לבג"ץ לא באמת אכפת מה כתוב בחוקי היסוד

כשזה מתאים להשקפת עולמו, בג"ץ יודע היטב לעקוף את חוקי היסוד. מסקנה: המאמץ הימני להשפיע על הפסיקה דרך חוק הלאום ודומיו הוא כישלון ידוע מראש

למי אכפת מחוקי היסוד? אולם הדיונים בבית המשפט העליון. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

על פי כל הסימנים, "חוק הגבלת שכר הבכירים" היה צריך להיפסל בשבוע שעבר בבג"ץ. זהו חוק שפוגע בחופש העיסוק ומגביל את זכויות הקניין, וזאת ללא שהתקיים בהליך החקיקה דיון ראוי ותקין. לכאורה, כל מה שמרכיב התערבות בג"צית קלאסית לפסילתו של חוק בעייתי. ובכל זאת, בשבוע שעבר הודיעו שופטי בג"ץ באופן חד־משמעי כי לא יתערבו בחוק בעייתי זה, ויהי מה.

בית המשפט העליון פסל חוקים רבים גם בשם זכויות שאינן כתובות בשום מקום. כך נפסל חוק המסתננים בשל פגיעה בזכותם של המסתננים היושבים במתקן חולות לפתח תחביבים, זכות שאיננה מופיעה בחוק; חוקי הגיוס נפסלו בגלל הפגיעה בשוויון, ערך שגם הוא איננו כלול בשום חוק יסוד. מדוע דווקא הפעם, כאשר מדובר בפגיעה ישירה בזכות המצוינת במפורש בחוק היסוד, שופטי בג"ץ מתפתלים למצוא פתרון יצירתי?

חשוב להבהיר: אני לא שמח כששופטי בג"ץ פוסלים חוק, אפילו כשמדובר בחוק גרוע. פסילת חקיקה ראשית של הכנסת על ידי בית המשפט העליון היא אירוע דרמטי שאין להקל בו ראש. יושבים להם שלושה שופטים שאינם נבחרי ציבור ואינם מייצגים את הלך הרוח של הריבון – הלא הוא העם – ופוסלים בהינף קולמוס חוק שאושר בכנסת, בשלוש או בארבע קריאות, לאחר שעות רבות של דיונים פתוחים וגלויים ששודרו בשידור חי לכלל הציבור, ולאחר שאינספור מומחים בתחומים הרלוונטיים הציגו בפני נציגי הציבור את יתרונותיו ואת חסרונותיו. פסילה כזו מנוגדת באופן עמוק וחריף לכל תפיסה קיימת של דמוקרטיה. הזכות הבסיסית ביותר בדמוקרטיה היא ייצוג במוסד המקבל את ההחלטות המהותיות על חייך, וזכות זו איננה באה כלל לידי ביטוי כששופטי בג"ץ פוסלים חוק.

אך במצב הנוכחי, כאשר בית המשפט העליון אכן מבטל חוקים ומתערב בחקיקה על ימין ועל שמאל, תגובת השופטים בעניין הגבלת שכר הבכירים אומרת דרשני. לפנינו מציאות שבה רוב דורסני מחוקק חוק ספציפי, המכוון כדי לפגוע בעשרות בודדות של אנשים במדינה, בקניינם ובחופש העיסוק שלהם. ההוראות בחוקי היסוד האוסרות על הפגיעה בזכויות הללו ברורות מאוד. אם יש מקרה שבו מוצדק לפסול חוק, זהו המקרה. ובכל זאת, כל הטיעונים החוקתיים של העובדים הבכירים, שבהינף חקיקה פופוליסטית זכויותיהם נפגעו, עברו לשופטי בג"ץ מעל הראש. פתאום הם גילו שיש גבולות להתערבות השיפוטית.

התמימות הקדושה של הימין

מכיוון שגם חוק היסוד המפורש והברור ביותר איננו מניע את שופטי בג"ץ לפעולה, המסקנה המתבקשת היא שפסילת חוקים על ידי בית המשפט העליון כבר מזמן איננה קשורה ביישום חוקי היסוד ובפרשנותם. גם המוטיבציה להגן על מיעוט מפני רוב דורסני ומזדמן לא ממש קיימת. ואם חוקי היסוד – מה שבית המשפט העליון שואף לראות כחוקה של מדינת ישראל – אינם מחייבים את השופטים ואינם מהווים מסגרת קשיחה וברורה לדיון, אין מנוס מלהבין כי מה שמניע את בית המשפט נמצא במקום אחר לגמרי: עמדותיהם הפוליטיות, החברתיות והערכיות של השופטים.

שופטי העליון סבורים שמותר לפגוע בחופש העיסוק של עשירים כי הטייקונים "רעים"; הם חושבים שיש להעדיף את תחביביהם של מסתננים לא חוקיים על פני ביטחונם ורווחתם של תושבי דרום תל־אביב; והם מאמינים שיישובים לא מוכרים בנגב צריך להסדיר, גם על חשבון רכוש פרטי, אך על הריסת מאחזים ביהודה ושומרון יש להקפיד. את התפיסות הפוליטיות הללו, ולא את חוקי היסוד, מיישמים השופטים בפסיקותיהם, ועל פי התפיסות הללו הם מחליטים אילו חוקים יאושרו ואלה ייפסלו. לפעמים, חוקי היסוד הם רק התירוץ.

הגיע הזמן להכיר במציאות הזו, ולהפסיק לנסות להגביל את בית המשפט באמצעות תיקונים שונים לחוקי היסוד. חברי כנסת מהימין מנסים לתקן שוב ושוב את חוק היסוד המאפשר פסילת מועמדים ומפלגות, מתוך מחשבה שאם החוק יבהיר באופן ברור מספיק שמועמד כמו עזמי בשארה, למשל, איננו יכול להיות חבר כנסת בגלל תמיכתו בטרור, בית המשפט יאשר את החלטות הפסילה של ועדת הבחירות. אחר כך הם מופתעים כאשר למרות התיקונים הללו, שעברו ברוב עצום בכנסת, בית המשפט לא ממש משנה את עמדתו.

זהו הכשל של חלק מיוזמי חוק הלאום, החוק שאמור להבהיר כי מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. הנחת העבודה היא ששופטי בית המשפט העליון יקראו את החוק ויבינו שמדינת ישראל חייבת לשמור על זהותה כמדינה יהודית, והדבר ישפיע על פסיקתם ועל החלטותיהם. הו, תמימות קדושה.

"בית המשפט לא חייב כלום"

בדיון בעניין חוק הגבלת שכר הבכירים אמר עו"ד רלי לשם, שייצג את איגוד הבנקים, כי אם ישנה פגיעה בזכויות צבורות בית המשפט חייב להתערב. תשובתה של הנשיאה נאור הייתה לא פחות ממדהימה: "בית המשפט לא חייב כלום". אליבא דנאור, בית המשפט לא חייב להגן מפני פגיעה בזכויות אדם מוגנות; בית המשפט לא מחויב לחוקי היסוד; בית המשפט מחויב רק לעצמו ולאג'נדה הפרטית של שופטיו.

את הפגם הזה שום תיקון בחוק יסוד לא יתקן. הבעיה היא בתפיסת התפקיד שאותה הביאו השופטים מבית הגידול שלהם. זוהי בעיה פרסונלית, ואותה צריך לפתור באמצעות שיטת המינוי של השופטים. שופט ש"לא חייב כלום" ולא מבין שהדיון בבית המשפט צריך להתחיל מהחוק ושעליו לכבד את הנאמר בו, איננו אמור להתמנות לכס השיפוט. בניגוד למה שאמרה הנשיאה נאור, בית המשפט חייב לנו. הוא חייב לספק לנו את המצרך הנדיר כל כך של הכרעה מהירה ויעילה בסכסוכים על פי החוקים שקבעה הכנסת, ושל מתן סעד לאזרח כאשר מנסים לפגוע  בזכויותיו המוגנות בחוק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. האם רק לי נדמה שבארבעים השנים האחרונות היו כאן ברוב הזמן ממשלות ימין?
    האם יתכן שהימין הישראלי הוא תמים וחדל יכולת?
    אני מזועזע!

  2. מנכ"ל חברת הביטוח שבה הייתי מבוטח דרך מקום העבודה שלי קיבל שכר של קרוב ל-20 מליון ש"ח לשנה. על מה ולמה? במה בדיוק סייעה מומחיותו האגדית להגדלת ערך קופת הגמל שלי, שממילא מנוהלת ע"י קבוצה קטנה של אנשי מקצוע, שהוא לא ביניהם? מה התועלת המוחלטת שהוא הביא לחברה ומהי התועלת היחסית (בהשוואה למנהל יותר זול) שהוא הביא לחברה? האם מישהו שאל אותי עד כמה אני מוכן לשלם עבור המומחיות של אותו מנכ"ל, ואם אני מעדיף להשקיע את כספי קופת הגמל שלי בחברה שבה שכר המנכ"ל אינו זהה לזכיה שנתית בדאבל-לוטו, למשל בית השקעות?
    הייתי לקוח שבוי בחברת הביטוח (לעבור לחברה אחרת ולקבל את אותם התנאים ואותם הרווחים ולשלם את אותה המשכורת למנכ"ל אחר – פשוט לא משתלם), ולדעת שכאשר אגיע לגיל הפרישה לא בטוח שיישאר משהו מכספי, כל אלו גרמו לי לעזוב את החברה לכשהגיע המועד, ולנהל את כספי בעצמי. אם מישהו יגרום להפסד כספי בתיק שלי, זה יהיה אני ועלי האחריות. אולם אם מישהו אחר יגרום להפסד בתיק שלי הרי שעדיין איאלץ לשלם לו משכורת.
    אגב, הרווחים שחברת הביטוח הציגה לא הצדיקו את העמלות שלקחה ממני בכדי לשלם למנכ"ל את המשכורת הנ"ל.
    טוב עשו המחוקקים שהגבילו את שכר המנהלים. אחרי הכל – לא כל המנכ"לים ראויים לשכר גבוה, וחלקם אף ראויים למאסר (ע"ע בנק לאומי והלבנת הכספים שביצע. ההפסדים שנגרמו לבנק משפיעים גם על קרנות הפנסיה וקופות הגמל)

    1. כל הכבוד לך, אבל זה לא נושא המאמר. שיקולי התועלת, הרווח או ההפסד של חברות הביטוח וקביעת משכורות המנהלים בהתאם לא צריכים לעניין את שופטי העליון כהוא זה. מה שצריך לעניין אותם זה החוק. אף אחד לא מינה את שופטי העליון לקובעי המוסר, התועלת הכלכלית, בריאות הציבור או השיקולים המבצעיים של צה"ל. השופט מתמחה בחוק כפי שאינסטלטור מתמחה בתיקון צנרת, וזכותו של השופט לקבוע לנו אמות מידה מוסריות (או השד יודע מה) זהה בדיוק לזכותו של האינסטלטור לעשות כן.

  3. הדרך היחידה להגבלת עריצות המיעוט של בג"ץ היא פסקת ההתגברות. ונתניהו חוסם אותה מאז ראשית כהונתו.

    1. אין שום דרך להגביל את מערכת המשפט , למעט מהפכה אזרחית.

      הסיבה פשוטה, הכל ניתן לפרושם והחלטתם , כולל כל חוק שיחוקק,או עתירה לבגצ שתדרוש לבטל חוק או תקנה .
      למשל: אופן מיון מועמדים לשפיטה.

    2. הדרך היחידה להתגבר על עריצות בג"צ היא לשנות את שיטת מינוי השופטים. זה מהלך ממושך שמצריך שינויים בהליכי בחירת הנציגות של לשכת עורכי הדין כדי להפסיק את המצב שבו לשופטים יש רוב אוטומטי והם ממנים זה את זה בשיטת חבר מביא חבר.
      למרבה הצער ממשלות הימין בארבעים השנים האחרונות מפחדות לעשות זאת.
      את פירות הבאושים אוכלים – ועוד נאכל – כולנו.

    3. בג"ץ לא יוכל מבחינה מהותית לפסול את פסקת ההתגברות שהיא פסקה טכנית בסדרי דין.
      אם בכל זאת יעשה כן, ממשלת ישראל צריכה וחייבת להיכנס אתו לעימות חזיתי ולהודיע שלא תקבל את הפסילה, ואם נדרש -אף לפזר את הרכב השופטים. קוראים לזה משילות.

  4. לכאורה הכנסת יכולה לחוקק חוק שבג"ץ מנוע מלפסול חוקים, אבל אז בג"ץ יפסול את החוק הזה.

    היכולת הזו לפסול חוקים אפילו לא מופיעה בשום מקום בספר החוקים.

    מה שמסקרן אותי מאד זה כיצד הגענו למצב הזה.
    עם כל הכבוד לאהרון ברק, אייך הוא הצליח לשכנע את כולם שיש לו את הזכות לעשות זאת?
    לבית המשפט אין לכאורה מנגנון שמוציא את החלטותיו לפועל. אבל הן ברובן מתבצעות.
    אפילו שר שמקבל החלטה, לא תמיד היא מתבצעת כי היא נתקעת בפקידות וכו'.
    איך הגענו למצב הזה? חקירות פיקטיביות? גורמי שמאל בכל הצמתים (למרות שהליכוד בשלטון כבר כ"כ הרבה שנים, ויכול היה למנות פקידים שלרוחו?)

    1. בג"ץ לא יוכל מבחינה מהותית לפסול את פסקת ההתגברות שהיא פסקה טכנית בסדרי דין.
      אם בכל זאת יעשה כן, ממשלת ישראל צריכה וחייבת להיכנס אתו לעימות חזיתי ולהודיע שלא תקבל את הפסילה, ואם נדרש -אף לפזר את הרכב השופטים. קוראים לזה משילות.

    2. הכוח של בג"ץ הוא בעיקרו פוליטי. הסמכות של בג"ץ, בהיעדר חוק (האירוניה ברורה) המגדיר את אותה הסמכות, נובעת אך מהסמכות שנותנים לו. אם ראש הממשלה, כדמות היחידה כנראה שהייתה יכולה לעשות זאת, היה בוחר ללכת ראש בראש עם בג"ץ, ולא לקבל פסיקה שלו בנוגע לחקיקה או לחקיקת משנה, הוא היה מקבל על עצמו סיכון תדמיתי עצום, אבל היה יכול לעשות זאת. כל זאת בגלל שהסמכות המוגדרת של הממשלה היא לבצע את החלטות הכנסת ולהכריע בכל נק' לה הכנסת לא התייחסה באופן ספציפי. כלל גורמי האכיפה במדינה נמצאים תחת הממשלה, וככאלה גם הם אינם מחוייבים להישמע להחלטות בג"ץ.
      דעתי האישית היא שהחלטות בג"ץ משרתות את ראש הממשלה בכך שהן מונעות ממנו לקבל החלטות או לפעול באופן אקטיבי בכיוונים שהיה מעדיף שלא לקחת בהם צד. פגיעה בסמכות בג"ץ מגדילה את נטל האחראיות על שאר הרשויות.

  5. חוק לאום אינו קשור למה שמחליט בג"צ או לא. כי בכל מקרה הים ישאר אותו הים ובג"צ ישאר אותו בג"צ(לא לטוב ורע כמו שהוא).
    אלא אמור להוות בסיס לחוקה שתבטיח שהלאום של מדינת ישראל יהיה העם היהודי ותו לא בתור הגדרה (הרבה פחות למה שיקרה בפרטיקה בשטח להכל שפיט של בג"צ).

  6. חוק ראוי יהיה לאסור על בגץ להפר את חוקי הכנסת. במקרה שבגץ יהיה סבור שחוק מסויים בעייתי שיחזיר אותו לכנסת כפוסק אחרון.

  7. צריך לעשות חשיבה מחדש איך לאתחל את מערכת המשפט. צריך להחליט מה היעדים וכיצד להשיגם. רשימת יעדים:
    1. להפוך פסילת חוק בידי בג"ץ למשהו לא חוקי ולא לגיטימי. ברמה העקרונית אם הכנסת חוקקה חוק, אין אפשרות לבטלו על ידי הרשות השופטת. יש אפשרות לבטלו אך ורק בכנסת.

    2. לבדוק כיצד ניתן לבקר את השופטים ואת החלטותיהם ואולי להעמיד לדין אם היתה שחיתות מצד הפרקליטות או מצד השופטים עצמם.

    3. להגדיר מספר הגדרות עקרוניות שיחייבו את השופטים. למשל, להגדיר מי האוייב שלנו (מחבלים, מסיתים, ובני משפחותיהם) ולהגדיר בחוק שאין להם זכויות אדם מפני שהם אוייב, ובאוייב נלחמים. כל הצעדים הביטחוניים שממשלה תחליט עליהם יבוצעו באופן אוטומתי וללא משפט.
    כל עתירה בנושא לא תתקבל. למשל אם הממשלה החליטה להרוס את בית המחבל, לא תינתן אזהרה. בית המחבל ייהרס באותו שבוע שבו היה הפיגוע, ולא תתקבל עתירה מבני המשפחה. היא תידחה על הסף מפני שבית המשפט אינו אחראי על ביטחון האזרחים, ולכן אין לו סמכות לדון בצעדים הביטחוניים שהממשלה החליטה עליהם.

    4. לא תהיה אפשרות להעמיד לדין פלילי חיילים בפעילות מבצעית. כל מקרה חריג יחקר אך ורק בתחקיר מבצעי על מנת ללמוד מטעויות ,והעונשים יהיו עונשי משמעת מטעם הצבא. לא יהיה משפט ולא ייפתח תיק נגד החייל.

    ועוד. יש להגדיר ייעדים ליירוט הכח הבלתי נסבל של דיקטטורת בג"ץ, להתחיל לתת לצבא לנצח, לממשלה לנהל את המדינה, ולכנסת לחוקק חוקים. זו הדמוקרטיה האמיתית המציאותית היחידה.

  8. מדינה חולה שנשלטת ע"י חונטה משפטית קרוב ל40 שנה מאז שהימין בשלטון,,,,דיי נימעס משלטון חסר עמוד שדרה,,,לחוקק חוק שמונע מבג"צ להתערב בחוקים שהכנסת מחוקקת כי היא הריבון והיא נבחרה לעשות את רצון העם,,,,קוראים לזה "דמוקרטיה"(שלטון העם) ולא שלטון בג"צ ושופטיו

  9. על פי קרל פופר, דמוקרטיה מוגדרת כמשטר שבו אפשר להחליף את השלטון ללא שפיכות דמים. את שלטון הבג"צ בישראל (ככל הנראה) אי אפשר להחליף ללא שפיכות דמים. מסקנה: ישראל אינה דמוקרטיה אלא בג"צוקרטיה.

    1. בהחלט אפשר להחליף את הבג'ץ ללא שפיכות דמים. הבעיה שאלה שרוצים להחליף את הבג'ץ משום מה בוחרים בנתניהו שלא רק שלא עושה זאת אלא גם בולם כל מי שפועל לעשות זאת. זה כבר ברור מאוד הצבעה לנתניהו = הצבעה בעד השארת הבג'ץ כמות שהוא. המסקנה אם כן שהציבור לא הצביע בעד החלפת בג'ץ.

  10. בית משפט לא יכול לפסול חוקים!!! כלל ראשון בשיעורי אזרחות. בית המחוקקים, הכנסת, רשאי לפסול חוקים ואך ורק היא. בית משפט לא פוסק חוקים אלא דינים. אבוי לנו אם בית משפט יפסלו חוקים. שימו לב בבקשה כי מילא בעתונים מטעים קוראים אבל אתם אתר מכובד.

    1. בגץ צריך בעיטה באחוריים
      זה כבר עובר כל גבול
      כל דבר שפיט עבורם
      זו כבר דיקטטורה לכל דבר וענין
      הם נעשו לריבון ללא בחירות וללא תמיכה של אזרחי המדינה
      את זה צריך לסיים ומהר

  11. מאמר לא ענייני וסובייקטיבי לחלוטין, אתה טוען כי בית המשפט העליון, מונע ממניעים פוליטיים.

    תוכל בבקשה להסביר מאיזה מניעים את ממונע כאשר אתה מותח ביקורת כזו קשה ולא נכונה על בימ"ש העליון?!
    האם אדוני הסופר בעל תואר במשפטים? לא מבין מדוע אין ציטוטים מתוך פסק הדין לחזק את עמדת הסופר הטועה והמטעה !! העורך דין המסכן!! הרי הוא בעל אינטרס להפיל את החוק "איגוד הבנקים" הוא לא איזשהו מנזר קדוש!!

    אפשר להבין כי המניעים העומדים מאחורי כתיבת הכתבה באתר ימין קיצוני כזה, הם מניעים פוליטיים זרים וזולים

    בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק (בג"צ) הוא חוד החנית בדימוקרטיה הישראלית, ללא בג"צ איך תוכל להגביל את כוחה של הרשות המחוקקת והמבצעת
    ללא בג"צ מערכת בתי המשפט תהפוך להיות חס וחלילה מערכת אימפוטנטית

    1. ההגדרות שאתה מבקש ניתנו ע"י בית המשפט עצמו, בעשרות מקרים. בית המשפט עצמו מודה בפירוש שהוא אינו שופט בהכרח עפ"י החוק, כשהוא מנמק את החלטותיו ברמת ה"סבירות". אף אחד לא מינה את בית המשפט כקובע מה סביר ומה אינו סביר בתחום כלשהו. להמחשה – אני יכול לפנות לבג"ץ בטענה שהטיפול הרפואי שניתן לי ע"י הרופא שלי מוטעה, כלומר "אינו סביר". בהתאם לקביעתו של שופט ברק ("הכל שפיט"), בסמכותו של בית המשפט לשבת בתוקף תפקידו כקונסוליום רפואי ולהחליט האם האנטיביוטיקה שרשם לי הרופא יעלה בשבילי או לא, כלומר האם הטיפול "סביר". נראה כאבסורד? לגמרי לא, במציאות ההלכתית המשפטית שקבע אהרן ברק! עפ"י הלכה זו בסמכותו של בית המשפט לתת הוראות ביצועיות בכל נושא ועניין, כלומר, ליטול את זכות ההחלטה מכל רשות אחרת – ממשלתית, מקצועית, רפואית, צבאית, משטרתית או מחוקקת. ואגב, הוא כבר עשה את זה מאות פעמים.