איום חדש על ישראל עלול לשנות את כללי המשחק

המאמר שלפניכם פורסם במסגרת מחקרי המדיניות של מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת בר־אילן, ומופיע כאן לראשונה בעברית. מאנגלית: שאול לילוב

לאורך ההיסטוריה, עד שנת 1945, מדינה הייתה בטוחה כאשר צבא אויב לא היה יכול לפלוש אליה ולהביס את צבאה. עובדה אסטרטגית בסיסית זו הפכה ללא רלוונטית עם המצאת הנשק הגרעיני, שאותו ניתן לשגר או להטיל באמצעות מטוס לעבר צבא האויב הבלתי מנוצח, ולקטול מאות אלפים באמצעות ראש חץ יחיד.

הדור הראשון של טילים בליסטיים בין־יבשתיים היה רחוק ממידת הדיוק הנדרשת כדי להוות איום של ממש על מטרות צבאיות או אסטרטגיות. לא ניתן היה לכוונם באופן אמין ולצפות שיפגעו במטרה, אפילו כזו שהיא גדולה בשטחה כמו שדה תעופה למשל. אולם כלי נשק גרעיניים גדולים, שכל אחד מהם הוא בעל כוח הרס הנמדד בקילומטרים, בשילוב עם טילים בעלי דיוק רב, העבירו את מוקד החשיבה הצבאית לעבר התקפות על ערים. היה זה סוג חדש של מלחמה.

כתוצאה מכך, סוג מיוחד של 'הרתעה' הפך לנדבך מרכזי בחשיבה האסטרטגית: הרתעה המבוססת על איום המכה השנייה, שתכאיב למדינה המורתעת אבל לא תהפוך בהכרח את מאזן הכוחות לטובת המרתיע. סגנון כזה של הרתעה אומר למעשה: "אם תפגע בי – אפגע בך בחזרה, גם אם אצטרך לעשות זאת באופן שלא ייטיב איתי כלל. אני מתחייב לפגוע בך מבלי להתחשב בהשפעה שתהיה לכך על מצבי שלי, כדי למנוע ממך לפגוע בי ראשון".

טילים בליסטיים בין־יבשתיים הגיעו בסופו של דבר למידת דיוק מספקת לצורך הרכבת ראשי נפץ גרעיניים קטנים, אבל לא כזו שתאפשר להם להוות איום אסטרטגי אם אין עליהם ראשי חץ גרעיניים. אלא שלאחרונה, בעקבות הטכנולוגיה המונעת ממהפכת המחשבים, מתחיל להיווצר מצב אסטרטגי חדש עבור המעצמות הגדולות. זוהי טכנולוגיה המאפשרת לשלוט במידת הדיוק של ראש חץ באמצעות הנחיית ראש החץ שעל הטיל כאשר הוא קרב למטרתו, ולא רק באמצעות שיפור הדיוק בשלב השיגור. טכנולוגיה זו, הידועה בשם Terminal guidance (הנחיה טרמינלית), מאפשרת לשגר למרחקים ארוכים מאוד ראשי חץ שיפגעו במטרותיהם בדיוק של מטרים בודדים. אם מסלולו הסופי של ראש החץ נשלט על ידי הנחיה שאיננה תלויה במסלול הראשוני של הטיל אלא בציוד שעל ראש החץ, השיגור כבר לא צריך להיות מדויק באופן מושלם.

כדי לשרוד, מדינה צריכה לוודא שלא תותקף על ידי כלי נשק המסוגלים לקטול חלק גדול מאוכלוסייתה או להשמיד תשתיות קריטיות כמו תחנות כוח במספר כה גדול עד שכלכלתה תיהרס. טילים מונחים מדויקים הופכים לממשית את האפשרות לאיים בגרימת נזק מכריע באמצעות מספר קטן של כלי נשק לא גרעיניים. במילים אחרות, לטילים מונחים יש אפקט אסטרטגי דומה לזה של כלי נשק גרעיניים.

המדינות הקטנות מתחמשות

הנחיה טרמינלית, המבוססת ברובה על טכנולוגיה אזרחית, מתחילה כעת להתפשט בקרב מעצמות קטנות יותר, כולל כאלה שטרם השיגו נשק גרעיני. עד כה היו רק מדינות ספורות נטולות נשק גרעיני שרכשו או פיתחו בעצמן טילים לטווח בינוני, שכן כוח ההרס של ראשי החץ שטילים כאלה יכלו לשאת לא היה בו כדי להצדיק את עלות הטילים. אבל גם פצצה במשקל חצי טון, אם תשוגר באופן מדויק, יכולה לקטול מספר גדול של בני אדם או להרוס מטרה אסטרטגית. טיל מונחה מדויק המצויד בראש חץ קונבנציונלי, מסוגל לחולל די נזק כדי להצדיק את עלותו.

על כן, הגיוני לצפות לכך שבמשך עשרים השנים הבאות יהיו כמה מדינות קטנות יותר (החסרות כעת טילים לטווח בינוני) שעלולות להניח את ידיהן על טילים כאלה. אנו עשויים למצוא עצמנו בעולם שבו כמה מדינות, בעיקר במזרח התיכון, יהיו חמושות בטילים מונחים מדויקים.

מדינות רבות שותפות בארגון Missile Technology Control Regime (מנגנון הפיקוח על טכנולוגיות טילים, MTCR), שייעודו למנוע ייצור והפצה של טילים המסוגלים לשאת מטען של למעלה מחצי טון למרחק הגדול מ־300 ק"מ. נראה כי מרבית המדינות מצייתות להגבלה. אבל עד לאחרונה, חוסר האפקטיביות של טילים לא גרעיניים גרם לכך שמדינות הנמנעות מפיתוח טילים כאלה אינן מוותרות בעצם על דבר. עתה, ככל שטכנולוגיית ההנחיה המדויקת תתפשט, לא ברור אם כל המדינות אכן ימשיכו להימנע מייצור או רכישת כלי נשק כאלה.

עד כה, המצב האסטרטגי הבסיסי לא היה אחיד. היו מעצמות העל, והיו כל היתר. המדינות הנחותות יותר מבחינה טכנולוגית חיו בעולם המסורתי שבו ניתן היה להביסן באופן צבאי רק על ידי פלישת צבא זר לשטחן, שיגרום להן תבוסה בקרבות פנים אל פנים. מדינה שרבץ עליה איום מצד אחת המעצמות הגדולות, הייתה עלולה לספוג אבדות מכריעות גם מידי צבא מרוחק התוקף את צבאה.

ואולם, אם אכן טכנולוגיית ההנחיה המדויקת תגיע למדינות נוספות או לארגוני טרור, נמצא עצמנו בעולם שונה לחלוטין. ממשלות רבות יצטרכו להכיר בכך שמדינות אחרות בקרבתן, או אפילו מדינות מרוחקות יותר, הן בעלות יכולת לגרום להן נזקים מכריעים. מצד שני, הן עצמן יוכלו, בעלות לא גדולה, להשיג יכולת לגרום נזקים משמעותיים ביותר גם לאויבים מרוחקים, בין אם לצורך יצירת הרתעה ובין אם למען רווחים פוליטיים.

התסריט של עולם שיש בו מדינות רבות כל כך המצוידות במערכות טילים מתקדמות – שלא לדבר על ארגוני טרור שנשק כזה עלול ליפול בחיקן – איננו מעודד במיוחד, ולא רק בשל האפקט הגרוע שיהיה לכך על מערכות יחסים פוליטיות ועל הסיכויים להגיע לשלום עולמי. מערכות טילים מוגבלות, כמו אלה שקרוב לוודאי יהיו ברשותן של רבות מהמעצמות הקטנות, לא יהיו אפקטיביות אלא אם כן הן יהיו הראשונות ללחוץ על ההדק. בעולם כזה יהיו כמה וכמה משטרים שׂשׂים אלי קרב שישמחו לירות את הירייה הראשונה.

פגיעה בחשמל ובמים

קיים צורך חיוני להימנע מהפיכת כדור הארץ לזירה של מדינות רבות שבידיהן נשק גרעיני, גם אם בכמות קטנה. אבל יש אפשרות נוספת: שמדינות רבות יצליחו להניח את ידיהן על טילים מונחים מדויקים. טילים אלה אינם קטלניים כל כך כמו טילים גרעיניים, אבל עדיין ביכולתם לגרום אבדות רבות ולחולל נזק אסטרטגי רציני ביותר.

האפקט של טילים מונחים מדויקים דומה לאלה של טילים גרעיניים; עד כדי כך דומה, שאם טילים כאלה יהיו זמינים לכל דורש, די בכך כדי לשנות באופן משמעותי את המצב האסטרטגי הגלובלי מכל מה שהכרנו עד כה. עולם של ריבוי טילים מדויקים אולי איננו מסוכן כמו עולם עם הרבה מעצמות גרעיניות, אבל הוא עדיין יהיה מסוכן יותר מעולמנו הנוכחי וממה שאנו מכירים מההיסטוריה.

למרבה הצער, ישראל הייתה הראשונה להיכנס לעולם החדש הזה של טילים בהנחיה מדויקת. מולה ניצבים לפחות שני אויבים שהיכולת הזו כבר מצויה בידיהם, או שסביר שתהיה במהלך השנים הקרובות – איראן וחיזבאללה. בהמשך, חמאס עשוי להצטרף גם הוא לחגיגה.

במשך שנים רבות, טילים לטווח ארוך לא היוו סכנה ממשית לביטחון ישראל, כיוון שהם היו חסרי דיוק. ללא ראשי נפץ גרעיניים, טילים אלה יכולים לחולל נזק מוגבל בלבד. במהלך מלחמת לבנון השנייה הותקפה ישראל בכ־4,000 טילים (רובם רקטות לטווח קצר ומרגמות) אך הנזק הסתכם ב־53 הרוגים "בלבד", מתוכם 44 אזרחים, לצד נזק מוגבל (אך משמעותי) לרכוש.

איראן השיגה לאחרונה טכנולוגיות המאפשרות דיוק רב בשיגור טילים לטווח בינוני, וייתכן שגם כוחות אזוריים אחרים כבר נמצאים שם. ההנחה היא שאיראן העבירה לידי חיזבאללה טילים המיועדים להגיע עמוק לתוך שטח ישראל ולשאת חומרי נפץ במשקל 500 ק"ג, בדיוק של מטרים ממטרתם. לא ידוע מה מידת היעילות והאמינות של טילים אלה.

טילים מדויקים מאפשרים פריצת מלחמה מסוג חדש, מכיוון שהם יוצרים דרך חדשה להביס את ישראל – אפילו אם צה"ל ינצח בכל זירות המלחמה המוכרות. קחו למשל את האפשרות ההיפותטית של מלחמה המסתיימת בכך שצה"ל מביס על הקרקע את כוחות חיזבאללה באופן מוחץ עד כדי כך שהשליטה בלבנון תחזור ללבנונים עצמם, והתשתיות במדינה ייהרסו כמעט כליל. אבל באותו זמן ישראל תצטרך להתמודד עם הרג אלפי אזרחים ישראלים ועם הרס עצום לתשתיות קריטיות כמו תחנות הכוח העיקריות להפקת חשמל, היכולת להתפיל מים, נתב"ג ועוד.

שש תחנות כוח בלבד אחראיות לייצור שני שליש מתצרוכת החשמל בישראל. הפגיעה שתיגרם כתוצאה מהרס תחנות אלה תהיה עצומה, אם כי דרגת הנזק תלויה בשאלה באיזו מהירות יהיה אפשר לבנות תחנות אלה מחדש ועד כמה העברת החשמל מתחנות קטנות יותר תהיה יעילה. כך גם באשר להרס המתקנים להתפלת מים – חומרת הנזק תהיה תלויה ביעילות שבה ניתן יהיה לספק כמות גדולה של מים ממקורות אחרים. מי שתייה יהיו זמינים כאשר מערכות החלוקה האחרות יתחילו לעבוד, אבל ההשקיה ברובה תיעצר. יהיו לכך השפעות גם על זמינות המזון.

איש אינו יכול לשער את מידת הפגיעה בחיי היומיום בישראל כתוצאה ממתקפת טילים – ולו במספר קטן – על מבנים חשובים. אבל גם הפגיעה בחשמל כשלעצמה תשפיע באופן ניכר ביותר על רמת החיים המקובלת בישראל, ועל יכולתה לקיים את כלכלתה. וישראל, בניגוד לרוב מדינות העולם, איננה יכולה כמעט לצפות לעזרה כלשהי משכנותיה במצב זה.

האפקטיביות של צה"ל עלולה גם היא לפחות באופן ניכר אם תשתיות מפתח ייהרסו. הנזק הצבאי עלול להיות גדול עד כדי כך שישראל תהיה מסוגלת פחות להגן על גבולותיה. שלא לדבר על כך שגם מספר קטן של טילים עלולים להסב, אם ישוגרו ליעדים שנבחרו בתבונה, נזק כלכלי גדול עד כדי כך שתתחיל מנוסה גדולה של אזרחים ומשקיעים מישראל.

במילים אחרות: מדובר בסוג חדש של מלחמה, שבה ישראל עלולה להיפגע אנושות גם אם תנצח בזירות הקרב המוכרות שצה"ל עתיר ניסיון בהן. לצה"ל יש ניסיון רב בהתמודדות עם טילי אויב, אבל יש לזכור שטילים אלה לא היו מדויקים. לקחי הניסיון הזה לא יהיו רלוונטיים במלחמה מהסוג שאנו עלולים לחוות בעתיד. הטילים מן העבר – וגם רוב הטילים המופנים כיום נגד ישראל הם כאלה – לא היו מדויקים מספיק כדי להסב נזק מכריע.

אבל כעת, כשטכנולוגיית ההנחיה המדויקת הגיעה לאזור, הדבר מחייב את צה"ל – מעבר לכל המשימות הרגילות שלו – לוודא ששום אויב אינו יכול לגרום פגיעה אנושה בישראל באמצעות טילים קצרי טווח או טילים מדויקים לטווח בינוני הנושאים חומרי נפץ. בסוג המלחמה החדש הזה, די ב־20 או 30 טילים שיתפוצצו בהצלחה על יעדיהם כדי לייצר פגיעה אנושה.

אין מועד ב'

צה"ל נדרש אפוא לתכנן ולהיערך באופן שונה לחלוטין מכפי שעשה בעבר. זה יהיה אתגר לא קטן, שכן כל ארגון גדול מתקשה להחליף דיסקט ולשנות תפיסות והנחות עבודה כדי להתמודד עם איום שכמותו מעולם לא ראה. אם בידי חיזבאללה – לבדו או בצירוף חמאס – ישנם טילים מונחים מדויקים במספר גדול יותר מכפי שצה"ל בטוח שיוכל להתמודד איתו, הרתעה חזקה עלולה להגביל את חופש הפעולה של ישראל. לדוגמה, היא יכולה למנוע ממנה לצאת למתקפה על הגרעין האיראני.

צה"ל ודאי מכיר באיום החדש שמציגים טילים בהנחיה מדויקת, אבל מתן מענה הולם לאיום יצריך הון עתק. לא ברור אם משרד הביטחון מסוגל להביא לכך שסכומי כסף גדולים יועברו מתקציבי המשרדים האחרים כדי להתמודד עם איומים חדשים, וראשי מערכת הביטחון כבר הוכיחו פעמים רבות בעבר שהם אינם שׂשׂים להשתמש בתקציב הביטחון לצרכי הגנה.

מערכות הגנה מפני טילים כמו 'כיפת ברזל' ו'קלע דוד' מספקות מיגון חזק מפני איום הטילים המדויקים המכוונים לתשתיות ישראליות חיוניות. עם זאת, יש מי שיטען כי הגנה מוגברת מפני טילים מדויקים תספק פחות הגנה מאשר שיפורים התקפיים, העשויים להגדיל את ההרתעה ולשפר את יכולותיה של ישראל, באוויר ועל הקרקע, כדי למנוע שיגור טילים כאלה מלכתחילה.

האתגר המונח לפתחה של ההנהגה הישראלית הוא למצוא את האיזון הטוב ביותר בין הגנה והתקפה, ולהתגבר על ההתנגדות הפנימית בצה"ל להעברה הנחוצה של כספים בתוך תקציב הביטחון מסעיף לסעיף כדי ליישם את האיזון הנדרש. יש סיבות טובות לחשוש כי צה"ל לא יצטייד בכמות גדולה של הגנה מפני טילים שתידרש כדי למנוע סוג חדש כזה של תבוסה בלתי מוכרת.

ישראל איננה חסרת אונים לנוכח האיום החדש. טילי אויב אפשר להרתיע, להשמיד בעודם על הקרקע או ליירט על ידי מערכות ההגנה מפני טילים. גם את מידת הנזק, במיוחד במונחי אבדות בנפש, ניתן להפחית באופן דרסטי על ידי הגנה אזרחית.

אבל הקרב בין טילים מדויקים ובין אמצעי המיגון הוא משימה חדשה כמעט בסל המשימות של צה"ל. יש לחשוש שהיא לא תקבל את מלוא תשומת הלב שהיא ראויה לה, ושלא יופנו אליה המשאבים ההכרחיים. איננו יכולים להרשות לעצמנו להשתמש במלחמה החדשה שאנו ניצבים בפתחה כדי ללמוד כיצד לנצח בפעם הבאה. אנחנו מוכרחים לעשות את זה נכון בפעם הראשונה.

במלחמה הבאה, האיום על המשק בישראל ומספר הישראלים שייהרגו כתוצאה מטילים מדויקים של חיזבאללה, עלולים לגרום לכך שישראל תידרש לסיים את המלחמה בהצלחה בתוך ימים ספורים. אפילו שישה ימים יכולים להיות הרבה מדי. כדי שזה יקרה, ייתכן שישראל תצטרך לאיים או להשתמש בפועל בטילים מונחים מדויקים שכבר יש לה, כדי לכפות על איראן למנוע מחיזבאללה לצאת להתקפות נוספות.

טכנולוגיית ההנחיה המדויקת יצרה מהפכה, ולא בטוח שהיא תהיה לטובת ישראל – גם אם היא נותנת בידיה כמה כלי נשק בעלי ערך רב.

_____

ד"ר מקס סינגר הוא חוקר עצמאי הפועל במכון הדסון האמריקני ובמרכז בגין־סאדאת שליד אוניברסיטת בר אילן, וממייסדי המכון לאסטרטגיה ציונית בירושלים