מִנִּקְרַת הַצּוּר: הטור השבועי של צור ארליך

הסכסוך הישראלי-עורבי

"עוברים ובטלים", קורא שירו הידוע של מחמוד דרוויש ליהודים העברים בטקס הקולנוע הקרוב לביתכם. העברים עוברים, הערבים עורבים, והשאלה היא של מי הגבינה. וגם: שמתם לב שתשע"ז הנכנסת היא יופי של מספר?

טקס לציון מותו למחמוד דרוויש ברמאללה, 2008. צילום: עסאם רימאווי, פלאש90

בַּעֲבֹר הָעִבְרִי בַּשָּׂדֶה בֵּין עַרְבַּיִם
אָרַב לוֹ מִלְמַעְלָה עוֹרֵב.
עָרַב לָעוֹרֵב כִּי רָאָה עוֹבֵר בָּא עִם
מָזוֹן לְמִחְיָה וְקָרֵב.

קָרָא הָעוֹרֵב: כָּךְ נָאֶה וְיָאֶה לִי.
חָטַף הָעוֹרֵב אֶת צֵדַת הָעוֹבֵר.
קִרְקֵר לָעוֹבֵר: הִסְתַּלֵּק, נַחְלִיאֵלִי,
עֵינֶיךָ אֶנְקֹר עַד עַוֵּר.

קִרְקֵר הָעוֹרֵב הַלַּקְחָן: הָהּ, לָקְחוּ לִי.
קִרְקֵר, הִתְקַרְבֵּן, וְיָדַע: לֹא לַשָּׁוְא.
יִבְכֶּה וְיִתְּנוּ לוֹ, יִבְנוּ לוֹ וְכוּ'.
אֲבָל הָעוֹבֵר
הוּא עוֹבֵר שֶׁשָּׁב.

הוּא שָׁב, הָעוֹבֵר, הַדּוֹבֵר אֶת שְׂפַת עֵבֶר.
קִנּוֹ כָּאן מִקֶּדֶם, קַיִץ וָחֹרֶף.
אוּלַי הוּא עוֹף חוֹל הָעוֹלֶה מִן הָאֵפֶר.
אוּלַי הוּא פָּשׁוּט קְשֵׁה עֹרֶף.

♦   ♦   ♦

777

נְסַלֵּא אֶת שְׁנַת תַּשְׁעָ"ז
בִּסְפָרוֹת – מִפְּנֵי שֶׁאָז
יַעְפִּילוּ הַמַּחְשֵׁבָה
שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וָשֶׁבַע.

שְׁנַת שְׁבִיעִית-שְׁבִיעִית-שְׁבִיעִית.
כְּמוֹ מֵעֵבֶר-לְטִבְעִית.
מְמֻזֶּלֶת הִיא נִרְאֵית –
נוּ, הַלְוַאי. אָמֵן. יָא-רֵית.

יֵשׁ מֵעֵבֶר לַקְּלָפִים
עוֹד חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים,
אֲבָל מִי אוֹתָם רוֹאֶה?
רַק מִי שֶׁכּוֹתֵב גַּם הֵ'.

הִכָּנְסִי תַּשְׁעָ"ז גַּם בּוֹאִי
בֵּין כִּבְּרֶנְדִּי בֵּין כְּבּוֹאִינְג.
בּוֹאִי נָא עִם מִסְפָּרֵךְ
כִּי וַדַּאי עוֹד נִצְטָרֵךְ

שְׁבַח מֵאוֹת שְׁבָחִים וָשֶׁבַח,
שְׁפַע מֵאוֹת שְׁפָעִים וָשֶׁפַע –
וְאִם כָּךְ יוֹאִיל לִהְיוֹת
נִפָּגֵשׁ בַּשְּׁבִיעִיּוֹת.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. תרשום , אני עברי, תרשום גם שהתפעלתי מאוד משירת העורב. אין אפס האיש משורר מצוין , טוב בהרבה מפצצות האיי קיו השמאלניות שבנוסף לחטאיהם הרבים חוטאים הם גם בשירה. סוף סוף שיר אם פואנטה [גם אם אני לא מסכים איתה לחלוטין , לפחות יש פואנטה ]
    תרשמו פמניסטיות משופמות שלי: מחמוד שר הרבה יותר טוב ממכם. תתחילו גם אתם לכתוב שירים שמישהו מבין חוץ ממכם

    1. לא יפה. כך אתה כותב על משוררינו הדגולים? (בעיני עצמם). מישהו צריך להלשין עליך לנתן זך. הוא יכעס נורא – בהנחה שהוא עדיין מודע למתרחש סביבו. בקשר ליצחק לאור, אין לך מה לחשוש. הוא ממילא כועס תמיד, וגם מעולם לא היה מודע באמת למתרחש סביבו.