ההסתדרות, במכבי גרם מאבק העובדים לכך שההסתדרות הלאומית טרם הצליחה להשיג את השליש הנדרש.

בעקבות ניסיונות הכניסה של ההסתדרות ל'הראל', עובדי החברות האחרות, למודי ניסיון בתחום, העבירו לעובדים מסרים מחזקים וטיפים למאבק. כך היה ניתן לראות בקבוצה מכתב שהעבירה בעילום שם אחת מעובדות 'מנורה', שבו גוללה בכאב את דרך החתחתים שעברו העובדים המתנגדים עד שהחברה נפלה לידי ההסתדרות. אחד מעובדי 'מכבי', שבה ההסתדרות הלאומית טרם קיבלה את מבוקשה כאמור, שיגר לעובדי הראל מכתב ארוך ועודד את רוחם. בין היתר כתב:

בנסיון הקמה של ועד מנסים לצייר את המתנגדים להקמה באור שלילי, ככאלה המטרפדים את הסיכוי להפוך את הארגון לכזה שכולו טוב. כאילו מאחורי הדלת עומדים הסכמי שכר עם משכורות עתק, וברגע שיוקם הועד יהיה גם שלום עולמי. מנסים לייצר תפיסה מוטעית כאילו לעובד אסור להיות מרוצה ממקום העבודה ומהתנאים שלו, ובעיקר מנסים לצייר באור שלילי את הזכות להבעת עמדה אישית ושונה. אם אתה בעד הקמת הועד אתה נהדר, אבל אם אתה נגד אתה שתול של ההנהלה ועוד אלף ואחד תירוצים. אתם מבינים? גוף חיצוני רוצה דריסת רגל כדי להחליט בשבילכם מה טוב או רע לכם.

גם 'תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה', בראשות אלון תובל, הצטרפה למאבקם של עובדי הראל. תובל, העוסק בנושא באופן יומיומי, כתב לעובדים:

להסתדרות כוח אדיר וניסיון רב בשימוש במניפולציות שונות כדי לאגד עובדים באופן לא דמוקרטי ולקעקע מתנגדים. הקמנו את העמותה לפני פחות משנה על מנת להתמודד עם אותו כוח של ההסתדרות, שגורם לעוולות רבות לעובדים ומסב נזק גם לציבור. לצערי לא היינו פעילים כשההסתדרות השתלטה על חברת מנורה, תוך דריסה של רוב העובדים שהתנגדו להסתדרות, ולכן לא הצלחנו לסייע להם. במקרה שלכם, המצב שונה. אני מוכן לייעץ לגבי הפעילות וללוות אתכם, זמין לכל שאלה ולטובת סיוע באמצעות ידע משפטי שיוכל להיות לכם לעזר.

לפני כחודשיים, סביב פרשת 'מנורה', חברי הכנסת שרן השכל ואמיר אוחנה הביעו נכונות להירתם לטובת זכויות העובדים ונגד ההסתדרות. יש לקוות שגם במקרה הזה הם ישתתפו באופן פעיל.

ואחרי הכול, חשוב לזכור ולהדגיש שוב ושוב: לא מדובר במאבק עקרוני נגד זכות העובדים להתאגד, ואפילו לא נגד ההסתדרות. זהו מאבק בעד זכות העובדים לבחור באופן דמוקרטי והוגן אם ברצונם להתאגד תחת ההסתדרות או שלא, זכות בסיסית הנשללת כיום מהעובדים בחסות החוק הישראלי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. אני רוצה לספר לעובדי הראל על נסיוני המר בכל מה שקשור להסתדרות:
    בעוונותי הייתי חבר בועד העובדים בארגון הממשלתי בו אני עובד. לפני כעשור , בעידוד ההסתדרות, הועלו דרישות תקיפות יותר ויותר מצד העובדים כלפי ההנהלה. הדרישות כללו התערבות של הועד וההסתדרות במבנה הארגוני, העלאות שכר, קבלת אישור הועד לכל מינוי בארגון ועוד כהנה וכהנה. בסופו של דבר הוכרז על שביתה כללית באישור ובעידוד ההסתדרות. מראש הובטח לעובדים גיבוי מלא של ההסתדרות לשביתה וגם קבלת כספים לעובדים מקרן השביתות של ההסתדרות. השביתה נמשכה כחודשיים ולא השיגה דבר. במהלכה לא שולמו לעובדים משכורות, על כל המשתמע מכך. אחרי חודשיים שב עפר עיני , מזכ"ל ההסדרות דאז, ממסע חופשה ארוך בחו"ל. עם חזרתו הוא זומן לשר הממונה , חבר בכיר במפלגת העבודה. בעקבות הפגישה עם השר הוא הורה מיידית להסתדרות לנתק כל מגע וגיבוי מהעובדים ומועד העובדים. אחרי חודשיים של שביתה נזרקנו מכל המדרגות, עם מחסור של שני חודשי משכורת, ובלי שום הישג, גבוי או עזרה מההסתדרות.
    אני פונה אליכם כבעל נסיון: ההסתדרות היא ארגון ציני, רודף כח ושררה וחסר עכבות מוסריות. הוא יכול לעזור רק ואך ורק לשתי אוכלוסיות: לארגוני העובדים הכבדים, העשירים והמושחתים ביותר (חברת החשמל, נמלים וכדומה), וכן לעובדים עצלנים ורשלנים שיכולים להתקדם תחת כנפי ההסתדרות על חשבון העובדים החרוצים והטובים. כל השאר פשוט לא מעניינים אותם. תחשבו פעמיים ותגיעו למסקנות הנכונות.

    1. ניתן ליצור עימי קשר בפייס pnina simhi

    2. מוקי תודה רבה זה לא מובן מאליו.. אני אשמח אם תוכל לבוא למשרדנו ולעביר את דעתך מניסיונך..

    3. אני לא פעיל בפייסבוק אבל אשמח לחלוק את נסיוני ותובנותי בעניין ההסתדרות באמצעים אחרים.

  2. הדבר הנורא ביותר הוא שהיום בתי הדין מגיבים באגרסיביות מטורפת כלפי המעסיקים במידה והם מביעים את דעתם ביחס להתאגדות (ואני לא מדבר על לחצים או התנכלויות אלא דברים תמימים לחלוטין) בבתי הדין ההסתדרות נתפסת כגורם נקי מכל רבב המיטיב עם העובדים ולא כגוף המושחת והמגעיל שהיא.
    בהצלחה לעובדי הראל (שאגב- ח** של שירות קיבלתי מהם)

  3. מוקי יפה רשמת ואמיץ מצידך.
    חשוב מאוד לספר עוד ועוד סיפורים כאלו שידעו הציבור, שמוליכים אותו שולל באמצעות מכונה משומנת ואגרסיבית.
    נשמח עם תוכל לשתף אותנו בסיפור שלח בדף הפייסבוק שלנו "עובדי הראל" חפש את זו עם 1088 חברים לפחות. כל השאר מזוייפות.

  4. כל מילה בסלע .. גאה בכם על היושרה והתעוזה לחשוף את מה שכל המדייה התקשורתית מסרבת לעשות כנגד ההסתדרות הכוחנית והאלימה .

  5. ככה? ככה? תתביישו לכם! אתם לא רוצים מאבקי פועלים הרואיים? אתם לא רוצים מלחמת מעמדות? ומה עם "עולם ישן עדי יסוד נחריבה"? ומה עם "דאס-קפיטל"? מלחמת מעמדות, מאבקי פועלים, דם, אש וחורבן העולם נחוצים לנו, כאן ועכשיו!
    ולכל קטני האמונה, אל דאגה. עוד מעט יצוץ מתחת לאבן שלו, המגיב הנועז "אלה אופק", ויציג שלל מאמרי שקר כלשהו מדה מרקר, בהם מוסבר בפרוטרוט מדוע אנחנו זקוקים לכל המאבקים, המלחמות והחורבנות הללו.

  6. איזה כיף לראות כזו אחדות דעות.
    "לכפות על העובדים וועד שהם אינם מעוניינים בו". באמת, מי רוצה שיהיה גוף שילחם למענו נגד התעמרות המעביד? מי הטיפש שמעוניין שיגנו עליו מפני גחמות של מנהל נוגש? מפני איום הפיטורים, או מניעת קידום, אם לא ייתן, לדוגמה, שעות נוספות ללא תמורה.
    אף אחד מכם לא ראה עובדים שנאלצים לעבוד שעות נוספות ללא תמורה (עבדת 16 ש"נ החודש. נכיר לך ב-6 בלבד. עבדת 20? נגכיר ב-8 בלבד). עובדים שכורעים תחת נטל הולך וגובר של הנהלה דורסנית שמוסיפה מטלות, ודורשת הגדלת תפוקה ללא הרף. הנהלה שמשסה עובדים אלו באלו, ומשליטה טרור.
    נראה שקיימות שתי אפשרויות. או שלא ראיתם מקרים כאלו, או שיש לכם אשליה לעבור יום אחר מהצד הסובל, לצד הנוגש. רק שיש לי חדשות בשבילכם. רובכם לא יצליח בכך.

    1. ואולי לא נוגשים בהם ומתעמרים בהם? אולי יש מעבידים שהם בני אדם? אולי הם פשוט מרוצים ממצבם הנוכחי?
      לא, לא יכול להיות. אפשרות כזאת הרי לא כלולה בעולם הצר, המוגבל והמעוות של מרקסיסט טוב כמוך. אתה ודומיך פשוט חייבים להציל אותם מעצמם ומן ה"תודעה הכוזבת" שלהם. אתה תציל אותם גם אם הם לא רוצים, וגם אם תצטרך להשתמש בכוח. תציל אותם גם אם זה יהרוג אותם.

  7. יש לפנות לממונה על ההגבלים העיסקיים לבחינת האפשרות להצהיר על ההסתדרות כמונופול .פניתי בעניין בעצמי לנציב התלונות ונעניתי כי העניין יבחן.צריך גופים נוספים שיפעלו ויעוררו לחץ ציבורי בכיוון הזה.אשמח אם עיתונאי יפעל בכיוון לעורר את דעת הקהל .

  8. איך יוצרים תקדים להתנגדות להסתדרות. גם אנחנו בחברה חטפנו בשורת איוב ונפלו עלינו 6 אוכלי חינם שהחליטו שהם וועד . 70% מהחברה לא מעוניינים בשום וועד . בטח לא לשלם כסף להסתדרות. למה לנו המתנגדים אין ייצוג מתאים? איך אפשר ליצור תקדים כזה? האם יש מישהו שמוכן לייצג התנגדות כזו?