מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

חיידקים, אבולוציה וכלכלה

מי שמתעקש להחזיק באופן מלאכותי תעשיות שעבר זמנן, חוסם את התפתחות הכלכלה והיצירה האנושית. על הקשר בין התפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה והשוק החופשי

כמו האבולוציה של השוק (אילוסטרציה). צילום: Kyle Bruggeman Nebraska News21 CC BY 2.0 via flickr

המדענים מייקל ביים ורועי קישוני, המשתפים פעולה בפרויקט מחקר ישראלי־אמריקני חדש, יצרו מתקן המדגים יצירה של חיידקים בעלי עמידות לאנטיביוטיקה. המתקן הוא מין "צלחת פטרי" ענקית בגודל 120X160 ס"מ ("צלחת פטרי" היא צלוחית עם חומר מזון מתאים, שבה מגדלים ומרבים חיידקים למטרות ניסוי). החיידקים אכלו והתרבו עד שכילו את המזון בקצות המתקן. אולם המזון בכיוון מרכז המתקן היה נגוע באנטיביוטיקה בריכוז נמוך. כך, החיידקים מתו ברעב, פרט לבודדים עם מוטציות שאפשרו להם לשרוד באזור "הנגוע". השורדים זכו לתנאים אידאליים, כיוון שהיו מעטים באזור משופע במזון, ולכן התרבו במהירות וכילו את כל המזון.

הנדידה לאזור קרוב יותר למרכז המתקן הייתה שוב בלתי אפשרית בגלל ריכוז גבוה יותר של אנטיביוטיקה. ושוב שרדו רק חיידקים בודדים עם מוטציות שאפשרו להם להיכנס לאזור הבא ולשגשג בו. התהליך חוזר על עצמו שב ושוב, כאשר ככל שמתקרבים למרכז ריכוז האנטיביוטיקה עולה. מרבית האוכלוסייה מתה ברעב, ואילו מוטנטים בודדים שורדים, מתרבים באזור החדש ומתקרבים למרכז. לבסוף, לאחר 12 ימים בלבד, התקבלו מוטנטים שהצליחו לשגשג במרכז, עם אנטיביוטיקה בריכוז שהוא פי אלף מהריכוז שבשולי המתקן.

פרט להבנת חיסון החיידקים בפני האנטיביוטיקה, לניסוי ישנן השלכות נוספות.

אבולוציה בפעולה

בהדגמה של ביים וקישוני מתברר וגם נראה לעין שבכל פעם שהחיידקים מתרבים מתרחשות מוטציות, כלומר שינויים ב־DNA. לעתים, אם החיידק הוא בר מזל במיוחד, המוטציה תעניק לו עמידות לאנטיביוטיקה. ואם העמידות הזו היא בעלת יתרון להישרדות ולרבייה – היא תהיה נפוצה באוכלוסייה, עד ש"ייווצר" גזע חדש של חיידקים.

החיידקים מאפשרים לראות תהליכים אבולוציוניים המתרחשים במהירות של שעות, מכיוון שמספרם מגיע למיליארדים רבים. לכן תמיד ישנן כמה מוטציות מתאימות, והם מתרבים (מתחלקים) בצורה מעריכית ובקצבים של פעם בשעה.

קשה לתפוס את עוצמתו של הגידול המעריכי. לדוגמה: אם אורכו של חיידק הוא 3 מיקרומטר (3 מיליוניות המטר) והוא מתחלק כל שעה, אזי כאשר אוכלוסיית החיידקים מסתדרת בשורה, תגיע השורה תוך יומיים ושמונה שעות למרחק שבין הארץ והשמש – 260 מיליון קילומטרים.

התבוננות במתקן של ביים וקישוני, שבו נוצר מין חדש של חיידקים רק על ידי מוטציה מקרית וברירה טבעית, מאפשרת לא רק להבין אלא גם לראות את האבולוציה ויצירת המינים כפי שגילה דארווין.

התרבות החיידקים החסינים לאנטיביוטיקה אפשרית בזכות מותם של החיידקים שכבר אינם מתאימים לסביבה החדשה, כאשר היעלמותם פינתה את השטח לזן החדש של החיידקים חסיני האנטיביוטיקה.

ההרס היוצר וסיפורה של קודאק

יוזף שומפטר, 1950-1883
יוזף שומפטר, 1950-1883

מה שמתרחש במתקן של ביים וקישוני מזכיר את המונח של הכלכלן יוזף שומפטר, "הרס יוצר" (Creative destruction). כלומר, הרס ענפי תעשייה, מוצרים ושיטות עבודה שאינם מתאימים לסביבה שהשתנתה, כדי לפנות הון, כוח אדם ושוק לתעשיות ומוצרים חדשים.

כשקוראים את שומפטר, בולט הדמיון של "ההרס היוצר" באבולוציה הביולוגית לאותו תהליך בכלכלה:

פתיחת שווקים חדשים, מקומיים או זרים, וההתפתחות הארגונית מבתי מלאכה לקונצרנים, מדגימות את יצירת המוטציה המשנה ללא הרף את מבנה התעשייה, הורסת את המבנה הישן ומייצרת את החדש. זהו תהליך ההרס היוצר המאפיין את הקפיטליזם… כאשר דנים בקפיטליזם דנים בתהליך אבולוציוני  (יוזף שומפטר, 'קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה')

"ההרס היוצר" חיוני לא רק להתקדמות התעשייתית. הוא חיוני גם לחירות, כיוון שהוא מאפשר לכוחות חדשים ולאנשים חדשים לתפוס את מקומם.

דוגמה להרס יוצר ניתן לראות בגורלה של חברת 'קודאק'. קודאק נוסדה בשנת 1880 על ידי ג'ורג' איסטמן, צעיר מצפון מדינת ניו יורק, שלא סיים בית ספר תיכון. ב-1888 הציגה החברה את המצלמה האישית הראשונה, וב-1932 את סרט הצילום הצבעוני הראשון. בשנת 1976 כבר חלשה קודאק על 90% משוק סרטי הפילם, ועל 85% משוק המצלמות. בינואר 2012, לאחר הפסדים כבדים ופיטורי עשרות אלפי עובדים, הודיעה החברה על בקשה לפשיטת רגל. נפילת החברה נבעה מחוסר יכולתה להסתגל למהפכה הדיגיטלית של הצילום. את מקומה של קודאק תפסו חברות מהמזרח הרחוק והטלפונים החכמים.

עסקים הנמצאים בצד "ההרס" של נוסחת "ההרס היוצר" מרבים לדרוש מהמדינה מחיקה או פריסה של חובות, מכסי מגן ושאר אינפוזיות כדי להמשיך ולהתקיים. ההרס הוא כואב מדי והיצירה היא תהליך ממושך, לכן הפוליטיקאים מתנגדים להרס היוצר. גם בישראל קשה ומכאיב להיפרד מתעשיות וענפים עם עבר גדול ומפואר שאינם מתאימים לסביבה החדשה של הגלובליזציה, מה עוד שהדבר כרוך בפיטורים מכאיבים של עובדים ותיקים.

נכון ומוצדק לסייע לעובדים המפוטרים באמצעות הסבה מקצועית, פיצויים ותקציבי רווחה, אבל צריך להימנע מניסיון להחזיק בחיים עסקים שעבר זמנם בעזרת "תקציבי רווחה לעסקים" (Corporate welfare).

הניסיון מראה שחברות ומדינות המנסות לזכות ביתרון של היצירה ללא הסבל מההרס, מוצאות עצמן סובלות מההרס ללא היצירה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. זה נשמע כמו התחלה של מאמר.
    העיקר חסר: למה לא להציל תעשיות שלא התאימו את עצמן?
    האם לא כדאי היה לעזור לקודאק להסתגל לטכנולוגיה החדשה במקום לתת לה לקרוס ולהיסגר?

    אם אתה רוצה להתייחס לחיידקים-
    אצל חיידקים רבים מתרחש תהליך הנקרא 'קוניוגציה', והוא דומה מעט לרביה מינית.
    החיידק המוטנט, העמיד לאנטיביוטיקה- לא רק שמתחלק בעצמו ויוצר אוכלוסיה חדשה.
    הוא וצאצאיו יעבירו לחיידקים הלא עמידים פלסמידים (מקטעי DNA טבעתיים) המכילים את הגנים הדרושים לעמידות.
    בדרך זו הוא מחסן גם חיידקים אחרים- כלומר: הידע אינו עובר רק מלמעלה למטה בשרשרת הדורות, אלא גם באופן אופקי.
    אולי אם במקום לייצר רק אבולוציה דרוויניסטית ננהג כמו החיידקים, נוכל לצמצם את ההרס וליצור חברה שמחפשת את הטוב של כל החברים בה.

    1. העברת DNA מחיידק לחיידק אנלוגית להכשרה/הסבה מקצועית

  2. אז משמעות המאמר זה שאסור לשחרר את החיידקים העמידים לחופשי? – שכן הם יגרמו למגיפה ולמוות של רבים?
    אני מניח שזה אנלוגיה לקפיטליזם חזירי שאם לא ישמרו עליו הוא יגרום למוות המוני.
    כאילו תחשבו 2008 כפול כמה. כל אלה שאיבדו את בתיהם. כל אלו שהתאבדו.
    הרי המשותף לחיידקים ולקפיטליזם החזירי זה שהם רואים אנשים כפונדקאים/עבדים/צרכנים. לא כבני אדם שווים לך

  3. אהבתי את האמירה: "נכון ומוצדק לסייע לעובדים המפוטרים באמצעות הסבה מקצועית, פיצויים ותקציבי רווחה, אבל צריך להימנע מניסיון להחזיק בחיים עסקים שעבר זמנם בעזרת "תקציבי רווחה לעסקים" (Corporate welfare)." בינתיים מהנדסים ואקדמאים נזרקים לרחובות ללא הסבה מקצועית .