החרמת הלווייתו של שמעון פרס היא רק הביטוי האחרון לתהליך ההקצנה המסוכן שעובר על הנהגת ערביי ישראל. כשמנסים לברר מהיכן נובעת השנאה הגוברת כלפי המדינה, מגלים ששורשיה עמוקים
כבר עם הופעתה של 'הרשימה המשותפת' בבחירות האחרונות במרץ 2015 היו סימנים מדאיגים ביותר לגבי מהות ההתארגנות הפוליטית החדשה בקרב ערביי ישראל. בשנים שקדמו להקמת הרשימה החדשה, תוך כדי התהפוכות בעולם הערבי, דיברו בשמאל כמעט בערגה על כך שצפויה עוד הפתעה אסטרטגית: במערכת הבחירות הקרובה, צפו, יעלה אחוז ההצבעה הערבי בצורה דרמטית וגוש חברי הכנסת הערבים יגיע קרוב ל-20. השאלה מה הייתה הכוונה מאחורי איחוד המפלגות שנועד לאפשר לערביי ישראל הצבעה מאוחדת לרשימה אחת?
כל פעם, הציבור הישראלי נתקף הלם ברמות שונות מעוד פעולה של המנהיגות הערבית. האירוע האחרון כמובן היה החרמת הלווייתו של שמעון פרס. חרם כזה שביסודו הוא אנטישמי, מלווה תדיר גם במהלך התרפסות של התקשורת שפותחת את אולפניה כדי לאפשר לאיימן עודה להמשיך ולמנף את פעולותיו התעמולתיות האנטי-ישראליות. בדצמבר 2015 היה אירוע שזכה לכותרת מינורית של שעתיים, אולי באתר אינטרנט אחד או שניים: עודה, שהוגדר על ידי המגזין 'פורין פוליסי' כאחד ממאה האינטלקטואלים המשפיעים בעולם, החרים מפגש עם מנהיגים יהודים בניו יורק לאחר שגילה שמשרדיהם ממוקמים באותו בניין שבו ממוקמים משרדי הסוכנות היהודית. לא פחות משזו התנהגות של אדם שאולי נתון בלחץ איומי טרור, זו התנהגות כפייתית אנטישמית.
מעשים אלו מצטרפים לדברים נוספים שפורסמו, בין היתר באתר 'מידה': עודה תומך ב-BDS, נפגש עם טרוריסטים מורשעים ושולל את עצם הלגיטימציה הקיומית של ישראל.
עודה, כמו חברי כנסת נוספים ברשימה המשותפת – ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס ועוד, קיבל מנעוריו שטיפת מוח קומוניסטית. המרקסיזם, בייחוד בגירסתו הקומוניסטית הערבית, חדור בהתניות אנטישמיות. מי שקיבל חינוך פוליטי מהסוג שלו רואה בסוכנות היהודית מפלצת קונספירטיבית החולשת על ניהול ענייני העולם. עבורם הציונות מזוהה עם התופעות השליליות ביותר בתולדות המאה ה-20. נראה שההלוויה עצמה על שלל אורחיה, שרבים מתוכן ראשי מדינות, גילמה בעיניים הקונספירטיביות של עודה וחבריו את השפעת הקשר היהודי העולמי.
למרות המלים המכוערות של באסל גטאס, יש טעם לחזור לדיקלומים שלו כאשר נודע ששמעון פרס לקה באירוע מוחי והוא על סף מותו. "בואו נזכור לפחות במותו את מהותו האמיתית כעריץ וכאחראי ישיר על פשעים ופשעי מלחמה שבוצעו נגדנו", התבטא גטאס ב-14 בספטמבר, לפני קרוב לחודש:
על כן הדם שלו מכסה אותו מכף רגל ועד ראש… האם סופו הבלתי נמנע של פרס מתקרב? אנחנו לא יודעים. לאיש יש שבע נשמות… עלינו לזכור שהוא אחד מעמודי התווך היהירים של המפעל הציוני האימפריאליסטי ומפעל ההתנחלויות ואחד מהכי שפלים, אכזריים, קיצוניים… מי שהביא הכי הרבה נזק ושפע של אסונות לעם הפלסטיני, ולעמים במדינות ערב.
היה אפשר לחשוב שגטאס – איש אקדמיה, מהנדס במקצועו, בוגר הטכניון ובעל תואר דוקטור – יהיה מסוגל להגיב בשיקול דעת, גם אם ביקורתית, כלפי פרס ז"ל. אבל הדברים שלו מבטאים חשיבה יצרית, הספוגה בדמוניזציה של מנהיג ציוני, והוא מדבר עליו כאילו היה שרץ שצריך למחוץ אותו בעקב הנעל. כך מקובל לחשוב על אויב מעמדי לפי תורת המרקסיזם: שנאה והשמדה.
איך שגלגל מסתובב לו
במרץ השנה, במסגרת ראיון קבוצתי של אנשי בל"ד בעיתון 'הארץ', אמר חבר בולט נוסף מהפלג הקומוניסטי-לאומני במפלגה, ג'מאל זחאלקה, כמה דברים שמסבירים את הדינמיקה ברחוב הערבי הפוליטי. "קראנו מאו טסה טונג ורצינו מדינה סוציאליסטית בכל המזרח התיכון", נזכר זחאלקה בצעירותו האידיאולוגית. כשנחתם לפתע הסכם אוסלו ב-1993, "עזמי (בשארה) ראה בו הסכם כניעה. אני ראיתי בו הצלה של התנועה הלאומית הפלסטינית… הוא צדק. אוסלו גרם לישראליזציה מעוותת של הערבים. עשרות אלפים התפקדו למפלגת העבודה… הונפו דגלי ישראל… אוסלו יצר אשליה שהושג שלום בין התנועה הלאומית הפלסטינית שלנו לבין ישראל".
אחת הנקודות המעניינות היא, שעזמי בשארה, אותו סוכן חיזבאללה לכאורה, הפך למאור האינטלקטואלי שהצליח לכפות את השקפת עולמו – גם לגבי הסכם אוסלו – על השמאל הישראלי. אבל מה שיותר מעניין זה כיצד מהלך של 23 שנה הפך את סיבוב הגלגל, ומתהליך של ישראליזציה פוליטית של הערבים, הם מתפקדים היום למפלגה הלאומנית אסלאמיסטית, השוללת את קיומה של ישראל ונראית כאילו מקבלת הנחיות לפעולה מהרשות הפלסטינית או מחמאס. הפלג של חד"ש בתוכה תומך אגב בדיקטטור הרוצח בשאר אסד, העורך אלף גוּאֶרְנִיקוֹת בחלב.
התהליך המדכא הזה מתועד במחקר מעניין שערך סטודנט ערבי במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' על דפוסי ההצבעה והעמדות של הציבור הערבי. מה שמדכא זה שהחוקר, שאדי סלמה, התרכז דווקא בשלושה כפרים מאיזור ירושלים שכלל לא מזוהים כפוליטיים; בוודאי לא קיצונים. אבו גוש, על הקונצרטים המסורתיים שלה; עין נקובא ועין ראפה. כפרי חומוס, שיפודים ודוכני ירקות. ואפילו בכפרים האלה, שנחשבים לידידותיים, אחוז ההצבעה לרשימה המשותפת נע בין 80 ל-85 אחוז. באבו גוש בבחירות האחרונות 84.3 אחוז לרשימה המשותפת. עין נקובא 79. עין ראפה כ-83.
אי אפשר לשלול שהמערכה הארוכה של 'צוק איתן' שהתרחשה בקיץ הקודם השפיעה. אבל ב-2009, מיד אחרי 'עופרת יצוקה', קיבלה 'קדימה' 10 אחוזים באבו גוש. מפלגה כמו ש"ס, שקיבלה בעין נקובא 28 אחוזים רק ב-2013, כמעט נמחקה בכפר כעבור שנתיים. רק לפני 13 שנה היה רוב למפלגות ציוניות בכפרים עין נקובא ועין ראפה, ובאבו גוש 60-40 לטובת מפלגות ערביות.
התהליך תודלק ככל הנראה על ידי התגברות תעמולת ההסתה של התנועה האסלאמית סביב מסגד אל-אקצא. אבל אין ספק שגם הקמת הרשימה המשותפת, שמחקה במידה ידועה יריבויות פנימיות, הקלה על אזרחים ערבים להצביע לגוש הערבי הכולל. ההנהגה של איימן עודה וחבריו מחנכת את הציבור שלה להחרים ולשלול כל דבר שקשור למדינת ישראל. לדפוס הזה נכנס חרם ההלוויה; זו העדפה ברורה של האידאולוגי, המלחמתי, על פני האנושי והמכובד. היינו אומרים, שערבים יידעו לתת כבוד, שהרי כבוד הוא ערך עליון בתרבות שלהם. אבל אצל פנאטים כמו עודה אין מקום לשום שיקול של איזו מחווה של אחדות אזרחית אפילו במותו של מנהיג פוליטי מקובל.
ההנהגה הפוליטית הערבית עדיין חדורה בתעמולת השנאה הג'נוסיידית שהנחיל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לערבים הפלסטינים. אפשר להוסיף לזה את מקור הרעל הנוסף, זה הסטליניסטי, ואנחנו מקבלים קנאות אידאולוגית אנטישמית בנופת צופים.
ומה עם האביב הערבי? שכחת איפה אתה חי? יש תקשורת ערבית בכל העולם שמפיצה דברי הסתה רעילים על ישראל כבר שנים, ודוברי הערבית חשופים לה יום יום. אז מה הפלא? הם אף פעם לא אהבו אותנו. אף פעם לא השתלם לנו לתת להם שיוויון, השכלה, עבודה. הם משתמשים בכל הכלים נגדנו ומכפישים אותנו בעולם. הם צריכים ללכת מפה לגור בירדן. מתי סוף סוף נבין את זה? כמה פיגועי ירי יהיו בירושלים לפני שנגרש את כל הערבים עד האחרון שבהם לירדן?
ובעניין הרשימה הערבית המשותפת בוא נזכור למי צריך להודות:
אביגדור ליברמן שניסה לקושש קולות ע"י כך שהוא מראה שהוא "דופק את הערבים", הביא להעלאת אחוז החסימה כדי שמפלגות ערביות לא יוכלו להכנס לכנסת.
כך, במהלך שהוא גם לא דמוקרטי וגם מטומטם ומסוכן מבחינה פוליטית, קיבלנו מפלגה ערבית מאוחדת, גדולה ומלאת בטחון עצמי, במקום שברי מפלגות שמתקוטטות זו עם זו.
כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שהנ"ל יסית כנגד ערביי ישראל כדי לקושש מנדטים.
תודה אביגדור.
כש 20% מהערבים יצביעו למפלגה ויכניסו 20 חברי כנסת נראה את הממשלה מדברת על החלפת אוכלוסין, שמליון ערבים ישראלים ימצאו את עצמם מעבר לגדר בכל פתרון מדיני
חולים על השלום
ומסרבים להתעורר מהאובססיה
אצל כל אומות העולם וביניהן המצבים משתנים. רק אצלנו אין מסתפקים ב"שלום בר-קיימא"
היוזמה הרוסית, והידיעות הלוך ושוב על הרעיון של שלום קבע ובר-קיימא בין ישראל והפלסטינים הוא ללא ספק האיוולת המגוחכת ביותר בתולדות המעשה הפוליטי. כדי להאמין בשלום בין יריבים אלה, צריך להשכיח ולבטל ממוחם של המאמינים כל לקח היסטורי, כל שיקול אסטרטגי, כל מרכיב גיאוגרפי ודמוגרפי, כל עקרון דתי, כל תכונה לאומית. נדמה כי אדם שמתמסר לדת השלום בא מפלנטה אחרת ומגלקסיות מרוחקות, בלי לדעת כלום ובלי להבין דבר בהווי העולם שבו אנו חיים, להיות מנותק מכל אירוע שהיה, מראשית הציונות ועד לימים אלה. בקיצור, רק חף מכל הכרה של המציאות יאמין כי אפשר להשכין שלום נצחי, אמיתי ואמין בין הציבור היהודי ומדינת ישראל מצד אחד והציבור הקרוי פלסטיני והעולם הערבי והמוסלמי מצד שני. יש כמובן מקום לדו-שיח, הבנות, הסדרים, ושיתופי-פעולה מזדמנים. אבל הגיעה העת להתעורר: שלום אמת – אין ולא יהיה.
טיפשות לא הפסקה?
איך יכולים בני אדם עם טיפה של שכל והיגיון לעסוק לאורך עשרות רבות של שנים בסוגייה מופרכת ומטופשת, לא רק בלי להתעורר מההזייה, אלא אף להפוך אותה לנושא מפתח של קיומה ועצם הווייתה של המדינה, שלמען קידומו מוכנים אף להעמיד בסכנה את חייהם של תושבי המדינה?
הרי כל מעשה שלום שנעשה הוא לא שלום. לא היה שלום בין ישראל והערבים ואין היום שלום בין ישראל והערבים. לא עם מצרים ולא עם ירדן. רק הסדר, הפסקת אש, תן-וקח, "שלום" קר. כמובן עדיף "שלום" קר שאינו מעורר אשליות, בלי גבולות פתוחים וללא מפגשים עממיים, ולא שלום שיחבק ויחנוק אותנו עד מוות. נראה כי עם שכנינו, "עם לבדד ישכון" הוא המתכון היחיד האפשרי.
הרי גם בלי שנמנה את הסיבות המסויימות לחוסר תוחלת בשלום ישראלי-פלסטיני בכלל, ראוי לציין את האמת התקפה ביחס לקשרים בין מדינות ואומות בעולם מאז ומתמיד. שום מצב אינו "בר-קיימא", נצחי או לתמיד. הכל ניתן לשינוי, כל הסכם יופר, כל מילה תישכח, כל חתימה לא תהיה שווה את הנייר שעליו היא כתובה כתוצאה משינוי האינטרסים, שינוי במשטרים, שינוי במגמות. אין קביעות ורציפות בהסכמים בין מדינות. את זה מלמדים דברי ימי האנושות. הנה רק אתמול בא הקץ למלחמה הקרה, וכבר היום זו שבה אלינו.
היה ניתן לסבור כי בני אדם יפסיקו עיסוק שאינו מביא תועלת, במיוחד אם הוא כה תובעני, ועוברים לפעילות אחרת. אבל לא אצלנו. דורות של פטפוטים ומסמכים, מגעים וועידות נרשמו ללא הועיל, ולמרות כל זה, המאמצים חסרי טעם והצלחה נמשכים ללא סוף. נראה כי זוהי אובססיה בלתי נשלטת.
אולי השנה, אחרי שהשלום יתאדה באוויר המחניק של קיץ תשע"ו, יוזמן צוות רופאי-נפש מן המעלה הראשונה על מנת שיבחן איך העם היהודי, למוד הסבל ובעל ניסיון היסטורי עצום, נופל בפח הטיפשות של אמונה בשלום עם האכזרים והנפתלים שבאויבי עמנו; יבדוק כיצד חברו יחד השכחה ושטיפת-המוח אצל מקדמי פתרונות אוויליים, זורי חול בעיניים ומפיצי מנטרות חסרות בסיס, שבמשך כל כך הרבה שנים מטמטמים עם חכם ונבון כעם ישראל.
מתוך אתר מראה
*ד"ר מרדכי ניסן הוא מרצה וכותב על ענייני ישראל והמזרח-התיכון
המפלגה בזאת קיבלה בבחירות האחרונות 13 מנדטים. שהם 10.8%. מסך חברי הכנסת. הערבים מהווים כ 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל. מכאן יוצא שרק כחמישים אחוז מהערבים הצביעו עבורם. זאת תעודת עניות למפלגות הערביות. לאור ההתנהגות השפלה שלהם יתכן מאוד שעוד ועוד ערבים יתנערו מהם. בסך הכל הערבי הממוצע מבין היטב היכן הוא חי ורואה מה קורה מסביב במזרח התיכון. הוא למעשה חי בגן עדן. האם הוא באמת ירצה שהפלסטינים ימשלו בו. עם הדיקטאטורה. העריצות. והשחיתות ? רק אם תקום מפלגה ערבית שתחרוט על דיגלה שהיא קמה רק כדי לפעול למען רווחתם. יתכן שערבים יגדילו את כוחם בכנסת.
בדקת כמה מ*בעלי זכות הבחירה* הצביעו למפלגה הזו לפני שעשית את החישוב המצחיק הזה שלך?
המספרים הם בערך קצת פחות מ-800 אלף בעלי זכות בחירה מהמגזר הערבי מול 450 אלף מצביעים לרשימה המשותפת, אז תעשה לבד את החשבון מאיזה צד של ה-50 אחוז שלך נמצאת המציאות. בכל מקרה היחס בין ערביי ישראל לבין גודלם לאוכלוסיה שווה ערך ליחס בין כלל בעלי זכות הבחירה לבין המצביעים לרשימה המשותפת-לפחות עשרה אחוזים, ובעניין המצביעים הוא גבוה יותר כפי שהראתי. בקיצר, התאוריה שלך שגויה.