מה תוקע את בתי הספר

למרות עלייה דרמטית בתקציב המשרד בעשור האחרון, מערכת החינוך בישראל ממשיכה להציג הישגים עלובים. כל עוד ארגוני המורים ימשיכו לסכל כל יוזמה לשינוי, הכסף ימשיך להישפך לבור ללא תחתית

ארגוני המורים חוסמים את התפתחות מערכת החינוך. אילוסטרציה. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

בשנת 2008 הייתי בן 18, נער בכתה י"ב בקריית טבעון. באותה שנה פרצה שביתה של ארגון המורים, שנמשכה לבסוף 64 ימים. הייתה זו השביתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מערכת החינוך הישראלית. מה רצו אז המורים, או יותר נכון ארגון המורים? כרגיל, הם דרשו "רפורמה".

כנער שהתעניין מעט בכלכלה דווקא חשבתי שצריך רפורמה, אבל לא ממש ידעתי מה כוללת הרפורמה של ארגון המורים. בהשפעת גורם שאני מוקיר ומעריך ושעבד בזמנו עבור ארגון המורים (עובדה שלא ידענו אז), נדחפנו אני וכמה מחבריי לסייע למאבק על פניה של מערכת החינוך. ניסחנו מכתב שהתפרסם כ"מכתב השמיניסטים בנושא החינוך תשס"ח", ובו קראנו לממשלה להעלות את החינוך לראש סדר העדיפויות ולבצע רפורמה לטובת שיפור המערכת. על המכתב חתמו למעלה מעשרת אלפים איש. בנוסף התקיימה אז הפגנה בתל אביב, שבמהלכה נחסמו רחובות.

בדיעבד אני יכול לומר שמדובר במיתוג נהדר לְמַה שלא היה אלא דרישה להעלאת שכר, שרבים יאמרו כי הייתה מוצדקת. היום אני מבין שהקריאה שלנו לרפורמה שימשה כלי שרת בידי ארגון המורים כדי לשמר דווקא קיפאון מערכתי ולסחוט העלאת שכר, תוך חסימת כל שינוי שיכול להיטיב את ביצועי המערכת. בסוף השביתה הוסכם על העלאות שכר משמעותיות, אבל המערכת נשארה כמו שהיא. האם העלאת השכר בהתאם לדרישת ארגון המורים סייעה למערכת החינוך? האם קיים קשר כלשהו בין העלאת השכר (שהיה אז נמוך לכל הדעות), לתוצאות שניפקה המערכת?

בעקבות הכסף האבוד

נראה שלא נמצא רבים בישראל שיאמרו כי מערכת החינוך שלנו טובה. כפי שיודעים הורים ותלמידים, אפילו העברת שיעור שלם היא משימה לא פשוטה בבית ספר ממוצע בישראל. לא מדובר בעניין של תחושות אישיות בלבד: גם במדדים בינלאומיים ישראל נמצאת הרחק מהמקום שבו היינו רוצים להיות.

הפתרון המיידי שהתקשורת אוהבת לקדם הוא "עוד תקציב". זוהי הפרה הקדושה של ארגוני המורים ושל ארגוני שמאל רבים, והטענה היא שישראל איננה משקיעה מספיק בתחום החינוך ובשכר המורים. ראשית, יש לבדוק האם יש אמת בדברים אלה. שנית, גם אם מקבלים את התמה של "עוד תקציב", האם אכן תוספת תקציב מביאה עמה שיפור בהישגי התלמידים?

הבה ונבדוק מה אומרים הנתונים. ב־2006 דורגה ישראל במבחן פיז"ה, הסוקר 64 מדינות, במקום ה־39 במדעים ובמקום ה־40 בקריאה ובמתמטיקה. נתוני 2015 טרם התפרסמו, אבל ב־2012 הגיעה ישראל למקום 41 במדעים, 36 בקריאה ו־41 במתמטיקה (המבחן מתקיים אחת לשלוש שנים). כלומר, שיפור מסוים בקריאה וירידה במדעים ובמתמטיקה. לפי ההיגיון של "עוד תקציב – עוד הישגים", היינו צריכים להניח שתקציב החינוך לא השתנה בהרבה, ולפחות לא עלה באופן משמעותי. האמנם?

כסף יש, תוצאות אין
תקציב יש, תוצאות אין. עיבוד של המחבר לנתונים מאתר הסדנא לידע ציבורי

בעשור האחרון התרחשה עלייה דרמטית של כמעט מאה אחוזים בתקציב השנתי של משרד החינוך. כפי שראינו, העלייה הזו לא ממש באה לידי ביטוי בביצועי התלמידים. הטענה הראשונה והצפויה בהקשר הזה היא שיש להתחשב בגידול באוכלוסיית התלמידים. אם כן, אוכלוסיית התלמידים גדלה ב־18 אחוזים בלבד, מסביבות 1.8 מיליון ל־2.1 מיליון. בהנחה שכל שקל שנכנס לתקציב החינוך אמור ללכת לתלמיד, היינו מצפים לגידול של 18 אחוזים בלבד בתקציב, בתוספת שחיקת האינפלציה. אלא שהגידול התקציבי בתקופה הנתונה היה של 98 אחוזים.

רוב ההוצאה של מערכת החינוך היא על שכר, כך שהשינוי היה אמור להתבטא בעיקר בעליית שכר – אם כפיצוי על האינפלציה ואם מתוך רצון להשפיע בדרך זו על ביצועי התלמידים. אם כן, כדאי לבדוק מה קרה לשכר המורים. בניגוד לטענה הרווחת כיום כאילו מורים מרוויחים שכר רעב, הנתונים מציירים תמונה שונה. טענה זו הייתה נכונה כנראה ב־2006, כאשר השכר החודשי הממוצע לעובד הוראה היה 7,200 שקלים. אלא שמאז סכום זה זינק באופן מטאורי לשכר ממוצע של יותר מ־12 אלף שקלים. ובכל זאת, ואף שמדובר בעלייה משמעותית במיוחד, היא עדיין לא מסבירה את עליית שכר עובדי ההוראה.

לפי נתוני הלמ"ס, מספר המורים גדל מכ־125 אלף ב־2006, לכ־146 אלף ב־2014. נניח שנכון להיום ישנם כ־150 אלף מורים. אם מחשבים במקביל את הגידול במספר המורים ובשכרם, מגיעים לסכום עצום של למעלה מ־10 מיליארד שקלים. זה עדיין לא מסביר גידול של למעלה מ־25 מיליארד שקלים בתקציב החינוך. בשנים האחרונות ניתן להוסיף לחישוב את ההוצאה השנתית של 3 מיליארד שקלים על חינוך חינם מגיל שלוש, אבל גם אחריה אין תשובה לשאלה "איפה הכסף".

גידול אוכלוסיית התלמידים, יחד עם גידול במספר המורים ובשכרם ותוספת גדולה מאוד לתקציב המשרד – כל אלה אינם מצליחים לספק הצדקה משכנעת להכפלת תקציב החינוך בעשר שנים ללא תוצאות ראויות. אז איפה הכסף? כל הסימנים מעידים שהוא נבלע במנגנון המפלצתי, המגושם והבלתי יעיל בעליל של משרד החינוך. במצב כזה תוספות תקציב פשוט לא יועילו: עד שלא תהיה רפורמה מקיפה בשיטת הניהול הריכוזית מדובר פשוט בעוד שמן למדורה, עוד מים לביצה ועוד אוכל לטרול. ובינתיים המשרד מסתאב, והבעיות משמינות. 

ידי השר כבולות

בעבר חשבתי שכמו בהרבה תחומים אחרים, הפתרון לכל הבעיות יינתן כאשר יגיע שר חינוך אמיץ שיעשה את כל הדברים ה"נכונים": יקצץ בשומני המשרד ויעביר את הכסף ישירות לחינוך התלמידים, יעניק יותר סמכויות למנהלים, יאפשר פיטורי מורים גרועים וכניסת מורים טובים ללא תנאי קבלה בלתי־רלוונטיים, וייסד תגמול למורים לפי מדד כלשהו של ביצועים או איכות, בניגוד למערכת הנוכחית המתגמלת ותק ושחיקה בלבד על פני 36 שנים (זוהי הסיבה ששכר של מורה מתחיל הוא מחפיר). מהלך נדרש נוסף הוא הקלה בתנאים להקמת בתי ספר פרטיים או פרטיים למחצה, וכך הלאה.

אבל מסתבר שכל הצעדים החשובים והנחוצים הללו, ואפילו כאלה שהם עדינים בהרבה, הם עניין בלתי אפשרי בעליל לביצוע גם עבור שר החינוך האמיץ ביותר. מדוע? תשאלו. הרי לשר הממונה סמכות מלאה לעשות במשרד ככל העולה על רוחו ובהתאם לתפיסת עולמו, במסגרת החוק כמובן. אז זהו, שלא. השר יכול לעשות הכול, כל עוד הוא לא נוגע בעובדים. להעביר עובד ממקום אחד למקום אחר? בלתי אפשרי. לפטר מורה גרוע? גם זה לא. כדי לפטר מורה צריך להתייעץ עם ארגון העובדים, להעניק לו שנת מבחן עם שני מפקחים ושנה נוספת עם שלושה מפקחים, וגם אחרי כל זה – היחידים שרשאים להורות על פיטורי מורה בודד הם שר החינוך ומנכ"ל המשרד בכבודם ובעצמם.

זוהי תוצאה של שלל הסכמים קיבוציים שנכפו באיומי שביתה בלתי מתפשרים, הסכמים שהופכים את המערכת למסובכת ובלתי ניתנת לניהול. זכות השביתה בישראל היא בלתי מוגבלת, ולכן גם שר עם הרבה כוח וגיבוי, שמוכן לשאת על גבו נזקים אדירים של שביתה בת 64 ימים, לא יוכל להצליח במלחמה הזו.

תלוש השכר של המורה או של כל עובד אחר במגזר הציבורי מכיל פירוט אינסופי של סעיפים שונים ומשונים, שבן אנוש סביר ונטול מומחיות מופלגת איננו מסוגל להבין. המורים אף אינם יכולים לדעת אם משלמים להם את השכר המגיע להם, פשוט כי אין להם מושג מה קורה בתלוש. המשעשע הוא שאפילו במשרד החינוך ובמשרד האוצר לא יודעים לחשב כמה מורה אמור לקבל. חברה חיצונית עושה זאת עבור המדינה, בתמורה לכמה שקלים עבור כל תלוש משכורת. לכל ארגון מורים יש מומחה אחד שמסוגל להבין מה קורה בתלוש המשכורת, ולייעץ למורים. זוהי תוצאה של אינספור הסכמים קיבוציים צולבים, שהופכים את ניהול כוח האדם והשליטה בשכר לבלתי אפשרית.

לאמיתו של דבר, הבעיה הזו איננה מוגבלת למערכת החינוך; היא קיימת בכל תחום בשירות הציבורי. כך למשל, המדינה משלמת שוחד של עשרות אלפי שקלים לכל עובד במס הכנסה או במחלקת טאבו כדי להכניס מערכת מחשוב חדשה. המגזר הציבורי הוא גוש ממאיר שהולך וגדל ללא יכולת הבראה, בגלל הכוח הבלתי מוגבל של ארגוני עובדים בישראל המחזיקים את הציבור הישראלי כבן ערובה. טיפול בבעיה זו הוא תנאי מקדים לכל שינוי נדרש במערכת החינוך ובמגזר הציבורי כולו. אלא שהיום אין פוליטיקאי אחד שמסכים להוציא הגה מפיו בנושא, בשל האימה מפני ההסתדרות על ועדיה. את המחיר על כך משלמים כולנו.

_________
אלון תובל הוא מייסד ומנכ"ל 'תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה' 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. הבעיה הבסיסית היא לא אירגוני העובדים כי אם מערכת המשפט. בית הדין לעבודה חוסם כול החלטה רלוונטית מגבה את אירגוני המורים תמיד וגורם לכך שבחסות החוק אין כול יכולת שינוי.
    למעשה מי ששולט במערכת החינוך הוא בית המשפט רפורמה לשינוי המצב תגיע תמיד לפתחו של בית המשפט ואז הדמוקרטיה הישראלית נכשלת ובמקום שהציבור יכריע ויוביל לשינוי בית המשפט מטרפד כול שיוני .
    הפיתרון הוא קודם כול להחליש את בית המשפט ולאפשר לשר לקבל את ההחלטות הנדרשות.
    כול זמן שניהול המדינה מתבצע דרך בית המשפט האידיאולוגיה של בית המשפט היא הקובעת ( ולא של הציבור) ואז התוצאה היא מערכת חינוך שמהווה בור ללא תחתית.
    השר יכול בשוליים לבצע שינויים קטנים בלבד

  2. אין שום קשר בין הכסך שמועבר למערכת החינוך לבין מה שקורה בכיתות.
    למשרד החינוך אין שום הבנה לאן צועדת מערכת החינוך במאה ה-21. אותם תכנים באותם שיטות מועברים לתלמידים כמו לפני 20 שנה.
    סכומי הכסף האדירים שנשפכים לשם אכן מושלמים למשכורות מורים, כי המורים כמו בכל וועד דואגין לעצמם. מנגד משרד החינוך לא עושה שום דבר כדי לרענן את תכני ושיטות ההוראה.
    כמורה אני יכול לומר שכיום לכל תלמיד יש גישה למחשב, אבל אין שום תוכן או תוכנה שאפשר ללמד אותו כי אף פעם לא נוצר מערך שיעור כזה כל ידי משרד החינוך !

    ועוד לא דיברנו על רמת האלימות, נהגיה פרועה באופנים חשמליות, חוסר יכולת להתנתק מהפלאפון, ועוד שאר בעיות של הילדים בימנו.

    1. להורים אין אחריות על חינוך הילדים? הכל זה של מערכת החינוך?
      מורה שחולק.
      יש שני צדדים למטבע- היות ומקצוע ההוראה הוא קשה ושוחק, יש עניין גדול בלתת ביטחון תעסוקתי, מפני שאם תוסיף לכל טרדותיו של המורה את העובדה שבכל סוף שנה יכולים לבעוט אותו מהמערכת בשל שיקולים כאלה ואחרים, זה יבריח עוד אנשים ממקצוע חשוב זה.
      האמת תמיד היא אי שם באמצע

    2. אורי צודק
      מערכת החינוך מנוונת.
      תכניות לימוד ותכנים מיושנים.
      המקצוע אזרחות נשלט ע"י השמאל שעושה שטיפת מוח על "זכויות".
      לפני 5 שנים נכנס חוק לימוד חובה עד גיל 18 , גם לתלמידים שלא מסוגלים ללמוד תיאוריה כבר בגיל 16 . בזבוז משווע של משאבים.

    3. נעם, אולי בגלל שהמקצוע קשה ושוחק, כדאי לעודד דווקא גמישות תעסוקתית כך שיהיו הרבה אנשים שיתנו כמה שנים ויצאו לפני שהם הופכים להיות שחוקים?

  3. כמה הערות:
    למיטב ידיעתי עד 1998 מורים במשרד החינוך קיבלו פנסיות תקציביות מה שאומר שעוד שנים רבות הם ימשיכו להכביד על המערכת – מורה כזה גם אם הוא פורש משרד החינוך משלם לו משכורת לכל ימי חייו קרי 'פנסיה'

    הבעיה היא לא שכר המורים הוותיקים שאכן הוא מעל הממוצע במשק (באיזור ה12K) אלא שכר המורים המתחילים שמתחיל ב 5000 שקל ומטפס לאט מאוד למעלה (כדי להגיע לשכר הממוצע במשק על מורה לעבוד כעשר שנים) הרבה אנשים טובים מפחדים להיכנס למערכת בגלל השכר הזה ועוד יותר פורשים תוך כמה שנים בודדות בגלל נושא זה (בתוספת לגורמים נוספים כמובן אבל השכר לא מהווה גורם מפצה כשיש בעיות)
    בפועל מה שקורה זה שהמערכת מלאה במורים מתחילים ולא מנוסים ועוד לא דיברנו על אלפי מורי הקבלן (והעמותות) העובדים במערכת וכל מיני עובדים זמניים כמו סטודנטים וכד'
    לשם המחשה תחשוב על חברת הייטק שכל שנה מחליפה 30 אחוז מכח האדם שלה – איכות המוצרים של החברה בוודאות ירד
    למשרד החינוך זה מאוד נוח כי למה לתת למורה שעולה 13000 אלף ללמד כיתה אם אפשר להעסיק 2.5 מורים מתחילים בשכר הזה? הם הרי יעשו את אותה העבודה (בראייה של משרד החינוך)
    המצב גם מאוד נוח למכללות להוראה שכל הזמן זקוקות לסטודנטים חדשים להוראה…
    כך שכולם נהנים חוץ מהתלמידים…

    מילה על הקביעות – הקביעות שכל הזמן מזכירים שיש למורים במציאות היא פיקציה היא משרתת רק אולי כמה מורים ותיקים ושחוקים שלא פורשים בגלל הפנסיה התקציבית שהם אמורים לקבל
    למורים מתחילים אין קביעות וגם לא מקבלים קביעות כל כך בקלות (במיוחד אם כל שנתיים אתה מחליף בית ספר) כבר שמעתי על מורים שלקח להם 10 שנים לקבל קביעות…

    והערה אחרונה זה אולי ישמע לך מפתיע אבל משרד החינוך הוא המעסיק הישיר רק של חלק מהמורים. מורי התיכון מועסקים ע"י העיריות ואינם עובדי המשרד, מורים רבים מועסקים ע"י בעלויות או עמותות כאלה ואחרות כך שיוצא שבפועל משרד החינוך מעסיק אולי רק 60 אחוז המורים (הערכה שלי)

  4. כמו תמיד ההסתדרות תדאג יותר לבכירים ולמקומבנים על חשבון הצעירים ועל חשבון הציבור שמשתמש בשירות הציבורי.

    ויש כמובן גם תקציבים ומנגנונים שאתה לא מזכיר פה:
    המנגנונים המקבילים ברשויות המקומיות שגם בהן יש מחלקות חינוך שהן בעצם מנהלות את בתי הספר בפועל ולדעתי חלק מהמורים וחלק משעות ההוראה.
    ומנגנוני הפרישה המוקדמת לא רק של המורים השחוקים אלא גם של המפקחים והמנהלים השחוקים למיניהם במשרד החינוך וברשויות.
    ותקציבי הפנסיות התקציביות בסעיפים נפרדים בתקציב הממשלה ובתקציבי הרשויות

  5. כמובן שאפשר לפטר את המושחת וסרמן מראש הסתדרות המורים.
    אלא שפוליטיקאים כנראה אוהבים מושחתים, הם נותנים להם הרבה אפשרויות פעולה.
    כל ארגון, כולל מדינת ישראל יתדרדר אם בראשו עומד אדם מושחת. זה כלל. הדג מסריח מהראש
    אני הייתי מציע שבנט יתחיל מלהעיף את ראש הדג שסרח

  6. כנראה שגם אתה שבוי בפופוליזם הרווח. שכר המורים נמוך משמעותית ממדינות אחרות ולכן זה גורר אחריו רמת הוראה נמוכה ותנאי קבלה נמוכים למכללות להוראה. אתה אולי מדבר על מורים ותיקים שהיו ועדיין תחת הנחיות שכר מהעבר. משרד החינוך עבר מהפכה רצינית בתחום השכר בשנים האחרונות.
    אשתי מורה כבר שנתיים ומשתכרת בקושי 5500 שקלים בחודש, למרות השקעה עצומה. אני מרוויח כגבר וכעובד במגזר הפרטי הרבה יותר ממנה ובפחות השקעה. זה השכר הראוי למורה ומחנכת כיתה??
    כוחה של דמוקרטיה היא באפשרות להתאגדות מקצועית ושמירה על תנאי העובדים והלוואי שגם במקום העבודה שלי היה אומץ לעובדים להתאגד. ולמרות זאת, ולא בפעם הראשונה משרד החינוך מרשה לעצמו להכניס לה 429 שקלים בלבד לחשבון הבנק!! אשתי קיבלה החודש תלוש שכר ללא שכר! ולהזכירך מדובר על חודש חגים ואני נאלץ להתחנן לבנק להגדיל מסגרת בתקווה שאולי נקבל מקדמה אחרי החג.

    1. מה ש"אוכל" את התקציב זה לא שכר המורים, אלא משכורות לעובדי המשרד (שרק בחלקן הן של מורים). המשרד הזה סובל משומנים בלתי נתפסים שלא רק זוללים את תקציבו אלא מפריעים למורים למלא את תפקידם. עודף מבדקים, דיווחים, מיפויים, חוו"ד שהופכים את עבודת המורה לבלתי נסבלת !! וכל אלה כדי להצדיק קיומם של בעלי תפקידים שגם הם עובדים קשה, אבל בניוטרל !
      מישהו צריך לנער את המערכת, להקים מועצה לענייני חינוך שתתכנן ותבצע לאורך שנים (ולא בעקבות גחמות של שר זה או אחר), שתפנה אל המורים, ולא אל נציגיהם, בשאלונים וסקרים כדי לבדוק מה יקל עליהם לתפקד, מה דעתם על ענייני עבודתם, שתתייחס למקצוע ההוראה כאל פרופסיה ולא "תתעלף" מכל טייס שרוצה ללמד כיתה כי קפצה עליו אידיאולוגיה, שתעריך את ההוראה בדרכים מגוונות ולא רק באמצעות ציוני מבדקים, ובכלל שתקדיש מחשבה לאיך אפשר לסייע למורים להצליח בתפקידם !